לעם ישראל תוכלי לתרום בצורה יותר נכונה ויעילה כשאת נשואה

א. זה בסדר מבחינתי אם אני ארגיש בסדר עם העובדה שאני לא עושה שירות?

ב.איך אפשר לתרום בצורה יותר נכונה כשאתה נ שוי?

א. זה בסדר אם תרגישי בסדר עם זה שאת לא עושה שירות.. כי כמו ש'אלעד' אמר

"לעם ישראל תוכלי לתרום בצורה יותר נכונה ויעילה כשאת נשואה" אני חושבת  (אפילו בטוחה) שאפשר לתרום בכל דרך אפשרית אבל הבחירה בידייך איך, באיזה דרך.

ב. אפשר.. במקום העבודה בחינוך הילדים וחוצמיזה להשתתף בארגון מסוים שיכול לתת ולהשפיע על עמ"י (וזה רק אם יש זמן) קידוש שם ד' זה גם תקומה גדולה לעמ"י.

ב"הצלחה רבה חמודה!

קחי בחשבון שהעול הכלכלי יהיה בחלקו עלייך, ובהמשך כשהבחור יהיה בצבא, היכולת שלו לעזור תהיה מוגבלת (בתלות בתפקידו).

חבל על השנה הזו.

http://www.kipa.co.il/community/show.asp?messageid=6809767

בס"ד לק"י

אני כרגע לא אכניס אותך לפרטים של שירות וכו', אבל יש מן כלל שאני מאמינה בו מאוד

"חתונה דוחה שירות". אין מה לעשות. חתונה יותר חשובה, ועוד יותר הלימודים הכלכלה והפרנסה.

ואני מדברת בתור אחת ב"ה מאוד אידיאליסטית שאוהבת מאוד לתרום

לכן, את יכולה לתרום לעם ישראל בכל צורה שהיא בזמן הלימודים שלך.

ז"א, אם בעז"ה תתחני ותלכי ללמוד במכללה/אונברסיטה, בטוח יש ליד המקום גנים או בתי אבות לתרום בהם.

מי לא אוהב מתנדבים? לכן, הלימודים חשובים. לתרום, את יכולה לשלב וכמובן בסגנון שלך.

בהצלחה.

בע"ה

עד שיש לך חבר ונראה לכם שאתם מתאימים..אם אתם מרגישים מוכנים-לכו על זה.

חבל לעשות שירות ולבטל חתונה..

אפשר להתנדב במלא מקומות אחרים או לעזור לנשים במקום מגורייך-יולדות,חולות וכו'.

שתהיה החלטה נכונה!!

הייתם אומרים גם לבן לא לעשות צבא אם הוא עומד להתחתן?

"במה דברים אמורים? במלחמות הרשות, אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה."

 סוטה פ"ח מ"ז

עכשיו בו ניזכר מה הקריטריונים למלחמת מצווה:מלחמה על כיבוש הארץ, ומלחמה על עזרת ישראל מיד צר

נראלי שצה"ל דיי עומד בקריטריונים הנ"ל...ככה שהטיען לך לא כ"כ רלוונטי.

(אחרת כל הקצינים שמתחתנ תוך כדי הצבא עוברים על מצווה דורייתא לדברך, לא סביר.)

(אם ש מצב אז לא להפוך את השרשיר לדיון בנושא האם צה"ל פועל כמו שצריך.. זה לא נושא)

לקבוע באיזה קרטריונים צה"ל עומד או לא,

ועל איזה מצוות קצינים עוברים או לא,

ואח"כ לבקש לא להפוך את השרשיר לדיון....

ולמרות האמור לעיל,

אני מפגין פה התאפקות מרשימה.

א. כדאי לך להתחיל ללמוד ולעבוד מטעם פרנסה..

ב. אם בכל מקרה  יהיה חסר לך זה שלא עשית שירות, אני מניחה שתוכלי להשלים את זה בשנים הבאות ..תמיד אפשר למצוא זמן להתנדב ובמה להתנדב..לא חסר....

