הבחור/ה היו אומרים לכם שהם בטיפול פסיכולוגי ותרופתי?
אני לחוצה בגלל הסטיגמות, אבל אולי זה לא "ביג דיל" שהוא הולך לפסיכולוג ולוקח תרופה?
הבנתי שזה לא תורשתי, וזה קורה ל-15 אחוז מהאוכלוסייה..
(היו לו בעיות עם הדימוי העצמי שלו, בגלל קשר לא בריא עם אבא שלו.. עזבו.. סיפור ארוך).
אשמח לשמוע את דעתכם הנבונה.
נ.ב: יצאתי איתו מספר פגישות ואני מאוד מתרשמת לטובה ממנו.
הוא תורני, מקסים, אנחנו באותו ראש וכו'..
רק העניין עם הפסיכולוג והתרופה מלחיץ אותי ..
טיפול פסיכולוגי אולי עושים 15% מהאוכלוסיה,אבל לפי מה שאת כתבת נראה שהוא עבר טיפול פסיכיאטרי.
(באופן עקרוני פסיכולוג מטפל באמצעות דיבור,פניה אל הנפש ואם לא עוזר אז שולחים לפסיכיאטר שנותן תרופות
שמשפיעות על המח.. וזה שונה.) צריך לשים לב להבדל.
ועכשיו לעצם השאלה.אני אישית מכיר 2 אנשים בשעקבות משבר שעברו היו נזקקים לטיפול פסיכולוגי, אחד מהם היה
לבסוף צריך לקחת תרופה פסיכיאטרית.מכיוון ששניהם היו חברים שלי לפני זה ממילא שהם סיפרו לי את העניין לא
נבהלתי/התחלתי לחשוב עליהם דברים,זה פשוט התחבר לי לכל מיני דברים שראיתי והסתדר טוב מאד.
הם ל א נהיו משוגעים/פסיכיים/אנשים פחות טובים במשהו.עבר עליהם משבר, מעין דלקת כזאת הייתה צריכה
טיפול, הם טיפלו בה ושניהם עכשיו פסדר גמור ואותם חברים טובים שהם היו כל הזמן.
את כל זה הייתי כותב אם היית שואלת אם להתחיל לצאת עם אחד כזה, אבל שאת כותבת שיצאת כמה פגישות
(כי לא ידעת?!) והולך כזה טוב ב"ה,אני חושב שבשום אופן לא לחתוך,תתגברי על הסטיגמות ובעז"ה שרק טוב יצא
מזה. ד"א כתבת שיצאת אית מס' פגישות,מתי הוא סיפר לך? היה לי דיון ארוך עם אחד מהחברים שלי על מתי
לספר, ומסתבר שרבנים ורופאים מעודייים להסתיר את הדבר הרבה זמן/עד בכלל. עצם זה שהוא סיפר בהתחלה
ולא ניסה להסתיר מראה על מידות טובות מאד. אני ודע שיש כאלה שיחשבו שזה מובן מאיליו לספר בהתחלה, אבל
בתכלס זה לא המצב, במיוחד שזה משהו שאפשר להסתיר.
המון בהצלחה!! ואם את רוצה להתייעץ /לשמוע עוד-בשמחה במסר. אני יסתובב פה בעז"ה בשבוע הקרוב.(רגילה)
חמור. נדמה לי שיש רופאים (רופאי משפחה/ פסיכיאטרים), שימליצו על טיפול תרופתי בכל מקרה של דיכאון. ולא רק אחרי טיפול פסיכולגי שלא עזר. (אני לא נכנס לשאלה האם זה מוצדק)
לא צריך לזכור לו את זה, אחרי הכל הוא לא עשה כאן משהו רע..
ואם טוב לכם ביחד, ואתם באותו ראש..
ושתדעי שהמון אנשים שאת רואה ברחוב, יש מצב טוב שהם נעזרו\ נעזרים בפסיכולוג,
או לקחו איזה תרופה.
שמשפיעה על כל החיים.
אני לחלוטין מסכימה עם א_א שכתב מקסים!!!
יש המון אנשים שעוברים משבר וצריכים טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ותרופתי. אלה אנשים נורמאלים, רגילים, כמוך וכמוני, פשוט היה להם קשר לא טוב עם ההורים או משבר כלשהו בחייהם שהפר את האיזון שלהם.
תרופות פסיכיאטריות מבהילות לעיתים אנשים. חושבים שמי שלוקח אותן הוא אדם משוגע עם הפרעות נפשיות וזה מאוד לא נכון.
כולנו יכולים למצוא את עצמינו יום אחד במשבר ולהזדקק לתרופות האלה!!
אני אומרת את זה מהיכרות של הנושא מקרוב, יש לי המון מכרים שלוקחים תרופות כאלה.
טיפול פסיכולוגי- דבר מקובל, לחלוטין בסדר. אלה בסה"כ שיחות שבועיות עם פסיכולוג, נסיון להבין יותר לעומק את הבעיה שנוצרה וכיצד אפשר להתמודד איתה. דווקא אנשים שעוברים טיפול כזה הם בד"כ אנשים יותר מודעים לעצמם, יותר מקבלים ופתוחים, יותר מקשיבים ורגישים.
טיפול פסיכיאטרי ותרופות- אם זה באופן זמני- זה בהחלט כדי לייצב את האדם שנקלע למצב משברי לא נעים. לפעמים אין לנו מספיק כלים להתמודד לבד עם משברים גדולים ואנחנו מתפרקים נוכח דברים כאלה. כאן מגיעה התרופה.
תרופה רגילה נועדה לייצב חוסר איזון גופני. תרופה פסיכיאטרית נועדה לייצב חוסר איזון נפשי. זה הכל. אין צורך להיבהל מזה, זה בסדר!
נשמע מהדברים שלך שהאדם שפגשת מוצא חן בעינייך מבחינת אופיו והמידות שלו. אני לא רואה שום סיבה להפסיק את הקשר, במיוחד לא על רקע של טיפולים אלה!!
אם תרצי עוד לדבר בעניין- אשמח באישי!
א. האם זה כרוני, או טיפול קצר/ארוך?
ב. חשוב להיות פתוח איתו על הנושא הזה, לדבר על זה (לא על הטיפול, אלא על הקשר שלכם לאור הטיפול)
ג. להתייעץ עם רב שמבין בזה, שלא יהיו בעיות אחרי החתונה, וכעת את מסונוורת.
ד.. כידוע אחד הדברים החשובים זה "לקבל" את השני כפי שהוא וזה נשמע שזה לא מפריע לך מצדך רק מצד אחרים - מה יגידו. לכן - דברי איתו, שתפי אותו בהתמודדות, ואולי הוא יספר לך איך הוא מתמודד מול הסטיגמות.
ה. מצדך הייתי ממליץ לבדוק האם יש שיפור והתקדמות, האם הוא עושה עבודה עצמית או שהוא תלוי בתרופות. בגדול המטרה של התרופות להיות קטליזטור ו"סטרטר" לעזור לאדם לקחת אחריות בעצמו.
ו. בנושא הסטיגמות, הייתי אומר שיכול להיות להיפך - בן אדם שעבר התמודדות קשה והלך לטיפול (שזה כבר אומץ ולא כולם מעיזים) ומצליח להתמודד - הוא אדם גדול!
בהצלחה!
יש דברים ממש קלים ויש מורכבים יותר. תשאלי אותו וגם איש מקצוע משלך
חבל לפסול על משהו שאין לו השלכה על היומיום
בהצלחה!
אבל לגבי הענין הפסיכולוגי- אני חושבת שזה זה דבר עצום ויש היום כ"כ הרבה
שנעזרים בפסיכולוגים וזהכבר לא משו חשוך ומפחיד כמו שהיה נהוג לחשוב פעם..
יותר מזה, עדיף להתחתן עם אדם כזה מאשר מישו שעבר משו קשה בחייו והדחיק
וחלילה במהלך הנישואים זה עלול להתפרץ ואז המצב הרבה יותר חמור..
בהצלחה! על פניו נשמע אחלה בחור.
בגדול אם נתבונן על צעיר ממוצע נגלה שאנחנו חיים בצורה מאוד לחוצה: לימודים , צבא, מצב ביטחוני לא קל , שוק עבודה לוחץ ועוד. נוסיף את הרקע של החברה - חברת מהגרים,חברה מאוד מגובנת , פערים תרבותים וחברתים ועוד.
יש משפט שאומר שאדם נורמלי מגיב לא נורמלי למצב לא נורמלי ולכן לפעמים תגובה של התמטטות (בתנאי שהאדם מנסה להשתקם) היא התגובה הבריאה.
יצא לי פעם לדבר עם איש מקצוע בצבא שאמר לי שלרובינו יש שריטות (אני מודה שלי יש ) והכי גרועים הם מי שלא מודע לבעיות שלו.
יש לי חבר שגם היתה לו בעיה דומה והיה צריך עזרה לדעתי הדרך של עזרה מקצועית הרבה יותר בריאה מאשר אדם שמוציא את התיסכולים שלו על אחרים - כולנו נפגשים בזה\זו שמדבר\מדברת לא יפה (במקרה הטוב) עם הילדים\ עובדים\ חברים ופוגע בהם.
קודם כל אני ממש מסכימה עם א.א.
דבר שני יש מלא שהולכים לפסיכולוגים וזה ממש לא דבר רע!
להפך-עדיף שאנשים יעשו את זה לפני שהם מתחתנים מאשר
שיגיעו חלילה לפסיכיאטר אחרי החתונה במצב של קריסה נפשית..
זוהי דעתי!
אני עונה 
(ולרגע חשבתי שאני כותבת הודעות בלי לשים לב 
)
כל אחד מאיתנו הוא קצת חולה נפש. יש מי שמודה בזה ויש שלא!
סטיגמות כשמם הם-סטיגמות!!
את לא צתאי עם מישהו כי יש לו משקפיים וזה לקות ראיה? לא! למה? כי זה מקובל!
וגם לקות בנפש, זה סוג של בעיה, ואין צורך להתבייש בזה! יש שלוקחים כדור לכאב ראש, ויש כדי לאזן את המאזן הכימי במוח. כמובן שעם טיפול פסיכולוגי זה יכולה להקטין את הבעיה, ולהעלים אותה!
הוא אוהב? מכבד? מקשיב?
את נמשכת אליו? רוצה אותו אבא של הילדים שלך?
ותחשבי-בחיים אין תעודת ביטוח שזה שתתחתני איתו לא ישתגע פתאום. והנה, יש לך אחד, ואת יודעת מי הוא ומה הוא. ואתם מתמודדים ביחד! לפעמים זה אפילו יכול להיות יתרון.
אין לי כוח להקליד, אבל יש לי עוד הרבה מה לומר. אם תרצי באישי אז בכייף.
ובכל זאת הטיעון של "תחשבי-בהמשך יש מצב שבעלך ישתגע (מילה שלך), לא חבל על כל הבאלאגן, אבחונים וזה
ובסוף יהיה לך משוגע- פשוט קחי אחד משוגע מוכן" קצת הצחיק אותי-מזכיר בדיחה ישנה של שדכן שמציע נכה
ואומר-בסוף תתחתני עם אחד בריא-יהיה לו תאונה,טיפולים,כאבים,באלאגן ,כסף, ובסוף יצא נכה
פשוט קחי אחד מוכן"...
(ולא שח"ו יש לי בעיה עם נכים- אבל העיקרון ברור..)
כמובן שהמילה משוגע לא במקומה פה בכלל בכלל, פשוט השתמשתי במילים שהכותב/ת שלפני השתמש.
מצטער אם פגעתי במישהו
שתחסוך לעצמה מראש ותקח אחד כזה,
רק כתבתי שאין תעודת ביטוח על שום מקרה בעולם, גם לא על אחד שישתגע בעתיד.
ולכן אמרתי- שלדעתי כן תלך על זה!
בעזהי"ת.
את סוג הבעיה הזאת...
הרוח הכללית כאן היא שחפיף, סתם סטיגמות, כל עוד הוא מטופל זה בסדר, ועדיף שתהיי מודעת מאשר מישהו שינחית לך את זה באמצע החיים. (ואז יוכל גם להאשים אותך ש"שיגעת" אותו
)
הי, זה לא כ"כ פשוט!!!
חייבת, חייבת, חייבת לברר מה הטיפול.
נראה לי שבד"כ במקרים כאלה של משקעים מהעבר (כמו קשר לא בריא עם אבא) מטפלים בטיפול פסיכולוגי. אם הוכנסה כאן גם תרופה, תבררי למה ומה בדיוק היא באה לפתור.
