הבחור/ה היו אומרים לכם שהם בטיפול פסיכולוגי ותרופתי?
אני לחוצה בגלל הסטיגמות, אבל אולי זה לא "ביג דיל" שהוא הולך לפסיכולוג ולוקח תרופה?
הבנתי שזה לא תורשתי, וזה קורה ל-15 אחוז מהאוכלוסייה..
(היו לו בעיות עם הדימוי העצמי שלו, בגלל קשר לא בריא עם אבא שלו.. עזבו.. סיפור ארוך).
אשמח לשמוע את דעתכם הנבונה.
נ.ב: יצאתי איתו מספר פגישות ואני מאוד מתרשמת לטובה ממנו.
הוא תורני, מקסים, אנחנו באותו ראש וכו'..
רק העניין עם הפסיכולוג והתרופה מלחיץ אותי ..
טיפול פסיכולוגי אולי עושים 15% מהאוכלוסיה,אבל לפי מה שאת כתבת נראה שהוא עבר טיפול פסיכיאטרי.
(באופן עקרוני פסיכולוג מטפל באמצעות דיבור,פניה אל הנפש ואם לא עוזר אז שולחים לפסיכיאטר שנותן תרופות
שמשפיעות על המח.. וזה שונה.) צריך לשים לב להבדל.
ועכשיו לעצם השאלה.אני אישית מכיר 2 אנשים בשעקבות משבר שעברו היו נזקקים לטיפול פסיכולוגי, אחד מהם היה
לבסוף צריך לקחת תרופה פסיכיאטרית.מכיוון ששניהם היו חברים שלי לפני זה ממילא שהם סיפרו לי את העניין לא
נבהלתי/התחלתי לחשוב עליהם דברים,זה פשוט התחבר לי לכל מיני דברים שראיתי והסתדר טוב מאד.
הם ל א נהיו משוגעים/פסיכיים/אנשים פחות טובים במשהו.עבר עליהם משבר, מעין דלקת כזאת הייתה צריכה
טיפול, הם טיפלו בה ושניהם עכשיו פסדר גמור ואותם חברים טובים שהם היו כל הזמן.
את כל זה הייתי כותב אם היית שואלת אם להתחיל לצאת עם אחד כזה, אבל שאת כותבת שיצאת כמה פגישות
(כי לא ידעת?!) והולך כזה טוב ב"ה,אני חושב שבשום אופן לא לחתוך,תתגברי על הסטיגמות ובעז"ה שרק טוב יצא
מזה. ד"א כתבת שיצאת אית מס' פגישות,מתי הוא סיפר לך? היה לי דיון ארוך עם אחד מהחברים שלי על מתי
לספר, ומסתבר שרבנים ורופאים מעודייים להסתיר את הדבר הרבה זמן/עד בכלל. עצם זה שהוא סיפר בהתחלה
ולא ניסה להסתיר מראה על מידות טובות מאד. אני ודע שיש כאלה שיחשבו שזה מובן מאיליו לספר בהתחלה, אבל
בתכלס זה לא המצב, במיוחד שזה משהו שאפשר להסתיר.
המון בהצלחה!! ואם את רוצה להתייעץ /לשמוע עוד-בשמחה במסר. אני יסתובב פה בעז"ה בשבוע הקרוב.(רגילה)
חמור. נדמה לי שיש רופאים (רופאי משפחה/ פסיכיאטרים), שימליצו על טיפול תרופתי בכל מקרה של דיכאון. ולא רק אחרי טיפול פסיכולגי שלא עזר. (אני לא נכנס לשאלה האם זה מוצדק)
לא צריך לזכור לו את זה, אחרי הכל הוא לא עשה כאן משהו רע..
ואם טוב לכם ביחד, ואתם באותו ראש..
ושתדעי שהמון אנשים שאת רואה ברחוב, יש מצב טוב שהם נעזרו\ נעזרים בפסיכולוג,
או לקחו איזה תרופה.
שמשפיעה על כל החיים.
אני לחלוטין מסכימה עם א_א שכתב מקסים!!!
יש המון אנשים שעוברים משבר וצריכים טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ותרופתי. אלה אנשים נורמאלים, רגילים, כמוך וכמוני, פשוט היה להם קשר לא טוב עם ההורים או משבר כלשהו בחייהם שהפר את האיזון שלהם.
תרופות פסיכיאטריות מבהילות לעיתים אנשים. חושבים שמי שלוקח אותן הוא אדם משוגע עם הפרעות נפשיות וזה מאוד לא נכון.
כולנו יכולים למצוא את עצמינו יום אחד במשבר ולהזדקק לתרופות האלה!!
אני אומרת את זה מהיכרות של הנושא מקרוב, יש לי המון מכרים שלוקחים תרופות כאלה.
טיפול פסיכולוגי- דבר מקובל, לחלוטין בסדר. אלה בסה"כ שיחות שבועיות עם פסיכולוג, נסיון להבין יותר לעומק את הבעיה שנוצרה וכיצד אפשר להתמודד איתה. דווקא אנשים שעוברים טיפול כזה הם בד"כ אנשים יותר מודעים לעצמם, יותר מקבלים ופתוחים, יותר מקשיבים ורגישים.
