שאנחנו זוג שרק חציו אשכנזי, ובאמת הוא דיבר על זה בהתחלה, וזה היה לו מאוד חשוב, אבל לא היה לי שום כח ורצון לחשוב על זה אז סיכמנו שיש עוד זמן, ואם זה יהיה רציני ממש אז נלך לעשות.

שתבינו שעד אז לא עשיתי אפילו בדיקת דם אחת!  זה די הרתיע אותי הדבר הזה..

אבל באמת בסוף הלכנו ביחד, הוא עזר לי למלא את כל הטפסים והקשקושים שלהם על העבר ההסטורי של המשפחה (שאני כבר הסתבכתי עם זה ומזל שהוא זכר...)

עשינו את הבדיקה - ודי הודיתי לו על  זה.

כי אח"כ יש לך אישור שהגנים שלכם בסדר ואף אחד לא יכול להלחיץ אתכם.

רק שימו לב שאם אתם עושים את הבדיקה הזאת בכל מקרה בשבילכם -אז תעשו אותה מהר, כי ככה תשלמו כמה שפחות. תנו להם את האפשרות לתת לכם את התשובה עוד שלושה חודשים, אם אין כלום באופק אז מה אכפת לכם? שיחכה...  אנחנו הלכנו על האפשרות היותר לחוצה והיינו צריכים לשלם יותר. [ולמה? כי כבר לא נשאר זמן כי הייתי מה זה פחדנית ולא הבנתי כלום...]

לך.. לך לעשות. זה טוב!

ואם אתה בירושלים אז זה נעשה בגאולה ובטרם שליד תחנה מרכזית.  

כמעט לכל דבר יש פתרון

אבל אדם צריך להיות מודע להאם הוא רוצה בפתרונות האלה או שלא.

לא לכולם יש את הכוחות לעבור אותם. מהבחינה הזו הבדיקה חשובה

מבחינות אחרות- אני לא יודעת מה דעתי ...

בעזהי"ת.

זה רק אומר שתהיו מודעים לבעיות שעלולות להיווצר, ותחסכו לעצמכם המון כאבי ראש וכאבי לב.

עפעף.

אז על דבר כזה לא?? מה עם לאמלל את אותם יצורים פגועים שעלולים להיוולד? 

צריך להיות טיפש כדי לא להיעזר בטכנולוגיה שמאפשרת לדעת סיכונים כאלה, וכמובן שעדיף לבדוק כמה שיותר מהר לפני שנוצר קשר כדי לחסוך כאב לב.

מי התיר לזלזל בזה וחס ושלום (!!!!) ללדת ילדים חולים?????

אם אפשר למנוע אסונות חייבים לעשות זאת!

אם כבר צריך "היתר" למשהו זה להכנס לסיבוכים האלה. בכלל המילה היתר לא שייכת פה*.

זה כולל טיפולים שהם באחוזי הצלחה חלקיים, הפלות, ומן הסתם פחות ילדים (ומה עם המצווה פה?).

כל זה טוב ויפה לזוג נשוי, אתם יודעים מה, זה גם טוב לזוג בקשר מתקדם לקראת חתונה.

אבל בשלב התחלתי של קשר -  למה?

* מי התיר למנוע נישואין בגלל: מידות, רמה דתית, שיוך חברתי, מראה, שכל, כימיה, שמחת חיים... להמשיך?!  אף אחד לא צריך "להתיר" למנוע נישואין. פשוט ככה זה עובד: יוצאים לדייט ואז - או מתחתנים או "נמנעים" מלהתחתן.

אבל נראה לי שיש מחלות שיש הסתברות גבוהה למומים וצריך לשאול רב אם רוצים ממש לדעת אם זה נכון או לא. אני ממאמינה שרבנים מצדדים בבדיקה אחרת היינו יודעים מזה....

היא בודקת התאמה גטית למחלות שאין להם פתרון כיום, והן מחלות קשות שתאמינו לי שלא תרצו שיהיו לילדים שלכם...

מתי בדיוק עושים את הבדיקה?

יש כאלה שעושים כבר אחרי שהם דיי מחליטים ואז לדעתי זה סתם דבילי, כי מה הקטע שסתם תהיה להם דילמה אם לפרק או לא...

יש כאלה שאחרי 3-5 פגישות שרואים שיש מצב להמשך בודקים, כדי להמשיך בצורה רגועה ולדעת שאם ירצו להתחתן אז זה מתאים גנטית (9וכמובן שאם התוצאות מתאימות זה לא אומר שהם חייבים להמשיך..)

