לא מצליחה למצוא בזה שום דבר נורמלי כי גם בעיני זה מגעיל בטירוף......

ואת זו שנורמלית בכל הסיפור הזה, לטעמי......

יש לי השערה, שאולי היא מבקשת ממך עצות איך לגמול אותו, כי היא חוששת שאת מקנאה בה על ההנקה הארוכה

תחפשי תירוצים ללכת למקום אחר בשעה שהיא מניקה אותו. לא נראה לי שהתעקשות להישאר ליד תורמת לך או לה (או ליונק). לא?

לדעתי זה טבעי לחוש שלא בנח, כי זה מראה לא רגיל בימינו, למרבה הצער. אם היינו רגילים לראות את זה, זה לא היה בולט וצורם. כמו תספורת של פארה פוסט משנות השבעים, או של ג'ניפר אניסטון מלפני עשור

אין לי ניסיון או היכרות קרובה עם הנקה כ"כ מאוחרת. והיא מאוחרת בכל קנה מידה. אני רק יודעת את מה שהיה נהוג בתקופת חז"ל (שזה הרבה מאוד זמן, יותר מ-1000 שנים) : היה ידוע מקובל ורגיל שאשה מניקה את ילדיה כסטנדרט עד גיל שנתיים, ועד זמן זה נחשבת ליולדת, גם היום, עד שלוש אם הילד צריך, ועד ארבע אם הילד ממש חלש וחולני. ולפי זה נקבעו כל ההלכות בעניין: צומות, חיוב בשינה בסוכה - לאיש אשה וילד, ובטח הידעניות פה יזכירו עוד הלכות כאלה.

אז אולי תוכלי להביא לה ספר הלכה או דף מודפס עם ההלכות וההנהגות האלה, וללמוד יחד או להסביר שחז"ל היו מאוד בעד הנקה מאוחרת והבינו את הצורך בה, ולא דחקו באף אחד לגמילה. אבל הנה ב"ה הילד שלה עבר מזמן לרף שקבעו חז"ל, מבחינה הלכתית שתואמת את הצד הביולוגי. ולטובת כל הצדדים, ילד אשה ואיש, עליה להחליט שהיא מפסיקה את ההנקה וזהו. היא נתנה לילד מעל ומעבר, הוא קיבל את כל מה שהיה צריך בתחום הזה, ומכאן והלאה זה רק יזיק לו כי אין לו עוד צורך בזה. כי "גם אכול דבש הרבה לא טוב." זה רק יסמן את שניהם כיוצאי דופן וחריגים באופן בולט ולא צנוע. בגיל 3 ילד כבר מבין דברים וחבל שיפלוט כל מיני דברים בציבור, שאח"כ היא עלולה להצטער עליהם ולהתבייש בהם.

לגבי אופן הגמילה - על זה כבר נשפכו נהרות דיו ושעות מחשב, כאן ובפורומים אחרים. עליה להחליט קודם עקרונית שהיא מפסיקה וזהו. ואז לקרוא ולחפש את הדרך הכי טובה לה ולבנה. מן הסתם יגידו פה: לתת לו תחליף צומי אחר, מאוד מספק, לכרוך זאת עם עניין הציצית, כיפה, לימוד תורה ואותיות הא"ב, אולי אולי גם עם עצמאות ושליטה בצרכים, כל הסימנים של ילד בן 3 !  ולתת חיזוקים גם לעצמה ולבעלה, אולי בחופשה קצרה של אבא ואמא, שבה הילד יגלה שהוא יכול גם בלי "לינוק מהנוק" במשך יומיים. ואח"כ לחזור מהחופשה עם מתנה שתהווה תחליף ל-נוק, "כי התגברת ואתה כבר גדול ויכול."

