תתחילו לשמור על העיניים שלכם במקום כל הזמן להאשים את הנשים.

נכון, זה מושך, זה מגרה או מה שלא תרצו.

אבל הגזמתם!!!

אנחנו נתלבש איך שנרצה ונתהג איך שנרצה. כל אחת לפי המוסר שלה. אל תיכנסו לנו לארון ואל תוכיחו אותנו בזמן שאנחנו מתלבשות ב1000 שכבות ואצלכם זה כולה ציצית וחולצה.

ביום שתתחילו ללכת עם שרוול ארוך, מכנסיים ארוכים וגרביים כל היום- תהיה לכם זכות לדבר.

יש לך בעיה?! תתמודד.

שכן שלי לדוגמא היה הולך פשוט בלי משקפיים ברחוב.

לא כל העולם מסתובב סביבכם!

סטיגידיש. שמודה על שעשני כרצונו ומתלבשת איך שמתאים לה. ולא, כבר נטשתי את ה3/4 והחולצה הסגורה.

תתמודד.

"אנחנו נתלבש איך שנרצה ונתנהג איך שנרצה. כל אחת לפי המוסר שלה"

יש לי בעיה עם מצב שכזה, מחר יבוא בחור אלים שמבין ע"פ המוסר שלו ש"החזק שורד" וזכותו המלאה להיות בעל הבית על כל מי שהוא חזק ממנו או ממנה ולעשות בהן כרצונו, מי את שתגידי לו שהוא צריך לחיות על פי המוסר שלך??

המסקנה של פותח השרשור ודאי לא נכונה, אבל ראוי גם ראוי לתת את הדעת למציאות שהוא מבקש להצביע עליה.

אין ספק כי יכולנו כולנו בהתנהגותינו (לא רק בצניעות) להקל על חברינו את התמודדויותיהם בעבודת ה'. פעמים זה חובתינו, ופעמים זה לפנים משורת הדין, אף פעם זה לא מיותר!

לעצם התהיה של פותח השרשור, הרי כבר הכריע בזה הקב"ה שהעולם כמו שהוא עדיף על כליונו.

על דעת עצמי:

אמנם מברכים "ברוך שלא עשני אישה",כמדומני,

א. מצד המעלה של "מצווה" (שורוק בצ'- "גדול מצווה ועושה").

ב. מצד הקושי הכרוך בלהיות אישה.

וזה כבר מרגיז. מצטערת...

אני מתארת לעצמי שהתלונה שלו לא מכוונת לבנות שבפורום. אז בשביל מה ההכללה המגעילה הזאת?

תלמד לכבוש את היצר שלך במקום לדרוש מאחרים שישתנו לכבודך.

אנחנו נתלבש כפי שההלכה ציוותה ורוח ההלכה מחנכת!!

בהצלחה לכולם בהתמודדות!!

אדם נקרה אדם רק כשהוא מתחתן וזה נלמד מהפס' "ויקרא את שמם אדם". מה שכן אנחנו צריכות להשתדל ולהשתדל. וגם אתם כמובן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בהצלחה בעזהי"ת שנזכה לראות את טוב ה' עלינו!!!!

שמעניין אותן להוציא תעיניים לאחרים כמו שכתבת,לא תמיד מבינות מה רע ואסור בזה,שמעת על תינוקות שנשבו..?לצערינו יש מלא שלא מבינות שזה דבר אסור,וכך גם גברים שלא יודעים שזה אסור להסתכל על בנות...ומי שכן מודע,זה באמת לא פשוט,צריך לעשות השתדלות ולהתפלל לה' יתברך שיחזיר אותנו בתשובה שלמה אם בתור גבר שה' יעזור לך לשמור את העיניים ועל בנות ישראל שילכו בצניעות ובתור אישה שלא תכשיל אחרים .וזה באמת יותר יועיל מלהגיד שעדיףף שלא יתקיים עולם עם נשים.בזכות נשים צדקניות נגאלנו ובעז"ה גם בזכות נשים צדקניות נגאל.אז כן העולם יכול להתקיים גם בזכות צדיקות בודדות.שה' יחזיר אותנו בתשובה שלמה.

מי שמדבר בצורה לא נעימה , במילים עדינות, מה הוא מצפה?

חוץ מזה הוא ביקש עולם בלי נשים! ואז... מה יקרה לו כתוצאה ישירה מזה?......

מבין אותך מאוד מאוד. אל תתיחס לכל מה שהבנות כותבות פה..

זה באמת באמת התמודדות קשה.

אם הם היו גברים הם לא היו מצליחות להחזיק מעמד יום אחד..

בגלל זה לא נתנו להם את האחריות הזאת..

*האמת, כל אחד והתפקיד שהבורא הטיל עליו.

זה בהחלט התמודדות לא קלה ואנחנו חייבים לעבור אותה.

מחזק את ידיך.

"זכור את בוראך בימי בחרותיך.."

ובנושא הזה הקב"ה פשוט רוצה מאיתנו התמודדות..

ועליה אנחנו נקבל שכר.

ובזכות זה אנחנו במעלה יותר מהמלאכים, שאין להם יצה"ר.

עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה.

דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

מאין באת מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

בהצלחה לנו הבנים  של מלך מלכי המלכים - הקב"ה.
 

הבנים היו בנות הם לא היו מצליחים להתמודד עם כל גדרי הלבוש שנדרשים מהם.

כך,שבאמת כל אחד יעשה את תפקידו.

יצה"ר של בנות הוא להתלבש,של בנים הוא להסתכל.

הבנים ישמרו,הבנות ישמרו,וביחד נביא את הגאול

רק שתדע אולי לא אמרו לך את זה אף פעם

אשמח לשמוע הצעות בעניין.

למרות שזה בכלל עושה רושם שסתם מישהו החליט לפתוח ניק בשביל לעצבן

את ה"שעשני כרצונו"..

ולא נראה לי שאני רוצה להיות קרוב משפחה שלכם. יש לי מספיק משפחה ב"ה.

ב.   (רציתי לכתוב פה משהו ומחקתי)  

ג. הדיון הזה לא פייר - את מכירה את המשפחה שלי הרבה יותר ממה שאני יודע על המשפחה שלכם.

החוק אוסר להגיד "וואי רציתי להגיד משהו אבל עזוב"! זה עונש מוות במקום.

שונאת שעושים את זה!

אולי אתם לא באותו מצב, או שכבר התייאשתם מההתמודדות.

האמת היא שהוא נשמע בנסיון קשה שאי אפשר לברוח ממנו.

תתחזק. "ולא יבוש מהמלעיגים עליו בעבודת ה' ".

החותם לכבוד התורה, ומקיימיה.

"שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות"

"התשכח אשה עולה.. גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך"

"כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובבניין ירושלים תנוחמו"

יש גבול לבכיינות הנשית שאומרת תנו לי להתלבש איך שבא לי..יש לך מחוייבות כלפי עצמך מטעמי עבודת ה' שלך

את לא עושה טובה רק לבנים אלא קודם כל לעצמך.. ולעולם של ה'.

יש נטיה כזו התפתחה שנשים מרגישות יותר מידי שמגיע להן הכל הגזמנו לא?

נ.ב

לא סובלת שאני ובעלי הולכים ברחוב,בנק,דואר וכו' וכמה קרציות עוצרות אותו סליחה איפה זה וזה ונראות כמו שהן נראות או סתם מדברות ברכות מתחנחנת כאילו הוא פנוי

בואו נתפוס את עצמינו.

יושבות יום שלם ולומדות בלי להירדם, בלי לדבר עם החברותות, בלי לישון בשיעורים... אז אולי שכל אחד יקפיד במה שנוגע אליו ולא יציץ אל עבר חברו???

"ומוסיפה- לא מאכילים טרול!!"

מזל שהקב"ה לא מינה אותך לסגן שלו כי כנראה שהוא חושב שהעולם יכול להתקיים.....

אכן יש בעיות, אבל לא שוברים כלים !

תיקון הוא לא ישיג בדרך מכוערת שכזו.

ואם הוא יבקש יותר מדי יפה מהקב"ה שיהיה עולם בלי נשים עבורו.... הוא עוד חלילה עלול לזכות בזה...

צריך לדעת להתבטא.

זה בסיסי למי שרוצה להתחתן בעז"ה.

אולי הוא פשוט עוד ניק מעצבן..

סתם..

להוציא לך את העיניים ולהביא אותך לגיהנום, כנראה ששם מקומך.

ברוך שעשני כרצונו.

נכון שיש לנו (לכולנו) על מה לעבוד. 

לקחת כל דבר ודבר בעולם, מהרגשות ומחשבות, ועד ליצרים ומעשים, לקחת את החומר הזה ולעצב אותו, לשים אותו בצורה הנכונה, ובכך להפוך אותו לקדושה. אתגר. 

כן כן יש על מה לעבוד.וזה לא אומר שזה פשוט או קל. אבל זה בהחלט אפשרי וחובה, וזה עבודה לכל החיים. גאולת האדם. 

וטוב לראות שכואב ליהודי כאשר השכינה חסרה. 

ובעז"ה נרבה אור וטוב, ונוסיף קדושה, ונביא את האדם והעולם למקומם הטבעי ונכון תחת ה'. 

הבעיה במשפט הזה, שהוא מצדיק את הכותב.
ולמעשה השכינה באמת חסרה, אבל קודם כל היא חסרה בו.

כמו שקשה לו לשמור על העיניים
גם לנשים קשה לשמור על הצניעות עם כל הבגדים שיש היום.
אבל הוא רוצה שיתנו לו עבודה קלה, והוא לא מבין שהוא צריך קודם כל הוא, לעבוד קשה.

ערבות הדדית לעומת זאת נוצרה לפני כך וכך דורות.

אפשר כעת להניח את התותחים הכבדים?

וכמובן יש בנות צדיקות אז תתחתן עם אחת מהן... גם ככה אתה צריך רק אחת!!

וחוץ מי זה אנחנו דור של גאולה לכן יש הרבה בעיות לא צריך להיבהל קודם כול להבין... ואח"כ יש הרבה דרכים להתמודד עם בעיות... יש ספרים ללמוד שעוזרים וכו' וכו' 

שהיה לכולם ב"הצלחה

לא מעט פעמים מבקש מאיתנו הקב"ה שקודם אנחנו נעשה את הצעד הראשון
אח"כ הוא כבר ירים אותנו ויוביל אותנו לבד. אבל ראשית כל, זה העבודה העצמית,שלנו.

ואין עיניין של ערבות הדדית בצניעות.
לעולם לא פגשתי הלכה שמבקשת מאישה להיות צנועה כדי לעזור לסובביה.
צניעות זה בשביל האישה.
לא שווה לי שבחורה שמה לי חצאית כדי לכבד את הדתיים האלה.
כבוד זה דבר חשוב.
אבל כאן אנחנו שוב חוזרים לקדימות
כבוד עצמי זה הכי חשוב. שתתלבש ככה כי היא מכבדת את עצמה לא את בחורי עם ישראל.
 

עם כל הכבוד, גם בחור שנועץ עינוי בבחורה הכי דוסית שיש זה לא מכובד ויאה.
בהצלחה

זה נכון כל עוד מחברים בין הדברים. כל עוד תטעני שהא בהא תליא, אז כל דיבור שלו על האויב- זה בעצם חולשה שלו עצמו. 

ומאידך, הם שני דברים נפרדים לגמרי. כואב לו שיש אנשים שנוהגים בצורה מסויימת- בלי קשר אליו. כואב ליהודי לראות יהודי שלא שומר תורה ומצוות, זהו כאב, שלא קשור לו עצמו, אלא כאב על חיסרון הקדושה. 

ובכל מקרה, אני מעדיף להיכשל בהצדקה מאשר בתביעה.

ולענ"ד אם אתה עושה חיבור בין הדברים, אתה מבטל את ההבנה הנכונה של המושג צניעות.
ואז באמת בנות ישראל ישימו בגדים מסויימים לבית ספר, בגדים מסויימים למאה שערים ובגדים מסויימים לרחבי תל אביב.
זה השאיפה שלנו?

וזה לא באמת משנה לי אם אני רואה אותן מתלבשות ככה או רק יודעת שיש בנות ישראל שמתלבשות ככה
זה מספיק מצער בכל מצב.

האישה מתלבשת בשביל עצמה נטו.
הגבר שומר על עיניו בשביל עצמו נטו. הוא צריך לשמור את עיניו גם מבחורה דוסית.

אם אדם כואב לו, הוא בוכה על זה, מלמד על זה
לא מבקש שיתבטל מהעולם הדבר אלא מרומם אותו. כך נהג רבנו.

כולך יפה רעייתי ומום אין בך.
עמ"י יפה לא משנה מה. אבל אם לא נדע לראות את מומיו לא נדע לתקן.

סוגיה אחת. 

ברוריה. 

זה לא ממש משכנע...

והן יגידו עליך שאתה משוגע ושזה בעיה שלך

ושאתה חי בעולם סגור ולא יודעת מה...

אז אולי זה היה פריקת תסכול-

אבל לא במקום הנכון.

וחוץ מזה- נראה שאתה לא "מת" לברך ברוך שעשני גבר.. הא?

לשלול אחרים כי אתה לא הצלחת זה לא עובד בד"כ....

כרצונו- בדיוק לפי רצון ה'!!!

הגברים חומריים בטירוף והנשים ברמה אחת מעל...

בלי נשים העולם היה הפוך!!!! אתם צריכים להודות לה' על קיומנו!!!!!

ולהרגיע אם האמרה המטופשת שאיתה נפתח השרשור...

ומזכיר את המתואר על דור המבול.

אין שום גבולות, הכל פרוץ ומופקר לחלוטין.

גם במקומות הנחבבים 'דתיים' - נראה שכולם עושות הכל כדי ש...נגיד זאת בעדינות - כדי למשוך, ואין שום גודר גדר ועומד בפרץ.

בציבור העולמי וגם בחלקים רבים מאוד בזה ה'דתי' כבר לא רואים בעייה כלשהיא בכל המעשים החמורים ביותר, ובתנאי שיהיו ב'הסכמה'.

ואח"כ מתפלאים איך הגענו למצב בו העולם לא רק נראה אלא נוהג כג'ונגל, והסיפור על ניצב בר לב קיים בעצם (כמעט) בכל מקום ופינה.

זה פשוט לא נתפס, גבולות מינימליים ביותר שהיו לגויים לפני דור או שניים, פרוצים לחלוטין גם אצל דתיות וחרדיות כמעט ואין איש פוצה פה על זה, ומי שכן הולכת צנוע באמת, או רב שמתריע על המצב, נחשבים להזויים ומטורפים, כמו שנאמר על ימים אלו: 'וסר מרע - משתולל', וכן 'ויראי-חטא ימאסו', דהיינו: מי שנוהג בדרך הישר נחשב למשתולל ולמאוס בעיני החברה.

מי שמדבר נגד עושי תועבות - מוקע מן המחנה.

עולם הפוך ראינו.

שה' יעזור.

לא צריך להגזים! כולם צריכים להשתנות אבל ... עדיף שלא יהיו נשים..? כיאלו סליחה?...

אין דבר כזה עולם בלי נשים..!

אם כל האנשים בעולם היו כמוך אולי באמת מוטב היה שלא יהיה עולם.

תודה לאל, אתה יוצא דופן

כנראה שהדברים התירו בך רושם ונגעו לליבך, וזה טוב מאוד.

זה מזכיר לי מעשה על הרב קוק ז"ל, שנשא פעם תוכחה בבית הכנסת ביום הכיפורים.

לאחר מכן סופר לרב כי אחד מנכבדי העיירה רעם על דברי הרב ואמר:' 'האם גם ביום הכיפורים מוצא הרב זמן להוכיחנו'.מוטב שיניח לנו', ועוד דברים בסגנון זה.

כששמע על כך הרב ענה:

אם זוהי תגובתו, כנראה שהדברים חדרו אל ליבו ולא נתנו לו מנוח.

ואכן, תוך זמן קצר לאחר מכן פנה אותו גביר אל הרב בבקשה להכשיר את מטבחו, כי מתחרט הוא על עברו, וחפץ לחזור בתשובה.

ועל כן, כנראה שאת בדרך הטובה.

נ.ב.

(הלואי ואגיע למצב של 'נפשי חולת אהבתך' כדברי השיר 'ידיד נפש' לרבי אלעזר אזכרי ז"ל.).

"מוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה...",

הרי במשלי שלמה המלך אומר "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'".

מכיר את מה שחז"ל אמרו על מצא או מוצא? הכל בזה תלוי בגישה שלך.

נכון, יש נשים שמתלבשות לא במיטב הצניעות ואני לא מצדיקה אותן. אני מאז ומעולם התלבשתי בצניעות כי גם הרגשתי שזה מה שאני וגם כי אנ ידעתי שאני שומרת על עצמי מאחרים לטובת בעלי.

ואתה יודע עעוד משהו היצר הכי טבעי של האשה ובין הראשונים הוא למצוא חן. ואני יודעת שגם אתם רוצים למצוא חן. ואצל כל אחד זה מתבטא אחרת. אפשר להתלבש לפי ההלכה והצניעות ועדיין הבנים יחשבו שזה מושך. למה? ככה! כי אני רוצה ללבוש משהו שיפה עלי ונראה עלי טוב. מלבד זאת, בתור אחת שהולכת עם חצאיות ארוכות ושרוולים ארוכים או 3/4 אני מעידה שזה ממש אבל ממש קשה היום למצוא בגדים כאלה. אז קצת התחשבות והבנה לבנות. הרי גם לכם יש המון דברים לא מושלמים. הצניעות אצל האשה היא אחד הנושאים הכי קשים. אם היו אומרים לבנות מגיל קטן להתלבש בצניעות כי זה טוב להן ויותר יפה להן ואח"כ בבגרות לומר כי אח"כ זה יבוא בצורה הכי יפה והכי שלימה לך עם בעלך ולא לומר להן אתן צריכות להתלבש בצניעות כי זה מחטיא את הבנים, שאם היו מחנכים אותן בגישה הראשונה היה קצת יותר צניעות?

רוב האנשים אומרים כדי לא להחטיא את הבנים. אז הבנות אומרות "תודה ושלום".שהבנים יסתדרו. זה לא תירוץלמה אני צריכה להיות צנועה. לבנים יש בעיה? זו הבעיה שלהם? אם אומרים להן את האמת שזה הכי יפה והכי טהור להן כבר מגיל קטן ומחדדים את זה ככל שעולה הגיל, יותר בנות היו שומרות ואני מבטיחה לך.

בקיצור. יש לנו מה להשתפר, אבל גם לכם. תחזקו את הבנות שהולכות לפי ההלכה ואל תבזו ותכלילו את כל הבנות בגלל חלק מהן וגם אל תשפטו. וגם צורת הדיבור צריכה להיות ראויה יותר.

רצית שזה יהיה מוקצן? יש דרך לעשות את זה בלי לפגוע. ואכן פגעת ועל כן התגובות הסוערות. תנסה עכשיו לשים את עצמך כבחורה שקוראת את מה שכתבת, לא משנה אם כאחת שמתלבשת צנוע או אחד שמתלבשת קצת פחות צנוע לדעתך. יש דרך להוכיח. וצריך אומנות ורגישות לזה אחרת תשיג את המטרה ההפוכה.

ואגב, הרב קוק זצ"ל שמעו אותו וגם שמעו את הלהט שהוא דיבר וראו שאכפת לו. לקרוא דברים זה שונה לחלוטין. והרב קוק לא פגע באיש כשהוכיח!

חנוכה שמח

מה שנגע ללבי זה שאנשים מסוגלים להגות כאלה הבלים ועוד להעלות אותם על הכתב ולהביא אותם לכאן בפני אנשים רציניים.

אני לא מבינה מה מביא אדם לכתוב דברי רשע כאלה אלא אם מוחו עמוס בהבלים.

צניעות מתחילה בראש ולא בעיניים!

המחשבות שלך לא צנועות עד כדי מבוכה!

והחמור מכל שאתה מאשים דווקא את הבנות הדתיות, דווקא אותנו שעושות כל מאמץ להשמר ולעשות את הדבר הנכון באים אנשים כמוך ותולים בנו את הבעיות הפרטיות שלהם.

ואתה לא היחיד וזה כבר נמאס.

ולפי זה, צניעות מתחילה בעיניים ולא בראש.

עכשיו, אני לא אומר שכולם כאלו, אבל הרוב כן.

אני לא מדבר על כאלו שהולכות ככה סתם כי לא מעניין אותם צניעות או כי חם להם או כי חשוב להם להראות טוב.

אני מדבר על כך שרוב הבנות בעולם - כולל רוב הדתיות - מתאמצות ומחפשות איך ללכת כמה שיותר פתוח וחשוף, והכל בכוונה, ודתייה תגיד שלא - אני לא מאמין לה, כי היא לא כמו חילוניה שהורגלה לזה - זה נטו בשביל זה.

הפאות הארוכות, הסרט במקום כיסוי ראש, החצאיות והחולצות הקצרות וכו' וכו' (עדיף שלא לפרט עוד) - הכל נועד בכוונה בשביל לגרות יצרים ולמשוך, מי שאומרת אחרת - משקרת לעצמה ולעולם.

(ופעם היה פה שרשור על כך שיש בנים חצופים שמסתכלים ברצפה ולא בבנות, פשוט לא להאמין).

מבחינתי, חצי מהבנות היום צריך לשלוח לכלא על הטרדה.

ללכת כמו בחוף הים זו הטרדה - לא פחות מכך, וזה אמור להיות החוק גם במדינה לא דתית בכלל.

אי אפשר להשוות בין מי שמכשיל לבין מי שנכשל - זה פשוט לא סימטרי.

יש מי שמחטיא - ויש מי שנכשל בחטא, שניהם אסורים אבל:

ממש אין להשוות ביניהם.

כמובן שכל הכבוד לאלו שעושות מאמץ ומשתדלות - ובפרט בדור כזה שללכת צנוע נחשב לבושה ולדבר מאוס ודחוי, ומי שבכל זאת הולכת כך - זו מסירות נפש גדולה וכל הכבוד לה, ושתזכה לכל הברכות בעולם בעזהי"ת.

יש לך הוכחות לזה או שזה מה שאתה חושב? בתור אשה אני יכולה לומר לך ב 1000000% שרוב הבנות הולכות בנציעות של ההלכה שזה אומר חולצות 3/4 וחצאית שמכסה את הברך. יש רבות שגם עושות מעבר ולובשות חצאיות עד הרצפה.

למה אתה מוציא לעז על בנות ישראל? נכון שלא כולן מושלמות בזה, אני לא מתכחשת לעובדה שיש בנות שלא הולכות לפי מה שההלכה מחייבת אבל שוב, רוב הבנות הדתיות כן הולכות לפי ההלכה, גם אם לא מהדרות הן צנועות.

מצער לראות שאתה לא יודע לא את ההלכה ולא את המציאות! הציטוטים שלך יפים מאוד אבל....

בתור אחת שכן מהדרת בצניעות אני מרשה לעצמי לומר לך: תסנגר אחי, תסנגר. ושוב, אתה לא יודע לתת הוכחה כמו שצריך אז בבקשה, כמה שקשה לך הנושא קודם כל תלמד באמת מה ההלכה ואח"כ תנסה לסנגר על בנות ישראל ותראה שהרוב הולכות לפי ההלכה הפשוטה. ואם אח"כ עדיין תרצה להוכיח תעשה זאת בצורה חכמה. אם אתה לא יודע איך להוכיח כדי שיצא משהו טוב, ואם מה שתעשה (כמו מה שעשית) יגרום לאנטי יותר גדול אז יצא שכרך בהפסדך. וכן, אם אתה לא יודע להוכיח אז פשוט תשתוק ותוריד את העיניים. ואת הבנות שלך תחנך לצניעות כזו שהן לא תורדנה אח"כ את מה שתחנך אותן.

אולי כשתהיה נשוי ואח"כ אבא תראה כמה זה לא קל

אם אתה היית אשה אני חותמת לך שאתה היית נופל!

איך אני יודעת? לפי החתימה שלך ולפי צורת ההתבטאות

אז כנראה שאתה פשוט כועס על הבנות שלא מקיימות את כל ההלכות, בלי קשר אליך.

מה אכפת לך עם איזה כיסוי ראש בחורה הולכת??? ואם היא הייתה רווקה והייתה הולכת עם שיער חשוף זה פחות מושך?

לא סתם יש הרבה מאוד רבנים אסרו פיאה נוכרית (ואני לא נכנס כאן לדיון הזה כי יש צדדים לכאן ולכאן), ולמה?

כי היחס לאיך שאישה נשואה צריכה להראות לעומת רווקה הוא אחר.

כמו שזה יהיה שונה לראות מישהי חילונית בלבוש פרוץ, כי זה דבר רגיל, או לראות דתית או חרדית שהולכת כך.

ומקומם יותר.

אבל מבחינתך, אם אתה אומר שמפריע לך לראות אישה לא צנועה, מה זה משנה אם היא דתיה או רפורמית או גויה??

צריך לבוא בטענות ובאמת לכעוס עליהם?

על אלו שמציעים לך בחורות ושזה העולם שהכרת ושבנית לך דרכן.
כנראה שרוב ההצעות לך זה בחורות שחצאית זה על הגבול, כיסוי ראש זאת המלצה וליפסטיק זה מצוות עשה.

והאשמים הם, מכרייך וחברייך ו'אוהבייך' שמציעים לך בחורות שאמורות להיות כמוך.

אבל אולי הם לא כ"כ אשמים.
כי לא נראה על גבי הפורום שיראת שמיים היא נחלתך.

רק לידע כללי

אם אפתח שרשור על תלונות הבנות כנגד התנהגות בינישית

הוא יהיה גדול משלך.
בחורים שנותנים לבחורה לנסוע כמה שעות.
בחורים שלא משלמים על בחורות.
בחורים שנותנים לבנות ללכת הביתה מאוחר לבדן.
בחורים שמורידים את הבנות כמה רחובות מתחת כי זה חתיכת סיבוב מבחינתם.
בחורים שכל הדייט עוסקים בסוגיא ומדברים בארמית כשלבחורה אין שום עיניין.
בחורים שמדברים בטלפון.
בחורים שלא מתקשרים אחרי הדייט הראשון.
בחורים שלא יודעים להחמיא ולאהוב כמו שצריך.
והרשימה עוד ארוכה...
ורוב הדברים זה מדברים שקרו לחברות שלי.

אבל בנות בגלל זה לא פוסלות את הבינישים כולם.
הן גם לא מתפללות לעולם בלי גברים.
הן רק מרימות מבט לשמייא, ומבקשות שיגיע האחד ויפצה על כל החיפושים.

שתזכה ללמוד מבנות ישראל ואולי בעתיד תזכה גם ללמוד מהבת ישראל שלך...
 

מה אתה רוצה ממנו? גועל נפש!

אדם באמונתו יחיה, אתה באמת לא רוצה להיכשל? לך תגור במאה שערים! אל תאשים אף אחד! יש לך אלטרנטיבה טובה!

כן, נכון, זה ממש מבאס/ מתסכל/מכליל/מעליב: תתכסו/תשמרו/תזהרו.. אל תשירו/תצעקו /תשתוללו...

תחשבו על מה שאתן עושות/לובשות/אומרות...

כי -הבנים ממש סובלים מזה, אתן הורסות להם את היום/את החיים/ את העיניים...

פוגעות בהם, גורמות להם לעבור עבירות, לעשות טעויות, להשתגע...

ובכלל אתן לגמרי ביטול תורה אחד גדול!...

מה, מה רוצים מאיתנו? מה כבר עשינו? אז בשביל מה נבראנו ככה?

בשביל להסתיר? בשביל לחשוב כל הזמן במי אנחנו פוגעות עכשיו?

שכל הזמן רק נשתדל לא לבלוט ולא למשוך ושחס ושלום אף אחד לא ייכשל בנו... 

כדי שנעשה טובה לבנים ונחסוך להם את המאמץ של לשמור על עצמם?

נו באמת: מה אנחנו אשמות להם?

ומה כבר עשינו/ביקשנו?

ללכת כמו שבא לנו/ נוח/יפה לנו?

כל בת/אישה/נערה אוהבת להיראות/להרגיש יפה,

לקבל מחמאות, מחברות/שכנות/קרובות/עוברות אורח... 

*טוב נו, אין כמו מחמאה של גבר/בחור/סתם בן,  

{אפילו אם הוא עוד בגיל שמושך (ונתקע) בעגילים של אמא ומסתבך בזקן של אבא...}

ובכן, אנחנו צודקות, אין מה לעשות!!!!!

(כן, למי שעוד לא קלטה: אני בת...)

א-ב-ל, ואבל גדול:

(ובנים שהגיעו עד לכאן, שימו לב תודו שלא רק הם נמצאים בעולם.

כן, כמו שכתבתי, מחמאות אפשר לקבל גם מבנות...

ובלי לפגוע בחצי מאוכלוסיית המדינה: אנחנו יכולות להסתדר בלעדיהם!

(ולמען האמת בכלל לא רע, אם לא היה צורך בהם בשביל כמה דברים מסוימים...

*כמו להביא ילדים, לתקן דברים ולהרוג ג'וקים...)

ועכשיו הצד השני: א-ב-ל - הם קיימים! הם כאן, חייםלידנו/ איתנו.

והאמת: אנחנו כן צריכות אותם (לפעמים...)

הם ממלאים את תפקידם בעולם, כמו שלנו יש כאן תפקיד.

והם נולדו ככה: אנחנו (=הבנות) במצבים מסוימים בהקשרים מסוימים,

מפריעות להם לתפקד, כ-כ-ה בדיוק: פשוט עוברות להם במהלך החיים ועושות "פנצ'רים",

וואלה, ידעתן כמה אנחנו "מסובבות" אותם?

כן, תמיד אמרו לנו כמה זה נורא, ושאנחנו מפריעות ופוגעות...

ועדיין לא נכנס לנו לראש. כי- זה לא אשמתנו שהם כאלו...  

ובכן, מה כלכך נורא/מסובך/קשה/בלתי מסתדר בללכת צנוע?

מה סך הכל ביקשו מכן? - ללכת בצורה שתכבד את עצמכן(!!)?

לא אמרו לכן אל תלכו ברחוב, לא ביקשו אפילו שתכסו עד העיניים...

(טוב, נו בלי להכניס אסוציאציות איראניות...)

- לא אמרו אל תהיו יפות, אל תחפשו מחמאות, אל תשקיעו בעצמכן,

ואל תעשו מה שבא לכן {טוב, את זה כן אמרו...}

ביקשו, קצת התחשבות, ושכשאתן בוחרות מה ללבוש הבוקר תנסו לשמור

את המרפקים והברכיים בתחום אחריותכן בלבד, בלי לשתף את כל השכונה.

ותבדקו- הצנוע בדרך כלל עולה פחות מ"חתיכות הבדים" חסרות כל ההתחשבות ומחירן מרקיע השחקים....    

ומצטערת, אבל למרות שאני שייכת למחנה הזה, לפעמים אני מוצאת את עצמי

מעודדת חלק מדעות המחנה השני, (אחח זה נשמע בוגדני למדי... אופס, זו לא הכוונה).  

ובמקרה זה גם נחשב לנו כמצווה...

וואו, איזה אורך... חפרתי? אם כן -זה היה ממש כיף.

טוב, בכולופן, חייבת לעוף, מקווה שהצלחתי להעביר את זה...

                  ובהצלחה!                              

          לילה/שבוע טוב, חנוכה שמח!!

יש לאנשים נטיה.. לבדוק יותר מדי כמה אחרים לא בסדר מבחוץ

איך הרעיון,שכל אחד יבדוק את עצמו- ויתקן את עצמו

וח-ל-א-ס להעיר לאחרים ובעיקר לבנות על צניעות... הבנות לא אשמות בכל הצרות של הבנים. הבנים לא אשמים בכל הצרות של הבנות.

ונכון שכולנו ערבים זה לזה, אבל בזה שתעירו לאחרים ותנסו לתקן את העולם במלא תגובות לשרשור מסכן לא יצאו אנשים צדיקים יותר.

אני קצת מבינה את מר 'שלא עשני אישה'. יש פריצות. ברחוב. בעולם. בתקשורת. אבל לא רק בצניעות של הנשים. גם בדיבור.. ובהתנהלות היומיומית. צריך להרבות בקדושה כדי לדחוק את החסר ולא להתנהג בצורה שוביניסטית  של 'אני שונא נשים'.

אה.. וכל הבנות היקרות שחושבות שהם מבינות 'מה שהולך לבנים בראש' חלאס להגזים לא להפוך אותם ליצורים מסכנים חסרי שליטה שנשלטים לחלוטין בידי ההורמונים שלהם... בחייכם.. אנחנו אנשים בוגרים....

למרות שאני מסכימה גם עם מסכת יומה....בקיצור אין עניין לשנוא נשים או גברים... מה גם שבהמ"ק ה2 נחרב על שנאה אז בואו נשתדל...

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.