וכן, בחור/ה שמלחיצים להחליט, זו נורה אדומה קטנה.

החלטות חשובות מחליטים מתוך שיקול דעת. לא מתוך לחץ.

היא כותבת שהוא מביא לה המון מתנות,

מופיע בלי הודעה מראש,

אומר לה לאן ללכת ולאן לא,

אומר לה לא לשתף הורים!!
 

זה כבר מ-א-ד-!! חשוד!!!

ואם הוא לא בעל מכה,

טוב הוא לא!!!

שבוע טוב...

אני אפילו יכול להסכים שהנתונים מרתיעים.

אבל

"ואם הוא לא בעל מכה,

טוב הוא לא!!!"

זה די דבר מגעיל לומר. את אחרי הכל הורסת מוניטין של בן אדם, זה לא "נו מילא, בקטנה".

[כאן רק לרגע, וסליחה על ההפרעה.]

אלעזר

שיש משהו פגום ורקוב בזה שהוא חושב שיוכל לשלוט בה,

ולומר לה מה לעשות ומתי?!

ושזה לא נשמע מתוך דאגה כנה לחייה...

לא יודעת, אותי זה היה מאד מרתיע..

אבל היא תארה כאן עוד כמה דברים חוץ מרוצה חתונה מהר...

אכן, התפלאתי מאד על הגב' אריאל שהשיבה תשובה כ"כ אנמית.
מאפייני הקשר שמציגה הבחורה בשאלה, אמורים להדליק לא נורות אדומות, אלא פרוז'קטורים עם אזעקה עולה ויורדת.
סליחה על הקביעה הנחרצת אבל לזה קוראים בעל מכה פוטנציאלי!
מומלץ להתרחק כמו מאש!

מדובר פה על בעל שלא ייתן לאשתו מרחב מחייה ויהיה קנאי לה בכל תחום, מה שלגמרי לא בריא.

דב רנוסף- אומנם הוא כרגע קונה לה ומפנק אותה- אבל יש לי חשש כבד שאחרי החתונה- הוא ישמור על הכסף ..

לא הרגשתי שהתשובה שלה אנמית..

אולי זהירה ואחראית- סה"כ תשובה גורפת וכוללת למקרה ספציפי- זה לא תמיד דבר טוב..

היא נתנה כמה כיוונים חשובים מאוד למחשבה ומודעות-

ושכל אחת תיישם אותם- או שתזכה לא ליישם אותם- לפי דעתה וצורכה ועצת מישו שקרוב ומכיר היטב...

אהבתי מאוד את המשפט "לרגשות שלנו יש גם הרבה מאוד שכל"

ולהגיד שזה בעל מכה אבל הבחלט יש כאן פוטנציאל... 1. הוא מחמיא לה יתר על המידה וגורם לה לרצות בו בלי לחשוב מי הוא באמת..

2. הוא לא נותן לה לדבר עם אמא שלה על הקשר..כלומר הוא לא נותן לה שמבוגר אחראי עם נסיון יתן לה את דעתו...

3. הוא לא נותן לה לצאת עם חברות למקומות ציבוריים... מה שמפלא גם אם יש בקניון ערבים היא במקום צבורי עם חברות.. הוא לא נותן לה רגע לחשוב או להתאוורר..

בקיצור אני הייתי מתרחקת מאדם כזה גם אם הוא לא בעל מכה... אני לא הייתי מסכנת את החיים שלי....

אח"כ גם אכישהו היא תנתק את הקשר עם החברות שלה, והוא ישלוט לה בחיים.

גם אם לא תהיה אלימות פיזית, הוא ימחוק אותה לאט לאט.. הוא יכול להיות נחמד אבל איך שזה נשמע זה נשמע ממש כמו התאורים על הבחורים הערבים, שבהתחלה ממש נחמדים ובסוף..

ב"ה

העלתי את זה מ2 סיבות

1- כדי שנהיה מודעים לעצמינו יותר בכל מובן אפשרי (גם בחיים הפרטיים ובכל דבר ודבר שעושים)

2- כדי שאם אתם נתקלים במצב כזה יש לי/לך חובה לגרום לחבר/ה שלי להבין מה קורה מסביבה,

אם אני רואה מצב כזה אני חייב לעזור להם כי "האהבה" מסנוורת אנשים (גם חכמים..)

אשריכם!

ישועוות ונקמות.

ב"ה

רק? דווקא אני מכירה מלא שחודש הספיק להם והם חיים היום באושר ועושר!

יש שאפילו פחות אבל לא נרגיז אתכם יותר מדי

ודרך אגב- נשמע באמת מפחיד הסיפור שם...

בהצלחה שם, שם

קראתי את זה - וחשבתי לעצמי "רק חודשיים"?

מזה זה ה"רק" הזה??

העניין הוא שקראתי את זה עם עוד מישהי - ואז היא האירה את עיני (תודה! תמר..)

