לראות מתי הם מגיעים,אחרי מאמץ?קיום יחסים,חוסר שתיה וכו'..

אם זה עובר בשינוי תנוחה/במקלחת..

אם זה בצד שמאל או ימין.. וגם מה שאחותו אמרה לעשות בדיקת שתן..תרגישי טוב!

העובר נמצא רק בצד שמאל תמיד?הרי זה שק שנמצא ב2 הצדדים, לא?

ב"ה, זה קרה יום אחד ועבר מעצמו... אין לי מושג מה זה היה...

האמת שהתקופה האחרונה הייתה לי לחוצה ולא רגועה, והייתי דיי במתח וגם מתוסכלת...

(אני מתוסכלת יותר מדי שאני לא במרץ כמו פעם, וזה ממש גרוע שאני עושה את זה לעצמי...)

אז אולי בגלל זה היו לי כאבים? :/ אין לי מושג אם זה קשור... אבל אני עובדת על זה ומשתדלת להירגע

תודה רבה על התשובות... ממש כיף שיש אתכן

בסיטואציה המשפחתית נשמע שהם בחנו אתכם, וגם אם לא בחנו היו צריכים גבול . נשמע שהמטרה של ההשתוללות היתה למתוח את הגבול.

יכול להיות ממלא סיבות, גם התרגשות חיובית ושמחה יכולות לגרום לילד להשתולל בצורה מוגזמת שצריך לעצור.

בסיטואציה של היצירה נשמע שהם עשו טעויות (מעצבנות) שילדים עושים, לא נשמע שזה דווקא.

המשפחה שלך אם אני זוכרת נכון כבר לא רגילים לקטנים, כלומר - האחים, הילדים שלהם כבר גדולים. יכול להיות שהקשיחות הזו מגיעה מזה? כבר "שכחו" מה זה ילדים...

גואש זה פוטנציאל לכלוך שדורש התארגנות מיוחדת, והסבר מאוד ברור לפני כן מה מותר ואיפה. ועדיין גם עם הסברים זה מועד לפורענות!

בקיצור, לא נעים שקורות תאונות, בטח אם זה בגלל שלא מקשיבים לכללים שהסברנו מראש, אבל לא קראתי פה משהו שנראה לי נורא או לא תואם גיל

הם פשוט... ילדים.

ילדים עושים טעויות פשוט מחוסר מיומנות, יחד עם רצון בכל זאת להיות עצמאיים, ובנוסף עדיין לא רכשו אותה רמת שליטה עצמית כמו מבוגרים.

הציפיות שלנו כמבוגרים צריכות להיות תואמות, וזה אמנם דורש הרבה סבלנות ולא תמיד קל, אבל מצד שני שינוי ההסתכלות והתאמת הציפיה עוזר להגברת הסבלנות.

מעודד וחמוד

אבל עם כל הכבוד,

יודעות כמה גואש נשפך לכיור על כל הכלים ולקח לי זמן לנקות? הייתי בהלם והלכלוך ברצפה

זה לא מצריך תגובה?

ילד בן 6 לא שופך גואש בגן בכיור המטבח נכון? אז למה בבית הוא מרשה לעצמו ?הערתי מלא פעמים אבל הילד לא שפך את המים הגבוהים בכוס אלא המשיך לערבב גוונים ולהוסיף עוד מים

זה לא נקרא חוסר הקשבה???

או כשמבקשת מהם לאסוף משחק והילד לא מקשיב?

והכי דפוק שניסיתי להתמיד בלהבניס אותו לחדר שוב ושוב כשיצא, ונלחמתי בו כי רציתי להתמיד במה שאמרתי

סוף סוף ולהבהיר שהוא בחדר!

אני לא בטוחה שהייתי צריכה להכניס לחדר אבל הבית היה נראה כאוס!!!

והילד ממרה את פי ויוצא ומצפצף

הוא נלחם בי אז נהייתי יותר לוחמנית ונהיינו ראש בראש כי אצלו זה מחמיר כשכועסים עליו

אוף

אני לא יודעת איך להגיב לכל מצב

אבל בטוח השפיע עליי הכל פלוס המבט המשפחתי על הילדים והשובבות וכעסתי

תנו לי איזה כלל אצבע איך ומה להגיב לכל תרחיש? או שאני רכה מדי או שאני נוקשה למרות שגם זה לא עוזר כי נלחמתי היום בתחנות רוח

ומה נותנים כעונש כשהילד עבר גבול?