ומצד שני- אם בעקבות תוצאות שליליות הם ירצו לפרק,  אז זה יהיה עדיין דיי בהתחלה, ועוד אל טרגדיה של סוף מר...  

במיוחד בתחילת הקשר כאשר אין עדין רגשות וכו...תתקשר לחיה0523865621 היא עובדת בדור ישרים...אם תארגן קבוצה בישיבה או מספר בנים שרוצים לעשות את הבדיקה זה יעלה לך הרבה פחות כסף..בהצלחה..שבת שלום..

אני, בשלב התחלתי כזה לא הייתי מתאמצת כל כך בשביל משהו שמתאים לשלב מאד מתקדם לקשר. לכל דבר זמן ועת. פגישה שלישית היא זמן ועת לראות אם יש חיבור, אם יש עם מי לבנות משהו, לנסות לבנות משהו. אם יש חיבה, נעימות, בסיס. בעיני היא ממש לא זמן לדבר כזה, שכבר קשור לילדים שיהיו אם תתחתנו. דבר שבפגישה שלישית א''א לדעת. גם אם עכשיו הכל יפה וטוב.

עדיף לעשות בדיקות עוד לפני הגיל שבו מתחילים להיפגש, ולפני הפגישה הראשונה הפרוצדורה פשוטה מאד-

מתקשרים, אומרים את המספר שלך ושלה ואת התאריך לידה ולרוב תוך שעה מקבלים תשובה.

אם מתייחסים לזה כדבר מובן מאליו שצריך לעשות זה לא אמור להיות מביך.

אני מאד שמח שארוסתי ביקשה עוד לפני פגישה ראשונה שנבדוק בדור ישרים, נוצר בינינו קשר בשלב מוקדם יחסית והיה עלול להיות מאד לא נעים אם בשלב כזה היינו צריכים לבדוק. אחרי שבדקנו יכולתי להיות רגוע.

כמו שבודקים (מומלץ לבדוק) אם אין מחלות אצל המיועד כך גם כדאי לבדוק שאין מחלות גנטיות, אין שום הבדל,

להתחתן (לפחות אצל דוסים) זה גם אומר ללדת ילדים.

לגבי הטענות שלא צריכים לעשות-

לגבי הטענה שזה לא שכיח- אני לא ממש יודע מה שכיחות המחלות האלה אבל (לפחות אצל אשכנזים)לא אחוז זניח.

לגבי הטענה שחבל לבטל על זה שידוך-

אם היית יודע באיזה מחלות מדובר לא היית חושב ככה. בבדיקה של דור ישרים בודקים מחלות שאני חושב שרובכם הייתם מבטלים גם אחרי הארוסין.

למשל טיי זקס- ילד שנולד עם טיי זקס מת אחרי שנתיים שלוש בייסורים קשים. אין מה לעשות נגד זה אלא רק לבדוק אחרי שהאשה נכנסת להריון אם יש לילד את המחלה, ואם יש, להפיל (נראה לי שכל הרבנים מתירים להפיל במקרה כזה). אני מכיר משפחה שלא בדקו ואחרי שנולדו להם שני ילדים כאלה שמתו תוך שנתיים שלוש הם בדקו כל הריון וכשהיה עובר כזה הם הפילו.

גם שאר המחלות הן לא סתם מחלות לא נעימות אלא מחלות שאולי לא הייתם מתגרשים על כזה דבר אבל מן הסתם מבטלים ארוסין.

אחרי 3 פגישות זה בדיוק הזמן לעשות- למי שרוצה לעשות!!!!!

אל תחכו עד שיהיה קשר ריגשי עמוק- ואז זה יכניס את הקשר ללחץ... ולחרדות.. ואולי גם- לפרידה כואבת מאוד...

מה גם שלעיבוד-נתונים של הבדיקת דם- לוקח זמן....

אז עד שתקבלו תשובות- בעז"ה גם הקשר יהיה הרבה יותר מתקדם...

זה המקום להזכיר לכל הרווקים שחושבים שזה חשוב- לכו לעשות היום את הבדיקה! כדי לא לבזבז שמן- כשיהיה לכם מדוייט רלוונטי.

חוצמזה כדאי להתקשר למשרדים של "דור ישרים" (פרטים ב144) נראה לי יש קטע של לשלם על זה בדואר או משו... של הנחות למי שעושה עם קבוצה, של החזרים מחלק מהקופ"ח, של איפה ומתי בדיוק אפשר לעשות...

לא יזיק להתקשר.....

