וכן, בחור/ה שמלחיצים להחליט, זו נורה אדומה קטנה.

החלטות חשובות מחליטים מתוך שיקול דעת. לא מתוך לחץ.

היא כותבת שהוא מביא לה המון מתנות,

מופיע בלי הודעה מראש,

אומר לה לאן ללכת ולאן לא,

אומר לה לא לשתף הורים!!
 

זה כבר מ-א-ד-!! חשוד!!!

ואם הוא לא בעל מכה,

טוב הוא לא!!!

שבוע טוב...

אני אפילו יכול להסכים שהנתונים מרתיעים.

אבל

"ואם הוא לא בעל מכה,

טוב הוא לא!!!"

זה די דבר מגעיל לומר. את אחרי הכל הורסת מוניטין של בן אדם, זה לא "נו מילא, בקטנה".

[כאן רק לרגע, וסליחה על ההפרעה.]

אלעזר

שיש משהו פגום ורקוב בזה שהוא חושב שיוכל לשלוט בה,

ולומר לה מה לעשות ומתי?!

ושזה לא נשמע מתוך דאגה כנה לחייה...

לא יודעת, אותי זה היה מאד מרתיע..

אבל היא תארה כאן עוד כמה דברים חוץ מרוצה חתונה מהר...

אכן, התפלאתי מאד על הגב' אריאל שהשיבה תשובה כ"כ אנמית.
מאפייני הקשר שמציגה הבחורה בשאלה, אמורים להדליק לא נורות אדומות, אלא פרוז'קטורים עם אזעקה עולה ויורדת.
סליחה על הקביעה הנחרצת אבל לזה קוראים בעל מכה פוטנציאלי!
מומלץ להתרחק כמו מאש!

מדובר פה על בעל שלא ייתן לאשתו מרחב מחייה ויהיה קנאי לה בכל תחום, מה שלגמרי לא בריא.

דב רנוסף- אומנם הוא כרגע קונה לה ומפנק אותה- אבל יש לי חשש כבד שאחרי החתונה- הוא ישמור על הכסף ..

לא הרגשתי שהתשובה שלה אנמית..

אולי זהירה ואחראית- סה"כ תשובה גורפת וכוללת למקרה ספציפי- זה לא תמיד דבר טוב..

היא נתנה כמה כיוונים חשובים מאוד למחשבה ומודעות-

ושכל אחת תיישם אותם- או שתזכה לא ליישם אותם- לפי דעתה וצורכה ועצת מישו שקרוב ומכיר היטב...

אהבתי מאוד את המשפט "לרגשות שלנו יש גם הרבה מאוד שכל"

ולהגיד שזה בעל מכה אבל הבחלט יש כאן פוטנציאל... 1. הוא מחמיא לה יתר על המידה וגורם לה לרצות בו בלי לחשוב מי הוא באמת..

2. הוא לא נותן לה לדבר עם אמא שלה על הקשר..כלומר הוא לא נותן לה שמבוגר אחראי עם נסיון יתן לה את דעתו...

3. הוא לא נותן לה לצאת עם חברות למקומות ציבוריים... מה שמפלא גם אם יש בקניון ערבים היא במקום צבורי עם חברות.. הוא לא נותן לה רגע לחשוב או להתאוורר..

בקיצור אני הייתי מתרחקת מאדם כזה גם אם הוא לא בעל מכה... אני לא הייתי מסכנת את החיים שלי....

אח"כ גם אכישהו היא תנתק את הקשר עם החברות שלה, והוא ישלוט לה בחיים.

גם אם לא תהיה אלימות פיזית, הוא ימחוק אותה לאט לאט.. הוא יכול להיות נחמד אבל איך שזה נשמע זה נשמע ממש כמו התאורים על הבחורים הערבים, שבהתחלה ממש נחמדים ובסוף..

ב"ה

העלתי את זה מ2 סיבות

1- כדי שנהיה מודעים לעצמינו יותר בכל מובן אפשרי (גם בחיים הפרטיים ובכל דבר ודבר שעושים)

2- כדי שאם אתם נתקלים במצב כזה יש לי/לך חובה לגרום לחבר/ה שלי להבין מה קורה מסביבה,

אם אני רואה מצב כזה אני חייב לעזור להם כי "האהבה" מסנוורת אנשים (גם חכמים..)

אשריכם!

ישועוות ונקמות.

ב"ה

רק? דווקא אני מכירה מלא שחודש הספיק להם והם חיים היום באושר ועושר!

יש שאפילו פחות אבל לא נרגיז אתכם יותר מדי

ודרך אגב- נשמע באמת מפחיד הסיפור שם...

בהצלחה שם, שם

קראתי את זה - וחשבתי לעצמי "רק חודשיים"?

מזה זה ה"רק" הזה??

העניין הוא שקראתי את זה עם עוד מישהי - ואז היא האירה את עיני (תודה! תמר..)

