בעיקרון עכשיו אני מתחילה שנה שנייה ואני עושה פסיכו' ואם אני יצליח להתקבל אז אני יתחיל שנה הבא..

ואם לא אז שנה חופש ואז...

בשנת שירות עשיתי פסיכומטרי, וישר התחלתי ללמוד...

בהצלחה

אני לא ממש נגד, כי יכול להיות שיש כאלה שזה טוב להם.

אבל בגדול- דעתי היא ששנת שירות זה שלב שחשוב לעבור בחיים, ולדעתי (אבל שוב, זה אינדיווידואלי) לעשות שנתיים זה כמו לזחול יותר מידי זמן, זה להתעכב יותר מידי זמן על שלב בחיים, ולדעתי זה מיותר. חשוב להתקדם...

בעזהי"ת.

שנה שניה בשילוב עם מדרשה.

להתחיל ללמוד מקצוע? מיד אחרי השירות..

חבל על הזמן...

אחת,

ושנה של עבודה פסיכומטרי ומדרשת שילוב.

אם הייתי יכולה הייתי מתחילה ישר ללמוד, אבל לא יכלתי לעשות פסיכומטרי בשירות.

ואני לא מתחרטת על השנה הזאת, למרות שהיא בדיעבד.

אם את צריכה עזרה בקבלת החלטות-בכייף

בהצלחה!

והשנה אני עושה שנת פסיכמטרי עבודה וטיולים וכד'

ומקווה להתקבל לשנה הבאה ללימודים

אה ואני נגד שרות לאומי בכלל

אני מתחילה שנה שנייה וגם עושה פסיכומטרי ובע"ה בשנה הבאה אלמד.

1) עשיתי שנה ולא התכוונתי לעשות אפילו אחת.. [שנתיים זה בכלל בזבוז מבחינתי..]

2) ללמוד מיד אחרי השירות..

ועכשיו אני מתחילה ללמוד..

התכנון שלי לא היה לעשות שנתיים פשוט אחרי השנה הראשונה הייתי קטנה מידי בשביל להתחיל ללמוד את מה שרציתי..כאילו זה מגיל 20 ומעלה;)

בס"ד

שנת ש"ל+מדרשה

והתחלתי ישר ללמוד.

התחלתי לימודים גבוהים מיד אחרי שמינית

1. שנתיים

2. מיד אחריהן. פסיכומטרי עשיתי בשנה הראשונה לש"ל- תוך כדי

כרגע מתחילה שנה ראשונה אין לי מושג אם אני אעשה שנתיים

ונראלי אני אחרי שירות אעשה פסיכו' ואעבוד קצת ואחרי זה בע"ה אתחיל ללמוד

מצד אחד מאוד חשוב לתרום למדינה ואני לא רוצה להישמע חסר אידיאלים אבל

מהצד שני ........את צריכה לחשוב מה תתן לך השנה הזאת ואם לא תלכי לשנה נוספת האם תחפשי את עצמך בהודו או כד'

או שתלכי להתחיל ללמוד ובעזרת ה' להתחתן .....כי ככל שאת מתחילה ללמוד יותר מוקדם את מסיימת יותר מוקדם ואז את לא תקועה עם ילדים תוך כדי לימודים

מצד הלימודים ......מה מושך אותך?

מאוד קשה לקבוע יש אנשים שמתחילים בתחום מסויים ועוזבים אותו לטובת תחומים אחרים....כי החיים מובילים אותם אחרת.....

אם אין משהו ספטציפי אולי כדאי ללכת להתחיל משהו שהוא לא קשה מדי .....עם תעודת הוראה כי בסופו של דבר להיות מורה....זה אולי לא מקצוע עם הרבה כסף אבל זה מקצוע שנותן לך את הגמישות להיות עם הילדים

בהצלחה

עשיתי שנה אחת, ואז שנת מדרשה במהלכה התקבלתי ללימודים שלא הצריכו פסיכומטרי. תכננתי להתחיל ללמוד, אבל הקב"ה החליט אחרת- הכרתי את בעלי לקראת סוף שנת המדרשה ואז השתנו לי התוכניות- התחתנו, נשארנו לגור בקרבת הישיבה של בעלי ולכן לא יכולתי להתחיל ללמוד. עבדתי ועשיתי פסיכומטרי והתקבלתי ללימודים במקום אחר לגמרי מהמתוכנן (אותו מקצוע) ושנה לאחר מכן (כשהייתי ממש לפני לידה...) התחלתי ללמוד.

רבות מחשבות בלב איש...