הדיון לגבי אם כן או לא לעשות דור ישרים- נדון פה בערב- לאורך, לרוחב, לעומק, ולשירשופלצת!

אז אם יש מישו שיודע לחפש בהיסטוריה... תנו לינק

שם גם אפשר לשמוע את דעתי

דור ישרים בודק התאמה בין 2 אנשים ספציפים

זה שזה מתאים ואין בעיה זה רק ספציפי על הבנ"א הזה שבררת לגביו

זה לא שולל את האפשרות של לשאת גנים למחלה כלשהיא

הסברים באישי

וחוצמזה דעתי בנידון היא שזה טוב גם לזוגות עם קשר רציני

זה שיש אי התאמה לא אומר שצריך לבטל זה פשוט אומר שצריך להיזהר בהבאת ילדים לעולם

ולהשתמש בטכנולוגיה שיש היום כדי לדאוג שלא יוולדו לכם ילדים עם מחלות קשות כאלה

בדיקה של דור ישרים מורכבת משני חלקים--

א. בדיקת  הגנים של בנאדם אחד ספציפי- ע"י ניתוח של הדם שלו.... (זה לתת איזה 5-6 מבחנות.. לא משו נוראי)

ב. התאמה בין שניים- זוג-- ע"י מסירה של שני מספרי-הקוד שלהם -ובדיקה אם יש או אין התאמה בין הנשאות שלהם

המידע אם את\ה כן או לא נשא למשו- נשאר תמיד חסוי.

מתקבלת רק תשובה אם יש או אין בעיה (אם אכן יש בעיה- סביר שיש עוד מה לברר מה לדון ומה לבדוק... גם "יש בעיה" זה לא תשובה של 100% אל תתחתנו- חשוב להדגיש!!)

המשמעות של "להזהר בהבאת ילדים לעולם" לזוג ששניהם נשאים זה-

או- בכל הריון- על תחילת ההריון עושים לעובר בדיקות נשאות- אם העובר מתגלה כנשא- אז מפילים אותו!! (באישור של רב כמובן. ) ואתם יכולים לא-לדמיין לבד איזה מתח נוראי ואיזה כאב לב ואיזה סיוט זה.....

או- שכל הילדים באים לעולם ע"י הפריית מבחנה- תהליך שיש לו 30% סיכויי הצלחה כל פעם, שממלא את הגוף ברעלים ומחליש גם את הגוף וגם את הנפש. לא משו שעושים בהתנדבות... בא נאמר את זה ככה.

המשמעות של -לא להתחתן כי אתם שניכם נשאים -היא-

שאולי לא תתחתן לעולם. כי לא תמצא מישי אחרת. ואז לעולם לא יהיו לך ילדים. גם הילדים שהיה להם 75% סיכוי להוולד לא-נשאים-- לא יוכלו להגיח לעולם הזה.

אז שכל אחד יתייעץ עם הרב שלו, עם ההורים שלו, עם הרופאים שלו-

ויעשה מה שטוב לו.

*אין בדברי אלו פסיקת הלכה או המלצה רפואית. ויש לקחת אותם כהודעה בפורום- בלבד!

ןהתחתנו (לפני כ-22 שנה, כשטרם היתה מודעות)

אחר שבכורתם נפטרה, התחילו לעשות בדיקות בתחילת כל הריון.

באחד ההיריונות, כתוצאה מהבדיקה שנעשתה בתחילת ההריון, נולדה להם ילדה פגועה קשות בגפיים (וזו אותה בדיקה פולשנית- שעלולה גם לגרום להפלות!!) הילדה היום כבר בת 12, וזה חיים של סבל נורא שלא ניתן לתארו במילים!!!

עוד זוג שהיכרתי- התעקשו להתחתן למרות הידיעה ששניהם נשאים- שני ילדים נפטרו- והשאר נולדו מטיפולים קשים.

שאלתי: למה להכניס בדעה צלולה- ראשים בריאים למיטה חולה?????

בחור או בחורה- שנפרדו מזיווג חייהם- בגלל הנשאות- ולא התחתנו מאז

לא כי אני לא מכירה-

אלא כי התחום של גנטיקה לא מספיק שנים בעולם הדייטים- כדי שיהיה מישו כזה...

אני יכולה להגיד לך על מישו ששמעתי שנפרד מחברה שכבר הביא הביתה- כי הם גילו שהם נשאים..

 כששמעתי את הסיפור הזה- א-נ-י הסתובבתי במשך שבוע עם תחושה שהורידו לי מוש על הראש... ווואי וואי שכזה...

