נתחיל מהתשובה הרעה:

עבודת המידות, מה זה צרות העין הזו? שמחי בשמחתה. ואם קשה לך, אז תתגברי. ובמיוחד אל תחשבי על העולם, רק ביחס לעצמך. שמחי בשמחת אחרים- בלי קשר אליך. וזה עבודת המידות נטו, ותיקון האישיות. 

והתשובה הטובה:

הכל מאת הקב"ה. הכל בעיתו וזמנו. ומה לנו ולחשבונות שמיא. לנו ההתשדלות והביטחון במנהיג שזה עולמו. ולפעמים הוא מעביר אותנו דברים שאיננו מבינים כלל, אבל הם חלק איזה תוכנית אלוקית, שלא לנו ההסבר. 

התשובה הנייטראלית:

אולי את לא במקום בנכון, יותר מידי בעולם פגישות ודייטים, שהזנחת את עצמך. ואולי כדאי לך לחזור לעצמך. מדברים בסיסיים של אוכל ושינה ותפילה, ועד לספורט, ותחביבים, ולעשות דברים שאת נהנית לעשות.

 התשובה האחרונה:

דברי איתה.

התשובה הנורמלית, לפני כל השאר:

זה באמת קשה, מתסכל, ממלא בקנאה..

מותר לך להיות קצת מדוכאת מזה..

אם את נותנת לרגשות האלה מקום אז ממילא כבר תרגישי אחר כך רצון לקום ולהפסיק לרחם על עצמך..

גם אחי הצעיר התחתן לפני והיה לי מאוד קשה עם זה.

ההצעה שלי וכך גם אני נהגתי:

חיפשתי איך אני יכולה להנות מכל העניין: יצאתי למסעות של קניות, לחתונה לשבת חתן, חיפשתי תסרוקת מיוחדת והלכתי למאפרת שעשתה אותי פשוט מהממת.

בסופו של דבר ביום החתונה הייתי ממש יפה ושמחה

כמובן שיום לפני כן ויום אחרי הכרית היתה רטובה מדמעות,

אבל לפחות בערב באירוע הצלחתי לכסות את כל סערת הרגשות.

עוד עניין שהתעסקתי איתו לפני החתונה היה הכנה של ריקוד של כל האחים, שממש התעסקנו איתו הרבה זמן

וגם העברנו את הזרקורים מהחתן והכלה אלינו האחים....

בהצלחה, תקחי את התקופה בצורה הכי כיפית שאת יכולה...

לפחות אחותך לא תעבור עוד שנות סבל של רווקות

את שיודעת מה נחסך ממנה ברחמי השם- יכולה לומר לה עוד יותר "כמה יש לך נס! כמה השם אוהב אותך!"

אולי יצאתי עכשיו רשעית או קלאפטע בלומר את זה^^- אבל זה האמת

(גם אני -בדברים אחרים- היום אמרתי למישי- תגידי תודה!! על משו שהיא לא יודעת איזה טובה השם עושה לה....)

אני חושבת שאת יכולה יותר לעבוד על "אין אדם נוגע בחלק המוכן לחברו"

וגם לשמוח שההורים שלך עושים סטאז' עליה- וכשיגע תורך הם כבר יעשטו טעויות אחרות

|חיבוק|

אתם ממש מקסימים..

קודם כל אני השדכנית שלה! שלא יהיה ספק, אני שמחה. אני כ"כ דאגתי לה וחיפשתי בשבילה כל הזמן, אז אני מודה לה' שזיכה אותי להצליח סופסוף בשידוך..ועוד לאחותי אז זו בכלל זכות.

עם זאת זה קשה בטירוף..כאילו היא גנבה לי את הבכורה, והאכזבה ממנה, מהם, שהם לא משדכים לי... ובכלל אם אין להם אף אחד בשבילי, אז שיתאמצו....סתאם.. אז שתדבר איתי, אבל לא רק על עצמה, אלא שתגיד לי אלף פעם שהיא קורעת את שערי שמיים בשבילי...כי לי כבר דיי יבשו הדמעות... ודיברתי איתה על זה אני העלתי את הנושא ובכיתי בפניה, אבל אחותי מעופפת...