ורד יקרה, את לא מגעילה שאת לא זורמת עם זה. זה לגמרי אנושי. במקרים כאלה, כמו זה וכמו היחס לנטיות הפוכות, אני אומרת לעצמי שעלי להיצמד להלכה: עלי לנתק את עצמי מרגשות הגועל שזה מעורר בי, ולהתייחס לזה עניינית: התורה לא "נגעלה" מזה, היא פשוט אסרה את זה, באופן פשוט ברור ורגוע. (ובמקרה זה, את ההנקה מעבר לגיל 4 ) זה שלי יש קושי להתמודד עם זה, זה בסדר. אבל כשאני באה להתייחס ספציפית לאנשים, אני מכריחה את עצמי להתייחס עניינית. זה מצב קיים, נתון, המעשה עצמו אסור, אני מנסה לא להיגעל ולא לשנוא, אלא לזכור מה אמרה התורה בעניין זה.

מותר להניק עד גיל 4, ואם הילד חולני אז עד גיל 5 (סליחה שאין לי מקור כרגע).

תסלחו לי, אבל למרות שלא הזדמן לי להניק מעבר לשנתיים, הדיון הזה מגעיל אותי.

אני לא מתכוונת אלייך, ורד. את מקסימה, ואת לא צריכה לזרום איתה, זכותך להרגיש מה שבא לך.

 הגעתם לשיחה על כך? היא ביקשה ממך עצות איך לגמול? או שהיא הרגישה ממך שאת סולדת מיזה?!

נראה לי שאין זה מעניינה של חברה להחליט לחברתה דברים בעניינים אילו. ובטח לא, במיחלה ממך נחשונית, להביא לה מקורות וכו'.

ובדבר ההלכה,

אין שום חיוב להפסיק להניק. בד"כ המציאות היא זו שמפסיקה את ההנקה.

אני מכירה חברות שמתקשרות לרב לבקש היתר להפסיק להניק לפני גיל שנתיים, ע"מ להיכנס להריון, והוא לא מסכים בקלות!

(באמת שמעולם לא חשבתי על רעיון כזה ולא שמעתי שיש לזה בסיס.. אני מספרת עובדות)

ההלכה לא מתירה לחזור ולהניק אם הפסיקו ליותר מ-72 שעות לאחר גיל שנתיים, אבל אם הילד חולה או חלש מותר לחזור. זה מה שידוע לי.

מצד שני, חובת בההנקה היא עד 24 חודש. (מבחינת חיוב האשה לבעלה וכו')

אם חברה שלי תרצה להפסיק להניק לפני גיל שנתיים, למשל, ותשאל בעצתי, אז אשתדל להמציא לה מקורות להדרכתם של חז"ל ורבנים, למה לא?

וככל הידוע לי, קיימת הלכה שקובעת שמותר להניק רק עד גיל 4, וילד חלש וחולני עד גיל 5.

יחד עם זאת, בשיעור של רב פוסק (הרב טברדוביץ), שאלו אותו עד איזה גיל מותר להניק, והוא לא נקב בגיל. כך שאולי יש דיעות שלא פוסקות גיל מסויים להפסיק בו.

ומי שהפסיקה להניק ל72 שעות מעל גיל שנתיים, אסור לה לחזור להניק על דעת עצמה גם אם התינוק חולה או חלש, זה דורש שאלת רב.

אביא לך מקורות, והרבה יותר חשוב-אתן לה תמיכה ועצות....

פשוט פה זה לא היה נשמע ככה.

אבל האמת, אני מרגישה גרוע עם ה"חפירה" הזאת על חשבון ורד... שפשוט קצת סיפרה על תחושותיה בעניין.

אני גם מכירה מישהי שהילדים שלה ינקו עד גן חובה= גיל 5.. והיא עוד היתה עושה את זה באמצע העולם..

טוב שהיא לא היתה באה לכיתה א' ומניקה אותם בהפסקות אוכל....

זה כ"כ מגעיל..

את באמת הנורמלית בעניין.....