ואני לא יודעת למדוד או להשוות את הסבל של -נשואין באושר עם ילדים- שחלקם פגועים.. מול הסבל של- לא נשוי בכלל כי משו התפספס...

אני חשובת שהכי חשוב- זה לדעת שהשם ברא את העולם בשתי ידיים- גם בדין וגם בחסד

ושלכל בעיה שהוא שם בעולם- הוא גם שם פיתרון.

ושרק כש "תורת השם תמימה" -אז היא "משיבת נפש"

וכל אחד ואחת יתיעצו עם הלב שלהם, עם ההורים שלהם, עם הזוג שלהם, עם הרב שלהם, עם הרופא שלהם (לא בהכרח לפי הסדר הזה...)- ויכריעו מה טוב להם בחיים

בגלל זה אפילו אני (!!!) שפחדתי מבדיוקת כאלה פחד מוות הלכתי לעשות אותה.

ולרגע אני לא מצטערת.

וזה לא שרציתי את זה קודם או משהו. הוא דחף כי הוא ראה ילדים שנולדו עם מומים כאלו וחיים עם זה עד היום בסבל עצום, ואת זה הוא לא רצה. צודק.

ואחרי שעשינו את הבדיקה, ואחרי שאתה יודע ומבין שבכל מקרה זו לא תהיה הבדקית דם היחידה שתעשי/ה במשך החיים - אז לכו על זה בקלות! אתם לא תצטערו. מבטיחה לכם!

[רק באמת אל תחכו לרגע האחרון, כי עד שאנחנו קיבלנו את התשובות......... כמעט עשינו בסוף תאונה מרוב מתח ולחץ....זה לא בריא.]

להיות נשואים באושר ולקבור יותר מילד אחד ביחד (ואני מדברת על מקרים אמיתיים, מהחיים, שאני מכירה באופן אישי)- אני כבר לא בטוחה עד כמה האושר גדול..........

לפעמים צריכים להפריד את השכל מהרגש (שגם אחרי כמה פגישות- כמה גדול הוא כבר יכול להיות?? עד כדי כך שיצדיק להרוס לשניהם את כל המשך חייהם המשותפים???)

דעתי: לעשות את הבדיקות בגיל 18, לפני שיוצאים עם בן זוג- לבדוק התאמה, ורק אח"כ להתחיל לצאת.

בעיני: זוג שיודע שהם נשאים- צריכים לנער אותם ולצעוק להם חזק באזניים:לאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!

אל תעשו את זה לעצמכם!!!!

אין להם שמץ של מושג קלוש במה זה כרוך: החל מהפריית מבחנה ועד להולדת ילד פגוע , ח"ו, ונראה להם שהרומנטיקה מעל לכל- ולא כך הדבר!!!

בס"ד

בדור ישרים עושים את הבדיקות לפני החתונה. יש מכונים גנטיים [אני יודעת על ביה"ח הדסה עין כרם בירושלים] שעושים את כל הבדיקות של דור ישרים, אבל אחרי החתונה.

בדור ישרים, התובנה היא- אם אינכם מתאימים, היפרדו.

במכון גנטי- אם אינכם מתאימים, יש דרכים לטפל בזה. אין זו סיבה להפריד.

בהצלחה ושיהיה במזל טוב!

שהם לא אומרים מי נשא של מה,

אלא, אומרים רק אם לאותו זוג יש אותו נשאות של אותו דבר, וכידוע, רק אז יכולות להיווצר בעיות.

וזה נעשה ע"י בדיקת דם, ואז מקבלים קוד כזה- ושהזווג רוצה הוא פונה למשרד שלהם ונותן את הקוד של הגבר ושל האישה ושם בודקים.

שנה טובה, ומזל טוב!

את הבדיקות הגנטיות ניתן לעשות דרך מכונים גנטיים העובדים עם קופות החולים שלכם. היתרון הברור הוא:

1. על פי מוצא יש 3 בדיקות חינם אין כסף

2. אם אחד מבני הזוג עושה בדיקות והוא יודע שאינו נושא שום מחלה שהיא, אין צורך לבדוק את בן הזוג, מה שיוצא שגם אם בחור או בחורה נפגשים עם 20 דייטים שונים,( שלא תצטרכו חלילה) לא משנה להם מה המטען הגנטי של המדוייט אלא אם כן הם נושאים גן פגום אחד ואז רק עליו יש לבדוק. אולי זה גם נותן הרגשה , במקרה הספציפי שלכם, שזו לא אמירה סופית ביניכם שאתם "הולכים על זה " בעיקר אם זה עלול להבהיל את המדוייטת.