והיא אמרה: "זה לא העניין שהם יוצאים רק חודשיים, אלא שזה אדם, שלפני חודשיים היא לא ידעה מי הוא, ועכשיו הוא מחליט לה על החיים וממש משנה אותם! הופך אותם על פיהם! והכל הולך רק לפיו, הוא מחליט, והוא קובע,וזה לא יתכן שכל החיים שלה ישתנו רק בגללו!"..

ואז דיברנו על זה - שזאת ממש בעיה.

כי מצד אחד - בציבור שלנו משדרים לך "ברגע שאת יוצאת עם מישהו (לא מדברת על להתחתן עדיין...) ברור שהוא צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך", אבל באמת, יש לך גם חברות ומשפחה - ועדיין אכפת לך מהם, ואת עדיין רוצה להשקיע בהם ולהיות בקשר איתם.

(מי שלא חושב כמוני - שיחשוב רגע על הסיטואציה הבאה, ויענה על השאלה - מה יגידו עליו..

בת שחברות שלה נפגשות לגלידה, ויום קודם המדוייט שלה שואל אם היא פנויה, כי הוא פנוי רק באותו יום השבוע...

לא יודעת מה לענות.

מה שאני כן יודעת - שזה לא ברור מה התשובה. ויש דעות לכאן ולכאן...

כי עם כל הכבוד - אם את מרגישה שברגע שהוא ילך - בעצם נשארת בלי כלום - זאת בעיה גדולה וחמורה!!!!!!!!!)

ומצד שני - יש מצבים כאלה, שאת הכי צריכה את המרחב שלך, ואת המקום שלך, ושלא יחליטו לך מה לעשות, ולהשקיע ולהיות גם עם אנשים אחרים....

מקווה שלא יצא מבולבל מדי, ושהנקודה הובנה...

יום טוב

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה להטיל ספק בהכול. 

העולם הזה שהיא בנתה, אינו בהכרח העולם שנקרא "מציאות", יש פה יותר מידי מודעות והגדרות, ואני תוהה על האמת. אבל זה רק אומר לקחת בעירבון מוגבל הכול. 

הדבר השני, נורא קל להתסכל על אותו ארוע ולפרש אותו להנאתנו לכל עיוות אפשרי.

למה כוונתי? הוא מפריע לה ללמוד למבחן עם חברות? ואולי היא לא נותנת לו זמן? ואולי הלימודים אצלה הם בראש חשוב יותר, וכו וכו

אבל עזבו את הספקות, נקבל את המכתב כפי שהוא.

אין דבר יותר מעצבן בקשר כאשר אין תקשורת בין בני הזוג. כאשר כל אחד שומר בקנאות על עולמו הפנימי ואינו פותח אותו לבן הזוג השני. אין ספק שברמה הטכנית - הדבר הזה מוביל להתנגשויות לא רצוניות בין בני הזוג. 

וכי איך הבחור אמור לדעת לשנות מדרכיו, לתקן או לנהוג אחרת- אם הוא בכלל לא מודע שיש בעיה. 

אבל יותר מכך, בקשר ארוך של חודשיים, זה גם סימן לאיזשהו ריחוק בין בני הזוג. ריחוק שקשור לחיבור העולמות שלהם- שלא ממש התבצע. הם אולי נהנים זה בחברת זה, אבל העולמות שלהם עדיין מנותקים. ועוד דברים כמו שידורים על אותם גלים וכו. 

על סמך הכתוב, אני מתקשה להעריך איפה הקשר שלהם עומד. יכול להיות שרגע לפני פירוק, ואולי זה סתם היה פריקה ברגע רע של הבחורה, ואולי באמת יש בעיה שבעזרת התנהגות מתאימה יהיה ניתן לפתור. 

לגבי בעל מכה, ודברים שכאלו. חבל לדבר כך. הרבה יותר סביר להגיד שהוא אוהב אותה, והוא איבד את הרסן על החסד שלו, שזה כבר הפך מציק. ומאידך, כפי שאמרתי מקודם, לא רוצה לקבוע כלום על הזוג. כל דבר ניתן לפרש למיליון כיוונים, וזה לא מספיק בשביל כלום. 

אבל המסקנה בהחלט טובה:

להיות אנושיים. לפתח מודעות, ובעיקר בעיקר לפתח תקשורת טובה, לדבר על כל נושא שמפריע ולא מפריע, ולעבוד ביחד בשביל לגרום לזה להצליח. גם אם יש שוני, ותמיד תמיד יש, אבל בעזרת עבודת המידות, יראת שמיים, אישיות, ותקשורת טובה, אפשר לבנות דברים נהדרים. 

אל תזלזלו בניתוח המצב בשכל אבל תקשיבו טוב טוב ללב

בנישואים צריך את שניהם- והרבה!

גם (ובעיקר) בין השורות???

כי היא אומרת שם: "אני לא רוצה להגיד לו דברים כי כשאני אומרת הוא נפגע" או משהו כזה..

כלומר - אין לגיטימציה מצידו לפתוח דברים כאלה...

