לא מצליחה למצוא בזה שום דבר נורמלי כי גם בעיני זה מגעיל בטירוף......

ואת זו שנורמלית בכל הסיפור הזה, לטעמי......

יש לי השערה, שאולי היא מבקשת ממך עצות איך לגמול אותו, כי היא חוששת שאת מקנאה בה על ההנקה הארוכה

תחפשי תירוצים ללכת למקום אחר בשעה שהיא מניקה אותו. לא נראה לי שהתעקשות להישאר ליד תורמת לך או לה (או ליונק). לא?

לדעתי זה טבעי לחוש שלא בנח, כי זה מראה לא רגיל בימינו, למרבה הצער. אם היינו רגילים לראות את זה, זה לא היה בולט וצורם. כמו תספורת של פארה פוסט משנות השבעים, או של ג'ניפר אניסטון מלפני עשור

אין לי ניסיון או היכרות קרובה עם הנקה כ"כ מאוחרת. והיא מאוחרת בכל קנה מידה. אני רק יודעת את מה שהיה נהוג בתקופת חז"ל (שזה הרבה מאוד זמן, יותר מ-1000 שנים) : היה ידוע מקובל ורגיל שאשה מניקה את ילדיה כסטנדרט עד גיל שנתיים, ועד זמן זה נחשבת ליולדת, גם היום, עד שלוש אם הילד צריך, ועד ארבע אם הילד ממש חלש וחולני. ולפי זה נקבעו כל ההלכות בעניין: צומות, חיוב בשינה בסוכה - לאיש אשה וילד, ובטח הידעניות פה יזכירו עוד הלכות כאלה.

אז אולי תוכלי להביא לה ספר הלכה או דף מודפס עם ההלכות וההנהגות האלה, וללמוד יחד או להסביר שחז"ל היו מאוד בעד הנקה מאוחרת והבינו את הצורך בה, ולא דחקו באף אחד לגמילה. אבל הנה ב"ה הילד שלה עבר מזמן לרף שקבעו חז"ל, מבחינה הלכתית שתואמת את הצד הביולוגי. ולטובת כל הצדדים, ילד אשה ואיש, עליה להחליט שהיא מפסיקה את ההנקה וזהו. היא נתנה לילד מעל ומעבר, הוא קיבל את כל מה שהיה צריך בתחום הזה, ומכאן והלאה זה רק יזיק לו כי אין לו עוד צורך בזה. כי "גם אכול דבש הרבה לא טוב." זה רק יסמן את שניהם כיוצאי דופן וחריגים באופן בולט ולא צנוע. בגיל 3 ילד כבר מבין דברים וחבל שיפלוט כל מיני דברים בציבור, שאח"כ היא עלולה להצטער עליהם ולהתבייש בהם.

לגבי אופן הגמילה - על זה כבר נשפכו נהרות דיו ושעות מחשב, כאן ובפורומים אחרים. עליה להחליט קודם עקרונית שהיא מפסיקה וזהו. ואז לקרוא ולחפש את הדרך הכי טובה לה ולבנה. מן הסתם יגידו פה: לתת לו תחליף צומי אחר, מאוד מספק, לכרוך זאת עם עניין הציצית, כיפה, לימוד תורה ואותיות הא"ב, אולי אולי גם עם עצמאות ושליטה בצרכים, כל הסימנים של ילד בן 3 !  ולתת חיזוקים גם לעצמה ולבעלה, אולי בחופשה קצרה של אבא ואמא, שבה הילד יגלה שהוא יכול גם בלי "לינוק מהנוק" במשך יומיים. ואח"כ לחזור מהחופשה עם מתנה שתהווה תחליף ל-נוק, "כי התגברת ואתה כבר גדול ויכול."

ורד יקרה, את לא מגעילה שאת לא זורמת עם זה. זה לגמרי אנושי. במקרים כאלה, כמו זה וכמו היחס לנטיות הפוכות, אני אומרת לעצמי שעלי להיצמד להלכה: עלי לנתק את עצמי מרגשות הגועל שזה מעורר בי, ולהתייחס לזה עניינית: התורה לא "נגעלה" מזה, היא פשוט אסרה את זה, באופן פשוט ברור ורגוע. (ובמקרה זה, את ההנקה מעבר לגיל 4 ) זה שלי יש קושי להתמודד עם זה, זה בסדר. אבל כשאני באה להתייחס ספציפית לאנשים, אני מכריחה את עצמי להתייחס עניינית. זה מצב קיים, נתון, המעשה עצמו אסור, אני מנסה לא להיגעל ולא לשנוא, אלא לזכור מה אמרה התורה בעניין זה.

