זה סוג של הבעת רגשות, לא??

וזה לא שהחלטנו כבר להתחתן... 

לא אמורים להיות יותר מאופקים, לפחות עד שיש החלטה ממשית על המשך הקשר? ואולי גם אחרי?

 אחרי 8 פגישות זה כבר קשר רציני... נכון לא צריך להפריז בפנטזיות הכול יכול להיות עדיין (עד החופה!) והוא בכלל כתב "קצת מתעגע" זה בנ"א ברור שיש לו רגשות לא משנה כמה דוס הוא... חשוב להתיחס לזה בערבון מוגבל לנשום (לא לפנטז!!)ופשוט לשלוח לו איזו הודעה חמודה!

לא צריך להיות עד כדי כך מאופקים עד כדי קרירות!! אתם בקשר!! ועם כבר הוחלט על אירוסין אז צריך להיות מאופקים אבל לא קרירים! אחות זה בנ"א לא רובוט! תכתבי משהו נחמד לא נסחף מצד אחד מצד שני לא קריר!

שיהיה יום טוב!!

אני רק שואלת אם זה בגדר ה"מקובל"...

זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, ותולי בהתקדמות הקשר, יש כאלה שזה לא קשור גם אחרי 15 פגישות. 

אישית אני לא אוהב את המדדים הטכניים האלה, קצת מרובע.

בס"ד

אחרי מספר כזה של פגישות.

בהצלחה

רציתי להתייעץ, כי כשדיברתי עם כמה חברות הם היו פשוט בהלם... ואמרו שזה לא צנוע ולא מתאים... למרות שלי זה לא ממש הפריע... ורציתי לשמוע מה אתם חושבים...

אז, תודה

אלא כך צריך להיות. ההתבטאות הזו היא לא כלפי סתם אדם, אלא כלפי מישהי שהוא מפתח איתה קשר במטרה שבע"ה תהפוך לרצינית- יתכן ותהיי אשתו.

כשמבטאים רגש- אדם מרגיש מוערך, ורמת הקשר אוטומטית עולה שלב, ישנה תחושת בטחון ויציבות גבוהה יותר בקשר, מעמיקים את הקשר עוד ועוד ומשתחררים יותר ומכך מסירים את המחיצות

חשוב לבטא רגש, ובלבד שלצד השני נח עם זה. בוודאי שיש לדבר על דברים בקדושה הראויה ולא חלילה על דברים שבאיסור.. אבל הדברים נצרכים

אני מצרפת לך תשובה של הרב שמואל אליהו:

"מותר וצריך להביע רגשות בקשר, לא מומלץ בפגישה הראשונה או השניה (וגם אח"כ .. צריך לבדוק שהצד השני "מכיל" את זה..)

מותר לומר (לא מומלץ בפעמים הראשונות): אני מתגעגע אליך, אני אוהב אותך, את יפה בעיני..

לומר רק דברים אמיתיים, ולא להגזים או לשקר בתיאורים רגשיים!!  

כמובן , שכל זוג זה שונה.. הכל זה לפי המקום הזמן והאדם.."

 

לי ממש לא הפריע שהוא שלח הודעה כזאת.. אבל יצא לי לדבר עם חברות שגם נפגשות עכשיו והן כמעט הרגו אותי! אמרו לי שהבחור צריך להיות יותר מאופק ושאני אדבר איתו על זה וכו'...

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שממש עזרת לי עם התשובה שמצורפת לה תשובתו של הרב שמואל אליהו... תזכי למצוות!

זו לא תשובה של הרב שמואל אליהו, אלא של הרב שלמה בן אליהו <מאתר כיפה..>

ובהצלחה רבה!

שנתבשר בשמחתך בקרוב

אני באופן כללי לא ממליצה בכלל לשתף חברות.

זה שלך. אישי. בעז"ה עד 120. 

ורק את יודעת אם זה טוב לך או לא. אם חייכת שקראת את זה זה סימן חיובי.

רק את נפגשת עם הבנדם ויוצרת איתו קשר, לא החברות שלך, ואם אותן זה "מזעזע" שהן יגידו את זה לבחור שישלח להם הודעה כזו בעתיד..

בקיצור- תקשיבי לעצמך!!!!!!!!!