ובשום פנים ואופן, ואין שום סיבה בעולם, שבגינה מישהו שאת יוצאת איתו חודשיים, יגיד לך על מה ועל מה לא לדבר עם אמא שלך!!!!!!!!!!

ועוד דבר שלדעתי הוא בל יעבור: לחץ בקשר.

למה?

על מה?

אם הוא כל כך אוהב אותה- למה היא לא יכולה להרגיש רגוע וטוב עם זה???

ואם אתה רוצה לכתוב שטויות- לפחות אל תנצלש מישו אלא תפתח הודעה משל עצמך....

והגיע הזמן שהציבור שלנו יכנס לפרופורציה ויבין שחודשיים זה לא רק זה מעט מאוד בשביל לקבל החלטה לכל החיים.

גם 8 ו 10 פגישות זה מעט!

וזה שיש כאלה שחיים באושר, אז ה' עשה להם נס. זה באמת נס.

ואנחנו לא אנשים שסומכים על הנס.

אנשים עם שכל ויראת שמיים, כאשר שומעים חודשיים ואפילו שלוש, זה אומנם זמן שצריך להיות כיוון
אבל ממש לא צריכה להיות החלטה!

בדיוק הייתי השבת אצל רב גדול, ששמע שאני החלטתי על אירוסיי לאחר 4 5 חודשים
והוא אמר לי או סופסוף קול שפוי בדור. אני לא מבין איך אנשים מחליטים תוך חודש
אני יצאתי עם הרבנית 5 חודשים והתארסנו.

הרב קלנר אמר, בכל נישואין יש חתול בשק אבל צריך כמה שיותר בירורים ופגישות כדי לדעת מה החתול מכיל.
 ב"ה שהקול השפוי הזה עדיין קיים אצל אלה שמנחים את הדור.

אנשים שוכחים שלכל אדם יש את האישיות שלו. הרגש והשכל של כל אחד עובד אחרת מאצל האחר.

יש מקרים שבהם מספיקות בהחלט רק שלוש פגישות לחיים טובים ומאושרים ולזוגיות מופלאה.

ויש מקרים שגם שמונה/שש/שתים עשרה/שנתיים של חברות וקשר מתמשך לא יספיקו לבניית בית יציב, נכון ושמח.

אם החלטנו אחרי חמש פגישות להינשא זה אומר שלא פעלנו על פי הקול השפוי? נו באמת.

אני חושבת שזה לא שפוי למרוח קשר לאורך כמה חודשים. סתם מיותר ועלול להביא למצבים לא בריאים.

בעל מכה לא חייב להיות מכה פיזית - מספיקה בהחלט התעללות רגשית בשביל לזכות בתואר המפוקפק.

וגבר ששולט על הקשר של אישתו עם העולם הוא בהחלט גבר אלים.

גם אדם שמחליט הכי מהר בעולם, צריך לפחות חודשיים וכמה פגישות טובות בשביל להכיר בצורה בסיסית בלבד ולדעת שזה הבעל המתאים וזאת הבחירה הנכונה לחיים שלמים!

לא רק את ככה, יש הרבה שכאלה, וזה לא מציאות בריאה ונכונה.
קשר של 4 חודשים זה לא מריחה,
אני יכולה להגיד שחודשיים ראשונים לא ראיתי בו שום חיסרון ואמרתי לו עד שאני לא אראה חסרונות בך אני לא אסכים להתחתן.
ומהרגע שהחלטנו אמרתי לו אני רוצה שנתחיל להנות מהזמן הזה, עד עכשיו בדקנו היינו בלחץ של בחינות וכו'
מעכשיו בוא נהנה! ופשוט היה כיף.
אני כ"כ שמחה בהתנהלות הזאת כי להגיע לזמן הזה של האירוסין וכל הלחצים בלי התקופה המדהימה לפני היה לי הרבה יותר קשה לעבור.

או כמו הסיפור על האדמו"ר הגדול שזוג בא לומר לו שהוא החליט להתחתן אז הוא שאל אותם
רבתם כבר?!
אומנם מריבה לא תמיד יש, אבל לפחות בשלות נפשית יחד והכרות בסיסית + כדי להחליט דבר כזה.

ומי שיגיע למצב לא בריא אחרי 4 חודשים שיעבוד על היראת שמיים שלו
מסיפור נשים שילדו לאחר הלידה לפעמים זה נמשך גם תקופה כזאת עד לטהרתן. ואז מה?יכשלו?

יכול להיות מאוד, שזה מה שהתאים לך. 

אבל מכאן ולצאת בקביעות לגבי כולם, זה כבר משהו שאינו כל כך מתאים. 

גם ט' סיפרה מהניסיון האישי שלה, ואצלה נדמה שהספיק זמן קצר בהרבה. 

תכלס, הרי כולנו מכירים עשרות על גבי עשרות של זוגות שמתחתנים כל שנה. 

אז בואו נסתכל ונבחן. יכול להיות שזה משתנה בין ציבור לציבור, בין ישיבה לישיבה וכו. 

