והם שפיצים לא פחות מכל הדוסים.

מה המקום שלך בעניין? לזרום עם מי שהיא תביא הביתה.

בין אם הוא דוס, לבין אם הוא לא דוס.

בסופו של דבר, אם הם יחליטו להתמסד, הם ילכו זה לקראת זו וזו לקראת זה, ויעצבו את הבית שלהם בצורה הנראית להם.

לשאול, לשאול ולשאול עוד ועוד מכרים ואנשים אם יש להם רעיונות , הצעות.

לברר איתה אם היא מוכנה לקבל דרכך הצעות או שהיתה מעדיפה ממישהו אחר.

מה שאומר: שאם מגיעה אליך הצעה בעלת סיכוי סביר, אם ביתך אינה סומכת על שיקל דעתך, בקשי ממי שהעלה את הרעיון שהוא זה שיפנה אליה.

ועוד משהו, לפעמים, עדיף קודם "להתאזן " רוחנית מאשר לרוץ להתחתן. זה יוצר קשר יציב ובריא יותר. כך לעניות דעתי.

היא יכולה להירשם לישפה - יש שם גם דוסים כבדים, גם לייטים, הכל.

היא יכולה גם להכיר באחד מאתרי ההכרויות שמיועדים לדתיים ברשת - הנה רשימה שלהם:

http://dosiblog.blogspot.com/2009/03/blog-post_04.html

מנחם- הצגתי לה את האפשרות של האינטרנט- דחתה על הסף,

אהוד- אני האחרונה שאשפוט הכרתי את בעלי כחילוני....

אחותו- למה את מתכוונת "באיזון רוחני"?

התחלתי באמת להגיד למכרים וחברים,

השאלה אם אני צריכה לפנות לשדכנים למען המטרה?

או לתת לה זמן לנסות לבד , מלבד הפניה לחברים ומכרים.

האם היא לומדת באוניברסיטה/מכלללה אקדמית מעורבת?

האם היא יוצאת למסיבות או בילויים בזמנה החופשי?

תני לה זמן לבד, ואם תראי שלא הולך לה, תשאלי אותה האם לפנות למישהו מקצועי.

יש הרבה יותר בנים ברמה דתית מסויימת ככל שהרמה נמוכה יותר (כלומר, עם עליית הרמה הדתית עולה כמות הבנות ולהפך).

היא עברה תקופה "דוסית" בחייה ובחרה אחרת? היא בשלבי התחזקות? מה המצב שלה. אמרת "לא בא עדיין לידי ביטוי" - היא בעליה ברמה דתית?

מצטרף להערה שאם היא לא יציבה (בשלבי עליה איטית או ירידה) - שלא תתחיל לצאת, זה לא חכם. במגזר מחולק לתתי-מגזרים כשלנו, כדאי שתהיה קודם אישיות מגובשת.

קטונתי מלשפוט את מצבה הדתי,

אני מאמינה שאם היא תצא עם מישהו שיהיה לה מספיק חשוב להמשיך את הקשר איתו, היא תסכים לרק חצאית וכיסוי ראש, או כיסוי ראש ומכנסיים,

הבהרה-הבית שלנו לצערי אינו תורני- משמע טלבזיה-כבלים, אינטרנט חופשי, מוסיקה עברית ולועזית.

אני זאת שמחזיקה את המושכות מבחינה דתית.

הבנתי ממנה שהיא כן רוצה להשאר דתיה.

אהוד- היא בת 20, מסימת שרות שנה שניה, רוצה לעבוד וללמוד לפסיכומטרי שנה הבאה.

admin-אני לא בלחץ, היא הביעה רצון להתחיל להכיר. בחיים היא לא היתה "דוסית" ,ולמען האמת גם לא נראה לי שבשלבי התחזקות,אני חושבת שהיא די יציבה ברמה הדתית של דייטלייטית..

אין שום פסול בבית כמו שתיארת, כך גם הבית בו אני חי, וזה לטעמי חינוך עדיף על פני כפייה דתית.

(-;

לייט זה הכי טוב!

אפשר להיות דוס וזורם ולא להתפשר על אף אחד מהצדדים.

איזון זה לא חצי חצי- איזון זו שלימות!

[ותודה לאחד הניקים כאן שראיתי בחתימה שלו את המשפט הקסום הנ"ל]

אם כך- קדימה, לפעולה, חברים, מכרים,

אבל קודם כל לברר היטב היטב- מהם האידאלים והתכונות העיקריות ( לא יותר מ3) שחשובות לה מאד בגבר שעתיד להיות בעלה.

הבירור נועד לא רק כדי לכוון למטרה כשמציעים מישהו אלא כדי שגם לה יהיה יותר קל למקד את עצמה מה בעצם חשוב לב לחפש ומה משני עבורה. ובמילים אחרות- על מה פוסלים קשר גם אם יש משיכה רגשית, על מה בודקים קשר , ועל מה בשום אופן לא מבטלים קשר ( שכמובן, רגשית הוא תקין).