טיפול פסיכיאטרי ותרופות- אם זה באופן זמני- זה בהחלט כדי לייצב את האדם שנקלע למצב משברי לא נעים. לפעמים אין לנו מספיק כלים להתמודד לבד עם משברים גדולים ואנחנו מתפרקים נוכח דברים כאלה. כאן מגיעה התרופה.
תרופה רגילה נועדה לייצב חוסר איזון גופני. תרופה פסיכיאטרית נועדה לייצב חוסר איזון נפשי. זה הכל. אין צורך להיבהל מזה, זה בסדר!
נשמע מהדברים שלך שהאדם שפגשת מוצא חן בעינייך מבחינת אופיו והמידות שלו. אני לא רואה שום סיבה להפסיק את הקשר, במיוחד לא על רקע של טיפולים אלה!!
אם תרצי עוד לדבר בעניין- אשמח באישי!
א. האם זה כרוני, או טיפול קצר/ארוך?
ב. חשוב להיות פתוח איתו על הנושא הזה, לדבר על זה (לא על הטיפול, אלא על הקשר שלכם לאור הטיפול)
ג. להתייעץ עם רב שמבין בזה, שלא יהיו בעיות אחרי החתונה, וכעת את מסונוורת.
ד.. כידוע אחד הדברים החשובים זה "לקבל" את השני כפי שהוא וזה נשמע שזה לא מפריע לך מצדך רק מצד אחרים - מה יגידו. לכן - דברי איתו, שתפי אותו בהתמודדות, ואולי הוא יספר לך איך הוא מתמודד מול הסטיגמות.
ה. מצדך הייתי ממליץ לבדוק האם יש שיפור והתקדמות, האם הוא עושה עבודה עצמית או שהוא תלוי בתרופות. בגדול המטרה של התרופות להיות קטליזטור ו"סטרטר" לעזור לאדם לקחת אחריות בעצמו.
ו. בנושא הסטיגמות, הייתי אומר שיכול להיות להיפך - בן אדם שעבר התמודדות קשה והלך לטיפול (שזה כבר אומץ ולא כולם מעיזים) ומצליח להתמודד - הוא אדם גדול!
בהצלחה!
יש דברים ממש קלים ויש מורכבים יותר. תשאלי אותו וגם איש מקצוע משלך
חבל לפסול על משהו שאין לו השלכה על היומיום
בהצלחה!
אבל לגבי הענין הפסיכולוגי- אני חושבת שזה זה דבר עצום ויש היום כ"כ הרבה
שנעזרים בפסיכולוגים וזהכבר לא משו חשוך ומפחיד כמו שהיה נהוג לחשוב פעם..
יותר מזה, עדיף להתחתן עם אדם כזה מאשר מישו שעבר משו קשה בחייו והדחיק
וחלילה במהלך הנישואים זה עלול להתפרץ ואז המצב הרבה יותר חמור..
בהצלחה! על פניו נשמע אחלה בחור.
בגדול אם נתבונן על צעיר ממוצע נגלה שאנחנו חיים בצורה מאוד לחוצה: לימודים , צבא, מצב ביטחוני לא קל , שוק עבודה לוחץ ועוד. נוסיף את הרקע של החברה - חברת מהגרים,חברה מאוד מגובנת , פערים תרבותים וחברתים ועוד.
יש משפט שאומר שאדם נורמלי מגיב לא נורמלי למצב לא נורמלי ולכן לפעמים תגובה של התמטטות (בתנאי שהאדם מנסה להשתקם) היא התגובה הבריאה.
יצא לי פעם לדבר עם איש מקצוע בצבא שאמר לי שלרובינו יש שריטות (אני מודה שלי יש ) והכי גרועים הם מי שלא מודע לבעיות שלו.
יש לי חבר שגם היתה לו בעיה דומה והיה צריך עזרה לדעתי הדרך של עזרה מקצועית הרבה יותר בריאה מאשר אדם שמוציא את התיסכולים שלו על אחרים - כולנו נפגשים בזה\זו שמדבר\מדברת לא יפה (במקרה הטוב) עם הילדים\ עובדים\ חברים ופוגע בהם.
קודם כל אני ממש מסכימה עם א.א.
דבר שני יש מלא שהולכים לפסיכולוגים וזה ממש לא דבר רע!
להפך-עדיף שאנשים יעשו את זה לפני שהם מתחתנים מאשר
שיגיעו חלילה לפסיכיאטר אחרי החתונה במצב של קריסה נפשית..
זוהי דעתי!
אני עונה 
(ולרגע חשבתי שאני כותבת הודעות בלי לשים לב 
)
כל אחד מאיתנו הוא קצת חולה נפש. יש מי שמודה בזה ויש שלא!
סטיגמות כשמם הם-סטיגמות!!
את לא צתאי עם מישהו כי יש לו משקפיים וזה לקות ראיה? לא! למה? כי זה מקובל!
וגם לקות בנפש, זה סוג של בעיה, ואין צורך להתבייש בזה! יש שלוקחים כדור לכאב ראש, ויש כדי לאזן את המאזן הכימי במוח. כמובן שעם טיפול פסיכולוגי זה יכולה להקטין את הבעיה, ולהעלים אותה!
הוא אוהב? מכבד? מקשיב?
את נמשכת אליו? רוצה אותו אבא של הילדים שלך?
ותחשבי-בחיים אין תעודת ביטוח שזה שתתחתני איתו לא ישתגע פתאום. והנה, יש לך אחד, ואת יודעת מי הוא ומה הוא. ואתם מתמודדים ביחד! לפעמים זה אפילו יכול להיות יתרון.
