בס"ד לק"י

אני דתיה, ובעז"ה הולכת ללמוד פסיכולוגיה או ראיית חשבון. 

ממש לא מורה.

ודווקא מסביבי, הרבה הולכות לתחום הכלכלה.

עם זאת, יש נטיה לחשוב שאלו שהולכים למקצועות ריאלים אין להם אידיאלים, וזו מחשבה מוטעית.

יש הרבה אידיאליסטיות שכן, לומדות מקצוע ריאלי.

ולכן, לא כל מי שיש לה אידיאלים- הולכות להיות מורה.

וכמובן, לא כל מי שהיא מורה יש לה אידיאלים לזה.

בכ"מ, תעשי מה שאת אוהבת ותבחרי מקצוע שאת מתחברת אליו.

יש לי חברות שרואות אידיאל להיות מורה, ויש בזה מן האמת, ושיהיה להן בכיף.

עזבי אותן, תתעסקי בך.

תעשי מה שיהיה לך טוב ומה שישמח אותך.

בהצלחה. 

לא כולם לומדות הוראה ולא כולם הולכות למכללה..

אני אישית הייתי רוצה להיות מורה אם לא היה ת'קטע הזה של להכין שיעור עד לפנות בוקר או משו בסגנון.

אבל מעבר לזה..

אהבות חיי הם לא להיות דורא מורה... אולי להוביל.

אבל! קצת בסגנון שונה, בדרך שונה.

לנצל ת'כישורים שניתנו לי מאת בורא עולם ולעבוד איתם בשמחה!!! הלוואי ואזכה באמת.

הלוואי וכולנו נזכה!

כמו שאמרו זה מאוד תלויי סביבה,וגם עד כמה הסביבה משפיעה עלייך...

אני חושבת שאפשר ללמוד (כמעט) כל דבר, והשאלה היא עד כמה את מוכנה להשקיע ועל מה את מוכנה לוותר..

והכי חשוב זה מה שאמרת- למצוא משו שיעשה לך שמחה בלב! אחרי הכל-את תצטרכי לקום בוקר בוקר וללכת לעבודה ולא אף אחד אחר...

לא מתאים לי, לא אוהבת- אז לא הלכתי להוראה....

מאושרת על הצעד הזה...

תעשי מה שטוב לך ולא מה שטוב לסביבה....

כנראה שאני רואה את זה רק בסביבה שלי שכולן עושות את אותו הדבר...

אני גם חוזרת ואומרת תעשי רק מה שאת אוהבת...............שיהיה לך טוב

זה נכון שהרבה הולכות להוראה אבל אני שומעת יותר על בנות שבחיים לא ירצו הוראה

אני למשל מתחילה שנה הבאה ללמוד קלינאות תקשורת

רוב ההוראה זה בנות עים פסיכו לא ממש גבוה.. מלעשות..

לה"ו

הקטע של הפסיכו לא נכון ואם את רוצה אני יכולה להוכיח לך באישי...

לא הולכים להוראה\חינוך מכל סוג כברירת מחדל!!!!!!!

תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים ולמוח. 

הולכים להוראה מאידאל, מרצון.

(בעיקרון- לא הולכים לשום מקצוע מתוך ברירת מחדל. אבל חינוך זה סכנת נפשות)

אין לך פסיכו גבוהה? יש כ"כ הרבה מקצועות שלא צריכים פסיכו. או שלא צריכים תואר.  וזה גם משתלם יותר- הוראה זה מקצוע קשה ושוחק עם משכורת לא משו..

(מכירים את זה שבאדר יש שאלות אישיות? אז תלמידה אחת שאלה פעם מורה כמה היא מרויחה, המורה ענתה והתלמידה הגיבה ב"מה???? זה הכל??? אמא שלי מזכירה ומרויחה יותר ממך, ועובדת פחות..")

בשנה לשלוש שנים הראשונות של ההוראה בפועל שלהן - ולראות מה הם מרגישים, ומה ייחסם למקצוע.

