שבשידוכים לא צריך להתפס למדרש על ה"בת קול",
זה מדרש יפה, אבל הביטוי שלו במציאות והקשר שלו להחלטות שלנו הוא די רופף.
אני חושבת שצריך להתייחס לזה כמו כל החלטה חשובה בחיים,
(אמנם החשובה מביניהם, שהיא בד"כ החלטה אחת לכל החיים 'בלי חרטות', אבל יש דמיון):
החלטה על קניית בית מסויים, החלטה על עבודה, החלטה על העסקת עובד. קורה שעושים טעויות, שמפספסים בית ממש טוב בגלל השתהות והתלבטות, שמפספסים עובד טוב, או עבודה טובה, ואז אותה שאלה אמונית צפה ועולה:
האם באמת פספסתי את מה שמיועד לי משמיים? אולי הייתי צריכה להיות החלטית יותר? אולי הייתי צריכה לחשוב אחרת? אולי הייתי צריכה לתת עוד צ'אנס? ואין לדבר סוף.
נראה לי שאם הפרידה לא היתה תלויה בך - אז היית יכולה להגיד שזה משמיים וכנראה שהוא לא הזיווג שלך, (או כמו שאמרו פה למעלה, לא הזיווג שמתאים לך כרגע),
אבל ממה שאמרת זה נראה שזה גם היה תלוי בך, ואז את יכולה להתייחס לזה בתור סוג אחר של נסיון והתמודדות - התמודדות עם טעות, או אם מה שיכול להיות שהוא טעות.
[והערת אגב: יכול גם להיות מאוד שזו לא טעות. בכל החלטות האלו אנחנו לוקחים סיכון מסויים, אין לנו אפשרות לדעת הכל מראש, וגם אם ההחלטה בנתונים הידועים לך היתה שגויה, יכול להיות שלאחר מעשה היה מתברר לך אחרת]
בסופו של דבר, הביטוי שה' נותן לנו את הטוב ביותר אינו שה' נותן לנו גן עדן בעולם הזה, אלא שה' נותן לנו את התנאים הטובים ביותר לפיתוח האישיות שלנו, התקדמות בעבודת המידות והתקרבות אליו יתברך ע"י תפילה.
כלומר - ה' נתן לך דבר טוב מאוד - הוא נתן לך הזדמנות ללמוד משהו, לעבוד על עצמך, להתקדם במשהו, ואולי אפילו בתחום הזה של קבלת החלטות, או של מוכנות לזוגיות.
וכמובן - זה לא סותר שבעזרת ה' תמצאי חתן טוב, מתאים לך, ותחיו באושר ועושר (סתם, אין זוגות כאלו, אבל יהיה לכם שלום בית בעז"ה), ואולי במבט לאחור אפילו תדעי להגיד שבעלך הרבה יותר טוב לך מהבחור ההוא.
ורק להתפלל, להתפלל שנזכה ללמוד את הדבר הנכון, להתקדם, ולראות את הטוב שבזה, כמו שאמרת. והתפילה עצמה, מלב שבור, היא טוב גדול.