לך לא נעים - אז תטפלי בתחושה שלך לא בה ובבחירה שלה. תתרחקי ואל תסתכלי.

תעבדי על המחשבה שה"היגעלות" שלך זה כי ככה חונכת והתרגלת בחברה שגדלת בה ולא משהו אובייקטיבי.

למה צריך להסביר לה שחזל קבעו רף וכו' וכו' גם בדברים שנחשונית כתבה לא כתוב שאסור להניק אחרי גיל שנתיים אלא שעד הגיל הזה זה די הכרחי (לפחות היה ככה פעם). לא אסרו הנקה של ילד בן 3.

היא מבקשת עיצה איך לגמול? בסדר, זה נורמלי שמתישהו זה מתחיל להיות מתיש, אחת מגיעה לשלב הזה בגיל שנה אחרת בשנתיים אחרת בגיל שלוש. ובד"כ גם כשרוצים לגמול לוקח זמן עד שבאמת עושים את זה כל אחת והקצב שלה.

<רק אציין לסיום שאת הקטנה שלי הנקתי עד קצת אחרי גיל שלוש וזה אולי היה מתיש אבל בטח שלא מגעיל>

בלי לשפוט את תחושת הגועל (אין מה לעשות נגדה ממילא) - יש להפריד בין התחושה ובין הפעולה שבעקבותיה.

כלומר: אם מישהי חשה גועל, שתטפל בגועל שלה (שתתרחק, שתסתכל למקום אחר, וכן הלאה), ולא בגורם לגועל (כלומר - המניקה והיונק אינם אחראים לתחושה הסובייקטיבית של הגועל, ועל כן אל להם לשאת בטיפול בגועל).

אין שום איסור להניק ילד בן שלוש.

הבורא נתן "שיני חלב" שיפלו בגיל שש, לציין שעד גיל זה הילד אפשרי שיינק.

לדעתי אסור שמי שלא עברה הכשרה מקיפה בנושא הנקה, תייעץ בנושא. להנקה יתרונות רבים גם בגיל 3 וגם מעבר לכך, כל עוד כולם רוצים בכך. תקצר היריעה מלהרחיב (ובכל מקרה ני לא מספיק מוסמכת על מנת להרחיב).

בכל מקרה, ההחלטה על גמילה היא לגמרי אישית של המניקה והיונק, ואין שום מקום להתערבות בנושא הזה.

האמא ביקשה "עצה לגמילה", אבל לי נשמע שהיא התכוונה אולי לומר:

1. תכירו ותחמיאו לי על ההשקעה היפה שלי בילד שלי. זה ייתן לי כח להמשיך!

2. חשוב לי שתדע שאני לא שופטת אותך על שאת מניקה זמן קצר יותר מאשר אני.

וורד - האם זה נשמע לך מתאים?

ההשוואה לנטיות הפוכות לא שייכת בכלללל. לא יותר מהשוואה לג'וק מעוך או דברים מגעילים אחרים.

ההנקה היא המצאה מופלאה של הבורא! שלא מפסיקים לגלות עוד ועוד דברים אודותיה, ולעולם לא יצליחו לחקות אותה בני האדם!

שפעם באתי לבקר חברה , והיא נתנה לכל הילדות שלה לפני השינה , מטרנה בבקבוק -כולל לזו בת השבע. אז אני עוד לא הייתי אמא , זה היה נראה לי לא מתאים - אבל מצד שני -. אין כאן נכון , לא נכון . כל אמא והשיטות שלה.

נצל"ש

בקשר לנטיות הפוכות - לא נעים לי להגיד ,אבל גם זה לא מגעיל אותי ., כאילו - למען הסר ספק - לי אין נטיות הפוכות. אבל אני מכירה מישהו כזה ודווקא דתי . אדם נחמד ועדין (פעם היינו דייט ) . קשה לי - אז אני לא חושבת על מה האנשים האלו עושים - אבל יותר מגעיל אותי דווקא גברים , שמשוטטים באתרים של דבר אחר.

בכל זאת ההשוואה כאן לא במקומה - זה פשוט שני דברים שונים.

אוי ואבוי ראיתי שהשתמע מהדברים שלי שאני נגעלת מנטיות הפוכות - חלילה.

"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו" - חלילה.

קשה-קשה.

התכוונתי שכל אחת יש את הדברים שמגעילים אותה (ואצלי - ג'וק מעוך. איכס פעם חברה שלי אמרה שהיא מצאה בפה של הבת שלה חצי ג'וק ).

הייתי בטוחה שאת באמת משווה את זה לג'וק מעוך, וזה היה כל כך קולע

כמובן, "ייתמו חטאים ולא חוטאים". הם לא אשמים, גם הג'וק לא אשם שהוא מעוך.

(אפילו שגם אני לא מוסמכת, ומן הסתם למדתי פחות ממך):

יש סוג מסוים של נוגדן (IGA) שילד ממוצע מגיע לייצור אופטימלי שלו רק בגיל חמש. נוגדנים אחרים מושגים בגיל הרבה יותר מוקדם (שנה למשל). אבל סוג הנוגדן הזה - אם הילד יצטרך אותו, ובנסיבות מסוימות יש צורך קריטי - עד סביבות גיל חמש הוא יכול לקבל אותו רק בהנקה!

תסבירו לי איך כבר לפני אלפי שנים חז"ל ידעו את כל זה כשקבעו את גיל חמש כגבול עליון סופי להנקה?

תעזרו ל-י לפתוח את הראש!!

לא לגרום לה להפסיק להניק!!!

זכותה המלאה לעשות מה שרק בא לה עם הילד שלה, אבל לי אישית הנושא הזה מציק, מה אני יכולה לעשות?

תנו לי להבהיר כמה דברים- אותי זה לא מעסיק כמעט ב-כ-ל-ל. כלומר, אני לא מעלה את הנושא הזה, אבל היא מעלה אותו בכל שיחה אפשרית. דיברנו על חלאקה- היא אמרה לי כמה שהוא רודף אחריה וכמה חלב יש לה בדיוק וכו' וכו' והשהיא רוצה לגמול אותו עד החלאקה. דיברנו על דחיית יומולדת- והיא אמרה שהיא שמחה כי עכשיו היא לא צריכה לגמול אותו עד היומולדת המאוחר. דיברנו על יחס עם חמיות- והיא אמרה איך שחמותה מתייחסת לזה שהיא עדיין מניקה.

ושוב, אני יודעת שזה לא א-מ-ו-ר להציק לי, אבל היא מעלה את הנושא הזה כל פעם מחדש, ואני באמת מנסה לעזור ולא לפגוע בכלל (היא ממש בחיים לא תחשוד שזה מציק לי...) אבל מה אני יעשה שכשהיא מבקשת ממני עצות ומדברת על זה כל הזמן מה שבא לי להגיד זה "אייייייייייייייכס!!!" ?!?!

הדרך חינוך שלנו מאוד שונה, ואנחנו מבינות אחת את השנייה לגמרי, ואני באמת לא יודעת למה היא מדברת על זה כל הזמן. נראה לי שהיא כן מחפשת עצות כי היא מחזיקה מהדעות שלי מאוד, ובגלל זה כ"כ כואב לי שבעניין שהיא הכי מחפשת עצות אני פשוט נרתעת מלעזור לה. פעם יצא לנו לדבר עם עוד אמא מהגן והיא (שוב) העלתה את הנושא הזה וראיתי שגם האמא השנייה נרתעת אבל בהחלט מנסה להחביא את זה, ואולי אני פשוט שחקנית יותר טובה ואני היחידה שמוכנה להקשיב לזה?

הרצון שלך להשליט את המוח על הלב הוא מבורך וראוי, אך אני חושבת שיש גבול לכמה אנשים בדרגה שלנו יכולים לשלוט על הרגשות שלהם.