ומה עושים אם הילד יוצא מהחדר ?

אני גם עשיתי עם הילדים גואש בחופש והתחרטתי ממש

כל הזמן הייתי בלחץ שלא ילכלכו שום דבר ולא היה כזה כייף היצירה שרצינו לעשות.

יש לי מחשבה שאולי יותר להראות להם רגש מצידך שאת מאוכזבת מההתנהגות שלהם

לא כועסת אלא מאוכזבת.

לשדר להם לפני (נגיד לפני היצירה בגואש) שאת מאמינה בהם שהם גדולים ובוגרים וכשהם לא עומדים בציפיה שלך אז לפני הכעס פשוט לשדר את האכזבה.

בלי הרבה מילים.

אצלי כשאני רוצה לתת עונש ולא יודעת מה לתת אז אני אומרת שהיום בערב אני אדבר עם אבא ונחשוב איזה עונש מגיע למי שהתנהג ככה...

זה מאוד מלחיץ את הילדים ונותן לי מרווח נשימה לחשוב יותר בשיקול דעת.

ברור שמשפיעות עלינו דעות של אחרים או מה שאנחנו חושבים שהם חושבים, ברור שקשה לשמור תמיד על אורך רוח כשהילדים מייצרים לכלוך ועבודה קשה נוספת "מיותרת", ברור שלא תמיד יודעים איך להגיב נכון. זה לגמרי לגמרי אנושי וכמובן.

אבל כל אלה הם עניינים נפרדים. אני הגבתי על ההתנהגות שלהם. את דיברת על ההתנהגות שלך.

זה בהחלט ייתכן שילד יתנהג כמו ילד, באופן נורמטיבי, והורה יגיב באופן שאפשר להבין בהתאם לכל הנסיבות, ועדיין למרות שזו תגובה נורמלית בסיטואציה, זו לא בהכרח התגובה המיטבית. אלו פשוט שתי שאלות שונות: האם אפשר להבין כעס בסיטואציה? לגמרי! האם זו התגובה הכי נכונה? זו כבר שאלה אחרת. אולי כן, אולי לא, אולי באופן ובמידה מסוימים?

ומכאן עולה השאלה - אם זו לא התגובה הכי נכונה, איך אפשר להגיע למצב שבדרך כלל (לא תמיד...) נדע וגם נצליח להגיב באופן הולם?

ואחד השלבים הראשונים הוא לשים לב לכך שמדובר בשני דברים נפרדים: ההתנהגות של הילד, ההתנהגות של ההורה. ולהבין שהתנהגות נורמטיבית של ילדים כוללת גם הרבה טעויות.

ומה מעבר להבנה הזו? באופן אישי אני ממש אהבתי את הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו".

אצלי אין גואש, אא"כ אני ממש במצב רוח טוב להכיל את כל הלכלוך, וכמובן רק בחצר.

אבל את משווה לגן, אז בגן הילדים ממש לא נגשים לשפוך בעצמם את הכוס מים. רק הסייעת עושה את זה. וגם לגבי גובה המים בכוס - גואש באמת הוא לא הזדמנות טובה לעצמאות. כשמשתמשים בגואש רק המבוגר מכין את מה שצריך, ומפנה את מה שצריך, זה באמת לא בשביל ילדים. אני כן מצפה מהילדים לא להסתובב עם הגואש אלא רק לצבוע ואח"כ מיד לגשת לשטוף היטב ידיים.

ילדים לא כל כך כתובת להערות מילוליות.

הערת לו מלא פעמים לשפוך את המים הגבוהים מהכוס. במקומך הייתי חוששת שיישפכו לו בדרך... לא שווה לי את התוצאה. אבל גם אם מבחינתך את מסוגלת להכיל את הנזק האפשרי, אחרי שפעם אחת הוא לא ביצע, פשוט תקחי את הכוס ותשפכי בעצמך.

מה שיותר מתאים לדעתי, זה לומר שיותר לא נוכל לצבוע בגואש עד חודש תשרי, ואז נבדוק אם כבר גדלו מספיק כדי להיות ממושמעים לכללי הצביעה בגואש. כי עכשיו הם לא מספיק גדולים ומבינים את הכללים של הגואש, וגואש מאוד מלכלך, ולכן צריך כללים מיוחדים של זהירות. אז בחודש הקרוב יוכלו לצבוע רק בצבעים רגילים, ונקווה שבעוד חודש כבר יהיו מספיק גדולים כדי להצליח לצבוע לפי כללי הזהירות.

