נתחיל מהתשובה הרעה:

עבודת המידות, מה זה צרות העין הזו? שמחי בשמחתה. ואם קשה לך, אז תתגברי. ובמיוחד אל תחשבי על העולם, רק ביחס לעצמך. שמחי בשמחת אחרים- בלי קשר אליך. וזה עבודת המידות נטו, ותיקון האישיות. 

והתשובה הטובה:

הכל מאת הקב"ה. הכל בעיתו וזמנו. ומה לנו ולחשבונות שמיא. לנו ההתשדלות והביטחון במנהיג שזה עולמו. ולפעמים הוא מעביר אותנו דברים שאיננו מבינים כלל, אבל הם חלק איזה תוכנית אלוקית, שלא לנו ההסבר. 

התשובה הנייטראלית:

אולי את לא במקום בנכון, יותר מידי בעולם פגישות ודייטים, שהזנחת את עצמך. ואולי כדאי לך לחזור לעצמך. מדברים בסיסיים של אוכל ושינה ותפילה, ועד לספורט, ותחביבים, ולעשות דברים שאת נהנית לעשות.

 התשובה האחרונה:

דברי איתה.

התשובה הנורמלית, לפני כל השאר:

זה באמת קשה, מתסכל, ממלא בקנאה..

מותר לך להיות קצת מדוכאת מזה..

אם את נותנת לרגשות האלה מקום אז ממילא כבר תרגישי אחר כך רצון לקום ולהפסיק לרחם על עצמך..

גם אחי הצעיר התחתן לפני והיה לי מאוד קשה עם זה.

ההצעה שלי וכך גם אני נהגתי:

חיפשתי איך אני יכולה להנות מכל העניין: יצאתי למסעות של קניות, לחתונה לשבת חתן, חיפשתי תסרוקת מיוחדת והלכתי למאפרת שעשתה אותי פשוט מהממת.

בסופו של דבר ביום החתונה הייתי ממש יפה ושמחה

כמובן שיום לפני כן ויום אחרי הכרית היתה רטובה מדמעות,

אבל לפחות בערב באירוע הצלחתי לכסות את כל סערת הרגשות.

עוד עניין שהתעסקתי איתו לפני החתונה היה הכנה של ריקוד של כל האחים, שממש התעסקנו איתו הרבה זמן

וגם העברנו את הזרקורים מהחתן והכלה אלינו האחים....

בהצלחה, תקחי את התקופה בצורה הכי כיפית שאת יכולה...

לפחות אחותך לא תעבור עוד שנות סבל של רווקות

את שיודעת מה נחסך ממנה ברחמי השם- יכולה לומר לה עוד יותר "כמה יש לך נס! כמה השם אוהב אותך!"

אולי יצאתי עכשיו רשעית או קלאפטע בלומר את זה^^- אבל זה האמת

(גם אני -בדברים אחרים- היום אמרתי למישי- תגידי תודה!! על משו שהיא לא יודעת איזה טובה השם עושה לה....)

אני חושבת שאת יכולה יותר לעבוד על "אין אדם נוגע בחלק המוכן לחברו"

וגם לשמוח שההורים שלך עושים סטאז' עליה- וכשיגע תורך הם כבר יעשטו טעויות אחרות

|חיבוק|

אתם ממש מקסימים..

קודם כל אני השדכנית שלה! שלא יהיה ספק, אני שמחה. אני כ"כ דאגתי לה וחיפשתי בשבילה כל הזמן, אז אני מודה לה' שזיכה אותי להצליח סופסוף בשידוך..ועוד לאחותי אז זו בכלל זכות.

עם זאת זה קשה בטירוף..כאילו היא גנבה לי את הבכורה, והאכזבה ממנה, מהם, שהם לא משדכים לי... ובכלל אם אין להם אף אחד בשבילי, אז שיתאמצו....סתאם.. אז שתדבר איתי, אבל לא רק על עצמה, אלא שתגיד לי אלף פעם שהיא קורעת את שערי שמיים בשבילי...כי לי כבר דיי יבשו הדמעות... ודיברתי איתה על זה אני העלתי את הנושא ובכיתי בפניה, אבל אחותי מעופפת...

ואז....חשבתי , שאני צריכה ללמוד לשמח את עצמי! ולא להיות תלויה באף אחד!

רק אני וה'. וכמה שבא לי להעיף את הניסיון הזה ממני, הרי אף אחד לא מזמין אליו ניסיונות. אבל הבחירה הזו לא בידי. מה שכן בידי זו המחשבה שלי, ובכל ניסיון שלנו בחיים הבחירה בידינו, אם לחיות או אם ליפול. ואני בע"ה אשתדל לקחת את הניסיון הזה באהבה ולשמוח...באמת לשמוח ולבטוח בה' שזה לטובתי. פשוט כך. עמוד בניסיון בגבורה, רק מזה אצא נשכרת מכל הבחינות.
 

אחותי אמנם עוד לא התארסה אבל זה ממש עומד לקרות בקרוב ואני על קוצים...היא הכירה אותו דרך אתר אינטרנט שאני מצאתי ועדדתי אותה להיכנס אליו והבחור פנה אליה אחרי שהוא פנה אלי ואני לא רציתי לצאת איתו כך שהיא הגיעה אליו די בזכותי. הוא הבחור השני שהיא יוצאת איתו והיא כבר מוכנה לסגור ענין ואני בעסק כבר כל כך הרבה שנים ועכשיו אני עוד בתקופת יובש.

אני קראתי את מה שכולם כתבו אבל זה לא מנחם אותי ואני לא מרגישה שיש משהו ולו הקטן ביותר שאני מסוגלת להגיד לה חוץ ה"אני רוצה שתחכי עד שאני אתחתן" וכמובן שזה משהו שאני לא יכולה להגיד.

אולי דווקא מה שאת צריכה עכשיו זה לא נחמה אלא לתת לעצמך להרגיש את הכאב. זה כואב כשאחות קונה שלך עוקפת אותך ואת "נשאת כיתה". אני לא חושבת שזה קשור לרחמים עצמיים. זה קשור לנתינת מקום לכאב ואחרי שתסיימי להרגיש את הכאב, תקומי ותכריחי את עצמך להמשיך הלאה...אין משהו אחר שניתן לעשות.

עדיין בסך הכל יש לך פה הזדמנות.

הזדמנות לא פשוטה אבל היא בידיים שלך-

ההזדמנות היא, לעבוד על המידה הזו. פשוט לשבת שעות עם עצמך, וגם עם אחרים (חברות, פורומים, חיית מחמדת, פסיכולוגית, או הקב"ה..) ולהבין מה התחושות שאת מרגישה, מהיכן הן מגיעות, מה את חושבת עליהן, מה ניתן לעשות איתן, האם יש סיכוי להתגבר עליהן, במה זה בא לידי ביטוי, ועוד מה שעולה בליבך.

אם הקב"ה נתן לך את ההזדמנות הזו, כנראה שהיא באה בזמן מתאים.. תפעילי מנועים, ותנסי להיסתער לעומתה.

בהצלחה רבה.

אין צודק ברגשות. יש צודק בשכל. 

ובמקום להסביר את עצמי.

אני רוצה להזכיר את המימרא החסידית העתיקה. 

מלך - זה אדם ששם את המוח מעל הלב

ולמך - זה אדם ששם את הלב מעל המוח. 

אין הכוונה לבטל כוחות, אלא לשים אותם במקומם הראוי, ומתוך כך להפעיל אותם.

ולמעמיקים - איזהו החסיד? המושל! (כוזרי)

אע"פ שאת בלחץ היא לפני החתונה- ז"א מאורע שישפיע על המשך מציאות כל חייה. תחשבי שהיא כרגע במערבולת (-שמחה אמנם,אבל מערבולת..אם לא נפשית לפחות  טכנית, סידורים,קניות וכיו"ב..) נסי להפחית כמה שיותר את רמת הציפיות ממנה בתקופה סוערת זו. נסי להכנס לנעלים שלה (-למרות שזה אכן קשה. אבל את מסוגלת!).

הלוואי שה' יזמן לך את בחיר ליבך בקרוב ואת תראי איזה טוב שהיתה לך העקבה הזאת-ובכמה דברים את היבשלת בזכות העיכוב הזה...ואת צודקת שאם תצליחי להוציא את הדברים הטובים מהנסיון הגדול הזה שיש לך (כמו להתחזק ולצעוק לה' מקירות ליבך, לראות את הטוב ולשמוח שיש לך שמחה במשפחה ושעוד בזכותה את זוכה לשליש חיי עוה"ב-)את תהיי המרווחת העיקרית! חזקי ואמצי! אנחנו איתך! וגם ...הקב"ה!

התפעלתי ממה שכתבת, חיזקת.

אני מאחלת שבעזרת ה' תצאי רק יותר קרובה לאבא

מכל הנסיון הזה

ושבנתיים ייבנו אצלך יסודות חזקים ועמוקים לבית המתוק שה' רוצה להקים לך.

ותמשיכי להתחזק ולבחור בטוב

ב"ה

בתור אחד שעשה את זה לאחיו הגדול... העיקר הוא לשמוח בשמחתו של האח, ברוך ה' היא מצאה!!

תשמחי בשמחתה.

תיכנסי למהלך נפשי של שמחה ובעז"ה מתוך השמחה תמצאי גם את מהר את זיווגך!

מזל טוב!

אני רואה את זה מהצד השני.. אני האחות הקטנה..וזה באמת לא נעים ולפעמים אין הרבה מה להגיד..

אני חושבת שצריך כאן פשוט ענוה של שני הצדדים ולהבין שהכול מה'

דוקא בשעות שלפני שהיא עוזבת ת'בית אז יש ויכוחים ומתח וזה דבר ממש טבעי.

להשתדל להבין אותה היא לחוצה מהעתיד מההווה מהכל... אפשר לצאת לנשום אויר איתה ולדבר על הנושא שכאוב לך איתה.

ב"הצלחה אחותי..

בנקודה זו לא רע בכלל...

מכירה הורים עשירים חילוניים שקרה להם הדבר הזה. הם הזדרזו למצוא לגדולה שידוך והעמידו שתי חופות באותו היום. ,לעניות דעתי, צריך לדעת להתמודד גם עם משברים, ולא להאשים מי שנופל אם לבו רוצה להיטהר ואינו מצליח מיד.

אני האחות הקטנה בבית. (יש שתיים מעלי)

וחוץ מהעובדה שממש שמחו בשבילי, למרות שלא יכולתי לעזור להם בשידוך (הן ממש גדולות ממני, ולא הכרתי אנשים בגיל) אבל פתחתי פתח.

בתוך פחות משנה התחתנה אחותי הבכורה, ולאחר מכן גם השניה.

תודי לה' שהצלחת "לחתן" אחות קטנה, ובע"ה הקב"ה שקבל את ההודאה וישלח גם לך את החצי השני שלך.

מזל טוב!!!

עם כל מה שכתבתם אני מזדהה. אני מבינה גם את אחותי, שהיא לא אשמה, ואין לה מה לעשות כ"כ.

עד לחתונה יש זמן, ב"ה, זה לטובתי שבנתיים אספיק להכיר את בעלי... ויהיה בסדר...

אני חזקה, אבל כמו כולם יש נפילות בדרך..

יש לי אחות גדולה, שכשאני הכרתי את בעלי, היא עוד הייתה גרושה (אני יודעת שזה לא כמו רווקה, אבל זה עדיין אותו לבד, קשה, מציק, כואב), גרנו ביחד אצל ההורים שלי.

ואני הרגשתי רע.

ממש רע,

על זה שאני מצאתי את שאהבה נפשי (וזה עוד היה לפני האירוסין) והיא עוד לא.

והוא היה הראשון שלי.

והיא יצאה עם מלא...

וזרקתי פעם משהו על זה,

אז היא אמרה לי, "מה פתאום??? מה הקשר? וכי מי שאת מתחתנת איתו, פוגע/מפריע לי להתחתן??? זה ממילא לא יכול היה להיות אותו אחד"...

וזה ממש הרגיע אותי.

כי באמת, זאת מחשבה מצחיקה.

את הרי לא היית יכולה להתחתן עם בעלה, נכון?

אז זהו.

כל אחד בזמן שלו..

וחוץ מזה,

אבל שמחה מאוד לבשר, שאחותי התחתנה חודש וחצי אחריי, וממש היה כיף ושמח בשתי החתונות...

אז שיהיה בהצלחה!!

וצריך הרבה אמונה בשביל להחזיק חזק, ובאמת לשמוח מכל הלב...

כאחת שזה קרה לה, אני זוכרת בעיקר את הרגשות המעורבים. באמת אפשר להיות מאוד שמחים עבור מישהו שאוהבים שמצא את בן  זוגו וגם להצטער על שאת עדיין מעוכבת. לי אישית מה שהיה הקשה ביותר בעניין היו התגובות של הסביבה. אנשים לא רגישים מספיק ש"מנחמים" אותך או בני משפחת הצד השני שבודקים מה לא בסדר איתך או מפחדים מ"עין הרע"... גם זה ניסיון ואני מקווה שתמצאי מהר את המיועד לך ותוכלי לחייך כשתזכרי את התקופה הזו. אני מציעה לך בחום לקרוא את הפוסט בבלוג של יקרת פרידמן "אחותי, תאותתי לפני שאת עוקפת", שמיועד בעצם בעיקר לאחיות העוקפות, גם התגובות שם מלמדות הרבה: blog.parasha.org

קודם כל את גיבורה

ואני ממש מתפעלת מהתגובה שלך!!!

בלא מעט רגעים בחיים שלנו אנחנו כואבים על חיסרון שיש לנו, והכאב הזה נעשה קשה עוד יותר למשא כאשר החיסרון מתמלא אצל אנשים שאנחנו קרובים אליהם.

אולי תנסי להפוך את המשא למסע- ברגעים הכאבים שלך דברי עם ה'- תשתמשי ברגעי הכאב כדרך לחזור להתפלל, תקחי את הדמעות שעולות בך לבקשה לפני ה' שימלא גם את החיסרון שלך, ולא רק שלך אלא גם את חסרונה של כנסת ישראל המחכה לדודה.

לי אישית עוזר מאוד לדעת שאנחנו לא אנשים פרטים וכמו שהשמחות הפרטיות שלנו הם לא רק שלנו כך גם הכאב הפרטי שלנו הוא לא רק שלנו.

בהצלחה והרבה שמחות.

תראי, אין צפי שתוכלי לעבור את זה בשלום ובשלווה. ההיפך הוא הנכון. את מן הסתם חווה טלטלה ריגשית עזה ואין לזלזל בה. תני לעצמך כמה שיותר תמיכה, אימרי לעצמך זה בסדר שאני במתח/דכאון/מקנאה/על סף בכי כל הזמן, כל התחושות הללו הן אמיתיות ואין כמעט מנוס מהן. אבל השתדלי לזכור שהיא לא, אבל ממש לא מתחתנת עם החתן שלך, וגם מזלך יזרח ובקרוב. ואני חוזרת ואומרת: אל תכעסי על עצמך, השתתפי בשמחתה רק כמה שאת יכולה, והביני שזהו נסיון בהחלט לא פשוט. חיזקי ואימצי, ובקרוב ממש אצלך.

לאחותי הגדולה לא היה קל כאשר היא ידעה שאני עומדת להתחתן. כשההורים נפגשו אצלנו בבית היא יצאה לחברה. אבל בחתונה שלי היא שמחה והכל היה בסדר. ב"ה היא התחתנה כשנתים וחצי אחרי . אז עם כל הקושי למרות שאני לא חוויתי זאת צריך לשמוח בשמחתה ובעז"ה הזיווג שלך יגיע בזמנו. צריך להמשיך להתפלל ולעשות את ההשתדלות. בהצלחה ושבעז"ה נשמע בשורות טובות גם אצלך.

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