בס"ד לק"י

אני דתיה, ובעז"ה הולכת ללמוד פסיכולוגיה או ראיית חשבון. 

ממש לא מורה.

ודווקא מסביבי, הרבה הולכות לתחום הכלכלה.

עם זאת, יש נטיה לחשוב שאלו שהולכים למקצועות ריאלים אין להם אידיאלים, וזו מחשבה מוטעית.

יש הרבה אידיאליסטיות שכן, לומדות מקצוע ריאלי.

ולכן, לא כל מי שיש לה אידיאלים- הולכות להיות מורה.

וכמובן, לא כל מי שהיא מורה יש לה אידיאלים לזה.

בכ"מ, תעשי מה שאת אוהבת ותבחרי מקצוע שאת מתחברת אליו.

יש לי חברות שרואות אידיאל להיות מורה, ויש בזה מן האמת, ושיהיה להן בכיף.

עזבי אותן, תתעסקי בך.

תעשי מה שיהיה לך טוב ומה שישמח אותך.

בהצלחה. 

לא כולם לומדות הוראה ולא כולם הולכות למכללה..

אני אישית הייתי רוצה להיות מורה אם לא היה ת'קטע הזה של להכין שיעור עד לפנות בוקר או משו בסגנון.

אבל מעבר לזה..

אהבות חיי הם לא להיות דורא מורה... אולי להוביל.

אבל! קצת בסגנון שונה, בדרך שונה.

לנצל ת'כישורים שניתנו לי מאת בורא עולם ולעבוד איתם בשמחה!!! הלוואי ואזכה באמת.

הלוואי וכולנו נזכה!

כמו שאמרו זה מאוד תלויי סביבה,וגם עד כמה הסביבה משפיעה עלייך...

אני חושבת שאפשר ללמוד (כמעט) כל דבר, והשאלה היא עד כמה את מוכנה להשקיע ועל מה את מוכנה לוותר..

והכי חשוב זה מה שאמרת- למצוא משו שיעשה לך שמחה בלב! אחרי הכל-את תצטרכי לקום בוקר בוקר וללכת לעבודה ולא אף אחד אחר...

לא מתאים לי, לא אוהבת- אז לא הלכתי להוראה....

מאושרת על הצעד הזה...

תעשי מה שטוב לך ולא מה שטוב לסביבה....

כנראה שאני רואה את זה רק בסביבה שלי שכולן עושות את אותו הדבר...

אני גם חוזרת ואומרת תעשי רק מה שאת אוהבת...............שיהיה לך טוב

זה נכון שהרבה הולכות להוראה אבל אני שומעת יותר על בנות שבחיים לא ירצו הוראה

אני למשל מתחילה שנה הבאה ללמוד קלינאות תקשורת

רוב ההוראה זה בנות עים פסיכו לא ממש גבוה.. מלעשות..

לה"ו

הקטע של הפסיכו לא נכון ואם את רוצה אני יכולה להוכיח לך באישי...

לא הולכים להוראה\חינוך מכל סוג כברירת מחדל!!!!!!!

תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים ולמוח. 

הולכים להוראה מאידאל, מרצון.

(בעיקרון- לא הולכים לשום מקצוע מתוך ברירת מחדל. אבל חינוך זה סכנת נפשות)

אין לך פסיכו גבוהה? יש כ"כ הרבה מקצועות שלא צריכים פסיכו. או שלא צריכים תואר.  וזה גם משתלם יותר- הוראה זה מקצוע קשה ושוחק עם משכורת לא משו..

(מכירים את זה שבאדר יש שאלות אישיות? אז תלמידה אחת שאלה פעם מורה כמה היא מרויחה, המורה ענתה והתלמידה הגיבה ב"מה???? זה הכל??? אמא שלי מזכירה ומרויחה יותר ממך, ועובדת פחות..")

בשנה לשלוש שנים הראשונות של ההוראה בפועל שלהן - ולראות מה הם מרגישים, ומה ייחסם למקצוע.