א.כתבח לך כמה וכמה פעמים ממש כדאי הדרכת הורים.. נשמע שיש פה אתגר שחוזר על עצמו וצריך ללמוד איך להתמקם מולו. ופגישה אחת לא תספיק כנראה..סוג לש ליווי לתקןפה.וזה שווה כל שקל.

ב. אקח רק דוגמא אחת ממה שכתבת- על האיצוטרובל שטבל בצבע.

דבר ראשון - אם נותנים להתעסק בצבעי גואש או צבעי מים - זה אומר שאת במצב רוח שיכל להכיל קצת לכלוך כי כמעט תמיד נשפכים מים והאזור מתלכלך. אם את לא במוד המתאים- אז פשוט לא.

ולגבי מה שקרה-. תראי מבינה למה הקפיץ אותך באמת מבאס שמלכלכים שטיח וספה!

אבל

פה התגובה שלך נבעה מהלחץ שלך. והיא ממש לא היתה אקט חינוכי מועיל

זה מובן. אבל אם את שואלת כדי לקבל כלים לאיך כדאי להגיב בסיטואציות כאלה-

הגיוני שכשאת רואה משהו כזה תגיבי ב- מה אתה עושה? אתה מלכלך את הספה אל תלך משם! הז הגיוני שזה יצא טבעי..

אבל אז אפשר להסביר את התגובה- שהיחד ילמד לתמלל רגשות- אויש אני רואה שהספה התלכלכה זה ממש מצער אותי כי היא חשובה לי וחבל שהיא תהרס"

ובכללי כשבאים 'לחנך' לחשןב לפני מה בעצם את רוצה ללמד את הילד.

אם המטרה פה היא ללמד אותו להיות זהיר יותר על הספה והשטיח וללמוד איך לעבוד עם צבעי מים באופן פחות מלכלך-

אז תנמשי רגע..תזכרי שזאת המטרה לשך.

זה לא משהו שהוא אמור לדעת מראש.

הוא טעה..ילד מרוכז במטרה שלו- לשים את היצירה להתייבש בחוץ. הוא לא עוצר לחושב על הספה. ושאולי יכל לטפטף.

כדי שזה יטמע בתוכו- את צריכה לחזור על הכללים-

כל פעם לפני שמוציאים צבעים- מזכירים את כללי ההתנהגות. גם תוך כדי אפשר.

אין טעם להכניס אותו לחדר לעונש. מה זה עוזר? מזה הוא ילמד להיות זהיר? לחפש שירגיש אשם זה לא חינוך.

זה רק מחליש.

הוא לא התכוון ללכלך הוא פשוט היה מרוכז במשהו אחר

זה טעות

אבל לא מצריכה עונש

רק שיתוף ברגשות שלך- שהספה היא יקרה וחושבה לך ולכל בני המשפחה ותזכורת על הכללים. זה הכל.

אפשר גם לשתף אותו מצד לקיחת אחריות בנקיון.

אבל המטרה היא לא להרגיע את הסערה או להפסיק את ההתנהגות השלילית אלא להעביר את המסר שאת באמת רוצה שילך איתם הלאה

כל הזמן ההתנהגות והשתוללות והקשיים

נהיה לא כיף איתי ובכללי

אני לא רגועה ויותר עצבנית

אתם כל הזמן מפנים פצועים מתחת לגשר, זה באמת נורא מתיש וסיזיפי.

ולא לפי הכוונה של הילדים...

כמו שכתבו לך, עניין הגואש שטפטף היה טעות, זו לא הייתה הכוונה של הילד, ועל זה החלטת להעניש בחומרה.

לעומת זאת, כשהילד מילא יותר מדי מים, לא הגבת בחומרה ולמעשה לא הגבת כמעט בכלל, חוץ מ'לבקש' ממנו לשפוך. את יודעת שהבקשות שלך לא כל כך מתקיימות, ולכן זו לא ממש תגובה.

