ואם דתיה רצינית בלי פשרות היא צריכה להבין שבונים בית לה' ית' ואם הוא לא יחזור בתשובה אז הדבר כמעט לא אפשרי.

זו דעתי אבל מותר לחלוק עלי

רק שחלילה לא יאכלו על כך את הלב..

נראה לי כמעט בלתי אפשרי

אישתו של מפקד גדוד הבופור בלבנון משה מועלם, מספרת בסיפרה בין היתר על התמודדות שכזו.

היא באה מבית דתי הוא לא שומר מצוות.

הם עשו עבודה משותפת, התקרבו אחד לדרכו של שני ועוד סיפורים מופיעים שם.

קצת קשה לבנות בית בצורה כזו, אולי אפילו- קשה מאוד.

פפריקה יש לי את הספר והוא מדהיםםםם

גם אני באמת לא יודעת מה היה קורה אם הוא לא היה

נהרג והבנות היו גדלות זו באמת שאלה.

מה זה אומר בשבלך בית להית'?

אבל למה להקשות על עצמנו?!

בחיי נישואין יש מספיק התמודדויות. לא צריך לחפש עוד אחת, אם אפשר למנוע אותה.

זו דעתי.

וחושבת לעצמי:

בלתי אפשרי שמישהו חושב על דבר כזה באמת

אולי הוא התכוול ל:

בחורה עם שרשרת ולב של זהב,

עם בחור לא שומר תומ"צ- שגם קיבל לב זכזה (אולי מאהובתו)

על מה ישוחחו??

וכאן היינו אמורים לתת רעיונות..

נראה לכם?

השעה עושה את שלה

אבל הפורום שלכם מהווה מקום חושב וקליל בעת ובעונה אחת

אז למרות קשישותי (כי רבה)

אני פולשת.

נראה אם יהיו לך מספיק מחשבות על ההודעה ההיא כדי להתאים לכל תבלין אפשרי...

(אני לא מתחמקת מלענות! אני עוד חושבת על תשובה!!)

אני לא מבינה אם אני דתייה אני יכולה לדבר רק עם דתיים ולהפך?

אנחנו אנשים למען ה'!!!

ואם יש גם מציאת חן אז עוד יותר לא חסר על מה לדבר!

יש בהם אנשים חכמים מאוד, ומיוחדים, שאפשר ללמוד מהם המון על חיים ועל מידות.

אבל אמור להיות לכם מעבר לאהבה ומציאת חן, גם מטרה משותפת בחיים.

כיוון משותף, זה מה שיחזיק את הזוגיות גם ברגעיה הקשים.

עצם זה שזוג יודע-

שאנו פה על מנת לעבוד את ה' ועל מנת להוסיף אור וטוב בעולם בדרך שהוא הכתיב לנו..

וזוגיות זו חלק מעבודת ה'- הרבה פעמים זה מה שמציל את הקשר.

ומעבר לזה - זה מה שנותן לנו אמביציות לשמר אותו ולהתקדם.

יש לדברים הרבה הרבה יותר עומק,

לכן לדעתי לא שייך בכלל קשר זוגי עם בחור חילוני.

[ובחור כזה רצה איתי קשר רציני! אני לא מדברת בעלמא..]

ולכן לא מנסים בכלל להתחיל עם חילונים כדי למנוע כאבי ראש

ואם בכל זאת- תביני שיש מישהו דתי גם עם לב זהב שמחכה במיוחד בשבילך!!!!

בס"ד

מספיק יש הבדלים מולדים בין גבר לאישה, בין מנטאליות שונה, ובין אלף דברים אחרים.

למה להכניס לזה גם את הקטע הדתי?

לא חבל?

בית בונים לכבוד ה' יתברך!!

בית בונים כדי לתת מקום נוסף לגילוי שכינה!

לב זהב זה חשוב, זה מדהים, כשזה בא בלי יראת שמיים - אאוץ'...

זה עלול להתפספס..

מהנישואין. 

אם למשל, להיות דתייה אומר להפקיד על ענייני טהרה וכשרות. ונגיד ונגיד שהבחור מסכים לכבד.