אין לי כוח להקליד, אבל יש לי עוד הרבה מה לומר. אם תרצי באישי אז בכייף.
ובכל זאת הטיעון של "תחשבי-בהמשך יש מצב שבעלך ישתגע (מילה שלך), לא חבל על כל הבאלאגן, אבחונים וזה
ובסוף יהיה לך משוגע- פשוט קחי אחד משוגע מוכן" קצת הצחיק אותי-מזכיר בדיחה ישנה של שדכן שמציע נכה
ואומר-בסוף תתחתני עם אחד בריא-יהיה לו תאונה,טיפולים,כאבים,באלאגן ,כסף, ובסוף יצא נכה
פשוט קחי אחד מוכן"...
(ולא שח"ו יש לי בעיה עם נכים- אבל העיקרון ברור..)
כמובן שהמילה משוגע לא במקומה פה בכלל בכלל, פשוט השתמשתי במילים שהכותב/ת שלפני השתמש.
מצטער אם פגעתי במישהו
שתחסוך לעצמה מראש ותקח אחד כזה,
רק כתבתי שאין תעודת ביטוח על שום מקרה בעולם, גם לא על אחד שישתגע בעתיד.
ולכן אמרתי- שלדעתי כן תלך על זה!
בעזהי"ת.
את סוג הבעיה הזאת...
הרוח הכללית כאן היא שחפיף, סתם סטיגמות, כל עוד הוא מטופל זה בסדר, ועדיף שתהיי מודעת מאשר מישהו שינחית לך את זה באמצע החיים. (ואז יוכל גם להאשים אותך ש"שיגעת" אותו
)
הי, זה לא כ"כ פשוט!!!
חייבת, חייבת, חייבת לברר מה הטיפול.
נראה לי שבד"כ במקרים כאלה של משקעים מהעבר (כמו קשר לא בריא עם אבא) מטפלים בטיפול פסיכולוגי. אם הוכנסה כאן גם תרופה, תבררי למה ומה בדיוק היא באה לפתור.
ממש לא אומרת לחתוך, רק לוודא מה העניין בדיוק, באמיתיות, ברגישות ובלי להרתע מהסטיגמה.
אח"כ תחשבי אם מתאים לך או לא.
בהצלחה!!
שכתבתי-חשבתי על המקרה הספציפי של החבר שלי,שהוא ממש לא נורא,אבל יש גם דברים אחרים.
כמובן שצריך לבדוק מה בדיוק העניין!!
(בכל מקרה אני מאמין שמדובר עלמשהו כמו שאני מכיר..יש לצערנו אחוזים גדולים באוכלוסיה שמתמודדים עם זה.)
לצורך העניין אם מדובר בהתקפת אלימות פעם ביום,שווה לשקול עוד פעם..
מה שלא נכון הוא שמקרים של משקעים מהעבר מספיק טיפול פסיכולוגי. זה מאד לא גורף. לפעמים דברים שקורים
בחיים של אדם (משברים וכו') משפיעים לו כ"כ חזק על הנפש שזה גורר אחריו גם תופעות שצריך לאזן
אותם תרופתית.(כמו שכבר אמרתי אני מכיר מקרוב.) הרבה מאד פעמים ,וזה כבר דבר ידוע,הפסיכולוג רואה שהוא
לא מצליח בכלים שלו להתמודד-אז הוא שולח לפסיכיאטר..
שיהיו בשורות טובות!!!
דיכאון, חרדה, טראומה שגורמת למצב של פוסט-טראומה (ואז יש כל מני תופעות כמו נדודי שינה, תמונות מהאירוע , חוסר ריכוז ועוד)
ובעוד מקרים.
העיקרון הוא- דיכאון וחרדה יכולים להיגרם לכל אחד, בכל שלב בחיים, מסיבות שונות ומגוונות.
ככלל, כל אדם עובר בחייו משבר אחד רציני. זה בדוק. אז יש כאלה שצריכים גם תרופות במשבר הזה. וזה בסדר גמור.
קישור למאמרים על דיכאון וחרדה-
מאשר לפני 20 שנה. עם זה הייתי הולכת לפגישה עם פסיכיאטר מומחה, ושומעת ממנו בדיוק - ללא שום כחל ושרק - את תמונת המצב האמיתית. יש לעשות שיעורי בית לפני פגישה שכזו, ולבוא עם כל השאלות המטרידות ורק אח"כ לקבל החלטה. אבל שוב, היום זה נחשב רק לקצת יותר ממישהוא שסובל ממיגרנות למשל. ברור שאני לא מדברת על מצבים פסיכוטיים קשים של איבוד קשר עם המציאות וכו'.
בהצלחה!
אולי, אם את רוצה להיות יותר רגועה לגבי העניין, חוץ מלעשות את כל מה שהציעו למעלה, תשמעי גם קצת מחברים שלו/ רב שלו... (שתדעי איך זה כן משפיע על החיים ביומיום. אם זה בכלל משנה כי אולי התרופות מאזנות אותו לגמרי)
בהצלחה!!
שלום לך!
אני אומר לך מהיכרות קרובה עם מישהו שנוטל תרופות שכאלה, שדבר ראשון, הם בד"כ אנשים מדהימים!!!!!!!
