בעיקרון עכשיו אני מתחילה שנה שנייה ואני עושה פסיכו' ואם אני יצליח להתקבל אז אני יתחיל שנה הבא..

ואם לא אז שנה חופש ואז...

בשנת שירות עשיתי פסיכומטרי, וישר התחלתי ללמוד...

בהצלחה

אני לא ממש נגד, כי יכול להיות שיש כאלה שזה טוב להם.

אבל בגדול- דעתי היא ששנת שירות זה שלב שחשוב לעבור בחיים, ולדעתי (אבל שוב, זה אינדיווידואלי) לעשות שנתיים זה כמו לזחול יותר מידי זמן, זה להתעכב יותר מידי זמן על שלב בחיים, ולדעתי זה מיותר. חשוב להתקדם...

בעזהי"ת.

שנה שניה בשילוב עם מדרשה.

להתחיל ללמוד מקצוע? מיד אחרי השירות..

חבל על הזמן...

אחת,

ושנה של עבודה פסיכומטרי ומדרשת שילוב.

אם הייתי יכולה הייתי מתחילה ישר ללמוד, אבל לא יכלתי לעשות פסיכומטרי בשירות.

ואני לא מתחרטת על השנה הזאת, למרות שהיא בדיעבד.

אם את צריכה עזרה בקבלת החלטות-בכייף

בהצלחה!

והשנה אני עושה שנת פסיכמטרי עבודה וטיולים וכד'

ומקווה להתקבל לשנה הבאה ללימודים

אה ואני נגד שרות לאומי בכלל

אני מתחילה שנה שנייה וגם עושה פסיכומטרי ובע"ה בשנה הבאה אלמד.

1) עשיתי שנה ולא התכוונתי לעשות אפילו אחת.. [שנתיים זה בכלל בזבוז מבחינתי..]

2) ללמוד מיד אחרי השירות..

ועכשיו אני מתחילה ללמוד..

התכנון שלי לא היה לעשות שנתיים פשוט אחרי השנה הראשונה הייתי קטנה מידי בשביל להתחיל ללמוד את מה שרציתי..כאילו זה מגיל 20 ומעלה;)

בס"ד

שנת ש"ל+מדרשה

והתחלתי ישר ללמוד.

התחלתי לימודים גבוהים מיד אחרי שמינית

1. שנתיים

2. מיד אחריהן. פסיכומטרי עשיתי בשנה הראשונה לש"ל- תוך כדי

כרגע מתחילה שנה ראשונה אין לי מושג אם אני אעשה שנתיים

ונראלי אני אחרי שירות אעשה פסיכו' ואעבוד קצת ואחרי זה בע"ה אתחיל ללמוד

מצד אחד מאוד חשוב לתרום למדינה ואני לא רוצה להישמע חסר אידיאלים אבל

מהצד שני ........את צריכה לחשוב מה תתן לך השנה הזאת ואם לא תלכי לשנה נוספת האם תחפשי את עצמך בהודו או כד'

או שתלכי להתחיל ללמוד ובעזרת ה' להתחתן .....כי ככל שאת מתחילה ללמוד יותר מוקדם את מסיימת יותר מוקדם ואז את לא תקועה עם ילדים תוך כדי לימודים

מצד הלימודים ......מה מושך אותך?

מאוד קשה לקבוע יש אנשים שמתחילים בתחום מסויים ועוזבים אותו לטובת תחומים אחרים....כי החיים מובילים אותם אחרת.....

אם אין משהו ספטציפי אולי כדאי ללכת להתחיל משהו שהוא לא קשה מדי .....עם תעודת הוראה כי בסופו של דבר להיות מורה....זה אולי לא מקצוע עם הרבה כסף אבל זה מקצוע שנותן לך את הגמישות להיות עם הילדים

בהצלחה

עשיתי שנה אחת, ואז שנת מדרשה במהלכה התקבלתי ללימודים שלא הצריכו פסיכומטרי. תכננתי להתחיל ללמוד, אבל הקב"ה החליט אחרת- הכרתי את בעלי לקראת סוף שנת המדרשה ואז השתנו לי התוכניות- התחתנו, נשארנו לגור בקרבת הישיבה של בעלי ולכן לא יכולתי להתחיל ללמוד. עבדתי ועשיתי פסיכומטרי והתקבלתי ללימודים במקום אחר לגמרי מהמתוכנן (אותו מקצוע) ושנה לאחר מכן (כשהייתי ממש לפני לידה...) התחלתי ללמוד.

רבות מחשבות בלב איש...

