בס"ד לק"י

אני דתיה, ובעז"ה הולכת ללמוד פסיכולוגיה או ראיית חשבון. 

ממש לא מורה.

ודווקא מסביבי, הרבה הולכות לתחום הכלכלה.

עם זאת, יש נטיה לחשוב שאלו שהולכים למקצועות ריאלים אין להם אידיאלים, וזו מחשבה מוטעית.

יש הרבה אידיאליסטיות שכן, לומדות מקצוע ריאלי.

ולכן, לא כל מי שיש לה אידיאלים- הולכות להיות מורה.

וכמובן, לא כל מי שהיא מורה יש לה אידיאלים לזה.

בכ"מ, תעשי מה שאת אוהבת ותבחרי מקצוע שאת מתחברת אליו.

יש לי חברות שרואות אידיאל להיות מורה, ויש בזה מן האמת, ושיהיה להן בכיף.

עזבי אותן, תתעסקי בך.

תעשי מה שיהיה לך טוב ומה שישמח אותך.

בהצלחה. 

לא כולם לומדות הוראה ולא כולם הולכות למכללה..

אני אישית הייתי רוצה להיות מורה אם לא היה ת'קטע הזה של להכין שיעור עד לפנות בוקר או משו בסגנון.

אבל מעבר לזה..

אהבות חיי הם לא להיות דורא מורה... אולי להוביל.

אבל! קצת בסגנון שונה, בדרך שונה.

לנצל ת'כישורים שניתנו לי מאת בורא עולם ולעבוד איתם בשמחה!!! הלוואי ואזכה באמת.

הלוואי וכולנו נזכה!

כמו שאמרו זה מאוד תלויי סביבה,וגם עד כמה הסביבה משפיעה עלייך...

אני חושבת שאפשר ללמוד (כמעט) כל דבר, והשאלה היא עד כמה את מוכנה להשקיע ועל מה את מוכנה לוותר..

והכי חשוב זה מה שאמרת- למצוא משו שיעשה לך שמחה בלב! אחרי הכל-את תצטרכי לקום בוקר בוקר וללכת לעבודה ולא אף אחד אחר...

לא מתאים לי, לא אוהבת- אז לא הלכתי להוראה....

מאושרת על הצעד הזה...

תעשי מה שטוב לך ולא מה שטוב לסביבה....

כנראה שאני רואה את זה רק בסביבה שלי שכולן עושות את אותו הדבר...

אני גם חוזרת ואומרת תעשי רק מה שאת אוהבת...............שיהיה לך טוב

זה נכון שהרבה הולכות להוראה אבל אני שומעת יותר על בנות שבחיים לא ירצו הוראה

אני למשל מתחילה שנה הבאה ללמוד קלינאות תקשורת

רוב ההוראה זה בנות עים פסיכו לא ממש גבוה.. מלעשות..

לה"ו

הקטע של הפסיכו לא נכון ואם את רוצה אני יכולה להוכיח לך באישי...

לא הולכים להוראה\חינוך מכל סוג כברירת מחדל!!!!!!!

תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים ולמוח. 

הולכים להוראה מאידאל, מרצון.

(בעיקרון- לא הולכים לשום מקצוע מתוך ברירת מחדל. אבל חינוך זה סכנת נפשות)

אין לך פסיכו גבוהה? יש כ"כ הרבה מקצועות שלא צריכים פסיכו. או שלא צריכים תואר.  וזה גם משתלם יותר- הוראה זה מקצוע קשה ושוחק עם משכורת לא משו..

(מכירים את זה שבאדר יש שאלות אישיות? אז תלמידה אחת שאלה פעם מורה כמה היא מרויחה, המורה ענתה והתלמידה הגיבה ב"מה???? זה הכל??? אמא שלי מזכירה ומרויחה יותר ממך, ועובדת פחות..")

בשנה לשלוש שנים הראשונות של ההוראה בפועל שלהן - ולראות מה הם מרגישים, ומה ייחסם למקצוע.

