היום כשהיה לי מאוד מדאודדד מאוד מאוד משעמם בעבודה זה מה שיצא :
ליד האורווה שבקצה החווה היה נוהג לבקר חמור אחד. (קוראים לו קלֹד)
לא פיספס יום. תמיד ב 5 אחר הצהרים התחיל נוער ומחמר.
באותה החווה, יצאה להתבונן בשקיעה, אצילית וטובת לב, דקל הסוסה.
אהב את יופיה, נמשך לטוב ליבה
אבל מה יעשה והוא אינו סוס?
בעת הדימדומים, פעם אחת, חשב בליבו
אני אמנם חמור. אבל מה זה מפריע.
היא אהבה את חמוריותו, פשטותו
על כן התמידה להתבונן בשקיעה.
שלום בחמורית, נער אליה יום אחד,
חיזור חמורי עדין שלח לעברה.
וכשהביטו שניהם אל עבר האופק
הבינו כל חיות החווה
שאין צורך בשני חמורים או שני סוסים כלל ועיקר.
ואידך זיל גמור.

|בלונדינית|
)