האנשים שסביבי, רובם בחורי ישיבות, ורובם הופכים לאברכים.

בהסתכלות גסה, אני יודע שרבים התארסו בין חודש וחצי לשלושה חודשים.

זו המציאות שמוכרת לי. 

מאידך, דעתי האישית- שכל זוג צריך לעשות מה שמתאים לו. 

לא מתארסים לפי זמן, אלא לפי מוכנות אישית. 

מי שצריך חודשיים שייקח חודשיים, ומי שצריך שנה שייקח שנה. כך. 

מיותר לציין את צורת השידוכים החרדית בנושא. אבל לזכור מאחרי הראש שהיא קיימת. ומתחתנים שם הרבה יותר מהר. 

ומשום שזה השיטה לדעתי - התאמה. אין עניין להכניס כל מיני קביעות שרירותיות. 

מה זאת אומרת 'אין דבר כזה'? עובדה שיש!

את שמה לב להכללות הגסות שאת עושה? ממש לא לענין.

לא כל מה שמתאים לך מתאים לי. זה אינדבדואלי מאוד.

דווקא כן הייתי נותנת כדוגמא את צורת השידוכים החרדית כי עובדה שהיא מצליחה ולא משנה כמה נתווכח אם זו שיטה נכונה או לא.

בעזהי"ת.

ממש, אבל ממש לא מסכימה עם השורה האחרונה שכתבת.

השיטה הזאת החזיקה מעמד אך ורק בגלל (או בזכות?) הלחץ החברתי העצום שיש בחברה החרדית.

הגיוני בהחלט (ואני אישית יודעת על מקרים ספציפיים) שהזוג לא התגרש רק בגלל "מה יגידו", ובשורה התחתונה הם חיים בגירושין ריגשיים. וזה זוועת עולם.

וכל זה כתוצאה ממה?

מזה שהאבות החליטו בשביל הילדים שלהם. מזה שלא היה לזוג מספיק פגישות (ולכל אחד מתאים משהו אחר), או שלא היה להם היתר חברתי.

אז- פשוט צריך לתת לאנשים להחליט.

בד"כ אנשים שנמצאים בגיל החתונה בוגרים מספיק בשביל לקבל החלטות כאלה...

ומן היושר לציין שאין לי גרם אחד של ריכוז בשביל לקרוא את ההודעות הארוכות, סליחה עמית.

זה כזה כייף לכתוב 'זוועת עולם' ולנפנף בכאלו ביטויים.

שאלת פעם זוג חרדי שהתחתן בשיטה הזו אם הוא מאושר? אם יש להם בעיה עם השיטה? אם הם ישנו את השיטה הזו אצל הילדים שלהם? כנראה שלא. תעשי ניסוי קטן ותדגמי כמה זוגות כאלו, בעיקר מאלו החסידיים, חסידי גור וכד' ששם התקנות מאוד ברורות בכל מה שקשור לנישואין.

סטטיסטית זה לא הגיוני שרוב הזוגות מתחתנים/מתגרשים או שלא בגלל שיטת ההיכרויות שלא מקובלת עליך.

ואם נהיה הוגנים - אני מכירה טוב יותר את השיטה והאנשים. וזהו. זוהי הודעתי האחרונה בענין.

יש חתונות אצל החרדים, מלא אפילו.

אבל חתונה זה לא העיקר! להתחתן זה לא העיקר!
העיקר זה החיים שאח"כ בבית.
 

ועל המשפט האחרון אמא שלי כאחת שלמדה 10 שנים בבני ברק צוחקת מהתמימות כל פעם מחדש
ומסכמת בכמה משפטים בודדים
אם היינו יודעים מה הבתי דין עושים לאישה שרוצה להתגרש-דיינו.
אם היינו יודעים מה מרגיש זוג שרוצה להתגרש אבל מה יגידו עליו- דיינו

 ברוך שעשני אי שם הרחק משם.

נכון שזו ההתנהלות הקיימת כיום ונכון שמקימים בתים בישראל
אבל האם לזה אנחנו שואפים?
לחתונה ותו לא?

ממש ממש לא.
וזה לא כי זה המקרה שלי, יכולתי גם להחליט אחרי חודש וגם הבחור הרגיש שזה זה עוד מהפגישה השניה
אבל עצרנו את הרצון והרגש ונדבקנו לשכל כיאה לבני תורה והחלטנו להמשיך לבדוק.(כל אחד בנפרד אפילו לא עידכנו אחד את השני בזה רק אחרי האירוסין הגיעו הוידויים)
ואם לא מצאנו מה טוב אם מצאנו טוב יותר.

זה שמסביבך בחורי תורה שנוהגים כך זה יפה, אך תשאל את רבם מה נכון
בגלל שאני יצאתי עם בחור משמה וכשהלכנו בזמנו להתייעץ עם מורך ורבך
הוא דווקא תמך שזוגות לא ימהרו ויקחו את הזמן. לא יותר מידי וכשזה היה יותר מידי הוא גם המליץ לחתוך אבל מלכתחילה הוא אמר לנו פרק זמן של 3 חודשים עם 2 3 פגישות בשבוע זה האידיאל.