3. הבדיקות הגנטיות הנוספות, עולות כ 80 ש"ח בלבד לבדיקה דרך הביטוחים המשלימים ( תלוי בקופה) לעיתים, יוצא זול מדור ישרים.

4. אני חושבת שיש בדיקות גנטיות שפשוט לא ב"סל" של דור ישרים .

ולבסוף- אם הולך לכם טוב, מה רע לדבר על זה אחרי 3 פגישות? נהדר! זה סימן מבשר טוב לגבי הקשר הזה.

שיהיה בהצלחה.

אם אני אשכנזיה ויוצאת עם ספרדי...\תמני....אז לא צריך "דור ישרים"...?כי המטען הגנטי שונה לגמרי...זה נכון??תודה..

אם הוא תימני זה כנראה נכון ( בתנאי שאת ממוצא אשכנזי מכל הכיוונים)

אם הוא ספרדי יוצא צפון אפריקה אז זה ממש לא נכון משום שהנשאות למחלות בציבור האשכנזי והצפון אפריקאי הוא דומה האד ( עניין של תנועה בין הגלויות)

בשורות טובות

אני עשיתי דור ישרים בשמינית לפני 4 שנים...אבל איך אני אמורה לדעת אם המדוייט עשה????לשאול אותו??לשאול את זה כשמבררים..?

ואם הוא לא עשה...אז עד שעושים את הבדיקה ומקבלים את התוצאות לוקח זמן....אז ביינתים להקפיא ת'קשר??או פיתרון אחר???וחוצמזה..לא אמורים לעשות עם כל אחד שמתחיל להיות רציני את הבדיקה...כי לא בטוח שיהיה המשך לקשר בלי קשר....אז מה בעצם אמורים לעשות??

בעזהי"ת.

תשאלי אותו קודם. יכול להיות שהוא עשה, אז למה סתם לדאוג?

אם הוא לא עשה, אז תבקשי ממנו שיעשה במסלול המקוצר יחסית (3 שבועות, עולה 100 ש"ח יותר מהרגיל).

לבינתיים תמשיכו להיפגש כמעט כרגיל.. (סליחה על הפסימיות, אבל ישמצב שתפילו את הקשר על סעיף אחר.. )

כי תכל'ס, כמעט ולא חותכים על בעיות גנטיות. פשוט זה מועיל למודעות של הזוג...

[ואת יכולה להתייעץ עם רבני מכון פוע"ה- 02-6515050. הם ממש יישמחו לעזור..]

עושים את הבדיקה כמה שיותר מוקדם לפני שמתחילים בכלל להיפגש. אחרי שעושים את הבדיקה מקבלים קוד ושומרים עליו מכל משמר, כי לא רושמים אצלם פרטים ורק הקוד שיש לכם הוא זה שמסייע לבדוק.

הבחור עושה ב. דם והבחורה עושה ב. דם. אם הם עשו לפני שהתחילו להיפגש, בלי לחץ זמן, אפשר אחרי פגישה אחת להחליף את הקודים ומתקשרים לדור ישרים ונותנים את שני הקודים ומקבלים רק תשובה של מתאים או לא מתאים.אם זה מתאים, ממשיכים להיפגש. אם לא- צריך לעשות החלטה, כי אם יש בעיה מסויימת, אפשר להתחתן אבל לא פשוט להתמודד עם הקשיים. לפעמים צריך לעשות הפריות מבחנה ולבדוק עוברים צעירים מאד, כדי לסנן את הבעייתיים לפני 40 יום ולהחליט לא להחזיר אותם לאשה. למה להיכנס לקשיים כאלו אם לא צריך?

אם כבר נוצר קשר בין בני זוג, יותר קשה לנתק את הקשר על סמך בעיה שמתעוררת אם לא רוצים להתמודד עם בעיות ולכן עדיף לעשות את הבדיקות בשלב מוקדם ולהחליף קוד אחרי פגישה אחת שבה יכולים להחליט אם יש סיכוי להמשך.

הכרתי פעם זוג שנפגש לזיווג שני. רק אחד מבני הזוג עשה בעבר את הבדיקה, כך שהצד השני שילם הרבה כדי לזרז בדיקה והיו במתח לדעת מה קורה, כי זה נעשה אחרי חודש וחצי של פגישות ולקראת שלב רציני. אחרי מעשה, התברר שאחד הצדדים היה הולך על זה וממשיך בקשר גם אם הבדיקות היו מורות על בעיה.

אנשים לא מבינים.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !