טיפול פסיכולוגי אולי עושים 15% מהאוכלוסיה,אבל לפי מה שאת כתבת נראה שהוא עבר טיפול פסיכיאטרי.

(באופן עקרוני פסיכולוג מטפל באמצעות דיבור,פניה אל הנפש ואם לא עוזר אז שולחים לפסיכיאטר שנותן תרופות

שמשפיעות על המח.. וזה שונה.) צריך לשים לב להבדל.

ועכשיו לעצם השאלה.אני אישית מכיר 2 אנשים בשעקבות משבר שעברו היו נזקקים לטיפול פסיכולוגי, אחד מהם היה

לבסוף צריך לקחת תרופה פסיכיאטרית.מכיוון ששניהם היו חברים שלי לפני זה ממילא שהם סיפרו לי את העניין לא

נבהלתי/התחלתי לחשוב עליהם דברים,זה פשוט התחבר לי לכל מיני דברים שראיתי והסתדר טוב מאד.

הם ל א נהיו משוגעים/פסיכיים/אנשים פחות טובים במשהו.עבר עליהם משבר, מעין דלקת כזאת הייתה צריכה

טיפול, הם טיפלו בה ושניהם עכשיו פסדר גמור ואותם חברים טובים שהם היו כל הזמן.

את כל זה הייתי כותב אם היית שואלת אם להתחיל לצאת עם אחד כזה, אבל שאת כותבת שיצאת כמה פגישות

(כי לא ידעת?!) והולך כזה טוב ב"ה,אני חושב שבשום אופן לא לחתוך,תתגברי על הסטיגמות ובעז"ה שרק טוב יצא

מזה.   ד"א כתבת שיצאת אית מס' פגישות,מתי הוא סיפר לך? היה לי דיון ארוך עם אחד מהחברים שלי על מתי

לספר, ומסתבר שרבנים ורופאים מעודייים להסתיר את הדבר הרבה זמן/עד בכלל. עצם זה שהוא סיפר בהתחלה

ולא ניסה להסתיר מראה על מידות טובות מאד. אני ודע שיש כאלה שיחשבו שזה מובן מאיליו לספר בהתחלה, אבל

בתכלס זה לא המצב, במיוחד שזה משהו שאפשר להסתיר.

המון בהצלחה!! ואם את רוצה להתייעץ /לשמוע עוד-בשמחה במסר. אני יסתובב פה בעז"ה בשבוע הקרוב.(רגילה)

חמור. נדמה לי שיש רופאים (רופאי משפחה/ פסיכיאטרים), שימליצו על טיפול תרופתי בכל מקרה של דיכאון. ולא רק אחרי טיפול פסיכולגי שלא עזר. (אני לא נכנס לשאלה האם זה מוצדק)

לא צריך לזכור לו את זה, אחרי הכל הוא לא עשה כאן משהו רע..

ואם טוב לכם ביחד, ואתם באותו ראש..

ושתדעי שהמון אנשים שאת רואה ברחוב, יש מצב טוב שהם נעזרו\ נעזרים בפסיכולוג,

או לקחו איזה תרופה.

שמשפיעה על כל החיים.

אני לחלוטין מסכימה עם א_א שכתב מקסים!!!

יש המון אנשים שעוברים משבר וצריכים טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ותרופתי. אלה אנשים נורמאלים, רגילים, כמוך וכמוני, פשוט היה להם קשר לא טוב עם ההורים או משבר כלשהו בחייהם שהפר את האיזון שלהם.

תרופות פסיכיאטריות מבהילות לעיתים אנשים. חושבים שמי שלוקח אותן הוא אדם משוגע עם הפרעות נפשיות וזה מאוד לא נכון.

כולנו יכולים למצוא את עצמינו יום אחד במשבר ולהזדקק לתרופות האלה!!

אני אומרת את זה מהיכרות של הנושא מקרוב, יש לי המון מכרים שלוקחים תרופות כאלה.

טיפול פסיכולוגי- דבר מקובל, לחלוטין בסדר. אלה בסה"כ שיחות שבועיות עם פסיכולוג, נסיון להבין יותר לעומק את הבעיה שנוצרה וכיצד אפשר להתמודד איתה. דווקא אנשים שעוברים טיפול כזה הם בד"כ אנשים יותר מודעים לעצמם, יותר מקבלים ופתוחים, יותר מקשיבים ורגישים.

טיפול פסיכיאטרי ותרופות- אם זה באופן זמני- זה בהחלט כדי לייצב את האדם שנקלע למצב משברי לא נעים. לפעמים אין לנו מספיק כלים להתמודד לבד עם משברים גדולים ואנחנו מתפרקים נוכח דברים כאלה. כאן מגיעה התרופה.

תרופה רגילה נועדה לייצב חוסר איזון גופני. תרופה פסיכיאטרית נועדה לייצב חוסר איזון נפשי. זה הכל. אין צורך להיבהל מזה, זה בסדר!

נשמע מהדברים שלך שהאדם שפגשת מוצא חן בעינייך מבחינת אופיו והמידות שלו. אני לא רואה שום סיבה להפסיק את הקשר, במיוחד לא על רקע של טיפולים אלה!!

אם תרצי עוד לדבר בעניין- אשמח באישי!

א. האם זה כרוני, או טיפול קצר/ארוך? 

ב. חשוב להיות פתוח איתו על הנושא הזה, לדבר על זה (לא על הטיפול, אלא על הקשר שלכם לאור הטיפול)

ג. להתייעץ עם רב שמבין בזה, שלא יהיו בעיות אחרי החתונה, וכעת את מסונוורת.

ד.. כידוע אחד הדברים החשובים זה "לקבל" את השני כפי שהוא וזה נשמע שזה לא מפריע לך מצדך רק מצד אחרים - מה יגידו. לכן - דברי איתו, שתפי אותו בהתמודדות, ואולי הוא יספר לך איך הוא מתמודד מול הסטיגמות.

ה. מצדך הייתי ממליץ לבדוק האם יש שיפור והתקדמות, האם הוא עושה עבודה עצמית או שהוא תלוי בתרופות. בגדול המטרה של התרופות להיות קטליזטור ו"סטרטר" לעזור לאדם לקחת אחריות בעצמו.

ו. בנושא הסטיגמות, הייתי אומר שיכול להיות להיפך - בן אדם שעבר התמודדות קשה והלך לטיפול (שזה כבר אומץ ולא כולם מעיזים) ומצליח להתמודד - הוא אדם גדול!

בהצלחה!

יש דברים ממש קלים ויש מורכבים יותר. תשאלי אותו וגם איש מקצוע משלך

חבל לפסול על משהו שאין לו השלכה על היומיום

בהצלחה!

אבל לגבי הענין הפסיכולוגי- אני חושבת שזה זה דבר עצום ויש היום כ"כ הרבה

שנעזרים בפסיכולוגים וזהכבר לא משו חשוך ומפחיד כמו שהיה נהוג לחשוב פעם..

יותר מזה, עדיף להתחתן עם אדם כזה מאשר מישו שעבר משו קשה בחייו והדחיק

וחלילה במהלך הנישואים זה עלול להתפרץ ואז המצב הרבה יותר חמור..

בהצלחה! על פניו נשמע אחלה בחור.

בגדול אם נתבונן על צעיר ממוצע נגלה שאנחנו חיים בצורה מאוד לחוצה: לימודים , צבא, מצב ביטחוני לא קל , שוק עבודה לוחץ ועוד. נוסיף את הרקע של החברה - חברת מהגרים,חברה מאוד מגובנת , פערים תרבותים וחברתים ועוד. 

יש משפט שאומר שאדם נורמלי מגיב לא נורמלי למצב לא נורמלי ולכן לפעמים תגובה של התמטטות (בתנאי שהאדם מנסה להשתקם) היא התגובה הבריאה.

יצא לי פעם לדבר עם איש מקצוע בצבא שאמר לי שלרובינו יש שריטות (אני מודה שלי יש ) והכי גרועים הם מי שלא מודע לבעיות שלו.

יש לי חבר שגם היתה לו בעיה דומה והיה צריך עזרה לדעתי הדרך של עזרה מקצועית הרבה יותר בריאה מאשר אדם שמוציא את התיסכולים שלו על אחרים - כולנו נפגשים בזה\זו שמדבר\מדברת לא יפה (במקרה הטוב) עם הילדים\ עובדים\ חברים ופוגע בהם.

קודם כל אני ממש מסכימה עם א.א.

דבר שני יש מלא שהולכים לפסיכולוגים וזה ממש לא דבר רע!

להפך-עדיף שאנשים יעשו את זה לפני שהם מתחתנים מאשר

שיגיעו חלילה לפסיכיאטר אחרי החתונה במצב של קריסה נפשית..

זוהי דעתי!

אני עונה

(ולרגע חשבתי שאני כותבת הודעות בלי לשים לב )

כל אחד מאיתנו הוא קצת חולה נפש. יש מי שמודה בזה ויש שלא!

סטיגמות כשמם הם-סטיגמות!!

את לא צתאי עם מישהו כי יש לו משקפיים וזה לקות ראיה? לא! למה? כי זה מקובל!

וגם לקות בנפש, זה סוג של בעיה, ואין צורך להתבייש בזה! יש שלוקחים כדור לכאב ראש, ויש כדי לאזן את המאזן הכימי במוח. כמובן שעם טיפול פסיכולוגי זה יכולה להקטין את הבעיה, ולהעלים אותה!

הוא אוהב? מכבד? מקשיב?

את נמשכת אליו? רוצה אותו אבא של הילדים שלך?

ותחשבי-בחיים אין תעודת ביטוח שזה שתתחתני איתו לא ישתגע פתאום. והנה, יש לך אחד, ואת יודעת מי הוא ומה הוא. ואתם מתמודדים ביחד! לפעמים זה אפילו יכול להיות יתרון.

אין לי כוח להקליד, אבל יש לי עוד הרבה מה לומר. אם תרצי באישי אז בכייף.

ובכל זאת הטיעון של "תחשבי-בהמשך יש מצב שבעלך ישתגע (מילה שלך), לא חבל על כל הבאלאגן, אבחונים וזה

ובסוף יהיה לך משוגע- פשוט קחי אחד משוגע מוכן" קצת הצחיק אותי-מזכיר בדיחה ישנה של שדכן שמציע נכה

ואומר-בסוף תתחתני עם אחד בריא-יהיה לו תאונה,טיפולים,כאבים,באלאגן ,כסף, ובסוף יצא נכה

פשוט קחי אחד מוכן"...

(ולא שח"ו יש לי בעיה עם נכים- אבל העיקרון ברור..)

כמובן שהמילה משוגע לא במקומה פה בכלל בכלל, פשוט השתמשתי במילים שהכותב/ת שלפני השתמש.

מצטער אם פגעתי במישהו

שתחסוך לעצמה מראש ותקח אחד כזה,

רק כתבתי שאין תעודת ביטוח על שום מקרה בעולם, גם לא על אחד שישתגע בעתיד.

ולכן אמרתי- שלדעתי כן תלך על זה!

בעזהי"ת.

את סוג הבעיה הזאת...

הרוח הכללית כאן היא שחפיף, סתם סטיגמות, כל עוד הוא מטופל זה בסדר, ועדיף שתהיי מודעת מאשר מישהו שינחית לך את זה באמצע החיים. (ואז יוכל גם להאשים אותך ש"שיגעת" אותו)

הי, זה לא כ"כ פשוט!!!

חייבת, חייבת, חייבת לברר מה הטיפול.

נראה לי שבד"כ במקרים כאלה של משקעים מהעבר (כמו קשר לא בריא עם אבא) מטפלים בטיפול פסיכולוגי. אם הוכנסה כאן גם תרופה, תבררי למה ומה בדיוק היא באה לפתור.

ממש לא אומרת לחתוך, רק לוודא מה העניין בדיוק, באמיתיות, ברגישות ובלי להרתע מהסטיגמה.

אח"כ תחשבי אם מתאים לך או לא.

בהצלחה!!

שכתבתי-חשבתי על המקרה הספציפי של החבר שלי,שהוא ממש לא נורא,אבל יש גם דברים אחרים.

 כמובן שצריך לבדוק מה בדיוק העניין!!

(בכל מקרה אני מאמין שמדובר עלמשהו כמו שאני מכיר..יש לצערנו אחוזים גדולים באוכלוסיה שמתמודדים עם זה.)

לצורך העניין אם מדובר בהתקפת אלימות פעם ביום,שווה לשקול עוד פעם..

מה שלא נכון הוא שמקרים של משקעים מהעבר מספיק טיפול פסיכולוגי. זה מאד לא גורף. לפעמים דברים שקורים

בחיים של אדם (משברים וכו') משפיעים לו כ"כ חזק על הנפש שזה גורר אחריו גם תופעות שצריך לאזן

אותם תרופתית.(כמו שכבר אמרתי אני מכיר מקרוב.) הרבה מאד פעמים ,וזה כבר דבר ידוע,הפסיכולוג רואה שהוא

לא מצליח בכלים שלו להתמודד-אז הוא שולח לפסיכיאטר..

שיהיו בשורות טובות!!!

דיכאון, חרדה, טראומה שגורמת למצב של פוסט-טראומה (ואז יש כל מני תופעות כמו נדודי שינה, תמונות מהאירוע , חוסר ריכוז ועוד)

ובעוד מקרים.

העיקרון הוא- דיכאון וחרדה יכולים להיגרם לכל אחד, בכל שלב בחיים, מסיבות שונות ומגוונות.

ככלל, כל אדם עובר בחייו משבר אחד רציני. זה בדוק. אז יש כאלה שצריכים גם תרופות במשבר הזה. וזה בסדר גמור.

קישור למאמרים על דיכאון וחרדה-

20101019085126.doc

20101019085237.doc

מאשר לפני 20 שנה. עם זה הייתי הולכת לפגישה עם פסיכיאטר מומחה, ושומעת ממנו בדיוק - ללא שום כחל ושרק - את תמונת המצב האמיתית. יש לעשות שיעורי בית לפני פגישה שכזו, ולבוא עם כל השאלות המטרידות ורק אח"כ לקבל החלטה. אבל שוב, היום זה נחשב רק לקצת יותר ממישהוא שסובל ממיגרנות למשל. ברור שאני לא מדברת על מצבים פסיכוטיים קשים של איבוד קשר עם המציאות וכו'.

עזרתם לי מאוד להבין את תמונת המצב.

היה לי חשוב לשאול אנשים ניטרליים על הנושא

(ולא את ההורים שלי, למשל. הם היו מנסים לשכנע אותי לחתוך את הקשר בגלל זה..).

בינתיים ממש טוב לנו יחד!

הוא באמת אדם רגיש ומודע לעצמו.

אני עם הזמן קולטת עד כמה הוא מדהים.

בהצלחה!

אולי, אם את רוצה להיות יותר רגועה לגבי העניין, חוץ מלעשות את כל מה שהציעו למעלה, תשמעי גם קצת מחברים שלו/ רב שלו... (שתדעי איך זה כן משפיע על החיים ביומיום. אם זה בכלל משנה כי אולי התרופות מאזנות אותו לגמרי)

בהצלחה!!

שלום לך!

אני אומר לך מהיכרות קרובה עם מישהו שנוטל תרופות שכאלה, שדבר ראשון, הם בד"כ אנשים מדהימים!!!!!!!

זה מתבטא ברגישות גדולה מאוד, (דבר שלפעמים יכול להוות חסרון). התחשבות גדולה, אנושיות ואכפתיות.

והקשר לעניין הרגש, אני חושב שמכאן נובעת הבעיה שלשמה האדם נוטל את התרופות, בגלל קבלת דברים באופן עמוק יותר מאנשים שלא נוטלים תרופות, ומאנשים שפחות מחוברים רגשית לעצמם. וכך טראומות מהעבר, או סתם אירועים שיכולים ליצור אוירה לא נעימה ו/או חרדה קטנה ביותר, יתבטאו באופן חזק יותר אצל "הנוטלים", ובהתאם הם אכן יצטרכו ליטול  את התרופות.

חשוב מאוד לציין , שיש צורך גדול מאוד שהאנשים הנ"ל יהיו מודעים לעצמם, לרגשותיהם, ולבעייתם. ויהיו מודעים לכך שהתרופות הם רק קביים המסייעות ותומכות למטופל, להתייצב ולחזור לשגרה ולתפקד כראוי.

לפי מה שהבנתי מדברייך הבחור הספציפי שלך, מודע מאוד להכל וזה מה שחשוב!!!, ושהוא בחור ומקסים ומתחשב (שזה ממש לא מפליא) . אז אני באופן אישי הייתי קופץ על ה"מציאה"....

אבל מאידך, אני מדגיש במפורש: חשוב חשוב חשוב חשוב חשוב, לדבר עם הבחור, שהיה נראה שהוא פתוח וכן איתך, מה הבעיה בדיוק ממנה הוא סובל וכמה זה משפיע עליו על התפקוד היומיומי. ואיך הוא מקבל משברים וטראומות למיניהם בתחילתם וכמה זמן לוקח לו מה שנקרא "לכבות את השרפה", ולהתאזן יחסית ולחזור לשיגרה ותפקוד נורמלי בריא, תקין, ומצב רוח יחסית טוב! כי לרוב, תחילת משבר מורידה אנשים בכלל, ואנשים אלו בפרט, למטה למטה, וצורך מהם הרבה כוחות להתעלות ולהתגבר עד שמתאזנים.

וכמובן, אחרי שהוא מגדיר את הבעיה שלו, כדאי ,אני חושב, לעשות סקירה ובירור אפילו באינטרנט על הבעיה המוגדרת ולראות מה היא, למרות שדיבור עם הבחור עצמו על הבעיה אינדבידואלית, אם הוא כן ואמיתי איתך לגמרי, מועליה הרבה יותר, כי כל אחד מקבל את הדברים אחרת, למרות הסימפטומים הדומים בגדול.

בקיצור, (איך אני אומר בקיצור, אחרי שכתבתי קונטרס שלם?????) הייתי בגדול ממשיך לצאת איתו....ועושה את הבירורים הנ"ל.

חשוב לזכור שתקשורת בין אישית פתוחה והכי אמיתי וכנה, היא מתכון להצלחה והבנה הכי טובה האחד של השני, ולפעמים גם בינינו לעצמינו. (כך אני מאמין).

בשמחה אנסה לייעץ ולעזור אם תרצי, כי אני מכיר את זה ממש מקרוב.(אמנם לא איש מקצוע אך, כאמור מכיר מקרוב, וחוקר ומתעניין בנושאים האלה.)

סליחה על כל הקדיחה והאריכות של הדברים, אבל נסיתי להיות כמה שיותר מדוייק, ולנסות כמה שיותר להועיל.....

בכל מקרה בהצלחה רבה  עם הבחור, ובהצלחה רבה בכלל!!!!

בשורות טובות ישועות ונחמות! 

אני בדר"כ לא מגיבה כאן, אבל הפעם הרגשתי פשוט חייבת.. (בעיקר בגלל התגובות הרגועות והמתונות שנכתבו כאן ביחס לשאלתך).

גם אני הכרתי בתחילה בחור תורני, מקסים וללא ספק היינו באותו ראש.

מרגע שהוא סיפר לי על הפסיכולוג (וגם על המפגש אצל הפסיכיאטר ועל הצורך שלו בכדורים..), התייעצתי עם הרבה אנשים.

הרב שלי, ביקש להכיר את הבחור, ואחרי שהכיר אותו, המליץ לי לנתק את הקשר בהקדם האפשרי. הייתי עיוורת ובעוונותיי לא הקשבתי לעצתו החכמה של הרב. הקשר רק הלך והתחזק, ומבחינתי המעלות שלו כיפרו על החסרון הבודד הזה ו'הלא משמעותי'.. שכנעתי את עצמי שאם באמת אוהבים, אפשרי להתגבר על הכל.

