וכן, בחור/ה שמלחיצים להחליט, זו נורה אדומה קטנה.

החלטות חשובות מחליטים מתוך שיקול דעת. לא מתוך לחץ.

היא כותבת שהוא מביא לה המון מתנות,

מופיע בלי הודעה מראש,

אומר לה לאן ללכת ולאן לא,

אומר לה לא לשתף הורים!!
 

זה כבר מ-א-ד-!! חשוד!!!

ואם הוא לא בעל מכה,

טוב הוא לא!!!

שבוע טוב...

אני אפילו יכול להסכים שהנתונים מרתיעים.

אבל

"ואם הוא לא בעל מכה,

טוב הוא לא!!!"

זה די דבר מגעיל לומר. את אחרי הכל הורסת מוניטין של בן אדם, זה לא "נו מילא, בקטנה".

[כאן רק לרגע, וסליחה על ההפרעה.]

אלעזר

שיש משהו פגום ורקוב בזה שהוא חושב שיוכל לשלוט בה,

ולומר לה מה לעשות ומתי?!

ושזה לא נשמע מתוך דאגה כנה לחייה...

לא יודעת, אותי זה היה מאד מרתיע..

אבל היא תארה כאן עוד כמה דברים חוץ מרוצה חתונה מהר...

אכן, התפלאתי מאד על הגב' אריאל שהשיבה תשובה כ"כ אנמית.
מאפייני הקשר שמציגה הבחורה בשאלה, אמורים להדליק לא נורות אדומות, אלא פרוז'קטורים עם אזעקה עולה ויורדת.
סליחה על הקביעה הנחרצת אבל לזה קוראים בעל מכה פוטנציאלי!
מומלץ להתרחק כמו מאש!

מדובר פה על בעל שלא ייתן לאשתו מרחב מחייה ויהיה קנאי לה בכל תחום, מה שלגמרי לא בריא.

דב רנוסף- אומנם הוא כרגע קונה לה ומפנק אותה- אבל יש לי חשש כבד שאחרי החתונה- הוא ישמור על הכסף ..

לא הרגשתי שהתשובה שלה אנמית..

אולי זהירה ואחראית- סה"כ תשובה גורפת וכוללת למקרה ספציפי- זה לא תמיד דבר טוב..

היא נתנה כמה כיוונים חשובים מאוד למחשבה ומודעות-

ושכל אחת תיישם אותם- או שתזכה לא ליישם אותם- לפי דעתה וצורכה ועצת מישו שקרוב ומכיר היטב...

אהבתי מאוד את המשפט "לרגשות שלנו יש גם הרבה מאוד שכל"

ולהגיד שזה בעל מכה אבל הבחלט יש כאן פוטנציאל... 1. הוא מחמיא לה יתר על המידה וגורם לה לרצות בו בלי לחשוב מי הוא באמת..

2. הוא לא נותן לה לדבר עם אמא שלה על הקשר..כלומר הוא לא נותן לה שמבוגר אחראי עם נסיון יתן לה את דעתו...

3. הוא לא נותן לה לצאת עם חברות למקומות ציבוריים... מה שמפלא גם אם יש בקניון ערבים היא במקום צבורי עם חברות.. הוא לא נותן לה רגע לחשוב או להתאוורר..

בקיצור אני הייתי מתרחקת מאדם כזה גם אם הוא לא בעל מכה... אני לא הייתי מסכנת את החיים שלי....

אח"כ גם אכישהו היא תנתק את הקשר עם החברות שלה, והוא ישלוט לה בחיים.

גם אם לא תהיה אלימות פיזית, הוא ימחוק אותה לאט לאט.. הוא יכול להיות נחמד אבל איך שזה נשמע זה נשמע ממש כמו התאורים על הבחורים הערבים, שבהתחלה ממש נחמדים ובסוף..

ב"ה

העלתי את זה מ2 סיבות

1- כדי שנהיה מודעים לעצמינו יותר בכל מובן אפשרי (גם בחיים הפרטיים ובכל דבר ודבר שעושים)

2- כדי שאם אתם נתקלים במצב כזה יש לי/לך חובה לגרום לחבר/ה שלי להבין מה קורה מסביבה,

אם אני רואה מצב כזה אני חייב לעזור להם כי "האהבה" מסנוורת אנשים (גם חכמים..)

אשריכם!

ישועוות ונקמות.

ב"ה

רק? דווקא אני מכירה מלא שחודש הספיק להם והם חיים היום באושר ועושר!

יש שאפילו פחות אבל לא נרגיז אתכם יותר מדי

ודרך אגב- נשמע באמת מפחיד הסיפור שם...

בהצלחה שם, שם

קראתי את זה - וחשבתי לעצמי "רק חודשיים"?

מזה זה ה"רק" הזה??

העניין הוא שקראתי את זה עם עוד מישהי - ואז היא האירה את עיני (תודה! תמר..)