שיהיה ב"הצלחה!

למצוא אחרי החתונה זמן להתנדב- זה חשוב, זה מוסיף לבית, זה מוסיף לך- אבל זה ל-א שירות.

אין שום דבר בעולם שידמה לשנה שלמה שכל כולה חסד. (וכן. אני מדברת גם על שירות שנחשב משמעותי פחות כמו עבודה משרדית וכו')

ואני אומרת את זה כמי שעשתה שנתיים ש"ל, והיום מבינה עד כמה לא ניתן להשוות בין התרומה של שנת שירות לתרומה של נישואין, בית בישראל, קבלת ילדים מה' וגידולם לעבודתו יתברך.

כל מי ששואל איך עצם הנישואין כל כך תורמים "יותר משירות לאומי" - צריך:

א. ללמוד ממידותיו של הקב"ה, שכשרצה להיטיב עם העולם ברא לעצמו אומה ישראלית ל"התחתן" איתה ולהשרות דרכה שכינה בעולם - וכך הוא מצפה מאיתנו להינשא, כדי שיוכל להשכין שכינתו בין איש לאשתו ולהרבות גילוי ה' בעולם.

ב. צריך להבין, שכשתורמים לעולם מתוך מערכת זוגית, המערכת הזו מתמלאת תמיד מהקשר שבין בני הזוג והשכינה שביניהם, וכך הזוג - גם מבלי להיות מודע לזה - תורם ומתמלא בעצמו לעולם כולו. נתינה שמביאה לידי אהבה. כמו מעין המתגבר, כי יש זרימה בין האיש לאשתו והקב"ה, מעגלים של נתינה הדדית שיוצרים הדים בעולם. אבל אם אדם רווק (או רווקה) נותנים לאחרים, הרי שלמרות החסד העצום זו נתינה קווית - אין הדדיות, וקשר כזה גם לא יכול להחזיק יותר משנה-שנתיים, כי על זה לא בריא להתקיים - לא לרווק ולא למקבלים ממנו. זה קשר חד-סטרי. לא מעגלי כמו בנישואין.

ולכן תמיד טוב לעזור ולעשות חסד עם אחרים, אבל החסד האמיתי הוא של אדם בתוך ביתו: כשנגיע למעלה לא ישאלו אותנו לכמה אנשים חייכנו היום, אלא האם חייכנו לבני ביתינו...

ג. לדעת שמצוות ואהבת לרעך כמוך מתקיימת (או חלילה לא מתקיימת) באופן הכיאמיתי ועמוק בין איש לאשתו.

אז נפגשתם, אתם אוהבים, למה לחכות?

שיהיה במזל טוב!

בעזהי"ת.

כפי שאמרו קודמיי- שירות צבאי הוא חובה הלכתית, הצלת ישראל מיד צר

לעומת שירות לאומי שהוא התנדבות (או לפחות סוג של התנדבות) בעלמא

וגם אם הוא לא עומד להתחתן.

חברה שלא עשתה שירות כי היא לא יכלה (ואני מאמינה שגם קצת רצתה..) לדחות חתונה, והיום היא ממש מתחרטת על זה.

זה משהו שלא חוזר על עצמו, לתרום,שנה שלמה,להיות מחוץ לבית,לגדול,ליישם את כל התאוריות שלמדת ב4 שנים באולפנא.

אבל זאת ממש לא דעה נחרצת, וגם לא ממש דעתי הגורפת, פשוט הבאתי צד התסכלות נוסף..

שיהיו החלטות טובות ונכונות בע"ה (:

בהצלחה!

שכאשר היא מגיעה לגיל שכבר לא יכולה להוליד יותר, היא מבינה שכן הייתה לה האפשרות לעוד ילד אם במקום לחשוב על כאן ועכשיו הייתה חושבת קדימה..

זה לא הפסד...

