תשבו על המרפסת ותסתכלו על הכל עם חיוך,

נכון שבהתחלה זה יהיה קשה ובשוק

אבל אם הזוג מספיק בטוח עם האמת שלו ואיתן בה ומאמין בעצמו אז גם ההורים יראו שהם רציניים ויבינו שהכל פה בסדר כמו שצריך. הכי חשוב שהזוג יהיה שלם עם זה ועם האמת שלו.

קודם לדבר על זה בבית(על זה שיש לה חבר) ואח"כ שיבוא לשבת ולאירועים משפחתיים ואח"כ להעלות את ענין החתונה ד"א הם ממש מתכננים חתונה בקרוב? ז"א לא תמיד חברויות בתיכון נגמרות בחתונה או שזה ממש בפתח וכולם פשוט מפחדים להגיד להורים...

חוצמזה לדעתי צריך להתיעץ עם מישו שמכיר את ההורים שלה טוב שיעזור להסביר את זה בצורה מכובדת שלא תגרום להתנגדות

ב"ה

אינני בטוחה שנער ונערה בגיל תיכון יודעים בוודאות מה טוב עבורם והאם הקשר הזה הוא הקשר הנכון לממש אותו או שזו פנטזיה-התאהבות שאין בה ממש.
לדעתי הייתי ממליצה ל"זוג" להמתין מעט, לעשות פסק זמן בחברות ולתת לעצמם להתבגר להתחכם(-מלש' חוכמה) ועוד שנה שנתיים לחזור ולהסתכל אחד לשני בעיניים עם עיניים יותר בוגרות יותר יודעות על עצמם ועל מה הם מחפשים/צריכים בבין הזוג.
 

מאת ענת=) מגיבה מהניק של בעלה.

א. היא חייבת לספר להורים מתישהו בהקדם!! כמו שכתבת, זה מאוד לא בריא. בעיקר לא לבחורה! זה גם חלק מהבגרות שלה, לדעת לעמוד מול ההורים ולהציג דעה שונה.

כדאי שתכין את השיחה הזו, מה היא הולכת לומר, להציג משהו ברור. ובעיקר - לתת להם לעכל בהתחלה ושלא תדבר יותר מידי.

ב. המלצה שלי, זה לשמור על גחלת נמוכה, ל"התבגר" קצת, לבנות בניין רוחני ולא להתחתן מתוך פזיזות נעורים. אבל זה הזוג (?) צריך לעשות ביחד מתוך התייעצות עם דמות מוערכת מבחינתם שתורה להם הדרך ילכו בה. קצת לחשוב קדימה..

לעניות דעתי כמובן...

דילמה רצינית ביותר ולא פשוטה, בכל אופן אני מאמינה שצריך דמות יותר קרובה אל הזוג עם פרספקטיבה רחבה על החיים שתלווה אותם בתהליך הזה..

בהצלחה גדולה ובתפילות!...

אה וכמובן- בעז"ה מזל טוב!!

בדיוק כך היה לי אם אחותי שהחליטה שהיא לא מספרת ואם הם ידעו שידעו.. והם כבר ידעו ממזמן אבל חיכו שזה יבא ממנה בסוף הם פנו אליה..

ראשית - לדעתי צריך מישהו קצת-הרבה יותר מבוגר שידבר איתם. חתונה זה לא משחק ילדים!! צריך לבדוק אם יש להם את היכולת לזה (גם במובנים כלכליים וטכניים, אבל בעיקר בעיקר במובנים נפשיים!!). וגם אם יש את היכולת - מה לעשות עם זה, ומה לעשות בינתיים, עד אז (בהנחה שהם לא מתחתנים תוך כדי אולפנא וישיבה, ובעצם גם אם כן...)

שנית - אני לא יודעת אם זה כ"כ משנה איפה ההורים נמצאים עכשיו.

אני חושבת שזה מ-א-ו-ד משנה איפה הם יהיו בזמן של החתונה או קרוב אליה. אי אפשר להודיע להם בבוקר של החתונה "א.... אבא, אמא. בעצם נזכרתי שאני מתחתנת היום. זה בשעה שש וחצי באולמי 'הבלגן' בירושלים. תבואו! בסדר?"

לדעתי רצוי לעשות את זה בצורה הדרגתית איכשהו, אבל איך שזה לא יהיה, הגיוני מאוד שהם לא יאהבו את הרעיון גם ככה... ואז - אם באמת הזוג יודעים שזה מה שהם רוצים (ושזה מתאים וכו' כי הם כבר התייעצו ו...) אז יהיה להורים קצת קשה עם זה, אבל לא תהיה להם בררה...