אני חושבת שאנחנו מנסות להספיק ולא לבזבז את הזמן וכו', אבל אלו הן שנים שבהן את ללא מחוייבות למשפחה, לפרנסה באופן ממשי וישיר ולכן לדעתי צריך לקחת את הזמן- לעשות דברים שכיף לנו לעשות ולא רק מה שצריך...

פסיכומטרי בכיתה י"ב,

שנה אחת שירות,

והתחלתי ללמוד!

ועכשיו מתחילה שנה ג' בעז"ה ובשעה טובה!! (:

אני ממש לא נגד שנת שירות שניה בצורה חד משמעית,

אני נגד כאשר זה בריחה מהמציאות, וכשמתחילים למרוח את הזמן...

כלומר, שנתיים שירות, שנה מדרשה, שנה פסיכומטרי ועבודה, שנה חתונה ואז מתחילים ללמוד,

בזה אני נגד בצורה מוחלטת!

גם אני נגד שרות\מדרשה\שנת חופש כשזה בריחה!!!

שנת שירות או מדרשה או חופש גם כשזו בריחה. מכמה טעמים-

אני לא רוצה להישמע זקנה, אבל כל כך הרבה שנים אחר כך לא נוכל לעשות שנת שרות או מדרשה או חופש מסיבות של משפחה, ילדים, פרנסה וכו' (בעז"ה- רק מסיבות טובות...) אז למה לא לקחת עוד שנה (לא להגזים ולברוח לגמרי מהמציאות...) וקצת לברוח מכל מחוייבות?

ואם תאמרי- אבל אח"כ עם המשפחה והילדים וכו' יהיה רק יותר קשה ללמוד... אני אשיב שאכן את צודקת, אבל כל דבר בזמנו ואפשר גם להסתדר באופן כזה ולא צריך לתכנן את החיים רק לפי חתונה, בעל, ילדים. למה להתחיל להילחץ על "להתקדם" לפני שיש סיבות ללחץ כזה?

ועוד משהו- גם משנת חופש- אפשר ללמוד ולהעצים את עצמינו ולגדול. הכל תלוי בנו.

אבל כן צריך לתכנן את החיים לפי חתונה, בעל, ילדים (אם את רואה בזה שאיפה, כמובן)

א"א לחיות רק את היום- ולהתעלם מהמחר.

אני לא מבינה בחורות שמבזבזות שנים מחייהן, סתם, כי אין כח וחשק לחשוב מה יהיה ולהיערך לכך, ואז נכנסים למורכבות חיי הנישואין וגידול ילדים, חיים כתפרנים בלי גרוש ובלי עבודה, לא תמיד יש כסף ללמוד, נקרעים תוך כדי גידול הילדים וטיפוח הזוגיות, בשביל מה??? מה זה ה"לברוח מכל מחויבות"??? מה את בת 12???

במקרה האופטימי פחות: בחורות מראש לא רוצות להיכנס לקשר של נישואין, כי עוד אין להן שום תשתית מסודרת לחיים- ואז נגררים לתוך הרווקות המאוחרת.........

מי שטורח בערב שבת- אוכל בשבת.

ובהחלט- בגיל 18/19/20- את מספיק גדולה ואחראית להפסיק להתקשקש עם החיים שלך- ולהתחיל לעשות משהו.

אז אני מתכוונת בתשובתי לאחרות....

ובטח לא בת 12, ובכל זאת אני מחזיקה בדעותי הנ"ל... אין צורך בהתנפלות... לדעתי צריך לפעול לא מתוך התעלמות מהמחר, אבל גם לא מתוך תחושה שהמחר יושב לנו על כתפינו ומונע מאיתנו רצונות ומאוויים. לא התכוונתי לדחיית הלימודים וכו' עד אין קץ, אבל לדעתי עוד שנה- שנתיים של התמסרות לעניינים אחרים מלבד ההתקדמות לקראת תואר, עבודה וכו' רק יכולה להוסיף לבניין האישיות. 

אני רואה את הצעירות המתחילות בלימודי 4 שניםתוך כדי הריונות, לידות וגידול ילדים-

למה???למה לעשטות את זה לעצמך מלכתחילה???

מילא אם מצאת את זיווגך בגיל 18, אך להתחתן בת 20+ כשעוד אין לך שום תשתית של התיישבות בחיים??

לא חשבתי להגיב פה על כל המשמיצות את השנתיים שרות לאומי + שנה מדרשה+ שנה עבודה+ שנה הודו וכו' וכו', אבל אחרי שראיתי שאת לבד במערכה...

לדעתי זה דבר אינדוודואלי.