וכמו שכתבתי בשרשור הדומה לזה בזמנו-

השירות לאומי האמיתי הוא נישואין!!

זו נתינה אמיתית ובמקום הנכון!!

בהצלחה ומזל טוב!!

שבחור שהולך לצבא מתבגר ומשתנה - לטובה.

ומה עם בת שהולכת לשירות לאומי??

כן. לא משנה כמה תגידו ש"השירות זה חיי נישואין" וכו' וכו' וכו'- השירות משנה, מגדיל, מאדיר את האישיות.

בשירות את מגלה על עצמך דברים שלא היית מגלה בחיים. את מתבגרת, מגלה כיוון בחיים ויכול להיות שתגלי שאותו בחור "מושלם" הוא לא באמת מה שאת מחפשת אלא רק דמות שבנו אצלך בראש ב4 השנים באולפנה.

קיצור- שירות, לא רק בשביל העם, אלא גם בשביל עצמך.

בהצלחה!

אין דמיון בכלל בתהליך שעובר גבר בצבא לתהליך של בת בשירות!

ושירות הוא לא בשביל העם! הוא רק בשביל עצמך!

לכי תלמדי ילדים חילונים את הא'-ב' של היהדות ותגידי שזה בשביל עצמך...

נכון, בן עובר תהליך מטורף בצבא. כמעט כולם אומרים שכל בן חייב לעבור את התהליך הזה.

אבל גם בת, עם כל הבגרות, הבשלות והמוכנות שלה להתחתן- - - - צריכה קצת "לראות עולם", לצאת מהבועה לפני שהיא מתחתנת.

לראות איך פועל העולם מחוץ לד' אמותיה- אולי מה שלימדו אותה תמיד באולפנה וחינכו בסניף זה לא מה שמתאים לה? עדיף שהיא תגלה את זה עכשיו ולא כשהיא כבר נשואה.

אני גרה בבועה הכי בועתית שיש- וראיתי פי שמונה עולם לפני שעשיתי שירות, מאשר מה שראיתי בתוכו!

זה כ"כ לא סיבה!

אם יוצאים לעבוד מגלים את אותם דברים!

לדעתי,

את אומרת את זה מתוך ניסיון שהשיר"ל לא מספיק משמעותי,

אבל אני חושבת שזה לא ככה,

זה לא באופן גורף שאפשר לוותר על השירות, 

כי יש מקומות שזאת פשוט עבודת קודש!! באמת!!

והשירות הוא לא רק בשביל עצמי, לא בכל מקום בכל אופן..

ואני לא כותבת את זה בכוונה בהקשר לשאלה של 'משהי- אחת'

אלא סתם, בכללי.. לא לוותר על שירות בגלל המחשבה שזה לא משמעותי או חשוב מספיק..

לגבי השאלה שלה- 

אני חושבת שבצורה יוצאת דופן יש מקום לוותר על השירות,

מאותן סיבות שהרבה אמרו לפניי..

זהו...

א-ב-ל!

אפשר לעשות את זה גם לא במסגרת השירות!

אפילו בת שעושה שירות שני מטר מהבית- זאת כבר מסגרת אחרת.

זה כבר לא האול'

זה כבר הרבה יותר אחריות על עצמך

זה כבר מקום מחייב

זה כבר יותר "יציאה מהבועה"

זה כבר יותר החיים עצמם

זה כבר לעמוד ברשות עצמך.

אז נכון שיש אי אלו יחידות סגולה (בודדות) שיכולות להקים בית אחרי שמינית (ממש לא אידאלי בעיניי) אבל רוב הבנות- ממש נבנות בשירות.

קחי קבוצת בנות, שנה אחרי שמינית, את תראי ממש ת'הבדלים בין אלו שעשו שירות מחוץ לבית, אלו שעשו שירות בבית ואלו שהלכו ללמוד.

