לעם ישראל תוכלי לתרום בצורה יותר נכונה ויעילה כשאת נשואה

א. זה בסדר מבחינתי אם אני ארגיש בסדר עם העובדה שאני לא עושה שירות?

ב.איך אפשר לתרום בצורה יותר נכונה כשאתה נ שוי?

א. זה בסדר אם תרגישי בסדר עם זה שאת לא עושה שירות.. כי כמו ש'אלעד' אמר

"לעם ישראל תוכלי לתרום בצורה יותר נכונה ויעילה כשאת נשואה" אני חושבת  (אפילו בטוחה) שאפשר לתרום בכל דרך אפשרית אבל הבחירה בידייך איך, באיזה דרך.

ב. אפשר.. במקום העבודה בחינוך הילדים וחוצמיזה להשתתף בארגון מסוים שיכול לתת ולהשפיע על עמ"י (וזה רק אם יש זמן) קידוש שם ד' זה גם תקומה גדולה לעמ"י.

ב"הצלחה רבה חמודה!

קחי בחשבון שהעול הכלכלי יהיה בחלקו עלייך, ובהמשך כשהבחור יהיה בצבא, היכולת שלו לעזור תהיה מוגבלת (בתלות בתפקידו).

חבל על השנה הזו.

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?messageid=6809767

בס"ד לק"י

אני כרגע לא אכניס אותך לפרטים של שירות וכו', אבל יש מן כלל שאני מאמינה בו מאוד

"חתונה דוחה שירות". אין מה לעשות. חתונה יותר חשובה, ועוד יותר הלימודים הכלכלה והפרנסה.

ואני מדברת בתור אחת ב"ה מאוד אידיאליסטית שאוהבת מאוד לתרום

לכן, את יכולה לתרום לעם ישראל בכל צורה שהיא בזמן הלימודים שלך.

ז"א, אם בעז"ה תתחני ותלכי ללמוד במכללה/אונברסיטה, בטוח יש ליד המקום גנים או בתי אבות לתרום בהם.

מי לא אוהב מתנדבים? לכן, הלימודים חשובים. לתרום, את יכולה לשלב וכמובן בסגנון שלך.

בהצלחה.

בע"ה

עד שיש לך חבר ונראה לכם שאתם מתאימים..אם אתם מרגישים מוכנים-לכו על זה.

חבל לעשות שירות ולבטל חתונה..

אפשר להתנדב במלא מקומות אחרים או לעזור לנשים במקום מגורייך-יולדות,חולות וכו'.

שתהיה החלטה נכונה!!

הייתם אומרים גם לבן לא לעשות צבא אם הוא עומד להתחתן?

"במה דברים אמורים? במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה."

 סוטה פ"ח מ"ז

עכשיו בו ניזכר מה הקריטריונים למלחמת מצווה:מלחמה על כיבוש הארץ, ומלחמה על עזרת ישראל מיד צר

נראלי שצה"ל דיי עומד בקריטריונים הנ"ל...ככה שהטיען לך לא כ"כ רלוונטי.

(אחרת כל הקצינים שמתחתנ תוך כדי הצבא עוברים על מצווה דורייתא לדברך, לא סביר.)

(אם ש מצב אז לא להפוך את השרשיר לדיון בנושא האם צה"ל פועל כמו שצריך.. זה לא נושא)

לקבוע באיזה קרטריונים צה"ל עומד או לא,

ועל איזה מצוות קצינים עוברים או לא,

ואח"כ לבקש לא להפוך את השרשיר לדיון....

ולמרות האמור לעיל,

אני מפגין פה התאפקות מרשימה.

א. כדאי לך להתחיל ללמוד ולעבוד מטעם פרנסה..

ב. אם בכל מקרה  יהיה חסר לך זה שלא עשית שירות, אני מניחה שתוכלי להשלים את זה בשנים הבאות ..תמיד אפשר למצוא זמן להתנדב ובמה להתנדב..לא חסר....