ומחיי הנישואין - היא מחפשת מישהו שישדר על אותם גלי רגשיים, ויספק לה את הצרכים הרגשיים וגשמיים שלה.

אז זה יעבוד.

אם להיות דתייה דורש יותר, למשל לחיות חיי תורה (ע"פ ההגדרה שהיא תתן לזה).

ומהנישואין היא דורשת להקים קהילה דתית (אליבא דגרי"ד), ושוב לחיות זוגיות רוחנית או תורנית (בהגדרה שלה).

אז זה לא יעבוד. 

הוא לא מהווה עמוד לביסוס הבית שהיא רוצה, והוא לא מהווה פרטנר לחיים שהיא רוצה לחיות. 

ולהיסק:

תלוי מי היא, מה מקום "הדת" בחייה מצד אחד. והמצד השני, מה היא רוצה (בלי לדון בצריכה) מחיי נישואין וזוגיות, וכו.

וזה כל השאלה. 

ואם תראו בחורה דתית ובחור חילוני  - אז תבינו שטוב להם, והם מבסוטים וזה עובד. כי הדרישות והרצונות שלהם מתואמים ומתאימים להם. וזה שאתם מגדירים אותם בתור חילוניים או דתיים - זו שגיאה, כי הם, מה שהם החליטו להיות, משהו שאינו נכנס בשום כלל, הגדרה או ציבור. והם לא בהכרח חילונים או דתיים בכלל. אלא ייצור מיוחד וחד פעמי. (ואפשר לדון בנימה מסיונרית האם זה נכון, אבל הדיון הזה לא שייך לכאן). 

בהצלחה!

אבל עם זה--->

ואם תראו בחורה דתית ובחור חילוני  - אז תבינו שטוב להם...

ממש ממש ממש לא!!!

באופן כללי, אין לך הבטחה שזוג שנמצא יחד- טוב לו.

ויותר מכך, האם רע להם "יותר" מאשר לזוג הממוצע?

כוונתי היתה - שהם זוג בדיוק כמו כל זוג אחר - ששניהם דתיים, או שניהם חילוניים.

ואני לא מאמינה גדולה בשוני שבין בני זוג...

כמו שאמרו כאן לפניי, יש די והותר הבדלים- אין סיבה להוסיף בעיות..

הייתה לי חברה שאחד ההורים חזר בתשובה והשני נשאר חילוני. הם החליטו לחנך את הילדים בחינוך דתי, אך הדילמות של חברה שלי ביחס לדת היו קשות הרבה יותר מאשר לכל מתבגרת אחרת מבית דוס כיוון שבתוך הבית עצמו חיו בשני ניגודים.

ככ ממקד ובוגר! ועל הקרקע

תודה

וגם  די לא מושפע מהתלהמות אולפניסטית שכזאת

חבר'ה קשה לי עם סיסמאות ומושגים שאולי אני אישית לא מבינה למה הכוונה בדיוק

כמו בית לכבוד ה' יתברך

ואללה לא מבינה אשמח להסבר

אבל ממש ממש בסרט 
מה הבעיה בזה לכל אחד יש את הזיוג שלו זה לא אומר שהוא או היא חייב/ת להיות דוסים

ראיתי הרבה זוגות דתייה עם חילוני ולהיפך וזה רק אומר שהם לא מאמינים באותם אמונות אבל הם אוהבים אחד את השני.

למה אם הם דתיים זה מראה על שלום בית? ממש לא.

אני לא רואה בכלל איפה נכנס השלום בית לדתיים  דווקא.

מה זה בכלל חילוני? אני באמת לא יודע מה זה.

מישו שלא גילה את ה'? מישו שיש לו ניסיונות באמונה יותר גדולים משלי ולכן קשה לו לתפוס את ה'?.

אני לא מפגין עליונות על מישו כזה  .

אני לא יודע מי אלה השדכנים הגדולים וגם לא מעניין אותי אני משער שאת מאמינה בשדכן אחד גדול שמשדך את כולם .. כולנו בנים או בנות שלו ולכן את לא יכולה לקבוע שבגלל שאת "דתייה" והוא עוד לא אז את לא יכולה להתחתן איתו.