מותר להניק עד גיל 4, ואם הילד חולני אז עד גיל 5 (סליחה שאין לי מקור כרגע).

תסלחו לי, אבל למרות שלא הזדמן לי להניק מעבר לשנתיים, הדיון הזה מגעיל אותי.

אני לא מתכוונת אלייך, ורד. את מקסימה, ואת לא צריכה לזרום איתה, זכותך להרגיש מה שבא לך.

 הגעתם לשיחה על כך? היא ביקשה ממך עצות איך לגמול? או שהיא הרגישה ממך שאת סולדת מיזה?!

נראה לי שאין זה מעניינה של חברה להחליט לחברתה דברים בעניינים אילו. ובטח לא, במיחלה ממך נחשונית, להביא לה מקורות וכו'.

ובדבר ההלכה,

אין שום חיוב להפסיק להניק. בד"כ המציאות היא זו שמפסיקה את ההנקה.

אני מכירה חברות שמתקשרות לרב לבקש היתר להפסיק להניק לפני גיל שנתיים, ע"מ להיכנס להריון, והוא לא מסכים בקלות!

(באמת שמעולם לא חשבתי על רעיון כזה ולא שמעתי שיש לזה בסיס.. אני מספרת עובדות)

ההלכה לא מתירה לחזור ולהניק אם הפסיקו ליותר מ-72 שעות לאחר גיל שנתיים, אבל אם הילד חולה או חלש מותר לחזור. זה מה שידוע לי.

מצד שני, חובת בההנקה היא עד 24 חודש. (מבחינת חיוב האשה לבעלה וכו')

אם חברה שלי תרצה להפסיק להניק לפני גיל שנתיים, למשל, ותשאל בעצתי, אז אשתדל להמציא לה מקורות להדרכתם של חז"ל ורבנים, למה לא?

וככל הידוע לי, קיימת הלכה שקובעת שמותר להניק רק עד גיל 4, וילד חלש וחולני עד גיל 5.

יחד עם זאת, בשיעור של רב פוסק (הרב טברדוביץ), שאלו אותו עד איזה גיל מותר להניק, והוא לא נקב בגיל. כך שאולי יש דיעות שלא פוסקות גיל מסויים להפסיק בו.

ומי שהפסיקה להניק ל72 שעות מעל גיל שנתיים, אסור לה לחזור להניק על דעת עצמה גם אם התינוק חולה או חלש, זה דורש שאלת רב.

אביא לך מקורות, והרבה יותר חשוב-אתן לה תמיכה ועצות....

פשוט פה זה לא היה נשמע ככה.

אבל האמת, אני מרגישה גרוע עם ה"חפירה" הזאת על חשבון ורד... שפשוט קצת סיפרה על תחושותיה בעניין.

אני גם מכירה מישהי שהילדים שלה ינקו עד גן חובה= גיל 5.. והיא עוד היתה עושה את זה באמצע העולם..

טוב שהיא לא היתה באה לכיתה א' ומניקה אותם בהפסקות אוכל....

זה כ"כ מגעיל..

את באמת הנורמלית בעניין.....

לך לא נעים - אז תטפלי בתחושה שלך לא בה ובבחירה שלה. תתרחקי ואל תסתכלי.

תעבדי על המחשבה שה"היגעלות" שלך זה כי ככה חונכת והתרגלת בחברה שגדלת בה ולא משהו אובייקטיבי.

למה צריך להסביר לה שחזל קבעו רף וכו' וכו' גם בדברים שנחשונית כתבה לא כתוב שאסור להניק אחרי גיל שנתיים אלא שעד הגיל הזה זה די הכרחי (לפחות היה ככה פעם). לא אסרו הנקה של ילד בן 3.

היא מבקשת עיצה איך לגמול? בסדר, זה נורמלי שמתישהו זה מתחיל להיות מתיש, אחת מגיעה לשלב הזה בגיל שנה אחרת בשנתיים אחרת בגיל שלוש. ובד"כ גם כשרוצים לגמול לוקח זמן עד שבאמת עושים את זה כל אחת והקצב שלה.

<רק אציין לסיום שאת הקטנה שלי הנקתי עד קצת אחרי גיל שלוש וזה אולי היה מתיש אבל בטח שלא מגעיל>

בלי לשפוט את תחושת הגועל (אין מה לעשות נגדה ממילא) - יש להפריד בין התחושה ובין הפעולה שבעקבותיה.

כלומר: אם מישהי חשה גועל, שתטפל בגועל שלה (שתתרחק, שתסתכל למקום אחר, וכן הלאה), ולא בגורם לגועל (כלומר - המניקה והיונק אינם אחראים לתחושה הסובייקטיבית של הגועל, ועל כן אל להם לשאת בטיפול בגועל).

אין שום איסור להניק ילד בן שלוש.

הבורא נתן "שיני חלב" שיפלו בגיל שש, לציין שעד גיל זה הילד אפשרי שיינק.

לדעתי אסור שמי שלא עברה הכשרה מקיפה בנושא הנקה, תייעץ בנושא. להנקה יתרונות רבים גם בגיל 3 וגם מעבר לכך, כל עוד כולם רוצים בכך. תקצר היריעה מלהרחיב (ובכל מקרה ני לא מספיק מוסמכת על מנת להרחיב).

בכל מקרה, ההחלטה על גמילה היא לגמרי אישית של המניקה והיונק, ואין שום מקום להתערבות בנושא הזה.

האמא ביקשה "עצה לגמילה", אבל לי נשמע שהיא התכוונה אולי לומר:

1. תכירו ותחמיאו לי על ההשקעה היפה שלי בילד שלי. זה ייתן לי כח להמשיך!

2. חשוב לי שתדע שאני לא שופטת אותך על שאת מניקה זמן קצר יותר מאשר אני.

וורד - האם זה נשמע לך מתאים?

ההשוואה לנטיות הפוכות לא שייכת בכלללל. לא יותר מהשוואה לג'וק מעוך או דברים מגעילים אחרים.

ההנקה היא המצאה מופלאה של הבורא! שלא מפסיקים לגלות עוד ועוד דברים אודותיה, ולעולם לא יצליחו לחקות אותה בני האדם!

שפעם באתי לבקר חברה , והיא נתנה לכל הילדות שלה לפני השינה , מטרנה בבקבוק -כולל לזו בת השבע. אז אני עוד לא הייתי אמא , זה היה נראה לי לא מתאים - אבל מצד שני -. אין כאן נכון , לא נכון . כל אמא והשיטות שלה.

נצל"ש

בקשר לנטיות הפוכות - לא נעים לי להגיד ,אבל גם זה לא מגעיל אותי ., כאילו - למען הסר ספק - לי אין נטיות הפוכות. אבל אני מכירה מישהו כזה ודווקא דתי . אדם נחמד ועדין (פעם היינו דייט ) . קשה לי - אז אני לא חושבת על מה האנשים האלו עושים - אבל יותר מגעיל אותי דווקא גברים , שמשוטטים באתרים של דבר אחר.

בכל זאת ההשוואה כאן לא במקומה - זה פשוט שני דברים שונים.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הייתי בטוחה שאת באמת משווה את זה לג'וק מעוך, וזה היה כל כך קולע

כמובן, "ייתמו חטאים ולא חוטאים". הם לא אשמים, גם הג'וק לא אשם שהוא מעוך.

(אפילו שגם אני לא מוסמכת, ומן הסתם למדתי פחות ממך):

יש סוג מסוים של נוגדן (IGA) שילד ממוצע מגיע לייצור אופטימלי שלו רק בגיל חמש. נוגדנים אחרים מושגים בגיל הרבה יותר מוקדם (שנה למשל). אבל סוג הנוגדן הזה - אם הילד יצטרך אותו, ובנסיבות מסוימות יש צורך קריטי - עד סביבות גיל חמש הוא יכול לקבל אותו רק בהנקה!

תסבירו לי איך כבר לפני אלפי שנים חז"ל ידעו את כל זה כשקבעו את גיל חמש כגבול עליון סופי להנקה?

תעזרו ל-י לפתוח את הראש!!

לא לגרום לה להפסיק להניק!!!

זכותה המלאה לעשות מה שרק בא לה עם הילד שלה, אבל לי אישית הנושא הזה מציק, מה אני יכולה לעשות?

תנו לי להבהיר כמה דברים- אותי זה לא מעסיק כמעט ב-כ-ל-ל. כלומר, אני לא מעלה את הנושא הזה, אבל היא מעלה אותו בכל שיחה אפשרית. דיברנו על חלאקה- היא אמרה לי כמה שהוא רודף אחריה וכמה חלב יש לה בדיוק וכו' וכו' והשהיא רוצה לגמול אותו עד החלאקה. דיברנו על דחיית יומולדת- והיא אמרה שהיא שמחה כי עכשיו היא לא צריכה לגמול אותו עד היומולדת המאוחר. דיברנו על יחס עם חמיות- והיא אמרה איך שחמותה מתייחסת לזה שהיא עדיין מניקה.

ושוב, אני יודעת שזה לא א-מ-ו-ר להציק לי, אבל היא מעלה את הנושא הזה כל פעם מחדש, ואני באמת מנסה לעזור ולא לפגוע בכלל (היא ממש בחיים לא תחשוד שזה מציק לי...) אבל מה אני יעשה שכשהיא מבקשת ממני עצות ומדברת על זה כל הזמן מה שבא לי להגיד זה "אייייייייייייייכס!!!" ?!?!

הדרך חינוך שלנו מאוד שונה, ואנחנו מבינות אחת את השנייה לגמרי, ואני באמת לא יודעת למה היא מדברת על זה כל הזמן. נראה לי שהיא כן מחפשת עצות כי היא מחזיקה מהדעות שלי מאוד, ובגלל זה כ"כ כואב לי שבעניין שהיא הכי מחפשת עצות אני פשוט נרתעת מלעזור לה. פעם יצא לנו לדבר עם עוד אמא מהגן והיא (שוב) העלתה את הנושא הזה וראיתי שגם האמא השנייה נרתעת אבל בהחלט מנסה להחביא את זה, ואולי אני פשוט שחקנית יותר טובה ואני היחידה שמוכנה להקשיב לזה?

הרצון שלך להשליט את המוח על הלב הוא מבורך וראוי, אך אני חושבת שיש גבול לכמה אנשים בדרגה שלנו יכולים לשלוט על הרגשות שלהם.

אני חושבת שמן הראוי להגיד לה "צ'מעי, מתילדה חברתי היקרה, אני מקווה שלא תיפגעי, אך הדיבור על הנקה עד גיל מאוחר גורם לי להרגשה לא נעימה. למה? אני מעדיפה לא לפרט."

ואני חושבת שהגועל שלך מתגבר כתוצאה מזה שהיא מנסה בכל מחיר להכניס את זה לכל משפט בשיחה. לא ברור למה היא עושה את זה, וזה גם לא צריך להטריד אותנו, זה לא מתפקידנו לערוך לאישיותה ניתוחים פסיכולוגיים. אבל נראה לי שכן עומד משהו מאחורי זה, כמו שיוקטנה אמרה.

באמת אין סיבה שלא תבטאי את רגשותיך.

"ווי אני ממש מצטערת, ואני לא יודעת למה זה, אבל פשוט קשה לי לדבר על הנקה כל כך מאוחרת! בואי נחליף נושא בבקשה!"

נכון, יככול להיות שהיא תיפגע, אבל:

1. כל עוד את שותקת, את היא הנפגעת. בחשבון פשוט יוצא שיש אותם מספר נפגעים לטווח הקצר (אחת, הפעם היא ולא את), וסביר להניח שלטווח הרחוק כולם סיימו להיפגע!

2. מאחר ואת נוהגת כאן במלוא הכנות והעדינות, הפגיעה איננה באחריותך (ועל כן אני גם מניחה שלטווח הרחוק הפגיעה לא תשאיר סימן).

הציק לי בעיניים

ושוב לתשובתך- חשבתי על זה. לא נראה לי אף אחת מהסיבות.  היא באמת מצפה שאני אתן לה טפיחה על השכם על זה שהיא אומרת כל הזמן (ליד הילד, כן?) שהיא מאוד רוצה לגמול אבל לא מסוגלת להגיד לו לא? זה לא ממש נראה לי... ואני הנקתי עד גיל שנה ושלושה חודשים. לא בדיוק זמן קצר, וזה הפסיק ממנו, ככה שאין לי שום ייסורי מצפון. מה גם שהבן שלי ממש לא נראה מקופח... והיא יודעת שאני דווקא מאוד לקחתי בסבבה את ההפסקת הנקה, ב"ה בלי גודשים ובלי כאבים מיותרים. הייתה לי ממש הנקה מושלמת (אחרי ההתחלה הסיוטית, כן? קל לשכוח את זה...) ואולי בגלל זה היא חושבת שאני דווקא יהיה בעד הנקה בגיל כזה? אין לי מושג.

ושוב אני מחדדת- אני יודעת שזה מותר, ואני יודעת שאין עם זה שווווום בעיה, פשוט לי אישית זה מציק. מאוד. 

ואני חייבת לציין שהדרך הסתכלות שלכן על כל העניין דווקא תורמת לי ומראה לי שאני אולי לא דעת מיעוט, אבל גם לא בדעת רוב... אז נחמד לדעת

התחושה שלך לא בלתי מובנת לחלוטין.

לדעתי אם הנושא לא נעים לך תנסי להוריד את השיחות האלה. תסיטי את הדיון לדברים אחרים וזהו.

יש לי הרגשה שהיא קצת לבד בנושא הזה (חמותה וכו') ורואה בך מישהי שמבינה אותה קצת ויכולה להכיל את ההתלבטויות שלה. תעברי איתה לנושאים אחרים וזהו.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כל אחת תעשה מה שמתאים לה...אבל יכול להיות  קצת מביך, כן. בכל מקרה את לא מגעילה - אם משהו לא מוצא חן בעיניך. לא חייבים לזרום עם הכל.

ההשוואה של הנקה לנטיות הפוכות היתה אך ורק מהבחינה הזו, שיש אנשים שהתופעות האלה מגעילות אותן. גם אותי קצת. ורד כתבה שמגעיל אותה הנקה של ילד בן שלוש. אז כתבתי שאני מנסה ללמד את עצמי להתייחס לכל התופעות האלה באופן ענייני ולא אישי: לשמור את תחושות הגועל לעצמי, ולהתרכז בעמדת התורה וההלכה בעניין, שהן:

לגבי נטיות הפוכות - הכרה בקיום הנטייה ואיסור המעשה.

לגבי הנקה מאוחרת מדי - עידוד עד גיל מסוים ואחריו איסור.

זו היתה כל ההשוואה שלי ולא מעבר לכך. גם אני יודעת מה העונש בתורה על משכב זכור ושאין שום קשר בין זה לבין הנקה, שהיא דבר חיובי ורצוי שהתורה מעודדת. אנא אל תתקיפו ואל תאשימו אותי במה שלא חטאתי בו.

בואו לא ניתמם, רבים מאוד בחברה שלנו ומחוצה לה נגעלים מתופעות כאלה. אם פחות אנשים היו מחצינים את תחושת הגועל שלהם ומתרכזים בעמדת התורה בנושא, התופעות הבעייתיות היו הולכות ופוחתות, כי אז אנשים שרחוקים מתורה ומצוות היו מבינים שהתורה לא שונאת ולא נגעלת מאף אחד, היא פשוט אומרת: זה מותר וזה אסור. לא אישי כי אם ענייני, לטובת האנושות, "לא לתוהו בראה, לשבת יצרה." ה' יצר את העולם במתכונת מסוימת, זכר ונקבה וכך זה אמור לעבוד. ומי שהולך נגד זה משבש את הכל. וההשוואה להנקה מאוחרת מדי היא רק מהבחינה שיש מצבים שאנשים לא יודעים איפה לשים את הגבול וחושבים: אם זה מותר אז גם זה מותר, למה לא, מה ההבדל? באותה מידה יכולתי להביא כאן השוואה לארבעת המינים שעליהם נאמר לא להוסיף מין חמישי משום "בל תוסיף". השוואה לא אחד על אחד אבל עדיין קשורה והגיונית.

אם למישהו עדיין יש ספק ועדיין לא הסברתי את עצמי ברור אז:

אני בעד בעד בעד הנקה ואפילו מאוחרת. רק לא מאוחרת מדי. הכל בגבולות ההלכה והצניעות.

אין שום בעיה הלכתית עם הנקה בגיל שלוש.

ד' המינים. היא יותר נחמדה.

אני יודעת שזה לא הנושא אבל הזכירו פה נטיות הפוכות ורציתי להעיר שאנחנו כן אמורים להיגעל מנטיות הפוכות. כלומר, לא מבנ"א האלו (בוודאי לא מכאלה שעובדים על זה ומנסים לטפל בעצמם שהם מעולים וצדיקים) אלא מעצם העניין...

אני קצת מהססת לכתוב את ההודעה הזו בפורום הזה . לא נראה לי שצריך להתאמץ כדי להגעל מזה . נושא כאוב. כאמור היה לי דייט כזה , ואפילו רציני . לא רוצה להבהיל את ההריוניות , אבל נראה לי שלפעמים פשוט נולדים ככה. מי שהוא שומר תורה - יש לו סיכוי , לבנות חיים נורמטיביים . אצלי נשאר פצע- ועד היום אני לא יודעת אם לסווג את זה כמחלת נפש או כבעיה אורגנית. . זה גם עורר אצלי שאלות ללא מענה - כגון למה רבונו של עולם הביא את הנטיות האלו לאנשים. הרי , אם זה לא היה קיים , לא היינו מרגישים שמשהו חסר בעולם - יש מספיק צרות.

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

אני אשאל הפוך

למה לא?

לא יודעת, זה מציק לי

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.

האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?

התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.

האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.

אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).

כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.

יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.

בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.

אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.

נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.