שיהיה ב"הצלחה!

למצוא אחרי החתונה זמן להתנדב- זה חשוב, זה מוסיף לבית, זה מוסיף לך- אבל זה ל-א שירות.

אין שום דבר בעולם שידמה לשנה שלמה שכל כולה חסד. (וכן. אני מדברת גם על שירות שנחשב משמעותי פחות כמו עבודה משרדית וכו')

ואני אומרת את זה כמי שעשתה שנתיים ש"ל, והיום מבינה עד כמה לא ניתן להשוות בין התרומה של שנת שירות לתרומה של נישואין, בית בישראל, קבלת ילדים מה' וגידולם לעבודתו יתברך.

כל מי ששואל איך עצם הנישואין כל כך תורמים "יותר משירות לאומי" - צריך:

א. ללמוד ממידותיו של הקב"ה, שכשרצה להיטיב עם העולם ברא לעצמו אומה ישראלית ל"התחתן" איתה ולהשרות דרכה שכינה בעולם - וכך הוא מצפה מאיתנו להינשא, כדי שיוכל להשכין שכינתו בין איש לאשתו ולהרבות גילוי ה' בעולם.

ב. צריך להבין, שכשתורמים לעולם מתוך מערכת זוגית, המערכת הזו מתמלאת תמיד מהקשר שבין בני הזוג והשכינה שביניהם, וכך הזוג - גם מבלי להיות מודע לזה - תורם ומתמלא בעצמו לעולם כולו. נתינה שמביאה לידי אהבה. כמו מעין המתגבר, כי יש זרימה בין האיש לאשתו והקב"ה, מעגלים של נתינה הדדית שיוצרים הדים בעולם. אבל אם אדם רווק (או רווקה) נותנים לאחרים, הרי שלמרות החסד העצום זו נתינה קווית - אין הדדיות, וקשר כזה גם לא יכול להחזיק יותר משנה-שנתיים, כי על זה לא בריא להתקיים - לא לרווק ולא למקבלים ממנו. זה קשר חד-סטרי. לא מעגלי כמו בנישואין.

ולכן תמיד טוב לעזור ולעשות חסד עם אחרים, אבל החסד האמיתי הוא של אדם בתוך ביתו: כשנגיע למעלה לא ישאלו אותנו לכמה אנשים חייכנו היום, אלא האם חייכנו לבני ביתינו...

ג. לדעת שמצוות ואהבת לרעך כמוך מתקיימת (או חלילה לא מתקיימת) באופן הכיאמיתי ועמוק בין איש לאשתו.

אז נפגשתם, אתם אוהבים, למה לחכות?

שיהיה במזל טוב!

בעזהי"ת.

כפי שאמרו קודמיי- שירות צבאי הוא חובה הלכתית, הצלת ישראל מיד צר

לעומת שירות לאומי שהוא התנדבות (או לפחות סוג של התנדבות) בעלמא

וגם אם הוא לא עומד להתחתן.

חברה שלא עשתה שירות כי היא לא יכלה (ואני מאמינה שגם קצת רצתה..) לדחות חתונה, והיום היא ממש מתחרטת על זה.

זה משהו שלא חוזר על עצמו, לתרום,שנה שלמה,להיות מחוץ לבית,לגדול,ליישם את כל התאוריות שלמדת ב4 שנים באולפנא.

אבל זאת ממש לא דעה נחרצת, וגם לא ממש דעתי הגורפת, פשוט הבאתי צד התסכלות נוסף..

שיהיו החלטות טובות ונכונות בע"ה (:

בהצלחה!

שכאשר היא מגיעה לגיל שכבר לא יכולה להוליד יותר, היא מבינה שכן הייתה לה האפשרות לעוד ילד אם במקום לחשוב על כאן ועכשיו הייתה חושבת קדימה..

זה לא הפסד...

וכמו שכתבתי בשרשור הדומה לזה בזמנו-

השירות לאומי האמיתי הוא נישואין!!

זו נתינה אמיתית ובמקום הנכון!!

בהצלחה ומזל טוב!!

שבחור שהולך לצבא מתבגר ומשתנה - לטובה.

ומה עם בת שהולכת לשירות לאומי??

כן. לא משנה כמה תגידו ש"השירות זה חיי נישואין" וכו' וכו' וכו'- השירות משנה, מגדיל, מאדיר את האישיות.

בשירות את מגלה על עצמך דברים שלא היית מגלה בחיים. את מתבגרת, מגלה כיוון בחיים ויכול להיות שתגלי שאותו בחור "מושלם" הוא לא באמת מה שאת מחפשת אלא רק דמות שבנו אצלך בראש ב4 השנים באולפנה.

קיצור- שירות, לא רק בשביל העם, אלא גם בשביל עצמך.

בהצלחה!

אין דמיון בכלל בתהליך שעובר גבר בצבא לתהליך של בת בשירות!

ושירות הוא לא בשביל העם! הוא רק בשביל עצמך!

לכי תלמדי ילדים חילונים את הא'-ב' של היהדות ותגידי שזה בשביל עצמך...

נכון, בן עובר תהליך מטורף בצבא. כמעט כולם אומרים שכל בן חייב לעבור את התהליך הזה.

אבל גם בת, עם כל הבגרות, הבשלות והמוכנות שלה להתחתן- - - - צריכה קצת "לראות עולם", לצאת מהבועה לפני שהיא מתחתנת.

לראות איך פועל העולם מחוץ לד' אמותיה- אולי מה שלימדו אותה תמיד באולפנה וחינכו בסניף זה לא מה שמתאים לה? עדיף שהיא תגלה את זה עכשיו ולא כשהיא כבר נשואה.

אני גרה בבועה הכי בועתית שיש- וראיתי פי שמונה עולם לפני שעשיתי שירות, מאשר מה שראיתי בתוכו!

זה כ"כ לא סיבה!

אם יוצאים לעבוד מגלים את אותם דברים!

לדעתי,

את אומרת את זה מתוך ניסיון שהשיר"ל לא מספיק משמעותי,

אבל אני חושבת שזה לא ככה,

זה לא באופן גורף שאפשר לוותר על השירות, 

כי יש מקומות שזאת פשוט עבודת קודש!! באמת!!

והשירות הוא לא רק בשביל עצמי, לא בכל מקום בכל אופן..

ואני לא כותבת את זה בכוונה בהקשר לשאלה של 'משהי- אחת'

אלא סתם, בכללי.. לא לוותר על שירות בגלל המחשבה שזה לא משמעותי או חשוב מספיק..

לגבי השאלה שלה- 

אני חושבת שבצורה יוצאת דופן יש מקום לוותר על השירות,

מאותן סיבות שהרבה אמרו לפניי..

זהו...

א-ב-ל!

אפשר לעשות את זה גם לא במסגרת השירות!

אפילו בת שעושה שירות שני מטר מהבית- זאת כבר מסגרת אחרת.

זה כבר לא האול'

זה כבר הרבה יותר אחריות על עצמך

זה כבר מקום מחייב

זה כבר יותר "יציאה מהבועה"

זה כבר יותר החיים עצמם

זה כבר לעמוד ברשות עצמך.

אז נכון שיש אי אלו יחידות סגולה (בודדות) שיכולות להקים בית אחרי שמינית (ממש לא אידאלי בעיניי) אבל רוב הבנות- ממש נבנות בשירות.

קחי קבוצת בנות, שנה אחרי שמינית, את תראי ממש ת'הבדלים בין אלו שעשו שירות מחוץ לבית, אלו שעשו שירות בבית ואלו שהלכו ללמוד.

בס"ד

זה כבר הרבה יותר אחריות על עצמך

זה כבר מקום מחייב

זה כבר יותר "יציאה מהבועה"

זה כבר יותר החיים עצמם

זה כבר לעמוד ברשות עצמך.

