נפגשנו פעם אחת והיה ממש נחמד למרות שהוא הרבה יותר מבוגר ממני והוא ספרדי (אני מאד אשכנזיה) והוא מרקע חרדי ואני דתית לאומית.
משהו שקצת מוזר לי זה שהוא טיפוס שמחמיא הרבה:
"מאד התלהבתי מהמראה החיצוני שלך...יש לך מראה מאד אצילי"
"אני מאד אוהב לדבר איתך..."
אני מאד אוהב את הקול שלך..."
מה שמאד אהבתי בך זה האינטילגנציה הרגשית שלך..."
שימוש רב במילה שמתארת אהבה.
ואז מסתבר שהוא גרוש...השדכנית "שכחה" לספר לי את זה.
והוא מספר לי שאשתו הייתה מאד קרירה והתחיל לספר לי פרטים על הקשר הפיזי בינהם ואיך שמגע היה חשוב לו אבל לא לה...והמשיך להחמיא לי ולנסות לשכנע אותי למה כדאי להמשיך לצאת.
ואני מרגישה כרגע...מלוכלכת.אני לא אהבתי איך שהוא דיבר אלי....
א. בואו נגיד והשדכנית החליטה הם ממש מתאימים, שהם יכולים להיות זוג נפלא- אממה?
אם היא תגיד שהבחור גרוש, (או כל בעיה אחרת), אז היא יודעת שרוב הסיכויים שהשידוך הזה לא יוצא לפועל...
כי מה לעשות משודכים זה עם עם קובלנות.
אז מה עושים?
תגידו לי אתם חכמים גדולים בלילה- ועדיפות לכאלו שמבינים משהו מהצד של השדכן ולא רק משודכים עם מליון דרישות מהשדכנית, ו10 מליון דרישות מהמשודך השני.
הה?
אז יש שדכניות שמנסות להסביר ולדבר על לב המשודך, ולהראות לו שכל בעיה (מחלה, מראה, לבוש, בית ספר, צבע שיער, גודל אף, שם משפחה, ריח של הנעל), או כל דבר אחר, לא כל כך חשובים, וכדאי להם לבדוק, כי יש שם משהו עמוק וחשוב יותר, ואם הם רק ייפגשו אז הם בעצמם יבינו וכו וכו.
בינינו- אם השדכן לא הכי כשרוני, אז הסיכויים שלו להצליח- הם לא כאלו גדולים. משודכים זה עם עקשן.
לעומת זאת, לפעמים כדאי להעלים דברים מסויימים, כן לא חייבים להגיד בבירור שלפני שיש לבחורה מחלה כזו או אחרת, או כל דבר אחר, לפעמים כדאי להשאיר את הדברים האלו לשלב מאוחר יותר- כאשר הזמן יתאים, כאשר החור או בחורה יוכלו לקבל את הדברים בצורה פרופורציונלית, ולראות את זה בשקלול הנכון של כל התכונות של הבחורה או בחור.
אז בחיית אבו גו גו, תרדו לשדכן מהגב. הוא רואה שידוך טוב, ועדיף לו להיות חכם, מאשר ללכת עם האמת הזמנית עד הסוף, גבורה לא בונה עולמות, חסד בונה. והאמת הגדולה היא כאשר הם יתחתנו למרות בעיה שולית כזו או אחרת.
ב. לגבי הדיבור, אומנם אני לא חושב שזה שייך לפגישה ראשונה, ואף יש לשאול כמה שיך בכלל לזוג יוצא. אבל מאידך, אני לא מכיר את הנסיבות, אני לא הייתי שם, ואני לא מעז להכריע על עניין שכזה. אין ספק שיש כאן שאלה, ואת צריכה לבדוק את השאלה הזו, אני לא מוסמך לקחת אחריות ולענות. לך מצד שני יש חובה לחפש תשובה, ואת מוזמנת לפנות לרב ולדבר איתו ארוכות בעניין.
ג. לאחר שאת מודה מקרב לב לשדכנית, דנה באריכות עם רב בנושא השיחה, תעשי שקלול של כל הנתונים, על כל מה שכלול בזה, ותחליטי אם את רוצה להמשיך לצאת עם הבחור או לא.
ובמיוחד בדורנו שבה נורמות חברתיות, חלומות, ועניינים רבים מתערבים ומקשים מאוד מאוד על היציאה לפגישות, שלא לדבר על הקשר עצמו.
משום כך, פעמים רבות אנשים פוסלים על דברים שבעיני המתבונן- נראים כ"מה בכך", ובעיני השדכן שאף מכיר את שניהם, ורוצה בטובתם, לא מוכן לקבל פסילה מהירה שכזו, על שידוך כזה "מבטיח".
בשל הדברים הללו, המציאות מחייבת, וכך גם פסקו הרבנים שיש לשדך בצורה חכמה. לא כל דבר מגלים בפגישה הראשונה, וכל שכן לא בבירור המקדים. וכמובן שיש לשדכן להציע בצורה מתאימה.
כך למשל ענה הרב אריאל בקשר למחלה של אחד המשודכים: "אין לספר על כך בפגישות הראשונות. רק כשקרובים יותר להחלטה אז הזמן לספר".
ואומנם, המשודכים אינם מסכימים עם זה כלל ועיקר, וכאשר הם פוגשים משהו חדש שלא נאמר בבירור הם ירצו להוציא את השדכן להורג, ומאידך, לפעמים זהו סיכון ששדכן חייב לקחת, בשביל לגרום להם להיפגש- אם באמת הוא כל כך מאמין בשידוך הזה.
כמובן שעולה השאלה: מה לספר ומה לא לספר?
וזו שאלה קשה, שאין עליה הסכמה בין אף אחד. יש כאלו שיגידו דברים חמורים לספר, ועליהם נשאל מה זה בדיוק דברים חמורים, וכו.. ולכן אלו שיקולים קשים שהשדכן צריך לעשות, והוא צריך להבין את התמונה, ולחשוב טוב טוב על שני האנשים שמולו, ולרצות אך ורק בטובתם. ומאידך על המשודך- להבין את השדכן, ואף אם העלימו פרט ממנו, לא להתעצבן, אלא לקבל בהסכמה, למרות שזה מעצבן והכול. כי יש תועלת חשובה מאוד בדבר.
בעוד בחורה עם מחלה מקבלת הזדמנות שווה להיפגש עם בחור- כשהיא מעלימה את המחלה. הבחור עצמו מתעצבן שלא גילו לו על המחלה, ולכן אלו שיקולים קשים מאוד. ולדעתי אם יש אפשרות לספר לפני בלי שהבחור יברח, אז יש לספר, ואילו אם לא, אז יש לדחות ולספר רק בשלב מתקדם, בו הבחור יוכל לקבל את זה בצורה הנכונה. ואומנם הבחור יתעצבן שלא גילו לא- אבל אין ברירה אחרת, ולמרות הצער יש בכך צורך.
מעניין יהיה גם לדון בסוגיה הזו בעניין של הבאת תמונה בבירור- הרי אם אנחנו כל כך אמיתיים ודורשים אמת, אז למה שלא נדרוש תמונה מכל אחד. הרי זכותו לקבל תמונה- וכך לקבל מידע אמין ונכון לגבי המשודכת, והרי לא יעלה על הדעת להסתיר ממנו מידע. ואף אם יפסול- הרי זכותו. אך בפועל, אנחנו מגלים שרוב האנשים נמנעים מלהביא תמונה, למרות שכולם יסכימו שעל מראה מותר לפסול, והסיבה העיקרית היא שאנחנו רוצים ששניהם יקבלו הזדמנות שווה והוגנת להכיר את השני - על שלל הדברים שמאפיינים אותם, ולא רק דבר אחד שיעכיר ויאפיל על הכול- במידה והוא לא מוצא חן.
MP7 - בנוסף, אני מבין שעצבנתי אותך, אבל אני מבקש שלא לזלזל. בסה"כ אני מביע דעה אישית ומעלה אותה לדיון, ומוכן לשמוע כל טענה נגד או בעד. אבל זה לא נעים או יפה לזלזל בדעות של אחרים.
יש דברים שהם מאד מהותיים וצריך לספר אותם כבר בשלב הבירורים ויש דברים שעדיף להסתיר. ובאותה מידה צריך גם לחנך את עם המשודכים לא לפסול על הסף בגלל כל דבר שמתגלה בשלב הבירורים.