את מוזמנת גם לבדוק כמה מהן נושרות מהעבודה אחרי שנה, ולאורך ההתחלה. 

נוצר אבסורד מכאיב כאשר רואים מאות בנות דתיות שקטות וביישניות ובגובה 1.50 שנכנסות למליון המכללות הדתיות (שזה בערך כל מה שהן מציעות), ואז לראות את התמונה מתחלפת, ו30 בנים פרועים עושים מה בראש שלהם בכיתה, ואותה בת שסיימה את התואר בהצטיינות בוכה ורצה למנהל שמפטר אותה, כי אין לה שום שליטה על הכיתה.

אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר, כי אם האדם לא מתאים לתפקיד, ואינו אוהב אותו, ואף התפקיד גדול עליו ולא ליכולות וכשרונות שלו, אז הוא יהפוך להיות אדם אומלל מאוד, שיסבול רבות, והתלמידים לא יקבלו מציאה גדולה... והרבה פעמים זה יסתיים בפיטורים (והחזרת המלגה של המדינה ללימוד 3 שנים). 

זה עצוב, וכואב הלב על הבחורות הרבות שעוברות את התהליך הזה. והכול בגלל האידיאלים או פשוט הנורמות, או הקלות שבהם אפשר להתקבל לחינוך, או משום שזה "מקצוע לבת", או שרוב מקומות הלימוד לדתיות זה חינוך, או שהאבא הוא רב, או זה מה שכולם עושים, ועוד כהנה וכהנה, והכול טוב ויפה, ומתמודדים בצורה כזו או אחרת עם הלימודים והמרצים, ועושים מבחנים על תנ"ך וצוחקים עם המרצים, וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם!

ואני מעלה השערה, שרוב המורים הותיקים של היום, לא היו שורדים את השנה הראשונה של הוראה, אילו נכנסו היום לכיתה בגיל 21. 

אז אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד. כי ערבובם יביא לפיצוץ. 

רק אידיאל שמושתת על המציאות הגשמית הנכונה סופה להתקיים. 

המשיח רוכב על חמור, והחמור הזה צריך להיות חמור, כי אם החמור הזה לא חמור, אז גם המשיח לא יגיע. אם הרגל שלו שבורה, אם הוא לא מתאים לתפקיד, אז האידיאל הכי גדול ויפה, לא יביא שום טוב, ולהיפך רק יפגע. 

אז טוב תעשה הבחורה שהשיקו הראשון והחשוב ביותר שיעסיק אותה בבחירת תואר או מקצוע, יהיה לחשוב על עצמה. במה היא טובה, מה היא אוהבת, מה היא רוצה לעשות, וכו.. ולא מה "חשוב" או "נצרך".

כתבתי הולכים מאידאל, מרצון.

צריך לרצות להיות מורה, לאהוב את המקצוע. וכמובן- התאמה. 

הבעיה שאתה מתאר נובעת ברובה מבנות שהלכו ללא רצון. ללא אמונה בחינוך. 

ותאימין לי שגם ילדה בת 21 בגובה מטר וחצי ופיסטוק, אם היא מאמינה בחינוך, מאמינה במה שהיא עושה והשקיעה בלימודים- יש הרבה יותר סיכויים שתצליח להשתלט על כיתה.

לילדים יש אינטואיציות חזקות, הם יודעים לזהות מתי הבנ"א שמולם נמצא שם כי אכפת לו מהם ומתי הוא נמצא שם כי משלמים לו.

וכבר ראיתי מורות שנראות עדינות- ומצליחות להחזיק כיתה. ומורים שהיו רס"רים בצבא ולא הצליחו.

אני מסכימה בגדול עם מה שכתבת. היום המצב לא טוב. עשרות בנות מבזבזות שנים, השקעה וכסף- ובסוף לא עוסקות בהוראה. למה? כי הן הלכו למקצוע מתוך ברירת מחדל.