את מוזמנת גם לבדוק כמה מהן נושרות מהעבודה אחרי שנה, ולאורך ההתחלה. 

נוצר אבסורד מכאיב כאשר רואים מאות בנות דתיות שקטות וביישניות ובגובה 1.50 שנכנסות למליון המכללות הדתיות (שזה בערך כל מה שהן מציעות), ואז לראות את התמונה מתחלפת, ו30 בנים פרועים עושים מה בראש שלהם בכיתה, ואותה בת שסיימה את התואר בהצטיינות בוכה ורצה למנהל שמפטר אותה, כי אין לה שום שליטה על הכיתה.

אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר, כי אם האדם לא מתאים לתפקיד, ואינו אוהב אותו, ואף התפקיד גדול עליו ולא ליכולות וכשרונות שלו, אז הוא יהפוך להיות אדם אומלל מאוד, שיסבול רבות, והתלמידים לא יקבלו מציאה גדולה... והרבה פעמים זה יסתיים בפיטורים (והחזרת המלגה של המדינה ללימוד 3 שנים). 

זה עצוב, וכואב הלב על הבחורות הרבות שעוברות את התהליך הזה. והכול בגלל האידיאלים או פשוט הנורמות, או הקלות שבהם אפשר להתקבל לחינוך, או משום שזה "מקצוע לבת", או שרוב מקומות הלימוד לדתיות זה חינוך, או שהאבא הוא רב, או זה מה שכולם עושים, ועוד כהנה וכהנה, והכול טוב ויפה, ומתמודדים בצורה כזו או אחרת עם הלימודים והמרצים, ועושים מבחנים על תנ"ך וצוחקים עם המרצים, וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם!

ואני מעלה השערה, שרוב המורים הותיקים של היום, לא היו שורדים את השנה הראשונה של הוראה, אילו נכנסו היום לכיתה בגיל 21. 

אז אידיאלים לחוד, ומציאות לחוד. כי ערבובם יביא לפיצוץ. 

רק אידיאל שמושתת על המציאות הגשמית הנכונה סופה להתקיים. 

המשיח רוכב על חמור, והחמור הזה צריך להיות חמור, כי אם החמור הזה לא חמור, אז גם המשיח לא יגיע. אם הרגל שלו שבורה, אם הוא לא מתאים לתפקיד, אז האידיאל הכי גדול ויפה, לא יביא שום טוב, ולהיפך רק יפגע. 

אז טוב תעשה הבחורה שהשיקו הראשון והחשוב ביותר שיעסיק אותה בבחירת תואר או מקצוע, יהיה לחשוב על עצמה. במה היא טובה, מה היא אוהבת, מה היא רוצה לעשות, וכו.. ולא מה "חשוב" או "נצרך".

כתבתי הולכים מאידאל, מרצון.

צריך לרצות להיות מורה, לאהוב את המקצוע. וכמובן- התאמה. 

הבעיה שאתה מתאר נובעת ברובה מבנות שהלכו ללא רצון. ללא אמונה בחינוך. 

ותאימין לי שגם ילדה בת 21 בגובה מטר וחצי ופיסטוק, אם היא מאמינה בחינוך, מאמינה במה שהיא עושה והשקיעה בלימודים- יש הרבה יותר סיכויים שתצליח להשתלט על כיתה.

לילדים יש אינטואיציות חזקות, הם יודעים לזהות מתי הבנ"א שמולם נמצא שם כי אכפת לו מהם ומתי הוא נמצא שם כי משלמים לו.

וכבר ראיתי מורות שנראות עדינות- ומצליחות להחזיק כיתה. ומורים שהיו רס"רים בצבא ולא הצליחו.

אני מסכימה בגדול עם מה שכתבת. היום המצב לא טוב. עשרות בנות מבזבזות שנים, השקעה וכסף- ובסוף לא עוסקות בהוראה. למה? כי הן הלכו למקצוע מתוך ברירת מחדל.