בס"ד

זה כבר הרבה יותר אחריות על עצמך

זה כבר מקום מחייב

זה כבר יותר "יציאה מהבועה"

זה כבר יותר החיים עצמם

זה כבר לעמוד ברשות עצמך.

וזה גם יותר-

זה הרבה מאוד נתינה,

זה הרבה יותר מחייב,

זה אחריות לא רק על עצמך אלא על ביתך, וכל צאצאייך בעז"ה.

תחליטי מה יותר חשוב לך על המ את מוכנה לוותר ועל מה לא

שירות זאת חוויה יוצאת דופן, אבל במצב שלך אני לא חושבת שזה הזמן לתרום אלא להתחיל לעצב את עצמך לקראת החתונה. אני הייתי ממליצה על מדרשה לבנות את עצמך ממש ולהיות מוכנה לחתונה, אך תלוי כמה זמן נשאר לקראת החתונה....

המון המון מזל טוב

ומלא הצלחה!

אני חושבת שאם חשוב לך לעשות שירות לאומי  תעשי.

זה מצמם את הכוחות שלך שאומרים לך מה לעשות ושאת מוותרת.

מאותו כיוון גם יכולים להגיד לך לא להתחתן ח"ו... למה? כי זה קשה, כי זה עול, כי את צעירה, כי כי כי ...

תעשי מה שטוב לך.

אני סטודנטית ויש לי ילד ואני גם קצת עובדת ובעלי לומד בישיבה וב"ה מסתדרים והילד נולד עם לחם. ברוך ה' אפשר להסתדר - כשרוצים!

יש לי הרבה מאד חברות סטודנטיות (ולא במכללות דתיות שיש שם פעוטון) עם ילדים וברוך ה' אפשר להסתדר עם כל דבר כל עוד רוצים אותו...

דרך אגב... בשירות לאומי את מקבלת כסף... זה כמו עבודה ואפשר לחסוך את זה לכשתתחילי ללמוד

בהצלחה רבה עם הרבה תפילות הישועה מגיעה

זה לא באמת שאלה, תלכי ללמוד!!

בת שנשואה במיוחד בשנה הראשונה רוצה להיות בבית עם בעלה ואין לה יותר מדי זמן/רצון להשקיע בשירות לאומי.

לדעתי אם תעשי שירות תבזבזי שנה מהחיים שלך. לדעתי את לא בטוח תצליחי ללמוד משהו, תחשבי שאת תתחילי ללמוד אחרי שתהיו נשואים הרבה זמן והילדים בעז"ה יגיעו בתחילת הלימודים ויהיה לך ממש קשה לגמור אותם אם בכלל תגמרי.. ואם תתחילי ללמוד לפני הילדים יגיעו באמצע הלימודים ואת כבר תראי את הסוף..

ואנחנו החלטנו לחכות קצת, התחלתי שירות והתחתנו באמצע השנה. אני ממש שמחה על ההחלטה הזו למרות הסיבוך עם עבודה- לימודים-ילדים, גם הרגשתי שהתרומה משמעותית, וגם יש משהו מאוד בונה ביציאה הזו מהבית. היום (ב"ה כמעט שלוש שנים) אני גם יכולה להגיד שזה עשה לנישואין שלנו רק טוב. בהצלחה!

עזבי לרגע את החשיבות של התרומה שלך לעמ"י,

תחשבי פשווט כמה השרות, הנתינה וההתנדבות מצידך יתרמו לזוגיות שלך ולבניין הבית שלך,

גם בלי שרות "יעיל" במיוחד עצם המגורים בדירה עם בנות שונות ממני, היכולת להסתדר לבד עם מחיה וכד'

ויש עוד אינספור דוגמאות לתרומה של השרות לבת עצמה, לאישיות שלה ולבניין הבית שלה.

אני מאחלת לך שתזכי להקים בעתו ובזמנו בית של אהבה וחסד עם הרבה סבלנות ונחת (ואת כל המידות האלו רוכשים בכל מיני דרכים במהלך השרות...)