והיא אמרה: "זה לא העניין שהם יוצאים רק חודשיים, אלא שזה אדם, שלפני חודשיים היא לא ידעה מי הוא, ועכשיו הוא מחליט לה על החיים וממש משנה אותם! הופך אותם על פיהם! והכל הולך רק לפיו, הוא מחליט, והוא קובע,וזה לא יתכן שכל החיים שלה ישתנו רק בגללו!"..

ואז דיברנו על זה - שזאת ממש בעיה.

כי מצד אחד - בציבור שלנו משדרים לך "ברגע שאת יוצאת עם מישהו (לא מדברת על להתחתן עדיין...) ברור שהוא צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך", אבל באמת, יש לך גם חברות ומשפחה - ועדיין אכפת לך מהם, ואת עדיין רוצה להשקיע בהם ולהיות בקשר איתם.

(מי שלא חושב כמוני - שיחשוב רגע על הסיטואציה הבאה, ויענה על השאלה - מה יגידו עליו..

בת שחברות שלה נפגשות לגלידה, ויום קודם המדוייט שלה שואל אם היא פנויה, כי הוא פנוי רק באותו יום השבוע...

לא יודעת מה לענות.

מה שאני כן יודעת - שזה לא ברור מה התשובה. ויש דעות לכאן ולכאן...

כי עם כל הכבוד - אם את מרגישה שברגע שהוא ילך - בעצם נשארת בלי כלום - זאת בעיה גדולה וחמורה!!!!!!!!!)

ומצד שני - יש מצבים כאלה, שאת הכי צריכה את המרחב שלך, ואת המקום שלך, ושלא יחליטו לך מה לעשות, ולהשקיע ולהיות גם עם אנשים אחרים....

מקווה שלא יצא מבולבל מדי, ושהנקודה הובנה...

יום טוב

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה להטיל ספק בהכול. 

העולם הזה שהיא בנתה, אינו בהכרח העולם שנקרא "מציאות", יש פה יותר מידי מודעות והגדרות, ואני תוהה על האמת. אבל זה רק אומר לקחת בעירבון מוגבל הכול. 

הדבר השני, נורא קל להתסכל על אותו ארוע ולפרש אותו להנאתנו לכל עיוות אפשרי.

למה כוונתי? הוא מפריע לה ללמוד למבחן עם חברות? ואולי היא לא נותנת לו זמן? ואולי הלימודים אצלה הם בראש חשוב יותר, וכו וכו

אבל עזבו את הספקות, נקבל את המכתב כפי שהוא.

אין דבר יותר מעצבן בקשר כאשר אין תקשורת בין בני הזוג. כאשר כל אחד שומר בקנאות על עולמו הפנימי ואינו פותח אותו לבן הזוג השני. אין ספק שברמה הטכנית - הדבר הזה מוביל להתנגשויות לא רצוניות בין בני הזוג. 

וכי איך הבחור אמור לדעת לשנות מדרכיו, לתקן או לנהוג אחרת- אם הוא בכלל לא מודע שיש בעיה. 

אבל יותר מכך, בקשר ארוך של חודשיים, זה גם סימן לאיזשהו ריחוק בין בני הזוג. ריחוק שקשור לחיבור העולמות שלהם- שלא ממש התבצע. הם אולי נהנים זה בחברת זה, אבל העולמות שלהם עדיין מנותקים. ועוד דברים כמו שידורים על אותם גלים וכו. 

על סמך הכתוב, אני מתקשה להעריך איפה הקשר שלהם עומד. יכול להיות שרגע לפני פירוק, ואולי זה סתם היה פריקה ברגע רע של הבחורה, ואולי באמת יש בעיה שבעזרת התנהגות מתאימה יהיה ניתן לפתור. 

לגבי בעל מכה, ודברים שכאלו. חבל לדבר כך. הרבה יותר סביר להגיד שהוא אוהב אותה, והוא איבד את הרסן על החסד שלו, שזה כבר הפך מציק. ומאידך, כפי שאמרתי מקודם, לא רוצה לקבוע כלום על הזוג. כל דבר ניתן לפרש למיליון כיוונים, וזה לא מספיק בשביל כלום. 

אבל המסקנה בהחלט טובה:

להיות אנושיים. לפתח מודעות, ובעיקר בעיקר לפתח תקשורת טובה, לדבר על כל נושא שמפריע ולא מפריע, ולעבוד ביחד בשביל לגרום לזה להצליח. גם אם יש שוני, ותמיד תמיד יש, אבל בעזרת עבודת המידות, יראת שמיים, אישיות, ותקשורת טובה, אפשר לבנות דברים נהדרים. 

אל תזלזלו בניתוח המצב בשכל אבל תקשיבו טוב טוב ללב

בנישואים צריך את שניהם- והרבה!

גם (ובעיקר) בין השורות???

כי היא אומרת שם: "אני לא רוצה להגיד לו דברים כי כשאני אומרת הוא נפגע" או משהו כזה..

כלומר - אין לגיטימציה מצידו לפתוח דברים כאלה...