בכל מקרה אין לה בררה. היא תאלץ לספר את זה....

שיהיה ב"הצלחה!!

ולא נכון הלכתית. עפ"י דין אדם צריך לשמור מרחק ("להתרחק מאד מאד" - קיצושו"ע) מנשים סתם. ואין שום גדר של "חברה" ששם הדין אחרת.. אי אפשר לבחור איזה הלכות שמתחשק...  מה גם שאפילו מצד ההבנה הפשוטה הדברים ברורים: אדם אמור לשמור רגשותיו לאשתו. הוא יכול להיות בטוח בגיל צעיר שזו אשתו? וכי נישואין זה משחק?  והגישור האמיתי על השונות בין איש לאשה הוא דווקא ע"י הנישואין; לא סתם אנשים ש"הכירו" הרבה זמן לפני כן מגלים שבעצם לא הכירו..   אכן, יתכן שמישהו בדיוק פגש את המתאימה לו כשעוד לא הזמן לנישואין. אבל זה בשביל הענין הזה - ואז שומרים על "אש קטנה" עד המועד. אך לא כאילו זה מוסד שלכתחילה. הרבה הריסות ומשברים מייצר המושג הזה, בגלל שהיצר "מסביר" למה לא כדאי לחכות עוד קצת ולבנות היציבות, בקדושה ובבשלות לנצח בעז"ה.

וכעת - לענין הנוכחי...: בהיות שבדיעבד הם כבר מכירים ומרגישים קשר רציני - לדעתי הם צריכים לדבר ביניהם ולחשוב כל אחד לחוד, האם מתאים שיתחתנו. האם הם שלמים עם זה. באמת רוצים בכך. לא בגלל "מה השני יאמר". אפשר גם להתייעץ עם מישהו שמכיר אותם, אם יש להם איזה ספק.

אם הם בטוחים - לא "תכלית" לחכות. תאזור הנערה אומץ, תגיד להורים שהכירה בחור הויא מעוניינת להתחתן איתו ושזה חזק אצלה.  יש להניח שאחרי ההלם הראשון (יכול להיות שהם בכלל כבר מבינים את זה מעצמם),ההורים יתחילו לעכל.  צריך לא לפחד. לשוחח בנחת, להסביר מדוע היא חושבת שזה אמיתי ובשל. הורים שיהיו משוכנעים שביתם בשלה להתחתן וכבר בקשר רציני - יש להניח שיבינו שאי אפשר לעצור בכח.

אם הנ"ל חושבים שהם לא בטוחים שהם רוצים כבר להתחתן - אז "להעביר להילוך איטי ביותר" ולחליט שנפגשים פעם ב.. ולא חושבים בין לבין כל הזמן אחד על השני - עד שיגיע הזמן. 

למה לכתוב מישו כאשר המילה הנכונה היא מישהוא?? וכן, צריך לספר להורים וביחד איתם לתכנן את העתיד. בהצלחה

צריך להתייעץ עם מישהו חיצוני. וגם לשקול מה יקרה לשניהם אם ייפרדו.

ולגבי המושג "חברים" נכון שהוא לא בריא, אבל יש הרבה אנשים שלא ידעו שהם רוצים להתחתן עד שפגשו את בן הזוג, ומשם הגיע הרצון להתחתן. לא רצוי מלכתחילה, אבל קורה הרבה בדיעבד.

לא חשבתי שגם אני אידרדר לכתוב ב"שפת מחשב" תוקבקית רדודה.

אבל הנה תפסת אותי על טעות כזו!

זהו אני צריכה להתאפס חזרה על חשיבות המילה הכתובה- גם אם היא וורטואלית.

קיבלתי. "מודה ועוזבת תרוחם"

ולעצם השאלה-

ברור פה שצריך להתייעץ עם ההורים ולשתף אותם

אבל יש פחד וחשש

איך מתגברים על זה?

קודם כל, מדמיינים את אפשרות התגובה הכי גרועה שלהם  ומתמודדים איתה. אפשר לספר להורים במכתב, או דרך צד שלישי כמו דודה קרובה, חברה של אמא וכו'. ואפשר פשוט לקחת נשימה עמוקה ולאמר: אבא ואמא, יש לי לאמר לכם משהוא...בהצלחה! 