אני בהחלט לא חושב שבחור/ה שיוצאים צריכים לשלול על הסף נישואין עם גרוש/ה. אני אישית מכיר מקרוב כמה גרושים/ות צעירים שהקימו בית שני לתפארת. אבל זהו בהחלט מידע מהותי שצריך לדעת מראש.
קשה לי לי עם הקביעה שצריך לחנך. אומנם זה רעיון נהדר, אבל בפועל הקושי לשדכן הוא עצום אם הוא צריך גם לחנך ולא רק לשדך. ובפועל- זה לא הכי מעשי.
לכן סייגתי, אם ישנו שדכן שיכול לעביר "חיסרון" בצורה טובה- הווי אומר שסיכוי טוב שיתקבל, מה טוב.
מאידך, יש "חסרונות" שעדיף להסתיר, ולגלות בשלב מתקדם- משום שכרגע הם יגרמו למשודך לנוס על נפשו, ולפספס את המשודך השני על כל הכלול בו.
דבר זה נעשה מתוך אמונה- שכאשר המשודך יכיר לעומק את המשודך, או לפחות יתרשם ממנו בפגישה פנים אל פנים, הוא יוכל לשקלל בצורה הוגנת את המשודך.
כמובן שהמחיר שבהעלמת מידע הוא נוראי, אבל לפעמים הסיכון שווה את זה.
אז מה הם הגדרים של הסתרה?
מה מותר להסתיר? ומה חובה לגלות?
כבר אמרתי שאין על זה הסכמה כללית. יש שדכנים שמסתירים יותר- עד ליצירת רושם מוטעה, ויש שדכנים שקרובים יותר לאמת. מה נכון? כמובן שכולנו היינו מעדיפים את האמת, אבל יש מספיק זוגות שיעידו שאילו הם היו עושים בירור אמיתי או שומעים כל פרט על השני- אז הם לא היו נשואים היום.
ולכן למסקנה, אני לא רוצה לקבוע חוקים- אע"פ שאני גם לא יכול.
ואני רוצה לסמוך על השדכנים שיבינו את המורכבות והקשיים שאיתם הם מתמודדים, וכולי תקווה ותפילה שהם יודעים מה הם עושים. ואף אם לפעמים הם מועדים או מגזימים, אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה- בסופו של יום, רוב השדכנים עושים את זה בהתנדבות מתוך טוב לב ורצון לעבוד את ה'.
אני ממש מעריכה את זה וממש עזר לי להרגיש שאני לא סתם נבהלת ומה שאני מרגישה זה לגטימי ונורמאלי ונכון.
היום דיברתי עם מכה מורות חילוניות שאני עובדת איתן על הסוגיה הזאת והן לא הבינו מה הבעיה שלי ואמרו שיש בי משהו לא בסדר אם זה מרתיע אותי והייתי צריכה להזכיר לעצמי שוב ושוב שהן באות מעולם אחר ולכן הן לא מבינות.
וכשקראתי את מה שכתבתם זה הרגיע אותי...יש כאן מישהו שמבין אותי.
התייעצתי היום עם השדכנית. היא חשבה שבגלל שיש לי הסכמה כללית לצאת עם גרושים, לא היה צריך לספר לי שוב שהבחור הזה גרוש. בכל אופן, הבנתי מתוך השיחה איתה שאין טעם להמשיך וחתכתי עם הבחור...כעבור חצי שעה של השתפכות מהצד שלו.
1. כשקראתי את ההודעה הראשונה של פותחת השרשור, מליון אזעקות וסירנות צצו לי בראש:
א. הוא חרדי והיא דתית לאומית, בעולם החרדי יש לזה סיבות טובות.
ב. הוא הרבה יותר בוגר ממנה..
ג. ואפילו הוא ספרדי והיא אשכנזיה- אצלנו בציבור זה אחלה, אצלהם יש לזה משמעות.
ד. לבן אדם אין מעצורים, שיקול דעת, משהו שם גרוע לאללה.
ה. הוא גרוש
והחלטתי לקחת כמה כיוונים:
1. לגבי אותו בחור- לא רציתי להתערב, היא יוצאת איתו, ותכלס אני לא הכי בטוח שאני מקבל את הרושם הנכון, ולא רציתי שבגללי הם ייפרדו. לכן בצורה שאינה קטלנית, המלצתי בדרישה שתלך להתייעץ עם רב. מתוך ידיעה שהתייעצות עם האדם הנכון שיכיר את כל הפרטים ייתן תשובה צודקת ומתאימה.