וזה גם יותר-

זה הרבה מאוד נתינה,

זה הרבה יותר מחייב,

זה אחריות לא רק על עצמך אלא על ביתך, וכל צאצאייך בעז"ה.

תחליטי מה יותר חשוב לך על המ את מוכנה לוותר ועל מה לא

שירות זאת חוויה יוצאת דופן, אבל במצב שלך אני לא חושבת שזה הזמן לתרום אלא להתחיל לעצב את עצמך לקראת החתונה. אני הייתי ממליצה על מדרשה לבנות את עצמך ממש ולהיות מוכנה לחתונה, אך תלוי כמה זמן נשאר לקראת החתונה....

המון המון מזל טוב

ומלא הצלחה!

אני חושבת שאם חשוב לך לעשות שירות לאומי  תעשי.

זה מצמם את הכוחות שלך שאומרים לך מה לעשות ושאת מוותרת.

מאותו כיוון גם יכולים להגיד לך לא להתחתן ח"ו... למה? כי זה קשה, כי זה עול, כי את צעירה, כי כי כי ...

תעשי מה שטוב לך.

אני סטודנטית ויש לי ילד ואני גם קצת עובדת ובעלי לומד בישיבה וב"ה מסתדרים והילד נולד עם לחם. ברוך ה' אפשר להסתדר - כשרוצים!

יש לי הרבה מאד חברות סטודנטיות (ולא במכללות דתיות שיש שם פעוטון) עם ילדים וברוך ה' אפשר להסתדר עם כל דבר כל עוד רוצים אותו...

דרך אגב... בשירות לאומי את מקבלת כסף... זה כמו עבודה ואפשר לחסוך את זה לכשתתחילי ללמוד

בהצלחה רבה עם הרבה תפילות הישועה מגיעה

זה לא באמת שאלה, תלכי ללמוד!!

בת שנשואה במיוחד בשנה הראשונה רוצה להיות בבית עם בעלה ואין לה יותר מדי זמן/רצון להשקיע בשירות לאומי.

לדעתי אם תעשי שירות תבזבזי שנה מהחיים שלך. לדעתי את לא בטוח תצליחי ללמוד משהו, תחשבי שאת תתחילי ללמוד אחרי שתהיו נשואים הרבה זמן והילדים בעז"ה יגיעו בתחילת הלימודים ויהיה לך ממש קשה לגמור אותם אם בכלל תגמרי.. ואם תתחילי ללמוד לפני הילדים יגיעו באמצע הלימודים ואת כבר תראי את הסוף..

ואנחנו החלטנו לחכות קצת, התחלתי שירות והתחתנו באמצע השנה. אני ממש שמחה על ההחלטה הזו למרות הסיבוך עם עבודה- לימודים-ילדים, גם הרגשתי שהתרומה משמעותית, וגם יש משהו מאוד בונה ביציאה הזו מהבית. היום (ב"ה כמעט שלוש שנים) אני גם יכולה להגיד שזה עשה לנישואין שלנו רק טוב. בהצלחה!

עזבי לרגע את החשיבות של התרומה שלך לעמ"י,

תחשבי פשווט כמה השרות, הנתינה וההתנדבות מצידך יתרמו לזוגיות שלך ולבניין הבית שלך,

גם בלי שרות "יעיל" במיוחד עצם המגורים בדירה עם בנות שונות ממני, היכולת להסתדר לבד עם מחיה וכד'

ויש עוד אינספור דוגמאות לתרומה של השרות לבת עצמה, לאישיות שלה ולבניין הבית שלה.

אני מאחלת לך שתזכי להקים בעתו ובזמנו בית של אהבה וחסד עם הרבה סבלנות ונחת (ואת כל המידות האלו רוכשים בכל מיני דרכים במהלך השרות...)

אני פשוט לאט מסכימה עם כל האמרות האלה?!
המ זה לוותר על שירות לאומי??