"זה לא כ"כ כיף להיות דוס טרור..."

[במנגינה של "מי שטוב לו ושמח"]

זה כיף וטוב להיות דוס <טרור??!!>...

זה במנגינה של "זה לא כ"כ כיף לראות גן סגור"...

ובמנגינה שלך, "מי שטוב לו ושמח דוס טרור!!!"

"זה לא כ"כ נעים לראות גן סגור.."

ואלירז- אין לנו שומדבר נגד דוסים טרור, 

תאמיני לי שאם היה- כבר היינו משתמשים בזה.. 

האמת שלי זה נראה דיי בסיסי ...וזה ממש מתוק מצידו

הכי נורמלי בעולםםםםםםםםם לשלוח הודעה כזווווווו

אתם יודעים, לפעמים אני תוהה לעצמי מה זאת ה"דוסיות" הזאת.

אנחנו בני אדם.

כן!!!

ודוס לא אומר לא להיות בן אדם.

יצאתם 8 פגישות. זה כבר מעבר לסתם..

אני בטוחה שמאחורי המילים האלו  מתחבא לו "אני אוהב אותך".

פעם חברה אמרה לי "מה? הוא שם לב לבגד חדש והחמיא לך? זה ממש לא צנוע"

אז..

ל-א!

צאו מהסרט.

זה בריא, זה טוב, וזה מעולה שהוא אמר את זה.

אם הייתי במקומך והייתי מרגישה ככה גם באמת שהייתי מחזירה "גם אני מתגעגעת".

בשורות טובות!

ממש שמחתי לשמוע את דעותיכם בעניין...

ו-לביא מה פשר ה ^^^ ?

המשך יום-ערב טוב לכולנו!

אני יוצאת עם בחור מספר דומה של פגישות, ולפעמים כשהוא שולח סמסים, הוא כותב: "לילה טוב חמודה" 

מה אתם חושבים על זה? אני מניחה שאחרי התגובות פה על "אני קצת מתגעגע", תהרגו אותי... ובכל זאת, אשמח לשמוע דעותיכם... פשוט, חברותיי טוענות שזה גובל בחוסר צניעות וקצת קשה לי עם האמירה הזאת שלהם.. כי הוא בחור דוס שעמל בתורה מתוך שמחה ואהבת התורה!

אל תצפי שבחור ישיבה ישתנה 180 מעלות אחרי החתונה .

תעריכי את זה שהוא ככה!

וצמוד לתפילין של יד - יש לב. והלב הזה קיים שם.

לא הייתי משתמש במילה שהוזכרה בתור מדוייט, אבל מבין היטב את מי שמשתמש במילה הזו וכנראה גם את כוונתו.

בהצלחה !

וזה מה שהוא אמר?,

 לדעתי זה בסדר, הוא נפתח אליך, אל תקחי את זה קשה

כל המשפטים.."אני קצת מתגעגע"או "לילה טוב חמודה"..ממש לא אופיניי בואו נגיד לחרדים..(אם הם חרדים)(או ממש חזקים)

וכמובן שלא לפגישה ה7 ,8..ממש לא..

זה 7 פגישות...וכבר לכתוב שהוא מתגעגע?..או כמו שהשניה כותבת..."לילה טוב חמודה.."טוב לי זה לא נראה ..

אם זה דתים לאומים,,-אז לא הייתי נגד..(כי זה מובן מעליו ) אבל אמרת שהוא חזק,וישיבה וכל זה..קצת מוזר לי..(אני פשוט לא נתקלתי בדברים כאלה עד כה..)

וברור שיש לו רגשות והוא רוצה להגיד את מה שהוא חושב ומרגיש..(סה"כ גם הוא בן אדם)

אבל אני לא חושבת שאחרי 7 פגישות זה שייך..

                                        אז זו דעתי לעיניין,

                                       המון הצלחה,מירב

ולא אף אחד אחר. אין כזה דבר "מדד גילויי חיבה בין מדויטים בציבור הדתי לאומי". כל זוג, והתקדמות הקשר שלו, כל זוג אנשים ורמת הפתיחות שאליה הגיעו, יחסים זה דבר דינמי ומשתנה, ואין קשר לרמה הדתית של האדם לרצון שלו לקשר עם בחורה, ולדרך שבה הוא מראה את חיבתו אליה.