וכבת של יועצת נישואין מדהימה, שמטפלת בזוגות רבים
במפגש היועצים האחרון שהיה להם כולל חרדים ודוסים וחילונים
המסקנות ברורות, העליה בגירושין בגלל המהירות בהחלטה מראה את ניצניה ויותר מזה.
והאחוזי גירושין בציבור הדתי לאומי עלו בקנה מידה אדיר וכנ"ל בחרדי.

לכן זה לא קביעה ממקרה ספציפי שלי.
זה קביעה שכלית אפילו תורנית שרוב הרבנים מעודדים אליה
ורוב הרבנים לא נלחצים מקשרים של בני תורה שצריכים עוד זמן להחליט הם יותר נלחצים מכאלה שמחליטים מפרק זמן קצר.

צר לי, אבל זה שכל ישר.

ובגלל ההלך רוח הזה שפעם אחרי 3 חודשים היו אומרים ואוו איזה מהר והיום אחרי 3 חודשים חושבים שהיו להם בטח מלא בעיות ומלא התלבטויות וזה לאט ואיך מרחתם ובטח נפלתם בנגיעה וכל מיני אמירות מטופשות שכאלה, בגלל זה בנות שאחרי 3 4 פגישות לא רואות את הבחור כבעל מחליטות לפסול במקום להבין שהתוצאה היא לא העיקר אלא הדרך והתוצאה מגיעה לאחר הדרך ולא להפך.

ואם הייתי יכולה ולא היו עליי לחצים בינלאומיים הייתי ממשיכה להנות בתקופה הזאתי

תמיד טענתי שדייטים זה כיף. אבל זה כבר באמת שריטה אישית.

בעזהי"ת.

אולי מה שכתבת הוא נכון

אבל הנחרצות היא ממש לא לעניין.

לא שלך ולא של הרבנים שבשמם את מדברת....

לכל זוג מתאים משהו אחר!!

יש כאלה שקולטים יותר מהר וכו', לכן הם מסוגלים להתחתן תוך חודשיים.

ויש כאלה שיותר איטיים, וצריכים יותר זמן ומחשבה על הענין.

ושני הסוגים לגיטימיים!

כמובן שחשוב לא למרוח את הקשר (וכאן כל אחד ייתן דין וחשבון לעצמו).

קשרים ארוכים לא מובילים לשום דבר טוב, בלשון המעטה.

אסכם במילה אחת: אינדבידואלי.

ראיתי לפני שבוע את ההצגה של נועה אריאל " הערב היפה בחיי"

זו הצגה שמסבירה איך לזהות בעל מכה ,ומה הסימנים לזיהוי בעל מכה

וכשקראתי בשבת את השאלה הנ"ל הזדעזעתי .............זה פשוט כל הסימנים לבעל מכה!!!!!!!!!!!!!!!

הצילו חייבים להזהיר אותה .............שלא תכניס  ראש בריא למיטה חולה!!!!!!!!!!!

דווקא בחור עדין בחרתי

הנחרצות היא עקב המצב העצוב של דורנו.
ואני נוכחת לראות את חברותיי שפוסלות או שנפסלות מהר בגלל המחשבות הפזיזיות האלה.
אני לא מדברת על מה מתאים לכל זוג,
אני מדברת על מה מתאים לכלל ואיך נכון להסתכל על כל הדרך המורכבת הזאת שוב לענ"ד.
ומתוך עניות דעתי הרגשתי צורך לצטט מספר של רבנים ואנשים מלומדים כי דעתם יקרה יותר.

ואת מדברת על תקופה של חודשיים, שזה לא הזמן שדיברתי עליו
הכל כמובן קשור לכמות הדייטים שהיתה בתקופה
אבל השיח כאן הוא על מספר מועט של דייטים 3 4 ותקופה של חודש ולא על זמן של חודשיים שאתה יכול להיפגש המון ולדבר המון וכן להכיר ולדעת כיוון ברור.

תראי את השרשור בנשואים טריים שבחורה מכאן שאלה כמה זמן לקח לכם עד שהחלטתם, משהו כזה.
ותביני כמה מלחיץ המצב שבאמת זוגות מקבלים החלטה לכל החיים בשעה וחצי שהם ישבו ביחד.
ועקב השרשור הבנתי את הלחץ של הבנות הרווקות והבחורים הרווקים וזה כ"כ לא בריא.

ואני לא מדברת על זוג פה זוג שם, זה כבר התחיל להיות תופעה ממש!
לכן אני נחרצת כי זה מציאות לא בריאה בכלל.לענ"ד ולדעת הגדולים והיקרים יותר.

בעזהי"ת.