והיא אמרה: "זה לא העניין שהם יוצאים רק חודשיים, אלא שזה אדם, שלפני חודשיים היא לא ידעה מי הוא, ועכשיו הוא מחליט לה על החיים וממש משנה אותם! הופך אותם על פיהם! והכל הולך רק לפיו, הוא מחליט, והוא קובע,וזה לא יתכן שכל החיים שלה ישתנו רק בגללו!"..

ואז דיברנו על זה - שזאת ממש בעיה.

כי מצד אחד - בציבור שלנו משדרים לך "ברגע שאת יוצאת עם מישהו (לא מדברת על להתחתן עדיין...) ברור שהוא צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך", אבל באמת, יש לך גם חברות ומשפחה - ועדיין אכפת לך מהם, ואת עדיין רוצה להשקיע בהם ולהיות בקשר איתם.

(מי שלא חושב כמוני - שיחשוב רגע על הסיטואציה הבאה, ויענה על השאלה - מה יגידו עליו..

בת שחברות שלה נפגשות לגלידה, ויום קודם המדוייט שלה שואל אם היא פנויה, כי הוא פנוי רק באותו יום השבוע...

לא יודעת מה לענות.

מה שאני כן יודעת - שזה לא ברור מה התשובה. ויש דעות לכאן ולכאן...

כי עם כל הכבוד - אם את מרגישה שברגע שהוא ילך - בעצם נשארת בלי כלום - זאת בעיה גדולה וחמורה!!!!!!!!!)

ומצד שני - יש מצבים כאלה, שאת הכי צריכה את המרחב שלך, ואת המקום שלך, ושלא יחליטו לך מה לעשות, ולהשקיע ולהיות גם עם אנשים אחרים....

מקווה שלא יצא מבולבל מדי, ושהנקודה הובנה...

יום טוב

הדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה להטיל ספק בהכול. 

העולם הזה שהיא בנתה, אינו בהכרח העולם שנקרא "מציאות", יש פה יותר מידי מודעות והגדרות, ואני תוהה על האמת. אבל זה רק אומר לקחת בעירבון מוגבל הכול. 

הדבר השני, נורא קל להתסכל על אותו ארוע ולפרש אותו להנאתנו לכל עיוות אפשרי.

למה כוונתי? הוא מפריע לה ללמוד למבחן עם חברות? ואולי היא לא נותנת לו זמן? ואולי הלימודים אצלה הם בראש חשוב יותר, וכו וכו

אבל עזבו את הספקות, נקבל את המכתב כפי שהוא.

אין דבר יותר מעצבן בקשר כאשר אין תקשורת בין בני הזוג. כאשר כל אחד שומר בקנאות על עולמו הפנימי ואינו פותח אותו לבן הזוג השני. אין ספק שברמה הטכנית - הדבר הזה מוביל להתנגשויות לא רצוניות בין בני הזוג. 

וכי איך הבחור אמור לדעת לשנות מדרכיו, לתקן או לנהוג אחרת- אם הוא בכלל לא מודע שיש בעיה. 

אבל יותר מכך, בקשר ארוך של חודשיים, זה גם סימן לאיזשהו ריחוק בין בני הזוג. ריחוק שקשור לחיבור העולמות שלהם- שלא ממש התבצע. הם אולי נהנים זה בחברת זה, אבל העולמות שלהם עדיין מנותקים. ועוד דברים כמו שידורים על אותם גלים וכו. 

על סמך הכתוב, אני מתקשה להעריך איפה הקשר שלהם עומד. יכול להיות שרגע לפני פירוק, ואולי זה סתם היה פריקה ברגע רע של הבחורה, ואולי באמת יש בעיה שבעזרת התנהגות מתאימה יהיה ניתן לפתור. 

לגבי בעל מכה, ודברים שכאלו. חבל לדבר כך. הרבה יותר סביר להגיד שהוא אוהב אותה, והוא איבד את הרסן על החסד שלו, שזה כבר הפך מציק. ומאידך, כפי שאמרתי מקודם, לא רוצה לקבוע כלום על הזוג. כל דבר ניתן לפרש למיליון כיוונים, וזה לא מספיק בשביל כלום. 

אבל המסקנה בהחלט טובה:

להיות אנושיים. לפתח מודעות, ובעיקר בעיקר לפתח תקשורת טובה, לדבר על כל נושא שמפריע ולא מפריע, ולעבוד ביחד בשביל לגרום לזה להצליח. גם אם יש שוני, ותמיד תמיד יש, אבל בעזרת עבודת המידות, יראת שמיים, אישיות, ותקשורת טובה, אפשר לבנות דברים נהדרים. 

אל תזלזלו בניתוח המצב בשכל אבל תקשיבו טוב טוב ללב

בנישואים צריך את שניהם- והרבה!

גם (ובעיקר) בין השורות???

כי היא אומרת שם: "אני לא רוצה להגיד לו דברים כי כשאני אומרת הוא נפגע" או משהו כזה..

כלומר - אין לגיטימציה מצידו לפתוח דברים כאלה...

