עם מאה גברים, בול.

והיום היא נשואה באושר לבחור המאה, פלוס הריון- סופסוף!!

0 !!

של 50 בערך..

אח"כ התחלתי לעשות רשימה,

סתם ככה בשביל הצחוק והכיף...

אבל מאז הרשימה מתארכת יותר מידי..............

וזה כבר לא ממש מצחיק

אפילו רשימה יש לי [בעיקר כדי להכיר אח''כ לאחרות]

אני גם אוהבת להביט ברשימה ולעשות חשבונות נפש, איפה טעיתי, איפה פסלתי איפה נפסלתי, כל מיני כאלו. סה''כ זה חלק גדול מהשנים האחרונות שלי, ודווקא כי יצאתי יחסית עם הרבה חשוב לי לא להמשיך ולמחוק....

[וכל פעם אני מוסיפה מספר עם נקודה ליד, מתפללת שזה המספר האחרון....]

אלו נשמות שבאיזה שהוא מקום היה לי זיווג איתן, ובכל אחד היה משהו מיוחד שלמדתי ממנו, זה כמו לזכור אנשים שאתה מכיר בחיים והיוו משהו מיוחד עבורך!

אחד מהדברים הכי כפיים בדיטיים זה להכיר עוד אנשים.......

וכמובן לקיים את חוק דתיים שלובים.......

למרות  שהמספר  כלל לא חשוב, עדיף לצאת עם אחד ויחיד ולא עם מאה

מה פתאום לספור?? לא סופרים את עמישראל, יהלומי הקב"ה.. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.. (כן, חכמולוגים, עכשו תגידו שבמקרה הזה עדיף לספור כדי שהרשימה תתקצר..)

אבל זוכרת? ועוד איך.. למדתי המון, גדלתי מאד מאז הפגוש הראשון, ולא ממש סבלתי בדרך, ברוב רחמיו וחסדיו של הבורא יתברך.. וכן, חלק מהם- עדיין מחפשים עבורם את האחת.. ורק בשביל זה חשוב לשמור את השם + טלפון + כמה תכונות ודברים מיוחדים שזוכרת ממנו..

בבשורות טובות!

האם אתם סופרים את מספר השרשורים שפתחתם בפורום?

משתדלת לספור, ולזכור את השמות..

אבל לא נורא אם ברח שם אחד או שניים.

אני לא עושה רשימות ולא מתעקשת לזכור את כולם...

באחת מהפגישות שהיא הייתה הראשונה עם הבחורה הוא אמר לה רגע נראה לי שאני מכיר אותך....פתח תפינקס ואמר כן כבר יצאתי איתך.....

זה יותר מתאים לסיפורים ההזויים בדייט...

את אלה שאני לא יוצאת איתם בסוף (כי הם הורידו...)

וחברות שלי מתקופת האולפנא, את כל הבירורים (שעוברים דרכם.)

וחברות שלי מהחדר. (לפי התקפות המצברוח)

וסבתא שלי, (לפי מספר הפעמים שאמרתי לה- "אני יודיע לך כשזה יהיה קרוב.."

{כשזה מתחלף ל: "אני עובדת על זה..."})

וסבתא השניה. (איכשהו, היא יודעת)

ואחיות שלי (לפי מלאי הסיפורים)

ואח שלי (לפי הבקשות של אבא ואמא)

גם המציעה הקבועה שכל פעם שהיא מתקשרת אני תפוסה. (-לא, זה לא אותו אחד...)

אה, והשומרים, הצופים במצלמות האבטחה, (בכל רחבי הארץ...)

אבל היחיד שמדייק במספרים, הוא הפלא', שם הם רשומים כולם בשורה,

סתם כי אני לא מוחקת כלום. (טוב, וכי אולי יהיה לי רעיון...)

ולא, אני לא יודעת לאן זה הגיע, הפסקתי לעקוב (בערך...)

אני לא צריכה רשימה או פינקס המוח שלי עושה את העבודה. אני פשוט זוכרת אותם- בסה"כ 24 בחורים. זה כמו לזכור את האנשים שהיו איתך בכיתה בתיכון. לא ממש מסובך.

אה, ויש לי גם כמה מזכרות.

(חלק כבר מצאו את מקומן-בפח האשפה)

בהתחלה לא ואח"כ החלטתי להתחיל וניסתי לשחזר

רק בשם של הראשון אני לא בטוחה...

הגעתי ל-20 מספר עגול 

(מקווה לא לגדול בזה יותר מדי

או שבטח אמא שלו עשתה

והם היו מוחקים את כל מי שהתחתנה/התארסה

וכדי לא לצאת עם מישהיא שכבר יצא איתה

והיום יש לו 3 ילדים

(עם מספר 98 )

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.