אני פשוט לאט מסכימה עם כל האמרות האלה?!
המ זה לוותר על שירות לאומי??

שבנים יוותרו זה נראה מופרח,אבל אם בנות מוותרות על שירות לאומי זה בסדר??

תראו מה יוצא מהדתיים האלו!!
בגלל שהדתיות מטעמים כאלה ואחרים לא יכולות לשרת בצבא נתנו להם תחליף לשירות הצבאי שלהם והן מתחילות לזלזל בו ולחפף!!
אחרי זה מתפלאים על הצורה שהחילונים מדברים עלינו!!
חילונית לא תוותר על השירות בגלל הערכים שיש לה...

ואצלינו עם יש חתן פתאום כל הערכים נעלמים ואנחנו מנסים לשכנע את עצמינו שזה לא כל כך נורא לא לעשות שירות!!

אתם לא חושבים שזה קצת עקום??

חוצמזה אם ישלך חובה למדינה שאת חיה בה ואת לא רוצה לעשות את זה אז למה את פה??.

בס"ד

אני ממש לא מבינה מה זה לוותר על שנת שירות לאומי?!

בלי כל קשר לחתונה והלימודים, יש לך חובה כלפי המדינה שלך, ואת צריכה למלאות אותה!!

אז אם מצאו לנו הדתיות תחליף במקום צבא, ועוד שהוא רק שנה אחת, זה אומר שאפשר פשוט לא לשעות אותו?!
 

בס"ד

1. אנחנו לא חיים לפי "מה יגידו". וגם לא מנסים להידמות לחילוניים. זה קודם כל. אז בקשה בלי:

"אחרי זה מתפלאים על הצורה שהחילונים מדברים עלינו!!
חילונית לא תוותר על השירות בגלל הערכים שיש לה..."

2. הערכים לא נעלמו בגלל שיש חתן, הם היו שם והם תמיד קימיים. רק שגם בעקרונות ובערכים יש סדרי עדיפויות. ואם יש התנגשות בין 2 דברים, בודקים מה יותר חשוב- והוא קודם לשני.. (כמובן שצריך קודם לנסות ולהגיע לפשרה בין שני הדברים..)

3. בקשר ל"חובה למדינה". יש לי הרבה מה להגיד על זה, אבל אני לא אפתח את זה כאן..

רק שימי לב שהיא ההפך הגמור מ "לא רוצה לעשות את זה", וחוצמזה- שלהקים בית נאמן ויציב, עם הרבה ילדים צדיקים ומחונכים- זה תרומה הרבה יותר גדולה לעם ישראל מאשר לעשות ש"ל ולהרגיש ש"זהו! מלאתי את חובתי למדינה!!"..

נכון, שרות לאומי זו חוויה מכוננת וחשובה 

אבל את עומדת להקים את הבית שלך - וזו הבשורה החשובה - לך ולעם ישראל

התחלת הנישואין היא גם כך תהליך של ברור, האם כדאי להוסיף עוד קושי של שרות לאומי?

האם כדאי לעשות שנה א' שאת בהריון? 

לעניות דעתי התשובה היא ברורה: תדאגי לבנות בית בישראל 

ברור ששירות לאומי הוא חובה!

כמו שתגידו שאם מישהי בכיתה יא' רוצה להתחתן היא יכולה כי היא מקימה בית עם ילדים צדיקים וכו'..

אז נכון מי שהיא בכיתה יא' באמת יכולה להתחתן אבל היא לא יכולה לוותר על הלימודים!!

לכל דבר יש את הזמן המתאים לו, ולא יקרה כלום אם הם יחכו עוד שנה או יתחתנו בשירות לאומי..

בס"ד

"ולא יקרה כלום אם הם יחכו עוד שנה.."

לחכות עוד שנה זה לא קצת בכלל.

ואם אי אפשר לשלב בין החתונה לש"ל- ברור שחתונה. הרבה דברים יכולים לקרות בשנה הזאת ח"ו..