במקרה הזה המשכת בפעילות עד שהמים נשפכו. הילד כנראה רצה להמשיך בפעילות ולא כל כך עניינו אותו הכללים שלך והבקשות שלך, מבחינתו סך הכל הגיוני. זה התפקיד שלך לאכוף את הכללים שאת קבעת, ולנהל את הפעילות בתנאים שלך. אם את רואה שעוברים על הכללים ולא מגיבה על כך, ומענישה רק על תוצאות, הילדים חווים עולם קצת כאוטי ולא צפוי: ילדים באופן כללי לא כל כך טובים בלהעריך תוצאות. מבחינתם אפשר להמשיך בפעילות בסבבה, למלא המון מים ולשפוך גואש באיזה כיור שרוצים והכל יהיה מעולה, הרי גם את ממשיכה את הפעילות. הם בכנות לא חושבים שהמים ישפכו או שהכלים יתלכלכו, וכשזה כן קורה זה מבחינתם לא כל כך צפוי, אבל כשזה קורה, בלי כוונה מבחינתם כי הם הרי לא תכננו לשפוך מים או ללכלך את הספה, אז הם נענשים בחומרה, לא על ההתנהגות אלא על התוצאה שלה. זה מבחינתם לא צפוי הרי אין להם באמת שליטה על מתי מים ישפכו ומתי לא, זה קורה בטעות גם למבוגרים. אז מבחינתם הם נענשים באופן אקראי.

את שואלת מה היית צריכה לעשות? ( אני כמובן ממש לא טוענת שאצלי או אצל כל אחד אחר כל כלל נאכף בצורה משולמת, אבל שאלת אז אני מנסה)

מראש כשמילאו יותר מדי מים, את בתור המבוגר האחראי היית אמורה לדעת שהמים עלולים להשפך, והיית צריכה לוודא שהמצב תוקן לפני שממשיכים בפעילות. אפשר לקחת את כל הצבעים והמכחולים ולא לאפשר להמשיך עד שהילדים עצמם לא שופכים את המים העודפים לכיור המתאים. ואפשר פשוט להצהיר בקול: 'ככה אני לא מרשה' , לקחת שניה את כוסות המים ולדאוג בעצמך לכמות מתאימה, ואז להחזיר לשולחן ולאפשר להמשיך בפעילות. יש שיחלקו עלי ואולי זה מתאים לילדים צעירים יותר, אבל זה תלוי גם במידת שיתוף הפעולה של הילדים ועד כמה הם כבר שקועים בפעילות וקשה להם להפסיק, אני חושבת שבהחלט במצב כזה של פעילות מלהיבה באוגוסט, עדיף לא להתקע על מי בדיוק יעשה ורק לוודא שהפעילות מתרחשת לפי הכללים שקבעת.

ולגבי השבת המשפחתית: עכשיו אוגוסט, לכולם חם ודביק ומעצבן מדי פעם, גם למי שהילדים שלו כבר גדולים( או רק גדולים בעיניך), ולאף אחד אין סבלנות לילדים שמפריעים וההורים שלהם חושבים שזה לא נורא או אפילו חמוד. בהחלט היה מקום להגיב לעניין הבובות בפרצוף (!) והקפיצה על הספות. אם הם לא מקשיבים (קורה לפעמים גם לילדים הכי רגועים ומחונכים) פשוט לקחת את הילדים משם ולהיות איתם במקום אחר, בחדר אחר או מחוץ לבית. והמסר הוא, שוב, שאפשר להמשיך בפעילות ( =להיות עם כולם) רק כשעומדים בכללים. לא צריך עונשים דרמטיים בדווקא, לפעמים העונש הוא באמת פשוט התוצאה הטבעית של ההתנהגות שלהם.

תראי, יש ילדים שיותר קל לגדל ואחרים שפחות. לי יש אחד מכל סוג 😅, ומהנסיון הזה אני אומרת לך, יש ילדים שגם אם לא תהיי עקבית ולא תדעי בדיוק מה את עושה, הם יגדלו מצויין ויסתדרו בכל מקום. ויש את הילדים הקשים יותר שלא יודעים לווסת את עצמם, ולא יודעים להעסיק את עצמם, והם מפעילים אותך בלי שאת מבינה למה וזה קשה אובייקטיבית. והם צריכים כל כך הרבה הכוונה ותיווך וכללים שקשה כבר לדעת במה להתמקד ומה כאן העיקר ומה הטפל. בהחלט ייתכן שהילדים שלך הם מהסוג הזה, וזו הסיבה שאומרים לך ללכת להדרכת הורים. כי זה באמת קשה ובאמת צריך את המבט החיצוני ו האובייקטיבי, כי את עצמך יותר מדי מופעלת מהם. זו לא בושה, גם אם יש כאלה שגידלו ילדים מצוין בלי זה. כשצריך זה עוזר ממש! וגם זה מנסיון.