קודם כל - לרצות לספר

להבין שחייבים (שצריך) וזה ממש חשוב 

וחלק טריוויאלי מהדרך לחופה.

להתאמן על זה

אפשר לעשות סימולציה

למשל את האמא והיא מספרת לך

אגב מעניין מה המקום שלך בכל הסיפור,

גם - למי היא מעדיפה קודם לספר?

אבא? אמא? ביחד? (בטח אמא...)

ומה אמא תענה לה?

ממה היא חוששת? (חוץ מזה שהשמיים יקרסו..)

ומה יעזור לה ויתמוך בה?

איפה החבר ביחס לנושא הזה?

האם הוא מעודד אותה לדבר ולספר?

אולי הוא יכול לתמוך בה?

אולי לבוא יחד להורים..

אפילו ארוחת ערב..

קיצור - להתחיל לזוז, שתעשה משהו, 

אני מבין שהיא עדיין בהלם

איך לספר להורים בכלל

גם עולה לי עוד רעיון,

"אמא, יש לי משהו לספר לך,

אבל אני ממש חוששת ולא יודעת איך תגיבי.."

וממש לשמור את "הקלפים" (ו"הכדור") קרוב,

עד שאמא תגיע למצב של - "מותק, מה שלא עובר עלייך,

אנחנו תמיד איתך, תמיד אנחנו ההורים שלך,

ואסור לשמור שום דבר בבטן... וכו'"...

ואז לאט לאט (או מהר) להנחית את הפצצה.. 

(לשים על השהייה..., אלא אם כן יש "פתיל קצר"...)

זהו,

איך אומרים: סורי על האורך..

או בשתי מילים - מה שהוא (אך לא רגילים לכתוב כך)

בוודאי התכוונת ל"מישהו" או ל ,"מי שהוא"

נראה לעני"ד שאלה האיותים היותר נכונים.

עכשיו אני רואה שכבר דייקו זאת

לא סתם הם פוחדים מתגובת ההורים. הרי כל הורה רוצה שהילדים שלו יתחתנו. אך בגיל צעיר זה הרבה פעמים קשה לבחון את מלוא התכונות של בן הזוג ולשער בהגינות ובאמינות מלאה כיצד ייראו החיים לצידו ואיתו. המון המון זוגות אוהבים מאוד התחתנו בגיל צעיר ונישואיהם הפכו תוך זמן מה לפצצה ולא ולאהבה.

איננו מכירים את הזוג הספציפי, אך בדרך כלל עדיף לחכות

כדי להקים בית, לעבור ממצב של בת אצל אמא לאישה עצמאית, צריך לעבור כמה שלבים חשובים, אסור בשום פנים ואופן לדלג עליהם! תתחתני, ואז, תלכי ללמוד? סבבה. יש לכם כסף? ההורים יתמכו? את מרגישה מספיק חזקה לעמוד בפני אתגרי הנישואין. תזכרו טוב! נישואין זוהי התקופה המדהימה ביותר בחיים, אתה עולה שלב וגדל בקומה, אך גם האתגרים שלך גדלים יותר, לא לשכוח!

בנוגע לבנים- אני ממש נגד!!! בחור בשמינית לא יכול להקים בית! אין דבר כזה! מה הם משחקים באבא ואמא?

מה תעשה אם מחר אשתך תקום לידך מקיאה, או אם תיתקלו בקשיים אחרים, (אני לא מפרטת מעיניני צניעות וכו')

כמו שאמרתי- החיים הרבה יותר נעלים, אך גם האתגרים- בהתאם. צריך לצאת לשנת שרות, ואפילו רק השנה הזו- משנה לך הכול!!! לבנים-ללמןד בישיבה, אין כמו לימוד התורה שמשנה את האדם לטובה. ואז, תצאו שניכם ותקימו בית כשאתם יודעים מה אתם רוצים, ומה אתם מחפשים!

חוץ מזה- ברור שיש אתגרים גם כשמתחתנים בגיל 21 והלאה, אך אנו מגיעים אליהם יותר מוכנים

חברה! לחשוב על ההשלכות, כל גיל והשלב שלו. ברור שגם לא כדאי למרוח את זה עד גיל 30, זו לא הכוונה, אלא צאי לשנת שרות, אפילו אם תתחתני באמצע שה עדיף, ולבנים- תורה תורה תורה, ומתוך כך להקים משפחה

שתזכו בשמחה !

אמן!