מה כל כך לחוץ דווקא השנה להתחתן? תעשי שירות לאומי ואח"כ תתחתני!
כן זה נורא לוותר על שירות, בשירות את מתפתחת, מבינה דברים על עצמך,וגדלה (תרתי משמע) .. בקיצור קחי תזמן! את צעירה!!

בכל מקרה מזל טוב=]

אני חושבת שיש לבנות הדתיות, (גם לי) טעות ממש גדולה..

אנחנו מתייחסות אל השירות לאומי כמו אל דבר שאם מתאים לי, אז אני עושה אותו, ואם לא מתאים לי ויש לי דברים אחרים לעשות שאני חושבת שהם יותר חשובים אז אני מוותרת עליו!!

שירות לאומי הוא לא רשות הוא חובה!!

זאת טעות ממש גדולה אנחנו צריכות להתייחס לשירות לאומי כאל דבר מובן מאליו ולא רק אם מתחשק לי לעשות אותו..

כל אחת יכולה לבוא עכשיו ולהגיד שהסיבה שלה היא באמת מוצדקת אבל ת'כלס, גם אם זה הכי מוצדק שבעולם, אי אפשר להתחמק מהחובות שלך למדינה.. מה מבקשים ממנו בסה"כ לעזור שנה אחת למדינה?!
לא שלוש שנים ולא שנתיים בסה"כ שנה.

וגם מי שפתחה את השירשור לא חושבת שזה לא בסדר לא ללכת לשירות לאומי, כי עובדה שהיא שאלה ואם לא היא היתה חושבת ששירות לאומי הוא רשות היא לא היתה כותבת את השאלה..

הנה עוד דוגמא לאנשים שהופכים דברים שהם חושביפ שהם מטרת על- לנורמה חברתית, כשהם לא באמת כאלה!!!

שירות לאומי זה לא חובה ולא נורמה חברתית!!!

ומה שיוצא מאנשים כאלה זה ששנה אחת הם "תורמים למדינה", ואח"כ שוכחים ממנה. 'שכולם יקפצו לי'.

אבל אפ'חד לא זוכר ולא יודע על אלה שפשוט ישר התחתנו, הקימו בית נאמן בישראל, "וויתרו" כביכול על שנת שירות אחת, א-ב-ל, והאבל הזה חשוב- כ--ל החיים שלהם הם רק חושבים איך אפשר לתרום לעמ"י, איפה אפשר לעזור? מה עוד אפשר להוסיף??

שנה אחת לא משנה כלום בהיסטוריה, מבטיחה לך. והיא גם ממש אבל ממש לא תורמת למדינה. היא תורמת לעמ"י, ולך. למדינה זה סתם סיפור יקר- 30000 ש"ח בשנה על בת שירות אחת. וכבר עלו דיבורים שנים קודמות אולי כן לבטל את מסגרת השירות לאומי. [כמובן שאפ'פם לא יצליחו לבטל את ש"ל, אבל עצם העלאת הנושא מראה עד כמה זה לא מועיל למדינה עצמה, אלא לעמ"י!!!]

אז נא להרגע, לא כל מי שלא עושה שירות היא פרזיטית, ויש דברים מבגרים אחרים בחיים חוץ מש"ל.

זה אינדיוידואלי וכל אחת תעשה מה שמתאים *לה*, ולא מה שהחברה אומרת.

די תצאו כבר מהלחץ החברתי הילדותי הזה.

מה זאת אומרת ששירות לאומי הוא לא חובה אולי את חושבת שהוא לא חובה, אבל הוא חובה!!

נכון, יכול להיות שיש אנשים שהם שנה אחת "תורמים למדינה" ואח"כ כבר לא אכפת להם ממנה, אבל זה ממש קצת וגם הם לפחות עשו את החובה שלהם!

אז אם אף אחד לא זוכר ולא יודע על אלה שפשוט לא התחתנו זה הופך את זה לדבר שהוא בסדר?!