אני חושבת שאנחנו מנסות להספיק ולא לבזבז את הזמן וכו', אבל אלו הן שנים שבהן את ללא מחוייבות למשפחה, לפרנסה באופן ממשי וישיר ולכן לדעתי צריך לקחת את הזמן- לעשות דברים שכיף לנו לעשות ולא רק מה שצריך...

פסיכומטרי בכיתה י"ב,

שנה אחת שירות,

והתחלתי ללמוד!

ועכשיו מתחילה שנה ג' בעז"ה ובשעה טובה!! (:

אני ממש לא נגד שנת שירות שניה בצורה חד משמעית,

אני נגד כאשר זה בריחה מהמציאות, וכשמתחילים למרוח את הזמן...

כלומר, שנתיים שירות, שנה מדרשה, שנה פסיכומטרי ועבודה, שנה חתונה ואז מתחילים ללמוד,

בזה אני נגד בצורה מוחלטת!

גם אני נגד שרות\מדרשה\שנת חופש כשזה בריחה!!!

שנת שירות או מדרשה או חופש גם כשזו בריחה. מכמה טעמים-

אני לא רוצה להישמע זקנה, אבל כל כך הרבה שנים אחר כך לא נוכל לעשות שנת שרות או מדרשה או חופש מסיבות של משפחה, ילדים, פרנסה וכו' (בעז"ה- רק מסיבות טובות...) אז למה לא לקחת עוד שנה (לא להגזים ולברוח לגמרי מהמציאות...) וקצת לברוח מכל מחוייבות?

ואם תאמרי- אבל אח"כ עם המשפחה והילדים וכו' יהיה רק יותר קשה ללמוד... אני אשיב שאכן את צודקת, אבל כל דבר בזמנו ואפשר גם להסתדר באופן כזה ולא צריך לתכנן את החיים רק לפי חתונה, בעל, ילדים. למה להתחיל להילחץ על "להתקדם" לפני שיש סיבות ללחץ כזה?

ועוד משהו- גם משנת חופש- אפשר ללמוד ולהעצים את עצמינו ולגדול. הכל תלוי בנו.

אבל כן צריך לתכנן את החיים לפי חתונה, בעל, ילדים (אם את רואה בזה שאיפה, כמובן)

א"א לחיות רק את היום- ולהתעלם מהמחר.

אני לא מבינה בחורות שמבזבזות שנים מחייהן, סתם, כי אין כח וחשק לחשוב מה יהיה ולהיערך לכך, ואז נכנסים למורכבות חיי הנישואין וגידול ילדים, חיים כתפרנים בלי גרוש ובלי עבודה, לא תמיד יש כסף ללמוד, נקרעים תוך כדי גידול הילדים וטיפוח הזוגיות, בשביל מה??? מה זה ה"לברוח מכל מחויבות"??? מה את בת 12???

במקרה האופטימי פחות: בחורות מראש לא רוצות להיכנס לקשר של נישואין, כי עוד אין להן שום תשתית מסודרת לחיים- ואז נגררים לתוך הרווקות המאוחרת.........

מי שטורח בערב שבת- אוכל בשבת.

ובהחלט- בגיל 18/19/20- את מספיק גדולה ואחראית להפסיק להתקשקש עם החיים שלך- ולהתחיל לעשות משהו.

אז אני מתכוונת בתשובתי לאחרות....

ובטח לא בת 12, ובכל זאת אני מחזיקה בדעותי הנ"ל... אין צורך בהתנפלות... לדעתי צריך לפעול לא מתוך התעלמות מהמחר, אבל גם לא מתוך תחושה שהמחר יושב לנו על כתפינו ומונע מאיתנו רצונות ומאוויים. לא התכוונתי לדחיית הלימודים וכו' עד אין קץ, אבל לדעתי עוד שנה- שנתיים של התמסרות לעניינים אחרים מלבד ההתקדמות לקראת תואר, עבודה וכו' רק יכולה להוסיף לבניין האישיות. 

אני רואה את הצעירות המתחילות בלימודי 4 שניםתוך כדי הריונות, לידות וגידול ילדים-

למה???למה לעשטות את זה לעצמך מלכתחילה???

מילא אם מצאת את זיווגך בגיל 18, אך להתחתן בת 20+ כשעוד אין לך שום תשתית של התיישבות בחיים??

לא חשבתי להגיב פה על כל המשמיצות את השנתיים שרות לאומי + שנה מדרשה+ שנה עבודה+ שנה הודו וכו' וכו', אבל אחרי שראיתי שאת לבד במערכה...

לדעתי זה דבר אינדוודואלי.