זו לא ביקורת, זו עצה ממישהי שגם מגדלת ילד שלפעמים קשה לו וקשה איתו, לכי להדרכת הורים טובה 🙏

האפשרות היחידה שעולה לי היא להישאר יחד ברחבה החיצונית, לפני החלוקה לגברים ונשים.

או למצוא אדם שנראה אמין ולבקש ממנו להשגיח עליהם, אבל זה נראה לי עדיין מלחיץ...

אם כן אפשר ללכת לשם שהגברים ונשים צמוד..

זה לא שה'פעילות' בכותל היא כזו שלא מתאימה שבנים בגיל יסודי יראו אותה. אני הלכתי עם ילדים לבד או אפילו עם בעלי כשהבנים רצו להיות איתי ואף אחד לא אמר כלום מעולם. אני באופן אישי לא מרגישה שזה פוגע בצניעות (אפילו אם גבר מבוגר יכנס לעזרת הנשים כדי לקרוא למישהי באופן ענייני זה בסדר מבחינתי)

אשמח לדעת אם עוד נשים חושבות ככה.

אני אמורה להגיע רק עם ילד בן 8 (ובנות...).

לדעתכן זה בסדר?

כי לבוא עד הכותל ולהישאר רחוק יהיה לי באסה.

בגיל 10-12 הייתי כבר מתלבטת

אבל 8 ודאי שכן

זה לא בריכה או שירותים...

יכול להיות שזה היה מעט מפריע לי, אבל בסופו של דבר הוא די קטן.

ויש גם סדרנים שמסתובבים בעזרת הנשים - זה אם כבר יותר מפריע לי...

בגיל הזה הוא לא נכנס לעזרת נשים בביהכנ"ס?

לא בעיה בכלל. הבן שלי בן 8, ונראה לי שהיתה סיטואציה שהוא היה איתי בעזרת. נשים בכותל, לא חשבתי בכלל שזה יכול להיות בעיתי.

ילד בן 8 לגמרי צריך להיות צמוד לאמא שלו.

לא מזמן הייתי בכותל והיו בנים בגילאים האלו (היו גם גילאי 10 לדעתי)

גיל גבולי חשבתי 12-13

יש בנים שעדיין לא עצמאיים בגיל הזה.

לא רואה בעיה

ואפילו לא חשבתי שזה עלול להיות בעייתי🫣

בעלי היה איתי אבל רצה להתפלל כמו שצריך בלי לדאוג לילדים...

חשבתי ילד בן 12-13, עד אז לא רואה שום בעיה.

זה לא אמור להפריע לטעמי

לא רואה מה הבעיה

מוסיפה כשאני ואחותי היינו בגיל הזה, כן היינו הולכות לעזרת נשים כשאבא שלי ואחרי היו הולכים לגברים.

היינו מסכמים מקום ושעה למפגש בסוף התפילה.

אבל היינו שתיים, לא לבד.

מאשר להיות לבד בעזרת גברים

האמת, הופתעתי מתמימות הדעים כאן שזה סבבה להכניס בגיל 8 לעזרת נשים.

אבל אכן פתרתן לי את הבעיה.

ממש אני רוצה להתייחס לנקודה אחת

באמת אי אפשר הכל

גם מאה עם הילדים גם בעל שפחות נוכח וגם עבודה קשוחה וגם המון ילדים וגם נקיונות ובישולים.

אני רק עם הילדים לפעמים קורסת 😅

אם באמת אתם ככה עובדים וחשוב לכם משפחה גדולה

לדעתי תהיו חייבים לקחת עזרה קבועה בתשלום

אם זה בייביסיטר שתעזור במקלחות או מבשלת קבועה נקיון או מה שיתאים לכם

הכרתי מקרוב 2 משפחות שהיו ממש קרייריסטים והיה להם המון עזרה קבועה בתשלום

אני חושבת שזה פשוט יכול להכניס לסחרור של מריבות

ועוד משהו

גם אני התחתנתי עם מישהו שאבא שלו שייח

ולקח לו מלאאא מלאא זמן לשחרר ועדיין מידי פעם הוא צריך תזכורת

לדעתי חשוב לשבת ולדבר על זה בנחת

ובעיקר להזכיר לו שהוא לא התחתן עם אמא שלו

ונשמע קשוח אז חיבוק ❤️

ממש בא לי לקרוא בנחת ולהגיב וכרגע לא פנויה, שומרת לי להמשך.