אם תרצי, אני מאמינה שגם כאן המקום להעלות מידע עבורה, אם היא תסכים לכך.

לשדכנים- טרם הייתי פונה בשלב זה. בסה"כ היא צעירה.

אז רק אוסיף כמה מילים. 

קודם כל, הערכה רבה לך כאימא שנמצאת שם, ואכפת לך, ואת פועלת. 

1. כפי שהעלו את זה לפניי - ליידע את כולם. שכנים, חברים. ולדאוג שגם היא תיידע את חברות שלה, שהם בעצמן מקור לא קטן לשידוכים.

אבל לזכור גם לברר, לבדוק את ההצעות, מוטב לקבל הצעות רבות ולברור אותם ומתוכם ולמצוא הצעה מעניינת, מאשר לא לקבל הצעות בכלל. 

אפשר ללכת לשדכנית, ישנם סוגים רבים של שדכנים. מהשדכן הקלאסי שיושב בביתו, ועד "לאחראי שידוכים של ישיבות, או ארגוני שידוכים וירטואליים או ממשיים. 

אין בזה כל רע, וההשקעה אינה מעבר לכוח הסבל האנושי, הצעות יתווספו לה, והיא תוכר לברור מתוכם את המתאימים. 

2. ההגדרה העצמית - בהתחלה כשמתחילים לצאת, אנשים מגדירים שלושה דברים, ופעמים רבות הם עומדים על "יראת שמיים", "מידות" ו "מראה". וזה יפה מאוד כבסיס, אבל בסופו של יום, זה לא אנושי. ומהבסיס ההתחלתי הזה, ככל שאנשים יוצאים יותר, הם לומדים מה יותר חשוב להם, ומה פחות חשוב, מה מפריע להם אצל השני, ומה מהותי בשבילם, ולאט לאט נשזרת אישיות שלימה בחיפוש אחר קווים מנחים אצל השני. 

הקווים האלו בעצמה ובדרישתה אצל השני, הם יעילים ונצרכים כשהולכים לשדכן, אבל אי אפשר בלעדיהם אם רוצים להתחתן.  

לא צריך להוציא את כל הנשקים הכבדים בהתחלה. אלא לתת לזמן לעשות את שלו, ולאט לאט לנסות דברים חדשים הן בכמות והן באיכות. 

בסה"כ זו תקופה שיודעת רגעים נהדרים, ורגעים קשים ושחורים, וטוב יהיה שתעודדי אותה, ותכווני אותה, אבל עם האיזון היפה שייתן לה לחוות ולגדול מהדברים. אבל אולי אני חצוף שאני מדבר כך, שהרי את האימא, ואני לא עוד לא הורה. ואם כך התנצלותי. 

שיהיה המון המון הצלחה, ושתזכו לבשר לנו בשורות טובות בקרוב ממש!

ברוכה הבאה לפורום שלנ"ו!

(גם הבת שלך מוזמנת כמובן להירשם ולהצטרף... למרות שהאמת- יכול להיות שמבחינת אופי יתאים לה יותר הפורום של כיפה- אז הנה לך עוד המלצה למקום להכיר )

נראה לי שיותר ענו לך על הבת שלך- פחות על הנק' של איפה את בתור אמא צריכה לשים את עצמך

אז אני לא אמא שמחתנת עדיין- אבל בת לאמא אני כן ב"ה

שלב מעניין בחיים- לנופף בכנפיים אבל לא לפרוח מהקן

שלב שבו הכי צריכים את ההורים לעיצה- אבל גם הכי צריכים את המרחב ליצור משו אישי (על כן יעזב איש את אביו ואת אמו- וככה יוכל לעשות- ודבק באשתו) -תמיד יש את העדינות של מה שיתוף ומה חפירה

שלב שבה יש ים בחיים- ומי עוגן? הבית של ההורים. את העוגן והיציבות שלה כשכל דבר אחר- זז... (היה נפרד אולי מי יודע מחר אתצול- ורק את פה תמיד)

שלב שבו צריך לגלות לבד כמה לב נשבר זה כואב... ולקבל חיבוק ממי שכבר עברה את החוויה ושרדה..

שלב שבו יש שמחה וצער-- חשוב לשמוח עם הילדים- אבל לא לתת להם לרחף או לפתח יותר מידי ציפיות, חשוב להצטער איתם- אבל לא לצער אותם ככ לראות את הצער של ההורים- שהם כבר לא ירצו לשתף יותר...

שלב שבו חשבון הפלאפון מאמיר לסכומים שקשה קשה לדמייןלעיתים- אבל בשביל זה יש הורים- להתמקח ולעשות מסלול שווה יותר

שלב שהוא חלק מהחיים- וחלק ממירוץ הלפיד בין דורות

תהני

ואל תתחילי לעשות רשימות מוזמנית לחתונה... או לריב על צבע המפיות עוד חזון למועד

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.