קשר ארוך לפני חתונה עלול להוביל לאי שמירת נגיעה (יש לי חברה כזאת. וזה לא שהיא לא רוצה לשמור. אלא שזה פשוט קשה עד בלתי אפשרי!), פוגם ב'אחרי החתונה', ואני לא מוצאת פה לנכון לפרט עוד. אבל אני סומכת על השכל הישר שלך שתביני....

בכל אופן, בנושאים האלה לא יכולה להיות הדרכה לכלל.

פעם חברה טובה שלי היתה בשו"ת בנות עם רב אברום זצ"ל, ואחת הבנות שאלה אותו "כמה זמן נכון/טוב להיפגש?" (בערך, אני לא זוכרת במדיוק. אבל זה היה רוח הדברים). ותשובתו היתה "תשאלו את ההורים".

הווי אומר- זה אישי לכל אחת ואחד.

אז אם כבר הדרכות ציבוריות....

עוד הדרכה לכלל שאפשר לומר אותה באופן גורף ואנחנו לא יכולים לומר שיש זוגות שבריא להם קשר ארוך לפני החתונה.

אני מקווה שהקשר שאת מדברת עליו הוא לא קשר של 4 חודש אלא של שנים.
ואם הוא של 4 חודש והם לא מצליחים אז הם גם לא יצליחו שבועיים- וזה הזמן לפני שמקימים בית לעבוד על היראת שמיים ודחיית סיפוקים. (אני רצינית)

את התחלת מהדרכה לכלל, והדרכה לכלל קיימת בצורה כוללנית בצורה פרטנית שישאלו את ההורים או את רב אברום בחזרה, אבל ישנה הדרכה לכלל
והיא לא למרוח קשר ארוך ולא להחליט אחרי 2 פגישות.

בעזהי"ת.

זה כמו שמישו יאמר לי "אל תלבשי בגדים חמים בקיץ ואל תלבשי בגדים קלילים מדי בחורף".

אחלה הדרכה

זו באמת הדרכה שהיא ברורה מאליו

אפעם לא ראיתי בחורה עם שכל ישר לובשת סוודר בקיץ
ולא ראיתי בחורה עם שכל ישר לובשת חולצה קצרה בחורף, רק גולני הגברים.
 

בקיצור, את צודקת זו באמת הדרכה מצחיקה
כי היא אמורה להיות ברורה מאליה כמו שתמליצי לבת שלך להתלבש טוב בחורף ולהתלבש קליל בקיץ.
אבל היום הדברים טושטשו וזה לא ברור מאליו לכן יש צורך להפוך את זה להדרכה של ממש, שוב לענ"ד..

היא מצטטת את הרב קלנר, ואת עונה לה עם רב אברום זצ"ל?

ההגדרה היחידה שאני מכיר לזה היא : "דו שיח של חרשים"!!!

       

                  מודעה רבה לאורייתא:
         למען הסר ספק: הכל נכתב ברוח טובה,
 ובשביל להעלות חיוך על פניו של כל מי ששרד עד כאן

ומוסיפה- יש היום גם איזה לחץ לכיוון של להחליט מהר, יאללה, לזרז עניינים ולא למרוח.

אוירה כללית לא בריאה שדוחפת לשם.

בכמה שנים האחרונות יצא לי לדבר עם כמה חברות שלי שביטלו אירוסין. ורובן אמרו לי בפה מלא- אם היינו מחכים עוד חודש-חודשיים לפני אירוסין (ואני מדברת גם על בנות שיצאו חודשיים+) היינו חוסכים את כל הסיפור הלא נעים הזה.. אבל החברה לחצה, ואנשים שהיו מעורבים אמרו ש"נו כבר חודשיים-שלושה, צריך להחליט".

ושמעתי את זה גם מכמה שהחליטו מהר- שהיום הן יודעות שאם הן היו מחכות עוד חודש- כל התקופה של האירוסין היתה עוברת יותר טוב ופחות לחוצה.

ובקשר לשיטות של החרדים- יש לי כ"כ הרבה מה לומר נגדן. אבל אני אסתפק רק בנק' קטנה-

מהיר? זה שיטה מהירה רק אם את אשכנזיה שלמדה בישן ואבא שלך רב ואמא שלך מפקחת.

אני רואה את החברות שלי בנות 23-4 שכל "חטאן" הוא שאחד ההורים חזר בתשובה\אחד האחים עשה בעיות\ הבת רוצה רק מישהו שלומד כל היום- ואבא שלב לא רוטשילד\ ספרדיה או כל "חטא" אחר. 

כ"כ כואב לי לראות אותן, לשמוע מהן על היובש (למרות שההורים הולכים לשדכנים ומחפשים) ולדעת שהזמן לא עובד שם לטובתן...

נפגשת עם כאלה שביטלו אירוסין
אני חיה עם כאלה שביטלו נישואין,
איך חברה שלי אמרה "עמית את קולטת שאני בת 21 גרושה??"
וברור לה שזה מהחלטה פזיזה.
אצל השניה זה יותר מורכב אבל גם היא אומרת שבגלל שאבא שלה דחף אותה היא התחתנה.ב"ה היא מתחתנת החודש אחרי שנה של גירושין.

