השאלה היא, כפי שזה גם מופיע במאמר

האם הביצות תמו? או שפשוט הותיקים קמו ועזבו (מכל סיבה)

מעולם לא נפגשתי עם תופעת הביצה, ואיני מכיר אותה כלל, ואף לא יותר מידי פרטים עליה. 

למעט אזכורים שהופיעו בתקשורת, וההד שהתקבל מסדרות כמו סרוגים, או אמירות של רבנים בנושא. 

נדמה לי, שזו תופעה זניחה בהיקפה, שאינה מתקרבת למיינסטרים הדתי לאומי. 

ובלי קשר, אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

לא יצאתם מפרופורציות?

נכון, בעיית הרווקות היא בעיה קשה,

אבל מגלומניה היא כבר מחלת נפש....

ולגופו של ענין, רווקים יקרים, העולם משתנה ואנחנו מזדקנים.

ארועים חברתיים אינם תחליף לחיי נישואין,

זה נהיה משעמם בסופו של דבר.

מי שחשב שמצא את המנוחה והנחלה במגורים באיזור זה או אחר,

גילה שהבעיה לא נפתרה, ולאחר כמה בילויים -

היא חזרה לאותו מקום מפוהק ומשועמם שממנו היא התחילה.

חוץ מזה, אני לא חושב שהיא באמת התייבשה.

פשוט התחלף דור, והזקנים אבדו ענין.

אז לעבור מירושלים לת"א - נו,

נישט א גרויסע מציאה.

תהיה התלהבות, ביצה חדשה,

ולבסוף, מי שהתחיל בירושלים בגיל 26,

ימצא את עצמו בת"א בגיל 38 מול ביצה מיובשת.

אל דאגה, לא אלמן ישראל.

רק רווק.

(כלומר- יימח שמם וזכרם אני לא הולכת לתת להם את הקליק שלי )

אם היה כתוב שם משו יעיל- אני אשמח לתקציר....

הביצה שהתייבשה

האם ביצות הרווקים הדתיים בירושלים ובגבעת-שמואל גוססות? נסיכי הביצה לשעבר טוענים שכן ובראיון ל"מוצש" הם חושפים את התנועה לגוש דן: "מיצינו את החבריאדה". אך מי שנשאר בבירה עוקץ: "זה מצב נפשי, אפשר לעבור - ועדיין תהיה בביצה"

ישי פרידמן

 "מה אני אומר על הביצה? שעבר זמנה. זה היה מצחיק, משעשע, הרבה בנות, מסיבות וכיף לא נורמלי, אבל היום אנשים נאחזים בזה רק כי אין להם שום דבר אחר. וזה כבר לא מצחיק. זה פתטי" (איש ביצה לשעבר).

אחרי שנים לא מעטות של לבלוב ומגה-חשיפה תקשורתית, עולם הביצות של רווקי ורווקות הציבור הדתי-לאומי דועך ושוקע. אם בעבר היו מתארגנות מסיבות כמעט מדי יום בממלכות הביצה, בעיקר סביב קטמון בירושלים וגבעת-שמואל, היום אף אחד כבר לא ממהר לצאת מביתו. הפרצופים אותם פרצופים, המקומות אותם מקומות והקסם התפוגג לו.

הביצה מתרוקנת? (צילום: ורד שחף)  

אוהל-נחמה, בית הכנסת הירושלמי שהיה סמל הביצה, ושעד לפני כמה שנים אי-אפשר היה לזוז בו מרוב צפיפות, עומד היום יתום ללא רווקים ורווקות שבאים למלמל תפילה ולנסות את מזלם. גם החגיגות הנוצצות נגמרו. הן כבר מזמן לא מה שהיו. אנשים מתכנסים בבתים, מתאגדים בחבורות קטנות ובורחים מההמולה.

ישנן כמה תיאוריות בנוגע לגסיסת הביצה. הראשונה טוענת כי הרבנים והממסד אשמים. עלייתה לאוויר של "סרוגים" והנראות של רווקים ורווקות סוררים וסוררות עם כיפה וחצאיות על המסך, הביאה, לדעת כמה אנשי ביצה, לסיעור מוחות אצל רבני ומחנכי המגזר שחככו בדעתם כיצד ממגרים את התופעה. המודעות לתופעת הביצה עלתה, ואיתה גבר המאמץ הממסדי לניתוץ הרווקות נצחית, ההוללות רחמנא לצלן, איבוד הזהות הדתית, ובכלל הניסיון לגרום לתחושה ששומר נפשו ירחק משם - שמא יטבע בבוץ הטובעני.