בקיצור ממש קשה לי להסביר בכתב את מה שאני חושב אבל גם את את דתייה את צריכה להתפלל ולבקש מה' כל יום שלא יוריד לך את האמונה כי גאווה מאוד פוגעת באמונה.

יש לפעמים תחושה בציבור שלנו, שבגלל שאנחנו דתיים- אז הכל בסדר. זה בכלל לא נכון, ולפעמים דווקא זה שאנחנו נחשבים אנשים רציניים ו"מלח הארץ" קשה לנו להבין את הבעייה כשהיא קיימת.

אין קדושה בבית, אין שלום....

אין לי עצבים לכתוב על זה.....

אבל עוד היום מוזמנת באישי

להביא ילדים לעולם כדי להמשיך קיום! השאלה היא- איזה קיום אנחנו רוצים? של אנשים שקצת יחסר להם משהו בלב.. יש דרך ארץ ועוד מידות טובות אבל העיקר חסר, אסכים איתך שחילונים אנשים מדהימים בתור אחת שמכירה לא מעט אבל בתור עקרון לא הייתי בוחרת לחיי אחד כזה מהסיבה הפשוטה.. מה שאני אבין הוא לא יבין ואם הוא היה מבין הוא מזמן היה 'דתי' = בגובה העיניים שלך, שיחות שמתאימות באמת לבית יהודי ולא רק "נו נלך היום לסרט?" אלא משהו יותר מעבר.. לדעת שאהבה נבנית עם השנים ובשביל זה צריך גם את קדושת הבית שמוכח אפילו עפ"י פרופסורים שזה תשתית של הצלחה בבניית אהבה ושלום בית! מקווה שפחות או יותר עזרתי.. אשמח לדבר איתך עוד באישי... ב"הצלחה אחות..

תמצות שגרם לחפירה ענקית הלוואי ויכלתי לתמצת יותר נורמלי.

יכול להיות בית מהמם!

צריך להתפלל שיצליח.

בסופו של דבר או בעצם בתחילתו של דבר אי אפשר ללא עזרה משמיים

ב"ה

אם זה לפני - זה לא כ"כ מומלץ, עפ"י מקרים מהעבר. כי היא רוצה לשמור ויכוללהיות שזה ירגיז אותו (אפילו אםעכשיו הוא אומר שהוא יכבד וכו')

אם זה אחרי - אז זה לא ממש מופרך ובעז"ה עם תפילות ומעשים טובים, תהי'ה להם הרבה הצלחה!!

אני נמצא גם כן בקשר כזה, אם כי מהצד השני (לפחות במובן של החילוני, לא מעיד על צבע הלב שלי). זה לא פשוט, וזה ברור, אבל נראה לי שזה לא חייב להיות בלתי אפשרי. היום הרבה מהחילוניים כבר לא חושבים, כמו פעם, שאין שום דבר בדת, ואני מדבר משתי בחינות: האל האינסופי, והגבולות שמציבים לו ולנו.  מצד שני הרבה דתיים שאני מכיר כבר לא חיים "באופן אוטומאטי" כמו שאומרים להם לחיות, אל חיים של חקירה תמידית, שהיא מהות החילוניות הפוזיטיבית (חילוניות שאינה רק אנטי דתיות). במילים אחרות לדעתי אנחנו מתקרבים לסינתזה בעם היהודי שחייבת להגיע. אני, לפחות, חייב להאמין בזה, חייב להאמין שהקשר אפשרי, כי אם לא אז כדאי לשאול האם יש כאן עדיין עם אחד?

מה שאסור שיקרה זה שתפילו אחד על השני את הסטריאוטיפים והדם הרע בין המגזרים. אתם בסוף 2 אנשים פרטיים, עם התכונות הפרטיות שלכם, ולא רק "דתיה וחילוני"

אני מכירה זוג שהאשה דתית והבעל חילוני. מצב לא פשוט, אבל עוד יותר מסובך ההיפך, כי הבעל אמור לסמוך על אשתו בענייני אישות (ואם היא לא מעריכה את הקטע, היא עלולה לזייף). ובד"כ האשה קובעת את הטון בבית בענייני דת, כי היא נמצאת רוב הזמן עם הילדים. אם היא חילונית, רוב הסיכויים שגם הדור הבא ילך לפי נטיית האם.