ובשום פנים ואופן, ואין שום סיבה בעולם, שבגינה מישהו שאת יוצאת איתו חודשיים, יגיד לך על מה ועל מה לא לדבר עם אמא שלך!!!!!!!!!!

ועוד דבר שלדעתי הוא בל יעבור: לחץ בקשר.

למה?

על מה?

אם הוא כל כך אוהב אותה- למה היא לא יכולה להרגיש רגוע וטוב עם זה???

ואם אתה רוצה לכתוב שטויות- לפחות אל תנצלש מישו אלא תפתח הודעה משל עצמך....

והגיע הזמן שהציבור שלנו יכנס לפרופורציה ויבין שחודשיים זה לא רק זה מעט מאוד בשביל לקבל החלטה לכל החיים.

גם 8 ו 10 פגישות זה מעט!

וזה שיש כאלה שחיים באושר, אז ה' עשה להם נס. זה באמת נס.

ואנחנו לא אנשים שסומכים על הנס.

אנשים עם שכל ויראת שמיים, כאשר שומעים חודשיים ואפילו שלוש, זה אומנם זמן שצריך להיות כיוון
אבל ממש לא צריכה להיות החלטה!

בדיוק הייתי השבת אצל רב גדול, ששמע שאני החלטתי על אירוסיי לאחר 4 5 חודשים
והוא אמר לי או סופסוף קול שפוי בדור. אני לא מבין איך אנשים מחליטים תוך חודש
אני יצאתי עם הרבנית 5 חודשים והתארסנו.

הרב קלנר אמר, בכל נישואין יש חתול בשק אבל צריך כמה שיותר בירורים ופגישות כדי לדעת מה החתול מכיל.
 ב"ה שהקול השפוי הזה עדיין קיים אצל אלה שמנחים את הדור.

אנשים שוכחים שלכל אדם יש את האישיות שלו. הרגש והשכל של כל אחד עובד אחרת מאצל האחר.

יש מקרים שבהם מספיקות בהחלט רק שלוש פגישות לחיים טובים ומאושרים ולזוגיות מופלאה.

ויש מקרים שגם שמונה/שש/שתים עשרה/שנתיים של חברות וקשר מתמשך לא יספיקו לבניית בית יציב, נכון ושמח.

אם החלטנו אחרי חמש פגישות להינשא זה אומר שלא פעלנו על פי הקול השפוי? נו באמת.

אני חושבת שזה לא שפוי למרוח קשר לאורך כמה חודשים. סתם מיותר ועלול להביא למצבים לא בריאים.

בעל מכה לא חייב להיות מכה פיזית - מספיקה בהחלט התעללות רגשית בשביל לזכות בתואר המפוקפק.

וגבר ששולט על הקשר של אישתו עם העולם הוא בהחלט גבר אלים.

גם אדם שמחליט הכי מהר בעולם, צריך לפחות חודשיים וכמה פגישות טובות בשביל להכיר בצורה בסיסית בלבד ולדעת שזה הבעל המתאים וזאת הבחירה הנכונה לחיים שלמים!

לא רק את ככה, יש הרבה שכאלה, וזה לא מציאות בריאה ונכונה.
קשר של 4 חודשים זה לא מריחה,
אני יכולה להגיד שחודשיים ראשונים לא ראיתי בו שום חיסרון ואמרתי לו עד שאני לא אראה חסרונות בך אני לא אסכים להתחתן.
ומהרגע שהחלטנו אמרתי לו אני רוצה שנתחיל להנות מהזמן הזה, עד עכשיו בדקנו היינו בלחץ של בחינות וכו'
מעכשיו בוא נהנה! ופשוט היה כיף.
אני כ"כ שמחה בהתנהלות הזאת כי להגיע לזמן הזה של האירוסין וכל הלחצים בלי התקופה המדהימה לפני היה לי הרבה יותר קשה לעבור.

או כמו הסיפור על האדמו"ר הגדול שזוג בא לומר לו שהוא החליט להתחתן אז הוא שאל אותם
רבתם כבר?!
אומנם מריבה לא תמיד יש, אבל לפחות בשלות נפשית יחד והכרות בסיסית + כדי להחליט דבר כזה.

ומי שיגיע למצב לא בריא אחרי 4 חודשים שיעבוד על היראת שמיים שלו
מסיפור נשים שילדו לאחר הלידה לפעמים זה נמשך גם תקופה כזאת עד לטהרתן. ואז מה?יכשלו?

יכול להיות מאוד, שזה מה שהתאים לך. 

אבל מכאן ולצאת בקביעות לגבי כולם, זה כבר משהו שאינו כל כך מתאים. 

גם ט' סיפרה מהניסיון האישי שלה, ואצלה נדמה שהספיק זמן קצר בהרבה. 

תכלס, הרי כולנו מכירים עשרות על גבי עשרות של זוגות שמתחתנים כל שנה. 

אז בואו נסתכל ונבחן. יכול להיות שזה משתנה בין ציבור לציבור, בין ישיבה לישיבה וכו. 