אני חושבת שמן הראוי להגיד לה "צ'מעי, מתילדה חברתי היקרה, אני מקווה שלא תיפגעי, אך הדיבור על הנקה עד גיל מאוחר גורם לי להרגשה לא נעימה. למה? אני מעדיפה לא לפרט."

ואני חושבת שהגועל שלך מתגבר כתוצאה מזה שהיא מנסה בכל מחיר להכניס את זה לכל משפט בשיחה. לא ברור למה היא עושה את זה, וזה גם לא צריך להטריד אותנו, זה לא מתפקידנו לערוך לאישיותה ניתוחים פסיכולוגיים. אבל נראה לי שכן עומד משהו מאחורי זה, כמו שיוקטנה אמרה.

באמת אין סיבה שלא תבטאי את רגשותיך.

"ווי אני ממש מצטערת, ואני לא יודעת למה זה, אבל פשוט קשה לי לדבר על הנקה כל כך מאוחרת! בואי נחליף נושא בבקשה!"

נכון, יככול להיות שהיא תיפגע, אבל:

1. כל עוד את שותקת, את היא הנפגעת. בחשבון פשוט יוצא שיש אותם מספר נפגעים לטווח הקצר (אחת, הפעם היא ולא את), וסביר להניח שלטווח הרחוק כולם סיימו להיפגע!

2. מאחר ואת נוהגת כאן במלוא הכנות והעדינות, הפגיעה איננה באחריותך (ועל כן אני גם מניחה שלטווח הרחוק הפגיעה לא תשאיר סימן).

הציק לי בעיניים

ושוב לתשובתך- חשבתי על זה. לא נראה לי אף אחת מהסיבות.  היא באמת מצפה שאני אתן לה טפיחה על השכם על זה שהיא אומרת כל הזמן (ליד הילד, כן?) שהיא מאוד רוצה לגמול אבל לא מסוגלת להגיד לו לא? זה לא ממש נראה לי... ואני הנקתי עד גיל שנה ושלושה חודשים. לא בדיוק זמן קצר, וזה הפסיק ממנו, ככה שאין לי שום ייסורי מצפון. מה גם שהבן שלי ממש לא נראה מקופח... והיא יודעת שאני דווקא מאוד לקחתי בסבבה את ההפסקת הנקה, ב"ה בלי גודשים ובלי כאבים מיותרים. הייתה לי ממש הנקה מושלמת (אחרי ההתחלה הסיוטית, כן? קל לשכוח את זה...) ואולי בגלל זה היא חושבת שאני דווקא יהיה בעד הנקה בגיל כזה? אין לי מושג.

ושוב אני מחדדת- אני יודעת שזה מותר, ואני יודעת שאין עם זה שווווום בעיה, פשוט לי אישית זה מציק. מאוד. 

ואני חייבת לציין שהדרך הסתכלות שלכן על כל העניין דווקא תורמת לי ומראה לי שאני אולי לא דעת מיעוט, אבל גם לא בדעת רוב... אז נחמד לדעת

התחושה שלך לא בלתי מובנת לחלוטין.

לדעתי אם הנושא לא נעים לך תנסי להוריד את השיחות האלה. תסיטי את הדיון לדברים אחרים וזהו.

יש לי הרגשה שהיא קצת לבד בנושא הזה (חמותה וכו') ורואה בך מישהי שמבינה אותה קצת ויכולה להכיל את ההתלבטויות שלה. תעברי איתה לנושאים אחרים וזהו.

כאן היא תקבל הרבה עצות לגמילה, ועל הדרך גם פסיקות שונות של רבנים שונים, עד לרמב"ם

כל אחת תעשה מה שמתאים לה...אבל יכול להיות  קצת מביך, כן. בכל מקרה את לא מגעילה - אם משהו לא מוצא חן בעיניך. לא חייבים לזרום עם הכל.