זה מתבטא ברגישות גדולה מאוד, (דבר שלפעמים יכול להוות חסרון). התחשבות גדולה, אנושיות ואכפתיות.
והקשר לעניין הרגש, אני חושב שמכאן נובעת הבעיה שלשמה האדם נוטל את התרופות, בגלל קבלת דברים באופן עמוק יותר מאנשים שלא נוטלים תרופות, ומאנשים שפחות מחוברים רגשית לעצמם. וכך טראומות מהעבר, או סתם אירועים שיכולים ליצור אוירה לא נעימה ו/או חרדה קטנה ביותר, יתבטאו באופן חזק יותר אצל "הנוטלים", ובהתאם הם אכן יצטרכו ליטול את התרופות.
חשוב מאוד לציין , שיש צורך גדול מאוד שהאנשים הנ"ל יהיו מודעים לעצמם, לרגשותיהם, ולבעייתם. ויהיו מודעים לכך שהתרופות הם רק קביים המסייעות ותומכות למטופל, להתייצב ולחזור לשגרה ולתפקד כראוי.
לפי מה שהבנתי מדברייך הבחור הספציפי שלך, מודע מאוד להכל וזה מה שחשוב!!!, ושהוא בחור ומקסים ומתחשב (שזה ממש לא מפליא) . אז אני באופן אישי הייתי קופץ על ה"מציאה"....
אבל מאידך, אני מדגיש במפורש: חשוב חשוב חשוב חשוב חשוב, לדבר עם הבחור, שהיה נראה שהוא פתוח וכן איתך, מה הבעיה בדיוק ממנה הוא סובל וכמה זה משפיע עליו על התפקוד היומיומי. ואיך הוא מקבל משברים וטראומות למיניהם בתחילתם וכמה זמן לוקח לו מה שנקרא "לכבות את השרפה", ולהתאזן יחסית ולחזור לשיגרה ותפקוד נורמלי בריא, תקין, ומצב רוח יחסית טוב! כי לרוב, תחילת משבר מורידה אנשים בכלל, ואנשים אלו בפרט, למטה למטה, וצורך מהם הרבה כוחות להתעלות ולהתגבר עד שמתאזנים.
וכמובן, אחרי שהוא מגדיר את הבעיה שלו, כדאי ,אני חושב, לעשות סקירה ובירור אפילו באינטרנט על הבעיה המוגדרת ולראות מה היא, למרות שדיבור עם הבחור עצמו על הבעיה אינדבידואלית, אם הוא כן ואמיתי איתך לגמרי, מועליה הרבה יותר, כי כל אחד מקבל את הדברים אחרת, למרות הסימפטומים הדומים בגדול.
בקיצור, (איך אני אומר בקיצור, אחרי שכתבתי קונטרס שלם?????) הייתי בגדול ממשיך לצאת איתו....ועושה את הבירורים הנ"ל.
חשוב לזכור שתקשורת בין אישית פתוחה והכי אמיתי וכנה, היא מתכון להצלחה והבנה הכי טובה האחד של השני, ולפעמים גם בינינו לעצמינו. (כך אני מאמין).
בשמחה אנסה לייעץ ולעזור אם תרצי, כי אני מכיר את זה ממש מקרוב.(אמנם לא איש מקצוע אך, כאמור מכיר מקרוב, וחוקר ומתעניין בנושאים האלה.)
סליחה על כל הקדיחה והאריכות של הדברים, אבל נסיתי להיות כמה שיותר מדוייק, ולנסות כמה שיותר להועיל.....
בכל מקרה בהצלחה רבה עם הבחור, ובהצלחה רבה בכלל!!!!
בשורות טובות ישועות ונחמות!
אני בדר"כ לא מגיבה כאן, אבל הפעם הרגשתי פשוט חייבת.. (בעיקר בגלל התגובות הרגועות והמתונות שנכתבו כאן ביחס לשאלתך).
גם אני הכרתי בתחילה בחור תורני, מקסים וללא ספק היינו באותו ראש.
מרגע שהוא סיפר לי על הפסיכולוג (וגם על המפגש אצל הפסיכיאטר ועל הצורך שלו בכדורים..), התייעצתי עם הרבה אנשים.
הרב שלי, ביקש להכיר את הבחור, ואחרי שהכיר אותו, המליץ לי לנתק את הקשר בהקדם האפשרי. הייתי עיוורת ובעוונותיי לא הקשבתי לעצתו החכמה של הרב. הקשר רק הלך והתחזק, ומבחינתי המעלות שלו כיפרו על החסרון הבודד הזה ו'הלא משמעותי'.. שכנעתי את עצמי שאם באמת אוהבים, אפשרי להתגבר על הכל.
אחרי תקופה מסויימת יצא לי לדבר עם חבר מהעבר, בחור שגם חזר בתשובה, כיום ב"ה הוא נשוי ולומד פסיכולוגיה-יהודית. ספרתי לו על המצב ושאלתי אותו מה ההשלכות של דכאון קליני. בזמנו, הוא היה בתחילת לימודיו, והדבר היחידי והעיקרי שהיה לו חשוב להדגיש לי זה שדיכאון קליני הולך יד ביד עם אלימות (בהרבה מן המקרים). הוא ביקש שאהיה קשובה לסימני אלימות מצידו. וראו איזה פלא, מרגע שהייתי מודעת לעניין, פתאום זיהיתי שהבחור מאוד מאוד אלים כלפי (לא פיזית כמובן), וב"ה אחרי מאבקים קשים ונסיונות מפחידים (שלא כאן המקום לפרטם, אבל אם תרצי לשמוע כדי להבין את גודל הסיפור- אספר לך) הצלחתי להציל נפשי מן הקשר איתו.