ובשום פנים ואופן, ואין שום סיבה בעולם, שבגינה מישהו שאת יוצאת איתו חודשיים, יגיד לך על מה ועל מה לא לדבר עם אמא שלך!!!!!!!!!!

ועוד דבר שלדעתי הוא בל יעבור: לחץ בקשר.

למה?

על מה?

אם הוא כל כך אוהב אותה- למה היא לא יכולה להרגיש רגוע וטוב עם זה???

ואם אתה רוצה לכתוב שטויות- לפחות אל תנצלש מישו אלא תפתח הודעה משל עצמך....

והגיע הזמן שהציבור שלנו יכנס לפרופורציה ויבין שחודשיים זה לא רק זה מעט מאוד בשביל לקבל החלטה לכל החיים.

גם 8 ו 10 פגישות זה מעט!

וזה שיש כאלה שחיים באושר, אז ה' עשה להם נס. זה באמת נס.

ואנחנו לא אנשים שסומכים על הנס.

אנשים עם שכל ויראת שמיים, כאשר שומעים חודשיים ואפילו שלוש, זה אומנם זמן שצריך להיות כיוון
אבל ממש לא צריכה להיות החלטה!

בדיוק הייתי השבת אצל רב גדול, ששמע שאני החלטתי על אירוסיי לאחר 4 5 חודשים
והוא אמר לי או סופסוף קול שפוי בדור. אני לא מבין איך אנשים מחליטים תוך חודש
אני יצאתי עם הרבנית 5 חודשים והתארסנו.

הרב קלנר אמר, בכל נישואין יש חתול בשק אבל צריך כמה שיותר בירורים ופגישות כדי לדעת מה החתול מכיל.
 ב"ה שהקול השפוי הזה עדיין קיים אצל אלה שמנחים את הדור.

אנשים שוכחים שלכל אדם יש את האישיות שלו. הרגש והשכל של כל אחד עובד אחרת מאצל האחר.

יש מקרים שבהם מספיקות בהחלט רק שלוש פגישות לחיים טובים ומאושרים ולזוגיות מופלאה.

ויש מקרים שגם שמונה/שש/שתים עשרה/שנתיים של חברות וקשר מתמשך לא יספיקו לבניית בית יציב, נכון ושמח.

אם החלטנו אחרי חמש פגישות להינשא זה אומר שלא פעלנו על פי הקול השפוי? נו באמת.

אני חושבת שזה לא שפוי למרוח קשר לאורך כמה חודשים. סתם מיותר ועלול להביא למצבים לא בריאים.

בעל מכה לא חייב להיות מכה פיזית - מספיקה בהחלט התעללות רגשית בשביל לזכות בתואר המפוקפק.

וגבר ששולט על הקשר של אישתו עם העולם הוא בהחלט גבר אלים.

גם אדם שמחליט הכי מהר בעולם, צריך לפחות חודשיים וכמה פגישות טובות בשביל להכיר בצורה בסיסית בלבד ולדעת שזה הבעל המתאים וזאת הבחירה הנכונה לחיים שלמים!

לא רק את ככה, יש הרבה שכאלה, וזה לא מציאות בריאה ונכונה.
קשר של 4 חודשים זה לא מריחה,
אני יכולה להגיד שחודשיים ראשונים לא ראיתי בו שום חיסרון ואמרתי לו עד שאני לא אראה חסרונות בך אני לא אסכים להתחתן.
ומהרגע שהחלטנו אמרתי לו אני רוצה שנתחיל להנות מהזמן הזה, עד עכשיו בדקנו היינו בלחץ של בחינות וכו'
מעכשיו בוא נהנה! ופשוט היה כיף.
אני כ"כ שמחה בהתנהלות הזאת כי להגיע לזמן הזה של האירוסין וכל הלחצים בלי התקופה המדהימה לפני היה לי הרבה יותר קשה לעבור.

או כמו הסיפור על האדמו"ר הגדול שזוג בא לומר לו שהוא החליט להתחתן אז הוא שאל אותם
רבתם כבר?!
אומנם מריבה לא תמיד יש, אבל לפחות בשלות נפשית יחד והכרות בסיסית + כדי להחליט דבר כזה.

ומי שיגיע למצב לא בריא אחרי 4 חודשים שיעבוד על היראת שמיים שלו
מסיפור נשים שילדו לאחר הלידה לפעמים זה נמשך גם תקופה כזאת עד לטהרתן. ואז מה?יכשלו?

יכול להיות מאוד, שזה מה שהתאים לך. 

אבל מכאן ולצאת בקביעות לגבי כולם, זה כבר משהו שאינו כל כך מתאים. 

גם ט' סיפרה מהניסיון האישי שלה, ואצלה נדמה שהספיק זמן קצר בהרבה. 

תכלס, הרי כולנו מכירים עשרות על גבי עשרות של זוגות שמתחתנים כל שנה. 

אז בואו נסתכל ונבחן. יכול להיות שזה משתנה בין ציבור לציבור, בין ישיבה לישיבה וכו. 

האנשים שסביבי, רובם בחורי ישיבות, ורובם הופכים לאברכים.

בהסתכלות גסה, אני יודע שרבים התארסו בין חודש וחצי לשלושה חודשים.

זו המציאות שמוכרת לי. 

מאידך, דעתי האישית- שכל זוג צריך לעשות מה שמתאים לו. 

לא מתארסים לפי זמן, אלא לפי מוכנות אישית. 

מי שצריך חודשיים שייקח חודשיים, ומי שצריך שנה שייקח שנה. כך. 

מיותר לציין את צורת השידוכים החרדית בנושא. אבל לזכור מאחרי הראש שהיא קיימת. ומתחתנים שם הרבה יותר מהר. 

ומשום שזה השיטה לדעתי - התאמה. אין עניין להכניס כל מיני קביעות שרירותיות. 

מה זאת אומרת 'אין דבר כזה'? עובדה שיש!

את שמה לב להכללות הגסות שאת עושה? ממש לא לענין.

לא כל מה שמתאים לך מתאים לי. זה אינדבדואלי מאוד.

דווקא כן הייתי נותנת כדוגמא את צורת השידוכים החרדית כי עובדה שהיא מצליחה ולא משנה כמה נתווכח אם זו שיטה נכונה או לא.

בעזהי"ת.

ממש, אבל ממש לא מסכימה עם השורה האחרונה שכתבת.

השיטה הזאת החזיקה מעמד אך ורק בגלל (או בזכות?) הלחץ החברתי העצום שיש בחברה החרדית.

הגיוני בהחלט (ואני אישית יודעת על מקרים ספציפיים) שהזוג לא התגרש רק בגלל "מה יגידו", ובשורה התחתונה הם חיים בגירושין ריגשיים. וזה זוועת עולם.

וכל זה כתוצאה ממה?

מזה שהאבות החליטו בשביל הילדים שלהם. מזה שלא היה לזוג מספיק פגישות (ולכל אחד מתאים משהו אחר), או שלא היה להם היתר חברתי.

אז- פשוט צריך לתת לאנשים להחליט.

בד"כ אנשים שנמצאים בגיל החתונה בוגרים מספיק בשביל לקבל החלטות כאלה...

ומן היושר לציין שאין לי גרם אחד של ריכוז בשביל לקרוא את ההודעות הארוכות, סליחה עמית.

זה כזה כייף לכתוב 'זוועת עולם' ולנפנף בכאלו ביטויים.

שאלת פעם זוג חרדי שהתחתן בשיטה הזו אם הוא מאושר? אם יש להם בעיה עם השיטה? אם הם ישנו את השיטה הזו אצל הילדים שלהם? כנראה שלא. תעשי ניסוי קטן ותדגמי כמה זוגות כאלו, בעיקר מאלו החסידיים, חסידי גור וכד' ששם התקנות מאוד ברורות בכל מה שקשור לנישואין.

סטטיסטית זה לא הגיוני שרוב הזוגות מתחתנים/מתגרשים או שלא בגלל שיטת ההיכרויות שלא מקובלת עליך.

ואם נהיה הוגנים - אני מכירה טוב יותר את השיטה והאנשים. וזהו. זוהי הודעתי האחרונה בענין.

יש חתונות אצל החרדים, מלא אפילו.

אבל חתונה זה לא העיקר! להתחתן זה לא העיקר!
העיקר זה החיים שאח"כ בבית.
 

ועל המשפט האחרון אמא שלי כאחת שלמדה 10 שנים בבני ברק צוחקת מהתמימות כל פעם מחדש
ומסכמת בכמה משפטים בודדים
אם היינו יודעים מה הבתי דין עושים לאישה שרוצה להתגרש-דיינו.
אם היינו יודעים מה מרגיש זוג שרוצה להתגרש אבל מה יגידו עליו- דיינו

 ברוך שעשני אי שם הרחק משם.

נכון שזו ההתנהלות הקיימת כיום ונכון שמקימים בתים בישראל
אבל האם לזה אנחנו שואפים?
לחתונה ותו לא?

ממש ממש לא.
וזה לא כי זה המקרה שלי, יכולתי גם להחליט אחרי חודש וגם הבחור הרגיש שזה זה עוד מהפגישה השניה
אבל עצרנו את הרצון והרגש ונדבקנו לשכל כיאה לבני תורה והחלטנו להמשיך לבדוק.(כל אחד בנפרד אפילו לא עידכנו אחד את השני בזה רק אחרי האירוסין הגיעו הוידויים)
ואם לא מצאנו מה טוב אם מצאנו טוב יותר.

זה שמסביבך בחורי תורה שנוהגים כך זה יפה, אך תשאל את רבם מה נכון
בגלל שאני יצאתי עם בחור משמה וכשהלכנו בזמנו להתייעץ עם מורך ורבך
הוא דווקא תמך שזוגות לא ימהרו ויקחו את הזמן. לא יותר מידי וכשזה היה יותר מידי הוא גם המליץ לחתוך אבל מלכתחילה הוא אמר לנו פרק זמן של 3 חודשים עם 2 3 פגישות בשבוע זה האידיאל.

וכבת של יועצת נישואין מדהימה, שמטפלת בזוגות רבים
במפגש היועצים האחרון שהיה להם כולל חרדים ודוסים וחילונים
המסקנות ברורות, העליה בגירושין בגלל המהירות בהחלטה מראה את ניצניה ויותר מזה.
והאחוזי גירושין בציבור הדתי לאומי עלו בקנה מידה אדיר וכנ"ל בחרדי.

לכן זה לא קביעה ממקרה ספציפי שלי.
זה קביעה שכלית אפילו תורנית שרוב הרבנים מעודדים אליה
ורוב הרבנים לא נלחצים מקשרים של בני תורה שצריכים עוד זמן להחליט הם יותר נלחצים מכאלה שמחליטים מפרק זמן קצר.

צר לי, אבל זה שכל ישר.

ובגלל ההלך רוח הזה שפעם אחרי 3 חודשים היו אומרים ואוו איזה מהר והיום אחרי 3 חודשים חושבים שהיו להם בטח מלא בעיות ומלא התלבטויות וזה לאט ואיך מרחתם ובטח נפלתם בנגיעה וכל מיני אמירות מטופשות שכאלה, בגלל זה בנות שאחרי 3 4 פגישות לא רואות את הבחור כבעל מחליטות לפסול במקום להבין שהתוצאה היא לא העיקר אלא הדרך והתוצאה מגיעה לאחר הדרך ולא להפך.

ואם הייתי יכולה ולא היו עליי לחצים בינלאומיים הייתי ממשיכה להנות בתקופה הזאתי

תמיד טענתי שדייטים זה כיף. אבל זה כבר באמת שריטה אישית.

בעזהי"ת.

אולי מה שכתבת הוא נכון

אבל הנחרצות היא ממש לא לעניין.

לא שלך ולא של הרבנים שבשמם את מדברת....

לכל זוג מתאים משהו אחר!!

יש כאלה שקולטים יותר מהר וכו', לכן הם מסוגלים להתחתן תוך חודשיים.

ויש כאלה שיותר איטיים, וצריכים יותר זמן ומחשבה על הענין.

ושני הסוגים לגיטימיים!

כמובן שחשוב לא למרוח את הקשר (וכאן כל אחד ייתן דין וחשבון לעצמו).

קשרים ארוכים לא מובילים לשום דבר טוב, בלשון המעטה.

אסכם במילה אחת: אינדבידואלי.

ראיתי לפני שבוע את ההצגה של נועה אריאל " הערב היפה בחיי"

זו הצגה שמסבירה איך לזהות בעל מכה ,ומה הסימנים לזיהוי בעל מכה

וכשקראתי בשבת את השאלה הנ"ל הזדעזעתי .............זה פשוט כל הסימנים לבעל מכה!!!!!!!!!!!!!!!

הצילו חייבים להזהיר אותה .............שלא תכניס  ראש בריא למיטה חולה!!!!!!!!!!!

דווקא בחור עדין בחרתי

הנחרצות היא עקב המצב העצוב של דורנו.
ואני נוכחת לראות את חברותיי שפוסלות או שנפסלות מהר בגלל המחשבות הפזיזיות האלה.
אני לא מדברת על מה מתאים לכל זוג,
אני מדברת על מה מתאים לכלל ואיך נכון להסתכל על כל הדרך המורכבת הזאת שוב לענ"ד.
ומתוך עניות דעתי הרגשתי צורך לצטט מספר של רבנים ואנשים מלומדים כי דעתם יקרה יותר.

ואת מדברת על תקופה של חודשיים, שזה לא הזמן שדיברתי עליו
הכל כמובן קשור לכמות הדייטים שהיתה בתקופה
אבל השיח כאן הוא על מספר מועט של דייטים 3 4 ותקופה של חודש ולא על זמן של חודשיים שאתה יכול להיפגש המון ולדבר המון וכן להכיר ולדעת כיוון ברור.

תראי את השרשור בנשואים טריים שבחורה מכאן שאלה כמה זמן לקח לכם עד שהחלטתם, משהו כזה.
ותביני כמה מלחיץ המצב שבאמת זוגות מקבלים החלטה לכל החיים בשעה וחצי שהם ישבו ביחד.
ועקב השרשור הבנתי את הלחץ של הבנות הרווקות והבחורים הרווקים וזה כ"כ לא בריא.

ואני לא מדברת על זוג פה זוג שם, זה כבר התחיל להיות תופעה ממש!
לכן אני נחרצת כי זה מציאות לא בריאה בכלל.לענ"ד ולדעת הגדולים והיקרים יותר.

בעזהי"ת.