וכן. אני רואה סביבי כ"כ הרבה בנות שהולכות לזה כי "אין לי רעיון לאן ללכת" או כי "הורים שלי דחפו אותי לזה" או כי  "היה לי פסיכו נמוך, ולא יכולתי להתקבל לאן שרציתי" מה גם שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול. 

מה הפיתרון? להעלות את קרן המורים. לתת להם משכורות ותנאי עבודה טובים יותר, ולהעלות את תנאי הקבלה להוראה, כך שאנשים יצטרכו להתאמץ כדי לקבל לידיהם 30 נפשות לעשות בהם כטוב בעינם. כמו שקשה להתקבל לרפואה- כי זה מקצוע קשה אך נחשב. ועוד לא ראיתי אחד שהלך לרפואה כי " כבר קיבלתי 800 בפסיכו, ואין לי רעיו לאן ללכת, אז נלך להוציא 14,000 לשנה וללמוד 7 שנים ונצא עם איזה תואר, ואז אם כבר יש לי תואר- אז נחפש גם עבודה בתחום.."

(אז לא, אני לא טוענת שצריך ללמוד הוראה 7 שנים, רק שצריך להפף אותו למקצוע נחשב יותר)

זה ממש לא קשור לפסיכו, זה קשור לבחירה.

אני סיימתי תואר בכלכלה-חשבונאות ואני ממש לא מרגישה שזה הדבר שהכי מתאים לבנות (באופן כללי.. אבל אם מישהי זה ממש מעניין אותה אז בכיף).

כעת אני לומדת בשנת השלמה לראיית חשבון ובע"ה עוד שנה עושה את מבחני המועצה אבל זו הייתה החלטה פרקטית לחלוטין - כי זה עבודה שיש לה הרבה אופציות לנושאים בהם מתעסקים ויש בזה משכורת טובה אבל אפילו עכשיו כשרואים את הסוף של התואר המייגע אני מרגישה שאולי זה לא הדבר שהכי מתאים לי.. אז אני חושבת שבעיקרון המקצועות שקשורים לחינוך ודומיהם יותר מתאימים לאופי של הנשים אבל בבר אילן לדוג' יש הרבה בנות שלומדות דברים אחרים (משפטים, מחשבים, הנדסה..) אז את מוזמנת בשמחה לבחור את מה שמתאים לך ובלי לעשות חשבון של מה אנשים אחרים אומרים/חושבים..

בהצלחה!

אני שנה מתחתיך, כלומר אסיים בעז"ה סוף שנה את התואר שלי בחשבונאות,

ובדיוק בחודשים האחרונים אני מתחילה להבין שזה ממש לא מקצוע שמתאים לבנות דתיות שרוצות להקים בית ולגדל את ילדיהם...

אבל, זה מה שאהבתי! וזה מה שרציתי ללמוד..ובעז"ה אני מתכננת להמשיך לשנת השלמה ולעבור את המבחני מועצה, ומקווה שהקב"ה יתן לי את הכוחות לעשות את השילוב הבלתי אפשרי הזה של קרירה ומשפחה...

נראה שהקושי הוא בכל מקצוע, ולכן צריך לבחור לפי מה שמתאים לך ולא לפי מה שקשה...גם חינוך קשה! וגם הייטק קשה!

וציבור אחר קצת התייאש?

זו עבודה קשה. ברור! אבל חשובה ומשמעותית (לדעתי) הרבה יותר מתכנות ומחשבים,

למה את מזלזלת ככ באידיאל?

פשוט נמאס לי לראות בנות שלומדות הוראה והן בכלל לא מתאימות!!!הן הולכת לזה כבררת מחדל!!

החוכמה האמיתית היא לעשות 

"צעד קטן לאדם...."

אני ממש לא מרגישה שאני עושה דברים כמו כולן.

תעשי מה שבראש שלך, ומה שבראש ההלכה, זו דעתי!