לפני לא הרבה זמן שוטטתי באחד מהפורומים באינטרנט (לא בערוץ 7) וקראתי שם על מישהי אובדת עצות שסיפרה שבעלה סובל מדכאון (היא ידעה על זה גם לפני החתונה והחליטה להנשא לו, כיוון שראתה שהכדורים מאזנים אותו והכל בסדר איתו). כיום המצב שלו השתנה, הוא לא מאוזן, והיא צריכה להתמודד עם הילדים שלהם לבדה, ולפרנס לבד, ולטפל בכל צרכי הבית לבד, והוא? הוא בדיכאון. לא קם מהמיטה ורק מדבר על כמה רע, בזמן שאישתו היקרה קורסת תחת העומס.
אני לא מתיימרת לומר ח"ו שהמדוייט שלך הוא לא בעלך. יכול להיות שכן, ויכול להיות שבאמת הכל יהיה בסדר בע"ה.
אני רק מבקשת שני דברים-
- תתייעצו עם תלמיד חכם. תבקשו שילווה אתכם קצת, זה אף פעם לא מזיק..
- תתאמצי ככל יכולתי לבחון בצורה אובייקטיבית את רמת האלימות/התלותיות/האובססיביות אצלו.. כנות עצמית מצידך יכולה להציל את החיים שלך.
בהצלחה רבה!!
ולתקן:
כדאי תמיד להתייעץ עם איש המקצוע שאיתו הוא נפגש. כן, עם הפסיכיאטר והפסיכולוג. במיוחד אם הולכים למסד את הקשר.
ובגלל שנכוויתי במקום הזה- אני מזהירה: לא כדאי להתייעץ עם כל רב סתם ככה בעניינים האלה!!!!! רבנים- כמה שהם אנשי רוח גדולים ומבינים בתחומים רבים- הם לא תמיד מבינים בענייני הנפש המורכבים הנ"ל.
לכן לא הייתי ממליצה באופן גורף ללכת לרב להתייעץ.
כן הייתי ממליצה להתייעץ עם בעלי המקצוע שהוא נפגש איתם, כמו שכתבו פה כבר רבים וטובים.
(רק אומר לך לגבי הרב- שיש לי נסיון עם רב גדול וחשוב שלא ידע איך להתמודד עם בחור שהיה לו ocd וטיפל בצורה מאוד לא נכונה בבני הזוג. זה עלה להם ביוקר אחר כך. )
דבר נוסף- לגבי בירור באינטרנט:
האינטרנט הוא מקור מידע מאוד רחב להמון נושאים.
אבל- צריך לזכור שיש בו המון הגזמות והכללות ולפעמים המידע לא לגמרי מדוייק. ולפעמים הוא מדוייק לגבי אדם אחד ולא לגבי אדם אחר.
לכן אל לך לחפש מידע באינטרנט על הבעייה הספציפית שלו או על התרופה המסויימת שלו. לכל אחד מתאימה תרופה אחרת ולכל אחד מתבטאת הבעיה בצורה אחרת.
התייעצו עם איש המקצוע ולא עם האינטרנט!
הרבה הצלחה בכל.
ובאמת שיש לי נסיון בתחום אז אם את רוצה ייעוץ אשמח לסייע.
אם תחליטי להמשיך איתו ולמסד את הקשר, אני מציעה לך לברר בדיוק את שם התרופה ולבדוק באינטרנט מידע עליה. האם היא עלולה לגרום לאדישות/אלימות/פגיעה באיכות ובכמות ביכולת ההולדה.
אם הקשר יהיה לקראת נישואין, אולי לבקש אישור לשוחח עם הפסיכיאטר שאצלו הוא מטופל, כדי שהוא יסביר לך טווח זמן, סיכויי החלמה וכד'.
כמו כן, תבררי מה תדירות הבדיקות שהוא עובר לבדיקת השפעת התרופה, כדי לוודא שאולי בבדיקה תקופתית בעוד שנה שנתיים יתכן שהוא לא יצטרך כדורים ולא ימשיך לקחת בצורה אוטומטית כל החיים, כאשר אולי כבר לא יצטרך.
אם הוא עדיין לא עשה שירות צבאי, מומלץ לברר מה הפרופיל שלו. אם הצבא יקבל אותו למרות הבעיה, זה סימן טוב. יתכן שהצבא יחשוש לקבל אותו כי הוא לא עמיד בלחצים.
תשאלי מה תדירות הטיפול הפסיכולוגי שהוא מקבל ותוודאי שהוריו יתנו סכום כסף שיכסה לכם את הוצאות הטיפול לפחות ל-3 השנים הקרובות (זה טיפול יקר מאד, ולא הייתי רוצה חלילה שהוא לא יקבל את העזרה הנחוצה לו בגלל בעיה כלכלית של זוג צעיר!!).
בחיי נישואין יש לחצים . גם בקשר הזוגי שצריך תיחזוק אבל גם בנושאים כלכליים, וגם בחינוך ילדים, התמודדות עם משפחה מורחבת וכו'. בקיצור יש התמודדויות. אני ( בתור גבר ) הייתי מציע לבחורה להתחתן עם בחור שיכול להתמודד עם מצבים אלו.
יתכן שהבעיה הנפשית כלל לא קשורה לזה. אבל כדאי לבדוק את זה טוב.
עוד דבר חשוב הוא, שאם את הולכת על זה, תדעי שבהחלט יתכן שתהיה לו עוד נפילה או שתים במשך החיים, ושגם מהם יצא, אבל את צריכה להיות מוכנה לזה ולהסתכל על עצמך ולראות אם תהי מסוגלת להיות חזקה בשבילו ברגעים כאלה ולהחזיק את הבית עד שהוא חוזר לעצמו. אם לא אז אל תכנסי לזה גם לוטובת הבחור.
אני אישית מכיר מקרה כזה , הבחור הוא מהטובים ביותר שיש בכל המובנים. וגם חזק פיזית ומנטלית ולמרות זאת היתה לו נפילה אחרי החתונה ( היא ידעה על הבעיה לפני החתונה). אשתו היתה גיבורה והתמודדה עם זה, וכעבור זמן קצר הוא יצא מזה, וברוך ה' יש להם בית נפלא. ואכן אם הבחורה לא היתה מתחתנת איתו היא היתה מפסידה בגדול. אבל אם את לא מסוגלת להתמודד עם משברים אל תאמללי אותו.
דרך אגב זה נכון גם בכל חיי נישואין, שצריכים להיות מוכנים להתמודד עם כל מיני משברים לא צפויים. ודבר זה נכון בכלל בחיים. אבל!!! במקרה שלך צריך הרבה יותר מודעות!!! לא מספיק שהוא מודע, ולא מספיק שבדקת וזו בעיה סבירה, עדיין את צריכה להיות מודעת היטב לנושא. חיי נישואין זה לא דייט. יש לך גם אחריות.
אני בתחום מספיק זמן, וזאת פעם ראשונה שאני שומע על זה.
דיכאון יכול להשפיע על דברים שהיו חבויים, ולהעיר דובים משנתם, אבל לגרום לאלימות?
אין קשר לדיכאון עצמו.
בין השניים, ולא רק אני טענתי את זה. העניין הוא שאדם אחד הוא לא מדגם מייצג, ויכול להיות שיש אינספור אנשים עדינים- עדינים שסובלים מדיכאון..
בכ"א, חיפוש מהיר באינטרנט מראה שבהחלט יש קשר מסויים בין השניים.
וצריך עיון.
לפחות אני מכיר כמה מקרים ששוללים לחלוטין את ההנחה הזאת, זה שיש סיפור יחיד כזה זה נחמד, אבל לא בא להצביע על הכלל.
וגם נפגש עם פסיכולוג ובדיוק בימים אלו מנסה להתאושש מפרידה מהבת זוג שלי שהצליחה להשאר איתי 4 חודשים סה"כ וחודשיים מאז שסיפרתי לה.רק שבמקרה שלה היא התייעצה עם כל העולם וגם עם הוריה שהספיקו להכיר אותי ולדבר איתי קצת ולדעת שהבעייה היחידה שלי שבגללה אני נוטל כדורים(שהתחילה אחרי הצבא בגלל שימוש בסמים לצערי) היא שאני מאוד מאוד רגיש ורוב הסיכויים שגם אם לא הייתי מתנסה בסמים אז הייתי מגיע לטיפולים הנ"ל.
ההורים שלה וגם משפחה קרובה המליצו לה בחום לנתק כל קשר איתי למרות שהיא אהבה אותי (לפחות ככה היא אומרת) ואני אהבתי אותה!!! ולמרות שהתנהגתי אלייה כמו למלכה רוב הזמן ודאגתי לה יותר מאשר דאגתי לעצמי רק משום שאני כזה בן אדם,בעל לב מאוד טוב ועדין.מה שהכי מצחיק פה זה שמאז שאני איתה והצלחתי להתאהב בה עברו 95 אחוז מהתסמינים שבגללם אני נוטל כדורים,אני מספר את כל זה כדי להעביר מסר קטן לאומה-אומנם זה מפחיד להיות עם מישהו שנוטל כדורים כאלו אבל צריך לבדוק מה הסיבה שהוא נוטל אותם ומה בדיוק עובר עליו כשהוא לא מאוזן מהכדורים במקרה שלי לדוגמא זה חרדות ועצבות ולא יותר מזה וגם כשזה קורה (אני מטופל כ-6 שנים) אף פעם לא הפסקתי לעבוד ולדאוג לעצמי ולכלכל את עצמי ולשדר בחוץ שבכל בסדר ואני מרשה לעצמי לבכות ולהתפרק רק מול אנשים שמכירים אותי ואוהבים אותי ואני אוהב אותם וגם לי יש חששות מהעתיד כי מה שאני חושש ממנו הכי הרבה קורה,היא לא עזבה אותי כי אנחנו לא מתאימים,או כי אני זרוק בבית ולא עובד או לא דואג לעצמי,כי מבחינת זה אני דואג לעצמי ונתתי לה להרגיש הכי טוב שבעולם כל יום שהעבירה איתי.היא עזבה אותי כי אני נוטל כדורים פסיכיאטרים.