שכבר מקשה גם על לימוד תורה בראש פנוי..  לכן כתבתי שלכתחילה לשמור מרחק עד הזמן שמרגישים וחושבים שמתאים לחפש/למצוא.  כשכבר בתוך ה"מצב" - זה מאוד אישי: יש בוגרים כשהם צעירים (אפילו בנים...) ויש גם ההיפך. 

הילדה עדיין ילדה  

בעצם העובדה שהיא חוששת לספר להורים, היא אומרת שיש להם מה לומר בנושא, ועל כן משתמע שהם קובעים ומחליטים עליה, והעובדות מציבות אותה מתחתם, ועל כן... נו... נראה שהיא לא ממש בשלה להיות גברת לעצמה ולנפשה, לא? 

אולי יש כאן תרגיל חשוב בהתגבגרות עבורה, במעבר שלה מילדות לנשיות, שלב חשוב שיעזור לה להבשיל לנישואין ולהקמת משפחה משלה. ואם לא היום... אז... לאט-לאט... כשהיא תרגיש בשלה ובטוחה מספיק בעצמה להתייצב ולצייר את גורלה בעצמה. לא נראה לי איום ונורא גם אם זה ייקח עוד כמה ימים/חודשים/שנים  

לא נשאלתם אם שייך עכשיו שיתחתנו, האם הם עברו את כל התהליכים הנפשיים של מתבגרים וכו'..

נשאלתם בפשטות!

איך מספרים לאבא ואמא בלי לפוצץ ת'פרשה!?

א. ל-ס-פ-ר:

נשמע מפחיד, לפעמים אפשר להרגיש צמרמורת חולפת בכל הגוף- מי לא מכיר את תחושת הפחד המשתקת.

אבל יש הרבה סיבות טובות לספר, לפעמים פשוט בגלל שאנחנו ילדים, רק ילדים... ואנחנו צריכים מבוגר שידריך, שיתמוך, שיגיד לנו שהכול בסדר, או סתם, שנוכל לפרוק בצילם. שלא לדבר על עצות טובות, או שיתוף טבעי של קהילת המשפחה.  אבל זה מפחיד- כן זה מפחיד. אבל אם יש סיבה טובה, אז צריך גם להתגבר. 

הציעו כל מיני שיטות מעולות- אפשר בצורה עקיפה, דרך אח\ות גדולים, דרך דודה, או חבר של ההורים. אפשר לתפוס את ההורים, להושיב אותם על הספה בסלון, ולפתוח בכנות את כל הפרשה. ואפשר לשבת רק אם אימא... ושהיא כבר תספר לאבא. 

ב. לא לספר:

דווקא אני לא יודע מה הלחץ הגדול בלספר. פתאום רובנו הפכנו לילדים ממושמעים וצדיקים שמספרים כל דבר להורים, ורואים בהם את המבוגר האחראי, אבל תכלס- כמה סודות איננו מספרים להם, כמה הם באמת יודעים עלינו ופעולתנו. מהצד הזה- אולי כדאי לשאול מה הקשר שלנו עם ההורים ועל סמך זה להחליט איזה חלק הם ייקחו בחיים שלנו. 

לסיכום: כדאי לחשוב על הנושא, לשקול את הכדאיות, ואף לבחון את הקשר עם ההורים, ואם החלטתם שמספרים, אז תתגברו ותהיו חזקים ובעז"ה תראו המון סיעתא דשמיא. 

למה לא לספר?

כי הם יעוררו מלחמת עולם- ההורים החביבים

כי מעכשיו עד האירוסין ועד החתונה ועד בכלל- זה יהיה מסכת ארוכה של דיונים ומריבות ווכוחים

של ההורים הדאוגים לבת שלהם- אבל למה את מתחתנת ככ צעירה?! ומה לא תעשי או כן תעשי שירות? ואיך ומתי תלמדי? וממה תחיו? ואתם לא צעירים מידי?

תקשיבו אנשים- אחד ה-דברים שהכי שוחק את הכוחות של בני אדם בעולם- זה להתווכח עם ההורים

ועוד יותר- זה להתווכח עם ההורים על דברים שהם לא מבינים את הגבול של מתי זה החיים שלך ומתי לכבד את הפרטיות של הזוגיות שלך

(ואם יש הורים שקוראים את זה- בבקשה!!! שימו ליבכם על זה!!)

לפעמים- צריך לא לספר- כדי לחסוך מריבות, כדי לחסוך משאבי אנוש יקרים- בדמות הכוחות של הזוג, כי  אין עיניין לבזבז עוד כמה חודשים על מריבות סתם- שממילא יגיעו....