את מוזמנת גם לבדוק כמה מהן נושרות מהעבודה אחרי שנה, ולאורך ההתחלה. 

נוצר אבסורד מכאיב כאשר רואים מאות בנות דתיות שקטות וביישניות ובגובה 1.50 שנכנסות למליון המכללות הדתיות (שזה בערך כל מה שהן מציעות), ואז לראות את התמונה מתחלפת, ו30 בנים פרועים עושים מה בראש שלהם בכיתה, ואותה בת שסיימה את התואר בהצטיינות בוכה ורצה למנהל שמפטר אותה, כי אין לה שום שליטה על הכיתה.

אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר, כי אם האדם לא מתאים לתפקיד, ואינו אוהב אותו, ואף התפקיד גדול עליו ולא ליכולות וכשרונות שלו, אז הוא יהפוך להיות אדם אומלל מאוד, שיסבול רבות, והתלמידים לא יקבלו מציאה גדולה... והרבה פעמים זה יסתיים בפיטורים (והחזרת המלגה של המדינה ללימוד 3 שנים). 

זה עצוב, וכואב הלב על הבחורות הרבות שעוברות את התהליך הזה. והכול בגלל האידיאלים או פשוט הנורמות, או הקלות שבהם אפשר להתקבל לחינוך, או משום שזה "מקצוע לבת", או שרוב מקומות הלימוד לדתיות זה חינוך, או שהאבא הוא רב, או זה מה שכולם עושים, ועוד כהנה וכהנה, והכול טוב ויפה, ומתמודדים בצורה כזו או אחרת עם הלימודים והמרצים, ועושים מבחנים על תנ"ך וצוחקים עם המרצים, וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם!

ואני מעלה השערה, שרוב המורים הותיקים של היום, לא היו שורדים את השנה הראשונה של הוראה, אילו נכנסו היום לכיתה בגיל 21. 

אז אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד. כי ערבובם יביא לפיצוץ. 

רק אידיאל שמושתת על המציאות הגשמית הנכונה סופה להתקיים. 

המשיח רוכב על חמור, והחמור הזה צריך להיות חמור, כי אם החמור הזה לא חמור, אז גם המשיח לא יגיע. אם הרגל שלו שבורה, אם הוא לא מתאים לתפקיד, אז האידיאל הכי גדול ויפה, לא יביא שום טוב, ולהיפך רק יפגע. 

אז טוב תעשה הבחורה שהשיקו הראשון והחשוב ביותר שיעסיק אותה בבחירת תואר או מקצוע, יהיה לחשוב על עצמה. במה היא טובה, מה היא אוהבת, מה היא רוצה לעשות, וכו.. ולא מה "חשוב" או "נצרך".

כתבתי הולכים מאידאל, מרצון.

צריך לרצות להיות מורה, לאהוב את המקצוע. וכמובן- התאמה. 

הבעיה שאתה מתאר נובעת ברובה מבנות שהלכו ללא רצון. ללא אמונה בחינוך. 

ותאימין לי שגם ילדה בת 21 בגובה מטר וחצי ופיסטוק, אם היא מאמינה בחינוך, מאמינה במה שהיא עושה והשקיעה בלימודים- יש הרבה יותר סיכויים שתצליח להשתלט על כיתה.

לילדים יש אינטואיציות חזקות, הם יודעים לזהות מתי הבנ"א שמולם נמצא שם כי אכפת לו מהם ומתי הוא נמצא שם כי משלמים לו.

וכבר ראיתי מורות שנראות עדינות- ומצליחות להחזיק כיתה. ומורים שהיו רס"רים בצבא ולא הצליחו.

אני מסכימה בגדול עם מה שכתבת. היום המצב לא טוב. עשרות בנות מבזבזות שנים, השקעה וכסף- ובסוף לא עוסקות בהוראה. למה? כי הן הלכו למקצוע מתוך ברירת מחדל.