ההשוואה של הנקה לנטיות הפוכות היתה אך ורק מהבחינה הזו, שיש אנשים שהתופעות האלה מגעילות אותן. גם אותי קצת. ורד כתבה שמגעיל אותה הנקה של ילד בן שלוש. אז כתבתי שאני מנסה ללמד את עצמי להתייחס לכל התופעות האלה באופן ענייני ולא אישי: לשמור את תחושות הגועל לעצמי, ולהתרכז בעמדת התורה וההלכה בעניין, שהן:

לגבי נטיות הפוכות - הכרה בקיום הנטייה ואיסור המעשה.

לגבי הנקה מאוחרת מדי - עידוד עד גיל מסוים ואחריו איסור.

זו היתה כל ההשוואה שלי ולא מעבר לכך. גם אני יודעת מה העונש בתורה על משכב זכור ושאין שום קשר בין זה לבין הנקה, שהיא דבר חיובי ורצוי שהתורה מעודדת. אנא אל תתקיפו ואל תאשימו אותי במה שלא חטאתי בו.

בואו לא ניתמם, רבים מאוד בחברה שלנו ומחוצה לה נגעלים מתופעות כאלה. אם פחות אנשים היו מחצינים את תחושת הגועל שלהם ומתרכזים בעמדת התורה בנושא, התופעות הבעייתיות היו הולכות ופוחתות, כי אז אנשים שרחוקים מתורה ומצוות היו מבינים שהתורה לא שונאת ולא נגעלת מאף אחד, היא פשוט אומרת: זה מותר וזה אסור. לא אישי כי אם ענייני, לטובת האנושות, "לא לתוהו בראה, לשבת יצרה." ה' יצר את העולם במתכונת מסוימת, זכר ונקבה וכך זה אמור לעבוד. ומי שהולך נגד זה משבש את הכל. וההשוואה להנקה מאוחרת מדי היא רק מהבחינה שיש מצבים שאנשים לא יודעים איפה לשים את הגבול וחושבים: אם זה מותר אז גם זה מותר, למה לא, מה ההבדל? באותה מידה יכולתי להביא כאן השוואה לארבעת המינים שעליהם נאמר לא להוסיף מין חמישי משום "בל תוסיף". השוואה לא אחד על אחד אבל עדיין קשורה והגיונית.

אם למישהו עדיין יש ספק ועדיין לא הסברתי את עצמי ברור אז:

אני בעד בעד בעד הנקה ואפילו מאוחרת. רק לא מאוחרת מדי. הכל בגבולות ההלכה והצניעות.

אין שום בעיה הלכתית עם הנקה בגיל שלוש.

ד' המינים. היא יותר נחמדה.

אני יודעת שזה לא הנושא אבל הזכירו פה נטיות הפוכות ורציתי להעיר שאנחנו כן אמורים להיגעל מנטיות הפוכות. כלומר, לא מבנ"א האלו (בוודאי לא מכאלה שעובדים על זה ומנסים לטפל בעצמם שהם מעולים וצדיקים) אלא מעצם העניין...

אני קצת מהססת לכתוב את ההודעה הזו בפורום הזה . לא נראה לי שצריך להתאמץ כדי להגעל מזה . נושא כאוב. כאמור היה לי דייט כזה , ואפילו רציני . לא רוצה להבהיל את ההריוניות , אבל נראה לי שלפעמים פשוט נולדים ככה. מי שהוא שומר תורה - יש לו סיכוי , לבנות חיים נורמטיביים . אצלי נשאר פצע- ועד היום אני לא יודעת אם לסווג את זה כמחלת נפש או כבעיה אורגנית. . זה גם עורר אצלי שאלות ללא מענה - כגון למה רבונו של עולם הביא את הנטיות האלו לאנשים. הרי , אם זה לא היה קיים , לא היינו מרגישים שמשהו חסר בעולם - יש מספיק צרות.

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.