אבל באמת שאת מהממת ואלופה

מתלוננת ומרגישה שלא מסוגלת לפעמים בלעדיו(ושליש מהשנה מגוייס🫣)

וזה לא סותר שאני מרגישה מסוגלת ויכולה ואפילו לרוב מרגישה אמא טובה ככל יכלתי

זה שאנחנו מסוגלים משהו לא אומר שאסור שיהיה גם קשה או עמוס..בטח עם ילדים ..זה באמת דורש מלא.

ןבטח מותר להתלונן

אבל אם לו זה נקודה שיושבת על איזה ציור מדומיין מהבית

היתי פשוט לומדת את הדינמיקה ישותר עובדת בינכם

ומתלוננת לחברה או שכנה

לא שבכלל לא

ממש לא

אבל כן ממתנת את זה כי מנסיוני כשגבר לא במקום מכיל הצפת רגשות אז כן עדיף למתן קצת

...

אבל במקביל..במזנים רגועים

לדבר לדבר לדבר

לא בהאשמות

בהכרות עם העולם הפנימי לש כל אחד

ואת לא מצליחה להגיע ללב שלו, וגם לא עומדת מספיק על שלך.

אז הוא אומר שאת לא יכולה בלעדיו - נכון, לא יכולה בלעדיך. זה מעבר לעזרה הטכנית, זה גם השותפות שנותנת לי כח. ברור.

ובינינו - ברור שקשה לבד, ואת צריכה עזרה. אם הוא בתקופה של יותר פניות להתפתחות מקצועית - תנסי להשיג אותה בתשלום.

קחי בחשבון גם שאם הוא רואה אותך מאוד מתוסכלת סביב הילדים כרגע ולא מבין את המורכבות והצורך שלך בו - הרצון שלו בעוד ילדים פוחת, כי הוא מבחינתו -זה לא עושה לך טוב

ובקצרה אומר -

אתם צריכים לעבוד על אינטימיות רגשית ועל הדינמיקה ביניכם לדעתי. שיהיה לך מרחב להביע תסכול והוא יוכל להכיל את זה בלי להתגונן באופן שטחי/ להאשים אותך/ לכבות אותך עם התגובה שלו, אלא להחזיק את זה איתך ביחד ואף להוות לך משענת ולא להיות חזית נוספת להתמודדות

וכן,גם שתצאי ב20 להתאמן והוא יהיה איתם, למה לא? ציפייה הגיונית ביותר.. אפשר גם עם בייביסיטר בבוקר אבל צריך שתהיה כזו שתחזיק אותם

אני ממליצה על טיפול זוגי או אישי אפילו עבורך. חיבוק♥️

והזדהתי מאד עם חלק מהדברים.

אני חושבת שיש לנו איפשהו מאבק תמידי תת קרקעי בתוכנו עם מה שאנחנו באופי שלנו מול הרקע ממנו באנו (משפחה, עדה וכו')

גם בעלי בא מעדה דומה כמו שתיארת אבל באופי האמיתי שלו הוא שונה מזה(וגם הוא המבשל בבית למרות שבעדה שלו הנשים הן הבשלניות) אבל לא רק בזה, זה מתבטא בעוד דברים. ולפעמים זה בולט יותר ומתפרץ כמו בוץ כזה שמעכיר את היחסים בינינו בתקופות שגם ככה קשות בזוגיות(אצלנו זה בעיקר כשאני לא מרגישה טוב, בהריונות וכו') אבל אני תמיד משתדלת לחשוב שזה לא הוא האמיתי אלא דפוסים שהוא גדל עליהם. ולדבר ולתקשר בינינו והכי חשוב להראות לו הערכה. שמתי לב שהוא מרגיש לא מוערך או חסר אונים מול הקשיים שלי אז הוא חוזר למגננות ולדפוסים מהם הוא בא(משפחה ועדה)

החיים הם מורכבים ועוברים הרבה מסעות ואתגרים ולא תמיד פשוט אבל באמת חשוב לראות את הטוב שבאחד בשני ולדבר מהלב ולתקשר.ולזכור את נקודות החוזק שלנו כזוג.

(ודרך אגב גם בעלי אומר לי כשהוא מרגיש שקשה לי שלא מתאים לי הרבה ילדים. ואני בכלל לא קרייריסטית. אבל אני יודעת שאצלו זה בא מהצורת חיים שהוא בא ממנה שנשים לא מתלוננות. שומרות את הקשיים לעצמם. ואני חושבת לעצמי לפעמים שאולי באמת לא מתאים לי הרבה ילדים? זה גם תהיות שלי עם עצמי.)