2. לגבי השדכנית - כאן נכנסנו לסוגיה של מה מסתירים ומה אומרים ישירות. לקחתי צד כללי, ובו טענתי שבמבחינה עקרונית לפעמים חשוב להסתיר דברים. הגבולות קבעתי, אינם מקובלים על הכלל, ולכן חשוב להשתמש בראש. אם כי כמובן שיש העדפה לספר הכול- מדובר על מקרים מיוחדים מאוד שבהם השדכן מאוד רוצה שהם יצאו בגלל התאמה (ולא סיבות אחרות), והוא בטוח שאם הוא יצליח להביא אותם לפגישה אז יהיה שקלול הוגן לשניהם.
האם השדכנית הזו היתה בסדר? ממש ממש לא!!!
לדעתי נושא הגירושים הוא נושא רגיש מאוד וכולל בתוכו כל כך הרבה, שלא רק שחובה להגיד, אלא אף כדאי לתת למישהו מבוגר ומתאים לשדך, ולא לשדכן רגיל. ואני מכיר שדכנים שכאשר הם פוגשים זוג שלדעתם מתאים, הם מעבירים את המושכות לאדם שמיוחד ומתאים לזה. כי מה לעשות, זה מורכב ודורש דברים מיוחדים.
אולם, לפני שאני מוציא להורג את השדכנית- משום שהיא לא נמצאת לפניי, ומשום שכאן בפורום יש שדכנים ומשודכים רבים. לקחתי את הכיוון שצריך להבין את השדכן, אפילו כאשר הוא מסתיר מידע, משום שהוא מודע לעוול וכאב שזה יכול לגרום בהעלמת מידע, ובכל זאת הוא לוקח את הסיכון- משום שהוא רוצה לתת להם הזדמנות שווה בפגישה. וכל עוד מדובר בדברים לגיטימיים אז זה בסדר.
הבעיה הייתה שאתם חשבתם בראש על השדכנית ההיא, ואילו אני חשבתי על יחסי שדכן- משודך, בלי קשר לשדכנית ולגבולות האדומים שהיא עברה.
המשודך - כמובן שהוא רשאי לפסול על תחושות וכל דבר אחר, ויהי זה הדבר הכי קטן. אבל שדכן לא מונע ממנו לפסול, אלא מנסה לקדם את זה צעד נוסף- בכדי לתת למשודך את האופציה לפסול מתוך היכרות רחבה ועמוקה יותר. זהו אחריות וסיכון שמגיע מתוך טוב לב של השדכן שרוצה שהם יצאו בגלל שהוא משוכנע בהתאמתם. דעתי שכל עוד זה בגדר דברים שוליים- אין בכך רע. ואף אם אני אישית לא מסכים, אני חושב שזה לגיטימי לשדכן לפעול כך. וכמובן בגבולות.
ens62 - אני תוהה עליך מאוד מאוד. לאור הסעיפים שמניתי בפסקה הראשונה, איני מבין איך הסכמת לצאת איתו. לכל הפחות בלי בירור מקדים. כמובן שזה לא הוגן מצידי לשפוט אותך, ואני לא מכיר אותך או את מצבך. ואף אין לראות בזה "חכם לאחר מעשה" , אולם במקרים כאלו חשוב מאוד לעשות לכל הפחות בירורים משמעותיים.
וזה לקח לכולנו. בלי קשר למצדדים או מתנגדים לבירורים- במצבים מיוחדים, תתעקשו לברר בצורה משמעותית, ותשאלו את השאלות הנכונות. אל תפקירו את גורלכם בידי השדכנים, לשאול ולשאול ולשאול.
לא צריך לאבד את הראש, תמיד צריך פרופורצייה- אבל תפעילו גם את הראש.
MP7 -במידה וקראת עד לכאן, אז הנה הודעה בשבילך. אני מקווה שההודעה הזו הבהירה לך את דעתי, ואף הראתה שאין בינינו מחלוקת. לא רק שאין להסתיר שהוא גרוש אלא אף כדאי לתת את זה לידי אדם מתאים שישדך\ילווה. ועוד, שעל המשודך לשאול, ואומנם על דברים קטנים ושוליים אפשר להעלים עין- ואני לא יודע אם תסכימי על זה, אבל ליתר הדברים המהותיים אני חושב שכן.
הסיבה שיצאתי איתו בלי לברר עליו זה בגלל שלי אישית יש קושי עם עולם הבירורים.
הסיפור הזה הוא לא הסיפור הכי גרוע שהיה לי. היה לי סיפור עוד יותר נורא מזה (שיכול להיות שסיפרתי לך עליו פעם) שבו התאהבתי בבחור וגיליתי שהוא ממש מסוכן.
ביררתי עליו אחרי שהתחלתי לצאת איתו ולקח זמן עד שהצלחתי להבין עד כמה הוא מסוכן כי חברים של הבחור (2 רבנים מאד מוכרים שמרצים בהרבה מדרשות וכוללים) המשיכו להתעקש מולי שהבחור טוב.
אבל-
כשהרב שלי התערב וניער אותם ולחץ אותם לקיר, הם הודו שהם יודעים שיש משהו בעייתי ומשם והלאה הענין התגלגל עד שהובהר סופית שהבחור מאד מסוכן.
הרבנים האלה שיקרו לי כי הם מאד רצו שהוא יתחתן והייתי צריכה לחפור מאד עמוק עד שהגעתי לבנות שהוא יצא איתן בעבר (שאפילו לא הסכימו לדבר איתי באופן ישיר מרוב שהן פחדו ממנו) והבנתי את עומק הבעיה.
אני יכולה לנסות לברר על כל בחור שאני יוצאת איתו אבל זה בעייתי כי החברה שלנו נוטה לנסות לכסות בעיות של אנשים באופן כללי וקל וחומר בעולם השידוכים. אנשים מוכנים ללכת רחוק עם המרמה שלהם כדי שמישהוא יתחתן. הם שוכחים שזה לא חכמה להתחתן. החכמה היא להיות נשוי.
גם אם הייתי מבררת על הבחור הזה, אני בטוחה שהיו אומרים עליו רק דברים טובים כי אנשים לא אומרים את האמת בצורה ישירה בכל מה שקשור לשידוכים. במקרה הטוב הם רומדים לזה בין השורות ואתה צריך להיות פיקח מספיק כדי להבין מה הם רוצים מהחיים שלך.
2 רבנים מאוד מוכרים שמרצים בהרבה מדרשות וכוללים, שמשכנעים אותך שהבחור "טוב", רק בשביל שהוא יתחתן?????
זה פשוט מזעזע!
זה מה שיש לי לומר.
דבר נוסף - תשמרי טוב טוב על הרב הזה שלך, שעזר לך לפענח מה בדיוק בחובו של הבחור..
זה דבר יעיל מאוד מאוד!
(מדברת אחות של גרושה, עכשיו נשואה פעם שניה, שהגרוש שלה לא נורמלי בעליל, אבל הרב שלו כל כך המליץ, שכשההורים שלי רצו לבוא אליו לשיחה אחרי שדברים התפוצצו, הוא לא הסכים לקבל אותם! והוא גר רחוק מאוד, והוא בעצמו ראש הישיבה)
מסקנה:
לא להאמין לרבנים שלא מכירים אותך באופן אישי.
מסקנה 2:
צריך להיות לך איזה מישהו שיכול לברר בשבילך עד הסוף (כמו אצל ens62 הרב שלה...)
ועכשיו לתשובה לשאלתך: הרב שלי הוא רב מדהים. יש לו ממש מח חד כתער והבנה מאד עמוקה של אנשים ואי אפשר בגרוש לעבוד עליו וכבר היו כמה פעמים שהוא הצליח לזהות דפיקויות אצל בנים שיצאתי איתם. (אל תשאלו אותי מי שולח אלי את כל המוזרים האלו כי התשובה היא נורא פשוטה-הקב"ה).
אבל
הוא גם אדם מאד עסוק. אני מעדיפה להתייעץ איתו אחרי שאני מחליטה אם יש סיכוי לקשר. הרי אני יוצאת עם המון בחורים לפגישה אחת בלבד או שתיים ואני לא מרגישה שאני יכולה להזעיק אותו על כל קשר שאני מתחילה. כשאני מרגישה שיש סיכוי אני מתייעצת איתו והוא עוזר לי לברר בעת הצורך. לגבי הבחור הנוכחי אני עדין הייתי בשלבים של להחליט אם יש לזה סיכוי כשראיתי את ההתנהגות המוזרה אז לא היה שייך מבחינתי לבקש מהרב לברר. מה עוד שהייתה לי סיטואציה מאד דומה בשנה שעברה בתקופה הזאת בידיוק עם מצב מאד דומא של 2 בחורים שהתאהבו בי וישר שלפו הרבה מחמאות ואחד מהם גם התחיל לספר לי על נפילות שהיו לו עם חברה (איכס...) והרב שלי הסביר לי שלא שייך לתת לבחורה מחמאות בפגישות הראשונות ובטח שלא על משהו שקשור לגוף.
למה פניתי לפורום?
הרבה פעמים אני יודעת בלב את התשובה לשאלה שלי אבל אני זקוקה לאישור מאנשים אחרים שאני צודקת בהחלטתי. למה? כי אני יודעת שאני מאד איטואטיבית אבל גם מאד רגישה ולפעמים אני יכולה להיבהל מדברים שאין צורך להיבהל מהם. עוזר לי לקרוא שאנשים אחרים מסכימים איתי ושהתגובה שלי לא מוגזמת.
אני קוראת הרבה דברים שאנשים כותבים פה ובשונה מפורום "לא כלה" (שהוא אמנם קצת יותר מענין אבל גם קצת פחות...אה...רוחני...) אני מאד מעריכה את השיפוט של אנשים כאן. אנשים כותבים דברים יפים ומתייחסים בסבלנות לכל ילדי הגיל הרך למיניהם שמסתובבים פה (...) והתגובות באמת עזרו לי.
אני כבר ידעתי את התשובה אז לא היה צורך לשאול שוב את הרב שלי אבל היה לי צורך לקרוא מאנשים אחרים שאני צודקת בתחושותיי והפורום הזה ענה על הצורך הזה.
(כלומר שאם את מגיבה לגברים שלי- תלחצי על הכפתור "תגובה" מתחת להודעה שלי- ולא מתחת לאף הודעה אחרת!! ככה יהיה ברור שאת עונה לי... טוב?)
יש בדברייך שני משפטים- שנראים לי משלימים-- שאולי שימי ליבך עליהם-
"הסיבה שיצאתי איתו בלי לברר עליו זה בגלל שלי אישית יש קושי עם עולם הבירורים."
"אל תשאלו אותי מי שולח אלי את כל המוזרים האלו כי התשובה היא נורא פשוטה-הקב"ה"
הקב"ה שולח לנו לחיים כל מיני דברים-
אבל חלק מהחכמה שלנו זה לדעת לברור-- למה להיענות ומה להגיד- תודה, זה לא בשבילי.
נראה לי שאם היית מבררת יותר על כל בחור שאת יוצאת איתו -זה היה יכול מאוד לחסוך לך לפחות חלק מהמוזרים והיצורים למיניהם...
ואם קשה לך לברר- אז תקבלי עזרה בזה!!
הרב שלך עסוק מאוד ואא לבקש ממנו לעשות הכל- אז לא- תיעזרי במישו אחר- ררק את הדבר הכבד תביאי לפני הרב....
את יכולה להיעזר במדריכה או חברה נשואה או אחות גדולה או אבאמא!! או רבנית שלך
שתעשה לך את רוב עבודת הבירורים על כל הצעה. ותביא לפנייך את התגליות שימצאו...
חבל-חבל-חבל לאסוף שריטות לחיים בגלל חסר עבודת שטח...
לגבי מה שענית-- תודה. למדתי משו חשוב
כמו שמישי פה פעם ניסחה את זה---
"בסופו של דבר- אתה תתחבר לעצה שמגבה את מה שאתה כבר מרגיש מראש..
כך שהתשובה נמצאת כבר אצלך." (ליטל)
*בבקשה לא לעשות השוואות בינינו לבין "לא כלה" בכיפה. זה לא מוסיף אור לעולם ואהבה לעמ"י. זה סתם..... דיבורים מיותרים. ב"ה יש מקום לכולם בנחת וברווח. תודה.
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
)
ב"הצלחה בהמשך הדרך...