קשר ארוך לפני חתונה עלול להוביל לאי שמירת נגיעה (יש לי חברה כזאת. וזה לא שהיא לא רוצה לשמור. אלא שזה פשוט קשה עד בלתי אפשרי!), פוגם ב'אחרי החתונה', ואני לא מוצאת פה לנכון לפרט עוד. אבל אני סומכת על השכל הישר שלך שתביני....

בכל אופן, בנושאים האלה לא יכולה להיות הדרכה לכלל.

פעם חברה טובה שלי היתה בשו"ת בנות עם רב אברום זצ"ל, ואחת הבנות שאלה אותו "כמה זמן נכון/טוב להיפגש?" (בערך, אני לא זוכרת במדיוק. אבל זה היה רוח הדברים). ותשובתו היתה "תשאלו את ההורים".

הווי אומר- זה אישי לכל אחת ואחד.

אז אם כבר הדרכות ציבוריות....

עוד הדרכה לכלל שאפשר לומר אותה באופן גורף ואנחנו לא יכולים לומר שיש זוגות שבריא להם קשר ארוך לפני החתונה.

אני מקווה שהקשר שאת מדברת עליו הוא לא קשר של 4 חודש אלא של שנים.
ואם הוא של 4 חודש והם לא מצליחים אז הם גם לא יצליחו שבועיים- וזה הזמן לפני שמקימים בית לעבוד על היראת שמיים ודחיית סיפוקים. (אני רצינית)

את התחלת מהדרכה לכלל, והדרכה לכלל קיימת בצורה כוללנית בצורה פרטנית שישאלו את ההורים או את רב אברום בחזרה, אבל ישנה הדרכה לכלל
והיא לא למרוח קשר ארוך ולא להחליט אחרי 2 פגישות.

בעזהי"ת.

זה כמו שמישו יאמר לי "אל תלבשי בגדים חמים בקיץ ואל תלבשי בגדים קלילים מדי בחורף".

אחלה הדרכה

זו באמת הדרכה שהיא ברורה מאליו

אפעם לא ראיתי בחורה עם שכל ישר לובשת סוודר בקיץ
ולא ראיתי בחורה עם שכל ישר לובשת חולצה קצרה בחורף, רק גולני הגברים.
 

בקיצור, את צודקת זו באמת הדרכה מצחיקה
כי היא אמורה להיות ברורה מאליה כמו שתמליצי לבת שלך להתלבש טוב בחורף ולהתלבש קליל בקיץ.
אבל היום הדברים טושטשו וזה לא ברור מאליו לכן יש צורך להפוך את זה להדרכה של ממש, שוב לענ"ד..

היא מצטטת את הרב קלנר, ואת עונה לה עם רב אברום זצ"ל?

ההגדרה היחידה שאני מכיר לזה היא : "דו שיח של חרשים"!!!

       

                  מודעה רבה לאורייתא:
         למען הסר ספק: הכל נכתב ברוח טובה,
 ובשביל להעלות חיוך על פניו של כל מי ששרד עד כאן

ומוסיפה- יש היום גם איזה לחץ לכיוון של להחליט מהר, יאללה, לזרז עניינים ולא למרוח.

אוירה כללית לא בריאה שדוחפת לשם.

בכמה שנים האחרונות יצא לי לדבר עם כמה חברות שלי שביטלו אירוסין. ורובן אמרו לי בפה מלא- אם היינו מחכים עוד חודש-חודשיים לפני אירוסין (ואני מדברת גם על בנות שיצאו חודשיים+) היינו חוסכים את כל הסיפור הלא נעים הזה.. אבל החברה לחצה, ואנשים שהיו מעורבים אמרו ש"נו כבר חודשיים-שלושה, צריך להחליט".

ושמעתי את זה גם מכמה שהחליטו מהר- שהיום הן יודעות שאם הן היו מחכות עוד חודש- כל התקופה של האירוסין היתה עוברת יותר טוב ופחות לחוצה.

ובקשר לשיטות של החרדים- יש לי כ"כ הרבה מה לומר נגדן. אבל אני אסתפק רק בנק' קטנה-

מהיר? זה שיטה מהירה רק אם את אשכנזיה שלמדה בישן ואבא שלך רב ואמא שלך מפקחת.

אני רואה את החברות שלי בנות 23-4 שכל "חטאן" הוא שאחד ההורים חזר בתשובה\אחד האחים עשה בעיות\ הבת רוצה רק מישהו שלומד כל היום- ואבא שלב לא רוטשילד\ ספרדיה או כל "חטא" אחר. 

כ"כ כואב לי לראות אותן, לשמוע מהן על היובש (למרות שההורים הולכים לשדכנים ומחפשים) ולדעת שהזמן לא עובד שם לטובתן...

נפגשת עם כאלה שביטלו אירוסין
אני חיה עם כאלה שביטלו נישואין,
איך חברה שלי אמרה "עמית את קולטת שאני בת 21 גרושה??"
וברור לה שזה מהחלטה פזיזה.
אצל השניה זה יותר מורכב אבל גם היא אומרת שבגלל שאבא שלה דחף אותה היא התחתנה.ב"ה היא מתחתנת החודש אחרי שנה של גירושין.