אחרי תקופה מסויימת יצא לי לדבר עם חבר מהעבר, בחור שגם חזר בתשובה, כיום ב"ה הוא נשוי ולומד פסיכולוגיה-יהודית. ספרתי לו על המצב ושאלתי אותו מה ההשלכות של דכאון קליני. בזמנו, הוא היה בתחילת לימודיו, והדבר היחידי והעיקרי שהיה לו חשוב להדגיש לי זה שדיכאון קליני הולך יד ביד עם אלימות (בהרבה מן המקרים). הוא ביקש שאהיה קשובה לסימני אלימות מצידו. וראו איזה פלא, מרגע שהייתי מודעת לעניין, פתאום זיהיתי שהבחור מאוד מאוד אלים כלפי (לא פיזית כמובן), וב"ה אחרי מאבקים קשים ונסיונות מפחידים (שלא כאן המקום לפרטם, אבל אם תרצי לשמוע כדי להבין את גודל הסיפור- אספר לך) הצלחתי להציל נפשי מן הקשר איתו.

לפני לא הרבה זמן שוטטתי באחד מהפורומים באינטרנט (לא בערוץ 7) וקראתי שם על מישהי אובדת עצות שסיפרה שבעלה סובל מדכאון (היא ידעה על זה גם לפני החתונה והחליטה להנשא לו, כיוון שראתה שהכדורים מאזנים אותו והכל בסדר איתו). כיום המצב שלו השתנה, הוא לא מאוזן, והיא צריכה להתמודד עם הילדים שלהם לבדה, ולפרנס לבד, ולטפל בכל צרכי הבית לבד, והוא? הוא בדיכאון. לא קם מהמיטה ורק מדבר על כמה רע, בזמן שאישתו היקרה קורסת תחת העומס.

אני לא מתיימרת לומר ח"ו שהמדוייט שלך הוא לא בעלך. יכול להיות שכן, ויכול להיות שבאמת הכל יהיה בסדר בע"ה.

אני רק מבקשת שני דברים-

- תתייעצו עם תלמיד חכם. תבקשו שילווה אתכם קצת, זה אף פעם לא מזיק..

- תתאמצי ככל יכולתי לבחון בצורה אובייקטיבית את רמת האלימות/התלותיות/האובססיביות אצלו.. כנות עצמית מצידך יכולה להציל את החיים שלך.

בהצלחה רבה!!

ולתקן:

כדאי תמיד להתייעץ עם איש המקצוע שאיתו הוא נפגש. כן, עם הפסיכיאטר והפסיכולוג. במיוחד אם הולכים למסד את הקשר.

ובגלל שנכוויתי במקום הזה- אני מזהירה: לא כדאי להתייעץ עם כל רב סתם ככה בעניינים האלה!!!!! רבנים- כמה שהם אנשי רוח גדולים ומבינים בתחומים רבים- הם לא תמיד מבינים בענייני הנפש המורכבים הנ"ל.

לכן לא הייתי ממליצה באופן גורף ללכת לרב להתייעץ.

כן הייתי ממליצה להתייעץ עם בעלי המקצוע שהוא נפגש איתם, כמו שכתבו פה כבר רבים וטובים.

(רק אומר לך לגבי הרב- שיש לי נסיון עם רב גדול וחשוב שלא ידע איך להתמודד עם בחור שהיה לו ocd וטיפל בצורה מאוד לא נכונה בבני הזוג. זה עלה להם ביוקר אחר כך. )

דבר נוסף- לגבי בירור באינטרנט:

האינטרנט הוא מקור מידע מאוד רחב להמון נושאים.

אבל- צריך לזכור שיש בו המון הגזמות והכללות ולפעמים המידע לא לגמרי מדוייק. ולפעמים הוא מדוייק לגבי אדם אחד ולא לגבי אדם אחר.

