אני גדלתי עם הגישה של דחיית חשיפה לדגנים ככל האפשר, באידיאל עד גיל שנתיים (אני לא עומדת בזה, זה בלתי אפשרי, אבל אמא שלי נהגה כך).

יסבול בכל מקרה בלי שום קשר לגיל החשיפה. מה שכן- בדיקות לגילוי צליאק ניתן לערוךף רק כ 8 חודשים לאחר התחלת חשיפה.

אבל גם אני לא מכירה בגיל 4 ח' אלא סביב חצי שנה. גיל 4 ח' מדובר על טעימות בלבד של ירקות ופירות, אפשר גם דגנים , ,,

קרקר? אולי היא התכוונה שתהפכי אותו למין מרקם דייסתי שכזה?

שגילו שחשיפה לגלוטן בגיל 5-7 חודשים מקטינה סיכון לצליאק. אם חשוב לך אחפש את האסמכתא.

(לא לגמרי דייקתי קודם)

1.1.    מניעת מחלת צליאק (כרסת):מצטברות עדויות לכך שחשיפה לכמויות קטנות של מזון המכיל גלוטן בין גיל 4 ל-7 חודשים, בעוד התינוק יונק, מפחיתה את הסיכון להתפתחות מחלת הצליאק. נמצא כי הוספת מזון המכיל גלוטן לפני גיל 4 חודשים או אחרי גיל 7 חודשים העלתה את הסיכון לפיתוח מחלת הצליאק.

ומעולם לא קיבלתי הוראה שכזו.

אולי מכיון ש"מצטברים עדויות" זה עדיין לא הוכחה ממש שעל בסיסה יכתבו נוהל...

20110224085028.doc

זה מסמך מקיף מאוד, ואני נהנית לקרוא בו ולהבין מה עומד מאחורי המלצות שונות שניתנות לי.

וספציפית לעניין הגלוטן - הניסוח שציטטתי נשמע לי קצת עמום, לא ברור לי ממנו אם באמת הגיל זה העניין או החשיפה לגלוטן תוך כדי הנקה. אני כן יודעת שסקר של משרד הבריאות מהשנים האחרונות מצא שממוצע ההנקה בישראל הוא כשבעה חודשים. אז אולי לכן קבעו פה שבעה חודשים כגבול עליון - בהנחה שאח"כ התינוק כבר לא יונק, וזה שחשיפה לגלוטן שנעשית במקביל להנקה נותנת אחוזי הגנה כלשהם מצליאק זה נשמע הגיוני מאוד, ממש מתבקש. למיטב ידיעתי (לא בטוחה) אצל דתיות ממוצע ההנקה גבוה מזה, השבח לא-ל, לכן לפי השיקול הזה אולי אצלנו אין דחיפות גדולה כל-כך לחשוף לגלוטן (או לפחות אצל מי שסגורה על זה שתניק, נאמר, שנה וחצי).

אבל ליתר ביטחון אני אדגיש שזה ממש רק הרהור שלי, ובניגוד לאחותו אין לי שום הסמכה בתחום, וחלילה לי מלפסוק לאחרות איך לנהוג.

ועם זאת- מוזרה לי ההוראה של לתת דגנים בגיל 4 חודשים.

כנראה באמת מכיון שזה לגמרי לא מובהק ( כפי שאת רואה בניסוח) אז זה לא הוראה שיצאה לפועל.

מה שכן ברור הוא שתינוקות יונקים סובלים מפחות רגישויות מן הלא יונקים. ועם זאת- תשאלי כל רופא גסטרו הוא יגיד לך שמחלת הצליאק איננה אלרגיה או רגישות, זה נקרא "אי סבילות". כלומר שהאנזים המפרק פשוט לא קיים בגוף...

טוב, זה בטח עוד יחקר ונגע יותר.

בכל אופן- מה שאברכית אמרה, שהוריה לא חשפו לחיטה עד קרוב לגיל שנתיים אין לו משמעות לעניין הצליאק אם במקום חיטה נותנים כוסמת או שבולת שועל או גריסים ( שעורה) משום שבכל 5 מיני דגן יש גלוטן, אז מה הרוויחו?