האנשים שסביבי, רובם בחורי ישיבות, ורובם הופכים לאברכים.

בהסתכלות גסה, אני יודע שרבים התארסו בין חודש וחצי לשלושה חודשים.

זו המציאות שמוכרת לי. 

מאידך, דעתי האישית- שכל זוג צריך לעשות מה שמתאים לו. 

לא מתארסים לפי זמן, אלא לפי מוכנות אישית. 

מי שצריך חודשיים שייקח חודשיים, ומי שצריך שנה שייקח שנה. כך. 

מיותר לציין את צורת השידוכים החרדית בנושא. אבל לזכור מאחרי הראש שהיא קיימת. ומתחתנים שם הרבה יותר מהר. 

ומשום שזה השיטה לדעתי - התאמה. אין עניין להכניס כל מיני קביעות שרירותיות. 

מה זאת אומרת 'אין דבר כזה'? עובדה שיש!

את שמה לב להכללות הגסות שאת עושה? ממש לא לענין.

לא כל מה שמתאים לך מתאים לי. זה אינדבדואלי מאוד.

דווקא כן הייתי נותנת כדוגמא את צורת השידוכים החרדית כי עובדה שהיא מצליחה ולא משנה כמה נתווכח אם זו שיטה נכונה או לא.

בעזהי"ת.

ממש, אבל ממש לא מסכימה עם השורה האחרונה שכתבת.

השיטה הזאת החזיקה מעמד אך ורק בגלל (או בזכות?) הלחץ החברתי העצום שיש בחברה החרדית.

הגיוני בהחלט (ואני אישית יודעת על מקרים ספציפיים) שהזוג לא התגרש רק בגלל "מה יגידו", ובשורה התחתונה הם חיים בגירושין ריגשיים. וזה זוועת עולם.

וכל זה כתוצאה ממה?

מזה שהאבות החליטו בשביל הילדים שלהם. מזה שלא היה לזוג מספיק פגישות (ולכל אחד מתאים משהו אחר), או שלא היה להם היתר חברתי.

אז- פשוט צריך לתת לאנשים להחליט.

בד"כ אנשים שנמצאים בגיל החתונה בוגרים מספיק בשביל לקבל החלטות כאלה...

ומן היושר לציין שאין לי גרם אחד של ריכוז בשביל לקרוא את ההודעות הארוכות, סליחה עמית.

זה כזה כייף לכתוב 'זוועת עולם' ולנפנף בכאלו ביטויים.

שאלת פעם זוג חרדי שהתחתן בשיטה הזו אם הוא מאושר? אם יש להם בעיה עם השיטה? אם הם ישנו את השיטה הזו אצל הילדים שלהם? כנראה שלא. תעשי ניסוי קטן ותדגמי כמה זוגות כאלו, בעיקר מאלו החסידיים, חסידי גור וכד' ששם התקנות מאוד ברורות בכל מה שקשור לנישואין.

סטטיסטית זה לא הגיוני שרוב הזוגות מתחתנים/מתגרשים או שלא בגלל שיטת ההיכרויות שלא מקובלת עליך.

ואם נהיה הוגנים - אני מכירה טוב יותר את השיטה והאנשים. וזהו. זוהי הודעתי האחרונה בענין.

יש חתונות אצל החרדים, מלא אפילו.

אבל חתונה זה לא העיקר! להתחתן זה לא העיקר!
העיקר זה החיים שאח"כ בבית.
 

ועל המשפט האחרון אמא שלי כאחת שלמדה 10 שנים בבני ברק צוחקת מהתמימות כל פעם מחדש
ומסכמת בכמה משפטים בודדים
אם היינו יודעים מה הבתי דין עושים לאישה שרוצה להתגרש-דיינו.
אם היינו יודעים מה מרגיש זוג שרוצה להתגרש אבל מה יגידו עליו- דיינו

 ברוך שעשני אי שם הרחק משם.

נכון שזו ההתנהלות הקיימת כיום ונכון שמקימים בתים בישראל
אבל האם לזה אנחנו שואפים?
לחתונה ותו לא?

ממש ממש לא.
וזה לא כי זה המקרה שלי, יכולתי גם להחליט אחרי חודש וגם הבחור הרגיש שזה זה עוד מהפגישה השניה
אבל עצרנו את הרצון והרגש ונדבקנו לשכל כיאה לבני תורה והחלטנו להמשיך לבדוק.(כל אחד בנפרד אפילו לא עידכנו אחד את השני בזה רק אחרי האירוסין הגיעו הוידויים)
ואם לא מצאנו מה טוב אם מצאנו טוב יותר.

זה שמסביבך בחורי תורה שנוהגים כך זה יפה, אך תשאל את רבם מה נכון
בגלל שאני יצאתי עם בחור משמה וכשהלכנו בזמנו להתייעץ עם מורך ורבך
הוא דווקא תמך שזוגות לא ימהרו ויקחו את הזמן. לא יותר מידי וכשזה היה יותר מידי הוא גם המליץ לחתוך אבל מלכתחילה הוא אמר לנו פרק זמן של 3 חודשים עם 2 3 פגישות בשבוע זה האידיאל.

וכבת של יועצת נישואין מדהימה, שמטפלת בזוגות רבים
במפגש היועצים האחרון שהיה להם כולל חרדים ודוסים וחילונים
המסקנות ברורות, העליה בגירושין בגלל המהירות בהחלטה מראה את ניצניה ויותר מזה.
והאחוזי גירושין בציבור הדתי לאומי עלו בקנה מידה אדיר וכנ"ל בחרדי.

לכן זה לא קביעה ממקרה ספציפי שלי.
זה קביעה שכלית אפילו תורנית שרוב הרבנים מעודדים אליה
ורוב הרבנים לא נלחצים מקשרים של בני תורה שצריכים עוד זמן להחליט הם יותר נלחצים מכאלה שמחליטים מפרק זמן קצר.

צר לי, אבל זה שכל ישר.

ובגלל ההלך רוח הזה שפעם אחרי 3 חודשים היו אומרים ואוו איזה מהר והיום אחרי 3 חודשים חושבים שהיו להם בטח מלא בעיות ומלא התלבטויות וזה לאט ואיך מרחתם ובטח נפלתם בנגיעה וכל מיני אמירות מטופשות שכאלה, בגלל זה בנות שאחרי 3 4 פגישות לא רואות את הבחור כבעל מחליטות לפסול במקום להבין שהתוצאה היא לא העיקר אלא הדרך והתוצאה מגיעה לאחר הדרך ולא להפך.

ואם הייתי יכולה ולא היו עליי לחצים בינלאומיים הייתי ממשיכה להנות בתקופה הזאתי

תמיד טענתי שדייטים זה כיף. אבל זה כבר באמת שריטה אישית.

בעזהי"ת.

אולי מה שכתבת הוא נכון

אבל הנחרצות היא ממש לא לעניין.

לא שלך ולא של הרבנים שבשמם את מדברת....

לכל זוג מתאים משהו אחר!!

יש כאלה שקולטים יותר מהר וכו', לכן הם מסוגלים להתחתן תוך חודשיים.

ויש כאלה שיותר איטיים, וצריכים יותר זמן ומחשבה על הענין.

ושני הסוגים לגיטימיים!

כמובן שחשוב לא למרוח את הקשר (וכאן כל אחד ייתן דין וחשבון לעצמו).

קשרים ארוכים לא מובילים לשום דבר טוב, בלשון המעטה.

אסכם במילה אחת: אינדבידואלי.

ראיתי לפני שבוע את ההצגה של נועה אריאל " הערב היפה בחיי"

זו הצגה שמסבירה איך לזהות בעל מכה ,ומה הסימנים לזיהוי בעל מכה

וכשקראתי בשבת את השאלה הנ"ל הזדעזעתי .............זה פשוט כל הסימנים לבעל מכה!!!!!!!!!!!!!!!

הצילו חייבים להזהיר אותה .............שלא תכניס  ראש בריא למיטה חולה!!!!!!!!!!!

דווקא בחור עדין בחרתי

הנחרצות היא עקב המצב העצוב של דורנו.
ואני נוכחת לראות את חברותיי שפוסלות או שנפסלות מהר בגלל המחשבות הפזיזיות האלה.
אני לא מדברת על מה מתאים לכל זוג,
אני מדברת על מה מתאים לכלל ואיך נכון להסתכל על כל הדרך המורכבת הזאת שוב לענ"ד.
ומתוך עניות דעתי הרגשתי צורך לצטט מספר של רבנים ואנשים מלומדים כי דעתם יקרה יותר.

ואת מדברת על תקופה של חודשיים, שזה לא הזמן שדיברתי עליו
הכל כמובן קשור לכמות הדייטים שהיתה בתקופה
אבל השיח כאן הוא על מספר מועט של דייטים 3 4 ותקופה של חודש ולא על זמן של חודשיים שאתה יכול להיפגש המון ולדבר המון וכן להכיר ולדעת כיוון ברור.

תראי את השרשור בנשואים טריים שבחורה מכאן שאלה כמה זמן לקח לכם עד שהחלטתם, משהו כזה.
ותביני כמה מלחיץ המצב שבאמת זוגות מקבלים החלטה לכל החיים בשעה וחצי שהם ישבו ביחד.
ועקב השרשור הבנתי את הלחץ של הבנות הרווקות והבחורים הרווקים וזה כ"כ לא בריא.

ואני לא מדברת על זוג פה זוג שם, זה כבר התחיל להיות תופעה ממש!
לכן אני נחרצת כי זה מציאות לא בריאה בכלל.לענ"ד ולדעת הגדולים והיקרים יותר.

בעזהי"ת.