לכן אל לך לחפש מידע באינטרנט על הבעייה הספציפית שלו או על התרופה המסויימת שלו. לכל אחד מתאימה תרופה אחרת ולכל אחד מתבטאת הבעיה בצורה אחרת.

התייעצו עם איש המקצוע ולא עם האינטרנט!

הרבה הצלחה בכל.

ובאמת שיש לי נסיון בתחום אז אם את רוצה ייעוץ אשמח לסייע.

אם תחליטי להמשיך איתו ולמסד את הקשר, אני מציעה לך לברר בדיוק את שם התרופה ולבדוק באינטרנט מידע עליה. האם היא עלולה לגרום לאדישות/אלימות/פגיעה באיכות ובכמות ביכולת ההולדה.

אם הקשר יהיה לקראת נישואין, אולי לבקש אישור לשוחח עם הפסיכיאטר שאצלו הוא מטופל, כדי שהוא יסביר לך טווח זמן, סיכויי החלמה וכד'.

כמו כן, תבררי מה תדירות הבדיקות שהוא עובר לבדיקת השפעת התרופה, כדי לוודא שאולי בבדיקה תקופתית בעוד שנה שנתיים יתכן שהוא לא יצטרך כדורים ולא ימשיך לקחת בצורה אוטומטית כל החיים, כאשר אולי כבר לא יצטרך.

אם הוא עדיין לא עשה שירות צבאי, מומלץ לברר מה הפרופיל שלו. אם הצבא יקבל אותו למרות הבעיה, זה סימן טוב. יתכן שהצבא יחשוש לקבל אותו כי הוא לא עמיד בלחצים.

תשאלי מה תדירות הטיפול הפסיכולוגי שהוא מקבל ותוודאי שהוריו יתנו סכום כסף שיכסה לכם את הוצאות הטיפול לפחות ל-3 השנים הקרובות (זה טיפול יקר מאד, ולא הייתי רוצה חלילה שהוא לא יקבל את העזרה הנחוצה לו בגלל בעיה כלכלית של זוג צעיר!!).

בחיי נישואין יש לחצים . גם בקשר הזוגי שצריך תיחזוק אבל גם בנושאים כלכליים, וגם בחינוך ילדים, התמודדות עם משפחה מורחבת וכו'. בקיצור יש התמודדויות. אני ( בתור גבר )  הייתי מציע לבחורה להתחתן עם בחור שיכול להתמודד עם מצבים אלו.

יתכן שהבעיה הנפשית כלל לא קשורה לזה. אבל כדאי לבדוק את זה טוב.

עוד דבר חשוב הוא, שאם את הולכת על זה, תדעי שבהחלט יתכן שתהיה לו עוד נפילה או שתים במשך החיים, ושגם מהם יצא, אבל את צריכה להיות מוכנה לזה ולהסתכל על עצמך ולראות אם תהי מסוגלת להיות חזקה בשבילו ברגעים כאלה ולהחזיק את הבית עד שהוא חוזר לעצמו. אם לא אז אל תכנסי לזה גם לוטובת הבחור.

אני אישית מכיר מקרה כזה , הבחור הוא מהטובים ביותר שיש בכל המובנים. וגם חזק פיזית ומנטלית ולמרות זאת היתה לו נפילה אחרי החתונה ( היא ידעה על הבעיה לפני החתונה). אשתו היתה גיבורה והתמודדה עם זה, וכעבור זמן קצר הוא יצא מזה, וברוך ה' יש להם בית נפלא. ואכן אם הבחורה לא היתה מתחתנת איתו היא היתה מפסידה בגדול. אבל אם את לא מסוגלת להתמודד עם משברים אל תאמללי אותו.

דרך אגב זה נכון גם בכל חיי נישואין, שצריכים להיות מוכנים להתמודד עם כל מיני משברים לא צפויים. ודבר זה נכון בכלל בחיים. אבל!!! במקרה שלך צריך הרבה יותר מודעות!!! לא מספיק שהוא מודע, ולא מספיק שבדקת וזו בעיה סבירה, עדיין את צריכה להיות מודעת היטב לנושא. חיי נישואין זה לא דייט. יש לך גם אחריות.