שלא נדע.

כתבתי שם בפירוש ואני חוזר וכותב -

כשאני יצאתי עם אשתי היה לנו ברור שזה זה ולכן התארסנו כ"כ מהר. מי שצריך יותר זמן גם אם זה חצי שנה זה לגיטימי.

בהחלט אי אפשר לתת הדרכה כללית לכולם, מצד שני, הלחץ שאת מתארת להחליט מהר בהחלט לא רצוי.

זוג אמור להתחתן מתוך אושר ולא מתוך לחץ.

האוירה שהשרשור נתן ולא על תגובות פרטיות.
שלא יפגעו חלילה.

עם הבעל אובססיבי את יכולה פשוט לגרום לו להתרגל שאת מדברת עם עוד בנים ומבלה עם חברות ומסתובבת!

ואם הבעל מכה אז תורידי לו כאפה זחרה אולי אז הוא יתאפס על עצמו עוד אופציה זה להתגרש !

והכי חשוב שנכנסים לקשר צריך השגחה עליונה רצינית בשביל שזה יעבוד ושיהיה חיים טובים!

כל המצב של היום, שרבים בציבור החרדי והדתי כבר לא נאמנים לבני זוגם, ובתים רבים מאוד נהרסים בגלל פייסבוק ואינטרנט, לא התחיל ברגע אחד.

זוהי מגמה שפשתה לאט לאט, אך בעקביות.

ניתנו כל הסיבות מדוע לא הגיוני ולא ראוי לשמור על ההנהגות היהודיות בבית, והשטף האדיר והעכור הזה שטף את כולם (כמעט).

עכשיו זה 'אסור להחליט מהר', ועוד מעט זה יהיה 'למה בכלל להחליט', ובכל, אם ממילא אח"כ לא תהיה נאמנות מוחלטת - אז עדיף לא להתחתן, כי כך יש פחות בעיה כאשר אח"כ עושים מה שעושים.

בדור הזה, מי שנאמן ליהדותו סופג אש מכל הכיוונים ונחשב להזוי, לזה שהחברה שונאת אותו ומאשימה אותו בכל החולאים - אבל זהו הניסיון של הדור.

כאשר יבוא המשיח - אלו שהלכו עם האמת, ולא הפכו את תורת המערב לקובעת את אורח חייהם - דוקא אלו יזכו לכל האור הגדול. והיום הזה לא רחוק, הוא קרוב, מאד.

מה הקשר בין הרצון לבדוק עוד חודש לבין בגידות?? לא קצת נסחפת??

כמו שכתוב בגמ': היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו 'עבוד עבודה זרה'.

הלו, רגע, זו לא הסחפות?

מה, בנאדם עשה איזה משו קטן, וכבר מחר הוא יעבוד עבודה זרה יכפור?

אלא התשובה היא שכן.

והיום זה כ"כ ברור שלא צריך אפילו להסביר את זה.

כל מי שנחשף ולו במעט לעולם האינטרנטי למשל, מבין פתאום איך כ"כ הרבה בתים נהרסו.

וזוהי רק ההתחלה.

כי היום, לכל תועבה הכי גדולה - לא רק שאין בושה בעשייתה, אלא מי שמעז לצאת נגדה - מותקף כאויב האנושות וגרוע מכך.

ככל שהפשע גדול יותר - כך הוא נאצל יותר בעיני ההמון.

דור חולה.

(סליחה אם אני חוזרת... לא קראתי את התגובות הנ"ל,) אבל נראה כי הכתיבה מגמתית, לעורר את ציבור היעד לחשוב על הנושא ולא לקבל את הדברים כברורים מאליהם,, ונראה שהשיגה יפה את מטרתה בעצם השירשור הזה...התשובה אכן לא בלחץ להשיב ולהסביר מהם הסימנים של בעל מכה.. יתכן ומתוך מגמה מסוימת...

אשריך בחור תמים שלי, שאתה לא מכיר את המציאות האיומה של בעל אלים.
אבל אנא הרשה לי לצטט מישהו מפעילי הפורומים: "התמימות משחיתה".

זה נכון שהיום יש עירבוב שגורם לאנשים לא להבחין בין טוב לרע,
אבל חשוב מאד שכולנו נכיר את התסמינים של בעל אלים/מכה וכד'
יכול להיות שכל פרט בנפרד ממכלול הפרטים שהובאו בשאלה הוא - "בעייתי מעט" וזהו.
(ואולי אפילו חיובי מצד עצמו).
אבל כשכל הסימנים מופיעים ביחד אז יש לנו את כל המאפיינים של בעל מכה פוטנציאלי (כפי שכתבתי לעיל).
אני מאחל לך שבנותיך יזכו להתחתן עם בחורים עדינים ויראי שמיים, ואני רק רוצה להוסיף, שחשוב מאד שבבוא היום אתה תהיה שם עם אצבע על הדופק על מנת לעזור להם לבחור נכון!
הרבה הצלחה בכל מעשה ידיך!