שלא נדע.

כתבתי שם בפירוש ואני חוזר וכותב -

כשאני יצאתי עם אשתי היה לנו ברור שזה זה ולכן התארסנו כ"כ מהר. מי שצריך יותר זמן גם אם זה חצי שנה זה לגיטימי.

בהחלט אי אפשר לתת הדרכה כללית לכולם, מצד שני, הלחץ שאת מתארת להחליט מהר בהחלט לא רצוי.

זוג אמור להתחתן מתוך אושר ולא מתוך לחץ.

האוירה שהשרשור נתן ולא על תגובות פרטיות.
שלא יפגעו חלילה.

עם הבעל אובססיבי את יכולה פשוט לגרום לו להתרגל שאת מדברת עם עוד בנים ומבלה עם חברות ומסתובבת!

ואם הבעל מכה אז תורידי לו כאפה זחרה אולי אז הוא יתאפס על עצמו עוד אופציה זה להתגרש !

והכי חשוב שנכנסים לקשר צריך השגחה עליונה רצינית בשביל שזה יעבוד ושיהיה חיים טובים!

כל המצב של היום, שרבים בציבור החרדי והדתי כבר לא נאמנים לבני זוגם, ובתים רבים מאוד נהרסים בגלל פייסבוק ואינטרנט, לא התחיל ברגע אחד.

זוהי מגמה שפשתה לאט לאט, אך בעקביות.

ניתנו כל הסיבות מדוע לא הגיוני ולא ראוי לשמור על ההנהגות היהודיות בבית, והשטף האדיר והעכור הזה שטף את כולם (כמעט).

עכשיו זה 'אסור להחליט מהר', ועוד מעט זה יהיה 'למה בכלל להחליט', ובכל, אם ממילא אח"כ לא תהיה נאמנות מוחלטת - אז עדיף לא להתחתן, כי כך יש פחות בעיה כאשר אח"כ עושים מה שעושים.

בדור הזה, מי שנאמן ליהדותו סופג אש מכל הכיוונים ונחשב להזוי, לזה שהחברה שונאת אותו ומאשימה אותו בכל החולאים - אבל זהו הניסיון של הדור.

כאשר יבוא המשיח - אלו שהלכו עם האמת, ולא הפכו את תורת המערב לקובעת את אורח חייהם - דוקא אלו יזכו לכל האור הגדול. והיום הזה לא רחוק, הוא קרוב, מאד.

מה הקשר בין הרצון לבדוק עוד חודש לבין בגידות?? לא קצת נסחפת??

כמו שכתוב בגמ': היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו 'עבוד עבודה זרה'.

הלו, רגע, זו לא הסחפות?

מה, בנאדם עשה איזה משו קטן, וכבר מחר הוא יעבוד עבודה זרה יכפור?

אלא התשובה היא שכן.

והיום זה כ"כ ברור שלא צריך אפילו להסביר את זה.

כל מי שנחשף ולו במעט לעולם האינטרנטי למשל, מבין פתאום איך כ"כ הרבה בתים נהרסו.

וזוהי רק ההתחלה.

כי היום, לכל תועבה הכי גדולה - לא רק שאין בושה בעשייתה, אלא מי שמעז לצאת נגדה - מותקף כאויב האנושות וגרוע מכך.

ככל שהפשע גדול יותר - כך הוא נאצל יותר בעיני ההמון.

דור חולה.

(סליחה אם אני חוזרת... לא קראתי את התגובות הנ"ל,) אבל נראה כי הכתיבה מגמתית, לעורר את ציבור היעד לחשוב על הנושא ולא לקבל את הדברים כברורים מאליהם,, ונראה שהשיגה יפה את מטרתה בעצם השירשור הזה...התשובה אכן לא בלחץ להשיב ולהסביר מהם הסימנים של בעל מכה.. יתכן ומתוך מגמה מסוימת...

אשריך בחור תמים שלי, שאתה לא מכיר את המציאות האיומה של בעל אלים.
אבל אנא הרשה לי לצטט מישהו מפעילי הפורומים: "התמימות משחיתה".

זה נכון שהיום יש עירבוב שגורם לאנשים לא להבחין בין טוב לרע,
אבל חשוב מאד שכולנו נכיר את התסמינים של בעל אלים/מכה וכד'
יכול להיות שכל פרט בנפרד ממכלול הפרטים שהובאו בשאלה הוא - "בעייתי מעט" וזהו.
(ואולי אפילו חיובי מצד עצמו).
אבל כשכל הסימנים מופיעים ביחד אז יש לנו את כל המאפיינים של בעל מכה פוטנציאלי (כפי שכתבתי לעיל).
אני מאחל לך שבנותיך יזכו להתחתן עם בחורים עדינים ויראי שמיים, ואני רק רוצה להוסיף, שחשוב מאד שבבוא היום אתה תהיה שם עם אצבע על הדופק על מנת לעזור להם לבחור נכון!
הרבה הצלחה בכל מעשה ידיך!