וכן. אני רואה סביבי כ"כ הרבה בנות שהולכות לזה כי "אין לי רעיון לאן ללכת" או כי "הורים שלי דחפו אותי לזה" או כי  "היה לי פסיכו נמוך, ולא יכולתי להתקבל לאן שרציתי" מה גם שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול. 

מה הפיתרון? להעלות את קרן המורים. לתת להם משכורות ותנאי עבודה טובים יותר, ולהעלות את תנאי הקבלה להוראה, כך שאנשים יצטרכו להתאמץ כדי לקבל לידיהם 30 נפשות לעשות בהם כטוב בעינם. כמו שקשה להתקבל לרפואה- כי זה מקצוע קשה אך נחשב. ועוד לא ראיתי אחד שהלך לרפואה כי " כבר קיבלתי 800 בפסיכו, ואין לי רעיו לאן ללכת, אז נלך להוציא 14,000 לשנה וללמוד 7 שנים ונצא עם איזה תואר, ואז אם כבר יש לי תואר- אז נחפש גם עבודה בתחום.."

(אז לא, אני לא טוענת שצריך ללמוד הוראה 7 שנים, רק שצריך להפף אותו למקצוע נחשב יותר)

זה ממש לא קשור לפסיכו, זה קשור לבחירה.

אני סיימתי תואר בכלכלה-חשבונאות ואני ממש לא מרגישה שזה הדבר שהכי מתאים לבנות (באופן כללי.. אבל אם מישהי זה ממש מעניין אותה אז בכיף).

כעת אני לומדת בשנת השלמה לראיית חשבון ובע"ה עוד שנה עושה את מבחני המועצה אבל זו הייתה החלטה פרקטית לחלוטין - כי זה עבודה שיש לה הרבה אופציות לנושאים בהם מתעסקים ויש בזה משכורת טובה אבל אפילו עכשיו כשרואים את הסוף של התואר המייגע אני מרגישה שאולי זה לא הדבר שהכי מתאים לי.. אז אני חושבת שבעיקרון המקצועות שקשורים לחינוך ודומיהם יותר מתאימים לאופי של הנשים אבל בבר אילן לדוג' יש הרבה בנות שלומדות דברים אחרים (משפטים, מחשבים, הנדסה..) אז את מוזמנת בשמחה לבחור את מה שמתאים לך ובלי לעשות חשבון של מה אנשים אחרים אומרים/חושבים..

בהצלחה!

אני שנה מתחתיך, כלומר אסיים בעז"ה סוף שנה את התואר שלי בחשבונאות,

ובדיוק בחודשים האחרונים אני מתחילה להבין שזה ממש לא מקצוע שמתאים לבנות דתיות שרוצות להקים בית ולגדל את ילדיהם...

אבל, זה מה שאהבתי! וזה מה שרציתי ללמוד..ובעז"ה אני מתכננת להמשיך לשנת השלמה ולעבור את המבחני מועצה, ומקווה שהקב"ה יתן לי את הכוחות לעשות את השילוב הבלתי אפשרי הזה של קרירה ומשפחה...

נראה שהקושי הוא בכל מקצוע, ולכן צריך לבחור לפי מה שמתאים לך ולא לפי מה שקשה...גם חינוך קשה! וגם הייטק קשה!

וציבור אחר קצת התייאש?

זו עבודה קשה. ברור! אבל חשובה ומשמעותית (לדעתי) הרבה יותר מתכנות ומחשבים,

למה את מזלזלת ככ באידיאל?

פשוט נמאס לי לראות בנות שלומדות הוראה והן בכלל לא מתאימות!!!הן הולכת לזה כבררת מחדל!!

החוכמה האמיתית היא לעשות 

"צעד קטן לאדם...."

אני ממש לא מרגישה שאני עושה דברים כמו כולן.

תעשי מה שבראש שלך, ומה שבראש ההלכה, זו דעתי!

אני אתחיל בתיאור של סיטואציה  שהיתה לי-

שיבנו בשבת בוגרות של האולפנה- רוב בנות המחזור שלי (אולפנה דוסית טובה- לא משנה איזה...)

רוב רוב הבנות- הלכו ללמוד משו שקשור להוראה וחינוך- רגיל\ מיוחד\ גיל הרך\ לא פורמאלי

(וכמובן שרובן- במכללה או בתוכנית הוראה של הרובע- או במקומות שכאלו...)

היו שלוש בנות מקוריות-

אחת- שלמדה עבודה סוציאלית בעברית  (והתייחסו אליה בתור "ואוו!  קשה!" -למרות שהרבה חברות שלי מהמדרשה- עושו הביוק את זה בלי שום וואו )

אחת- שלמדה עיצוב אופנה במקום שמשלב עם שנקר

ואחת- אני -שלמדתי קרמיקה (קדרות שימושית) 

אם אני חושבת על החברות שלי מהמדרשה- כמה מהן הלכו להוראה?

לא אחוז כ-ז-ה גבוה- זה בטוח. הרבה יותר הלכו ללמדו מקצועות חופשיים באקדמיה (ריפוי בעיסוק למשל וכולי)

צריך להבין פה משו-

ההשכלה של בנות בעמ"י בכמה עשרות שנים האחרונות עברה כמעט מהפך

מאז שנשים לא למדו בכלל- עד שהיום נשים לומדות "לשמה" חופשי- כדי להיות נשים משכילות בכל תחום

היה שלב שנשים יכלו ללמוד- רק תחת הכובע של ללכת להוראה. דמות האישה המלומדת נתפסה כאישה מחנכת

את התקרת זכוכית הזו- אנחנו צריכות לשבור

כמו שאמרה מאוד בצדק- הקולה- "שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול"

ואין מספיק בנות עם אומץ ויכולת ללכת ללמוד אומנות בצורה רצינית -במכללות  ובתי ספר לאומנות  (שהם לא בהכרח דתיים...)

אבל השינוי לזה גם צריך לבוא מלמטה- שאנחנו- הנשים הדתיים- נהיה צרכניות אומנות מספיק שיהיה עבודה לאומניות דתיות

(כן- את! מתי הפעם האחרונה שיצאת עם חברה להצגה שהעלו נשים דתיות???)

חוצמזה יש פה את הצד הכלכלי- תעסוקתי-

רוב הבנות הדתיות בונות על חיים של משפחה- חיים שיש בהם צרוך נרחב להיות בבית- ולא לשקוע בקריירה כאילו אין עולם

אין הרבה מקצועות שמעסיק יסכים להעסיק מישי- שחייבת לצאת מהעבודה כל יום כדי להוציא את הילדים מהגן.....

ככה שהרבה פונות לחפש משרה שמתאימה לאמהות.

חוצמזה- שפשוט אין הכירות עם כל המקצועות שיש בעולם החופשי-

אם הזכרת את "פרחי באך"- מקצוע לא הזוי בעליל- אפילו יש ביקוש מתרבה בשנים האחרונות לכל נושאי הרפואה האלטרנטיבית......

שרון מותק- נמאס לך? לכי ללמוד משו אחר!

בא לך לשנות? כל חברה שאת שומעת שלומדת משו מעניין- תעודדי אותה - "אני מתפעלת ממך! כל הכבוד"

ולסיום שאלה לבנים- מה אתם חושבים?

נמאס לכם לצאת עם אלפי בנות- שכולן מורות?

איך אתם מדמיינים או רוצים את אשתכם - מורה או בעלת מקצוע אחר?

(מפורום סטודנטים). לא בדקתי את אחוזי הבנות שם, אבל נראה לי שכיום ממש לא 'כולם' לומדות הוראה.

זה משתנה כל הזמן וימשיך להשתנות.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t346108#4251255 

לצאת עם סטודנטית למשפטים/ חשבונאות/ סיעוד וכד',

ולא סתם עם עוד אחת ממכללה להוראה,

אבל מתישהו, בעוד כמה שנים , בתקוה שתהיו נשואים וביתכם יתברך בילדים, כשהאישה תעבוד כל יום עד 4 לפחות, כולל חוה"מ, ערב פסח, חנוכה, החופשות של הילדים ועוד,

הלימודים הנחשקים שלה דהיום כבר לא ייראו לכם מי יודע מה, כי הם יקשו על חייכם, ועוד איך .....

כמובן שזה לא סותר את זה שמי שההוראה לא מתאימה לה- שתברח משם.

אבל  כשההוראה עשויה להתאים, ויש סדרי עדיפויות של בית ומשפחה, ההוראה היא ברירת המחדל הטובה ביותר.

(אני כבר צופה את העליהום המתרגש לבוא, אבל מה לעשות?? אין חכמה כבעלת ניסיון, שאינה מדברת בתנאי מעבדה- אלא ישר מהשטח....)

וואו!! אני הרגשתי צורך חזק להגיב!

א- ממש לא כל הבנות הולכות ללמוד הוראה!
שמעת על המככלות החרדיות?
שמעת על מכון טל?
או שאת חייה בחברה כזאת- כמו שהרבה כאן אמרו או- שאת פשוט מקובעת על מסגרת לא נכונה!

ב- ללכת להוראה כי כולם הולכים- זה גרוע!!
אבל--- רק שסתם תדעו שהרבה שהולכים להוראה- בכלל לא מתכוונים להמשיך כמורה..
אז יאללה סטז' בחינוך פסדר- נשרוד את זה..
השאר זה להתקדם..
תואר שני באוניברסיטה והופ- להמשך החיים!

אין מה לעשות! בת דתייה שעוד לא התחתנה- לא מיקומה באוניברסיטה..
תגידו מה שאתם רוצים- זו עובדה.
בת דוסית שלמדה 12 שנה במקום דתי, עשתה שרות מדרשה ולא יודעת מה עוד,
לא צריכה ללמוד באוניברסיטה..
ובישביל זה פתחו את המקומות לדתיות..
ועם זאת!!!-

הדרישות במככלות החרדיות- לבנות דת"ל הם בשמיים!!
אז מחפשים דרך עוקפת.
 

אם את רוצה תחום ראלי או קלינאות תקשורת, משפטים וכו'..
ובא לך להשקיע בפסיכו או שפשוט יש לך את זה- אחלה! בשביל זה יש מכללות חרדיות.

ג- ברוך ש-
מה נראלך???

"אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר.."

אידיאל- אתה שומע מה שאתה אומר??!

(וואו! יש לי חתיכת ספייץ' לומר- נראה איך אני יצמצם..)

בת מלאת אנרגיות נכנסת למערכת הזאת- שנקראת חינוך.
לומר לך תאמת- היא לא מבינה מה כל הסיפור..
"טוב אחלה! מקצוע טוב לאמא.. עם אידיאלים.."
אבל בשטח- היא לא מבינה עד כמה זה עצום!

במסגרת הלימודים רואים כל מיני מסגרות חינוכיות-
מכיר את 'מל"ד'?
את ה'תיכון המקצועי אמי"ת בק.יובל'?
את 'ישיבת בני חיל'?

את 'תפארת ישראל' בפסגות?

כל משפט רק יצמצם!

שליחות? חח מילה מידי מצומצמת לתאר.

בת שהולכת מאידיאלים! עם אש בעיינים- כמו שרבותי אומרים..

בת שלא הולכת כי זה מקצוע קל..

כי הוא לא!

יכולה לעשות מהפכות!- נשמע רחוק הא?!

אז זהו שלא!

"היא הצילה לי את החיים!"
"אם היא לא הייתה- מזמן הייתי בקבר"
"כל הילדים שלי- הצדיקים הדוסים..- הם בזכותה "

"סמים! חח היה הקטע הקל- בזכותה אני שפוי!"
ועוד מליון דוגמאות שמעתי מהם...

אז מה ?!

נרמסה.. נמחצה.. הלכה קפוט!
או כמו שאתה אומר-

"וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם! 

אני צוחקת לעצמי- הוא פשוט לא יודע!

הם מתחתנות.. הבעל והיא נכנסים למסגרת ששמה שליחות!

לא ,חלילה! לא צריך לטוס לחו"ל בשבילך זה..
זה פה! לידינו!

צריך את אותן בנות שילכו מתוך א-י-ד-י-א-ל!!!

שיכנסו למערכת- שיעשו מהפכות..

אם לא הם??!

אז מי?

טוב נו-- ואם לא אנחנו... מי?!

בהצלחה לכל מי שבחרה בדרך..
ה' עימכן!

לכו בכח זה,ותצילו נשמות יהודיות שמחכות בקוצר רוח שתגמרו תסטז'..

שוב אני יגיד את זה(כתבתי את זה בתגובה הראשונה!!)

" כן יש את הבנות האילו שהולכת מאידיאל אני לא אומרת.. גם יש בנות שאני אומרת וואלה היא בטוח מורה!! אני גם לא מזלזלת במקצוע ח"ו אני חושבת שזה מקצוע חשוב באמת!!! אבל הוא גם מקצוע קשה!! לא כולן יכולות להיות באמת מורות...."(או משהו שקשור לחינוך...)

אני לא מזלזלת במקצוע!!! אבל כן כולן בסביבה שלי הולכות על חינוך! רוב החברות שלי מהאולפנא (אולי 4 בנות מהשכבה שלי הלכו לאומנות או מנהל עסקים...) ורוב הבנות מהמדרשה שלי גם הולכות ללמוד חינוך/חינוך מיוחד/חינוך בלתי פורמאלי!

שאני הדבר האחרון שאני אלמד זה הוראה!

כי- זה לא מתאים, לא נראה לי ועוד כל מיני שיקולים...

ויש עוד לא מעט כמוני...

אבל- בחלק מהדברים אני כן מסכימה איתך!!

שיש מעין תחושה כזאת ש"לא התקבלת ל...? לא נורא, תלמדי הוראה"..

או"מקסימום אני אשלב גם ת. הוראה"... ולא תמיד זה מה שמתאים ונצרך לבת הספציפית,

אבל- שוב!! זאת הכללה!

כי ב"ה.. יש גם לא מעט שהולכות מתוך אידיאל, וזה כל כך תפור עליהן,

שזה מה שהכי טוב להן ולתלמידים.....

שבוע מבורך!!

אני חשבתי אותו דבר מה כולן הולכות להוראה, וכו'.

אבל... יצאתי עם מורה, ופתאום זה לא הפריע לי שהיא מורה!

 מה קרה פתאום?

בהסתכלות אחורה, אני מבין שמדובר בבחורה שאוהבת את זה, היא עושה את זה מכל הלב. ככה שהיא סיפרה לי חוויות ו... פתאום זה נהיה מקצוע מגניב!

מסקנה - הכל עניין של התאמה.  לכי על מה שאת אוהבת, שמתאים לך!

לא על מה שכולן הולכות, כי אין אפשרות אחרת!

ד.א אני חושש שהבעיה קיימת גם אצל בנים רק שפחות רואים את זה. שבנים הולכים להוראה אחרי כמה שנים בישיבה, אפילו כחלק מהמסלול הישיבתי, ואולי זה גם נהפך לסוג של עדר...

למרות שמצד שני יוצא לי לראות כל מיני מקצועות בישיבות, למשל אופטיקה, מחשבים.

בתור אחת שרוב החברות מהאולפנא הלכו ללמוד מקצוע כלשהו שקשור לחינוך (הרבה מתוך ברירת מחדל)

גם הרגשתי את התסכול הזה.

אני הלכתי ללמוד משהו שמעניין אותי, וכן, באוניברסיטה ר"ל.

אני בהחלט רוצה להמשיך עם המקצוע שבחרתי למחקר, ולא רואה בזה התנגשות עם הקמת בית נאמן בע"ה.

כי מורה אני לא רוצה להיות. בשום אופן.

כנראה שלא לכולן יש את הרצון והאומץ לעשות משהו שנוגד את רוב החברה שלהן.

חוצמיזה- מאד נוח להמשיך במסלול הזה..

ברור שאחרי שהגעתי לאוניברסיטה ראיתי בנות דתיות שלומדות הכל, מביו טכנולוגיה ועד כלכלה ומנהל עסקים.

זה פשוט תלוי בחברה שאת מסתובבת בה.

פשוט תחליטי לעצמך, לא צריך להיות מתוסכלות בגלל טעויות של אנשים אחרים..

המון הצלחה!!

בס"ד

בציבור שלנו חילחל ההבנה שמי שלא לומדת הוראה/עו"ס/ בריאות לגווניה,
היא בחורה שהחליטה שאין לה מה לתרום לחברה, ויוצא לה שם של רודפת בצע...
(טוב, טיפטפה הגזמתי, אבל הכוונה ברורה)
זאת בעיה חינוכית ותורנית!
יסוד האמונה היא 'בכל דרכך דעהו' ובכל מקום שאדם מוצא את עצמו , ומרגיש שזה התחום שהוא הכי יכול לתרום
,מחוייב לתרום לחברה.
התואר הוא כלי, והאדיאליסט יפתח את עמ"י ומי שלא יפתח את כיסו...

 

מקומות עבודה פרטיים דורשים מהמעסיק דברים שמקומות עבודה ציבוריים לא דורשים. זה יכול להיות עבודה "דחופה" בשעות הערב או כל דבר דומה אחר.

יצא לי להכיר כמה וכמה נשים (או בעלים של נשים) שלמדו מקצועות מבוקשים ומעניינים, וביום בהיר אחד פשוט התפטרו לאור חוסר היכולת להתמודד עם לחץ העבודה.

זה לא מעסיק ציבורי שבד"כ פחות אכפת לו.

בעולם המודרני, הוראה הולכת ונהיית המוצא האחרון של אמהות ואני משער שגם זה ישתנה מתישהו.

מי שרוצה יכולה. צריך לחשוב גם על הצד הכלכלי: ילד מחוץ לבית הסדר/אוניברסיטה/ ישיבה תיכונית עולה מעל 1000 שח לחודש ישירות למוסד הלימודים. חוץ מביגוד, נסיעות, רופא שיניים +.... מי שמתכננת משפחה גדולה לא יכולה להסתפק במשכורת אחת של בעלה - גם אם הוא בהי-טק, זה אומר רמת חיים בציצמום, אי-יכולת לשלוח ילד לחוגים או שיעור פרטי וכו'. ואם בעלה לא בהיטק והיא מורה- זה ממש קשה. ולא יהיה להם לתת לילד הרבה עזרה כשיתחתן.

לגבי הקושי עם קרירה: כשאת מרויחה סכום חודשי גבוה, את יכולה להרשות לעצמך רכב נוסף, עוזרת בית והחיים קלים יותר. את פשוט קונה בחלק קטן מהכסף שהרווחת - זמן שאחרת תשקיעי אותו בניקיונות ובישולים, ולאו דוקא בזמן איכות עם הילדים.

אני אומרת גם ש"מאחורי כל אשה מצליחה יש בן זוג עם ביטחון עצמי".

מתוך 4 שלמדו רק 2 הצליחו לעשות מזה קריירה, מתוכן רק אחת מהן התחתנה וגם אצלה זה פשוט כי היא המפרנסת הכמעט יחידה (בעלה לומד בכולל).

ולא זאת בלבד, ממה שאני שומע זו שהצליחה היא יוצאת דופן בצורה לא רגילה (היתה לה הזדמנות יוצאת דופן ג"כ - דרך אגב).

עולם ההי-טק שאליו אני משתייך לא מסביר פנים לאמא דתיה.

הלוואי ויקום האדם שישנה את התמונה הזו.

ולא הפרוייקט לחרדיות של מאטריקס לא מספיק, לא מספיק בכלל.

בדיוק? את תעשי מה שאת רוצה ואוהבת. ואם תגלי שעוד 1000 בנות רוצות ואוהבות את אותו הדבר בדיוק זה אסון?

זה מפריע לי כי הציבור הדתי הפך להיות עדר לא רק בזה אלא בהמון תחומים! וכן זה משפיע גם עלי!!

אני רואה בערדיות הזה צימצום של הרבה כוחות!!במקום לתת ביטוי של כוחות האדם מצמצמים אותו עד שאין מקום לעשות משהו אחר...

ואת בתור יועצת צריכה לדעת את זה שחברה משפיע על האדם וכמה שנגיד שאתנחנו לא צריכים להיות מושפעים כולנו מושפעים!! אדם הוא יצור חברותי וחברה משפיעה ברמה כזאת או אחרת!!

נכון יכול להיות שאני לא אהיה מורה ואני יעשה מה שאני אוהבת אבל בהמון דברים שאני ארצה לעשות אני לא אוכל כי החברה לא תיתן...

אני בטוחה שכול אחד יכול להעיד שהיו לו דברים שהוא רצה לעשות אבל הוא לא עשה כי החברה לא נתנה לו...וכן מאוד מאוד קשה לי לומר לאנשים מה אני הולכת לעשות כי אנשים ירמו גבה וישאלו בזלזול ועורבב ב"אכפתיות"  "אז מה תעשי עם זה?!" "זה מה שאת רוצה לעשות?!" או אפילו יגדילו לעשות ולהגיד "לא עדיף לך לעשות תואר??"

תגידו אז מה אכפת לך?? אכפת לי! כי אולי אני מצליחה לעמוד על שלי אבל לא כולם כאלה ואני רואה בנות נופלות ללחץ ופשוט הולכות ללמוד משהו "מועיל"... ואם זה מועיל לי לעשות מה שאני רוצה??

כמו שראית כאן תגובות שמראות שסומכים עלייך שתבחרי באמת מה מתאים לך, ולא תלכי בגלל שה"עדר" הלך, ככה אני מציעה לך לסמוך על אנשים אחרים שהם עושים דברים לאחר מחשבה ולא בגלל העדר. (אני יודעת שזו אמירה כללית ולא כוללת את כולם, נכון, אבל יש מקום גם למחשבה כזו לדעתי).

ועוד דבר: שלא תרגישי לא נעים להגיד לאנשים מה את לומדת! ממש לא! זו הבחירה שלך והם צריכים לכבד אותה, גם אם היא לא ממש נורמטיבית בחברה שלנו. (אני אוסיף בהערת אגב, שלי זה דווקא כיף להגיד לאנשים מה את לומדת ולראות אותם מתפחלצים ושואלים "יפה, אבל למה?" אז תנסי ליהנות מזה...)

ושיהיה הרבה ב"הצלחה!

גם אני חשבתי כמוך והתעצבנתי מזה שרוב הבחורות הדתיות הולכות ללמוד הוראה.

אבל אז הבנתי שהרבה עושות תואר ראשון בחינוך, כיוון שהן רוצות לעבור לתואר שני (ייעוץ חינוכי לדוגמה..).

יש כאלו שלומדות תואר ראשון בחינוך, כדי שתקבלנה משכורת יותר גבוהה כשיעבדו בתחום אחר שלא דורש תואר.

ובואי נגיד שזו נק' לטובת הציבור הדתי, שיש יכולות ואידיאל להשפיע ולתת בחינוך.

בקיצור, יש הרבה סיבות. (:

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…