שמכאיבים לך.

אבל אפשר גם לשמוע את הדברים ולהיות תלויה בהם פחות. לשמוע את מה שהוא רוצה לבטא (ויוצא לו עקום)

ולא מה שזה אומר עלייך.

זה דורש עבודה

אבל זה יכול לפתוח לכם עומקים אחרים לגמרי.

אם הוא מרגיש רע אז לבוא סתם יעשה לו רע

הייתי מתייעצת עם המנהלת מעון.

לגמרי.

כלומר בסוף אוגוסט כדי שהיום הראשון יהיה יום מלא, ואז לוקחים את היום הזה חזרה באחד החופשים

איך זה מסתדר עם שנה מעוברת?

אם הולכים לפי הלועזי, אז הלימודים והחופשה זהים בכל שנה.

אבל אם הולכים לפי העברי, יוצא שבשנה רגילה יש פחות ימי לימודים, ובשנה מעוברת יש חודש יותר מהשנים האחרות.

איך זה הולך מבחינת התשלום?

יש הבדל בין שנה מעוברת לרגילה?

או שמשלמים רגיל ובונים על זה שבסך הכללי זה מתקזז? (למרות שזה לא יוצא דווקא על אותו ילד/ משפחה).

והסכום הוא כמו של מעונות תמ"ל אחרים?

כי חודש עברי יותר קצר מחודש לועזי.

אצלנו גם משלמים על ראש חודש, אז בשנה מעוברת משלמים על 13 חודשים.

מוסיפה שאצלנו המחיר זול יותר ממעון תמ"ת, זה גנון פרטי.

מעניין אותי איך זה עובד במעון תמ"ת, שאמור להיות כמו שאר המעונות, אבל החופשים שונים.

שנה עברית ולועזית בכל מקרה לא שוות באורך שלהן.

בשנים לא מעוברות, שנה לועזית היא 11 יום יותר.

אורך החופש הגדול והחופשים במהלך השנה הם זהים, ככה שבעצם כל שנתיים שלוש המעונות במגזר החרדי "מחזירים" להורים את הימים האלה בשנים המעוברות

ובאמת יש שנים שוות יותר או פחות.

לפני כמה שנים היה לי ילד והייתי בשנה הכי פחות שווה.

עכשיו יש לי שוב ילד וזו השנה הכי שווה.

החשבון הוא שלכאורה כל ילד אמור להיות 3 שנים, למרות שאני למשל לא שלחתי אף ילד למעון בגיל קטן, רק לשנה השלישית שזה מרגיש לי הטרמה טובה לגן עיריה

זה רק עושה יותר חשש

ואם את יכולה לבא איתו כשיבריא בבוקר אחר

בעיני זה הכי נכון

וגם כדי שלא ידביק...לפעמים הוירוסים החום עולה בלילה ויורד בבוקר

שנה שעברה לא הבאתי את הבת שלי ליום הראשון והתחלנו הסתגלות ביום השני והכל היה בסדר גמור

וממש מעריכה אותך שעשית סטופ לזה השנה

מדהימה!

אולי להזמין לחלק מהסעודות חברים או משפחה?

יש לך מישהי שבעלה גם טס? אולי לעשות ביחד סעודה?

אם תשארו רק המשפחה המצומצמת אולי לחשוב על תוכנית בסעודות ובמשך היום שירגישו אוירת חג וכייף

התכנון זה להיות בשקט בבית, בלי הפרעות

אולי כן אצליח קצת להתפלל בין לבין. זה באמת ניסיוני השנה

ואולי להזמין את כל האוכל מקייטרינג למרות שזה יקר ממש

אולי בתור פיצוי.

לק"י

אני בטוחה שיהיה לכם הרבה יותר טוב השנה בבית מאשר אצלם.