ובמיוחד שמדובר כאן בפורום ציבורי, ורבו הקוראים. 

והנזק הודאי קטסטרופלי. לכולם פה יש אחריות, ותקוותי שישנה חשיבה מהותית שמלווה את התגובות הבומבסטיות יותר. 

יש לנו אחריות לכתיבה שלנו. 

ב"ה שיש עשרות רבות של אנשים שקוראים בשרשורים. וזה דבר נהדר. (והדבר תקף עוד יותר לעולם קטן, ולכל מדיה אחרת, כולל הצגות ושיחות של אנשי חינוך ומקצוע, לכולם). 

וכן, זה מצריך גם מכל המגיבים כאן, חשיבה ואחריות מיוחדת. 

כאשר מישהי כותבת שיש לה ספקות לגבי הבחור. 

ואנו אנשי הפורום נצעק עליה לזרוק אותו, אז הרסנו זוג. בצדק?

האם מישהו פה מוכן לקחת את האחריות בהריסת זוג? 

וכך גם במקרה הזה.

האם מישהו מטיל ספק בנוראיות של בעל מכה? 

האם מישהו מטיל ספק בקיומו בחברה הישראלית? 

ומאידך, האם התשובה המתאימה היא העלאת המודעות לרמה שכל בחורה תראה את הבחור שהיא יוצאת איתו כבעל מכה כי הוא גירד באוזן השמאלית?

כן כן , קל מאוד לאסור הכול, לקפוץ על גל הפופוליזם, ולצעוק נגד כל הדברים הנכונים. 

אני לא בטוח שכל ההצגות נגד בעלים מכים שמראים לאולפניסטיות הם הם התשובה המתאימה. 

אני לא בטוח שהשריטה החדשה אינה מביאה נזק גרוע לכל האנשים הרגילים, יותר מאשר הבודדים הבעייתיים. 

כן כן , קל מאוד להזדהות עם הקרבן. זה בטבע שלנו (ע"ע המאבק הערבי) 

ומי כאן שלא מכיר מאומללות החיים. 

אבל אחריות וגדלות מחייבים אותנו לחשוב על החברה כולה. לחשוב על כולם והכול. 

אז מה אני אומר? 

פרופורצייה. לא להקצין יתר על המידה. לכל דבר יש השלכות ובשל כך יש לנו, כן כן לכל אחד מאיתנו, אחריות. 

לא רק אחריות להציל את חברנו משידוכים גרועים, אלא גם אחריות לא להרוס להם את השידוך. ודרוש כאן שכל ישר. הרבה הרבה שכל ישר. 

*אין כאן ולו כוונה אחת רעה, שאף אחד לא יעז להיעלב או לקחת אישית. 

כל אדם עם מינימום של הבנה, שקרא את הדברים בעיון, מבין שמדובר פה במישהו רכושני בצורה חולנית. ולא ברכוש דומם עסקינן, אלא, באשתו. זה שהבחורה שואלת, במקום להבין מיד, שמן הדבר הזה היא צריכה להתרחק כמו מאש, אם לא יותר מזה, זה כבר מעביר צמרמורת. שחס וחלילה וחס לא תיפול למלכודת הדבש של העכביש.

הכי קל לומר אמירה כגון: "תלוי" או "לא להקצין" או "לא להכליל" וכולי... 

אבל

הנושא הזה נבדק ע"י מספיק בעלי מקצוע. ויש סימנים ברורים לדברים האלה. אם מופיעים מספיק מהם - אסור לומר אמירות אפורות! גם ככה קשה לבחורה להפרד מבחור שהיא איתו חודשיים ואולי יש לה רגשות אליו וכ"ו..

הערה: אולי מגזימים בהדרכות האלה לאולפניסטיות עם המינון, אבל ממש לא מבחינת העקרון. הדברים עצמם הם נכונים.

מפני האיש הזה! נישואין אתו יהיו בית כלא, ואפילו לא כלוב זהב. הכל יהיה שחור! איך יש לך בכלל פיקפוקים? הוא בקושי יתן לך לנשום. רק שלא יכה אותך כשתנתקי את הקשר. ואל תתני לו לשכנע אותך שהוא יהיה נופת צופים, הוא לא יהיה! מפחיד לקרוא את הדברים...

ב"ה

יש שיסכימו איתך ויש שלא יסכימו בקשר לעולם קטן.

אבל זה ממש לא הנקודה פה, הדיון הוא על השאלה שלה לא על התשובה ולא על העונה אלא על השאלה.

ולכן היה פה קצת ניצלו'ש.

לענינו הבאתי את זה לפה כדי להעלות את המודעות של דברים כאלו שיש גם אצלינו,

"כאן נכנס השם שלך- י..."- בקשר לחתימה איזה חלק אתה לא אוהב??

מאז הוא רק מעפן... פעם באמת היו באמת כתבות טובות...אני מרגישה מימי ההלח"י....

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!