ואז....חשבתי , שאני צריכה ללמוד לשמח את עצמי! ולא להיות תלויה באף אחד!

רק אני וה'. וכמה שבא לי להעיף את הניסיון הזה ממני, הרי אף אחד לא מזמין אליו ניסיונות. אבל הבחירה הזו לא בידי. מה שכן בידי זו המחשבה שלי, ובכל ניסיון שלנו בחיים הבחירה בידינו, אם לחיות או אם ליפול. ואני בע"ה אשתדל לקחת את הניסיון הזה באהבה ולשמוח...באמת לשמוח ולבטוח בה' שזה לטובתי. פשוט כך. עמוד בניסיון בגבורה, רק מזה אצא נשכרת מכל הבחינות.
 

אחותי אמנם עוד לא התארסה אבל זה ממש עומד לקרות בקרוב ואני על קוצים...היא הכירה אותו דרך אתר אינטרנט שאני מצאתי ועדדתי אותה להיכנס אליו והבחור פנה אליה אחרי שהוא פנה אלי ואני לא רציתי לצאת איתו כך שהיא הגיעה אליו די בזכותי. הוא הבחור השני שהיא יוצאת איתו והיא כבר מוכנה לסגור ענין ואני בעסק כבר כל כך הרבה שנים ועכשיו אני עוד בתקופת יובש.

אני קראתי את מה שכולם כתבו אבל זה לא מנחם אותי ואני לא מרגישה שיש משהו ולו הקטן ביותר שאני מסוגלת להגיד לה חוץ ה"אני רוצה שתחכי עד שאני אתחתן" וכמובן שזה משהו שאני לא יכולה להגיד.

אולי דווקא מה שאת צריכה עכשיו זה לא נחמה אלא לתת לעצמך להרגיש את הכאב. זה כואב כשאחות קונה שלך עוקפת אותך ואת "נשאת כיתה". אני לא חושבת שזה קשור לרחמים עצמיים. זה קשור לנתינת מקום לכאב ואחרי שתסיימי להרגיש את הכאב, תקומי ותכריחי את עצמך להמשיך הלאה...אין משהו אחר שניתן לעשות.

עדיין בסך הכל יש לך פה הזדמנות.

הזדמנות לא פשוטה אבל היא בידיים שלך-

ההזדמנות היא, לעבוד על המידה הזו. פשוט לשבת שעות עם עצמך, וגם עם אחרים (חברות, פורומים, חיית מחמדת, פסיכולוגית, או הקב"ה..) ולהבין מה התחושות שאת מרגישה, מהיכן הן מגיעות, מה את חושבת עליהן, מה ניתן לעשות איתן, האם יש סיכוי להתגבר עליהן, במה זה בא לידי ביטוי, ועוד מה שעולה בליבך.

אם הקב"ה נתן לך את ההזדמנות הזו, כנראה שהיא באה בזמן מתאים.. תפעילי מנועים, ותנסי להיסתער לעומתה.

בהצלחה רבה.

אין צודק ברגשות. יש צודק בשכל. 

ובמקום להסביר את עצמי.

אני רוצה להזכיר את המימרא החסידית העתיקה. 

מלך - זה אדם ששם את המוח מעל הלב

ולמך - זה אדם ששם את הלב מעל המוח. 

אין הכוונה לבטל כוחות, אלא לשים אותם במקומם הראוי, ומתוך כך להפעיל אותם.

ולמעמיקים - איזהו החסיד? המושל! (כוזרי)

אע"פ שאת בלחץ היא לפני החתונה- ז"א מאורע שישפיע על המשך מציאות כל חייה. תחשבי שהיא כרגע במערבולת (-שמחה אמנם,אבל מערבולת..אם לא נפשית לפחות  טכנית, סידורים,קניות וכיו"ב..) נסי להפחית כמה שיותר את רמת הציפיות ממנה בתקופה סוערת זו. נסי להכנס לנעלים שלה (-למרות שזה אכן קשה. אבל את מסוגלת!).

הלוואי שה' יזמן לך את בחיר ליבך בקרוב ואת תראי איזה טוב שהיתה לך העקבה הזאת-ובכמה דברים את היבשלת בזכות העיכוב הזה...ואת צודקת שאם תצליחי להוציא את הדברים הטובים מהנסיון הגדול הזה שיש לך (כמו להתחזק ולצעוק לה' מקירות ליבך, לראות את הטוב ולשמוח שיש לך שמחה במשפחה ושעוד בזכותה את זוכה לשליש חיי עוה"ב-)את תהיי המרווחת העיקרית! חזקי ואמצי! אנחנו איתך! וגם ...הקב"ה!

התפעלתי ממה שכתבת, חיזקת.

אני מאחלת שבעזרת ה' תצאי רק יותר קרובה לאבא

מכל הנסיון הזה

ושבנתיים ייבנו אצלך יסודות חזקים ועמוקים לבית המתוק שה' רוצה להקים לך.

ותמשיכי להתחזק ולבחור בטוב

ב"ה

בתור אחד שעשה את זה לאחיו הגדול... העיקר הוא לשמוח בשמחתו של האח, ברוך ה' היא מצאה!!

תשמחי בשמחתה.

תיכנסי למהלך נפשי של שמחה ובעז"ה מתוך השמחה תמצאי גם את מהר את זיווגך!

מזל טוב!

אני רואה את זה מהצד השני.. אני האחות הקטנה..וזה באמת לא נעים ולפעמים אין הרבה מה להגיד..

אני חושבת שצריך כאן פשוט ענוה של שני הצדדים ולהבין שהכול מה'

דוקא בשעות שלפני שהיא עוזבת ת'בית אז יש ויכוחים ומתח וזה דבר ממש טבעי.

להשתדל להבין אותה היא לחוצה מהעתיד מההווה מהכל... אפשר לצאת לנשום אויר איתה ולדבר על הנושא שכאוב לך איתה.

ב"הצלחה אחותי..

בנקודה זו לא רע בכלל...

מכירה הורים עשירים חילוניים שקרה להם הדבר הזה. הם הזדרזו למצוא לגדולה שידוך והעמידו שתי חופות באותו היום. ,לעניות דעתי, צריך לדעת להתמודד גם עם משברים, ולא להאשים מי שנופל אם לבו רוצה להיטהר ואינו מצליח מיד.

אני האחות הקטנה בבית. (יש שתיים מעלי)

וחוץ מהעובדה שממש שמחו בשבילי, למרות שלא יכולתי לעזור להם בשידוך (הן ממש גדולות ממני, ולא הכרתי אנשים בגיל) אבל פתחתי פתח.

בתוך פחות משנה התחתנה אחותי הבכורה, ולאחר מכן גם השניה.

תודי לה' שהצלחת "לחתן" אחות קטנה, ובע"ה הקב"ה שקבל את ההודאה וישלח גם לך את החצי השני שלך.

מזל טוב!!!

עם כל מה שכתבתם אני מזדהה. אני מבינה גם את אחותי, שהיא לא אשמה, ואין לה מה לעשות כ"כ.

עד לחתונה יש זמן, ב"ה, זה לטובתי שבנתיים אספיק להכיר את בעלי... ויהיה בסדר...

אני חזקה, אבל כמו כולם יש נפילות בדרך..

יש לי אחות גדולה, שכשאני הכרתי את בעלי, היא עוד הייתה גרושה (אני יודעת שזה לא כמו רווקה, אבל זה עדיין אותו לבד, קשה, מציק, כואב), גרנו ביחד אצל ההורים שלי.

ואני הרגשתי רע.

ממש רע,

על זה שאני מצאתי את שאהבה נפשי (וזה עוד היה לפני האירוסין) והיא עוד לא.

והוא היה הראשון שלי.

והיא יצאה עם מלא...

וזרקתי פעם משהו על זה,

אז היא אמרה לי, "מה פתאום??? מה הקשר? וכי מי שאת מתחתנת איתו, פוגע/מפריע לי להתחתן??? זה ממילא לא יכול היה להיות אותו אחד"...

וזה ממש הרגיע אותי.

כי באמת, זאת מחשבה מצחיקה.

את הרי לא היית יכולה להתחתן עם בעלה, נכון?

אז זהו.

כל אחד בזמן שלו..

וחוץ מזה,

אבל שמחה מאוד לבשר, שאחותי התחתנה חודש וחצי אחריי, וממש היה כיף ושמח בשתי החתונות...

אז שיהיה בהצלחה!!

וצריך הרבה אמונה בשביל להחזיק חזק, ובאמת לשמוח מכל הלב...

כאחת שזה קרה לה, אני זוכרת בעיקר את הרגשות המעורבים. באמת אפשר להיות מאוד שמחים עבור מישהו שאוהבים שמצא את בן  זוגו וגם להצטער על שאת עדיין מעוכבת. לי אישית מה שהיה הקשה ביותר בעניין היו התגובות של הסביבה. אנשים לא רגישים מספיק ש"מנחמים" אותך או בני משפחת הצד השני שבודקים מה לא בסדר איתך או מפחדים מ"עין הרע"... גם זה ניסיון ואני מקווה שתמצאי מהר את המיועד לך ותוכלי לחייך כשתזכרי את התקופה הזו. אני מציעה לך בחום לקרוא את הפוסט בבלוג של יקרת פרידמן "אחותי, תאותתי לפני שאת עוקפת", שמיועד בעצם בעיקר לאחיות העוקפות, גם התגובות שם מלמדות הרבה: blog.parasha.org

קודם כל את גיבורה

ואני ממש מתפעלת מהתגובה שלך!!!

בלא מעט רגעים בחיים שלנו אנחנו כואבים על חיסרון שיש לנו, והכאב הזה נעשה קשה עוד יותר למשא כאשר החיסרון מתמלא אצל אנשים שאנחנו קרובים אליהם.

אולי תנסי להפוך את המשא למסע- ברגעים הכאבים שלך דברי עם ה'- תשתמשי ברגעי הכאב כדרך לחזור להתפלל, תקחי את הדמעות שעולות בך לבקשה לפני ה' שימלא גם את החיסרון שלך, ולא רק שלך אלא גם את חסרונה של כנסת ישראל המחכה לדודה.

לי אישית עוזר מאוד לדעת שאנחנו לא אנשים פרטים וכמו שהשמחות הפרטיות שלנו הם לא רק שלנו כך גם הכאב הפרטי שלנו הוא לא רק שלנו.

בהצלחה והרבה שמחות.

תראי, אין צפי שתוכלי לעבור את זה בשלום ובשלווה. ההיפך הוא הנכון. את מן הסתם חווה טלטלה ריגשית עזה ואין לזלזל בה. תני לעצמך כמה שיותר תמיכה, אימרי לעצמך זה בסדר שאני במתח/דכאון/מקנאה/על סף בכי כל הזמן, כל התחושות הללו הן אמיתיות ואין כמעט מנוס מהן. אבל השתדלי לזכור שהיא לא, אבל ממש לא מתחתנת עם החתן שלך, וגם מזלך יזרח ובקרוב. ואני חוזרת ואומרת: אל תכעסי על עצמך, השתתפי בשמחתה רק כמה שאת יכולה, והביני שזהו נסיון בהחלט לא פשוט. חיזקי ואימצי, ובקרוב ממש אצלך.

לאחותי הגדולה לא היה קל כאשר היא ידעה שאני עומדת להתחתן. כשההורים נפגשו אצלנו בבית היא יצאה לחברה. אבל בחתונה שלי היא שמחה והכל היה בסדר. ב"ה היא התחתנה כשנתים וחצי אחרי . אז עם כל הקושי למרות שאני לא חוויתי זאת צריך לשמוח בשמחתה ובעז"ה הזיווג שלך יגיע בזמנו. צריך להמשיך להתפלל ולעשות את ההשתדלות. בהצלחה ושבעז"ה נשמע בשורות טובות גם אצלך.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.