יש מי שמתאים לה ללכת ללמוד מיד אחרי שרות ויש מי שנכון לה לעבור תהליך יותר ארוך וזה יהיה טעות אם היא תתחיל ללמוד מיד אחרי יב, תלמד 3/4 שנים תואר ראשון, תתחרט, תלמד עוד 3/4 שנים תואר אחר... וכמובן תתחתן, תקים משפחה וכו' שכשהיא התחילה את התהליך היא לא היתה סגורה על עצמה, עדיף לעשות את הדבים באופן שקול. לא משנה אם זה בסוף יב או חמש שנים אחרי יב.

אה,

שנתיים שרות, שנה מדרשה. ארבע שנים לימודים. נשואה פלוס בן שנתיים ועוד אחד בדרך...

בהצלחה!

כבר באמת חשבתי שאני ועוד כמה ממשפחתי היחידות שחושבות כך....

של בדיעבד. אבל לכתחילה אם בת עושה את מה שנכון ומתאים לה ולא עושה דברים מתוך בריחה וסיבות לא נכונות, אין סיבה שהיא תרגיש פיספוס כמו שאת מתארת..

בין 2 אופציות יש פספוס מסויים. אומנם אני בגישה לפיה ברגע שהחלטתי משהו אני לא מתבחששת על מה שהיה יכול להיות אבל בכל דרך בה בוחרים יש יתרונות וחסרונות. אני הצבעתי על כך שכשרצים קדימה במירוץ התואר, לפעמים מפספסים דברים אחרים.

ולדעתי גם בריחה זו סיבה מספיק טובה לבחור בדרך מסויימת. מי אמר שכולנו בשלות לבחור מקצוע בגיל 18 או 19?

אשרייך ואשרי הבנות האחרות שאתן כל כך רציניות, חרוצות ומחושבות. (באמת. לא בציניות)

אדם לא יכול לזרוק מעליו אחריות ועוד בשם אידיאלים...

נכון שלא צריך לחיות תעתיד, אבל כן צריך להסתכל כמה צעדים קדימה לחשוב על סיבוכים שיכולות לקרות בעתיד ואם אפשר למנוע אותן עכשיו.

"סוף מעשה במחשבה תחילה".

וכידוע, השנים בין סוף האולפנה לחתונה הם ממש שנים ספורות בדר"כ.

אם את אומרת אז זה מהנק' של ה"למצות את עצמך", אז עוד טיול להודו, או עוד שנה לעבוד בסופר יעשו את זה פחות מוצלח מלימודים שמעניינים תאדם, או לימודים במדרשה

אני לא חושבת שחכם לברוח מהמציאות לתוך שנה חופש, ואח"כ לקום מהחלום המתוק הזה לתוך נישואין, הריון ועוד לגדל כמה פיצים, ואז גם להיזכר שוואלה חייבים ללמוד משו..

טוב, כמובן שאז יש דאבל עבודה..

ואת זה היה אפשר למנוע אם היא לא הייתה מורחת תשנתיים הקודמות בביזבוז זמן שמכוסה באידיאלים..

שתיהיה לך שנה טובה!!

רק כמה נקודות- לא קידשתי את החופש על פני ערכים אחרים, אבל אני נגד המירוץ המטורף של הבנות הצעירות רק בגלל העתיד. מחכים להם וויתורים ואילוצים רבים בהמשך. (מקצוע שמתאים לאמהות, מקום עבודה, מקום מגורים, ועוד) מי שלא רוצה לעשות ש"ל שנתיים, מי שלא רוצה מדרשה, מי שיודעת מה היא רוצה ללמוד והיכן- אדרבה- שתתקדם הלאה, אבל לא כדי "לא לבזבז" שנים.

- אצל בנות הציפיה היא להתבגרות מהירה מאוד והשינויים הנדרשים מהן הם מאוד משמעותיים, ולא כולן מוכנות ומתאימות לכך. בנים לעומת זאת לוקחים ת'זמן (לא כולם...אני יודעת...) ואני לא בטוחה שאצל כולם זה מתוך אידיאלים...

טוב. די מיציתי את טענותי. נסכים שאנחנו לא מסכימות.

לכולן כולן- שנה טובה והצלחה בכל מעשי ידיכן!!!!

מסכימה לחלוטין!

הבנות בציבור שלנו נמצאות בלחץ תמידי..

אז מה יקרה אם תתחילי שנה אח"כ???

