אני מבינה את הדאגה של אמא שלך,שהיא רוצה בשבילך את "ה"בחור הכי טוב שיכול להיות..

אבל כנראה שהיא לא רואה מה את מרגישה מהצד שלך..

גשי אליה יום אחד ונסי להבהיר לה את זה בצורה נינוחה ורגועה,שאת לא מעוניינת כרגע להתחיל לצאת,

ומתי שתרגישי שזה הרגע שאת רוצה להתחיל את תיפני אלייה..

ותסבירי לה גם בדרך שככה לא מחליפים מספרים ואז יוצאים,אלא צריך לשמוע על הבחור קודם כל,לברר מי הוא,ואז 

אחר כך לצאת איתו..(יכול להיות שמרוב שהיא נרגשת וכבר רוצה בשבילך לטוב,אז היא לא שמה לב שזה פוגע בך)

                                  ב"הצלחה ורק טוב

                                         מירב

הקטע הקשה שאני כן יוצאת וכן מנסה..אבל היא חושבת שזה לא מספיק, מבינה.?.וכבר ישבתי והסברתי לה בצורה הכי מובנת ורגישה בעולם והיא ממשיכה בדרכה..בגלל זה כ"כ קשה כי אני כן עושה את כל ההשתדלות אבל היא ממשיכה בשלה... 

שהיא פשוט לא מבינה ורואה שאת עושה השתדלות מצידך,

יכול להיות שהיא מנסה להתקרב אלייך באיזו שהוא צורה,ומרגישה שאת לא מספרת לה יותר מידי,ואולי זה מציק לה..

אולי תתחילי לספר לה יותר,למה אותו פוסלת,ולמה אותו לא רצית,ואולי תדע באמת מה הסגנון שלך..(ולא תציא לך כל אחד..)

ולא תיראה שאת רק פוסלת ופוסל..

                                   ב"הצלחה רבה

                                       מירב

אין לך יכולת להשפיע על הפעולות של אמך. את רק יכולה להחליט מה את עושה מול האופי והאישיות שלה אבל אל תדאגי לא מתים מזה, וזה די אופייני להכנס בתקופה זו של החיים לקונפליקטים כאלה ואחרים עם אמא.

צריך להבהיר לאמא (לדעתי, כמובן ! בעדינות וברגישות) שיש כללים בחיי הדייטים (אגב, אולי היא פשוט לא יודעת שהיום זה ככה.. פעם זה ממש לא היה!)

שקודם מציעים לבחור את הבחורה

והוא מברר עליה.

כשהוא מחליט שכן,

מציעים לבחורה את הבחור.

היא מבררת עליו.

ואם היא רוצה - אז יוצאים.

ככה זה יהיה ברור שהכל עובר דרכך.

אולי גם תציגי לה את זה בצורה של "אני יודעת שאני שווה משהו, ולכן לא נראה לי שייך לתת את הפלאפון שלי לכל בן שרוצה לצאת.. בכ"ז, אני רוצה לעשות את הסינון שלי. לא רוצה להרגיש זולה.".

זאת התחושה שלי..

בהצלחה רבה שירה!

אבל זה לא שאני מתעצבנת עליה כל הזמן...אני מנסה לדבר איתה בצורה נעימה וכו...אבל כמה אתה אפשר לדבר בנעם..באמת שאני משתדלת אבל לפעמים כבר אי אפשר...

הו! כמה קשה צער גידול הורים!

אליסף אני לא מקבלת את זה שכשאנשים לא מקבלים את מה שאתה אומר- אז להדרך לענר אותם ממך זה להתעצבן

כי גם אם זה עצבנות כלפי חוץ- לפי החלטה שכלית לעשות את זה ככה-

עדיין זה אל באמת כלי תקשורות

אז אני מחפשת דרך אחרת (מחפשת. זה לא שאני המושלמת כבר מצאתי... גם אני אשמח אם יש למישו את הקסם...)

שירה מתוקה-

מהתבוננות בהודעה שלך עולה לי כמה דברים-

את אומרת "לא הגעתי לגיל מופלג"- מה זה אומר? רק מי שזקן צריך לדאוג לו? זה שאת לא מופלגת לא אומר שאת לא "הגעת לפרקך"?!

יותר חשוב מזה- "כל הורה רוצה שהילד שלו יתחתן"

ככה את מפרשת את אמא שלך-  ולפי זה את מגיבה

את מפרשת שהיא רוצה שאת תממשי את הרצונות שלה- וגם עושה מעשים כדי לדחוף אותך בכיוון....

ולא היא!

"כל הורה רוצה שהילד שלו יצליח במשימה שעומדת לפני!!"

את זו שהתחלת להראות סימני בשלות והתעניינות בדייטים

אם היית לגמרי לא יוצאת לא שומעת לא כלום- אמא שלך היתה יורדת ממך (אני מקווה... זה סוגיה אחרת)

אז אמא שלך ר-ק מנסה-- לעשזר לך במה שאת עושה ממילא

לקדם אותך בכיוון הנכון

אז היא לא הולכת לפי הפרוצדורה המוכרת לנו- אבל בטח סיבותיה עימה, והיא מספיק מנוסה בחיים לא לקנות חתול בשק..

הנק' הבסיסית זה המבט והעין והפרשנות שלך- להבין שהיא מיטיבה ולא מחטטת

עולם מוזר- מי שיש לו ליווי -רוצה להיות לבד,

מי שלבד בדייטים- משווע ליד מכוונת

עולם.

הכא

ובעצבים לא פותרים בעיות. רק מחמירים אותם!

וחוצמיזה למעלה היו צמד המילים "כיבוד הורים", ולרוב זה הולך עם עצבים..

אז כל פעם שיתעוררו בעיות, הוא יפתור אותם ככה,

ואם זה יהיה כל שני וחמישי, אז גם הקריזות יהיו אז..

99% מהפעמים עצבים לא באים מתוך שכל והכרה, שוואלה אני אתעצבן, וככה תפטר הבעיה.

זה בא מתוך רגש רגעי, והרבה פעמים אח"כ גם מצטערים על זה.

אני דווקא מסכימה עם אליסף.

אם אף פעם היא לא נתנה לעצמה להתפרץ על אמא אולי פעם אחת כזו תבהיר את המציאות..

לא אמרנו לאבד שליטה כל פעם שההורים עושים משהו שלא מתאים לנו

אבל מצורת הכתיבה של פותחת השרשור מתקבלת תחושה שהאם ממש יורדת לה לחיים

אז אולי כן צריך לזעזע פעם אחת כדי שתבין זאת.

אפשר לנסות אולי משהו אחר?

איפה אבא בעסק?

אולי דרכו אמא תבין?..

החיים ובפרט שלא על ההורים, וגם לא פעם אחת ובוודאי ובוודאי שלא במודע ובמכוון

יותר קשה שאת מגיעה לגיל המופלג, מוצאת את הבחור הנכון ורוצה להתחתן איתו אבל אמא שלך חושבת שאת עוד ילדותית ולא בוגרת ולא מבינה כלום מהחיים...

תנסי להסביר להם בעדינות- בכל זאת.. זה ההורים שלך, ואת מחויבת בכבודם!..

תתפללי.. ובעז"ה יהיה טוב!!!!!!! (:

ניסיון עם קונפליקטים בנושאים אחרים עם אמא שלה....

לדעתי - את לא תשני אותה.

אני יודעת שזה מאוד מאוד קשה להתעלם, אבל תנסי כמה

שיותר להתחמק ולא להגיע למצבים שבהם את כבר ממש לא יכולה

ואז את מגיבה ואולי בצורה לא כ"כ נעימה וכולם מפסידים מזה...

ודבר נוסף- תנסי לדון אותה לכף זכות ולחשוב שאולי עדיף ניסיון

כזה של אמא שמנסה לעזור אולי בדרך לא הכי מוצלחת מאשר אמא

שלא מנסה בכלל...

שכשהשידוך וכל התהליך הוא דרך ובשיתוף עם ההורים זה מדהים!

ההורים שלך הם האנשים שהכי אוהבים אותך בעולם,

הם גם נשואים, ז"א שיש להם נסיון מזה חיי נישואין,

ולמרות שאולי לא תסכימי אתי הם מכירים אותך הכי טוב בעולם(בעומק)

וכל הנ"ל זה התנאים הטובים ביותר למצוא לך חתן.

אולי פשוט לא תתנגדי ותשתפי פעולה?

דעי לך שהקשר עם ההורים בונה הרבה בחיי הנישואין בעתיד,

ופתרון בעיות מולם חוסך בעיות בזוגיות.

יש לי כמה תלמידות שהלכו בדרך הזאת וראו הרבה ברכה!

זה אמנם שונה מהמקובל פה, לדחוף את ההורים החוצה מחייך הבוגרים,

אבל זה לא מועיל. ובטח לא הידור בכיבוד הורים.

אני גם לא מסכימה עם אליסף...מה שהביא אותי לכתוב את מה שכתבתי זה התסכול שיש לי קשר ב"ה ממש טוב עם ההורים שלי וזה בערך הדבר היחיד שגורם לכעס וכו...ואני כ"כ לא רוצה להגיע למצב הזה ולפעמים זה כ"כ קשה כי גם ככה זה קשה לצאת לדייט ולעוד אחד ולעוד...וזה לא שאני מרגישה שהם תומכים בי במה שאני עוברת הם לפעמים רק מקשים יותר...

וצדיקה אחותך את צודקת לא הסברתי את עצמי נכון...בקשר לגיל המופלג כל המשפחה שלי כולל בני דודים ואחותי הקטנה נשואים ואני היחידה בגיל האפשרי שלא התחתנה וכניראה זו הנקודה שבגלל הם לוחצים יותר...זו לפחות ההרגשה שלי...ואני לא מרגישה זקנה מסכנה שלא התחתנה..זו היתה כונתי תאמיני לי שיש לי רצון למצוא את החצי...

והלוואי שהיא באמת היה עוזרת אני יודעת שהיא מנסה אבל לא ממש הולך לה...

אני חושבת ומרגישה שרק תפילות ועבודת המידות יעזרו פה...

תודה לכולם..שנשמע בשורות טובות

רק בשמחה...

אולי אמא שלך לא מספיק מודעת לזה שאת כן יוצאת ומנסה בדרכך.

אולי אם תנסי לשתף אותה בחויות מדיטים, התלבטויות, מחשבות וכו זה יקל עליכן את התהליך.

גם לך יהיה את מי לשתף, וגם (אולי) אמא שלך תרד לך מהגב ואולי אפילו בעיקבות השיחות הנל היא תבין יותר את התהליך שאת עוברת ורוצה לעבור.

בהצלחה!

א. לומר, בחיבה ואפשר עם חיבוק, שאת לא נפגשת בצורה כזו ולכן את לא תצאי עם בחורים שהיא תציע אלא אם כן היא תלך בדרך שלך (החלק האחרון מיועד לרכך את המכה בעיקר..).

לדרך הזו יש פוטנציאל לפגוע באימא שלך אבל יתכן שזהו הפתרון הפחות מזיק.

ב. לשתף בנושא משהו/הי שאמך מכירה ומעריכה את דעתה.

     זה יכול להיות בשיחה משולשת (או מרובעת) בנוכחותך או בפניה לאותו אדם שידבר איתה בנפרד.

לדעתי הפתרון השני יכול להיות הטוב ביותר אם תצליחי להתאים אותו לאמך.

בהצלחה.

ומסכימה עם דברייך האחרונים... אפשר כמובן לנסות לשוחח, להבהיר, לשתף את ההורים, ואפשר פשוט להמשיך בשלך- בעקביות דבקות ובעדינות, להתפלל ולראות את המציאות שהקב"ה מפגיש אותך איתה כהזדמנות קשה- אך שמפיקה המון טוב בסופה- לעבודת המידות

שנזכה להתבשר בשמחתך בקרוב בע"ה

את בהחלט יכולה להציב את הגבולות שלך, בעדינות ובעיקביות.

אולי אפילו תכיני לך כמה משפטים קצרים מראש, כמו:

"אני מבקשת שתשאלי אותי לפני שאת נותנת לבחור את המספר שלי",

בלי יותר מידי הסברים,

ולחזור על זה כל פעם כשזה קורה, באופן עקבי,

אני בטוחה שבאיזה שהוא שלב,

אמא שלך תקלוט את המסר שלך, שאת יחידה נפרדת,

ותנהג לפי רצונך.

רק חשוב להקפיד שזה לא יהיה עם כעס,

כי אז לא ישמעו את התוכן של הבקשה הענינית,

אלא את הרגש, שעלול להפריע פה.

זאת הכנה מאוד חשובה להמשך,

של הנפרדות שלכם כזוג  מההורים.

ושווה להשקיע בזה.

ואם זה לא עוזר, תתחתני ותעזבי את הבית.

שיהיה בהצלחה!!

חנהא אמא שלי לא הלכה אליו הביתה היא פשוט חברה של אמא שלו..(כמו שאמרתי..)ואמא שלי הביאה את המספר לאמא שלו...וככה זה התגלגל...

גם הבנות שלי נאלצו לעבור את הסיוט הזה. כשהבת שלך מגיעה לגיל הנישואין, הרצון לראות אותה נשואה הופך למין דיבוק. וברור, שכל אדם, ואין זה משנה אם זו אמא או חברה, חושבים שהם היו מנהלים את הדברים בדרך טובה יותר, או, היו יודעים לומר את המלים הנכונות במקום הנכון.

הורידי את המלה דייט מן הלכסיקון, היא ממש מעוררת שאט נפש. היא כל כך גויית, למשל - My date for to night is .... מה רע ב-פגישות? ההיסחפות לביטויים הרווחים בחברה החילונית, לא יכירם מקומם בחברה שלנו.

אומרים - אתחתן ולא התחתן.

            מישהי ולא משהיא

            נראה לי ולא נראלי

איך אמא שלך "הביאה" לו את המספר שלך, היא הלכה לביתו?

אבל אולי גם אלו מונחים משפת החבר'ה החדשה.

יש מצב שגם את תסתכלי על זה ככה? (ותסבירי בחיוך לכל הבחורים שמתקשרים כי אמא שלך נתנה להם את המס' את המצב?)

אבל לפעמים זה ממש מוגזם..בגלל זה יש כעס בגלל זה..

אמא שלך עובדת במדרשה-

במדרשה כל היום מתיעצים עם הצוות על נושאים כאלה

יש מצב לגייס משתפי"ת שתבוא להתיעץ עם אמך על הנושא כאילו "ההורים שלה נותנים את המספר שלה שלי ראשותה"....

אולי ככה אמך תבין את המקרה- כי באמת זה יוצר מצב לא נעים ונובע מרצון טוב

אהבתי, יכול לעבוד טוב.

בהצלחה.

ים שלהם

א- תודי לאלוקים שיש לך אמא, ולא רק שיש לך אמא אלא גם אחת שחיה נושמת מתפקדת.... (את מודעת לעובדה שיש כאלה שאין להם?)

ב- תודי לאלוקים שאמא שלך דואגת לך, זה הכי טבעי שהיא תדאג לך גם בתחום הזה- בדיוק כמו שהיא דואגת לך בכל תחום, משום מה לנו הרווקים יש תחושה ש"זה לא עיניין ההורים" אבל זהו שכן! את הבת שלה- והיא תדאג לך כל עוד היא (ואת) חיה.

ג- בתור אחת שקצת מתעסקת בתחום השידוכים- אנ י לא מבינה על מה הכעס? הרי תורה מסיני היא שקודם כל פונים לבחור, מספרים לו על הבחורה, שואלים לדעתו- ורק אחר כך פונים לבחורה!

ד- בהצלחה

אז תחשבי מה שאת רוצה...

ועכשיו קראתי שוב את הסיכום של ברוךש ואני ממש לא מסכימה איתך...ו

לא יודעים...!

לאחר כל התגובות של גולשי הפורום, ובמיוחד שלך. 

עדיין אין אף אחד בשרשור הזה מלבדך שמבין מה המציאות המיוחדת שאת שרויה בו. 

כולם הציעו פתרונות ודרכים מקוריות או צפויות להתמודד עם הבעיות - שיכולות להיות קיימות, או דמיוניות.

אולם בסופו של יום, רק את מכירה את המצב המיוחד, ולכן גם אין זה צפוי ממך להסכים או לא להסכים עם אף אחד מהמגיבים.  

המלצתי, תעברי על הרעיונות ותגובות שנכתבו כאן, וחפשי אחד או כמה, שמתאימים למציאות המיוחדת שלך. 

תנסי להגדיר בשביל עצמך מה הבעיה באמת, ומה הפיתרון האופטימלי שנראה לך מתאים. 

שיהיה לך בהצלחה!

בס"ד

שירה יקרה!

ממה שכתבת ומהתגובות שלך למגיבים נראה שאת בחורה ערכית וחושבת שרוצה לא לפגוע ולעשות טוב!

(נראה שקיבלת חינוך טוב מההורים האלה!)

שידוכים הוא פרק לא פשוט שכאשר הוא נגמר יש הרבה ששוכחים בכלל מהעניין ומכל מי שנשאר מסביב רווק

אני מאחלת לך שכאשר ימצא אותך החצי השני שלך לא תשכחי את הרגשותייך המורכבות מהיום ותדעי ברגישות לדאוג לחברותיך הרווקות.

אך יבוא יום שתרצי כל כך לעזור למישהי וכל כך תרצי בטובתה ומתוך אהבה רבה תציעי אותה למישהו שנראה לך שמאד ימצא חן בעיניה....

שירה אני בטוחה שאימך אוהבת אותך ודואגת לך בכל ליבה וכמו שכתבת שכולם נשואים סביבך לאמא זה קשה לחשוב שאולי את מקנאה או עצובה שעדיין את לא מצאת.

יכול להיות שאמא טועה, אך גם  הכתיבה על נושא כל כך רגיש ואישי  יכולה להיות טעות!

עצתי לך !  חישבי, מה הקווים האדומים שלך בעניין ואיך היית רוצה שיעזרו לך לחפש.מה מרגיז אותך ומה מעודד.

גשי לאמא הכיני לה כוס תה שהיא אוהבת ובקשי לדבר איתה מתי שיהיה לה נח.

כאשר תשבו לדבר הביאי את הרשימה ורשמי לפנייך מה הדברים שקשה לאמא שלך בעניין.

דברו , לבנו ,  תקבעו יחד את הצעדים הבאים. צריך לפעול ויש מה לעשות אך הכי חשוב שתדברו

שתשמעי בקול שלה כמה היא אוהבת אותך ודואגת לך.

אין נסיון הבא על האדם שאינו יכול לעמוד בו. בהצלחה רבה!

ושתבשרי במהרה בשורות טובות!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.