בס"ד
דבר
תורה לפרשת יתרו
השבת נקרא בעז"ה
את פרשת יתרו. בפרשה
נקרא את עשרת הדברות.
יש לשאול למה שמה של הפרשה לא מייצג
את עיקרה. וגם אם
שמות של הפרשיות אינן "משה
מסני" בכל זאת
הפרשה המספרת על יתרו נמצאת קודם מתן תורה
ומהווה מין הקדמה למתן תורה.
יתרו בא לייעץ
למשה איך להקים את מערכת המשפטית היהודית.
ונובעת השאלה:
למה משה זקוק לעיצה של יתרו כדי להקים
את מערכת המשפטית היהודית?
שאלה זאת עוד יותר מחוזקת בתמיה שיתרו
בא מחוץ לעם ואינו מזרע האבות.
תמיה דומה גם
קיימת בגמרא בקידושין:
« עד
היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה
עשה עובד כוכבים אחד באשקלון ודמא בן
נתינה שמו. ».
הגמרא
לא מצאה יהודי כדי להראות דוגמא של כיבוד
אב ואם?
התשובה
לשתי השאלות האלה חת היא:
דרך
ארץ קדמה לתורה.
כדי
להבין את זאת יש להבין מה היא דרך ארץ.
דרך
ארץ היא מושג הכולל כל העניינים הטבים
שבאדם:
חסד
בין אדם לחברו,
כיבוד
אב ואם,
הכרת
הטוב,
נימוסיות,
וכו...
כל
אדם מורכב משתי רמות:
הרמה
הארצית והאנושית:
« עפר
מן האדמה. »
- כלומר
הגוף והכשרונות הטבעיים -
והקומה
הרוחנית: « ויפח
באפיו נשמת חיים. »
- הצלם
האלוקי שיש באדם.
יש
תפיסה האומרת שאחת הקומות האלה מנוגדת
לשניה,
שיש
להתנהג רק לפי הוראותיה של התורה ולהתעלם
מההרגשה הרגשות האנושיים.
ולכן,
הגמרא
שלומדת על כיבוד אב והם דווקא מנכרי מתנגדת
לתפיסה הזאת,
כי
ברור שנכרי מכבד את אביו ואמו משום מצווה
מן התורה אלא משום הרגשה טבעית.
הרמב"ם
כתוב בראש שמנה פרשים שנפש האדם חד הוא.
הקומה
הארצית החומרית לא נלחמת עם הקומה הרוחנית
אלא אחת משלים את השניה.
« ואנשי
קודש תהיון לי. »
כמו
שנקרא בשבת הבאה.
הקב"ה
לא מורה לנו שנהיה מלאכים אלא בני אדם
הפועלים בקדושה:
הקומה
השניה לא בא במקום הקומה הראשונה אלה מעל:
התורה
לא באה במקום דרך ארץ והרגשות הטבעיים
אלא נבנת מעליהם,
אבל
בלעדם אינה התורה.
ולכן
היה צורך להקדים פרשת יתרו למתן תורה:
יתרו
מכיר טובה להקב"ה
באופן טבעי.
הוא
לא בא ללמד תורה לעם ישראל אלא בא ללמד
אותנו איך לבנות את הקומה הראשונה כדי
לקבל את התורה בשלמותה.
וכן
רצתה להסביר הגמרא:
כדי
לכבד את ההורים,
את
צריך בראש ובראשונה הרגשה טבעית כמו דמה
בן נתינה.
ובכן
השפת אמת מסביר למה דרך ארץ קדמה לתורה
בקבלת התורה:
« עבודת
האדם לה'
יתברך
מתוך השכל והכרת האמת,
שמכירין
טובת הבורא יתברך על כל ברואיו וחסדיו
המרובין.
ואחר
כך זוכים לצורה שהיא עבודה עליונה. »