אני אתחיל בתיאור של סיטואציה  שהיתה לי-

שיבנו בשבת בוגרות של האולפנה- רוב בנות המחזור שלי (אולפנה דוסית טובה- לא משנה איזה...)

רוב רוב הבנות- הלכו ללמוד משו שקשור להוראה וחינוך- רגיל\ מיוחד\ גיל הרך\ לא פורמאלי

(וכמובן שרובן- במכללה או בתוכנית הוראה של הרובע- או במקומות שכאלו...)

היו שלוש בנות מקוריות-

אחת- שלמדה עבודה סוציאלית בעברית  (והתייחסו אליה בתור "ואוו!  קשה!" -למרות שהרבה חברות שלי מהמדרשה- עושו הביוק את זה בלי שום וואו )

אחת- שלמדה עיצוב אופנה במקום שמשלב עם שנקר

ואחת- אני -שלמדתי קרמיקה (קדרות שימושית) 

אם אני חושבת על החברות שלי מהמדרשה- כמה מהן הלכו להוראה?

לא אחוז כ-ז-ה גבוה- זה בטוח. הרבה יותר הלכו ללמדו מקצועות חופשיים באקדמיה (ריפוי בעיסוק למשל וכולי)

צריך להבין פה משו-

ההשכלה של בנות בעמ"י בכמה עשרות שנים האחרונות עברה כמעט מהפך

מאז שנשים לא למדו בכלל- עד שהיום נשים לומדות "לשמה" חופשי- כדי להיות נשים משכילות בכל תחום

היה שלב שנשים יכלו ללמוד- רק תחת הכובע של ללכת להוראה. דמות האישה המלומדת נתפסה כאישה מחנכת

את התקרת זכוכית הזו- אנחנו צריכות לשבור

כמו שאמרה מאוד בצדק- הקולה- "שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול"

ואין מספיק בנות עם אומץ ויכולת ללכת ללמוד אומנות בצורה רצינית -במכללות  ובתי ספר לאומנות  (שהם לא בהכרח דתיים...)

אבל השינוי לזה גם צריך לבוא מלמטה- שאנחנו- הנשים הדתיים- נהיה צרכניות אומנות מספיק שיהיה עבודה לאומניות דתיות

(כן- את! מתי הפעם האחרונה שיצאת עם חברה להצגה שהעלו נשים דתיות???)

חוצמזה יש פה את הצד הכלכלי- תעסוקתי-

רוב הבנות הדתיות בונות על חיים של משפחה- חיים שיש בהם צרוך נרחב להיות בבית- ולא לשקוע בקריירה כאילו אין עולם

אין הרבה מקצועות שמעסיק יסכים להעסיק מישי- שחייבת לצאת מהעבודה כל יום כדי להוציא את הילדים מהגן.....

ככה שהרבה פונות לחפש משרה שמתאימה לאמהות.

חוצמזה- שפשוט אין הכירות עם כל המקצועות שיש בעולם החופשי-

אם הזכרת את "פרחי באך"- מקצוע לא הזוי בעליל- אפילו יש ביקוש מתרבה בשנים האחרונות לכל נושאי הרפואה האלטרנטיבית......

שרון מותק- נמאס לך? לכי ללמוד משו אחר!

בא לך לשנות? כל חברה שאת שומעת שלומדת משו מעניין- תעודדי אותה - "אני מתפעלת ממך! כל הכבוד"

ולסיום שאלה לבנים- מה אתם חושבים?

נמאס לכם לצאת עם אלפי בנות- שכולן מורות?

איך אתם מדמיינים או רוצים את אשתכם - מורה או בעלת מקצוע אחר?

(מפורום סטודנטים). לא בדקתי את אחוזי הבנות שם, אבל נראה לי שכיום ממש לא 'כולם' לומדות הוראה.

זה משתנה כל הזמן וימשיך להשתנות.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t346108#4251255 

לצאת עם סטודנטית למשפטים/ חשבונאות/ סיעוד וכד',

ולא סתם עם עוד אחת ממכללה להוראה,

אבל מתישהו, בעוד כמה שנים , בתקוה שתהיו נשואים וביתכם יתברך בילדים, כשהאישה תעבוד כל יום עד 4 לפחות, כולל חוה"מ, ערב פסח, חנוכה, החופשות של הילדים ועוד,

הלימודים הנחשקים שלה דהיום כבר לא ייראו לכם מי יודע מה, כי הם יקשו על חייכם, ועוד איך .....

כמובן שזה לא סותר את זה שמי שההוראה לא מתאימה לה- שתברח משם.

אבל  כשההוראה עשויה להתאים, ויש סדרי עדיפויות של בית ומשפחה, ההוראה היא ברירת המחדל הטובה ביותר.

(אני כבר צופה את העליהום המתרגש לבוא, אבל מה לעשות?? אין חכמה כבעלת ניסיון, שאינה מדברת בתנאי מעבדה- אלא ישר מהשטח....)

וואו!! אני הרגשתי צורך חזק להגיב!

א- ממש לא כל הבנות הולכות ללמוד הוראה!
שמעת על המככלות החרדיות?
שמעת על מכון טל?
או שאת חייה בחברה כזאת- כמו שהרבה כאן אמרו או- שאת פשוט מקובעת על מסגרת לא נכונה!

ב- ללכת להוראה כי כולם הולכים- זה גרוע!!
אבל--- רק שסתם תדעו שהרבה שהולכים להוראה- בכלל לא מתכוונים להמשיך כמורה..
אז יאללה סטז' בחינוך פסדר- נשרוד את זה..
השאר זה להתקדם..
תואר שני באוניברסיטה והופ- להמשך החיים!

אין מה לעשות! בת דתייה שעוד לא התחתנה- לא מיקומה באוניברסיטה..
תגידו מה שאתם רוצים- זו עובדה.
בת דוסית שלמדה 12 שנה במקום דתי, עשתה שרות מדרשה ולא יודעת מה עוד,
לא צריכה ללמוד באוניברסיטה..
ובישביל זה פתחו את המקומות לדתיות..
ועם זאת!!!-

הדרישות במככלות החרדיות- לבנות דת"ל הם בשמיים!!
אז מחפשים דרך עוקפת.
 

אם את רוצה תחום ראלי או קלינאות תקשורת, משפטים וכו'..
ובא לך להשקיע בפסיכו או שפשוט יש לך את זה- אחלה! בשביל זה יש מכללות חרדיות.

ג- ברוך ש-
מה נראלך???

"אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר.."

אידיאל- אתה שומע מה שאתה אומר??!

(וואו! יש לי חתיכת ספייץ' לומר- נראה איך אני יצמצם..)

בת מלאת אנרגיות נכנסת למערכת הזאת- שנקראת חינוך.
לומר לך תאמת- היא לא מבינה מה כל הסיפור..
"טוב אחלה! מקצוע טוב לאמא.. עם אידיאלים.."
אבל בשטח- היא לא מבינה עד כמה זה עצום!

במסגרת הלימודים רואים כל מיני מסגרות חינוכיות-
מכיר את 'מל"ד'?
את ה'תיכון המקצועי אמי"ת בק.יובל'?
את 'ישיבת בני חיל'?

את 'תפארת ישראל' בפסגות?

כל משפט רק יצמצם!

שליחות? חח מילה מידי מצומצמת לתאר.

בת שהולכת מאידיאלים! עם אש בעיינים- כמו שרבותי אומרים..

בת שלא הולכת כי זה מקצוע קל..

כי הוא לא!

יכולה לעשות מהפכות!- נשמע רחוק הא?!

אז זהו שלא!

"היא הצילה לי את החיים!"
"אם היא לא הייתה- מזמן הייתי בקבר"
"כל הילדים שלי- הצדיקים הדוסים..- הם בזכותה "

"סמים! חח היה הקטע הקל- בזכותה אני שפוי!"
ועוד מליון דוגמאות שמעתי מהם...

אז מה ?!

נרמסה.. נמחצה.. הלכה קפוט!
או כמו שאתה אומר-

"וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם! 

אני צוחקת לעצמי- הוא פשוט לא יודע!

הם מתחתנות.. הבעל והיא נכנסים למסגרת ששמה שליחות!

לא ,חלילה! לא צריך לטוס לחו"ל בשבילך זה..
זה פה! לידינו!

צריך את אותן בנות שילכו מתוך א-י-ד-י-א-ל!!!

שיכנסו למערכת- שיעשו מהפכות..

אם לא הם??!

אז מי?

טוב נו-- ואם לא אנחנו... מי?!

בהצלחה לכל מי שבחרה בדרך..
ה' עימכן!

לכו בכח זה,ותצילו נשמות יהודיות שמחכות בקוצר רוח שתגמרו תסטז'..

שוב אני יגיד את זה(כתבתי את זה בתגובה הראשונה!!)

" כן יש את הבנות האילו שהולכת מאידיאל אני לא אומרת.. גם יש בנות שאני אומרת וואלה היא בטוח מורה!! אני גם לא מזלזלת במקצוע ח"ו אני חושבת שזה מקצוע חשוב באמת!!! אבל הוא גם מקצוע קשה!! לא כולן יכולות להיות באמת מורות...."(או משהו שקשור לחינוך...)

אני לא מזלזלת במקצוע!!! אבל כן כולן בסביבה שלי הולכות על חינוך! רוב החברות שלי מהאולפנא (אולי 4 בנות מהשכבה שלי הלכו לאומנות או מנהל עסקים...) ורוב הבנות מהמדרשה שלי גם הולכות ללמוד חינוך/חינוך מיוחד/חינוך בלתי פורמאלי!

שאני הדבר האחרון שאני אלמד זה הוראה!

כי- זה לא מתאים, לא נראה לי ועוד כל מיני שיקולים...

ויש עוד לא מעט כמוני...

אבל- בחלק מהדברים אני כן מסכימה איתך!!

שיש מעין תחושה כזאת ש"לא התקבלת ל...? לא נורא, תלמדי הוראה"..

או"מקסימום אני אשלב גם ת. הוראה"... ולא תמיד זה מה שמתאים ונצרך לבת הספציפית,

אבל- שוב!! זאת הכללה!

כי ב"ה.. יש גם לא מעט שהולכות מתוך אידיאל, וזה כל כך תפור עליהן,

שזה מה שהכי טוב להן ולתלמידים.....

שבוע מבורך!!

אני חשבתי אותו דבר מה כולן הולכות להוראה, וכו'.

אבל... יצאתי עם מורה, ופתאום זה לא הפריע לי שהיא מורה!

 מה קרה פתאום?

בהסתכלות אחורה, אני מבין שמדובר בבחורה שאוהבת את זה, היא עושה את זה מכל הלב. ככה שהיא סיפרה לי חוויות ו... פתאום זה נהיה מקצוע מגניב!

מסקנה - הכל עניין של התאמה.  לכי על מה שאת אוהבת, שמתאים לך!

לא על מה שכולן הולכות, כי אין אפשרות אחרת!

ד.א אני חושש שהבעיה קיימת גם אצל בנים רק שפחות רואים את זה. שבנים הולכים להוראה אחרי כמה שנים בישיבה, אפילו כחלק מהמסלול הישיבתי, ואולי זה גם נהפך לסוג של עדר...

למרות שמצד שני יוצא לי לראות כל מיני מקצועות בישיבות, למשל אופטיקה, מחשבים.

בתור אחת שרוב החברות מהאולפנא הלכו ללמוד מקצוע כלשהו שקשור לחינוך (הרבה מתוך ברירת מחדל)

גם הרגשתי את התסכול הזה.

אני הלכתי ללמוד משהו שמעניין אותי, וכן, באוניברסיטה ר"ל.

אני בהחלט רוצה להמשיך עם המקצוע שבחרתי למחקר, ולא רואה בזה התנגשות עם הקמת בית נאמן בע"ה.

כי מורה אני לא רוצה להיות. בשום אופן.

כנראה שלא לכולן יש את הרצון והאומץ לעשות משהו שנוגד את רוב החברה שלהן.

חוצמיזה- מאד נוח להמשיך במסלול הזה..

ברור שאחרי שהגעתי לאוניברסיטה ראיתי בנות דתיות שלומדות הכל, מביו טכנולוגיה ועד כלכלה ומנהל עסקים.

זה פשוט תלוי בחברה שאת מסתובבת בה.

פשוט תחליטי לעצמך, לא צריך להיות מתוסכלות בגלל טעויות של אנשים אחרים..

המון הצלחה!!

בס"ד

בציבור שלנו חילחל ההבנה שמי שלא לומדת הוראה/עו"ס/ בריאות לגווניה,
היא בחורה שהחליטה שאין לה מה לתרום לחברה, ויוצא לה שם של רודפת בצע...
(טוב, טיפטפה הגזמתי, אבל הכוונה ברורה)
זאת בעיה חינוכית ותורנית!
יסוד האמונה היא 'בכל דרכך דעהו' ובכל מקום שאדם מוצא את עצמו , ומרגיש שזה התחום שהוא הכי יכול לתרום
,מחוייב לתרום לחברה.
התואר הוא כלי, והאדיאליסט יפתח את עמ"י ומי שלא יפתח את כיסו...

 

מקומות עבודה פרטיים דורשים מהמעסיק דברים שמקומות עבודה ציבוריים לא דורשים. זה יכול להיות עבודה "דחופה" בשעות הערב או כל דבר דומה אחר.

יצא לי להכיר כמה וכמה נשים (או בעלים של נשים) שלמדו מקצועות מבוקשים ומעניינים, וביום בהיר אחד פשוט התפטרו לאור חוסר היכולת להתמודד עם לחץ העבודה.

זה לא מעסיק ציבורי שבד"כ פחות אכפת לו.

בעולם המודרני, הוראה הולכת ונהיית המוצא האחרון של אמהות ואני משער שגם זה ישתנה מתישהו.

מי שרוצה יכולה. צריך לחשוב גם על הצד הכלכלי: ילד מחוץ לבית הסדר/אוניברסיטה/ ישיבה תיכונית עולה מעל 1000 שח לחודש ישירות למוסד הלימודים. חוץ מביגוד, נסיעות, רופא שיניים +.... מי שמתכננת משפחה גדולה לא יכולה להסתפק במשכורת אחת של בעלה - גם אם הוא בהי-טק, זה אומר רמת חיים בציצמום, אי-יכולת לשלוח ילד לחוגים או שיעור פרטי וכו'. ואם בעלה לא בהיטק והיא מורה- זה ממש קשה. ולא יהיה להם לתת לילד הרבה עזרה כשיתחתן.

לגבי הקושי עם קרירה: כשאת מרויחה סכום חודשי גבוה, את יכולה להרשות לעצמך רכב נוסף, עוזרת בית והחיים קלים יותר. את פשוט קונה בחלק קטן מהכסף שהרווחת - זמן שאחרת תשקיעי אותו בניקיונות ובישולים, ולאו דוקא בזמן איכות עם הילדים.

אני אומרת גם ש"מאחורי כל אשה מצליחה יש בן זוג עם ביטחון עצמי".

מתוך 4 שלמדו רק 2 הצליחו לעשות מזה קריירה, מתוכן רק אחת מהן התחתנה וגם אצלה זה פשוט כי היא המפרנסת הכמעט יחידה (בעלה לומד בכולל).

ולא זאת בלבד, ממה שאני שומע זו שהצליחה היא יוצאת דופן בצורה לא רגילה (היתה לה הזדמנות יוצאת דופן ג"כ - דרך אגב).

עולם ההי-טק שאליו אני משתייך לא מסביר פנים לאמא דתיה.

הלוואי ויקום האדם שישנה את התמונה הזו.

ולא הפרוייקט לחרדיות של מאטריקס לא מספיק, לא מספיק בכלל.

בדיוק? את תעשי מה שאת רוצה ואוהבת. ואם תגלי שעוד 1000 בנות רוצות ואוהבות את אותו הדבר בדיוק זה אסון?

זה מפריע לי כי הציבור הדתי הפך להיות עדר לא רק בזה אלא בהמון תחומים! וכן זה משפיע גם עלי!!

אני רואה בערדיות הזה צימצום של הרבה כוחות!!במקום לתת ביטוי של כוחות האדם מצמצמים אותו עד שאין מקום לעשות משהו אחר...

ואת בתור יועצת צריכה לדעת את זה שחברה משפיע על האדם וכמה שנגיד שאתנחנו לא צריכים להיות מושפעים כולנו מושפעים!! אדם הוא יצור חברותי וחברה משפיעה ברמה כזאת או אחרת!!

נכון יכול להיות שאני לא אהיה מורה ואני יעשה מה שאני אוהבת אבל בהמון דברים שאני ארצה לעשות אני לא אוכל כי החברה לא תיתן...

אני בטוחה שכול אחד יכול להעיד שהיו לו דברים שהוא רצה לעשות אבל הוא לא עשה כי החברה לא נתנה לו...וכן מאוד מאוד קשה לי לומר לאנשים מה אני הולכת לעשות כי אנשים ירמו גבה וישאלו בזלזול ועורבב ב"אכפתיות"  "אז מה תעשי עם זה?!" "זה מה שאת רוצה לעשות?!" או אפילו יגדילו לעשות ולהגיד "לא עדיף לך לעשות תואר??"

תגידו אז מה אכפת לך?? אכפת לי! כי אולי אני מצליחה לעמוד על שלי אבל לא כולם כאלה ואני רואה בנות נופלות ללחץ ופשוט הולכות ללמוד משהו "מועיל"... ואם זה מועיל לי לעשות מה שאני רוצה??

כמו שראית כאן תגובות שמראות שסומכים עלייך שתבחרי באמת מה מתאים לך, ולא תלכי בגלל שה"עדר" הלך, ככה אני מציעה לך לסמוך על אנשים אחרים שהם עושים דברים לאחר מחשבה ולא בגלל העדר. (אני יודעת שזו אמירה כללית ולא כוללת את כולם, נכון, אבל יש מקום גם למחשבה כזו לדעתי).

ועוד דבר: שלא תרגישי לא נעים להגיד לאנשים מה את לומדת! ממש לא! זו הבחירה שלך והם צריכים לכבד אותה, גם אם היא לא ממש נורמטיבית בחברה שלנו. (אני אוסיף בהערת אגב, שלי זה דווקא כיף להגיד לאנשים מה את לומדת ולראות אותם מתפחלצים ושואלים "יפה, אבל למה?" אז תנסי ליהנות מזה...)

ושיהיה הרבה ב"הצלחה!

גם אני חשבתי כמוך והתעצבנתי מזה שרוב הבחורות הדתיות הולכות ללמוד הוראה.

אבל אז הבנתי שהרבה עושות תואר ראשון בחינוך, כיוון שהן רוצות לעבור לתואר שני (ייעוץ חינוכי לדוגמה..).

יש כאלו שלומדות תואר ראשון בחינוך, כדי שתקבלנה משכורת יותר גבוהה כשיעבדו בתחום אחר שלא דורש תואר.

ובואי נגיד שזו נק' לטובת הציבור הדתי, שיש יכולות ואידיאל להשפיע ולתת בחינוך.

בקיצור, יש הרבה סיבות. (:

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