יש מי שמתאים לה ללכת ללמוד מיד אחרי שרות ויש מי שנכון לה לעבור תהליך יותר ארוך וזה יהיה טעות אם היא תתחיל ללמוד מיד אחרי יב, תלמד 3/4 שנים תואר ראשון, תתחרט, תלמד עוד 3/4 שנים תואר אחר... וכמובן תתחתן, תקים משפחה וכו' שכשהיא התחילה את התהליך היא לא היתה סגורה על עצמה, עדיף לעשות את הדבים באופן שקול. לא משנה אם זה בסוף יב או חמש שנים אחרי יב.

אה,

שנתיים שרות, שנה מדרשה. ארבע שנים לימודים. נשואה פלוס בן שנתיים ועוד אחד בדרך...

בהצלחה!

כבר באמת חשבתי שאני ועוד כמה ממשפחתי היחידות שחושבות כך....

של בדיעבד. אבל לכתחילה אם בת עושה את מה שנכון ומתאים לה ולא עושה דברים מתוך בריחה וסיבות לא נכונות, אין סיבה שהיא תרגיש פיספוס כמו שאת מתארת..

בין 2 אופציות יש פספוס מסויים. אומנם אני בגישה לפיה ברגע שהחלטתי משהו אני לא מתבחששת על מה שהיה יכול להיות אבל בכל דרך בה בוחרים יש יתרונות וחסרונות. אני הצבעתי על כך שכשרצים קדימה במירוץ התואר, לפעמים מפספסים דברים אחרים.

ולדעתי גם בריחה זו סיבה מספיק טובה לבחור בדרך מסויימת. מי אמר שכולנו בשלות לבחור מקצוע בגיל 18 או 19?

אשרייך ואשרי הבנות האחרות שאתן כל כך רציניות, חרוצות ומחושבות. (באמת. לא בציניות)

אדם לא יכול לזרוק מעליו אחריות ועוד בשם אידיאלים...

נכון שלא צריך לחיות תעתיד, אבל כן צריך להסתכל כמה צעדים קדימה לחשוב על סיבוכים שיכולות לקרות בעתיד ואם אפשר למנוע אותן עכשיו.

"סוף מעשה במחשבה תחילה".

וכידוע, השנים בין סוף האולפנה לחתונה הם ממש שנים ספורות בדר"כ.

אם את אומרת אז זה מהנק' של ה"למצות את עצמך", אז עוד טיול להודו, או עוד שנה לעבוד בסופר יעשו את זה פחות מוצלח מלימודים שמעניינים תאדם, או לימודים במדרשה

אני לא חושבת שחכם לברוח מהמציאות לתוך שנה חופש, ואח"כ לקום מהחלום המתוק הזה לתוך נישואין, הריון ועוד לגדל כמה פיצים, ואז גם להיזכר שוואלה חייבים ללמוד משו..

טוב, כמובן שאז יש דאבל עבודה..

ואת זה היה אפשר למנוע אם היא לא הייתה מורחת תשנתיים הקודמות בביזבוז זמן שמכוסה באידיאלים..

שתיהיה לך שנה טובה!!

רק כמה נקודות- לא קידשתי את החופש על פני ערכים אחרים, אבל אני נגד המירוץ המטורף של הבנות הצעירות רק בגלל העתיד. מחכים להם וויתורים ואילוצים רבים בהמשך. (מקצוע שמתאים לאמהות, מקום עבודה, מקום מגורים, ועוד) מי שלא רוצה לעשות ש"ל שנתיים, מי שלא רוצה מדרשה, מי שיודעת מה היא רוצה ללמוד והיכן- אדרבה- שתתקדם הלאה, אבל לא כדי "לא לבזבז" שנים.

- אצל בנות הציפיה היא להתבגרות מהירה מאוד והשינויים הנדרשים מהן הם מאוד משמעותיים, ולא כולן מוכנות ומתאימות לכך. בנים לעומת זאת לוקחים ת'זמן (לא כולם...אני יודעת...) ואני לא בטוחה שאצל כולם זה מתוך אידיאלים...

טוב. די מיציתי את טענותי. נסכים שאנחנו לא מסכימות.

לכולן כולן- שנה טובה והצלחה בכל מעשי ידיכן!!!!

מסכימה לחלוטין!

הבנות בציבור שלנו נמצאות בלחץ תמידי..

אז מה יקרה אם תתחילי שנה אח"כ???