אז כמו שמישהו אמר פה כבר בחיים אין שום תעודת ביטוח למה שיכול להיות והפתעות יכולות לבוא כל יום אבל מה שמאוד חשוב זה לדעת עם מי אתה הולך לעבור את ההפתעות האלה.
ולך כותבת השאלה הייתי ממליץ בחום לבדוק את מה שעובר עליו לעומק ולראות מי האדם שעומד מולך באמת ולא לתת לפחד מהעתיד להחליט לך את ההחלטות שתעשי..מאחל לכם רק בהצלחה
ובהצלחה לך בכל!!
אומרים שתמיד יהיו ספקות..
השאלה כמה לחכות ולמשוך את הקשר עד שמחליטים שזה זה?
כאילו, מתי נכון לשים סוף לספקות ופשוט לבחור?
אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.
גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית
איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?
יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..
זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן
לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון
וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב
באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.
ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:
התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…
היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה
ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:
מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?
אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.
גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…
וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.
אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.
בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.
כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.
אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.
את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.
לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.
יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.
תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר
אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?
מתמודדת איתן 🤔
ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות
יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,
ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?
מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.
ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?
פחד ממחוייבות.
יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?
אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?
פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)
אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.
החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.
עין טובה.
לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.
כי אלוקים טוב.
"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"
את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?
טוב מאד.
לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.
פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.
בסיס זה טוב
טוב.. תודה!
שנעים איתו וכיף ונחמד
שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט
שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)
לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף
תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך
זה לא התלבטות זה לא זה ..
ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
התיאבון…
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק 
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
נפגש עם בחורה מעולה תקופה ממושכת, מאוד מתאים מבחינת כימיה, סגנון, ערכים משותפים, נתונים טכניים. מאוד אוהב אותה. יש לי רק משהו שמציק לי: לא מרגיש שאני נמשך אליה מספיק. היא אמנם מוצאת חן בעיני, אבל בראש שלי דמיינתי את אשתי עם שיער חלק ולא כמו שלה. זה מרגיש לי נושא כל כך מטומטם ולא מהותי, אבל מנסיון עם אחרות, זה בדרך כלל מה שיותר מדליק אותי.
דיברתי עם מאמנת לחתונה על הבעיה הזו. היא אמרה שאם הבחורה סה"כ די מוצאת חן בעיני ויש פרט מסויים בחיצוניות שמפריע, אפשר לבקש/להציע לה בעדינות (לא לדרוש!) שאולי תעשה החלקה כי זה יגביר לי את המשיכה מ7 ל10. היא הציעה שאפילו נבוא שנינו אליה לייעוץ והיא תתווך לה את הנושא הזה.
אמרתי לה שבעיניי זה נשמע מאוד רע, וייתכן מאוד שהבחורה תיפגע. מבחינתי אני צריך לקבל ולהימשך לבחורה כמו שהיא עכשו, ללא מניפולציות שאני מבקש ממנה לעשות על עצמה. לא יודע, נשמע לי רעיון חצוף. המאמנת אמרה שבנים אחרים כבר עשו את זה והבחורה לא נפגעה ודווקא שיתפה פעולה.
מה אתם, ובעיקר אתן, אומרים?
ג'ינג'ים "כתומים אש" ומאוד רגועים ושקטים באופי, ובקושי מכירה ג'ינג'ים סוערים
מרגישה שחייבת להוריד את הדברים אל הכתב, ולעצמי כתבתי מספיק. אז משתמשת גם באופציה הזו.
יש לי סיבות טובות מאוד לפחד מנישואים. חלקן קשורות ברקע שלי, חלקן נוגעות לאופי שלי, חלקן לעובדה שכבר שלושים שנה אני לבד.
לא רק לבד במובן של רווקה, לבד במובן שלמדתי וסיגלתי לעצמי במשך הרבה מאוד שנים דרכי התמודדות בודדות. בשנים האחרונות יש מגמת שיפור ואני שואפת לשינוי מהותי בפן הזה, אבל בינתיים, מה שחזק ומוכר לי יותר זה הלבד.
ועכשיו הוא הגיע לחיים שלי. והפחד קיים ונוכח וחזק ולעתים משתלט, אבל את זה אני מכירה. אני רגילה לפחד ולעשות. המוח שלי הוא מהאלה שמייצר קטסטרופות ורוצה לשמור עליי משינוי בכל מחיר, ולמדתי להתמודד איתו בכל מיני סיטואציות אחרות בחיים.
הסיבוך הנוכחי מגיע כשאני לא בטוחה ממה נובע הפחד. האם, בפשטות, מהאופציה להתחתן ולשנות ולאבד ולהיכנס לשלב חדש ולא מוכר בחיים, לסכן המון ולהרוויח המון?
או האם זה הפחד להתחתן איתו באופן ספציפי. משהו שקשור בו. זה הופך קשה יותר ויותר להפריד בין הדברים, כי המוח שלי כהרגלו מחפש את הבעיות, את האיפה זה לא יעבוד, את איך הדברים יתקלקלו. כדי לשמור עליי, כמובן, אני יודעת. אבל הוא מטשטש לי את הגבולות בין מה שישנו לבין מה שיכול להיות. ואני כבר לא יודעת אם אני נבהלת כי יש מה להיבהל, או אני נבהלת כי ככה אני, כזו שנבהלת. לפעמים גם כשאין ממה.
