מוזמנים להצטרף אלינו בפייסבוק:
http://www.facebook.com/pages/br-mym-hyym/126886237373743
בס"ד
שבת פרשת משפטים:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
כשהייתי ילד קטן, תמיד תיארו לי את מעמד הר סיני כמשהו עצום, הר שלם שלפתע לבש כולו ירוק, מליוני אנשים נעמדים סביבות ההר, קהל עצום ומגוון, ההר עצמו - לא עומד לו סתם בשטח, אלא מכוסה בעטרה של ענן וערפל, ולפתע, מתוך הערפל הזה נשמע כולו של השופר - "הולך וחזק מאוד" נהיה חזק יותר ויותר מרגע לרגע.
בשיא, כשכולם עומדים ופניהם כלפי ההר בציפיה דרוכה, משה ניגש אל הערפל - ומתחיל להשמע קולו של האלוקים מכריז ואומר "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים!"
אפשר עוד להאריך בתיאור המעמד הזה;על פני עמודים רבים - איך פרחה נשמתם, ואיך נאספו כיתות כיתות של מלאכי השרת והחזירו להם את נשמותיהם, ולדבר על כך שאת שמונה הדיברות האחרונות משה שמע מאת ה' ואמר לעם בעצמו - כי הם פחדו שלא יעמדו בזה.
היום אני גדול יותר - ואני יודע שכל התיאורים האלה, נכונים ואמיתיים - אבל הם רק תיאורים חיצוניים, הם רק ה'רקע' לאירוע. אין ספק שמה שחש כל אחד מבני ישראל, כל אחד מאותם אלו שהיו נוכחים שם במעמד הנורא הזה, היה עוצמות רוחניות שלא ניתנות להבנה בכלל, אין לנו מושג איזו עוצמה של קדושה הייתה שם.
ובמעבר חד אלינו, כאשר אדם מרגיש היום קצת עוצמה רוחנית, קצת התרגשות של קדושה -למשל אחרי שהוא התפלל תפילה אחת בכוונה גדולה, אחרי שהוא קרא את כל ספר תהילים, אחרי שהתגבר על איזה ניסיון קשה - הוא חייב לתת לזה ביטוי מיידי - זה יכול להיות ריקוד, או שירה, או סתם להסתובב מאושר וזורח במשך כמה שעות...
אז מה היה להם? מה הם הרגישו מיד אחרי, ותוך כדי קבלת התורה?
כנראה שלעולם לא נצליח לתאר לעצמנו את הרגשות שהם הרגישו שם. כנראה שהתענוג הגדול הזה, הוא מה שגרם לנשמות שלהם פשוט לפרוח מהגוף - שלכן הם הוצרכו שמשה יגיד להם את הדיברות.
אבל אתם יודעים מה?
השאלה הזאת טובה להיסטוריונים, מה היה פעם. אנחנו לא היסטוריונים, אנחנו פה כדי ללמוד תורה, ללמוד הוראה לחיים שלנו כאן ועכשיו - מהסיפור שהיה פעם. ואם התורה לא מספרת לי את כל זה כנראה שאני לא אמור לדעת.
אנחנו נתעסק בשאלה - מה באמת אמורים לעשות עם רגש כזה? לאן (וגם איך) אמורים לנתב רגשות כאלה?
במעמד הר סיני, זכינו לחוש בצורה הכי ברורה שאפשר כמה מעיקרי היהדות, דברים שכיום אנו רק מאמינים בהם, ויכולים גם להבין ולהשיג בשכל שזה ככה - הם הרגישו את זה בצורה מוחשית.
הם הרגישו שה' הוא בורא העולם, שכל מה שיש פה - שייך רק לו, ובאופן אישי יותר - שאני ומעשיי ומחשבותי הכל שלו, שהוא פה איתי בכל רגע ורגע.
תנסו רגע לחשוב על הדברים הללו, על האמת הזו, לחוש אותה - להרגיש שה' פה איתי.
מה זה גורם לכם להרגיש? איך זה ישפיע על המחר שלכם?
כך מביא הרמ"א בתחילת השו"ע "כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'"מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' יתברך ובושתו ממנו תמיד".
יש כאן מסר מדהים שרומז לנו הרמ"א - כשאתם מרגישים עוצמה של קדושה, אל תשאירו את זה בתור רגש נפלא - תובילו אותו אליכם - לחיי היום יום שלכם!
אתם באורות? מרגישים שה' איתכם עכשיו? לא עוזב אתכם לרגע? נפלא!
אבל תתנו לזה להשפיע עליכם, אתם לא יכולים להגיד ה' איתי, ולהתנהג כאילו אין ה' בעולם...
הרמ"א כמובן לא המציא את זה, זה נמצא אצלנו בפרשה!
מיד אחרי שאנחנו מסיימים את עשרת הדיברות, את המעמד הקדוש והנורא הזה של קבלת התורה - התורה מפנה אותנו ישר לעולם המעשה "אלא המשפטים אשר תשים לפניהם", דיני עבדים, דיני שכירים, דינים ודינים ודינים... מה עם להתרגש קצת מעוצמת המעמד? אסור?
מותר, ועוד איך שמותר! אבל התרגשות כזאת שגורמת לי לשנות את ההתנהגות שלי.
כי אם ה' פה, ושומר עלי, ומחיה אותי ואת החבר שלי באותה מידה - אז איך אני יכול להתגאות? איך אני יכול להזיק לו? לפגוע בו?
מי שיקרא את פרשת השבוע - עלול להשתעמם, ספר חוקים יש לנו בפרשה - מעל חמישים מצוות בפרשה - יותר מכל המצוות שנתקלנו בהם עד היום - ואחת הפרשות העמוסות ביותר במצוות.
אבל מי שיתחיל מסוף פרשה שעברה - ירגיש את העוצמה של מתן תורה, ירגיש את המחוייבות של מתן תורה, יתייחס אל המצוות הללו כאל עצות מאת ה' - איך ליישם בעולמנו את התחושות הנעלות האלה, את האמת הזאת - שה' כאן איתנו תמיד!
