מה אתם/ן חושבים על תמימות?כמובן בטוב טעם...זה דבר טוב?
בשבת דברנו כמר חברות על דיטיים וכל מיני דברים ואז משהיא אמרה לי שיש בי תמימות וחשבתי על זה מלא בשבת...כי באמת יש בי את זה...אבל אני עדין לא שלמה אם זה טוב..מה אתם חושבים?
מתמימות הזו מתבטאת בזה שלמשל אני יוצאת עם אנשים ואני תמיד ימצא בהם משהוא טוב ואני אחשוב לעצמי הם אנשים טובים ואני אמשיך בקשר ולפעמים זה לא נכון...הם טובים אבל לא בשבילי, כמובן אם אני רואה שהם לא בשבילי אני ידע להפסיק ולהגיד שזה לא מתאים לי אבל אם זה כבר קשר עמוק וכו...יהיה לי יותר קשה..אני מקווה שהבנתם כי זה קצת מורכב להסביר את זה...
תודה ושבוע נפלא