שבנים יוותרו זה נראה מופרח,אבל אם בנות מוותרות על שירות לאומי זה בסדר??

תראו מה יוצא מהדתיים האלו!!
בגלל שהדתיות מטעמים כאלה ואחרים לא יכולות לשרת בצבא נתנו להם תחליף לשירות הצבאי שלהם והן מתחילות לזלזל בו ולחפף!!
אחרי זה מתפלאים על הצורה שהחילונים מדברים עלינו!!
חילונית לא תוותר על השירות בגלל הערכים שיש לה...

ואצלינו עם יש חתן פתאום כל הערכים נעלמים ואנחנו מנסים לשכנע את עצמינו שזה לא כל כך נורא לא לעשות שירות!!

אתם לא חושבים שזה קצת עקום??

חוצמזה אם ישלך חובה למדינה שאת חיה בה ואת לא רוצה לעשות את זה אז למה את פה??.

בס"ד

אני ממש לא מבינה מה זה לוותר על שנת שירות לאומי?!

בלי כל קשר לחתונה והלימודים, יש לך חובה כלפי המדינה שלך, ואת צריכה למלאות אותה!!

אז אם מצאו לנו הדתיות תחליף במקום צבא, ועוד שהוא רק שנה אחת, זה אומר שאפשר פשוט לא לשעות אותו?!
 

בס"ד

1. אנחנו לא חיים לפי "מה יגידו". וגם לא מנסים להידמות לחילוניים. זה קודם כל. אז בקשה בלי:

"אחרי זה מתפלאים על הצורה שהחילונים מדברים עלינו!!
חילונית לא תוותר על השירות בגלל הערכים שיש לה..."

2. הערכים לא נעלמו בגלל שיש חתן, הם היו שם והם תמיד קימיים. רק שגם בעקרונות ובערכים יש סדרי עדיפויות. ואם יש התנגשות בין 2 דברים, בודקים מה יותר חשוב- והוא קודם לשני.. (כמובן שצריך קודם לנסות ולהגיע לפשרה בין שני הדברים..)

3. בקשר ל"חובה למדינה". יש לי הרבה מה להגיד על זה, אבל אני לא אפתח את זה כאן..

רק שימי לב שהיא ההפך הגמור מ "לא רוצה לעשות את זה", וחוצמזה- שלהקים בית נאמן ויציב, עם הרבה ילדים צדיקים ומחונכים- זה תרומה הרבה יותר גדולה לעם ישראל מאשר לעשות ש"ל ולהרגיש ש"זהו! מלאתי את חובתי למדינה!!"..

נכון, שרות לאומי זו חוויה מכוננת וחשובה 

אבל את עומדת להקים את הבית שלך - וזו הבשורה החשובה - לך ולעם ישראל

התחלת הנישואין היא גם כך תהליך של ברור, האם כדאי להוסיף עוד קושי של שרות לאומי?

האם כדאי לעשות שנה א' שאת בהריון? 

לעניות דעתי התשובה היא ברורה: תדאגי לבנות בית בישראל 

ברור ששירות לאומי הוא חובה!

כמו שתגידו שאם מישהי בכיתה יא' רוצה להתחתן היא יכולה כי היא מקימה בית עם ילדים צדיקים וכו'..

אז נכון מי שהיא בכיתה יא' באמת יכולה להתחתן אבל היא לא יכולה לוותר על הלימודים!!

לכל דבר יש את הזמן המתאים לו, ולא יקרה כלום אם הם יחכו עוד שנה או יתחתנו בשירות לאומי..

בס"ד

"ולא יקרה כלום אם הם יחכו עוד שנה.."

לחכות עוד שנה זה לא קצת בכלל.

ואם אי אפשר לשלב בין החתונה לש"ל- ברור שחתונה. הרבה דברים יכולים לקרות בשנה הזאת ח"ו..

מה כל כך לחוץ דווקא השנה להתחתן? תעשי שירות לאומי ואח"כ תתחתני!
כן זה נורא לוותר על שירות, בשירות את מתפתחת, מבינה דברים על עצמך,וגדלה (תרתי משמע) .. בקיצור קחי תזמן! את צעירה!!

בכל מקרה מזל טוב=]

אני חושבת שיש לבנות הדתיות, (גם לי) טעות ממש גדולה..

אנחנו מתייחסות אל השירות לאומי כמו אל דבר שאם מתאים לי, אז אני עושה אותו, ואם לא מתאים לי ויש לי דברים אחרים לעשות שאני חושבת שהם יותר חשובים אז אני מוותרת עליו!!

שירות לאומי הוא לא רשות הוא חובה!!

זאת טעות ממש גדולה אנחנו צריכות להתייחס לשירות לאומי כאל דבר מובן מאליו ולא רק אם מתחשק לי לעשות אותו..

כל אחת יכולה לבוא עכשיו ולהגיד שהסיבה שלה היא באמת מוצדקת אבל ת'כלס, גם אם זה הכי מוצדק שבעולם, אי אפשר להתחמק מהחובות שלך למדינה.. מה מבקשים ממנו בסה"כ לעזור שנה אחת למדינה?!
לא שלוש שנים ולא שנתיים בסה"כ שנה.

וגם מי שפתחה את השירשור לא חושבת שזה לא בסדר לא ללכת לשירות לאומי, כי עובדה שהיא שאלה ואם לא היא היתה חושבת ששירות לאומי הוא רשות היא לא היתה כותבת את השאלה..

הנה עוד דוגמא לאנשים שהופכים דברים שהם חושביפ שהם מטרת על- לנורמה חברתית, כשהם לא באמת כאלה!!!

שירות לאומי זה לא חובה ולא נורמה חברתית!!!

ומה שיוצא מאנשים כאלה זה ששנה אחת הם "תורמים למדינה", ואח"כ שוכחים ממנה. 'שכולם יקפצו לי'.

אבל אפ'חד לא זוכר ולא יודע על אלה שפשוט ישר התחתנו, הקימו בית נאמן בישראל, "וויתרו" כביכול על שנת שירות אחת, א-ב-ל, והאבל הזה חשוב- כ--ל החיים שלהם הם רק חושבים איך אפשר לתרום לעמ"י, איפה אפשר לעזור? מה עוד אפשר להוסיף??

שנה אחת לא משנה כלום בהיסטוריה, מבטיחה לך. והיא גם ממש אבל ממש לא תורמת למדינה. היא תורמת לעמ"י, ולך. למדינה זה סתם סיפור יקר- 30000 ש"ח בשנה על בת שירות אחת. וכבר עלו דיבורים שנים קודמות אולי כן לבטל את מסגרת השירות לאומי. [כמובן שאפ'פם לא יצליחו לבטל את ש"ל, אבל עצם העלאת הנושא מראה עד כמה זה לא מועיל למדינה עצמה, אלא לעמ"י!!!]

אז נא להרגע, לא כל מי שלא עושה שירות היא פרזיטית, ויש דברים מבגרים אחרים בחיים חוץ מש"ל.

זה אינדיוידואלי וכל אחת תעשה מה שמתאים *לה*, ולא מה שהחברה אומרת.

די תצאו כבר מהלחץ החברתי הילדותי הזה.

מה זאת אומרת ששירות לאומי הוא לא חובה אולי את חושבת שהוא לא חובה, אבל הוא חובה!!

נכון, יכול להיות שיש אנשים שהם שנה אחת "תורמים למדינה" ואח"כ כבר לא אכפת להם ממנה, אבל זה ממש קצת וגם הם לפחות עשו את החובה שלהם!

אז אם אף אחד לא זוכר ולא יודע על אלה שפשוט לא התחתנו זה הופך את זה לדבר שהוא בסדר?!