האמת שיש בחורים /ביינישם  שקצת קשה להם להיפתח ולבטא רגשות כשנפגשים עם המיועדת פנים מול פנים

כך שמצד אחד לגלות חיבה בצורה ישירה או להראות סימנים שיש קשר רגשי טוב ולא רדוד שמתפתח 

זה קצת לא טבעי מבחינת אופיו וכן ייתכן שנראה בעיניו כלא צנוע  .....

אבל מצד שני חשוב להם לפתח את הקשר מבחינה רגשית כי הם לא רוצים לתת תחושה של קור למיועדת...

כדי שהבחורה לא תרגיש שהבנייש עשוי מפח ........ושהוא באמת מעוניין בה  כדי שהוא לא תחמוק ..... 

לכן הם בוחרים לבטא את הרגשות ע"י תקשורת לא ישירה קרי (הודעות ...וכד'..) .

יכול להיות שאצל הבחור המיועד הנ"ל שייך .

בע"ה בהצלחה !

ב"ה

מקנא בך.
הלוואי שבחור שהייתי יוצאת איתו [כרגע לא שייך אני נשואה באושר] היה שולח לי הודעה כזו.

דעתי הדבר מראה שאת מוערכת לפניו, לא מתגעגעים לכל אדם! אלה למישו שחשוב לך שאתה מרגיש קרוב אליו אך לא פיזית[כלומר שהמרחק מונע מלהראות].

ושלא תחשבי שאם קיבלת הודעה כזו מבחור- בייניש בישיבה גבוהה הוא לא "דוס" או "לא מספיק דוס"

כל אדם הוא בעל רגשות. וגם לאנשים "דוסים"[לא אוהבת את ההגדרה הזו] מותר להביע רגשות וזו דרך הולמת מאוד וצנועה!

כי זה אומר שהוא חשב עלייך ואת מתחילה לתפוס מקום חשוב בחייו.

אני לא יודעת אם הייתי נלחצת מזה, אולי רק מהמחשבה מה זה אומר לגבינו? לגבי הקשר ביננו?

זה אולי כן היה מלחיץ אותי לדעת שהקשר התקדם בצורה מהירה .

כי אחרי 8 פגישות מבחינתי זה מהר.

אבל זה היה נעים לי לשמוע את זה במיוחד אם זה בא מהלב וממקום אמיתי אבל את זה רק את תוכלי לברר לעצמך!

בהצלחה רבה!

נ.ב. אשמח לשוחח איתך באישי, גם לי היה משהוא דומה!

דווקא אני די בטוח שרוב הרבנים אומרים לשמור את כל הדברים הנ"ל לאחרי החתונה.

לא שזה משנה מה רוב הרבנים אומרים - כי לכל אחד יש את רבו, פשוט אני תמה - אם רוב הרבנים אכן אומרים ככה, מסתבר שיש 2 אפשרויות למצב:

1. אף אחד כאן לא שאל, ובכל זאת מביעים דיעה, על אף שזה ענין הלכתי.

2. כולם כאן תלמידים של רבני המיעוט.

או זה או זה. מעניין.

וכמובן- כל רב שם את הגבול במקום אחר.

יש דעות הלכתיות לכאן ולכאן- החל מרבנים שמעודדים לומר מילות חיבה ועד לרבנים שממליצים (וכאן אני אומרת ששמעתי על המלצה, לא כפסק הלכה) להתנהג בפגישות כמו בדיני נידה, ובלי מילות חיבה כלל. ורוב הרבנים באמצע- ממליצים על דרך האמצע. 

מובן שיש פה בעיית צניעות. אבל מאידך יש פה בעיה לא פחות רצינית- קשר לא יכול להתקדם בלי גילויי חיבה (אלא אם כן אנחנו בגישה החרדית שלא צריך שום רגש לפני החתונה) רגש לא יכול להיות חד צדדי, הוא חייב פידבק.

וכמו כל דבר ביהדות- צריך למצוא את דרך הזהב שתהיה צנועה ועם זאת מקדמת.

בעייני- הודעה כמו שקיבלה כותבת השירשור היא צנועה ועדינה. 