אני בתחום מספיק זמן, וזאת פעם ראשונה שאני שומע על זה.

דיכאון יכול להשפיע על דברים שהיו חבויים, ולהעיר דובים משנתם, אבל לגרום לאלימות?

אין קשר לדיכאון עצמו.

בין השניים, ולא רק אני טענתי את זה. העניין הוא שאדם אחד הוא לא מדגם מייצג, ויכול להיות שיש אינספור אנשים עדינים- עדינים שסובלים מדיכאון..

בכ"א, חיפוש מהיר באינטרנט מראה שבהחלט יש קשר מסויים בין השניים.

וצריך עיון.

לפחות אני מכיר כמה מקרים ששוללים לחלוטין את ההנחה הזאת, זה שיש סיפור יחיד כזה זה נחמד, אבל לא בא להצביע על הכלל.

וגם נפגש עם פסיכולוג ובדיוק בימים אלו מנסה להתאושש מפרידה מהבת זוג שלי שהצליחה להשאר איתי 4 חודשים סה"כ וחודשיים מאז שסיפרתי לה.רק שבמקרה שלה היא התייעצה עם כל העולם וגם עם הוריה שהספיקו להכיר אותי ולדבר איתי קצת ולדעת שהבעייה היחידה שלי שבגללה אני נוטל כדורים(שהתחילה אחרי הצבא בגלל שימוש בסמים לצערי) היא שאני מאוד מאוד רגיש ורוב הסיכויים שגם אם לא הייתי מתנסה בסמים אז הייתי מגיע לטיפולים הנ"ל.

ההורים שלה וגם משפחה קרובה המליצו לה בחום לנתק כל קשר איתי למרות שהיא אהבה אותי (לפחות ככה היא אומרת) ואני אהבתי אותה!!! ולמרות שהתנהגתי אלייה כמו למלכה רוב הזמן ודאגתי לה יותר מאשר דאגתי לעצמי רק משום שאני כזה בן אדם,בעל לב מאוד טוב ועדין.מה שהכי מצחיק פה זה שמאז שאני איתה והצלחתי להתאהב בה עברו 95 אחוז מהתסמינים שבגללם אני נוטל כדורים,אני מספר את כל זה כדי להעביר מסר קטן לאומה-אומנם זה מפחיד להיות עם מישהו שנוטל כדורים כאלו אבל צריך לבדוק מה הסיבה שהוא נוטל אותם ומה בדיוק עובר עליו כשהוא לא מאוזן מהכדורים במקרה שלי לדוגמא זה חרדות ועצבות ולא יותר מזה וגם כשזה קורה (אני מטופל כ-6 שנים) אף פעם לא הפסקתי לעבוד ולדאוג לעצמי ולכלכל את עצמי ולשדר בחוץ שבכל בסדר ואני מרשה לעצמי לבכות ולהתפרק רק מול אנשים שמכירים אותי ואוהבים אותי ואני אוהב אותם וגם לי יש חששות מהעתיד כי מה שאני חושש ממנו הכי הרבה קורה,היא לא עזבה אותי כי אנחנו לא מתאימים,או כי אני זרוק בבית ולא עובד או לא דואג לעצמי,כי מבחינת זה אני דואג לעצמי ונתתי לה להרגיש הכי טוב שבעולם כל יום שהעבירה איתי.היא עזבה אותי כי אני נוטל כדורים פסיכיאטרים.

אז כמו שמישהו אמר פה כבר בחיים אין שום תעודת ביטוח למה שיכול להיות והפתעות יכולות לבוא כל יום אבל מה שמאוד חשוב זה לדעת עם מי אתה הולך לעבור את ההפתעות האלה.

ולך כותבת השאלה הייתי ממליץ בחום לבדוק את מה שעובר עליו לעומק ולראות מי האדם שעומד מולך באמת ולא לתת לפחד מהעתיד להחליט לך את ההחלטות שתעשי..מאחל לכם רק בהצלחה

ובהצלחה לך בכל!!

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.