ובלי קשר את יודעת כמה זוגות יש שהתחתנו מוקדם ואח"כ נפרדו? ולפעמים ואפילו לרוב גיל 18 הוא לא הגיל שבשלים בו להתחתן, אז אם יש כאלו שרוצים להתחתן והם מרגישים שהם מוכנים לחתונה, אז סבבה שיהיה להם מזל טוב, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון החובה שלהם למדינה!

אם הם יודעים לשלב בין חתונה לשירות לאומי אז כל הכבוד להם!! אבל הם לא יכולים לוותר על החובה שלהם כלפי המדינה כי הם מתחתנים!

באמת כל הכבוד לכל האנשים האלה שכל החיים שלהם רק חושבים איך אפשר לתרום לעם ישראל, אבל זה לא פוטר אותם משירות!

את באמת צודקת ששנת שירות לא כ"כ תורמת למדינה אבל היא תורמת לעם ישראל ולבת שעושה אותה וזה באמת העיקר של השירות לאומי ולא משנה מה השירות נותן או למי או נותן וכמה הוא עולה,

זה חובה וזהו!!

אז מה שאת בעצם אומרת זה שאם בא לי ומתאים לי לעשות שירות לאומי אני אעשה ואם לא אז לא?!

שצריך לעשות שירות כדי לתרום למדינה!! מה פתאום???

צריך ורצוי מאד  לעשות שירות כדי לתרום לעם ישראל!!

מי שבאמת תורמים לו בשירות זה העם,

צדקה מי שאמרה לפניי, השירות בכלל לא משתלם למדינה!!

אבל לא בגלל זה לא עושים שירות,

כי המטרה היא לא המדינה אלא העם שלנו...

שוב,

זאת התייחסות כללית,

בלי קשר לשאלה של 'מישהי-אחת'

במקרה שלה אני דווקא חושבת שאם היא מוכנה לכך וכל הנתונים לטובת חתונה,

אז שיהיה לה במזל טוב ובהצלחה!

אבל מי שלא בשלב הזה,

לדעתי זאת חובה לעשות שיר"ל...

בס"ד

את יכולה להגיד שלדעתך ש"ל זו חובה אישית כלפי העם. אבל מצד המדינה לא מחייבים לעשות ש"ל כמו שמחייבים לעשות שרות צבאי.

זה בכלל לא שאלה. זאת עובדה: אם קיבלת פטור מהצבא- את לא חייבת לעשות כלום. אם את רוצה- שבי בבית ותשני כל היום..

ככה כתוב במכתב הפטור מהצבא: "לידיעתך, הנך רשאית להתנדב לש"ל באחד מהגופים.." את לא חייבת לעשות ש"ל. זאת בחירה שלך.

וחוצמזה- ערבבת כאן נושא נוסף של חתונה בגיל צעיר..

יש הרבה מאוד זוגות שהתחתנו מאוחר ונפרדו ל"ע, והרבה זוגות שהתחתנו מוקדם וחיים באושר ושמחה. וגם יש אנשים שדחו הצעות שידוכים בגיל צעיר ונשארו באותו מצב הרבה שנים, ויש זוגות שדחו ודחו ת'חתונה- וח"ו נפלו.

אי אפשר לקחת את הסיכון הזה ולדחות חתונה רק בגלל הש"ל. בכלל, זה לא פשוט לחכות עוד שנה עד לחתונה.

והתרומה היותר גדולה לעם ישראל זה שיקום בית יהודי טהור וקדוש.

שנזכה

עשיתי בירור מעמיק וגיליתי שטעיתי ששרות לאומי הוא חובה שהמדינה מחייבת,

המדינה לא מחייבת אותנו לעשות שירות לאומי,

אבל זה חובה אישית שלנו כלפי העם,

במקרה הזה שאת רוצה להתחתן ואת בטוחה שתתחתני השנה, אז באמת בצער ובכאב תוותרי על השירות לאומי..

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.