דיברתי עם מישהי שעשתה שנתיים שירות ואח"כ התחילה ללמוד,

והיא אמרה שאם היא היתה מחזירה את הגלגל לאחור, היא היתה עושה לה שנת חופש/מדרשה(לא שאני משווה ח"ו!!!) ובכלל, שנה רגועה אחת בחיים...

על מה הלחץ הגדול?

אני לא מדברת על מריחת זמן של 5-6 שנים, ורק אז להתחיל ללמוד, אבל לא צריך להיות בלחצים כל כך גדולים.

אם מישהי מתחתנת לפני הלימודים, ממילא יהיה לה קשה, אז לפחות שיהיה לה איזה "סל" של חוויות חיוביות, שיתנו לה את הכוח והמרץ להתחיל בשמחה...

זו דעתי הענייה.

אה,

ושנה שירות

שנת מדרשה,

שנה של פסיכו'+עבודה+חתונה

ועכשיו עוד שנת עבודה..(צריך לחסוך,וגם אין עדין תשובה מהלימודים...)

בשנה הראשונה של השירות עשיתי פסיכו' ושנה שניה שירות+מדרשה. השנה אני מתחילה ללמוד בע"ה. 

עשיתי שנתיים שירות וישר אח"כ הלכתי לאוניברסיטה

עשיתי שנה אחת שירות (במהלכה עשיתי פסיכו- שעד עתה אני לא צריכה אותו בכלל... אבל לא ידעתי את זה אז)

אחרי זה התחלתי ללמוד מקצוע--- כלומר- הלכתי לשנתיים מדרשה

בבחינת- "מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני לומדת אלא תורה"

אחרי זה הלכתי ללמוד משו... ועכשיו יש לי ב"ה עסק עצמאי משלי בשלבי הקמה והתבססות... ב"ה

>> מה שאומר- שלא צריך להיום עם שבלונות בחיים- ולא כל מי שהכי מדרז להתחיל תואר- יוצא ראשון עם מקצוע--

או--

יוצא עם הכי הרבה סיפוק ושמחה בלב.

(זה היה תשובה-מותאמת-אישית לתמיד טוב.. בתקווה שתבין מה אני מתכוונת ושהשם יעזור לך להבין מה הוא ית' רוצה ממך...)

למען האמת רוב הציבור צריך ללמוד כדי שיהיה לו מקצוע בחיים...........ולדעתי את מיחידי הסגולה וזה לא נכון לתת את מהלך חייך כעצה המתאימה לכל אחת...........

אני עושה השנה שנה שניה ובע"ה שנה הבאה אני רוצה להתחיל ללמוד

ועכשיו אני הולכת לאוניברסיטה.

(פסיכומטרי עשיתי בין שביעית לשמינית..)

שנה שירות

שנה עבודה

לימודים....

מומלץ, אם מוצאים משו טוב, לעבוד לפני שמתחילים ללמוד.. קצת עוזר להורים.. ולעצמכם...

לא עשיתי שירות,

גמרתי שלוש שנים לימודים גבוהים.

(את כל הקטע של הריונות וילדים בלימודים זה לא חסך לי, כי התחתנתי בשנה א', מצד שני, אם הייתי עושה שירות - אולי לא הייתי מתחילה ללמוד בכלל...)

ואם את רוצה לשמוע גם את דעותי - 

אז דוקא נראה לי שלרוב הבנות כן מתאים לפחות שנה שירות.

יש לזה ערך עצום בבנית החיים אח"כ, גם אם לא מקבלים על זה פיסת נייר שקרויה "תואר",

[חוץ מאותן אלה שעושות שירות רק כי "כולם עושים" ומבזבזות שנה מהחיים]

וכמובן - לעשות במידה ובגבול ולא להגזים, שלא יבוא על חשבון דברים אחרים בעתיד (מנסיון - לא קל להתחיל את החיים בלי מקצוע ביד...)

אני פשוט מקרה אחר, מצאתי את המסגרות הקטנות שלי לתרום/להשתגע/לברוח/להבנות תוך כדי החיים...

לכל אותן שהן כמוני - תפסו אומץ, ותשקלו ברצינות אם לעשות שירות, ומה השירות האמיתי לעם ולאומה...

בהצלחה!

בס"ד

עשיתי שנתיים שירות ושילבתי בתוכם גם מדרשה ופסיכומטרי..(כן זה אפשרי כניראה..)

ועכשו אני לומדת מקצוע.

בהצלחה!

1) עשיתי שנה אחת

2) אני מתכננת להתחיל ללמוד בע"ה בשנה הבאה.

אי כרגע עושה שנת מדרשה. עוד קומה בדרך לבניית בית בע"ה.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