העלית 5 נקודות, שעל כולם אני חולק לחלוטין.
1. ראיה "ההיסטורית" שלך.
2. דעה אישית - שבית שבו האישה מפרנסת "חולה נפשית וטכנית".
3. בית תורני, נובע מלימוד של הבעל בשנים הראשונות לרוב.
4. בחורה עם ראש תרצה בעל מפרנס.
5. הגישה.
ונתחיל:
1. א - הגבר כמפרנס בהיסטוריה: העולם של ימי הביניים, על הגלות, חיי העבדות והשפל שאפיינו את האנושות בה, אני מעדיף שלא ללמוד ממנו. המצב רק מחריף אם חוזרים לעולם הקדום אליבא דכנען, רומא, ומצרים. ולכן המבנה הנכון שממנו ניתן ללמוד זה העתיד ומקצת מההווה. זו הגאולה השלישית שנמצאת בהתהוותה עכשיו ממש.
ב - עולם הישיבות והליטאים: עולם הישיבות זה מושג חדש שהגיע לעולם בעיקר מאם הישיבות וולוז'ין, והיה נחלתם הכמעט בלעדית של ארצות אשכנז. מי שלמד בהם היו בודדים, וכמות הישיבות במאה ה-19, יכל להימנות על יד אחת. הלימוד בשביל הכלל נגמר בחדר כילדים, והיו מהמיוחדים שלמדו עם אבותיהם או נשלחו לרבנים גדולים, ומקצתם, עילויים ממש, נשלחו לישיבות, לשנה -שנתיים. הגיעו בתחילת הנעורים ועזבו לקראת סופו או אמצעיתו.
לקראת סופה של המאה ה-19, גדל מספר הישיבות ונוספו תלמידים. אך הם עדיין היו מיועדים לצעירים, ורק לעילויים שביניהם, שחיו בחוסר כול מוחלט עד שהתמנו לרבנים, ולפי אופי הישיבה המשיכו לכיוונים אחרים.
בתחילת המאה ה-20, בא המפנה הראשון. הוקמו ישיבות רבות, ומעמד הביניים היהודי החל להתבסס, העול מעל צווארו החל פוחת, ערים כמו ורשא התמלאו ביהודים, וככל שהתפתח מצבם הכלכלי ומעמדם, כך החינוך היהודי השתפר, ועולם הישיבות פרח.
מהוקמה המדינה - מדינת ישראל הייתה נדיבה מאוד מאוד, היא לקחה כסף מאזרחיה תחת החוק הנקרא "מיסים" והביאה את הכסף לאנשים שהחליטו לשבת וללמוד בישיבות. והיא הביאה להם כל כך הרבה כסף, שהם לא היו צריכים לצאת החוצה וללמוד. ואומנם יש הרבה עבודה שחורה, ולאחר שזה גדל למימדים שהביאו עול על הציבור בצורה קשה, ולאור הרוחות שנושבות בארץ, והרצון לייעול, התחילו לקצץ בכספים. דבר שהתחיל לדחוף את אותו ציבור שכבר הפך את העניין לנורמה, לצאת לעבוד, ולהתחיל לפתח נורמות חדשות לציבור שכוללות התערות בחיים המעשיים שוב.
אחת החברות הגדולות בעולם למצלמות שייכת לחסידות סאטמר, וכך יהודי חוץ לארץ שלא זכו למיליארדים של שקלים המשיכו ללמוד ולעבוד כדבר טבעי שאין בו שום פגם.
וכאן אני רואה נכון להצהיר - הגישה, הערכים, הם משחקים את התפקיד הכי חשוב כאן.
תגדירו את הגישה של אלו שלא עבדו, את הערכים שלהם, ותבינו מאיפה הערכים האלו הגיעו, ומה נתן להם להתקיים. תסתכלו להווה ותראו מה נזקם, ותסתכלו גם צעד קדימה, ותראו מה סופם.
אבל הנקודה החשובה היא - הגישה.
2. איני יודע על מה הסתמכת בקביעה הזו. לא ידוע לי על משפחה חרדית טיפוסית "שחולה טכנית ונפשית". הנורמות שנקבעו בחברה דרשו מחבריה להתנהג בצורה הזו, וכמו כל דבר מלאכותי, בשביל לעודד את זה נגד ההתנגדות של החברים, התחילה להציג את זה כאידיאל, ויותר מכך, התנהגה סרה באלו שלא היו כך. שיטת המקל והגזר חזקים במיוחד כאן.
לכן זה אולי חולי חברתי ציבורי, אבל לא בהכרח דתי.
אלא אם כן, את רואה ערך בעבודה, להושיב אדם שמשרד שישחק עם דפים שהיו פעם עצים וכתוב עליהם בדיו, ויקבל עבור זה חופן של מטבעות. או שמא המעמד הפסיכולוגי או חברתי שגורמים לזה.