ואולי אתה לא מודע לדעה הרווחת בקרב רבנים שאינם נחשבים מיעוט?

ביררת זאת?

זה מראה על קשר רציני ובחור שיודע להביע רגשות - שזה דבר חשוב...

בהצלחה!

למה בכעס ובזלזול? ממש לא נעים לקבל תגובות שלך! 

אם הדברים מכעיסים אותך וקשה לך להגיב בצורה יותר נעימה, אז אולי עדיף שלא תגיב... או שלפחות תחשוב פעמיים לפני שאתה כותב תגובה.. לא נעים לדבר עם אנשים שמגיבים בצורה שכזאת.

מקווה שלא פגעתי. אבל באמת שהיה לי מאוד קשה עם התגובה שלך.

הרבה שמחה! ובשורות טובות..

לרמוס אחרים כדי להרגיש שהוא שווה משהו.

מסכן.

שלך בעיקר - וגם של עוד בנות,

ואני אפילו רואה שאף אחד לא התמרמר על זה -או הביע את חוסר הסכמתו.

למה - למען ה' - את מתייעצת עם חברות שלך על הדברים האלה?????

ולמה - למען ה' - כשאת מרגישה טוב עם משהו, (או לפחות הוא לא מפריע לך כהגדרתך) את צריכה לשמוע עוד דעות??

מה זה משנה מה אחרים חושבים על זה????

הרי רק את יודעת מה טיב הקשר בינכם - ולכן רק את יכולה לנתח את תחושת הנעימות/חוסר נעימות לגבי תגובה כזאת מהבחור??

ושלא תביני לא נכון.

אני מאוד מאוד מאוד בעד לשתף, ולהתייעץ, ולשמוע דעות של אחרים.

אבל לא לגבי דברים כאלה.

אני חושבת שפגעת לכם בפרטיות.

אני הייתי ממש נעלבת אם בעלי היה מספר (לא עכשיו, זה ברור מאליו, אלא עוד לפני שהתחתנו והתארסנו) למישהו אחר על מה הוא אומר לי.

זה פשוט לא שייך.

עד כאן.

ובלי קשר - את דעתי אמרתי בהתחלה. מה רע?

רע זה לא.

וזה לא משנה בכלל אם זה מקובל או לא.

את צריכה לחשוב אם זה מקובל עלייך.

אם לא - זאת כבר בעיה אחרת.

בהצלחה רבה!

זה ממש לא היה נעים.

ועכשיו , להתייחסות רלוונטית לתוכן הדברים שלך:

אני בין האנשים היותר משתפים שאני מכירה. ממש ממש ממש לא מופנמת, ובטח שלא "לא מדברת על הדברים שלך".

ודווקא בגלל זה - ראיתי דברים שאולי אתה לא ראית.

היא אמרה שלה זה לא הפריע

אבל לחברות שלה כן.

ולכן היא שאלה.

וזה מה שהציק לי.

למה אכפת לה מה חברות שלה חושבות על הקשר שלה עם הבחור שהיא יוצאת איתו??????

היא לא יכולה לבדוק לבד עם עצמה?

גם אני, בתור בן אדם סופר-משתף, והכי לא מופנמת, יש דברים שצריכים להשאר בינהם.

מה יהיה כשהיא תתחתן?

גם אז היא תשתף בכל מיני דברים שבינהם (ובכוונה אני מציגה את זה ככה) את החברות שלה???????

להיפך, בדר"כ אני לא מאלה שמשתפות... אבל יצא בשיחת חברות לדבר על הבחורים בכלליות.. ואז איכשהו התגלגלה השיחה לכינויי חיבה והיה ויכוח מה נחשב ככינוי חיבה שהוא בגדר לא צנוע וכו'...

ולכן החלטתי לשאול בפורום (שבו לא מכירים אותי...) , לראות אם באמת יש פה עניין של בעיית צניעות <כי אין לי יותר מידי ניסיון בתחום...>

הרי זה משמח לקבל הודעה עם פן קצת יותר אישי <"חמודה", "מתגעגע קצת" וכו'...> , השאלה היא איפה הגבול.