קשר ארוך לפני חתונה עלול להוביל לאי שמירת נגיעה (יש לי חברה כזאת. וזה לא שהיא לא רוצה לשמור. אלא שזה פשוט קשה עד בלתי אפשרי!), פוגם ב'אחרי החתונה', ואני לא מוצאת פה לנכון לפרט עוד. אבל אני סומכת על השכל הישר שלך שתביני....

בכל אופן, בנושאים האלה לא יכולה להיות הדרכה לכלל.

פעם חברה טובה שלי היתה בשו"ת בנות עם רב אברום זצ"ל, ואחת הבנות שאלה אותו "כמה זמן נכון/טוב להיפגש?" (בערך, אני לא זוכרת במדיוק. אבל זה היה רוח הדברים). ותשובתו היתה "תשאלו את ההורים".

הווי אומר- זה אישי לכל אחת ואחד.

אז אם כבר הדרכות ציבוריות....

עוד הדרכה לכלל שאפשר לומר אותה באופן גורף ואנחנו לא יכולים לומר שיש זוגות שבריא להם קשר ארוך לפני החתונה.

אני מקווה שהקשר שאת מדברת עליו הוא לא קשר של 4 חודש אלא של שנים.
ואם הוא של 4 חודש והם לא מצליחים אז הם גם לא יצליחו שבועיים- וזה הזמן לפני שמקימים בית לעבוד על היראת שמיים ודחיית סיפוקים. (אני רצינית)

את התחלת מהדרכה לכלל, והדרכה לכלל קיימת בצורה כוללנית בצורה פרטנית שישאלו את ההורים או את רב אברום בחזרה, אבל ישנה הדרכה לכלל
והיא לא למרוח קשר ארוך ולא להחליט אחרי 2 פגישות.

בעזהי"ת.

זה כמו שמישו יאמר לי "אל תלבשי בגדים חמים בקיץ ואל תלבשי בגדים קלילים מדי בחורף".

אחלה הדרכה

זו באמת הדרכה שהיא ברורה מאליו

אפעם לא ראיתי בחורה עם שכל ישר לובשת סוודר בקיץ
ולא ראיתי בחורה עם שכל ישר לובשת חולצה קצרה בחורף, רק גולני הגברים.
 

בקיצור, את צודקת זו באמת הדרכה מצחיקה
כי היא אמורה להיות ברורה מאליה כמו שתמליצי לבת שלך להתלבש טוב בחורף ולהתלבש קליל בקיץ.
אבל היום הדברים טושטשו וזה לא ברור מאליו לכן יש צורך להפוך את זה להדרכה של ממש, שוב לענ"ד..

היא מצטטת את הרב קלנר, ואת עונה לה עם רב אברום זצ"ל?

ההגדרה היחידה שאני מכיר לזה היא : "דו שיח של חרשים"!!!

       

                  מודעה רבה לאורייתא:
         למען הסר ספק: הכל נכתב ברוח טובה,
 ובשביל להעלות חיוך על פניו של כל מי ששרד עד כאן

ומוסיפה- יש היום גם איזה לחץ לכיוון של להחליט מהר, יאללה, לזרז עניינים ולא למרוח.

אוירה כללית לא בריאה שדוחפת לשם.

בכמה שנים האחרונות יצא לי לדבר עם כמה חברות שלי שביטלו אירוסין. ורובן אמרו לי בפה מלא- אם היינו מחכים עוד חודש-חודשיים לפני אירוסין (ואני מדברת גם על בנות שיצאו חודשיים+) היינו חוסכים את כל הסיפור הלא נעים הזה.. אבל החברה לחצה, ואנשים שהיו מעורבים אמרו ש"נו כבר חודשיים-שלושה, צריך להחליט".

ושמעתי את זה גם מכמה שהחליטו מהר- שהיום הן יודעות שאם הן היו מחכות עוד חודש- כל התקופה של האירוסין היתה עוברת יותר טוב ופחות לחוצה.

ובקשר לשיטות של החרדים- יש לי כ"כ הרבה מה לומר נגדן. אבל אני אסתפק רק בנק' קטנה-

מהיר? זה שיטה מהירה רק אם את אשכנזיה שלמדה בישן ואבא שלך רב ואמא שלך מפקחת.

אני רואה את החברות שלי בנות 23-4 שכל "חטאן" הוא שאחד ההורים חזר בתשובה\אחד האחים עשה בעיות\ הבת רוצה רק מישהו שלומד כל היום- ואבא שלב לא רוטשילד\ ספרדיה או כל "חטא" אחר. 

כ"כ כואב לי לראות אותן, לשמוע מהן על היובש (למרות שההורים הולכים לשדכנים ומחפשים) ולדעת שהזמן לא עובד שם לטובתן...

נפגשת עם כאלה שביטלו אירוסין
אני חיה עם כאלה שביטלו נישואין,
איך חברה שלי אמרה "עמית את קולטת שאני בת 21 גרושה??"
וברור לה שזה מהחלטה פזיזה.
אצל השניה זה יותר מורכב אבל גם היא אומרת שבגלל שאבא שלה דחף אותה היא התחתנה.ב"ה היא מתחתנת החודש אחרי שנה של גירושין.