על מה מסתמכים כשיודעים שהשכל לא כלי יעיל כרגע? אינטואיציה. האינטואיציה אומרת להמשיך. המוח שלי צועק עליי שאיך אני יכולה לקבל החלטות על סמך אינטואיציה. איזה מפחיד זה לא להיות מסוגלת לסמוך על עצמי.
ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי. אבל אולי גם כן?
אני יודעת, יודעת, יודעת מה תגידו על מה שאני הולכת לכתוב. ועדיין. זו מחשבה שלא מרפה: אולי יכול להיות יותר טוב מזה? אם טוב ברמה כזו עכשיו, אולי יכול להיות טוב ככה ועוד יותר?
אולי מול מישהו אחר יהיה לי יותר קל? אולי המוח שלי צודק, אולי אלו אותות אזהרה?
ואני יודעת את התשובה. את זה שהפרפקציוניזם ייקח ממני אופציה לחיים. את זה שאויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. את זה שזו שאלה שאני יכולה להמשיך לשאול לנצח, מול כל אחד שיבוא, כי אין מושלם.
אין מושלם.
אז מה כן יש?
אני לא יודעת אם אני מפחדת להתחתן, או שאני מפחדת להתחתן איתו.
אני לא יודעת אם אני לא סומכת על האחר באופן כללי או שאני לא סומכת עליו באופן ספציפי.
ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -
לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.
דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.
לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?
אם נניח-
בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.
ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.
אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.
על המודעות העצמית.
פחד זה רגש לגיטימי.
לא מצופה שתבטלי אותו.
השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?
)נגמרו לי השמותאיזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.
את נשמעת אישה פשוט מקסימה!
ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊
כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.
כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".
אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.
לכתוב ולפרט – מה מפחיד?
ומה עוד?
מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?
מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?
באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?
באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?
ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.
ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.
קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...
וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!
ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.
ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!
המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.
ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!
ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.
ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.
כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.
ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊
ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.
וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?
ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊
ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',
אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.
רק רק הקב"ה לבדו מושלם.
אנחנו כולנו בני אדם.
ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.
כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.
וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.
האם את המכלול הזה אני רוצה?
האם במכלול הזה אני בוחרת?
(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)
עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.
ולגבי החששות והספקות:
קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*
או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.
אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.
ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך
(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).
כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,
תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:
האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?
האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?
האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?
איך התקשורת ביניכם?
איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?
האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?
האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?
האם הוא מכבד אותך?
האם יש לך חיבה אליו?
האם יש לך משיכה אליו?
אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,
אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.
פחד עמוק וגדול מאוד.
פחד לטעות.
פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית
פחד להיכשל בבחירת בן הזוג
זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.
תביני מה בדיוק מפחיד אותך?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?
מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?
מה יקרה?
ומה עוד יכול לקרות?
ואיך את תהיי?
ומה יקרה לך?
ואיך את תרגישי?
ומה זה אומר עלייך לדעתך?
ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.
האם יש כיווץ בגוף?
איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?
האם הגרון נחנק? יש דמעות?
אולי אין בכלל כלום?
תני לעצמך להרגיש.
תהיי שם.
אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,
תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.
תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.
וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.
אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.
חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.
זה באמת מפחיד.
זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח
ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.
ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע
כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?
גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב
וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.
זה באמת מאוד מאוד מפחיד.
עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.
עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה
עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול
אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.
את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?
או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?
זו בחירה רק שלך. ❤
דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -
קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.
ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.
לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,
ורק אותך כפי שאת,
בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות -
זה יכול לעשות הרבה טוב.
אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.
ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?
במה הוא טוב?
מה את אוהבת בו?
מה את מעריכה בו?
וכן הלאה.
---
ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-
ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:
1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.
ממה הוא מפחד בעצם?
האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?
מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?
מה קורה בתרחיש הזה?
מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?
האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?
האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?
מה כן עשית או לא עשית בגללו?
מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?
ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?
תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.
מה את רואה שם?
מה היה שם באירוע הזה?
איך הרגשת שם?
איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?
נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.
מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?
מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?
מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?
2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,
שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.
במקרה שלך,
אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.
ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -
מה תרגישי אז?
שהרווחת?
או שהפסדת?
את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.
3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.
4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,
ולא רק לשכל.
שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.
אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.
אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,
הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,
אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,
*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.
שאלי את עצמך
מה אני מרגישה כשאני לידו?
איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?
ועלינו יחד?
ועלינו מגדלים ילדים?
ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?
מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?
איזו תחושה הוא מעלה בי?
תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.
גם הגופניות וגם הרגשיות.
ותני להן רגע למלא את כל כולך.
את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,
שיהיו שם לעשות סדר בדברים.
תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.
בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,
ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.
5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"
אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.
ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,
ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.
ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.
ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -
כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.
וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.
אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.
זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
ויש בידינו המון המון איך!
כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.
6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?
אז את עונה לו -
מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירי מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה":
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
- "שינויים ומעברים בחיים" -
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין
המודעות שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם
לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.
וואו יצא ממש ארוך,
המון המון ברכה והצלחה יקרה
ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש 
מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.