אבל מתי- זה כבר ד--י גם לזה?

הרי אינם מתכוונים להתחתן במחתרת וכנראה גם לא לממן את החתונה (ואפילו האירוסין..) בעצמם.

לכן, ברגע שמוחלט אצלם שהם מעוניינים להתארס ו"בא מועד" ולא מחכים יותר - אז אין ברירה: תואיל הנערה לגשת אל המלך/ה (אולי תצום 3 ימים כמו אסתר..) וכאשר לא אבדתי - לא אבדתי. תחליט מראש שהיא שומעת בנימוס ועוברת הלאה אם צריך..  נשארת מכבדת את הוריה ואוהבת אותם, אך אם לא משתכנעת מדבריהם - סומכת על ההלכה שבנושא זה לא חייבים לשמוע להורים. כמובן, כמה שאפשר בנעימות ובכבוד.

כשהם ירצו להתארס ולהתחתן.

ההורים יידעו מזה בסופו של דבר. בלי להכיר אותם והוריהם, אם זה נראה לה סגור וסופי ואוטוטו חתונה- אני לא יודעת אם היא כבר בשמינית או שמדובר בתכנון לטווח ארוך- אז אין ענין להסתיר. זה גם לא הגיוני. 

אולי שתצא עם אמא לקפה ותדבר איתה קודם, אחד על אחד. זה יכול להיות קל יותר.

אני חושבת שההורים שלה יקחו את זה קשה יותר ויילחצו יותר אם היא 'תפיל' את זה עליהם כמו פצצה, אחרי שכ-ו-ל-ם כבר יודעים מזה חוץ מהם. זה יהיה מאוד לא נעים אם הם ירגישו שהיא עושה את זה מאחורי הגב וכו'.

חוץ מזה- צריך להתרגל. אחרי הנישואים מגלים פתאום את המושג ''לא נעים''. פתאום יש מחויבויות חברתיות שונות ומשונות, ואיתן מגיע ''לא נעים''. 

ובכלל- גם אם הם בונים את הקן המשפחתי וכו'---- ההורים לא נעלמים, שאר המשפחה והעולם לא נעלמים, וצריך להבין שגם אם להורים אין את ''המילה האחרונה'' בנוגע לנישואים, הם עדיין בני אדם עם רגשות, מועקות וכו'.

היא כבר פגשה את ההורים שלו? גם הוא יצטרך לפגוש את ההורים שלה בשלב מסוים.

אוי, נזכרתי בעוד משהו- אם ההורים שלה יידעו מראש שיש לה מישהו וזה רציני, זה סביר יותר מאשר הודעת ''אני מתחתנת''. צריך הכנה כלשהי, וההורים גם יבינו שזה רציני אם תהיה הכרות אתו. 

בריחה היא פיתרון גרוע. מתי שהוא (נגיד בחתונה למשל) ההורים יידעו. כדאי לשים דברים על השולחן ולפתוח בדיון גלוי לב. המלצה אישית להתחתן בשמינית זה סיכון גדול מידי לחנישאוי בוסר. יכול לתת לכם רשימה של גרושים שהתחנתו מוקדם מידי

ב"ה

מנסיון חברותי הרבות שנישאו לפני סוף הבגרויות ונתקעו איתם (כי בשמלת כלה לא הולכים לבגרות..) וחשבו שישלימו התקשו אח"כ להשלים.

ואפשר  כמה חודשים אחרי הבגרויות בכיף,

 באהבה ובנועם.

בס"ד

נראלי שככל שהזמן עובר. ההורים יכעסו/יעלבו יותר. וזה עלול לגרום להם להתנגד יותר ברגע האמת..

(או שבעצם, אולי זה דווקא יתן להם להבין שההתנגדות שלהם לא שייכת פה?)

לדעתי לספר לאחים הגדולים ולגרום להם לתמוך ברעיון. זה לא נורמלי ההסתרה הזאת וברגע שיהיה מישהו במשפחה שכבר יודע- יהיה יותר קל.

ואז לגרום להורים להבין ממש שמשהו הולך פה.. (זה כבר לא כזה קשה: הערות ציניות או בדיחות על חשבונה מצד האחים..)

אחרי זה אפשר יהיה לומר ישירות להורים, באיזה רגע טוב, "כן, יש לי חבר, קוראים לו ****** והוא...." (אם הם נעלבים מזה שהיא לא סיפרה להם תמיד אפשר לומר שהיא רצתה לשמור בסוד או לא ידעה איך לספר להם וכו'..)

