בס"ד לק"י

אני דתיה, ובעז"ה הולכת ללמוד פסיכולוגיה או ראיית חשבון. 

ממש לא מורה.

ודווקא מסביבי, הרבה הולכות לתחום הכלכלה.

עם זאת, יש נטיה לחשוב שאלו שהולכים למקצועות ריאלים אין להם אידיאלים, וזו מחשבה מוטעית.

יש הרבה אידיאליסטיות שכן, לומדות מקצוע ריאלי.

ולכן, לא כל מי שיש לה אידיאלים- הולכות להיות מורה.

וכמובן, לא כל מי שהיא מורה יש לה אידיאלים לזה.

בכ"מ, תעשי מה שאת אוהבת ותבחרי מקצוע שאת מתחברת אליו.

יש לי חברות שרואות אידיאל להיות מורה, ויש בזה מן האמת, ושיהיה להן בכיף.

עזבי אותן, תתעסקי בך.

תעשי מה שיהיה לך טוב ומה שישמח אותך.

בהצלחה. 

לא כולם לומדות הוראה ולא כולם הולכות למכללה..

אני אישית הייתי רוצה להיות מורה אם לא היה ת'קטע הזה של להכין שיעור עד לפנות בוקר או משו בסגנון.

אבל מעבר לזה..

אהבות חיי הם לא להיות דורא מורה... אולי להוביל.

אבל! קצת בסגנון שונה, בדרך שונה.

לנצל ת'כישורים שניתנו לי מאת בורא עולם ולעבוד איתם בשמחה!!! הלוואי ואזכה באמת.

הלוואי וכולנו נזכה!

כמו שאמרו זה מאוד תלויי סביבה,וגם עד כמה הסביבה משפיעה עלייך...

אני חושבת שאפשר ללמוד (כמעט) כל דבר, והשאלה היא עד כמה את מוכנה להשקיע ועל מה את מוכנה לוותר..

והכי חשוב זה מה שאמרת- למצוא משו שיעשה לך שמחה בלב! אחרי הכל-את תצטרכי לקום בוקר בוקר וללכת לעבודה ולא אף אחד אחר...

לא מתאים לי, לא אוהבת- אז לא הלכתי להוראה....

מאושרת על הצעד הזה...

תעשי מה שטוב לך ולא מה שטוב לסביבה....

כנראה שאני רואה את זה רק בסביבה שלי שכולן עושות את אותו הדבר...

אני גם חוזרת ואומרת תעשי רק מה שאת אוהבת...............שיהיה לך טוב

זה נכון שהרבה הולכות להוראה אבל אני שומעת יותר על בנות שבחיים לא ירצו הוראה

אני למשל מתחילה שנה הבאה ללמוד קלינאות תקשורת

רוב ההוראה זה בנות עים פסיכו לא ממש גבוה.. מלעשות..

לה"ו

הקטע של הפסיכו לא נכון ואם את רוצה אני יכולה להוכיח לך באישי...

לא הולכים להוראה\חינוך מכל סוג כברירת מחדל!!!!!!!

תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים ולמוח. 

הולכים להוראה מאידאל, מרצון.

(בעיקרון- לא הולכים לשום מקצוע מתוך ברירת מחדל. אבל חינוך זה סכנת נפשות)

אין לך פסיכו גבוהה? יש כ"כ הרבה מקצועות שלא צריכים פסיכו. או שלא צריכים תואר.  וזה גם משתלם יותר- הוראה זה מקצוע קשה ושוחק עם משכורת לא משו..

(מכירים את זה שבאדר יש שאלות אישיות? אז תלמידה אחת שאלה פעם מורה כמה היא מרויחה, המורה ענתה והתלמידה הגיבה ב"מה???? זה הכל??? אמא שלי מזכירה ומרויחה יותר ממך, ועובדת פחות..")

בשנה לשלוש שנים הראשונות של ההוראה בפועל שלהן - ולראות מה הם מרגישים, ומה ייחסם למקצוע.

את מוזמנת גם לבדוק כמה מהן נושרות מהעבודה אחרי שנה, ולאורך ההתחלה. 

נוצר אבסורד מכאיב כאשר רואים מאות בנות דתיות שקטות וביישניות ובגובה 1.50 שנכנסות למליון המכללות הדתיות (שזה בערך כל מה שהן מציעות), ואז לראות את התמונה מתחלפת, ו30 בנים פרועים עושים מה בראש שלהם בכיתה, ואותה בת שסיימה את התואר בהצטיינות בוכה ורצה למנהל שמפטר אותה, כי אין לה שום שליטה על הכיתה.

אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר, כי אם האדם לא מתאים לתפקיד, ואינו אוהב אותו, ואף התפקיד גדול עליו ולא ליכולות וכשרונות שלו, אז הוא יהפוך להיות אדם אומלל מאוד, שיסבול רבות, והתלמידים לא יקבלו מציאה גדולה... והרבה פעמים זה יסתיים בפיטורים (והחזרת המלגה של המדינה ללימוד 3 שנים). 

זה עצוב, וכואב הלב על הבחורות הרבות שעוברות את התהליך הזה. והכול בגלל האידיאלים או פשוט הנורמות, או הקלות שבהם אפשר להתקבל לחינוך, או משום שזה "מקצוע לבת", או שרוב מקומות הלימוד לדתיות זה חינוך, או שהאבא הוא רב, או זה מה שכולם עושים, ועוד כהנה וכהנה, והכול טוב ויפה, ומתמודדים בצורה כזו או אחרת עם הלימודים והמרצים, ועושים מבחנים על תנ"ך וצוחקים עם המרצים, וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם!

ואני מעלה השערה, שרוב המורים הותיקים של היום, לא היו שורדים את השנה הראשונה של הוראה, אילו נכנסו היום לכיתה בגיל 21. 

אז אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד. כי ערבובם יביא לפיצוץ. 

רק אידיאל שמושתת על המציאות הגשמית הנכונה סופה להתקיים. 

המשיח רוכב על חמור, והחמור הזה צריך להיות חמור, כי אם החמור הזה לא חמור, אז גם המשיח לא יגיע. אם הרגל שלו שבורה, אם הוא לא מתאים לתפקיד, אז האידיאל הכי גדול ויפה, לא יביא שום טוב, ולהיפך רק יפגע. 

אז טוב תעשה הבחורה שהשיקו הראשון והחשוב ביותר שיעסיק אותה בבחירת תואר או מקצוע, יהיה לחשוב על עצמה. במה היא טובה, מה היא אוהבת, מה היא רוצה לעשות, וכו.. ולא מה "חשוב" או "נצרך".

כתבתי הולכים מאידאל, מרצון.

צריך לרצות להיות מורה, לאהוב את המקצוע. וכמובן- התאמה. 

הבעיה שאתה מתאר נובעת ברובה מבנות שהלכו ללא רצון. ללא אמונה בחינוך. 

ותאימין לי שגם ילדה בת 21 בגובה מטר וחצי ופיסטוק, אם היא מאמינה בחינוך, מאמינה במה שהיא עושה והשקיעה בלימודים- יש הרבה יותר סיכויים שתצליח להשתלט על כיתה.

לילדים יש אינטואיציות חזקות, הם יודעים לזהות מתי הבנ"א שמולם נמצא שם כי אכפת לו מהם ומתי הוא נמצא שם כי משלמים לו.

וכבר ראיתי מורות שנראות עדינות- ומצליחות להחזיק כיתה. ומורים שהיו רס"רים בצבא ולא הצליחו.

אני מסכימה בגדול עם מה שכתבת. היום המצב לא טוב. עשרות בנות מבזבזות שנים, השקעה וכסף- ובסוף לא עוסקות בהוראה. למה? כי הן הלכו למקצוע מתוך ברירת מחדל.

וכן. אני רואה סביבי כ"כ הרבה בנות שהולכות לזה כי "אין לי רעיון לאן ללכת" או כי "הורים שלי דחפו אותי לזה" או כי  "היה לי פסיכו נמוך, ולא יכולתי להתקבל לאן שרציתי" מה גם שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול. 

מה הפיתרון? להעלות את קרן המורים. לתת להם משכורות ותנאי עבודה טובים יותר, ולהעלות את תנאי הקבלה להוראה, כך שאנשים יצטרכו להתאמץ כדי לקבל לידיהם 30 נפשות לעשות בהם כטוב בעינם. כמו שקשה להתקבל לרפואה- כי זה מקצוע קשה אך נחשב. ועוד לא ראיתי אחד שהלך לרפואה כי " כבר קיבלתי 800 בפסיכו, ואין לי רעיו לאן ללכת, אז נלך להוציא 14,000 לשנה וללמוד 7 שנים ונצא עם איזה תואר, ואז אם כבר יש לי תואר- אז נחפש גם עבודה בתחום.."