כוונתי - האם בעולם מתוקן אנשים עובדים? או שמא זה כורח? האם זה טוב בפני עצמו, או שזה נצרך לטובת דבר אחר. וכאן אנחנו חוזרים לגישה.
3. בית תורני. בית תורני זו הגדרה. וכמו כל הגדרה שייכת למשחק ההגדרות. אם נשאל 10 אנשים מה זה בית תורני נקבל 11 תשובות ושניים מסתפקים. אבל יותר מכך, לפי חלק מהגישות יש ויתור מסויים על התורני בשביל להקים בית, ולכן מנסים להוציא את הבעל כמה שיותר. קראתי פעם בביטאון חרדי שהכותב היה בהלם שרצו שהבעל ייקח את הילד החולה לרופא, הרי זה תפקיד האישה, והבעל אמור ללמוד לתורה, ולא להתעסק בכל מיני דברים מפריעים. לכן אני קובע חד וחלק, אין הגדרה לבית תורני - אלא ההגדרה שלך יש בראש, ואין שום בעיה שישתנה.
ואביא עוד דוגמא, יש אנשים שרואים בית תורני דווקא בכך שהיא בגרעין תורני ומהווה משפחה מסיונרית ליהדות באיזה עיר חילונית ל"ע. או אולי דווקא אם היא חיה אידיאל- יענו האנשים עצמם מרגישים סיפוק וגבורה פנימית, ורואים כל מעשה שלהם כגאולה רביעית וחמישית. ואפשר להמשיך כמספר האנשים.
בנוסף - ישיבה מהי?
אין תשובה. מהי ישיבה? מה שהאדם שהיה בה עשה ממנה. ולא דומה אדם לחברו.
ראשית יש להקדים שהאדם חי כבר 18 שנה בעולם לפני הישיבה - ואם הוא חי במקום הנכון, אם ההורים והמשפחה הנכונה, אז בגיל 18 הוא לא יפתח גמרא בפעם הראשונה.
לאחר מכן, שלוש וחצי שנים, כאשר יש את ההפרדה הכי בוטה והכי גסה בשם צבא באמצע, אינם בהכרח המסגרת הכי טובה לבנות אישיות של אדם, ואומנם הרבה אנשים זורמים עם הגל, ומדברים גבוהה גבוהה על מה ששמעו בשיעור, ומצטטים את הרב, וזוכרים רש"י מהסוגיה. אך זה לא בפנימיותם, זה לא בחוויתם, ולכן זה גם לא הם, אלא מסכה שנובעת מהמקום, ותוך זמן לא רב כשיצאו מהמים, הם יתייבשו, במיוחד אם יהיה שמש.
ולכן השאלה היא, מה האדם ב18 שנותיו הראשונות, ולאחר מכן, מה נבנה אצלו פנימה בזמן שהיה במסגרת רגילה ככל המסגרות.
ובשביל להסביר לאלו שלא היה בישיבות, נביא דוגמא:
נגיד ואת סטודנטית ולמדת 3 שנים לתואר.
זה הופך אותך לבחורה משכילה?
זה הופך אותך לבחורה חכמה?
זה בונה משהו באישיות שלך?
איך בילית את הזמן בשנים האלו?
וכמה עשית מתוך החיוב של המסגרת?
זה הופך אותך לפרופסורית?
ומה תזכרי מהתואר והחוויה האקדמית שלך 10 שנים אחרי?
וכו וכו
4. בחורה עם ראש תרצה בעל מפרנס - שו הדא?
מתוך כל הסעיפים הקודמים, כבר קבענו שזה עניין של גישות, של נורמות חברתיות, ושל העדפות פרטיות.
5. גישה. זה עיקר העניין. הדבר הכי חשוב והכי עקרוני שמחליט עבור הציבור והפרטים שבו - זה הנורמות החברתיות, הם חזקות מכל דבר אחר, והם אלו שקובעים כל דבר ודבר, כל ערך וערך, והם חכמים ומורכבים ומופיעים כאידיאלים או ערכים, מחופשים היטב. ולפעמים הרב אומר אותם, ולפעמים ההורים, או החברים, או כל אחד אחר.
והעדפות פרטיות - נדיר הדבר לפגוש אדם חושב. לכל אחד יש העדפות, אבל בדברים מהותיים ועקרוניים, נדיר מאוד.
ולכן אני מסיק.
מתוך כל מה שראינו לעיל.
תהיו אתם, תעשו מה שאתם חושבים שנכון ומתאים, ואתם מאמינים בו, ומה שבאמת מתאים לפנימיות שלכם. ותחיו בצורה הטובה ביותר שאתם יכולים, לא מתוך כורח והשפעות חיצוניות, אלא מתוך מה שאתם, ואל תפחדו מכל המלעיזים, ומכל החברה. המילה הראשונה של ספר ההלכה החשב ביותר ביהדות היה "יתגבר", זהו סוד האדם, ותפקידו ומהותו של היהודי.