ובמשך הזמן לדבר עליו יותר. שיבינו שזה רציני מאוד. להעלות את הנושא של חתונה בגיל צעיר בבית ולתת להם להרגיש בחושים ההוריים שלהם שזה מה שהולך לקרות גם אצלם.

אם השיחה הזאת לא תבוא מהם עד אז, אז כדאי לעשות שיחה רצינית על החתונה בערך לפני הבגרויות קיץ, או משו כזה.. בכל מקרה: אחרי שהם יכירו ת'בחור!!

ות'כלס- נראלי התייעצות עם האחים תועיל הכי הרבה..

ב"הצלחה!! ובשמחות..

אם האהבה שלהם אמיתית (ללא קשר להורים)

זאת אומרת העולם הרוחני שלהם תואם.. ולא העולם החיצוני..

אז שפשוט יתחתנו עכשיו

הפרנסה לא מגיעה מהבגרויות ולא משום תואר אין מה לדבר על זה בכלל העיקרון של המשפחה חשוב יותר.

זה ימנע בעיות עכשיו ובעתיד

ועוד דבר לגבי הדבור עם ההורים לא תמיד המיועדת בקשר כל כך טוב עם הוריה ויש לה אנשין אחרים שמדברת איתם

כמו אחיות חברות אז זו לא הבעיה

יש רק בעיה אחת והיא הגיל עד כמה הם קטנים ז"א בערך פחות מ16 17 או יותר כי אם יותר אין עוד שאלות

אם הגבר הוא גבר! שילכו על זה והרבה מזל טוב 

ולא להאמין לפיתויים לחכות אם זה זה אין מה לחכות, כמובן שוב אני חוזר שהגבר אכן מוכן לפרנס ולהקים בית

והאשה באמת אוהבת אותה כל השאר בזבוז זמן

ואם הם לא מחליטים להתחתן אז כמו עצות שהרבה מהרבנים אומרים שהקשר יוריד קצת מהרמה (דיבורים פחות, פגישות פחות וכשמחליטים עכשיו מוכנים לחדש הכל כבראשית.

בהצלחה רבה

נ.ב.: בנושאי נישואין לא כל כך מתחשבים מה ההורה רוצה לעומת מה שטוב לילד. עם כל הכבוד עד כאן.

לכן לא הורים עונים כאן כי אם יועצים או רבנים. 

צריך לזכור שזוג כ"כ צעיר כמובן לא יממן לעצמו את החתונה או האירוסין [ולפעמים ההורים עוזרים גם אחרי החתונה] אז בהחלט יש להורים "זכות" פה, הם יכולים לבוא ולהגיד לזוג - בסדר. תתחתנו. תסתדרו לבד.

ואל תגידו שזו הגזמה, יש הורים שיכולים להגיע אפילו לרמה הזו, מרוב חיבוק דוב לילדה שלהם, שהם לא רוצים "לאבד" את הילדה כ"כ מהר ולאבד שליטה עליה - זו לא הגזמה! יש הורים שצריכים להרגיש שהם שולטים על הילדים שלהם. ואז הקלף שלהם של השליטה זה הכסף.

עצוב ומזעזע אבל צריך לזכור שזה יכול לקרות.

ההורים תמיד ידעו "ואין כתובה שלא עולה בה תיגרה"

אז אין מה לדאוג גם אחרי שכועסים כמה שנים אחרי כמה ילדודס קטנים

גם ההורים מתחילים להתרכך ואומרים וואי זה לא היה כל כך נורא

אז שוב זה אינו שיקול! מה יגידו ההורים ? זה כמו מה יגידו החברים? לא מעלה ולא מוריד.

אם זה הזיווג אז גמרנו זה בסדר. בע"ה

אבל לדעתי גם לרוב מעיד על חוסר בשלות או חוסר שלמות ביחס לקשר.

עצתי היא: לאזור אומץ. בפשטות..

לדמיין את המקרה הכי "קיצוני" שיכול לקרות ביחס לתגובת ההורים ובהתאם לזה לחשוב מראש כיצד ואיך מגיבים בנעם ובצורה מתאימה..

אם מחליטים לחכות- לפרוש את הקשר על פני תקופת הכרות גדולה יותר, לצמצם בפגישות וכו' ולהתייעץ עם מישהו שמבין לליבם ובו דעת תורה..

בהצלחה רבה רבה!!! בשורות טובות

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!