(אז לא, אני לא טוענת שצריך ללמוד הוראה 7 שנים, רק שצריך להפף אותו למקצוע נחשב יותר)

זה ממש לא קשור לפסיכו, זה קשור לבחירה.

אני סיימתי תואר בכלכלה-חשבונאות ואני ממש לא מרגישה שזה הדבר שהכי מתאים לבנות (באופן כללי.. אבל אם מישהי זה ממש מעניין אותה אז בכיף).

כעת אני לומדת בשנת השלמה לראיית חשבון ובע"ה עוד שנה עושה את מבחני המועצה אבל זו הייתה החלטה פרקטית לחלוטין - כי זה עבודה שיש לה הרבה אופציות לנושאים בהם מתעסקים ויש בזה משכורת טובה אבל אפילו עכשיו כשרואים את הסוף של התואר המייגע אני מרגישה שאולי זה לא הדבר שהכי מתאים לי.. אז אני חושבת שבעיקרון המקצועות שקשורים לחינוך ודומיהם יותר מתאימים לאופי של הנשים אבל בבר אילן לדוג' יש הרבה בנות שלומדות דברים אחרים (משפטים, מחשבים, הנדסה..) אז את מוזמנת בשמחה לבחור את מה שמתאים לך ובלי לעשות חשבון של מה אנשים אחרים אומרים/חושבים..

בהצלחה!

אני שנה מתחתיך, כלומר אסיים בעז"ה סוף שנה את התואר שלי בחשבונאות,

ובדיוק בחודשים האחרונים אני מתחילה להבין שזה ממש לא מקצוע שמתאים לבנות דתיות שרוצות להקים בית ולגדל את ילדיהם...

אבל, זה מה שאהבתי! וזה מה שרציתי ללמוד..ובעז"ה אני מתכננת להמשיך לשנת השלמה ולעבור את המבחני מועצה, ומקווה שהקב"ה יתן לי את הכוחות לעשות את השילוב הבלתי אפשרי הזה של קרירה ומשפחה...

נראה שהקושי הוא בכל מקצוע, ולכן צריך לבחור לפי מה שמתאים לך ולא לפי מה שקשה...גם חינוך קשה! וגם הייטק קשה!

וציבור אחר קצת התייאש?

זו עבודה קשה. ברור! אבל חשובה ומשמעותית (לדעתי) הרבה יותר מתכנות ומחשבים,

למה את מזלזלת ככ באידיאל?

פשוט נמאס לי לראות בנות שלומדות הוראה והן בכלל לא מתאימות!!!הן הולכת לזה כבררת מחדל!!

החוכמה האמיתית היא לעשות 

"צעד קטן לאדם...."

אני ממש לא מרגישה שאני עושה דברים כמו כולן.

תעשי מה שבראש שלך, ומה שבראש ההלכה, זו דעתי!

אני אתחיל בתיאור של סיטואציה  שהיתה לי-

שיבנו בשבת בוגרות של האולפנה- רוב בנות המחזור שלי (אולפנה דוסית טובה- לא משנה איזה...)

רוב רוב הבנות- הלכו ללמוד משו שקשור להוראה וחינוך- רגיל\ מיוחד\ גיל הרך\ לא פורמאלי

(וכמובן שרובן- במכללה או בתוכנית הוראה של הרובע- או במקומות שכאלו...)

היו שלוש בנות מקוריות-

אחת- שלמדה עבודה סוציאלית בעברית  (והתייחסו אליה בתור "ואוו!  קשה!" -למרות שהרבה חברות שלי מהמדרשה- עושו הביוק את זה בלי שום וואו )

אחת- שלמדה עיצוב אופנה במקום שמשלב עם שנקר

ואחת- אני -שלמדתי קרמיקה (קדרות שימושית) 

אם אני חושבת על החברות שלי מהמדרשה- כמה מהן הלכו להוראה?

לא אחוז כ-ז-ה גבוה- זה בטוח. הרבה יותר הלכו ללמדו מקצועות חופשיים באקדמיה (ריפוי בעיסוק למשל וכולי)

צריך להבין פה משו-

ההשכלה של בנות בעמ"י בכמה עשרות שנים האחרונות עברה כמעט מהפך

מאז שנשים לא למדו בכלל- עד שהיום נשים לומדות "לשמה" חופשי- כדי להיות נשים משכילות בכל תחום

היה שלב שנשים יכלו ללמוד- רק תחת הכובע של ללכת להוראה. דמות האישה המלומדת נתפסה כאישה מחנכת

את התקרת זכוכית הזו- אנחנו צריכות לשבור

כמו שאמרה מאוד בצדק- הקולה- "שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול"

ואין מספיק בנות עם אומץ ויכולת ללכת ללמוד אומנות בצורה רצינית -במכללות  ובתי ספר לאומנות  (שהם לא בהכרח דתיים...)

אבל השינוי לזה גם צריך לבוא מלמטה- שאנחנו- הנשים הדתיים- נהיה צרכניות אומנות מספיק שיהיה עבודה לאומניות דתיות

(כן- את! מתי הפעם האחרונה שיצאת עם חברה להצגה שהעלו נשים דתיות???)

חוצמזה יש פה את הצד הכלכלי- תעסוקתי-

רוב הבנות הדתיות בונות על חיים של משפחה- חיים שיש בהם צרוך נרחב להיות בבית- ולא לשקוע בקריירה כאילו אין עולם

אין הרבה מקצועות שמעסיק יסכים להעסיק מישי- שחייבת לצאת מהעבודה כל יום כדי להוציא את הילדים מהגן.....

ככה שהרבה פונות לחפש משרה שמתאימה לאמהות.

חוצמזה- שפשוט אין הכירות עם כל המקצועות שיש בעולם החופשי-

אם הזכרת את "פרחי באך"- מקצוע לא הזוי בעליל- אפילו יש ביקוש מתרבה בשנים האחרונות לכל נושאי הרפואה האלטרנטיבית......

שרון מותק- נמאס לך? לכי ללמוד משו אחר!

בא לך לשנות? כל חברה שאת שומעת שלומדת משו מעניין- תעודדי אותה - "אני מתפעלת ממך! כל הכבוד"

ולסיום שאלה לבנים- מה אתם חושבים?

נמאס לכם לצאת עם אלפי בנות- שכולן מורות?

איך אתם מדמיינים או רוצים את אשתכם - מורה או בעלת מקצוע אחר?

(מפורום סטודנטים). לא בדקתי את אחוזי הבנות שם, אבל נראה לי שכיום ממש לא 'כולם' לומדות הוראה.

זה משתנה כל הזמן וימשיך להשתנות.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t346108#4251255 

לצאת עם סטודנטית למשפטים/ חשבונאות/ סיעוד וכד',

ולא סתם עם עוד אחת ממכללה להוראה,

אבל מתישהו, בעוד כמה שנים , בתקוה שתהיו נשואים וביתכם יתברך בילדים, כשהאישה תעבוד כל יום עד 4 לפחות, כולל חוה"מ, ערב פסח, חנוכה, החופשות של הילדים ועוד,

הלימודים הנחשקים שלה דהיום כבר לא ייראו לכם מי יודע מה, כי הם יקשו על חייכם, ועוד איך .....

כמובן שזה לא סותר את זה שמי שההוראה לא מתאימה לה- שתברח משם.

אבל  כשההוראה עשויה להתאים, ויש סדרי עדיפויות של בית ומשפחה, ההוראה היא ברירת המחדל הטובה ביותר.

(אני כבר צופה את העליהום המתרגש לבוא, אבל מה לעשות?? אין חכמה כבעלת ניסיון, שאינה מדברת בתנאי מעבדה- אלא ישר מהשטח....)

וואו!! אני הרגשתי צורך חזק להגיב!

א- ממש לא כל הבנות הולכות ללמוד הוראה!
שמעת על המככלות החרדיות?
שמעת על מכון טל?
או שאת חייה בחברה כזאת- כמו שהרבה כאן אמרו או- שאת פשוט מקובעת על מסגרת לא נכונה!

ב- ללכת להוראה כי כולם הולכים- זה גרוע!!
אבל--- רק שסתם תדעו שהרבה שהולכים להוראה- בכלל לא מתכוונים להמשיך כמורה..
אז יאללה סטז' בחינוך פסדר- נשרוד את זה..
השאר זה להתקדם..
תואר שני באוניברסיטה והופ- להמשך החיים!

אין מה לעשות! בת דתייה שעוד לא התחתנה- לא מיקומה באוניברסיטה..
תגידו מה שאתם רוצים- זו עובדה.
בת דוסית שלמדה 12 שנה במקום דתי, עשתה שרות מדרשה ולא יודעת מה עוד,
לא צריכה ללמוד באוניברסיטה..
ובישביל זה פתחו את המקומות לדתיות..
ועם זאת!!!-

הדרישות במככלות החרדיות- לבנות דת"ל הם בשמיים!!
אז מחפשים דרך עוקפת.
 

אם את רוצה תחום ראלי או קלינאות תקשורת, משפטים וכו'..
ובא לך להשקיע בפסיכו או שפשוט יש לך את זה- אחלה! בשביל זה יש מכללות חרדיות.

ג- ברוך ש-
מה נראלך???

"אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר.."

אידיאל- אתה שומע מה שאתה אומר??!

(וואו! יש לי חתיכת ספייץ' לומר- נראה איך אני יצמצם..)

בת מלאת אנרגיות נכנסת למערכת הזאת- שנקראת חינוך.
לומר לך תאמת- היא לא מבינה מה כל הסיפור..
"טוב אחלה! מקצוע טוב לאמא.. עם אידיאלים.."
אבל בשטח- היא לא מבינה עד כמה זה עצום!

במסגרת הלימודים רואים כל מיני מסגרות חינוכיות-
מכיר את 'מל"ד'?
את ה'תיכון המקצועי אמי"ת בק.יובל'?
את 'ישיבת בני חיל'?

את 'תפארת ישראל' בפסגות?

כל משפט רק יצמצם!

שליחות? חח מילה מידי מצומצמת לתאר.

בת שהולכת מאידיאלים! עם אש בעיינים- כמו שרבותי אומרים..

בת שלא הולכת כי זה מקצוע קל..

כי הוא לא!

יכולה לעשות מהפכות!- נשמע רחוק הא?!

אז זהו שלא!

"היא הצילה לי את החיים!"
"אם היא לא הייתה- מזמן הייתי בקבר"
"כל הילדים שלי- הצדיקים הדוסים..- הם בזכותה "

"סמים! חח היה הקטע הקל- בזכותה אני שפוי!"
ועוד מליון דוגמאות שמעתי מהם...

אז מה ?!

נרמסה.. נמחצה.. הלכה קפוט!
או כמו שאתה אומר-

"וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם! 

אני צוחקת לעצמי- הוא פשוט לא יודע!

הם מתחתנות.. הבעל והיא נכנסים למסגרת ששמה שליחות!

לא ,חלילה! לא צריך לטוס לחו"ל בשבילך זה..
זה פה! לידינו!

צריך את אותן בנות שילכו מתוך א-י-ד-י-א-ל!!!

שיכנסו למערכת- שיעשו מהפכות..

אם לא הם??!

אז מי?

טוב נו-- ואם לא אנחנו... מי?!

בהצלחה לכל מי שבחרה בדרך..
ה' עימכן!

לכו בכח זה,ותצילו נשמות יהודיות שמחכות בקוצר רוח שתגמרו תסטז'..

שוב אני יגיד את זה(כתבתי את זה בתגובה הראשונה!!)

" כן יש את הבנות האילו שהולכת מאידיאל אני לא אומרת.. גם יש בנות שאני אומרת וואלה היא בטוח מורה!! אני גם לא מזלזלת במקצוע ח"ו אני חושבת שזה מקצוע חשוב באמת!!! אבל הוא גם מקצוע קשה!! לא כולן יכולות להיות באמת מורות...."(או משהו שקשור לחינוך...)

אני לא מזלזלת במקצוע!!! אבל כן כולן בסביבה שלי הולכות על חינוך! רוב החברות שלי מהאולפנא (אולי 4 בנות מהשכבה שלי הלכו לאומנות או מנהל עסקים...) ורוב הבנות מהמדרשה שלי גם הולכות ללמוד חינוך/חינוך מיוחד/חינוך בלתי פורמאלי!

שאני הדבר האחרון שאני אלמד זה הוראה!

כי- זה לא מתאים, לא נראה לי ועוד כל מיני שיקולים...

ויש עוד לא מעט כמוני...

אבל- בחלק מהדברים אני כן מסכימה איתך!!

שיש מעין תחושה כזאת ש"לא התקבלת ל...? לא נורא, תלמדי הוראה"..

או"מקסימום אני אשלב גם ת. הוראה"... ולא תמיד זה מה שמתאים ונצרך לבת הספציפית,

אבל- שוב!! זאת הכללה!

כי ב"ה.. יש גם לא מעט שהולכות מתוך אידיאל, וזה כל כך תפור עליהן,

שזה מה שהכי טוב להן ולתלמידים.....

שבוע מבורך!!

אני חשבתי אותו דבר מה כולן הולכות להוראה, וכו'.

אבל... יצאתי עם מורה, ופתאום זה לא הפריע לי שהיא מורה!

 מה קרה פתאום?

בהסתכלות אחורה, אני מבין שמדובר בבחורה שאוהבת את זה, היא עושה את זה מכל הלב. ככה שהיא סיפרה לי חוויות ו... פתאום זה נהיה מקצוע מגניב!

מסקנה - הכל עניין של התאמה.  לכי על מה שאת אוהבת, שמתאים לך!

לא על מה שכולן הולכות, כי אין אפשרות אחרת!

ד.א אני חושש שהבעיה קיימת גם אצל בנים רק שפחות רואים את זה. שבנים הולכים להוראה אחרי כמה שנים בישיבה, אפילו כחלק מהמסלול הישיבתי, ואולי זה גם נהפך לסוג של עדר...

למרות שמצד שני יוצא לי לראות כל מיני מקצועות בישיבות, למשל אופטיקה, מחשבים.

בתור אחת שרוב החברות מהאולפנא הלכו ללמוד מקצוע כלשהו שקשור לחינוך (הרבה מתוך ברירת מחדל)

גם הרגשתי את התסכול הזה.

אני הלכתי ללמוד משהו שמעניין אותי, וכן, באוניברסיטה ר"ל.

אני בהחלט רוצה להמשיך עם המקצוע שבחרתי למחקר, ולא רואה בזה התנגשות עם הקמת בית נאמן בע"ה.

כי מורה אני לא רוצה להיות. בשום אופן.

כנראה שלא לכולן יש את הרצון והאומץ לעשות משהו שנוגד את רוב החברה שלהן.

חוצמיזה- מאד נוח להמשיך במסלול הזה..

ברור שאחרי שהגעתי לאוניברסיטה ראיתי בנות דתיות שלומדות הכל, מביו טכנולוגיה ועד כלכלה ומנהל עסקים.

זה פשוט תלוי בחברה שאת מסתובבת בה.

פשוט תחליטי לעצמך, לא צריך להיות מתוסכלות בגלל טעויות של אנשים אחרים..

המון הצלחה!!

בס"ד

בציבור שלנו חילחל ההבנה שמי שלא לומדת הוראה/עו"ס/ בריאות לגווניה,
היא בחורה שהחליטה שאין לה מה לתרום לחברה, ויוצא לה שם של רודפת בצע...
(טוב, טיפטפה הגזמתי, אבל הכוונה ברורה)
זאת בעיה חינוכית ותורנית!
יסוד האמונה היא 'בכל דרכך דעהו' ובכל מקום שאדם מוצא את עצמו , ומרגיש שזה התחום שהוא הכי יכול לתרום
,מחוייב לתרום לחברה.
התואר הוא כלי, והאדיאליסט יפתח את עמ"י ומי שלא יפתח את כיסו...

 

מקומות עבודה פרטיים דורשים מהמעסיק דברים שמקומות עבודה ציבוריים לא דורשים. זה יכול להיות עבודה "דחופה" בשעות הערב או כל דבר דומה אחר.

יצא לי להכיר כמה וכמה נשים (או בעלים של נשים) שלמדו מקצועות מבוקשים ומעניינים, וביום בהיר אחד פשוט התפטרו לאור חוסר היכולת להתמודד עם לחץ העבודה.

זה לא מעסיק ציבורי שבד"כ פחות אכפת לו.

בעולם המודרני, הוראה הולכת ונהיית המוצא האחרון של אמהות ואני משער שגם זה ישתנה מתישהו.

מי שרוצה יכולה. צריך לחשוב גם על הצד הכלכלי: ילד מחוץ לבית הסדר/אוניברסיטה/ ישיבה תיכונית עולה מעל 1000 שח לחודש ישירות למוסד הלימודים. חוץ מביגוד, נסיעות, רופא שיניים +.... מי שמתכננת משפחה גדולה לא יכולה להסתפק במשכורת אחת של בעלה - גם אם הוא בהי-טק, זה אומר רמת חיים בציצמום, אי-יכולת לשלוח ילד לחוגים או שיעור פרטי וכו'. ואם בעלה לא בהיטק והיא מורה- זה ממש קשה. ולא יהיה להם לתת לילד הרבה עזרה כשיתחתן.

לגבי הקושי עם קרירה: כשאת מרויחה סכום חודשי גבוה, את יכולה להרשות לעצמך רכב נוסף, עוזרת בית והחיים קלים יותר. את פשוט קונה בחלק קטן מהכסף שהרווחת - זמן שאחרת תשקיעי אותו בניקיונות ובישולים, ולאו דוקא בזמן איכות עם הילדים.

אני אומרת גם ש"מאחורי כל אשה מצליחה יש בן זוג עם ביטחון עצמי".

מתוך 4 שלמדו רק 2 הצליחו לעשות מזה קריירה, מתוכן רק אחת מהן התחתנה וגם אצלה זה פשוט כי היא המפרנסת הכמעט יחידה (בעלה לומד בכולל).

ולא זאת בלבד, ממה שאני שומע זו שהצליחה היא יוצאת דופן בצורה לא רגילה (היתה לה הזדמנות יוצאת דופן ג"כ - דרך אגב).

עולם ההי-טק שאליו אני משתייך לא מסביר פנים לאמא דתיה.

הלוואי ויקום האדם שישנה את התמונה הזו.

ולא הפרוייקט לחרדיות של מאטריקס לא מספיק, לא מספיק בכלל.

בדיוק? את תעשי מה שאת רוצה ואוהבת. ואם תגלי שעוד 1000 בנות רוצות ואוהבות את אותו הדבר בדיוק זה אסון?

זה מפריע לי כי הציבור הדתי הפך להיות עדר לא רק בזה אלא בהמון תחומים! וכן זה משפיע גם עלי!!

אני רואה בערדיות הזה צימצום של הרבה כוחות!!במקום לתת ביטוי של כוחות האדם מצמצמים אותו עד שאין מקום לעשות משהו אחר...

ואת בתור יועצת צריכה לדעת את זה שחברה משפיע על האדם וכמה שנגיד שאתנחנו לא צריכים להיות מושפעים כולנו מושפעים!! אדם הוא יצור חברותי וחברה משפיעה ברמה כזאת או אחרת!!

נכון יכול להיות שאני לא אהיה מורה ואני יעשה מה שאני אוהבת אבל בהמון דברים שאני ארצה לעשות אני לא אוכל כי החברה לא תיתן...

אני בטוחה שכול אחד יכול להעיד שהיו לו דברים שהוא רצה לעשות אבל הוא לא עשה כי החברה לא נתנה לו...וכן מאוד מאוד קשה לי לומר לאנשים מה אני הולכת לעשות כי אנשים ירמו גבה וישאלו בזלזול ועורבב ב"אכפתיות"  "אז מה תעשי עם זה?!" "זה מה שאת רוצה לעשות?!" או אפילו יגדילו לעשות ולהגיד "לא עדיף לך לעשות תואר??"

תגידו אז מה אכפת לך?? אכפת לי! כי אולי אני מצליחה לעמוד על שלי אבל לא כולם כאלה ואני רואה בנות נופלות ללחץ ופשוט הולכות ללמוד משהו "מועיל"... ואם זה מועיל לי לעשות מה שאני רוצה??

כמו שראית כאן תגובות שמראות שסומכים עלייך שתבחרי באמת מה מתאים לך, ולא תלכי בגלל שה"עדר" הלך, ככה אני מציעה לך לסמוך על אנשים אחרים שהם עושים דברים לאחר מחשבה ולא בגלל העדר. (אני יודעת שזו אמירה כללית ולא כוללת את כולם, נכון, אבל יש מקום גם למחשבה כזו לדעתי).

ועוד דבר: שלא תרגישי לא נעים להגיד לאנשים מה את לומדת! ממש לא! זו הבחירה שלך והם צריכים לכבד אותה, גם אם היא לא ממש נורמטיבית בחברה שלנו. (אני אוסיף בהערת אגב, שלי זה דווקא כיף להגיד לאנשים מה את לומדת ולראות אותם מתפחלצים ושואלים "יפה, אבל למה?" אז תנסי ליהנות מזה...)

ושיהיה הרבה ב"הצלחה!

גם אני חשבתי כמוך והתעצבנתי מזה שרוב הבחורות הדתיות הולכות ללמוד הוראה.

אבל אז הבנתי שהרבה עושות תואר ראשון בחינוך, כיוון שהן רוצות לעבור לתואר שני (ייעוץ חינוכי לדוגמה..).

יש כאלו שלומדות תואר ראשון בחינוך, כדי שתקבלנה משכורת יותר גבוהה כשיעבדו בתחום אחר שלא דורש תואר.

ובואי נגיד שזו נק' לטובת הציבור הדתי, שיש יכולות ואידיאל להשפיע ולתת בחינוך.

בקיצור, יש הרבה סיבות. (:

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

כן.

לפעמים ויתור שכלי על משהו 'לא חשוב' גורר מחירים לאחר שנים.

שקורים הרבה פעמים בקשר, כי הרי אין  מישהו מושלם...

טיפ שנתנה יועצת נישואין.

הכותרת היתה: מן הזהירות, לא להיזהר יותר מדי.

כדאי לקרוא. בתחילה יש שם מודעות אירושין אחדות ואחר כך הטיפ שלה והמקרה שטיפלה בו

עם בחורה מקסימה שראתה יותר מדי...

המסר שלה שצריך ללמוד לעגל פינות. לא תמיד . היא אומרת שזו עבודה מאוד עדינה, אבל

חשובה.  ממליצה לקרוא את זה.

אגב, אין לי שום נגיעות בעניין. פשוט יש לפעמים טיפים טובים שמעניין וחשוב לקרוא

אותם. גם אני נתקלת בעין חדה מדי אצלי וגם אצל אחד הילדים שכבר למעלה מ30.

קשה.

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מידי ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

לק"י

בשביל אנשים אחרים

בטח כשמדובר בכמה וכמה דברים. לא במשהו נקודתי ספציפי.

1.

נראה לי שהרצון לסגנון/מראה מסויים 'איך אני רוצה להיראות' מגיע משני צדדים.

א. רצון להרגיש מטופח/חפשי.

ב. רצון להראות XYZ בעיני אחרים.

מה קורה בהתנגשות?

תלוי מה חזק יותר. תלוי בטאקט, תלוי באישיות.

2.

גם הרצון להרגיש XYZ נבנה ברמה מסויימת ממה שהסביבה קובעת, זה בונה 'דימוי יופי/XYZ' מסויים.

3.

אני מכיר אנשים שהיו הולכים 'זרוק', עד שהם פגשו את האחת, וזה השתנה, וזה לא שהם 'מקריבים'. הם היו 'זרוקים' לא מסיבה עקרונית, אלא כי לא ראו בזה חשיבות, אבל אם זה חשוב לה אז זה בהחלט חשוב להם.

4.

כנראה שהיא מתארגנת לפני פגישה. גם אם לא 'שישה חדשים בשמן המור וכו'', ולא רק כדי להרשים, אלא מתוך רצון לכבד ולהרגיש רצויה. היא כנראה תשמח לשמוע הכוונה, במה היית שמח אם היא היתה משקיעה יותר, כי זה באמת חשוב לה.

איך אומרים את זה?

אולי לנצל 'הזדמנות' (מי היה מאמין שזו יכולה להיות הזדמנות) שיש לה הרבה שיער בפנים ולשאול אותה כבדרך אגב אם השיער לא מפריע לה, למה היא לא מעבירה אותו אחורה, ומשם להתגלגל.

הוא התכוון, עד כמה שהבנתי, לשיער הצומח ע  ל   הפנים...רק תאר לעצמך שהוא ישאל אותה למה היא לא מסיטה אותו אחורה.......

ויצאתי קצת גבר...
ייתכן שה בגלל שנפגשתי לא מזמן עם מישהישעפו לה שערות על הפנים כל הזמן ולא הבנתי איך זה לא מפריע לה.

בכל מקרה, אני לא נכד שלך.

כי לא הבנתי:

1. למה הכוונה כי יצאתי גבר

2. אני לא הנכד שלך.

בכלל לא התכוונתי לפגוע. להיפך.

אישה תיפגע מאוד אם יעירו לה על כך.

מלבד זאת - לרוב אישה שלא "מטפחת" את עצמה עושה זאת מבחירה, כך שלא יועיל לומר לה להשתנות. 

מחוסר מודעות, חינוך מסויים, וחושבת שכן אפשר להשתנות כשיש סיבה מספקת.

להסיר שיער מיותר, למרוח קצת מייקאפ, שפתון, וכו' - לא סוף העולם. (כשחוזרים

הביתה, מסירים באנחת רווחה את המסיכה  ושבים להיות עם פנים נקיות.

הרי לא הולכים לישון עם איפור. והבעל לא נמצא, יש לשער, כל היום

בבית, אז לקראת בואו...... לא נורא בכלל. אפשרי.

אחר כך, איך מגשרים את זה הלאה, זה נושא אחר.

איך אני חולה על בנות שלא שמות קצוץ על איך שהן נראות. בדרכ הן הכי יפות גם

וההכי חשוב- הבפנוכו שלהן צנוע ןיפה

בלי כל האגו והשיט

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?