אם היתה לי תשובה ברורה, זה לא היה נפתח לדיון בפורום. ולרוב אני מהקוראים הסמויים של הפורום- לא ממש לוקחת חלק פעיל בתגובות וכו'...

מקווה שעכשיו המטרה יותר ברורה...

הרב שמואל אליהו פוסק שראוי שלא לומר מילות חיבה עד לחתונה.

אבל אני לא בטוחה.

האבתי את ההלכה ...{תישלחי לי את התמונה בחתימה שלך ...[לאימל]

תהיי חמודה גם ותחזירי לו משהו בסגנון "אז בוא ניפגש.. " ותצאי מהר מהבועתיות הדוסית שלך!

מה הבעיה ההלכתית של לשלוח הודעה כזאת, נראה לי מאוד יפה שבחור "דוס" יצא קצת מהריבוע והביע רגש, אני ממש מעריכה את זה, זה ממש מחמם את הלב.

מה רע? כל אמירה של חיבה היא לא צנועה? עדיף בייניש שיושב עם הראש בתוך הגמרא ולא מסתכל עליך, כי הוא דוס???

הוא בסה"כ היה עדין, זה לא היה פנים אל פנים, שאז אולי אפשר קצת להבין, ובטח הוא גם לא רצה להלחיץ אותך, רק לרמוז לך את ראייתו את הקשר.

 (גם אני מגדירה ת עצמי כ"דוסית", אבל נראה לי שהסחפות יתר עם הדוסיות, רק הורסת לנו את התום...)

גם אני הייתי במצב דומה לשלך, יצאתי עם בחור נחמד מאוד והוא מהר מאוד גילה סימני חיבה

וגם אמר דברים כמו אני מתגעגע וכו'... (אם כי נראה לי שהוא השתמש בהתחלה ברמיזות יותר מאשר במפורש).

היה לי מאוד (!!!) קשה עם זה. חשבתי שביינישים לא אמורים לדבר ככה ושזה לא צנוע...

כיום ב"ה הוא בעלי

יחד עם זאת... אני עדיין חושבת שלהגיד אני מתגעגע זה מעט מוגזם לשלב הזה, אפשר להגיד שטוב לי מאוד בפגישות, שנעים לך, שמאז שנפגשנו אני יותר שמח וכו'... אבל נראה לי שזה לא כ"כ צנוע להגיד במפורש אני מתגעגע. למעשה, יש בעניין הזה עדיין מחלוקת ביני לבין בעלי.. הוא מאוד מאוד צדיק אבל יחד עם זאת כפי שאמרתי הוא יותר נפתח בפגישות והביע רגשות ואני הייתי המאופקת.

המסקנה שהגענו אליה היא שא"א להיות בלוק. צריך להראות לצד השני שטוב לך, שהכיוון חיובי אך עםזאת חייבים לשמור על צניעות בדיבור!! א"א להגיד כל מה שרוצים...

מקווה שלא סיבכתי אותך.. הנק' העיקרית שרציתי להגיד היא שלענ"ד לא ראוי לדבר כך כ"כ מהר אך עם זאת זה לא מוריד מצדיקותו וכמובן שתמשיכי בקשר...

בהצלחה רבה!

פעם אחת להביע רגש זה טוב..אך אם אומרים בכל פגישה ממש..אול יזה אומר משהו..אולי.(אולי רגשנות גדולה..לא שזה רע .אך למי שזה מתאים)

הוא לא אומר לי פנים אל פנים שהוא התגעגע וכו'... הוא שלח לי בהודעה אחרי שהיה פער יחסית גדול <5 ימים> בין הפגישות... ועכשיו שאני חושבת על זה, אולי באמת הוא הרגיש צורך להראות שהקשר חשוב לו... אני יותר מאופקת, אני לא רואה את עצמי שולחת הודעה כזאת גם אם אני מאוד מתגעגעת... 

אז תודה על התגובה, נתת לי נקודות למחשבה... =]

אחרי המעשים- ימשכו הלבבות.

אני חושבת, שאם הוא מתחיל להפתח- הגיע הזמן שגם את תעשי צעד קטן לקראת זה.

אם רוצים שקשר יתפתח צריך לאפשר לו לקרות, אחרי 7-8 פגישות הגיע הזמן,

אל תילחצי אבל אנחנו התארסנו אחרי 3. אם בא לך להתייעץ באישי- חופשי

אול יאם היה עולה לו בראש משהו כמו :היתה פגישה נעימה/נחמדה מאד(אחרי 7-8 פגישות זה לגיטימי) הוא הי המשתמש במשפט הזה אך לא עלה לו ניסוח אחר...

לדעתי בחור עם לב טוב ש  ל א   יודע להביע רגשות גם כן אפשר למוד את זה. עוד לומדים המון אחרי החתונה (רק ראו כמה ספרים נכתבו על הבית היהודי ,כמה שאלות לרב שמחה כהן שליט"א וליועצים זוגיים.) גם אחרי החתונה יש המון מה ללמוד. אבל לפחות את יודעת שהוא יודע להביע רגשות.אבל עדיין..למרו תשהוא דבר על הרגשתו כלפייך (ולא בעקיפין כלפי הפגישה) הביטוי"מתגעגע" עדין צנוע ומאופק

מסכימה איתך שיש ביטויים שבכלל אין להם מקום ובנוסף שהם מוקדמים מדי. אך זה עדיין צנוע. ושוב, אול יהוא לא חשב באות והרגע על ניסוח.

עדיין צנוע ? מי יקבע ?

מילות חיבה לפני הזמן

הרה"ג יעקב אריאל

שאלה:
האם מותר להשתמש במילות חיבה כלפי בחורה שאיתה אני יוצא? הקשר נמצא במצב רציני, אך לפני כל החלטה רישמית.

תשובה:
עד החתונה יש להימנע ממילות חיבה.

------------------------------------------------------------------------------------------------

הנה,דוגמא לרב שאוסר....

מה נחשב בגדר "מילות חיבה"? איפה הגבול עובר?

אישה בקשר זקוקה למילות חיבה. לא סתם אומרים בהדרכת חתנים לומר כל יום 30 פעם לאשתו שהוא אוהב אותה..

קשר צריך פתיחות ושקיפות כדי להתקדם. במיוחד במישור הרגשי.

וכמובן- הכי טוב שכל אחד ישאל את רבותיו ועדיף לא בSMS אלא בשיחה שבה אפשר ללבן את העניין ולבחון איפה הגבול עובר ומה אסור- ומה מותר וכדאי.

בס"ד

7-8 פגישות זה אומר שאתם בערך חודש ביחד (אולי אפילו יותר מחודש) ולכן לא נראה לי שיש עם זה בעיה כי זאת תקופה לא קצרה בכלל אבל כל אחד ואחת בקצב שלו!

מה רע בלכתוב " אני מתגעגע " אחרי מעל חודש שאתם ביחד?

אני לא רואה בזה פסול אבל כמובן שלא רצוי להביע יותר מידי רגשות בשלב הזה כי עדיין אתם רק יצאתם 7 פגישות.

אני לדוג' קבלתי הודעה כזאת אחרי פגישה 3-4 אם אני לא טועה והאמת, לא הייתי בהלם, שמחתי לקבל הודעה כזאת ואפילו התרגשתי (למרות שזה היה בתחילת קשר), וזרמתי כי באמת היה לנו קשר רציף ויומיומי ככה שהודעה כזאת הייתה במקום!  (אני מקווה שאת קוראת את ההודעה הזאת והמבין יבין )

אולי אולי אחרי שמתארסים אפשר לומר איזו מילת חיבה או להגיד שמתגעגעים אבל לפני עדיף לא.

עדיף לבחורה להגיב יותר עניינית כמו: מה נשמע? איך בישיבה?  זו לא קרירות זו מציאות של איך עדיף להיות בקשר לפני אירוסין ולפני חתונה

בהצלחה!

אחרי 11 פגישות.

קשר מתקדם מאוד מאוד.

אז שיתארסו...במזל-טוב...

שוב- גם פה מדובר בבחור מאוד דוס, ישיבה גבוהה והכל

יוצאים חודש וחצי..

זה תלוי מאישה ישיבה הבחור

מי הרב שלו

מאיזה משפחה הוא בא

מה הרקע שלו

מה אופי הקשר

איך הוא אמר את זה

מה היה לפני בכל הקשר

מי הבחורה 

מאיפה היא באה

וכו'

יש רבנים שיתירו דבר כזה.

יש רבנים שיאסרו 

ואם זה מאד מדאיג אותה- שתשאל תלמיד אחר של אותו רב שלו...

שיש בעיה עם כל כינויי החיבה הללו... בעיקר כשהוא אומר לה בפנים: "אני אוהב אותך"... 

אבל אני לא יודעת עד כמה הם מודעים לזה שזה קצת בעייתי... בחורי ישיבה לא תמיד עוברים הדרכה מאוד מדוקדקת של מה לומר ומתי.. והם אומרים כל מה שיש להם על הלב...

בקיצור, אולי אפשר לרמוז לו שזה יכול להיות קצת בעייתי להשתמש במילים כאלו לפני חתונה.. ושאולי כדאי להתייעץ עם הרב עד איפה הגבול...

<כך אני עשיתי, ואצלי זה היה "אני מתגעגע" (בסמס)... והבחור באמת שאל את הרב שלו והבין שזה קצת בעייתי... בעיקר כשאפילו עוד לא התארסנו... מילא אז, אבל גם צריך קצת יותר בעדינות.. ולשמור את הרגשות לאחרי החתונה... שאז זה ממש חובה להחמיא ולתת מקום לרגש להיות מובע...>

אני סיימתי לא מזמן קשר רציני...היו לצערי מילות חיבה..נשמה,כפרה עליך,חמודה,מתגעגע...כן הוא בחור ישיבה,מאוד ידועה...אני מתחננת..!! אל תגידו מילות חיבה לפני שאתם בטוחים שזה\זוהי הבנאדם שתרעיפו עליו בע"ה את כל מילות החיבה ,החום והאהבה למשך כל החיים..ואני לא אומרת את זה דווקא מצד הדוסיות..

אני אומרת את זה מהצד האנושי..למה סתם לתת חלק מהלב למישו שאולי לא שלכם..למה סתם לטעת תקוות שווא\ ולהטעות אם זה נחתך..לא חבל על הדמעות..(והטישיו..)..??

     בבקשה תקחו הכי רציני בעולם את מה שכתבתי..!

בע"ה שכולנו נמצא את האחד\האחת שמגיע לו

לה את כל מילות החיבה, החום והאהבה....

סתם שתדע..אני לא פסלתי אותו..זה הוא שחתך..

גם לא אף אחד אחר מה אתה חושב...מי שמכיר אותי..יודע..

אני בהחלט לא מנסה להיות צינית, אבל עוד מעט תשאלי אותנו גם-' מה הייתן לובשות לדייט....'

תהיי מי שאת!!! הוא צריך לאהוב ולהתחבר לתגובות שלך.ורק שלך.

אם לא ציפית ממנו להגיב ככה במיוחד אחרי מעט פגישות, אולי תגידי לו את זה...

אבל אם זה לא מפריע לך- אז למה לא. תחזירי הודעה חמודה

שיהיה בהצלחה ממש ורק בשורות טובות!

מרוב שנכנסים לכל "הכללים" מאבדים את הטבעיות, תזרמו,!!! אם הבחור מתגעגע, אז שיגיד, הוא לא צריך לשאול רב על כל רגש שהוא רוצה לבטא, אם תשמרו הכל בבטן ותשדרו איפוק, איפוק ואיפוק לא תתקדמו לשום מקום.

תשתפו ברגשות ולאט לאט תבנו זוגיות בריאה ויציבה, תשמחו שאתן יוצאות עם בחורים שיודעים להתחבר ולבטא את שעל ליבם.

לעניות דעתי הכוונה של הרבנים שאומרים לא להרבות במילות חיבה זה לקרוא למישהיא כל הזמן יקירתי, אהובתי וכו , אבל לא נראה לי שיש רב שיגיד: אל תגיד מה שאתה מרגיש אלא ההפך, יש מישהו שמתגעגע אחרי 20 פגישות ויש מי שאחרי 3 הכל נורמלי ולגיטימי, אני מאמינה שדוקא הבחורים הצדיקים והתמימים אומרים מה שמרגישים בלי להיכנס לכללים וחוקים דימיוניים שסתם הורסים את הטבעיות שביצירת קשר בריא ואמיתי.

מאחלת לכולכם שתמצאו את בני הזוג הרגישים והטיבעיים ותחיו באושר עד 120

זה לא קשור לטבעיות וזרימה! לא קשור!!

אני חושבת, מניסיוני המר, שברגעים כאלה את צריכה לשאול את עצמך שאלה:

"האם אני סומכת עליו בקטע הדוסי"?

כי אם לא, ובעצם שליחת ההודעה, או כל ביטויי חיבה כאלו את מרגישה זלזול מסויים,

כאילו את סוג של רכוש שלו (ובנים, תהיו בשקט. כי בת שלא מעריכה את מי שנותן לה מחמאות,

ולא סומכת עליו, זה פוגע בה, והיא מרגישה סוג של מושפלת..),

ואת בעצם מרגישה שהוא לא צנוע וזה לא מצביע לדעתך על מידות טובות, אז תגידי לו מהר! שלום.

ואם את כן סומכת עליו, ואת יודעת שהוא דוס, וירא שמיים בעינייך, (כי ת'אמת, רק ה' יודע עד כמה..)

וזה בא אצלו ממקומות טובים, אז תמשיכי, ותנסי לעכל

[וקשה לי ממש לכתוב לך את זה, כי אני מרגישה שאני לא מסוגלת ששום בן יעיז להגיד לי שום דבר כזה... נכוויתי מזה כבר, וכמו שכתבה כאן מישי אחת למעלה, זה רק עושה לך רע על הנשמה אחר כך, אם את נפרדת ממנו, וכל מילה כזאת היא כמו דקירה בלב, ויש לך איזושהיא הרגשה של סליחה על המלה, משומשת.]

ותכניסי לעצמך להבנה ש- ככה אומרים לי לפחות-

אין מצב שפתאום אחרי החתונה הבנים יוכלו להתחיל לשלוף את כל המחמאות,

והבנות יהיו בכלל מסוגלות לקבל את המחמאות האלה,וזה צריך לבא קצת לפני כן..

אני- כתגובה לזה אומרת ש-

יש הרבה דרכים לבטא רגשות, חוץ מלומר מתגעגע, אוהב, יקרה, חמודה..

אפשר פשוט להביע בדאגה, במחשבה, בהמון דרכים אחרות!

ועוד משו- אני הבנתי מר"מ בישיבה כלשהי, שלהגיד מתגעגע זה לא צנוע...

מסתבר, כמו בכל דבר, שיש מחלוקות בעניין,

ואני לא חושבת שמישו פה, מכל המגיבים, יכול להחליט לך מה בסדר ומה לא, מה צנוע בעינייך ומה לא..

כי זה רק מה שאת מרגישה!

ותקשיבי רק להרגשה שלך!

לכאן או לכן!

ואם את כן סומכת עליו בקטע הדוסי,

ויודעת שזה בא ממקום טוב בבנאדם,

אבל חושבת שזה לא הכי צנוע...

את יכולה להגיד לו שזה מפריע לך...

אולי קצת יתייבש, אבל זה עדיף מאשר שאת תפגעי..

נראלי.

זה מה שאני חושבת, אני לא חותמת שזה נכון לכולם...

זה מה שאני מרגישה...

תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

וואו, מקווה שכתבתי ברור ומובן, כי זה פשוט התפרץ לי מהלב..

כל טוב סלה!!!אמן!

שיש פה מישהי שמסכימה איתי,שאם מישו חותך איתך אחרי קשר שיש בו מילות חיבה..כל מילה נהפיכת לעוד דקירה...אז למה להכאיב..

גם אני מסכימה איתך...

אבל לא רק על מילות חיבה, כנ"ל מתנות, חוויות מיוחדות במיוחד(כמו שבתות ביחד, טיולים...) וברור שגם נגיעות

אחר כך- אם נפרדים אז כל דבר כואב,

אבל לגבי פותחת השרשור- להגיד אני מתגעגע- זה לא כזה נורא, כי איך שהוא בכל אופן צריך להראות שיש גם קשר רגשי.

מן כזו תחושה שחייבים לתקשר איך שהוא ולדעת באיזה מקום אני- ובן הזוג עומדים.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.