החלטית (לא הרבה יותר...):

רצוי לחשוף את התינוק למזון מכיל גלוטן בין גיל 4 ל-7 חודשים, עדיף בשילוב הנקה

שמעתי לא מזמן הרצאה של ד"ר שרון ברסבורג-צברי, שהסבירה (אם הבנתי נכון) שיש להנקה השלכות על אי-סבילות למזונות שונים. אם מתחשק לך (או לכל אחת) להאזין בהזדמנות, הנה קישור:

http://www.bekol.co.il/index.php?page=item&item_id=116&lec_id=45&cat_id=48

ארוך אבל מרתק ומאלף (ואגב, היא לגמרי נגד מתן כל מזון שהוא לתינוק יונק לפני גיל חצי שנה).

הבת שלי רק ינקה עד בערך גיל 8 חודשים!

מכירה את האנשים האלה שפותחים זוג עיניים כששומעים שהוא לא התחיל עם טעימות??

רציתי רק לוודא 

עשו לי את זה הרבה.. 

אין המלצה גורפת להתחיל בגיל ארבעה חודשים אלא בטווח שבין ארבעה חודשים לחצי שנה. ממליצים שם לא להקדים מזה ולא לאחר מזה. ואיך לקבוע מתי בדיוק בטווח הזה? ע"פ כמה סימני בשלות - יש שם רשימה (תוכלי לפתוח ולקרוא), בעיניי העיקרי הוא שהתינוק מגלה עניין באוכל. אז מה קורה אם תינוק מגלה עניין ולא מקבל? בעיניי ברור שנגרם נזק כלשהו,כי לא סתם הבורא מכוון אותו מתי לבקש עוד מזון חוץ מחלב, וודאי שהחיפוש שלו מלמד שהוא נזקק לזה. אבל הנה כמה מההשלכות שמשרד הבריאות מציין (אני מעתיקה):

הכנסה מדורגת של מזונות משלימים לתפריט התינוק נחוצה למטרות תזונתיות והתפתחותיות ומאפשרת את המעבר ממזון נוזלי למוצק. לאחר גיל 6 חודשים, הזנה בלעדית בחלב אם אינה ממלאה את כל  צרכי התינוק ברכיבי תזונה. בנוסף, מפתחים התינוקות בהדרגה את יכולת הלעיסה שלהם ומראים התעניינות גוברת במזונות שונים. העדויות מראות שבהכנסת מזונות מוצקים לפני גיל 17 שבועות, או אחרי סביבות גיל 26 שבועות יש יותרסיכונים מתועלת. הצגה מוקדמת מידי של "מזונות משלימים" עלולה להשביע את רעב התינוק ולהקטין את משך ותדירות ההנקה, אשר יפגע בייצור החלב על ידי האם. מצד שני, סכנות פוטנציאליות של גמילה מאוחרת הנן עיכוב בגדילה, חסרים תזונתיים (ברזל, אבץ ויטמין (Dוהתפתחות בעיות אכילה, למשל העדפת מזונות נוזליים וסירוב להתקדם למזונות במרקם מוצק יותר.

1.1.    תוספת מזון משלים:ישנן עדויות רבות המצביעות על קיומו של "חלון הזדמנויות" צר בגיל הינקות שבו ניתן להשפיע על התפתחות אלרגיות בקרב אוכלוסייה ספציפית זאת. בעקבות כך פורסמו הנחיות חדשות של האיגודים האירופאים והאמריקאים, הנוגעות לכלל התינוקות ולא רק  לתינוקות עם סיכון גבוה לאטופיה.על פי הנחיות אלה, דחייה של הוספת מזונות בעלי פוטנציאל אלרגני גבוה (כמו: בטנים, שומשום, ביצים ודגים) לאחר גיל 26 שבועות  אינה עוזרת בהורדת השכיחות של מחלות אלרגיות. יתרה מכך, אין יתרון בחשיפה מאוחרת למזונות אלה ולכן ניתן להוסיפם בין גיל 17-26 שבועות. (ראה פרק על מזון משלים).

1.2.    מניעת מחלת צליאק (כרסת):מצטברות עדויות לכך שחשיפה לכמויות קטנות של מזון המכיל גלוטן בין גיל 4 ל-7 חודשים, בעוד התינוק יונק, מפחיתה את הסיכון להתפתחות מחלת הצליאק. נמצא כי הוספת מזון המכיל גלוטן לפני גיל 4 חודשים או אחרי גיל 7 חודשים העלתה את הסיכון לפיתוח מחלת הצליאק.

ואני גם מסכיה עם הגישה שכשילד מגלה עניין זה שמן טוב לנצל את העובדה ולחשוף אותו לטעימות, זה לא חייב להחליף ארוחה של הנקה , זה יכול להיות רק טעימה קטנה, אבל כן לנצל הזדמנות שהילד מתעניין ורוצה. לפעמים אח"כ יותר קשה להרגיל למזון אחר. ( וזה מצוין במסמך שמצוטט כאן.)

ותגיד פצקרשת, לי תמיד היה נראה מוזר הקטע של בדיוק ביו 4-7 חודשים... זה נראה לי כמו משהו שסטטיסטית "קרה" שבדיוק ילדים שנחשפו בגילאים הללו פיתחו פחות מקרי צליאק. ואולי אני טועה, יתכן שזהו הגיל שבו מתפתחים עיקר האינזימים המפרקים ובזכות זה גם האנזים לגלוטן... מעניין מתי זה סוף סוף יחקר לעומק.

שזה סטטיסטית קרה פשוט כי סטטיסטית הרבה ילדים הפסיקו לינוק בגיל שבעה חודשים?

באמת המליצו לי לחכות שהוא יגלה ענין,

בנתיים לא כ"כ מעניין אותו מה נכנס לפה של אמא שלו...

הרעיון הוא לא לחשוף לדגנים בכלל, כולל שיבולת שועל וכל השאר. ואני לא יודעת אם דווקא לדגנים שיש בהם גלוטן, או גם לאורז וכדומה. ולא נראה לי שיש לנוהג הזה קשר לצליאק. אני יכולה להסתכל שוב בספר של בן-אורי לראות מה הסיבה.

ואיך הוא סובר שמקבלים פחמימות ללא דגנים חוץ מבטטה ....

אני נתקלתי בתופעה הפוכה, הימנעות ממוצרי חלב וחיטה בגיל הזה, כדי לא לעורר את הגוף לרגישות לאלו. תוכלי לקנות לחם כוסמין  (פחות בעייתי מחיטה) ולתת לו למצוץ את הקשה (בשום אופן לא את הרך בשלב זה). אבל, הייתי דוחה את זה לשלב שהוא עצמו יתעניין במה שאת מחזיקה ביד.

למה לא להתחיל במשהו פחות בעייתי, תפוח מרוסק או תפוח מבושל ומרוסק (כמו גרבר)? אם את מבשלת ומרסקת במעבד מזון, את יכולה להכין לאותו יום +יומיים. שבוע אחרי שהוא יתרגל לתפוח (ביום הראשון כפית בלבד), תוכלי לחשוב על משהו נטרלי כמו בננה (ועדיין יש אחוז קטנטן שרגישים אפילו לבננה).

רגישות לחיטה : יש לי תינוקת בת 3 חודשים שהיא רגישה (מבדיקה במוח אחד) ובאמת אני יודעת גם מצליאקים שאמרו לי שלא כדי לחשוף עד גיל שנה.

אוכל: מגיל 4 חודשים להרגיל למיצים של דברים מיץ עגבניות וכו ... טיפה לטעם

גיל 5 חודשים להתחיל כפית -שתיים של מחית ירקות מבושלים כי יש תינוקות שאם מתחילים איתם מתוקים =פירות קשה להם עם ירקות . אבל זה איניבידואלי.

באמת יש הרבה שקגישים לבננה , תפוח אדמה שגורמים לליחה.

גזר עם קשוא נשמע מצויין בתור התחלה מבשלים בסיר עם מלח בתחילת שבוע וכל יום מחממים קצת .

שיהיה בהצלחה

ע"פ מה שלמדתי בנטורופטיה  לא ממליצים עד גיל שנה דווקא חיטה אבל ש"ש, כוסמין, שיפון כן מסביבות גיל חצי שנה כנראה שלא בגלל הגלוטן אלא התפרקות החיטה קשה יותר למע' העכול מאשר השאר

הבת שלי בע"ה עוד שבוע בת חמישה חודשים והיא עדיין לא מתעניינת באוכל שלנו...

התחלנו ממש קצת טעימות והיא לא כ"כ מתלהבת...

אז אני מבינה מהדברים כאן שאין מה להיות בלחץ ולתת לה את הזמן...

שכדאי להיות עם יד על הדופק כי באיזשהוא שלב יש מחסור בברזל וזה גם גורם לחוסר תאבון . זה לא עכשיו אבל כן בהמשך רק להיות ערניים

הידעתם שהרבה שרגישים לחיטה רגישים גם לחלב כי לשניהם מולקולות שקשה לגוף לפרק .... נקודה למחשבה

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