אבל לא רק אנשי הממסד פועלים לדכא את עולם אנשי הביצה ולהדביק תוויות. אלו גם צעירי וצעירות הביצה בעצמם, שהתמסדו או פשוט נעלמו מהאזור ועלו על כביש 1, בדרך לתל-אביב. קחו למשל את אריאל פרקש (37), שעליו מבוססת דמותו של נתי הרופא מ"סרוגים" ומייסד "הפרקשייה" בביצת ירושלים ולאחר-מכן בגבעת-שמואל. האיש ערק לתל-אביב בלי להביט לאחור. תחושת המיצוי התחילה כבר בעיר הבירה, אחר-כך הגיעה איתו לגבעת-שמואל והיום הוא מייצר ביחד עם עוד כמה עריקים את תחילתה של ביצה קטנה ולא מזיקה בעיר הגדולה.

מה קרה, פרקש?

"לומר את האמת, מיצינו. חווינו שם תקופה טובה, אבל הרבה מאיתנו עברו לתל-אביב בתחושה שצריך להתחיל משהו אחר. אין מה לעשות, בתל-אביב יש קצת יותר ספייס. הרי עד עכשיו דברים לא ממש התקדמו. אתה רואה את אותם אנשים ואותם מקומות. אולי עם השינוי תבוא גם הזוגיות".

תל-אביב וזוגיות?

"אני חושב שתלוי באיזה שלב בחיים אתה מגיע לשם ובאיזה סטייט-אוף-מיינד אתה נמצא. אני יכול להעיד על עצמי שאין לי ממש עניין ללכת למועדונים ולמסיבות. זה לא מעניין אותי. אני חושב שיש בתל-אביב קצת פחות לחץ ויותר אלמוניות, והעובדה שכל העיר הזו היא למעשה רווקייה אחת גדולה, הופכת את העניין ליותר נוח. אנשים מיצו את עניין החבריאדה ומחפשים משהו אחר".

ביצה ניידת

פרקש לא לבד. איתו עברו לתל-אביב עוד כמה חברים שיצרו יחד ביצה חדשה. גם אבישי יונגר ברח לתל-אביב מגבעת-שמואל. "לאנשים נמאס מזה שכולם יודעים עליך הכל, אתה מבין? מספיק שהסתובבת עם מישהי בגבעת-שמואל ותוך חמש דקות כל העולם יודע. תל-אביב יותר נוחה בקטעים האלה", הוא מסביר.

מי נשאר? (צילום: ורד שחף)

ללכת לעיר הגדולה כדי להתמסד זו בהחלט מטרה ראויה וחשובה, אך יש שיאמרו שמדובר בעוד שלב בחיפוש העצמי, האינסופי, של אנשי הביצה. כך חושבות למשל, נשות הביצה.

"מעניין אותנו לדעת אם כשהם אומרים שהם 'מיצו' את עצמם, הם מתכוונים לומר ש'מיצינו ואנחנו רוצים להתחתן', או 'מיצינו ואנחנו עוברים לתל-אביב להקים עוד ביצה'", שואלות-אומרות דנה ויעלי, השותפות מרחוב טשרנחובסקי בירושלים.

דנה, מורה באולפנה, טוענת שהשמועות על מות הביצה מוקדמות מדי. "נכון, אוהל נחמה זה ממש פאסה, אבל במקום זה יש את בית כנסת 'חיל נשים' ההולך וצובר תאוצה, הקופי-שופ בעזה ו'הצעצוע בר'".

אז מה בעצם עובר על הביצה? ובכן, במקום "פרקשייה", הן טוענות, נוצרו "פרקשיות". אין חבורה אחת שהכול מתנקז אליה, אלא יותר ויותר צעירים מתארגנים בחבורות קטנות ולא ממש מחפשים את המקומות והאירועים הביצתיים.

"מצד אחד יש תחושה של מיצוי", מודות דנה ויעלי, "אבל מצד שני שום דבר לא באמת מוצה. ובסופו של דבר הביצה זה מצב נפשי. כלומר, אתה יכול לעבור למקום אחר אבל עדיין תישאר בביצה", הן יורות חץ לעבר המהגרים לתל-אביב.

ובינתיים בתל-אביב

"הדבר האחרון שחסר לנו עכשיו זה כל מיני אנשים ביצתיים שמסתובבים לנו בין הרגליים עם פשטידות". את הציטוט הזה משמיע רוני, רווק תל אביבי שחי בעיר כבר חמש שנים, בעקבות התופעה החדשה

של נהירת הביצות לתל אביב.

"אחת הסיבות שכיף פה דווקא כדתי, היא שאין לי מסביב את כל אווירת האוהל-נחמה וגבעת-שמואל. מדי פעם כן נחמד לי לנסוע לירושלים, אבל שאני חוזר הביתה לתל אביב אני נושם לרווחה שחזרתי לעולם מנותק מההוויה הזאת, והפחד שלי שזה עומד להשתנות".

לעומת רוני, מור ורדי, רווקה דתייה תושבת תל-אביב, לא נבהלת מהאורחים החדשים בעיר: "הרבה פעמים הרגשתי פה לבד, במיוחד בשבתות, ועכשיו יש תנועה חדשה, פרצופים חדשים. תל אביב כיפית לי ובגלל זה אני גרה כאן. מבחינתי זה עוד בונוס לחיים פה". 

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי