אין בזה איסור גמור אלא הנהגה. יש מחמירים ויש מקלים בזה משום שחששות סגוליות לא נפסקו להלכה. עייני במקורות דלקמן מתוך הספר "דרכי נועם":

כג. שום, בצל וביצה קלופים שעבר עליהם הלילה

שו"ת מנחת יצחק, הרב יצחק יעקב וייס, חלק ב סימן סח אות יג.

ועיין חתם סופר (יורה דעה סימן קא) ושדי חמד (מערכת ט כלל ה), ובספר יביע אומר (חלק ראשון יורה דעה סימן ט אות ב), הביא מספר זבחי צדק (סימן קטז ס"ק סא), שעל הים של שלמה הנ"ל סומכין העולם שאינם נזהרים במה שכתוב (שם בנדה דף יז א) האוכל שום קלוף וכו' עיין שם, אולם הביא (שם להלן)מהגר"א ושאר גדולי אחרונים המחמירים בזה וכיוצא בזה.

שו"ת שבט הלוי, הרב שמואל הלוי וואזנר, חלק ג סימן קסט.

ובעיקר הדין נראה לעניות דעתי דיש לחקור לכאורה אם הסכנה של בצלים ושומים קלופים היא סכנה טבעית או סכנה סגולית של רוח רעה, ומרהיטת הש"ס יראה דהוא סכנה סגולית של רוח רעה דומיא דלן בבית הקברות דתני התם ודומיא דנותן מאכלים תחת המטה והדומה להם, ואם כן על פי מה שכתב תוספות (יומא עז ב דיבור המתחיל משום שיבתא) בעניין שיבתא דְמה שהעולם אין נזהרים בזה לפי שאין אותו רוח שורה באלו המלכויות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות. כו' הרי דכתב כסברתנו כיון דלא שכיח בינינו לא חיישינן, ואף על פי שכתב עוד טעם, מכל מקום סגנון הלשון שכתב להסכים עם השואלים שצדדו דלא שכיח בינינו מורה יותר דהאי טעמא עיקר, כו' על כרחך אמינא דקים להו דרוח רעה זה לא שייך בזמנינו, על כן לא העתיקו אותו הפוסקים, ומה דנזהרים בו לכתחילה הוא כמו זוגות וכו', וכידוע דהגר"א החמיר גם בגילוי, על כל פנים אפשר להקל בכל קולא אפשריתוהיינו כשהם מבושלים אפויים או מטוגנים כבר, ואין חשש בזה, כיון דבלאו הכי איכא מקילים כהאי גוונא.

הליכות שלמה, הרב שלמה זלמן אוירבעך, הלכות תפילה פרק ב הערה 103.

ואמר רבינו עוד, דכל אלו הדברים[1] אין בהם איסור מדינא אלא משום זהירות, ולא אמרינן בעניינים סגוליים חמירא סכנתא (וכן צידד בשו"ת תורת חסד חלק אבן העזר סימן ה אות ה)[2].

אבל בבצל אני יודעת שאצלינו בבית זה ממש אסור,ואם משאירים את זה לילה ללא הקצוות שלו אנחנו זורקים אותו לפח..

ואסור ביצה בלי קליפה שלא בתוך מאכל. (לדוג' בתוך סלט ביצים..בעע)

לגבי הבצל והשום, אסור להשאיר במשך הלילה אם הוא בלי השורש, וזה גם משום רוח רעה.

אגב, גם אסור להשאיר מים, יין, חלב, דבש פתוחים לגמרי במשך הלילה.

בס"ד

תודה, זה עזר לי מאוד.

שבת שלום!

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!