למרות התחושה הקשה תשמחי שחסכו לך את הצד של להיות הפוגעת. אני במקום שלא סובלת להיות אצל חמותי כבר מרוב הערות והתערבויות והיא תמיד בחיבוק דוב מתעקשת על חגים אצלה וזה גורם לי למריבות ולהרס בשלום בית כי בעלי רוצה מצד אחד לרצות אותי ומצד שלי לשמח את אמא שלו , לא משנה שהיא פקעת עצבים כשכולם מגיעים ואף אחד כבר לא רוצה להגיע , כולם מגיעים נטו כדי לרצות אותה כדי שהיא תרגיש שהיא אירחה למרות שהיא מחכה רק לשקט ורק מעירה . אז חיבוק גדול גדול אבל תראי את חצי הכוס המלאה יקרה בטוחה שאת לא צריכה קשר רעיל כזה עם הגיסות שלך ובע"ה יהיה לך ולילדים חג מהמם !!!

תני לעצמך זמן להתאושש מהשיחה ומהחוויה.

דווקא נשמע שזה לטובה שלא תהיי במקום שלא טוב לך.

ועכשיו תחשבי מה ואיפה יהיה לך הכי טוב ומוצלח ותעשי את זה הכי נעים וטוב

כמה שידעת שהן רעילות, ורעות ומתעללות המשכת להגיע ולסבול והנה, אמרו לך בפנים. אווצ'

מאמי, קחי את הנפילה הקשה הזאת רק לעלות למעלה גבוה, תעשי לכם את החג הכי כיף ומשמח ומפנק שיש.

הנה, היא חסכה לך את השיחה שאת היית אמורה לעשות בעצמך ולהגיד - לא נגיע כי סיוט לי. הבטחת לעצמך שתדאגי לעצמך השנה ולא עשית זאת אז הקב"ה דאג שתהיי במקום יותר נכון ומדויק לכם.

אני לא הרגשתי אותו... הייתי בבית הממוזג

לא זוכרת את הגשם הקודם

היא גדלה מאוד בחודשים האחרונים

התלהבה בטירוף

לא הפסיקה לצעוק מים מים

בת ה(כמעט) שנתיים שלי יצאה יחפה לגשם וחזרה סחוטה כולה... לפחות היא נהנתה, גם אם מהחלפת הבגדים אח"כ היא לא נהנתה🤭

בדיוק היו באמצע ויכוח. התחיל הגשם, יצאו יחד החוצה לרקוד מאושרים עד הגג. שכחו הכל חוץ מזה

ובת השש אמרה שזה סימן שעדיין אביב 😂

אלא אם היה גשם יותר מוקדם, כשהיינו בבית והתריס היה סגור, ועד שיצאנו הכל התייבש.

החלון בחדר ילדים היה פתוח

וכל המיטה של הילדה התרטבה

כולל הרצפה

עם האוחות שהיה פה הגשם בא במאוזן

פשוט הזיה

הקטן שאל אותי אם אפשר להחסיר את הגשם לשמים

והגדול שאל אם זה יורה או מלקוש...

אנחנו רוצים לבוא עם הילדים לטייל כמה ימים

מה מזג האוויר במהלך היום? צריך ארוך?

בינתיים אצלנו מדבר סהרה חח

וגם לא ככ אמור להמשיך להיות גשום

אבל בכל מקרה זה חם לגמרי, בערב אם ממש רגישים אצלכם אולי יהיה טיפה קריר אבל לא קר.

הגשם היה בטעות🤭

נדמה לע שלא צפוי עוד גשם בקרוב...

בכל אופן, למי שרוצה לדעת את מזג האוויר בירושלים - יש אתר בשם ירושמיים. אתר חמוד עם קריצות הומור, שלא רק אומר מה התחזית אלא גם אומר מה אפשר לעשות ביום הזה ומה לא מומלץ (נגיד פיקניק, הליכה, נסיעה באופניים) וגם איזה לבוש כדאי ללבוש.

אז זה אומר שאי אפשר לתכנן יציאות לאחה"צ🤭

בלילה, אחת לכמה דקות יש משב רוח

אני בלילה לוקחת קרדיגן סוודר דק לילדים, לעצמי לא צריכה.

תבדקי גם באתר ירושמיים, אוהבת להתעדכן שם.

יצאנו מיד אחרי הגשם

והיה חם

הייתי לובשת ארוך דק ומביאה קפוצ'ון ליתר ביטחון

אולי זה היה טעות

הרגשתי מידי מוזר להלביש קצר שניה אחרי מבול 🤭

בארצות אחרות יורד גשם גם כשחם.

אתמול היה חם גם בגשם

לא יודעת להגיד אם זה טוב, כי בפועל לא השתמשנו. סתם כי לא ידענו איך להפעיל ולא הגענו להתעסק עם זה שמנו בצד ושכחנו מזה.