ממש לא אומרת לחתוך, רק לוודא מה העניין בדיוק, באמיתיות, ברגישות ובלי להרתע מהסטיגמה.
אח"כ תחשבי אם מתאים לך או לא.
בהצלחה!!
שכתבתי-חשבתי על המקרה הספציפי של החבר שלי,שהוא ממש לא נורא,אבל יש גם דברים אחרים.
כמובן שצריך לבדוק מה בדיוק העניין!!
(בכל מקרה אני מאמין שמדובר עלמשהו כמו שאני מכיר..יש לצערנו אחוזים גדולים באוכלוסיה שמתמודדים עם זה.)
לצורך העניין אם מדובר בהתקפת אלימות פעם ביום,שווה לשקול עוד פעם..
מה שלא נכון הוא שמקרים של משקעים מהעבר מספיק טיפול פסיכולוגי. זה מאד לא גורף. לפעמים דברים שקורים
בחיים של אדם (משברים וכו') משפיעים לו כ"כ חזק על הנפש שזה גורר אחריו גם תופעות שצריך לאזן
אותם תרופתית.(כמו שכבר אמרתי אני מכיר מקרוב.) הרבה מאד פעמים ,וזה כבר דבר ידוע,הפסיכולוג רואה שהוא
לא מצליח בכלים שלו להתמודד-אז הוא שולח לפסיכיאטר..
שיהיו בשורות טובות!!!
דיכאון, חרדה, טראומה שגורמת למצב של פוסט-טראומה (ואז יש כל מני תופעות כמו נדודי שינה, תמונות מהאירוע , חוסר ריכוז ועוד)
ובעוד מקרים.
העיקרון הוא- דיכאון וחרדה יכולים להיגרם לכל אחד, בכל שלב בחיים, מסיבות שונות ומגוונות.
ככלל, כל אדם עובר בחייו משבר אחד רציני. זה בדוק. אז יש כאלה שצריכים גם תרופות במשבר הזה. וזה בסדר גמור.
קישור למאמרים על דיכאון וחרדה-
מאשר לפני 20 שנה. עם זה הייתי הולכת לפגישה עם פסיכיאטר מומחה, ושומעת ממנו בדיוק - ללא שום כחל ושרק - את תמונת המצב האמיתית. יש לעשות שיעורי בית לפני פגישה שכזו, ולבוא עם כל השאלות המטרידות ורק אח"כ לקבל החלטה. אבל שוב, היום זה נחשב רק לקצת יותר ממישהוא שסובל ממיגרנות למשל. ברור שאני לא מדברת על מצבים פסיכוטיים קשים של איבוד קשר עם המציאות וכו'.
בהצלחה!
אולי, אם את רוצה להיות יותר רגועה לגבי העניין, חוץ מלעשות את כל מה שהציעו למעלה, תשמעי גם קצת מחברים שלו/ רב שלו... (שתדעי איך זה כן משפיע על החיים ביומיום. אם זה בכלל משנה כי אולי התרופות מאזנות אותו לגמרי)
בהצלחה!!
שלום לך!
אני אומר לך מהיכרות קרובה עם מישהו שנוטל תרופות שכאלה, שדבר ראשון, הם בד"כ אנשים מדהימים!!!!!!!
זה מתבטא ברגישות גדולה מאוד, (דבר שלפעמים יכול להוות חסרון). התחשבות גדולה, אנושיות ואכפתיות.
והקשר לעניין הרגש, אני חושב שמכאן נובעת הבעיה שלשמה האדם נוטל את התרופות, בגלל קבלת דברים באופן עמוק יותר מאנשים שלא נוטלים תרופות, ומאנשים שפחות מחוברים רגשית לעצמם. וכך טראומות מהעבר, או סתם אירועים שיכולים ליצור אוירה לא נעימה ו/או חרדה קטנה ביותר, יתבטאו באופן חזק יותר אצל "הנוטלים", ובהתאם הם אכן יצטרכו ליטול את התרופות.
חשוב מאוד לציין , שיש צורך גדול מאוד שהאנשים הנ"ל יהיו מודעים לעצמם, לרגשותיהם, ולבעייתם. ויהיו מודעים לכך שהתרופות הם רק קביים המסייעות ותומכות למטופל, להתייצב ולחזור לשגרה ולתפקד כראוי.
לפי מה שהבנתי מדברייך הבחור הספציפי שלך, מודע מאוד להכל וזה מה שחשוב!!!, ושהוא בחור ומקסים ומתחשב (שזה ממש לא מפליא) . אז אני באופן אישי הייתי קופץ על ה"מציאה"....
אבל מאידך, אני מדגיש במפורש: חשוב חשוב חשוב חשוב חשוב, לדבר עם הבחור, שהיה נראה שהוא פתוח וכן איתך, מה הבעיה בדיוק ממנה הוא סובל וכמה זה משפיע עליו על התפקוד היומיומי. ואיך הוא מקבל משברים וטראומות למיניהם בתחילתם וכמה זמן לוקח לו מה שנקרא "לכבות את השרפה", ולהתאזן יחסית ולחזור לשיגרה ותפקוד נורמלי בריא, תקין, ומצב רוח יחסית טוב! כי לרוב, תחילת משבר מורידה אנשים בכלל, ואנשים אלו בפרט, למטה למטה, וצורך מהם הרבה כוחות להתעלות ולהתגבר עד שמתאזנים.
וכמובן, אחרי שהוא מגדיר את הבעיה שלו, כדאי ,אני חושב, לעשות סקירה ובירור אפילו באינטרנט על הבעיה המוגדרת ולראות מה היא, למרות שדיבור עם הבחור עצמו על הבעיה אינדבידואלית, אם הוא כן ואמיתי איתך לגמרי, מועליה הרבה יותר, כי כל אחד מקבל את הדברים אחרת, למרות הסימפטומים הדומים בגדול.
בקיצור, (איך אני אומר בקיצור, אחרי שכתבתי קונטרס שלם?????) הייתי בגדול ממשיך לצאת איתו....ועושה את הבירורים הנ"ל.
חשוב לזכור שתקשורת בין אישית פתוחה והכי אמיתי וכנה, היא מתכון להצלחה והבנה הכי טובה האחד של השני, ולפעמים גם בינינו לעצמינו. (כך אני מאמין).
בשמחה אנסה לייעץ ולעזור אם תרצי, כי אני מכיר את זה ממש מקרוב.(אמנם לא איש מקצוע אך, כאמור מכיר מקרוב, וחוקר ומתעניין בנושאים האלה.)
סליחה על כל הקדיחה והאריכות של הדברים, אבל נסיתי להיות כמה שיותר מדוייק, ולנסות כמה שיותר להועיל.....
בכל מקרה בהצלחה רבה עם הבחור, ובהצלחה רבה בכלל!!!!
בשורות טובות ישועות ונחמות!
אני בדר"כ לא מגיבה כאן, אבל הפעם הרגשתי פשוט חייבת.. (בעיקר בגלל התגובות הרגועות והמתונות שנכתבו כאן ביחס לשאלתך).
גם אני הכרתי בתחילה בחור תורני, מקסים וללא ספק היינו באותו ראש.
מרגע שהוא סיפר לי על הפסיכולוג (וגם על המפגש אצל הפסיכיאטר ועל הצורך שלו בכדורים..), התייעצתי עם הרבה אנשים.
הרב שלי, ביקש להכיר את הבחור, ואחרי שהכיר אותו, המליץ לי לנתק את הקשר בהקדם האפשרי. הייתי עיוורת ובעוונותיי לא הקשבתי לעצתו החכמה של הרב. הקשר רק הלך והתחזק, ומבחינתי המעלות שלו כיפרו על החסרון הבודד הזה ו'הלא משמעותי'.. שכנעתי את עצמי שאם באמת אוהבים, אפשרי להתגבר על הכל.
אחרי תקופה מסויימת יצא לי לדבר עם חבר מהעבר, בחור שגם חזר בתשובה, כיום ב"ה הוא נשוי ולומד פסיכולוגיה-יהודית. ספרתי לו על המצב ושאלתי אותו מה ההשלכות של דכאון קליני. בזמנו, הוא היה בתחילת לימודיו, והדבר היחידי והעיקרי שהיה לו חשוב להדגיש לי זה שדיכאון קליני הולך יד ביד עם אלימות (בהרבה מן המקרים). הוא ביקש שאהיה קשובה לסימני אלימות מצידו. וראו איזה פלא, מרגע שהייתי מודעת לעניין, פתאום זיהיתי שהבחור מאוד מאוד אלים כלפי (לא פיזית כמובן), וב"ה אחרי מאבקים קשים ונסיונות מפחידים (שלא כאן המקום לפרטם, אבל אם תרצי לשמוע כדי להבין את גודל הסיפור- אספר לך) הצלחתי להציל נפשי מן הקשר איתו.
לפני לא הרבה זמן שוטטתי באחד מהפורומים באינטרנט (לא בערוץ 7) וקראתי שם על מישהי אובדת עצות שסיפרה שבעלה סובל מדכאון (היא ידעה על זה גם לפני החתונה והחליטה להנשא לו, כיוון שראתה שהכדורים מאזנים אותו והכל בסדר איתו). כיום המצב שלו השתנה, הוא לא מאוזן, והיא צריכה להתמודד עם הילדים שלהם לבדה, ולפרנס לבד, ולטפל בכל צרכי הבית לבד, והוא? הוא בדיכאון. לא קם מהמיטה ורק מדבר על כמה רע, בזמן שאישתו היקרה קורסת תחת העומס.
אני לא מתיימרת לומר ח"ו שהמדוייט שלך הוא לא בעלך. יכול להיות שכן, ויכול להיות שבאמת הכל יהיה בסדר בע"ה.
אני רק מבקשת שני דברים-
- תתייעצו עם תלמיד חכם. תבקשו שילווה אתכם קצת, זה אף פעם לא מזיק..
- תתאמצי ככל יכולתי לבחון בצורה אובייקטיבית את רמת האלימות/התלותיות/האובססיביות אצלו.. כנות עצמית מצידך יכולה להציל את החיים שלך.
בהצלחה רבה!!
ולתקן:
כדאי תמיד להתייעץ עם איש המקצוע שאיתו הוא נפגש. כן, עם הפסיכיאטר והפסיכולוג. במיוחד אם הולכים למסד את הקשר.
ובגלל שנכוויתי במקום הזה- אני מזהירה: לא כדאי להתייעץ עם כל רב סתם ככה בעניינים האלה!!!!! רבנים- כמה שהם אנשי רוח גדולים ומבינים בתחומים רבים- הם לא תמיד מבינים בענייני הנפש המורכבים הנ"ל.
לכן לא הייתי ממליצה באופן גורף ללכת לרב להתייעץ.
כן הייתי ממליצה להתייעץ עם בעלי המקצוע שהוא נפגש איתם, כמו שכתבו פה כבר רבים וטובים.
(רק אומר לך לגבי הרב- שיש לי נסיון עם רב גדול וחשוב שלא ידע איך להתמודד עם בחור שהיה לו ocd וטיפל בצורה מאוד לא נכונה בבני הזוג. זה עלה להם ביוקר אחר כך. )
דבר נוסף- לגבי בירור באינטרנט:
האינטרנט הוא מקור מידע מאוד רחב להמון נושאים.
אבל- צריך לזכור שיש בו המון הגזמות והכללות ולפעמים המידע לא לגמרי מדוייק. ולפעמים הוא מדוייק לגבי אדם אחד ולא לגבי אדם אחר.
לכן אל לך לחפש מידע באינטרנט על הבעייה הספציפית שלו או על התרופה המסויימת שלו. לכל אחד מתאימה תרופה אחרת ולכל אחד מתבטאת הבעיה בצורה אחרת.
התייעצו עם איש המקצוע ולא עם האינטרנט!
הרבה הצלחה בכל.
ובאמת שיש לי נסיון בתחום אז אם את רוצה ייעוץ אשמח לסייע.
אם תחליטי להמשיך איתו ולמסד את הקשר, אני מציעה לך לברר בדיוק את שם התרופה ולבדוק באינטרנט מידע עליה. האם היא עלולה לגרום לאדישות/אלימות/פגיעה באיכות ובכמות ביכולת ההולדה.
אם הקשר יהיה לקראת נישואין, אולי לבקש אישור לשוחח עם הפסיכיאטר שאצלו הוא מטופל, כדי שהוא יסביר לך טווח זמן, סיכויי החלמה וכד'.
כמו כן, תבררי מה תדירות הבדיקות שהוא עובר לבדיקת השפעת התרופה, כדי לוודא שאולי בבדיקה תקופתית בעוד שנה שנתיים יתכן שהוא לא יצטרך כדורים ולא ימשיך לקחת בצורה אוטומטית כל החיים, כאשר אולי כבר לא יצטרך.
אם הוא עדיין לא עשה שירות צבאי, מומלץ לברר מה הפרופיל שלו. אם הצבא יקבל אותו למרות הבעיה, זה סימן טוב. יתכן שהצבא יחשוש לקבל אותו כי הוא לא עמיד בלחצים.
תשאלי מה תדירות הטיפול הפסיכולוגי שהוא מקבל ותוודאי שהוריו יתנו סכום כסף שיכסה לכם את הוצאות הטיפול לפחות ל-3 השנים הקרובות (זה טיפול יקר מאד, ולא הייתי רוצה חלילה שהוא לא יקבל את העזרה הנחוצה לו בגלל בעיה כלכלית של זוג צעיר!!).
בחיי נישואין יש לחצים . גם בקשר הזוגי שצריך תיחזוק אבל גם בנושאים כלכליים, וגם בחינוך ילדים, התמודדות עם משפחה מורחבת וכו'. בקיצור יש התמודדויות. אני ( בתור גבר ) הייתי מציע לבחורה להתחתן עם בחור שיכול להתמודד עם מצבים אלו.
יתכן שהבעיה הנפשית כלל לא קשורה לזה. אבל כדאי לבדוק את זה טוב.
עוד דבר חשוב הוא, שאם את הולכת על זה, תדעי שבהחלט יתכן שתהיה לו עוד נפילה או שתים במשך החיים, ושגם מהם יצא, אבל את צריכה להיות מוכנה לזה ולהסתכל על עצמך ולראות אם תהי מסוגלת להיות חזקה בשבילו ברגעים כאלה ולהחזיק את הבית עד שהוא חוזר לעצמו. אם לא אז אל תכנסי לזה גם לוטובת הבחור.
אני אישית מכיר מקרה כזה , הבחור הוא מהטובים ביותר שיש בכל המובנים. וגם חזק פיזית ומנטלית ולמרות זאת היתה לו נפילה אחרי החתונה ( היא ידעה על הבעיה לפני החתונה). אשתו היתה גיבורה והתמודדה עם זה, וכעבור זמן קצר הוא יצא מזה, וברוך ה' יש להם בית נפלא. ואכן אם הבחורה לא היתה מתחתנת איתו היא היתה מפסידה בגדול. אבל אם את לא מסוגלת להתמודד עם משברים אל תאמללי אותו.
דרך אגב זה נכון גם בכל חיי נישואין, שצריכים להיות מוכנים להתמודד עם כל מיני משברים לא צפויים. ודבר זה נכון בכלל בחיים. אבל!!! במקרה שלך צריך הרבה יותר מודעות!!! לא מספיק שהוא מודע, ולא מספיק שבדקת וזו בעיה סבירה, עדיין את צריכה להיות מודעת היטב לנושא. חיי נישואין זה לא דייט. יש לך גם אחריות.
אני בתחום מספיק זמן, וזאת פעם ראשונה שאני שומע על זה.
דיכאון יכול להשפיע על דברים שהיו חבויים, ולהעיר דובים משנתם, אבל לגרום לאלימות?
אין קשר לדיכאון עצמו.
בין השניים, ולא רק אני טענתי את זה. העניין הוא שאדם אחד הוא לא מדגם מייצג, ויכול להיות שיש אינספור אנשים עדינים- עדינים שסובלים מדיכאון..
בכ"א, חיפוש מהיר באינטרנט מראה שבהחלט יש קשר מסויים בין השניים.
וצריך עיון.
לפחות אני מכיר כמה מקרים ששוללים לחלוטין את ההנחה הזאת, זה שיש סיפור יחיד כזה זה נחמד, אבל לא בא להצביע על הכלל.
וגם נפגש עם פסיכולוג ובדיוק בימים אלו מנסה להתאושש מפרידה מהבת זוג שלי שהצליחה להשאר איתי 4 חודשים סה"כ וחודשיים מאז שסיפרתי לה.רק שבמקרה שלה היא התייעצה עם כל העולם וגם עם הוריה שהספיקו להכיר אותי ולדבר איתי קצת ולדעת שהבעייה היחידה שלי שבגללה אני נוטל כדורים(שהתחילה אחרי הצבא בגלל שימוש בסמים לצערי) היא שאני מאוד מאוד רגיש ורוב הסיכויים שגם אם לא הייתי מתנסה בסמים אז הייתי מגיע לטיפולים הנ"ל.
ההורים שלה וגם משפחה קרובה המליצו לה בחום לנתק כל קשר איתי למרות שהיא אהבה אותי (לפחות ככה היא אומרת) ואני אהבתי אותה!!! ולמרות שהתנהגתי אלייה כמו למלכה רוב הזמן ודאגתי לה יותר מאשר דאגתי לעצמי רק משום שאני כזה בן אדם,בעל לב מאוד טוב ועדין.מה שהכי מצחיק פה זה שמאז שאני איתה והצלחתי להתאהב בה עברו 95 אחוז מהתסמינים שבגללם אני נוטל כדורים,אני מספר את כל זה כדי להעביר מסר קטן לאומה-אומנם זה מפחיד להיות עם מישהו שנוטל כדורים כאלו אבל צריך לבדוק מה הסיבה שהוא נוטל אותם ומה בדיוק עובר עליו כשהוא לא מאוזן מהכדורים במקרה שלי לדוגמא זה חרדות ועצבות ולא יותר מזה וגם כשזה קורה (אני מטופל כ-6 שנים) אף פעם לא הפסקתי לעבוד ולדאוג לעצמי ולכלכל את עצמי ולשדר בחוץ שבכל בסדר ואני מרשה לעצמי לבכות ולהתפרק רק מול אנשים שמכירים אותי ואוהבים אותי ואני אוהב אותם וגם לי יש חששות מהעתיד כי מה שאני חושש ממנו הכי הרבה קורה,היא לא עזבה אותי כי אנחנו לא מתאימים,או כי אני זרוק בבית ולא עובד או לא דואג לעצמי,כי מבחינת זה אני דואג לעצמי ונתתי לה להרגיש הכי טוב שבעולם כל יום שהעבירה איתי.היא עזבה אותי כי אני נוטל כדורים פסיכיאטרים.
אז כמו שמישהו אמר פה כבר בחיים אין שום תעודת ביטוח למה שיכול להיות והפתעות יכולות לבוא כל יום אבל מה שמאוד חשוב זה לדעת עם מי אתה הולך לעבור את ההפתעות האלה.
ולך כותבת השאלה הייתי ממליץ בחום לבדוק את מה שעובר עליו לעומק ולראות מי האדם שעומד מולך באמת ולא לתת לפחד מהעתיד להחליט לך את ההחלטות שתעשי..מאחל לכם רק בהצלחה
ובהצלחה לך בכל!!
ממגדלי השנהב
מבטיחים לנו שרק שם את עצמנו נאהב
מהארמונות המפוארים והמתנשאים
אשר שייכים רק לנשואים
טיפים לנו הם מחלקים
שבלעדיהם בטוח נישאר רווקים
"תפסיקי להיות בררנית" מלמעלה צועקים
על המדרגות המפותלות מנסה לטפס
דייט ועוד דייט, כבר קשה להתאפס
הלב המסכן שאף פעם לא מוותר
כבר טיפה מתחיל להישבר
"האם אתם זוכרים את התקופה הקשה?"
אני צועקת אליהם מזיעה מקומת המדרגה
"אל תוותרי" אני לוחשת לעצמי בכוחות אחרונים
את תגיעי לפסגה וזה לא יקח שנים
תזכרי אני לוחשת לעצמי
"שאגיע לפסגה לא אשקע בחלומי"
את תשימי מעלית על האדמה
תעזרי לאותם הרווקים במלחמה!
או ששאלת שאלה רטורית?
אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן
עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום
אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.
דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.
ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.
ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.
וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
התקדמות לקראת הקמת בית! (איתה או עם מישהי אחרת בעז"ה)
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
לומר פשוט שלא מתאים?
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.
מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