כאשר לבני זוג יש קשר טוב ובריא, ברור שחובה לקבוע גבולות ופשרות מראש ומשך הזמן צד אחד ימשך לכיוון של השני, כי אין אפשרות שהוא יצפה בטלוויזיה והיא תגיד לילד שיחבוש כיפה ולא יצפה. ואי אפשר לצפות שילד יתעורר מספיק מוקדם בשביל להתפלל במניין בחופש (יש מקומות בהם מניין אחרון ב-7) ויטוס לבי"כ למנחה וערבית כאשר לא זו בלבד שהאב לא יזרז אותו, אלא לא ילך בעצמו לבי"כ.

כשיש בנות, המצב יותר פשוט, הן הולכות לבי"ס דתי לפי פשרה שנקבעה מראש ורואות בבית דברים מסויימים שלא מתאימים, אבל קל להן יותר להסתדר עם זה (לאותו זוג יש 2 בנות כך שכרגע אין להם בעיה של בן עם כל הכרוך בזה).

לחתונה הלבבבות הזהבים לא יעזרו במיוחד..

יש הרבה אנשים עם לב טוב..

אל תכניסי את עצמך למצב מסובך. [ אל מה תתפשרי ואל מה לא.., אייך תחנכו את הילדים,מה הילדים יקלטו ממנו.. [קולטים אם מישה מאמין...!!] ועוד..]

וזה לא בית של תורה!!!

חשוב לשמור על סטטוס קוו וקווים אדומים

[הלכות טהרה למשל],

ולצעוד במהלך הזה בידיעה ברורה שרוב רובם של הזוגות הללו, איכותיים ככל שיהיו- נפרדים ומתגרשים ברגע שהילדים מגיעים לגיל חינוך וצריך להכריע לאיזה כיוון יפנה הדור הבא..

כשבונים בית, חייב להיות איזשהו בסיס אידיאולוגי חזק משותף בין בני הזוג.

לכן בד"כ דתייה וחלוני לא ילך, כי הבסיס האידיאולוגי החזק בחיים של כל אחד מהם שונה...

אבל אם ה 'דת' בחייהם היא לא הבסיס האידיאולוגי המרכזי, ויש משהו אחר משותף שלשניהם חשוב מאוד, כמו לדוגמא- היכולת לקבל ולהכיל גם בן אדם ששונה ממני, הפתיחות הזו לכל אדם- אם על זה הם בונים את ביתם- בסדר. יכול להיות שזה ילך, כ לשניהם הדבר החשוב ביותר הוא קבלה, אז כל אחד מסוגל להבליג ולקבל את השונות בבן זוגו למען הבסיס האידיאולוגי המשותף.

אבל חשוב לזכור שא"א לבנות בית רק על אהבה. ולבבות זהב. חייב להיות איזשהו בסיס של השקפת עולם משותפת.

בהצלחה

אני כרב מודיע לכולם שאין דבק בנישואון מסוג דתיה עם חילוני וזה בטוח שהדתיה לא תשאר דתיה וכל הבית הולך לאי שמירת שבת כשרות וטהרת המשפחה

אם היא דתיה אז למה שתתחתן עם חילוני?!

לא חבל?!?!

שתשכנע אותו לחזור בתשובה, אבל בתשובה אמיתת ...

לא רק כדי להיתחתן אלא כדי לחזור להיות בן של מלך כמו שצריך

=)   =)

אם חשוב לה באמת (אני מקווה שחשוב לה...  )

אז שתחשוב הרבה ושלא תעשה צעד פזיז כמו שהלב שלה רוצה. לאן שהוא נמשך...

שתעשה טוב לנשמה!

כי אם לנשמה טוב אז בטוח שיהיה לה טוב בכל מצב!!!!!!!!

נ.ב

לא ניראה לי שמי

שתתחתן עם חילוני תישאר דתיה...)

וחבל....

תחייכו!!!!!!!!!!!!!!!!

חיוך לא עולה כסף אבל שווה זהב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!   יומוצלח....  ~~~~~~~~~~~~~~;~~~~~~~~~;~~~~~~~~~~;~~~~~~

שבוע טוב לכולם!!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.