ובלי קשר את יודעת כמה זוגות יש שהתחתנו מוקדם ואח"כ נפרדו? ולפעמים ואפילו לרוב גיל 18 הוא לא הגיל שבשלים בו להתחתן, אז אם יש כאלו שרוצים להתחתן והם מרגישים שהם מוכנים לחתונה, אז סבבה שיהיה להם מזל טוב, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון החובה שלהם למדינה!

אם הם יודעים לשלב בין חתונה לשירות לאומי אז כל הכבוד להם!! אבל הם לא יכולים לוותר על החובה שלהם כלפי המדינה כי הם מתחתנים!

באמת כל הכבוד לכל האנשים האלה שכל החיים שלהם רק חושבים איך אפשר לתרום לעם ישראל, אבל זה לא פוטר אותם משירות!

את באמת צודקת ששנת שירות לא כ"כ תורמת למדינה אבל היא תורמת לעם ישראל ולבת שעושה אותה וזה באמת העיקר של השירות לאומי ולא משנה מה השירות נותן או למי או נותן וכמה הוא עולה,

זה חובה וזהו!!

אז מה שאת בעצם אומרת זה שאם בא לי ומתאים לי לעשות שירות לאומי אני אעשה ואם לא אז לא?!

שצריך לעשות שירות כדי לתרום למדינה!! מה פתאום???

צריך ורצוי מאד  לעשות שירות כדי לתרום לעם ישראל!!

מי שבאמת תורמים לו בשירות זה העם,

צדקה מי שאמרה לפניי, השירות בכלל לא משתלם למדינה!!

אבל לא בגלל זה לא עושים שירות,

כי המטרה היא לא המדינה אלא העם שלנו...

שוב,

זאת התייחסות כללית,

בלי קשר לשאלה של 'מישהי-אחת'

במקרה שלה אני דווקא חושבת שאם היא מוכנה לכך וכל הנתונים לטובת חתונה,

אז שיהיה לה במזל טוב ובהצלחה!

אבל מי שלא בשלב הזה,

לדעתי זאת חובה לעשות שיר"ל...

בס"ד

את יכולה להגיד שלדעתך ש"ל זו חובה אישית כלפי העם. אבל מצד המדינה לא מחייבים לעשות ש"ל כמו שמחייבים לעשות שרות צבאי.

זה בכלל לא שאלה. זאת עובדה: אם קיבלת פטור מהצבא- את לא חייבת לעשות כלום. אם את רוצה- שבי בבית ותשני כל היום..

ככה כתוב במכתב הפטור מהצבא: "לידיעתך, הנך רשאית להתנדב לש"ל באחד מהגופים.." את לא חייבת לעשות ש"ל. זאת בחירה שלך.

וחוצמזה- ערבבת כאן נושא נוסף של חתונה בגיל צעיר..

יש הרבה מאוד זוגות שהתחתנו מאוחר ונפרדו ל"ע, והרבה זוגות שהתחתנו מוקדם וחיים באושר ושמחה. וגם יש אנשים שדחו הצעות שידוכים בגיל צעיר ונשארו באותו מצב הרבה שנים, ויש זוגות שדחו ודחו ת'חתונה- וח"ו נפלו.

אי אפשר לקחת את הסיכון הזה ולדחות חתונה רק בגלל הש"ל. בכלל, זה לא פשוט לחכות עוד שנה עד לחתונה.

והתרומה היותר גדולה לעם ישראל זה שיקום בית יהודי טהור וקדוש.

שנזכה

עשיתי בירור מעמיק וגיליתי שטעיתי ששרות לאומי הוא חובה שהמדינה מחייבת,

המדינה לא מחייבת אותנו לעשות שירות לאומי,

אבל זה חובה אישית שלנו כלפי העם,

במקרה הזה שאת רוצה להתחתן ואת בטוחה שתתחתני השנה, אז באמת בצער ובכאב תוותרי על השירות לאומי..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.