שלא נדע.

כתבתי שם בפירוש ואני חוזר וכותב -

כשאני יצאתי עם אשתי היה לנו ברור שזה זה ולכן התארסנו כ"כ מהר. מי שצריך יותר זמן גם אם זה חצי שנה זה לגיטימי.

בהחלט אי אפשר לתת הדרכה כללית לכולם, מצד שני, הלחץ שאת מתארת להחליט מהר בהחלט לא רצוי.

זוג אמור להתחתן מתוך אושר ולא מתוך לחץ.

האוירה שהשרשור נתן ולא על תגובות פרטיות.
שלא יפגעו חלילה.

עם הבעל אובססיבי את יכולה פשוט לגרום לו להתרגל שאת מדברת עם עוד בנים ומבלה עם חברות ומסתובבת!

ואם הבעל מכה אז תורידי לו כאפה זחרה אולי אז הוא יתאפס על עצמו עוד אופציה זה להתגרש !

והכי חשוב שנכנסים לקשר צריך השגחה עליונה רצינית בשביל שזה יעבוד ושיהיה חיים טובים!

כל המצב של היום, שרבים בציבור החרדי והדתי כבר לא נאמנים לבני זוגם, ובתים רבים מאוד נהרסים בגלל פייסבוק ואינטרנט, לא התחיל ברגע אחד.

זוהי מגמה שפשתה לאט לאט, אך בעקביות.

ניתנו כל הסיבות מדוע לא הגיוני ולא ראוי לשמור על ההנהגות היהודיות בבית, והשטף האדיר והעכור הזה שטף את כולם (כמעט).

עכשיו זה 'אסור להחליט מהר', ועוד מעט זה יהיה 'למה בכלל להחליט', ובכל, אם ממילא אח"כ לא תהיה נאמנות מוחלטת - אז עדיף לא להתחתן, כי כך יש פחות בעיה כאשר אח"כ עושים מה שעושים.

בדור הזה, מי שנאמן ליהדותו סופג אש מכל הכיוונים ונחשב להזוי, לזה שהחברה שונאת אותו ומאשימה אותו בכל החולאים - אבל זהו הניסיון של הדור.

כאשר יבוא המשיח - אלו שהלכו עם האמת, ולא הפכו את תורת המערב לקובעת את אורח חייהם - דוקא אלו יזכו לכל האור הגדול. והיום הזה לא רחוק, הוא קרוב, מאד.

מה הקשר בין הרצון לבדוק עוד חודש לבין בגידות?? לא קצת נסחפת??

כמו שכתוב בגמ': היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו 'עבוד עבודה זרה'.

הלו, רגע, זו לא הסחפות?

מה, בנאדם עשה איזה משו קטן, וכבר מחר הוא יעבוד עבודה זרה יכפור?

אלא התשובה היא שכן.

והיום זה כ"כ ברור שלא צריך אפילו להסביר את זה.

כל מי שנחשף ולו במעט לעולם האינטרנטי למשל, מבין פתאום איך כ"כ הרבה בתים נהרסו.

וזוהי רק ההתחלה.

כי היום, לכל תועבה הכי גדולה - לא רק שאין בושה בעשייתה, אלא מי שמעז לצאת נגדה - מותקף כאויב האנושות וגרוע מכך.

ככל שהפשע גדול יותר - כך הוא נאצל יותר בעיני ההמון.

דור חולה.

(סליחה אם אני חוזרת... לא קראתי את התגובות הנ"ל,) אבל נראה כי הכתיבה מגמתית, לעורר את ציבור היעד לחשוב על הנושא ולא לקבל את הדברים כברורים מאליהם,, ונראה שהשיגה יפה את מטרתה בעצם השירשור הזה...התשובה אכן לא בלחץ להשיב ולהסביר מהם הסימנים של בעל מכה.. יתכן ומתוך מגמה מסוימת...

אשריך בחור תמים שלי, שאתה לא מכיר את המציאות האיומה של בעל אלים.
אבל אנא הרשה לי לצטט מישהו מפעילי הפורומים: "התמימות משחיתה".

זה נכון שהיום יש עירבוב שגורם לאנשים לא להבחין בין טוב לרע,
אבל חשוב מאד שכולנו נכיר את התסמינים של בעל אלים/מכה וכד'
יכול להיות שכל פרט בנפרד ממכלול הפרטים שהובאו בשאלה הוא - "בעייתי מעט" וזהו.
(ואולי אפילו חיובי מצד עצמו).
אבל כשכל הסימנים מופיעים ביחד אז יש לנו את כל המאפיינים של בעל מכה פוטנציאלי (כפי שכתבתי לעיל).
אני מאחל לך שבנותיך יזכו להתחתן עם בחורים עדינים ויראי שמיים, ואני רק רוצה להוסיף, שחשוב מאד שבבוא היום אתה תהיה שם עם אצבע על הדופק על מנת לעזור להם לבחור נכון!
הרבה הצלחה בכל מעשה ידיך!

ובמיוחד שמדובר כאן בפורום ציבורי, ורבו הקוראים. 

והנזק הודאי קטסטרופלי. לכולם פה יש אחריות, ותקוותי שישנה חשיבה מהותית שמלווה את התגובות הבומבסטיות יותר. 

יש לנו אחריות לכתיבה שלנו. 

ב"ה שיש עשרות רבות של אנשים שקוראים בשרשורים. וזה דבר נהדר. (והדבר תקף עוד יותר לעולם קטן, ולכל מדיה אחרת, כולל הצגות ושיחות של אנשי חינוך ומקצוע, לכולם). 

וכן, זה מצריך גם מכל המגיבים כאן, חשיבה ואחריות מיוחדת. 

כאשר מישהי כותבת שיש לה ספקות לגבי הבחור. 

ואנו אנשי הפורום נצעק עליה לזרוק אותו, אז הרסנו זוג. בצדק?

האם מישהו פה מוכן לקחת את האחריות בהריסת זוג? 

וכך גם במקרה הזה.

האם מישהו מטיל ספק בנוראיות של בעל מכה? 

האם מישהו מטיל ספק בקיומו בחברה הישראלית? 

ומאידך, האם התשובה המתאימה היא העלאת המודעות לרמה שכל בחורה תראה את הבחור שהיא יוצאת איתו כבעל מכה כי הוא גירד באוזן השמאלית?

כן כן , קל מאוד לאסור הכול, לקפוץ על גל הפופוליזם, ולצעוק נגד כל הדברים הנכונים. 

אני לא בטוח שכל ההצגות נגד בעלים מכים שמראים לאולפניסטיות הם הם התשובה המתאימה. 

אני לא בטוח שהשריטה החדשה אינה מביאה נזק גרוע לכל האנשים הרגילים, יותר מאשר הבודדים הבעייתיים. 

כן כן , קל מאוד להזדהות עם הקרבן. זה בטבע שלנו (ע"ע המאבק הערבי) 

ומי כאן שלא מכיר מאומללות החיים. 

אבל אחריות וגדלות מחייבים אותנו לחשוב על החברה כולה. לחשוב על כולם והכול. 

אז מה אני אומר? 

פרופורצייה. לא להקצין יתר על המידה. לכל דבר יש השלכות ובשל כך יש לנו, כן כן לכל אחד מאיתנו, אחריות. 

לא רק אחריות להציל את חברנו משידוכים גרועים, אלא גם אחריות לא להרוס להם את השידוך. ודרוש כאן שכל ישר. הרבה הרבה שכל ישר. 

*אין כאן ולו כוונה אחת רעה, שאף אחד לא יעז להיעלב או לקחת אישית. 

כל אדם עם מינימום של הבנה, שקרא את הדברים בעיון, מבין שמדובר פה במישהו רכושני בצורה חולנית. ולא ברכוש דומם עסקינן, אלא, באשתו. זה שהבחורה שואלת, במקום להבין מיד, שמן הדבר הזה היא צריכה להתרחק כמו מאש, אם לא יותר מזה, זה כבר מעביר צמרמורת. שחס וחלילה וחס לא תיפול למלכודת הדבש של העכביש.

הכי קל לומר אמירה כגון: "תלוי" או "לא להקצין" או "לא להכליל" וכולי... 

אבל

הנושא הזה נבדק ע"י מספיק בעלי מקצוע. ויש סימנים ברורים לדברים האלה. אם מופיעים מספיק מהם - אסור לומר אמירות אפורות! גם ככה קשה לבחורה להפרד מבחור שהיא איתו חודשיים ואולי יש לה רגשות אליו וכ"ו..

הערה: אולי מגזימים בהדרכות האלה לאולפניסטיות עם המינון, אבל ממש לא מבחינת העקרון. הדברים עצמם הם נכונים.

מפני האיש הזה! נישואין אתו יהיו בית כלא, ואפילו לא כלוב זהב. הכל יהיה שחור! איך יש לך בכלל פיקפוקים? הוא בקושי יתן לך לנשום. רק שלא יכה אותך כשתנתקי את הקשר. ואל תתני לו לשכנע אותך שהוא יהיה נופת צופים, הוא לא יהיה! מפחיד לקרוא את הדברים...

ב"ה

יש שיסכימו איתך ויש שלא יסכימו בקשר לעולם קטן.

אבל זה ממש לא הנקודה פה, הדיון הוא על השאלה שלה לא על התשובה ולא על העונה אלא על השאלה.

ולכן היה פה קצת ניצלו'ש.

לענינו הבאתי את זה לפה כדי להעלות את המודעות של דברים כאלו שיש גם אצלינו,

"כאן נכנס השם שלך- י..."- בקשר לחתימה איזה חלק אתה לא אוהב??

מאז הוא רק מעפן... פעם באמת היו באמת כתבות טובות...אני מרגישה מימי ההלח"י....

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.