וכן. אני רואה סביבי כ"כ הרבה בנות שהולכות לזה כי "אין לי רעיון לאן ללכת" או כי "הורים שלי דחפו אותי לזה" או כי  "היה לי פסיכו נמוך, ולא יכולתי להתקבל לאן שרציתי" מה גם שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול. 

מה הפיתרון? להעלות את קרן המורים. לתת להם משכורות ותנאי עבודה טובים יותר, ולהעלות את תנאי הקבלה להוראה, כך שאנשים יצטרכו להתאמץ כדי לקבל לידיהם 30 נפשות לעשות בהם כטוב בעינם. כמו שקשה להתקבל לרפואה- כי זה מקצוע קשה אך נחשב. ועוד לא ראיתי אחד שהלך לרפואה כי " כבר קיבלתי 800 בפסיכו, ואין לי רעיו לאן ללכת, אז נלך להוציא 14,000 לשנה וללמוד 7 שנים ונצא עם איזה תואר, ואז אם כבר יש לי תואר- אז נחפש גם עבודה בתחום.."

(אז לא, אני לא טוענת שצריך ללמוד הוראה 7 שנים, רק שצריך להפף אותו למקצוע נחשב יותר)

זה ממש לא קשור לפסיכו, זה קשור לבחירה.

אני סיימתי תואר בכלכלה-חשבונאות ואני ממש לא מרגישה שזה הדבר שהכי מתאים לבנות (באופן כללי.. אבל אם מישהי זה ממש מעניין אותה אז בכיף).

כעת אני לומדת בשנת השלמה לראיית חשבון ובע"ה עוד שנה עושה את מבחני המועצה אבל זו הייתה החלטה פרקטית לחלוטין - כי זה עבודה שיש לה הרבה אופציות לנושאים בהם מתעסקים ויש בזה משכורת טובה אבל אפילו עכשיו כשרואים את הסוף של התואר המייגע אני מרגישה שאולי זה לא הדבר שהכי מתאים לי.. אז אני חושבת שבעיקרון המקצועות שקשורים לחינוך ודומיהם יותר מתאימים לאופי של הנשים אבל בבר אילן לדוג' יש הרבה בנות שלומדות דברים אחרים (משפטים, מחשבים, הנדסה..) אז את מוזמנת בשמחה לבחור את מה שמתאים לך ובלי לעשות חשבון של מה אנשים אחרים אומרים/חושבים..

בהצלחה!

אני שנה מתחתיך, כלומר אסיים בעז"ה סוף שנה את התואר שלי בחשבונאות,

ובדיוק בחודשים האחרונים אני מתחילה להבין שזה ממש לא מקצוע שמתאים לבנות דתיות שרוצות להקים בית ולגדל את ילדיהם...

אבל, זה מה שאהבתי! וזה מה שרציתי ללמוד..ובעז"ה אני מתכננת להמשיך לשנת השלמה ולעבור את המבחני מועצה, ומקווה שהקב"ה יתן לי את הכוחות לעשות את השילוב הבלתי אפשרי הזה של קרירה ומשפחה...

נראה שהקושי הוא בכל מקצוע, ולכן צריך לבחור לפי מה שמתאים לך ולא לפי מה שקשה...גם חינוך קשה! וגם הייטק קשה!

וציבור אחר קצת התייאש?

זו עבודה קשה. ברור! אבל חשובה ומשמעותית (לדעתי) הרבה יותר מתכנות ומחשבים,

למה את מזלזלת ככ באידיאל?

פשוט נמאס לי לראות בנות שלומדות הוראה והן בכלל לא מתאימות!!!הן הולכת לזה כבררת מחדל!!

החוכמה האמיתית היא לעשות 

"צעד קטן לאדם...."

אני ממש לא מרגישה שאני עושה דברים כמו כולן.

תעשי מה שבראש שלך, ומה שבראש ההלכה, זו דעתי!

אני אתחיל בתיאור של סיטואציה  שהיתה לי-

שיבנו בשבת בוגרות של האולפנה- רוב בנות המחזור שלי (אולפנה דוסית טובה- לא משנה איזה...)

רוב רוב הבנות- הלכו ללמוד משו שקשור להוראה וחינוך- רגיל\ מיוחד\ גיל הרך\ לא פורמאלי

(וכמובן שרובן- במכללה או בתוכנית הוראה של הרובע- או במקומות שכאלו...)

היו שלוש בנות מקוריות-

אחת- שלמדה עבודה סוציאלית בעברית  (והתייחסו אליה בתור "ואוו!  קשה!" -למרות שהרבה חברות שלי מהמדרשה- עושו הביוק את זה בלי שום וואו )

אחת- שלמדה עיצוב אופנה במקום שמשלב עם שנקר

ואחת- אני -שלמדתי קרמיקה (קדרות שימושית) 

אם אני חושבת על החברות שלי מהמדרשה- כמה מהן הלכו להוראה?

לא אחוז כ-ז-ה גבוה- זה בטוח. הרבה יותר הלכו ללמדו מקצועות חופשיים באקדמיה (ריפוי בעיסוק למשל וכולי)

צריך להבין פה משו-

ההשכלה של בנות בעמ"י בכמה עשרות שנים האחרונות עברה כמעט מהפך

מאז שנשים לא למדו בכלל- עד שהיום נשים לומדות "לשמה" חופשי- כדי להיות נשים משכילות בכל תחום

היה שלב שנשים יכלו ללמוד- רק תחת הכובע של ללכת להוראה. דמות האישה המלומדת נתפסה כאישה מחנכת

את התקרת זכוכית הזו- אנחנו צריכות לשבור

כמו שאמרה מאוד בצדק- הקולה- "שהיום- רוב המקצועות האומנותיים במקומות הדתיים באים עם תואר .B. ed (כמו באמונה ואורות) מה שגורם לכל מי שהלכה ללמוד מחול- כי היא אוהבת לרקוד, לברוח להוראה- כי קשה לדתיה להתפרנס היום ממחול"

ואין מספיק בנות עם אומץ ויכולת ללכת ללמוד אומנות בצורה רצינית -במכללות  ובתי ספר לאומנות  (שהם לא בהכרח דתיים...)

אבל השינוי לזה גם צריך לבוא מלמטה- שאנחנו- הנשים הדתיים- נהיה צרכניות אומנות מספיק שיהיה עבודה לאומניות דתיות

(כן- את! מתי הפעם האחרונה שיצאת עם חברה להצגה שהעלו נשים דתיות???)

חוצמזה יש פה את הצד הכלכלי- תעסוקתי-

רוב הבנות הדתיות בונות על חיים של משפחה- חיים שיש בהם צרוך נרחב להיות בבית- ולא לשקוע בקריירה כאילו אין עולם

אין הרבה מקצועות שמעסיק יסכים להעסיק מישי- שחייבת לצאת מהעבודה כל יום כדי להוציא את הילדים מהגן.....

ככה שהרבה פונות לחפש משרה שמתאימה לאמהות.

חוצמזה- שפשוט אין הכירות עם כל המקצועות שיש בעולם החופשי-

אם הזכרת את "פרחי באך"- מקצוע לא הזוי בעליל- אפילו יש ביקוש מתרבה בשנים האחרונות לכל נושאי הרפואה האלטרנטיבית......

שרון מותק- נמאס לך? לכי ללמוד משו אחר!

בא לך לשנות? כל חברה שאת שומעת שלומדת משו מעניין- תעודדי אותה - "אני מתפעלת ממך! כל הכבוד"

ולסיום שאלה לבנים- מה אתם חושבים?

נמאס לכם לצאת עם אלפי בנות- שכולן מורות?

איך אתם מדמיינים או רוצים את אשתכם - מורה או בעלת מקצוע אחר?

(מפורום סטודנטים). לא בדקתי את אחוזי הבנות שם, אבל נראה לי שכיום ממש לא 'כולם' לומדות הוראה.

זה משתנה כל הזמן וימשיך להשתנות.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t346108#4251255 

לצאת עם סטודנטית למשפטים/ חשבונאות/ סיעוד וכד',

ולא סתם עם עוד אחת ממכללה להוראה,

אבל מתישהו, בעוד כמה שנים , בתקוה שתהיו נשואים וביתכם יתברך בילדים, כשהאישה תעבוד כל יום עד 4 לפחות, כולל חוה"מ, ערב פסח, חנוכה, החופשות של הילדים ועוד,

הלימודים הנחשקים שלה דהיום כבר לא ייראו לכם מי יודע מה, כי הם יקשו על חייכם, ועוד איך .....

כמובן שזה לא סותר את זה שמי שההוראה לא מתאימה לה- שתברח משם.

אבל  כשההוראה עשויה להתאים, ויש סדרי עדיפויות של בית ומשפחה, ההוראה היא ברירת המחדל הטובה ביותר.

(אני כבר צופה את העליהום המתרגש לבוא, אבל מה לעשות?? אין חכמה כבעלת ניסיון, שאינה מדברת בתנאי מעבדה- אלא ישר מהשטח....)

וואו!! אני הרגשתי צורך חזק להגיב!

א- ממש לא כל הבנות הולכות ללמוד הוראה!
שמעת על המככלות החרדיות?
שמעת על מכון טל?
או שאת חייה בחברה כזאת- כמו שהרבה כאן אמרו או- שאת פשוט מקובעת על מסגרת לא נכונה!

ב- ללכת להוראה כי כולם הולכים- זה גרוע!!
אבל--- רק שסתם תדעו שהרבה שהולכים להוראה- בכלל לא מתכוונים להמשיך כמורה..
אז יאללה סטז' בחינוך פסדר- נשרוד את זה..
השאר זה להתקדם..
תואר שני באוניברסיטה והופ- להמשך החיים!

אין מה לעשות! בת דתייה שעוד לא התחתנה- לא מיקומה באוניברסיטה..
תגידו מה שאתם רוצים- זו עובדה.
בת דוסית שלמדה 12 שנה במקום דתי, עשתה שרות מדרשה ולא יודעת מה עוד,
לא צריכה ללמוד באוניברסיטה..
ובישביל זה פתחו את המקומות לדתיות..
ועם זאת!!!-

הדרישות במככלות החרדיות- לבנות דת"ל הם בשמיים!!
אז מחפשים דרך עוקפת.
 

אם את רוצה תחום ראלי או קלינאות תקשורת, משפטים וכו'..
ובא לך להשקיע בפסיכו או שפשוט יש לך את זה- אחלה! בשביל זה יש מכללות חרדיות.

ג- ברוך ש-
מה נראלך???

"אידיאל -  זו הסיבה האחרונה להיכנס לתואר.."

אידיאל- אתה שומע מה שאתה אומר??!

(וואו! יש לי חתיכת ספייץ' לומר- נראה איך אני יצמצם..)

בת מלאת אנרגיות נכנסת למערכת הזאת- שנקראת חינוך.
לומר לך תאמת- היא לא מבינה מה כל הסיפור..
"טוב אחלה! מקצוע טוב לאמא.. עם אידיאלים.."
אבל בשטח- היא לא מבינה עד כמה זה עצום!

במסגרת הלימודים רואים כל מיני מסגרות חינוכיות-
מכיר את 'מל"ד'?
את ה'תיכון המקצועי אמי"ת בק.יובל'?
את 'ישיבת בני חיל'?

את 'תפארת ישראל' בפסגות?

כל משפט רק יצמצם!

שליחות? חח מילה מידי מצומצמת לתאר.

בת שהולכת מאידיאלים! עם אש בעיינים- כמו שרבותי אומרים..

בת שלא הולכת כי זה מקצוע קל..

כי הוא לא!

יכולה לעשות מהפכות!- נשמע רחוק הא?!

אז זהו שלא!

"היא הצילה לי את החיים!"
"אם היא לא הייתה- מזמן הייתי בקבר"
"כל הילדים שלי- הצדיקים הדוסים..- הם בזכותה "

"סמים! חח היה הקטע הקל- בזכותה אני שפוי!"
ועוד מליון דוגמאות שמעתי מהם...

אז מה ?!

נרמסה.. נמחצה.. הלכה קפוט!
או כמו שאתה אומר-

"וכמיטב המסורת הדוסית אפילו יוצאים לכמה דייטים במהלך התקופה. ואז מסיימים את הסטאז', ומתחילים לעבוד - ברוכים הבאים לגהינם! 

אני צוחקת לעצמי- הוא פשוט לא יודע!

הם מתחתנות.. הבעל והיא נכנסים למסגרת ששמה שליחות!

לא ,חלילה! לא צריך לטוס לחו"ל בשבילך זה..
זה פה! לידינו!

צריך את אותן בנות שילכו מתוך א-י-ד-י-א-ל!!!

שיכנסו למערכת- שיעשו מהפכות..

אם לא הם??!

אז מי?

טוב נו-- ואם לא אנחנו... מי?!

בהצלחה לכל מי שבחרה בדרך..
ה' עימכן!

לכו בכח זה,ותצילו נשמות יהודיות שמחכות בקוצר רוח שתגמרו תסטז'..

שוב אני יגיד את זה(כתבתי את זה בתגובה הראשונה!!)

" כן יש את הבנות האילו שהולכת מאידיאל אני לא אומרת.. גם יש בנות שאני אומרת וואלה היא בטוח מורה!! אני גם לא מזלזלת במקצוע ח"ו אני חושבת שזה מקצוע חשוב באמת!!! אבל הוא גם מקצוע קשה!! לא כולן יכולות להיות באמת מורות...."(או משהו שקשור לחינוך...)

אני לא מזלזלת במקצוע!!! אבל כן כולן בסביבה שלי הולכות על חינוך! רוב החברות שלי מהאולפנא (אולי 4 בנות מהשכבה שלי הלכו לאומנות או מנהל עסקים...) ורוב הבנות מהמדרשה שלי גם הולכות ללמוד חינוך/חינוך מיוחד/חינוך בלתי פורמאלי!

שאני הדבר האחרון שאני אלמד זה הוראה!

כי- זה לא מתאים, לא נראה לי ועוד כל מיני שיקולים...

ויש עוד לא מעט כמוני...

אבל- בחלק מהדברים אני כן מסכימה איתך!!

שיש מעין תחושה כזאת ש"לא התקבלת ל...? לא נורא, תלמדי הוראה"..

או"מקסימום אני אשלב גם ת. הוראה"... ולא תמיד זה מה שמתאים ונצרך לבת הספציפית,

אבל- שוב!! זאת הכללה!

כי ב"ה.. יש גם לא מעט שהולכות מתוך אידיאל, וזה כל כך תפור עליהן,

שזה מה שהכי טוב להן ולתלמידים.....

שבוע מבורך!!

אני חשבתי אותו דבר מה כולן הולכות להוראה, וכו'.

אבל... יצאתי עם מורה, ופתאום זה לא הפריע לי שהיא מורה!

 מה קרה פתאום?

בהסתכלות אחורה, אני מבין שמדובר בבחורה שאוהבת את זה, היא עושה את זה מכל הלב. ככה שהיא סיפרה לי חוויות ו... פתאום זה נהיה מקצוע מגניב!

מסקנה - הכל עניין של התאמה.  לכי על מה שאת אוהבת, שמתאים לך!

לא על מה שכולן הולכות, כי אין אפשרות אחרת!

ד.א אני חושש שהבעיה קיימת גם אצל בנים רק שפחות רואים את זה. שבנים הולכים להוראה אחרי כמה שנים בישיבה, אפילו כחלק מהמסלול הישיבתי, ואולי זה גם נהפך לסוג של עדר...

למרות שמצד שני יוצא לי לראות כל מיני מקצועות בישיבות, למשל אופטיקה, מחשבים.

בתור אחת שרוב החברות מהאולפנא הלכו ללמוד מקצוע כלשהו שקשור לחינוך (הרבה מתוך ברירת מחדל)

גם הרגשתי את התסכול הזה.

אני הלכתי ללמוד משהו שמעניין אותי, וכן, באוניברסיטה ר"ל.

אני בהחלט רוצה להמשיך עם המקצוע שבחרתי למחקר, ולא רואה בזה התנגשות עם הקמת בית נאמן בע"ה.

כי מורה אני לא רוצה להיות. בשום אופן.

כנראה שלא לכולן יש את הרצון והאומץ לעשות משהו שנוגד את רוב החברה שלהן.

חוצמיזה- מאד נוח להמשיך במסלול הזה..

ברור שאחרי שהגעתי לאוניברסיטה ראיתי בנות דתיות שלומדות הכל, מביו טכנולוגיה ועד כלכלה ומנהל עסקים.

זה פשוט תלוי בחברה שאת מסתובבת בה.

פשוט תחליטי לעצמך, לא צריך להיות מתוסכלות בגלל טעויות של אנשים אחרים..

המון הצלחה!!

בס"ד

בציבור שלנו חילחל ההבנה שמי שלא לומדת הוראה/עו"ס/ בריאות לגווניה,
היא בחורה שהחליטה שאין לה מה לתרום לחברה, ויוצא לה שם של רודפת בצע...
(טוב, טיפטפה הגזמתי, אבל הכוונה ברורה)
זאת בעיה חינוכית ותורנית!
יסוד האמונה היא 'בכל דרכך דעהו' ובכל מקום שאדם מוצא את עצמו , ומרגיש שזה התחום שהוא הכי יכול לתרום
,מחוייב לתרום לחברה.
התואר הוא כלי, והאדיאליסט יפתח את עמ"י ומי שלא יפתח את כיסו...

 

מקומות עבודה פרטיים דורשים מהמעסיק דברים שמקומות עבודה ציבוריים לא דורשים. זה יכול להיות עבודה "דחופה" בשעות הערב או כל דבר דומה אחר.

יצא לי להכיר כמה וכמה נשים (או בעלים של נשים) שלמדו מקצועות מבוקשים ומעניינים, וביום בהיר אחד פשוט התפטרו לאור חוסר היכולת להתמודד עם לחץ העבודה.

זה לא מעסיק ציבורי שבד"כ פחות אכפת לו.

בעולם המודרני, הוראה הולכת ונהיית המוצא האחרון של אמהות ואני משער שגם זה ישתנה מתישהו.

מי שרוצה יכולה. צריך לחשוב גם על הצד הכלכלי: ילד מחוץ לבית הסדר/אוניברסיטה/ ישיבה תיכונית עולה מעל 1000 שח לחודש ישירות למוסד הלימודים. חוץ מביגוד, נסיעות, רופא שיניים +.... מי שמתכננת משפחה גדולה לא יכולה להסתפק במשכורת אחת של בעלה - גם אם הוא בהי-טק, זה אומר רמת חיים בציצמום, אי-יכולת לשלוח ילד לחוגים או שיעור פרטי וכו'. ואם בעלה לא בהיטק והיא מורה- זה ממש קשה. ולא יהיה להם לתת לילד הרבה עזרה כשיתחתן.

לגבי הקושי עם קרירה: כשאת מרויחה סכום חודשי גבוה, את יכולה להרשות לעצמך רכב נוסף, עוזרת בית והחיים קלים יותר. את פשוט קונה בחלק קטן מהכסף שהרווחת - זמן שאחרת תשקיעי אותו בניקיונות ובישולים, ולאו דוקא בזמן איכות עם הילדים.

אני אומרת גם ש"מאחורי כל אשה מצליחה יש בן זוג עם ביטחון עצמי".

מתוך 4 שלמדו רק 2 הצליחו לעשות מזה קריירה, מתוכן רק אחת מהן התחתנה וגם אצלה זה פשוט כי היא המפרנסת הכמעט יחידה (בעלה לומד בכולל).

ולא זאת בלבד, ממה שאני שומע זו שהצליחה היא יוצאת דופן בצורה לא רגילה (היתה לה הזדמנות יוצאת דופן ג"כ - דרך אגב).

עולם ההי-טק שאליו אני משתייך לא מסביר פנים לאמא דתיה.

הלוואי ויקום האדם שישנה את התמונה הזו.

ולא הפרוייקט לחרדיות של מאטריקס לא מספיק, לא מספיק בכלל.

בדיוק? את תעשי מה שאת רוצה ואוהבת. ואם תגלי שעוד 1000 בנות רוצות ואוהבות את אותו הדבר בדיוק זה אסון?

זה מפריע לי כי הציבור הדתי הפך להיות עדר לא רק בזה אלא בהמון תחומים! וכן זה משפיע גם עלי!!

אני רואה בערדיות הזה צימצום של הרבה כוחות!!במקום לתת ביטוי של כוחות האדם מצמצמים אותו עד שאין מקום לעשות משהו אחר...

ואת בתור יועצת צריכה לדעת את זה שחברה משפיע על האדם וכמה שנגיד שאתנחנו לא צריכים להיות מושפעים כולנו מושפעים!! אדם הוא יצור חברותי וחברה משפיעה ברמה כזאת או אחרת!!

נכון יכול להיות שאני לא אהיה מורה ואני יעשה מה שאני אוהבת אבל בהמון דברים שאני ארצה לעשות אני לא אוכל כי החברה לא תיתן...

אני בטוחה שכול אחד יכול להעיד שהיו לו דברים שהוא רצה לעשות אבל הוא לא עשה כי החברה לא נתנה לו...וכן מאוד מאוד קשה לי לומר לאנשים מה אני הולכת לעשות כי אנשים ירמו גבה וישאלו בזלזול ועורבב ב"אכפתיות"  "אז מה תעשי עם זה?!" "זה מה שאת רוצה לעשות?!" או אפילו יגדילו לעשות ולהגיד "לא עדיף לך לעשות תואר??"

תגידו אז מה אכפת לך?? אכפת לי! כי אולי אני מצליחה לעמוד על שלי אבל לא כולם כאלה ואני רואה בנות נופלות ללחץ ופשוט הולכות ללמוד משהו "מועיל"... ואם זה מועיל לי לעשות מה שאני רוצה??

כמו שראית כאן תגובות שמראות שסומכים עלייך שתבחרי באמת מה מתאים לך, ולא תלכי בגלל שה"עדר" הלך, ככה אני מציעה לך לסמוך על אנשים אחרים שהם עושים דברים לאחר מחשבה ולא בגלל העדר. (אני יודעת שזו אמירה כללית ולא כוללת את כולם, נכון, אבל יש מקום גם למחשבה כזו לדעתי).

ועוד דבר: שלא תרגישי לא נעים להגיד לאנשים מה את לומדת! ממש לא! זו הבחירה שלך והם צריכים לכבד אותה, גם אם היא לא ממש נורמטיבית בחברה שלנו. (אני אוסיף בהערת אגב, שלי זה דווקא כיף להגיד לאנשים מה את לומדת ולראות אותם מתפחלצים ושואלים "יפה, אבל למה?" אז תנסי ליהנות מזה...)

ושיהיה הרבה ב"הצלחה!

גם אני חשבתי כמוך והתעצבנתי מזה שרוב הבחורות הדתיות הולכות ללמוד הוראה.

אבל אז הבנתי שהרבה עושות תואר ראשון בחינוך, כיוון שהן רוצות לעבור לתואר שני (ייעוץ חינוכי לדוגמה..).

יש כאלו שלומדות תואר ראשון בחינוך, כדי שתקבלנה משכורת יותר גבוהה כשיעבדו בתחום אחר שלא דורש תואר.

ובואי נגיד שזו נק' לטובת הציבור הדתי, שיש יכולות ואידיאל להשפיע ולתת בחינוך.

בקיצור, יש הרבה סיבות. (:

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.