אחד הסיפורים האהובים עלי אם לא ה- :
אחד מצעירי החסידים, ורווק היה, עשה בימים הנוראים ובחג הסוכות אצל המגיד הגדול ממיזריטש ז"ל. בשעה שנפרד מהרבי התאונן לפניו שמחמת עניותו אין מציעים לפניו שום שידוך. אמר לו הרבי:
- לך לשלום והשידוך הראשון שיציעו לפניך תסכים עליו.
הלך האברך לדרכו וסר ללינת לילה למלון שבאחד הכפרים. מצא שם אנשים ריקים ופוחזים, שיושבים ואוכלים ושותים, ועסוקים בדברי צחוק וליצנות. האברך הלך וישב על יד התנור החם שעמד בפינת הבית להתחמם, והאנשים בראותם אותו שאלוהו:
- מאין אתה ומה מעשיך? השיבם כי הוא מעיר פלונית וכי הוא הולך מהרבי ממיזריטש.
שאלוהו שוב: - מה ביקשת מהרבי, ומה השיב לך?
והשיב: - ביקשתי שה' יתברך יזמין לי את זיווגי והרבי אמר לי להסכים להשידוך הראשון שיציעו לפני.
קפץ אחד הליצנים ואמר: - הינה יש לי בשבילך שידוך טוב: אחותי היא צעירה לימים, וגרושה מאישהּ, ויש לה מאה רובל כסף, והיא נמצאת פה עכשיו. אם טוב הדבר בעינך נעשה תכף תקיעת-כף.
והלץ הזה היה באמת זר לאותה אישה, כי היא הייתה ביתו של בעל הבית, ואביה, בעל הבית, לא היה אז בביתו. והאברך השיב: - טוב הדבר, אני מסכים.
והליצנים הביאו מייד יי"ש וכיבדו בו את האורח לשמחת "אירוסיו", וצחקו הרבה בינם לבין עצמם, לבל ירגיש הוא בדבר. אחרי כן אמר אחד מן הכנופיה: - אולי נעשה תכף גם הנישואין והחופה?
והשני השיב: - אבל אין כאן מי שיודע לכתוב כתובה ולסדר קידושין.
אמר האברך, שהוא יודע בעצמו גם לכתוב כתובה וגם לסדר קידושין. התחילו ללגלג עליו עוד יותר. לקחו טלית ופרשו אותה כחופה, והאברך כתב כתובה, ואחרי כן קידש את האישה כדת משה וישראל.
אחר החופה התחילו להתל בו ולמשוך את הכובע שבראשו, אחר מצד זה וחברו מצד אחר, ואחרי כן התחילו גם להכותו. ראה האברך שעסק ביש הוא, הלך ללון בבית אחד הנכרים שבכפר. בבוקר השכים ועמד ליד המלון, ונתירא להיכנס לפנים, שלא יכוהו שוב. בתוך כך שמע שמשרת אומר:
- הינה בעל הבית נוסע! ניגש האברך אל בעל הבית ואמר: -שלום עליך חותני!
נשתומם בעל הבית ושאל: - מי הוא זה? וביתו השיבה לו:
- האיש הזה היה לנו לשחוק ולשעשועים, ועשינו עימו אמש חופה בליצנות.
לא ישרו הדברים בעיני בעל הבית והתחיל לחקור ולדרוש, איך היה המעשה.שחה לו ביתו את כל המאורע. נתמלא בעל הבית חימה על האברך ופנה אליו בגערה:
- טיפש! מה עשית זאת לקדש אישה צעירה? כלום לא הבנת שהם היתלו בך?
ומרוב כעסו ניגש אליו וסטר לו על הלחי. אחרי כן נמלך בדעתו ואמר לעצמו:
-אם כבר נסתבכתי בשלומיאלי זה, הרי מוצרך אני לקרב אותו בדברים רכים ולהתיר את הסבך, שאם אקניטנו לא יציית לי. התחיל לדבר עם האברך רכות, וביקש ממנו שייתן גט פיטורים לביתו, ובשכר זה ייתן לו עשרים רובל כסף. אמר לו האברך:
- אגיד לכבודו האמת: הרבי ציווה לי להסכים להשידוך הראשון שיציעו לפני, וכן עשיתי. אם הם חשבו הדבר לשחוק וליצנות, הינה אני חשבתי זאת לאמת; ואם כבודו אינו מסכים להשידוך, אז ניסע נא שנינו להרבי ומה שיאמר כן נקיים.
בעל כרחו הסכים בעל הבית ליסוע עם האברך למיזריטש. בבואם אל הרבי סיפר לו בעל הבית:
הינה אני לא הייתי בביתי, ובא העני הזה ושמע לאנשי לצון שאמרו לו על ביתי שהיא אחותם וקידש אותה. ואתה ברצוני לתת לו מאה רובל כסף ובלבד שייתן גט לביתי.
אמר לו הרבי: - לך לאכסניה שלך, ואני אדבר פה עם האברך על אודות זה.
כעבור איזה שעות בא בעל הבית אל הרבי והלה אמר לו:
- דברתי עם האברך בעניין גט, והוא מסכים לכך בתנאי שתתן לו אלף רובל כסף, ואני אציע לפניך שידוך אחר בשביל ביתך, שידוך טוב והגון, ותקבל מאת החתן גם כן אלף רובל כסף, ובאופן זה לא תסבול שום הפסד. אמר האיש:
- מוכן אני לציית לכל מה שיאמר הרבי.
- ובכן- הוסיף הרבי- דע לך : האברך הזה הוא ממשפחה מיוחסת בישראל, והוא מושלם בכל המעלות, והחיסרון האחד שהיה לו הוא העניות, אבל עתה הרי ברוך ה' יש כבר יש לו אלף רובל כסף, ולכן אין טוב לך מלהשתדך עימו, ואני אומר לך שזהו זיווג מן השמים, ותיסעו לכם בשמחה לביתכם.
ציית האיש לדברי הרבי, ונסע יחד עם חתנו בחזרה לביתו בשמחה, והזוג הצליח בחייהם
)
)
