הציבור החרדי כבודו במקומו מונח אך ככל ציבור גם לו יש מעלות ומגרעות. (צבו"ר- צדיקים בינוניים ורשעים)

אין בכוונתי לכתוב על הציבור החרדי כי אני מעדיף לדבר עלינו - אין ספק שישנם דברים בציבור שלנו שצריכים תיקון אך בהחלט הציבור שלנו לא גרוע כ"כ כפי שאת מציירת.

קודם כל, על כל אחד מאיתנו להסתכל כלפי עצמו במה הוא לא בסדר ואח"כ לנסות לתקן את כל העולם.

אם את רואה בציבור החרדי הנהגות שמוצאות חן בעינייך את יכולה בהחלט לאמץ אותם מבלי להגרר אחריהם גם בהשקפת העולם שאני מניח שאינה לרוחך.

את חושבת שאת יכולה להשפיע גם הלאה? עוד יותר טוב. תברכי בקול כך שגם חברותייך ילמדו להקפיד על כך, תשמעי שירים על טהרת הקודש וכו'.

בהצלחה, וחזקי ואמצי בעבודת ה'.

ובמצב של התפתחות מאז שנברא.

אנחנו צריכים להוסיף אור. כמו שאומר הרב קוק בערפלי טוהר (סד) שהצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדקות.

כל אדם, וכל ציבור, איזה שיהיה, איננו מושלם. גם את. נפש האדם וקל וחומר שנפש הציבור מורכבת.

גם אני חשבתי שסוף סוף הגענו לדור שאיננו פשרן אלא או שזורק את הכל או שהולך על כל הקופה אך התפלאתי לראות שלא כך הדבר וגם היום רואים אנשים שרוצים להיות קרובים לקדושה ועדיין חולים בכל מיני מחשבות מוזרות של שילוב חול וקודש. ברוך השם. אם כל לא הייתה לנו כלל עבודה והעולם היה בא על קיצו.

הצטרפי למוסיפי האור, למלמדי הזכות ותתמלאי בתחושה של שליחות ושל אחריות כלפי כל אותן נשמות טועות.

בהצלחה

וטיפ, אל תתייחסי אליהם כאילו הם כבר מגדירים עצמם כדתיים אז איך הם כאלו "לייט". אלא, התייחסי אל כל יהודי ללא הגדרה, כמו שאת מתייחסת לחילוני שהוא "דף נקי" וזה עתה רוצה לחזור בתשובה, וכמו שקל לך לקבל חילוני שרוצה לחזור בתשובה על כל שק החטאים שלו, כך תתייחסי גם לאלו המכונים דתיים. שהרי בסופו של דבר כולנו יהודים וכל ההגדרות האלו של דתיים חילוניים חרדים הם שמות של עבודה זרה כלשון הרב קוק ורק מקבעים אותנו במקום.

הרי הרב קוק היה נראה כחרדי לכל דבר, לא???

והוא רק הקים את המודעות לציונות..

הוא לא התכוון בכלל בכלל שהציונות תביא לפשרנות במצוות, בהלכה וכ'ו...

אף אחד לא אמר שציונות = פשרנות במצוות.

אפשר בהחלט להיות ציוני ומקפיד גדול בקיום תורה ומצוות. ולא חסרים דוגמאות.

החיצוניות לא קובעת- ואני ממש ממש משתדלת לראות רק את הפנימיות בכולם

אני אוהבת כל יהודי ויהודי באשר הוא...

ובודאי שיש אנשים דתיים צדיקים.- לא חסרים דוגמאות.

אבל בכל זאת למה הציונות היא פשרנות??????'

אני רואה את הילדים בציבור החרדי...

ואת הילדים פה... זה פשוט הבדל של שמיים וארץ...

ועוד הבהרה קטנה: אני לא מנסה להיות נגדנו הציבור הדתי, (אם זה היה כך אז הייתי עוזבת את המחנה והולכת למחנה החרדי..) ממש ממש לא- אלא שאני רוצה שהציבור שלנו יתוקן עד כמה שאפשר.

תודה!

יש איזה מיתוס נפוץ לפיו הציונים הם אלו שהתחילו להיות פשרניים - המיתוס הזה הוא לא יותר ממיתוס.

לדעתי הפשרנות התחילה עוד בגלות מזרמים שקדמו לציונות הדתית והחרדיות האנטי ציונית גם היא מקורה בזרמים קודמים.

אני מהמר על כך שמה שנקרא היום "פשרנות" התחיל מהזרם שייסד הרש"ר הירש הידוע בשם "תורה עם דרך ארץ" והחרדיות (וזה דבר ידוע) החלה מהזרם של החת"ם סופר "חדש אסור מין התורה" (אולטרא אותדוכסיה) - זרמים שקדמו לציונות הדתית.

אבל אני לא היסטוריון, אלו רק השערות אז נא לקחת אותי בעירבון מוגבל(בנושא הזה).

בהמשך החיים מי שיקבע איך תלכי ומי תהיי זה את.

ואם את מרגישה עכשיו שאת רוצה יותר להתחזק אז תתחילי לאט לאט.

לצערנו יש הרבה מחלות רוחניות בדור, ולכן העבודה היא יותר עצמית ולא מה כולם יאמרו ואין כולם נראים.

אם המדינה נראית לך דבר שצריך להתחבר אליו אבל מפריע לך הפשרנות - אז את אל תהיי פשרנית ותהיי ציונית, אל תהפכי לחרדיה "בגלל שהציבור שלי לא בסדר".

מקסימום, את ילדייך תאכלי לשלוח לבית ספר חרדי, אבל את בעצמך - תחשבי מה נראית לך הדרך הנכונה ובה ילכי, אל תקחי אחריות על הציבור שלך.

הדת"ל משתפרים פעם הדתיים היו רק קצת אצל הרב נרי'ה ואצל הרב צבי יהודה היום ברוך ה'.... פעם החילונים(אני יודע ממישהו שחזר בתשובה לפני איזה30שנה וסיפר לי)לא ידעו מה זה דת"ל היום בגלל שהציבור יותר חזק אז יודעים פעם הדתים היו הקיבוצים וזהו היום... וזה המהפכה של הרב צבי יהודה

רק שתדע שהיא יכולה להיות דתלי"ת גם בלי שכשתתחתן ילדיה "יושפעו לרעה" מהסביבה הציונית דתית, כי הבנתי שהיא חושב שהחברה הציונית דתית לא מספיק טובה.

בעיני - החברה הדתית לאומית היא החברההטובה ביותר בארץ, מכל הבחינות כמעט.

איך אפשר לעכל את זה.(או שלב מקודם יותר איך אפשר לבלוע) למה בעם שצריך להיות מאוחד הרי ואהבת לרעך כמוך ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך... וכד' יש בו כ"כ הרבה מחלוקות

ונגיד שהאלו שלא שומרים תורה ומצוות מבטן ולידה -תינוקת שנשבו (חילוניים בלעז) או איך שלא תקראו לאחינו הטועים הם לא מכירים את הפס' הזה או שלא מכירים בפסוק  הזה אז איתם יש נתק כולשהו..

אבל למה, למה בציבור הסרוג והציבור החרדי כל כך עוינות כל כך זילזול אחד כלפי השני והרי תורה אחת יש אמת אחת יש אז מה הפולמוסים הסוערים הדיונים הפוגענים המערכוני הדיבורי זילזול אילו ברבני אילו...

והרי גם פה מוכר וידוע לשני המחנות(איזה עצוב) שהווה זהיר בגחלתן שעקיצתן עקיצת עקרב ונשיכתן נשיכת שרף (ההפך)

אז למה ריבונו של עולם זה ככה?!?!?!?!

אשמח מאד מאד והמון המון אם גם אתם תענו לי איזה שהיא תשובה..

קודם כל מה שלומך יקרה?

אני רוצה לספר לך משהו שאני אישית עברתי כדי לתת רקע המצד שלי ולהגיד לך מה אני חושבת על העיניין.

אני באה ממשפחה מסורתית שלא ידעו מזה שמירת שבת צניעות מצוות וכ' אלא עשו מה שמבית ההורים למוד.

צניעות בסיסית (כמו ללבוש לא חשוף מאוד) ושולחן שבת וכ'.

ההורים שמו אותנו בבי"ס חרדי אותי ואת אחותי כבר מגן חובה.

המצב כיום הוא כזה אחי הגדול שלמד בממ"ד הוא מתחזק ב"ה אחותי כיום בממ"ד שבע"ה תזכה להתחזק עוד אמן! אני שלמדתי ולומדת בחרדי סללתי דרך מגוונת משל עצמי (דרך אמיתית כמובן) ובחרתי ללכת בכיוון הציבור הדתי לאומי לא כי זה פשרנות אלא כי לשם הנשמה נמשכה.

הייתי בבי"ס חרדי קיצוני שהיה לי ממש קשה שם.. אנשים מסוימים מורות מסוימות לא כיבדו את דעותי וניסו להפריע לי בבחירת אול' טובה בחירת הדרך האישית שלי (אני יכולה להרחיב לך באישי)

חשוב לי להדגיש אני לא שונאת חרדים אני מודה להם על החינוך הטוב הזה שנתנו ונותנים עוד כל השנים האלה אבל זו היתה הבעיה מה שלא הדרך שלהם אז לא שייך אליהם והם ינסו לקטול אותו.

חשוב לי להדגיש עוד דבר- זה לא כולם ככה.

בסופו של דבר אמרתי לאמא שלי "אם אני לא עוברת בי"ס לבי"ס אחר אני לא לומדת..."

אול' זה לא היה אופציה כבר, כי לא קיבלו אותי לכיתה יא' אך נוכחתי לדעת שעם כל המצאמצים שלי יש 1 בשמיים שבחר שאהיה במקום X ומשם אצמח והמשכתי בבי"ס חרדי אחר (מודרני) ב"ה הרבה יותר טוב.

אני חייבת לומר שבסופו של דבר תמיד רוצים לראות לטעות ולהבין בציבור השני מה הולך ולמה.עברתי הרבה בשביל להתבסס ויש לי עוד הרבה...

מה שחשוב לזכור זה שלא חייבים להיות חרדים כדי לשים גרביים. לא חייבים להיות חרדים (בהגדרה) כדי להתלבש יותר צנוע או לא לשמוע שירים לא טובים.

כיום אני מדריכה בתנועת הנוער בנ"ע כבר שנה וחצי ב"ה.

אז ב"ה בתחילת הדרך הם קיבלו אותי בסבר פנים יפות... מסלול החיים תאמיני לי אין מסלול יותר טוב מהמסלול שלך.

כל אחד והמסלול שהכי יפה והכי מותאם בשבילו.

תשמחי שאת במקום שלך ואל תפחדי להתקדם... יש בכל ציבור מגרעות בצדדים שונים ולא תמיד רואים הכל.

העיקר ללכת עם האמת שבלב.

לכי לשם לאמת תצעדי איתה בביטחה ואל תפחדי ממה אנשים יגידו, תעשי מה שאת חושבת לנכון שצריך לעשות וכמובן שיהיה מוצדק ונכון עפ"י התורה הקדושה.

עם המגרעה הזאת שהציבור שלנו ברובו לא נראה כהכי חזק צומחים משם הרבה..!

מקווה שהובנתי אם יש הערה, הארה, שאלה או בקשה אשמח לענות גם באישי..

ב"הצלחה רבה.

גם כן מסתייגת מכמה דברים בצבור הדת"ל, כלומר נגיד מהמעורבות בתנועות נוער, בשמיעת שירים

לא הכי כשרים וצנועים, בלבוש הלא מי יודע מה צנוע ,ובעוד דברים שכתבת. כלומר לא תראי מישהי שמגדירה עצמה כחרדית מסתובבת עם חולצה קצרה או חצאית קצרה, ולא תראי מישהי שמגדירה עצמה כחרדית שומעת שירים לא כשרים.  אבל כמובן בכל צבור יש את החזקים פחות וחזקים יותר..

אז אני לדוגמא לוקחת את הדברים הטובים מהצבור הדת"ל, האידיאולוגיה,הציונות, ועוד כמה דברים טובים שיש , וגם כן לוקחת דברים מהצבור החרדי כמו עניינים של צניעות, ועוד כמה דברים.

ברור שאפשר לקחת את הדברים הטובים מכל צבור, וכמו שמישהי כתבה, לא צריך להיות חרדי כדי להתלבש צנוע או לשמור מצוות קלה כחמורה.

בהצלחה רבה!
 

הקטע הוא שבכל ציבור א ת תראי את זה.. בכל ציבור יש את החבר'ה הלא טובים ומחפפים, והציבור הדתי לאומי קיבל דווקא הוא את  הכינוי של "מזרוחניקים"[=חפיפיניקים] בגלל שיש כאלו שמתנגדים לדרך  של הציבור הדתי לאומי ואז מחפשים איך לנמיך אותם... בכל ציבור יש חפיפיניקים.. זה דבר ראשון,

דבר שני, באמת תבדקי מה הדרך שאת רוצה ללכת בה כי אם החרדים נראים לך טובים יותר אז תלכי לבדוק שזה לא רק יראה לך אלא שתהיה בטוחה בזה!  אני מאוד אוהבת את החרדים  והייתי ממליצה לך באמת ללכת ולראות איך הם באמת חיים , אם מפריע לך איך שכל החבר'ה אצלך מתנהגים אז תזכרי שכדי לתקן אותם את קודם צריכה להתחיל בתיקון העצמי שלך.. איך את מתחילה?.. קודם תמקמי את עצמך, תציבי לעצמך מטרות, תתחילי לעבוד , ואז תביני למה הם כאלה חפיפניקים..ויהיה לך כוח לעזור להם אם באמת תעבידי כמו שצריך על עצמך..

שבוע טוב

הייתי בהרצאה של אביחי כהן אחד שגדל במשפחה דתית אבל לא מצא את היופי בדת לכן הוא חזר בשאלה לגמרי לגמרי זאת אומרת לא יום כיפור, ולא כלום.

הוא שרת בצבא בדובדן, אח"כ הוא היה דוגמן צמרת.

 ולבסוף הוא חזר בתשובה ב"ה.

בהרצאה שלו הוא אמר משפט שממש נכנס לי ללב והוא- "אם אתה מאמין אז תאמין עד הסוף, אם אתה לא מאמין אל תאמין בכלל" ואז הוא הסביר שכל דבר שהוא היה עושה בחיים שלו הוא היה עושה אותו בשלימות, לכן ברגע שהוא לא הבין שהיהדות זו הדת הנכונה אז הוא כפר בהכל כי זה לא נכון, אבל אם אתה מאמין שהיהדות זה הדבר האמיתי אז איך הגיוני בכלל שתוותר על סעיף הכי קטן נכון בשו"ע??י ש נפילות ומשברים אבל להגיע בראש כזה שזה כבר לא בשבילי, ולוותר מראש??? 

למה החרדים מקיימים כל סעיף משולחן ערוך?.. ממש לא.. אף מגזר לא.. אל תשתייך למגזר מסויים כי רוב הציבור מקפיד.. תשתייך לציבור מסויים כי אתה מאמין באידיאלים שלהם..זה חשוב לשים על זה דגש..

"אחי למה נכנסת לבנ"ע? היית יכול להיות בחור ישיבה מול הגמרא"

אחח המשפש הזה צרם לי.

מצד אחד, וואלה באמת אח של אבי (שם בדוי) צודק, קשה לעמוד בנסיונות בסגנון הזה.

וכשאני אומרת קשה אני מתכוונת לכך.

מצד שני איך אומרים It's complicated (סליחה אם יש שגיאות כתיב)

זה כזה מורכב... משם להרים אנשים או מהמבט החרדי "אם שמת כיפה שחורה והחלפת לסרוגה אז ירדת.."

איך אפשר לומר דברים כאלה? איך?? למה הדרך הזאת מראה סוג של דבקות שלעיתים מטעה.

המושגים שיש במקום הזה שונים מאוד מהמושגים וההגדרות בדתי"ל.

כמו כן אני מציינת שזה ממש מצער שיש את כל הפילוגים האלו וכל החילוקי דעות.

אבל לומר כאלו דברים? מגזר א' יותר מגזר ב' בדברים X ו- Y? קשה לי לשמוע..

 בתכל'ס אני רואה דברים אחרת אני מבינה מהצד שלי ת'מושגים האלה בצורה שונה.

אינמצב לומר דברים כאלה על אף אדם מעמ"י.. גם אם נראה כך.

הוא לא חזק כמוך? תעזור לו להתחזק.

הוא לא בדעות שלך, רד ממנו, אל תתוכח.. די! דשנו בנושא.

70 פנים לתורה ובקשר לדבקות?! ד' יעזור לו למצוא ת'דבקות במסלול חייו במקום שהוא נמצא.

ל-כ-ל יהודי יש חלק בזמן הגאולה בע"ה. בואו נשתדל לא להרוס אותו ורק לבנות!

לאהוב, לקרב.. להמנע מהגדרות שווא שיצרו מחלוקות בעמינו.

שניזכה לאהוב את כולם באמת! חג שמח!!

א. אני ממש לא אמרתי שהחרדים מקימיים כל סעיף בשו"ע, אלא סתם כתבתי את מה שהוא אמר וממש התחברתי ולא שייכתי אותו לשום מגזר. (למרות שאני בהחלט חושב שיש דברים בציבור הד"ל שמכפפים לכתחילה או שרוב הציבור לא נוהג נכון)

ב. אני ממש די הסכמתי כמעט עם כל מה שדניאלה, אבל מה שאמרת לגבי זה שאי אפשר לומר שציבור מסויים יותר טוב מהשני במשהו מסויים אני לא מסכים כי יש דברים שהד"ל יותר טובים, ויש דברים שהחרדים יותר טובים.

א- במה הציבור הדתי לאומי מכפפים לכתחילה?.. וכשאתה מדבר על הציבור הדת"ל אתה מדבר גם על הרבנים שלהם?..

ב- איפה אמרתי שאי אפשר לומר שציבור מסויים טוב יותר במשהו מסויים?..

גם לי זה ממש מפריע כל העניין הזה,

אבל הכי מפריע לי זה השנאה העמוקה שיש בין דת"ל לחרדים! פשוט מגעיל!

מתה על ה'- את יכולה לקחת דברים טובים מהדתיים ומהחרדים ולשלב אותם ביחד.(הנקרא בימנו: חרד"ל..)

ורק דיברנו על הדת"ל, לא דיברנו על הציבור הדתי תורני, שהוא שונה מהציבור הדת"ל.

בהצלחה בבחירת הדרך!!

לכן אמרתי את זה.

יש הרבה במה שאתה אומר, אבל לא תמיד האנשים משקפים את הציבור.

לעיתים הם יותר חזקים ולעיתים חלקם פחות.

מאוד קשה להגדיר מה זה דתי לאומי?  זה קשת מאוד רחבה של אנשים מדתי לייט עד לדוס, יש חרדים שבדעות מאוד דומים ואפילו כמעט אותו דבר כמו דתיים לאומיים מסוימים  ויש דתיים לאומיים שמאוד דומים לחרדים, נראה לי שאת יכולה למצוא גם בדתים לאומיים את הדברים שאת מחפשת רק צריכים למצוא את הציבור בתוך החברה הרחבה של הדתי לאומי.

כי קרוב אליך הדבר השינוי מתחיל מבתוך הלב שלך...    

לכל חברה יש את החסרונות שבה, גם לי זה היה השאלה הזאת ואז עברתי אולפנא לאולפנא ששמה יותר דגש על עבודת ה'.

נכון שהיום חלק מהציבור הדתי לאומי במצב רוחני לא טוב אבל יש אצל הרבה חיפוש לאמת בצורה חזקה ולפעמים זה יוצא החוצה בצורה שלא תמיד דוסית- אז שנזכה למצוא תמיד את האמת שיהיה אור חנוכה שמח! 

אני גם ילמד שם.

שחס וחלילה לא יובן מדברי שאבחיח כהן מזלזל בציבור הד"ל או משהו כזה,

סתם אמרתי מה שהוא אמר ומצא חן בעיני.

אתה מניח הנחות וקובע דברים ואז מאשים.

קוראים לזה איש קש.

אין אפשרות מחיקה (אבל אתה יכול לבקש שימחקו ואז ימחקו) אבל אתה יכול לערוך את התגובה ולכתוב 2 נקודות או 2 תווים במקום. כולל הכותרת. לדוגמא (..)

ולא, אין אפשרות לערוך אחרי שהגיבו לי.

ממשה.

שכחתי מזה - מחילה (כאילו אני גרמתי בטעות שאתה לא תוכל למחוק, בזה שהגבתי לך)

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן, כי הם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות ובעלי תשובה.

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

של אל תהיי צדיק מדיי

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

בניגוד לדוד שלא נמנע מ"ללכלך את ידיו בדם שפיר ושליה כדי לטהר אשה לבעלה" כלומר ללכלך את ידיו בהתמודדות עם הרשעה בעולם הזה , כדי לטהר את המציאות הארצית של כנסת ישראל (אשה) להקב"ה (לבעלה) כדי שלא יהיה מצב של "כטומאת הנידה היתה טומאתכם לפני".  רק בדרך של דוד אפשר לטהר לתקן ולקדש את הארציות ולבער את הרשעה, ורק אצל דוד ניתן לומר שעם ישראל טהור בכל צדדיו גם הגשמיים וגם הרוחניים.

דוד לא ירוד משאול, יותר קדוש ממנו אבל פחות "רוחני" כי כל עניינו של עם ישראל זה להופיע את השכינה בתחתונים, כי ה' רוצה *אנשי* קודש, מלאכים יש לו מספיק בשמים 

זה ממש לא בגלל שהוא פחד לממש בעולם המעשה. אלא בגלל שהוא מצא גרעין אמת אפילו ברע מוחלט כגון עמלק.

עיין פסקה תמד בקובץ א

אבל השיקול להעביר את שאול ממלכותו היה כי הוא נרתע בשל צדקותו להתלכלך מהעולם הזה, בניגוד לדוד "אדמוני עם יפה עיניים" ששופך דמים אבל מדעת סנהדרין

שזה כמובן קרה בגלל צדקותו שריחם

בגמרא ששווה לאבות. על שאול לא.

שאול רוחני יותר מדוד, אבל לא קדוש יותר.

בדיוק כמו שישראל עדיפים על המלאכים, על אף  שהמלאכים רוחניים יותר.

זה נכון שמה ששאול מייצג (את עצם מלכות ישראל ואת האבות) גדול יותר מדוד. אבל בזכות שאול אז מה ששאול מיצג נשאר עם דוד, כשבית דוד מולך על  כל ישראל כמלך ישראל ולא רק מלך יהודה

אין לך מקורות למה שאתה אומר ואתה רק מדבר מהרגש. ולא שזה מפתיע כולם זוכרים ואוהבים את דוד המלך.

אבל מה לעשות שחז"ל קבעו לא פעם אחת ולא פעמיים ששאול גדול מדוד.

הוא המכנה משותף לכולם

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.

זה בגדול, מקווה שאני מובן...

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.

על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

והתמונה הגדולה (שלעולם לא נשיג אותה בשלמותה כי היא אינסופית) היא הדרך להתחבר למי שצייר אותה.

אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לנסיון להבין מה המקום של כל דבר.

ממליץ ללמוד את מאמר ייסורים ממרקים של הרב, וכן לקרוא את המבוא של הספר בין החסידות לראי"ה של הרב שילת.

אפשר להסביר סתירות שונות באופנים שונים, לדוג':

1. כל הבנה מדברת על רובד אחר, וכל ההבנות הן דרך להתחבר למקור האחדותי שמאחורי הדברים. זה כמו שאין סתירה בין זה שחבר שלך מצחיק וקל דעת לפעמים לבין זה שהוא חכם ורציני, אלו דרכים שונות בהן המהות שלו מתגלה אליך.

2. לפעמים קל לראות את המכנה המשותף. לדוג', מי שתופס את הבריאה כחידוש, כלומר שקיומנו לא היה מוכרח והיינו יכולים לא להיות, לא רואה סתירה מהותית בין טבע לבין נס כי שניהם מחודשים, הטבע מחודש ביחס לה' והנס מחודש ביחס לטבע.

3. לפעמים הבנה מסויימת מזככת את הדעת ומנקה את השטח כדי שהבנה אחרת תובן בצורה נכונה.

אני חושב שיש שני עקרונות שאם הולכים איתם אז הדרך ברורה יותר- להבין שיש אחדות אלהית מאחורה ולחפש אותה, ולהבין שהאלהות הזו היא דינאמית. אנחנו לא מתעסקים בסתירות בין מושגים, אלא בהבנה של משהו "חי", שמכיל "סתירות" מעצם הגדרתו, שמתגלה פעם ככה ופעם ככה. הנגזרת של זה היא לדעת איך להתנהל כיצורים חיים כאן בעולם (לדוג' היחס בין בטחון לאקטיביות).

במילים אחרות, צריך לאחד כמה שניתן בין התפיסה הנבואית לתפיסת החכמה. בין החוש שמרגיש את האחדות והדינאמיות לבין השכל שרוצה שהדברים יהיו מוגדרים ומובנים. השילוב ביניהם מפרה מאוד ופותח פתח ליותר הבנה שכלית ויותר דבקות נשמתית. וזו בדיוק העבודה של דורנו, אחרי גלות ארוכה ארוכה. ובכך נזכה ל"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו".

דוג' נוספות- תפילה. בתפילה יש גם תיקון של האני (מידות וקרבת ה') בזכות העמידה מול ה', אבל בוודאי שיש גם מימד שה' מתגלה אלינו כ"מישהו" שבאמת מרחם על בנו שכואב לו וצועק אליו.

תורה. התורה היא ספר חוקים וסיפורים שהגיעו אלינו בצורה של התגלות אלהית (בניגוד למדע שהגיע דרך חקירה שלנו). לכן ממילא היא גונזת בתוכה כח של התגלות אלהית וכח של השפעה אלהית על המציאות. זו המהות שלה. 

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  

הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.

ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

https://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega1_ybn.pdf

https://etzion.org.il/sites/default/files/2022-09/mega2_medan.pdf

לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.

הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?

(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.

מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).

קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.

ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.

הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

ואנכי אעלך בתור גופה.

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.

כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.

חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

פרק זמנים - פניני הלכה

@סיעתא דשמייא1, אני חושב שזה לא עניין של מגזר, למרות שהחבדניקים אולי התחילו עם זה

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)