דיברתי עם מישהי שעשתה שנתיים שירות ואח"כ התחילה ללמוד,

והיא אמרה שאם היא היתה מחזירה את הגלגל לאחור, היא היתה עושה לה שנת חופש/מדרשה(לא שאני משווה ח"ו!!!) ובכלל, שנה רגועה אחת בחיים...

על מה הלחץ הגדול?

אני לא מדברת על מריחת זמן של 5-6 שנים, ורק אז להתחיל ללמוד, אבל לא צריך להיות בלחצים כל כך גדולים.

אם מישהי מתחתנת לפני הלימודים, ממילא יהיה לה קשה, אז לפחות שיהיה לה איזה "סל" של חוויות חיוביות, שיתנו לה את הכוח והמרץ להתחיל בשמחה...

זו דעתי הענייה.

אה,

ושנה שירות

שנת מדרשה,

שנה של פסיכו'+עבודה+חתונה

ועכשיו עוד שנת עבודה..(צריך לחסוך,וגם אין עדין תשובה מהלימודים...)

בשנה הראשונה של השירות עשיתי פסיכו' ושנה שניה שירות+מדרשה. השנה אני מתחילה ללמוד בע"ה. 

עשיתי שנתיים שירות וישר אח"כ הלכתי לאוניברסיטה

עשיתי שנה אחת שירות (במהלכה עשיתי פסיכו- שעד עתה אני לא צריכה אותו בכלל... אבל לא ידעתי את זה אז)

אחרי זה התחלתי ללמוד מקצוע--- כלומר- הלכתי לשנתיים מדרשה

בבחינת- "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני לומדת אלא תורה"

אחרי זה הלכתי ללמוד משו... ועכשיו יש לי ב"ה עסק עצמאי משלי בשלבי הקמה והתבססות... ב"ה

>> מה שאומר- שלא צריך להיום עם שבלונות בחיים- ולא כל מי שהכי מדרז להתחיל תואר- יוצא ראשון עם מקצוע--

או--

יוצא עם הכי הרבה סיפוק ושמחה בלב.

(זה היה תשובה-מותאמת-אישית לתמיד טוב.. בתקווה שתבין מה אני מתכוונת ושהשם יעזור לך להבין מה הוא ית' רוצה ממך...)

למען האמת רוב הציבור צריך ללמוד כדי שיהיה לו מקצוע בחיים...........ולדעתי את מיחידי הסגולה וזה לא נכון לתת את מהלך חייך כעצה המתאימה לכל אחת...........

אני עושה השנה שנה שניה ובע"ה שנה הבאה אני רוצה להתחיל ללמוד

ועכשיו אני הולכת לאוניברסיטה.

(פסיכומטרי עשיתי בין שביעית לשמינית..)

שנה שירות

שנה עבודה

לימודים....

מומלץ, אם מוצאים משו טוב, לעבוד לפני שמתחילים ללמוד.. קצת עוזר להורים.. ולעצמכם...

לא עשיתי שירות,

גמרתי שלוש שנים לימודים גבוהים.

(את כל הקטע של הריונות וילדים בלימודים זה לא חסך לי, כי התחתנתי בשנה א', מצד שני, אם הייתי עושה שירות - אולי לא הייתי מתחילה ללמוד בכלל...)

ואם את רוצה לשמוע גם את דעותי - 

אז דוקא נראה לי שלרוב הבנות כן מתאים לפחות שנה שירות.

יש לזה ערך עצום בבנית החיים אח"כ, גם אם לא מקבלים על זה פיסת נייר שקרויה "תואר",

[חוץ מאותן אלה שעושות שירות רק כי "כולם עושים" ומבזבזות שנה מהחיים]

וכמובן - לעשות במידה ובגבול ולא להגזים, שלא יבוא על חשבון דברים אחרים בעתיד (מנסיון - לא קל להתחיל את החיים בלי מקצוע ביד...)

אני פשוט מקרה אחר, מצאתי את המסגרות הקטנות שלי לתרום/להשתגע/לברוח/להבנות תוך כדי החיים...

לכל אותן שהן כמוני - תפסו אומץ, ותשקלו ברצינות אם לעשות שירות, ומה השירות האמיתי לעם ולאומה...

בהצלחה!

בס"ד

עשיתי שנתיים שירות ושילבתי בתוכם גם מדרשה ופסיכומטרי..(כן זה אפשרי כניראה..)

ועכשו אני לומדת מקצוע.

בהצלחה!

1) עשיתי שנה אחת

2) אני מתכננת להתחיל ללמוד בע"ה בשנה הבאה.

אי כרגע עושה שנת מדרשה. עוד קומה בדרך לבניית בית בע"ה.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש