רוחקטנה - אם זה פוגע בנקיות הנפש שלך, אזי נדמה לי שמוטב שלא תקשיבי למוסיקה מסוג זה.
לגבי השאר, הבעת את הרגשתך בצורה כנה וברורה מאוד, אם כי, לא קיבלתי כך מאבי מורי או רבותיי, וכל שכן שאיני מסכים עם הצד המהותי כלל.
ואולם, חלק מהתיאורים של המציאות מוכרים גם לי, אך יש לקרוא לילד בשמו, לתת להם את המשקל והמשמעות הנכונה הן הלכתית והן מהותית, ולדעתי הדברים נובעים משורשים עמוקים ושונים מאלו שתיארת.
אושר- זה לא עניין של כבדות אלא של התבוננות. חיבור בינה להסתכלות, והענקת המשקל והמשמעות הנכונים למה שאת רואה. ואחרי שאמרתי את זה, אני רוצה להגיד שאני מסכים איתך. אבל אסביר בדיוק איפה. בחתונות רבות (אם לא בכולם), קשה שלא לראות את החיצוניות של החתונה, כל חתונה דומה בדיוק לחברתה, כולם מרגישים חובה מכורח הנורמות החברתיות לעשות באולם, כל בחורה בתורה בוחרת את אותה שמלה לבנה, וטקסי החתונות מרגישים אצלי כמו בפס ייצור. אני חושב שמי שמבין אותי בתחושה הזו הינו בעיקר בעל האולם והזמרים ושאר בעלי המקצוע, אשר חווים את זה כל יום במשך כל היום.
הנה הנורמות הנהדרות של החברה כופות על הציבור התנהגות כזו, וכולם כמו קופים מחקים אחד את השני ומתלהבים מהמעשה הגדול שלהם. ומהצד השני, בעלי המקצוע צריכים לשיר שוב ושוב בהתרגשות עצומה את "אם אשכחך" בפעם ה-20 באותו חודש, ולתת לקהל לבכות מהתרגשות.
ואני לא רוצה להמשיך עם התלונות שלי, כי קיטרוג יש די והותר, ובכל מקרה יש גבול לטעם הטוב.
החתונות היום של הציבור שלנו, ואין להבחין בין בחורי הישיבות והגבעות לאחרים, נראים כמו הצגה טקסית גדולה של חיצוניות. מעין סימון וי ליד הנורמות החברתיות, הן בקיום החתונה במתכונתה הנוכחית, והן בשלל הדברים המרכיבים אותה למעשה.
ורבים האנשים שמתרגשים משום שהדימיון שלהם חזק במיוחד, והם מכריחים את עצמם לראות מעבר למציאות, ולדמיין את הפנימיות האדירה של נישואין (האהבה תכסה על הכול?), או לנסות ולראות את עצמם שם מתחת לחופה, ודומה. וזהו כבר נושא אחר לדיון.
דתיים צריכים אנתרופולוגיים הרבה לפני רבנים.. ולא יזיק לזרוק פנימה כמה סוציולוגיים.
אבל הדבר היפה בכל העניין הזה, שאתם לא צריכים להיות כאלו. כל פרט ופרט ייחודי בכך שהוא יכול להתנער מהנורמות החברתיות שאינן נראות לו צודקות או נכונות. צריך הרבה כוח רצון, ודעת חיים, והמון סיעתא דשמיא, אך אתם בהחלט יכולים. להתגבר מהווה את מילה הקדושה החשובה ביותר ביהדות, ובה פותח ספר ההלכה, כנגד יצרו והחברה. ומי יודע, אולי בזכות התעוררות זו, ופריצת הפרטים, תבוא הגאולה לחברה בתחום זה.
שבת שלום!
ופורים שמח!!