ובמיוחד שמדובר כאן בפורום ציבורי, ורבו הקוראים. 

והנזק הודאי קטסטרופלי. לכולם פה יש אחריות, ותקוותי שישנה חשיבה מהותית שמלווה את התגובות הבומבסטיות יותר. 

יש לנו אחריות לכתיבה שלנו. 

ב"ה שיש עשרות רבות של אנשים שקוראים בשרשורים. וזה דבר נהדר. (והדבר תקף עוד יותר לעולם קטן, ולכל מדיה אחרת, כולל הצגות ושיחות של אנשי חינוך ומקצוע, לכולם). 

וכן, זה מצריך גם מכל המגיבים כאן, חשיבה ואחריות מיוחדת. 

כאשר מישהי כותבת שיש לה ספקות לגבי הבחור. 

ואנו אנשי הפורום נצעק עליה לזרוק אותו, אז הרסנו זוג. בצדק?

האם מישהו פה מוכן לקחת את האחריות בהריסת זוג? 

וכך גם במקרה הזה.

האם מישהו מטיל ספק בנוראיות של בעל מכה? 

האם מישהו מטיל ספק בקיומו בחברה הישראלית? 

ומאידך, האם התשובה המתאימה היא העלאת המודעות לרמה שכל בחורה תראה את הבחור שהיא יוצאת איתו כבעל מכה כי הוא גירד באוזן השמאלית?

כן כן , קל מאוד לאסור הכול, לקפוץ על גל הפופוליזם, ולצעוק נגד כל הדברים הנכונים. 

אני לא בטוח שכל ההצגות נגד בעלים מכים שמראים לאולפניסטיות הם הם התשובה המתאימה. 

אני לא בטוח שהשריטה החדשה אינה מביאה נזק גרוע לכל האנשים הרגילים, יותר מאשר הבודדים הבעייתיים. 

כן כן , קל מאוד להזדהות עם הקרבן. זה בטבע שלנו (ע"ע המאבק הערבי) 

ומי כאן שלא מכיר מאומללות החיים. 

אבל אחריות וגדלות מחייבים אותנו לחשוב על החברה כולה. לחשוב על כולם והכול. 

אז מה אני אומר? 

פרופורצייה. לא להקצין יתר על המידה. לכל דבר יש השלכות ובשל כך יש לנו, כן כן לכל אחד מאיתנו, אחריות. 

לא רק אחריות להציל את חברנו משידוכים גרועים, אלא גם אחריות לא להרוס להם את השידוך. ודרוש כאן שכל ישר. הרבה הרבה שכל ישר. 

*אין כאן ולו כוונה אחת רעה, שאף אחד לא יעז להיעלב או לקחת אישית. 

כל אדם עם מינימום של הבנה, שקרא את הדברים בעיון, מבין שמדובר פה במישהו רכושני בצורה חולנית. ולא ברכוש דומם עסקינן, אלא, באשתו. זה שהבחורה שואלת, במקום להבין מיד, שמן הדבר הזה היא צריכה להתרחק כמו מאש, אם לא יותר מזה, זה כבר מעביר צמרמורת. שחס וחלילה וחס לא תיפול למלכודת הדבש של העכביש.

הכי קל לומר אמירה כגון: "תלוי" או "לא להקצין" או "לא להכליל" וכולי... 

אבל

הנושא הזה נבדק ע"י מספיק בעלי מקצוע. ויש סימנים ברורים לדברים האלה. אם מופיעים מספיק מהם - אסור לומר אמירות אפורות! גם ככה קשה לבחורה להפרד מבחור שהיא איתו חודשיים ואולי יש לה רגשות אליו וכ"ו..

הערה: אולי מגזימים בהדרכות האלה לאולפניסטיות עם המינון, אבל ממש לא מבחינת העקרון. הדברים עצמם הם נכונים.

מפני האיש הזה! נישואין אתו יהיו בית כלא, ואפילו לא כלוב זהב. הכל יהיה שחור! איך יש לך בכלל פיקפוקים? הוא בקושי יתן לך לנשום. רק שלא יכה אותך כשתנתקי את הקשר. ואל תתני לו לשכנע אותך שהוא יהיה נופת צופים, הוא לא יהיה! מפחיד לקרוא את הדברים...

ב"ה

יש שיסכימו איתך ויש שלא יסכימו בקשר לעולם קטן.

אבל זה ממש לא הנקודה פה, הדיון הוא על השאלה שלה לא על התשובה ולא על העונה אלא על השאלה.

ולכן היה פה קצת ניצלו'ש.

לענינו הבאתי את זה לפה כדי להעלות את המודעות של דברים כאלו שיש גם אצלינו,

"כאן נכנס השם שלך- י..."- בקשר לחתימה איזה חלק אתה לא אוהב??

מאז הוא רק מעפן... פעם באמת היו באמת כתבות טובות...אני מרגישה מימי ההלח"י....

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.