יש מלא סיבות למה לעשות שנתיים שירות- לפעמים לא תורמים מספיק כמו שרוצים בשנה הראשונה ולכן רוצים עוד שנה "כפיצוי"או שדווקא הולך אחלה ורוצים לתרום ולתת עוד קצת לעם..

או שיש את התשובה שתמיד נותנים (ואני כ"כ לא אוהבת אותה) וזה גם חיילות עושות שנתיים-למה שאני לא יעשה שירות גם שנתיים?!

ככה שזה לא בדיוק מעיד על אופי..זה מאוד תלוי..

ומבחינה לימודית-יכול להיות שהיא לא מצאה מכללה תורנית טובה שהיא יכולה ללמוד בה את מה שהיא רוצה..

כמו כן יכול להיות שכמו שחופרים לי עכשיו מלא אנשים- שתואר אוניברסטאי יותר נחשב מאשר מכללה- ולכן יכול להיות שהיא בחרה בזה..

עוד משהו-מורה שלי מהאולפנא (אחח היו ימים) גם למדה בבר-אילן- והיא פשוט הבן אדם האחרון שהיית מאמין שתלמד שם.. ואין עליה!!

לכן בעיני זה לא סיבה לבטל..

ב"הצלחה!

לומדת או כמה שנים היא עשתה אלו דברים שוליים וצריך להיפגש ולבדוק את האופי כי זה מה שהכי חשוב

השאלה היא- למה היא עשתה שירות שנתיים

וסתם שתדע, שלא כולן רוצות להיות מורות (ובצדק) וללמוד במכללה דתית זה אומר להיות מורה או גננת... 

אז אולי זה מראה שהיא עושה דברים שלא דימיינת כך את בת זוגך אבל זה לא אומר שהיא לא מתאימה לך..

למה לא לנסות?

אולי תברר אצל חברות או מישו שמכיר אותה טוב. ככה תדע יותר טוב עליה ולא מפרטים טכניים...

שאני לא כזה מקובע על דפוס מסויים  תוצרת מפעל החרד"ל

להיפך אני חושב שכמו שכל אחד צריך לבחור את הדרך שתוציא את המיטב ממנו כך גם כל אחת ....

פשוט אחת שעשתה שנתיים ש"ל והלכה ל"עברית" זה מעיד על השקפה מסויימת .... ודרך חיים .

ובכלל מי אמר שבמכללה דתית יש רק מורות וגננות .....  בואי לא נהיה סטיגמסטים/יות .

בכל אופן תודה על העצה  .

מאידיאלים גבוהים ודווקא מתורניות יתר.

והרבה מבטלות את האידיאלים הללו בגלל רצון החתונה וערכו החשוב

אך ישנן גם הרבה שמבינות שחתונה זה לא השלב, אז האידיאל של השירות חשוב כרגע. 

והן דבקות בו.

רוב חברותיי שעשו שנתיים זה היה מאידיאלים תורניים חשובים מאוד.

ובקשר למכללה, זה לא עיניין של סטיגמה

זה פשוט עובדה. אין מכללה דתית שמאפשרת לך להיות משהו אחר חוץ ממורה\גננת.

פשוט כי זה התואר, יש הרבה שלמרות שהן במקום כזה עושות קורסים נוספים במקביל ובונות על תואר שני בתחום אחר ואז לא נשארות מורות לכל החיים.

אבל אם אתה מחפש מישהי ממכללה אז היא או מורה או גננת לפחות בשנים הקרובות.

ויש המון בנות עם רצונות אחרים והן הולכות ללמוד במקומות אחרים, גם לא הכי כשרים בעולם.

אולי במקום הדברים היבשים האלו שלא מעידים הרבה, תברר מה התוכן שבה, מה האופי שלה.

ואולי תראה שלמרות המסלולים השונים שהיא בחרה, היא מאוד תורנית ומאוד איכותית.

יש שם הרבה בנות מהמגזר הדת"ל.

מעבר לחינוך.

גבריאל- מה הבעיה במישהי שעשתה שנתיים שירות, מבחינתך?

היום כבר יש שאם לא כן- אין תלמידות.

ואם אין תואר קוראים לו "סמינר".

המכללה החרדית בבני ברק ללא תואר. שתי חברות שלי לומדות בה.

ועוד מכללה שנקראית 'בית המורה' היא גם ללא תואר.

אומנם להשלים לתואר משמה זה לא קשה, אבל רוב המכללות החרדיות זה ללא תואר.

יש לי חברה ששנה שעברה בדקה וחיפשה אבל לא מצאה.

אם כן, בכל הפרסומים שלהם כתוב שזה עם תואר.

התואר אצלם ניתן ע"י אוניברסיטות חיצוניות (חיפה, ת"א, ב"א)...

הן פשוט באות להשלים אותו במיכללה אצלנו..

יוצא שהן לומדות בשני מקומות.. 

לא חבל?

אם את אומרת שבאים להשלים אצלך במכללה, זה אומר שקיימת מכללה דתית שניתן ללמוד בה מעבר לחינוך. לא? (אלא אם כן את לא לומדת במכללה דתית..)

ב. גם אם צריך אח"כ להשלים לתואר, לא מוטב כך מאשר ללמוד חינוך (למי שזה לא מעסיק אותה..)

/ ללמוד הכל באוניברסיטה?

חרדיות יש הרבה, אבל כמו שציינו זה ללא תואר.

מכללות דתיות לאומיות הכל זה להוראה.

קראתי פה את רוב התגובות של כולם, קצת מציק לי על איך שמדברים כאן (ובכלל) על המכללות הדתיות לאומיות, או על 'המפעל החרד"לי' שקראו לו כאן..

אמת, הרבה בנות הולכות לשם בגלל האידיאלים של הצניעות ובגלל שכל החברות שם, 

אבל אותן בנות, וגם אחרות, חושבות גם הנוחות של המקצוע..

הן בע"ה תהיינה אמהות ביום מן הימים, והרבה מקצועות היום לא נוחים לאמהות הרוצות להיות בבית רוב היום עם הילדים ולנהל את הבית..

המקצוע של הוראה נוח מאוד (מבחינת שעות וחופשים) וגם מלמד המון על חינוך, שיכול רק לעזור בחיים אח"כ..

וברור שיש מגוון מקצועות מעבר, שנוחים לנשים שחשוב להן להיות בבית יותר, אך לא כל אחת רוצה בהם..

לא כולן אוהבות את המקצועות הריאלים, ולא כולן רוצות בקורסים פה ושם (זה לא פשוט למצוא עבודה אח"כ), הן רוצות משהו קבוע ונוח, והוראה עונה על זה.. 

ואל תשלו את עצמיכם, הוראה זה ממש לא קייטנה..

ואם כבר אני כותבת, גבריאל, אני חושבת שאתה צריך לבדוק דברים מעבר.. נתנו לך המון עצות טובות פה, אבל את ההחלטה תעשה בעצמך ולא בגלל 'מה אומרים על זה' או 'מה יחשבו אם', זה שהיא עשתה שנתיים שירות אולי מעיד על כך שהיא אוהבת לתת מעצמה לאחרים כמה שיותר, ולך תדע, אולי היא משפיעה לטובה באוניברסיטה שם, מפיצה יהדות.. תבדוק מעבר..

זה לעניות דעתי..

חוץ ממכון טל אולי.... 

אני לומדת באוניברסיטת ת"א(זה לא כזה נורא....)... ואני יכולה להעיד על עצמי שאני ממש דוסה... ואם הייתה לי אפשרות ללמוד במקום יותר תורני אז הייתי לומדת....

אז נכון שבת שלומדת ב"עברית" יש מצב שהיא לא מתאימה לך מבחינה תורנית אבל זה ממש ממש לא מחייב!!!
צריך לברר עוד...
 

ב"הצלחה

כל בחירה שלנו מעידה עלינו

אחרת לא היינו בוחרים בה ספציפית...

השאלה היא מה עמד מאחורי הבחירה שלה.  ולא כל הנראה לעיניינו, הוא האמת. הפרשנות שלנו לפעמים שגויה..

את הנקודה הזו של המניע לבחירתה- יש לברר.. ואז להחליט. כך נראה בעיניי לפחות

בהצלחה רבה

יש לי חבר, בייניש, בחור מאוד תורני.

כל הזמן היה חוזר על אותה מנטרה: "אני בחיים לא אתחתן עם בחורה ממוסד להש(ס)כלה גבוהה X (השם המלא שמור במערכת). מה אני צריך את הצרות האלה על הראש?"

בסוף? התחתן עם מישהי משם דווקא

אז תפסיק לעצבן ולך להפגש בהצלחה

לעולם אל תגיד לעולם לא

אחרת זה מה שתקבל... מרפי הזה...

תיפגש איתה. מוסדות לימודים לא מראים על האופי של מי שלומדת שם..

אני לדוגמא למדתי באולפנא מאווווד טובה. ותראה מה יצא ממני

בהצלחה!

הסטיגמות החברתיות מוכרות לכולנו, ופעמים רבות יש בהן גרעינים של אמת .

איני יודע באיזה עולם גדלת, ומה עולם הערכים והתרבות שסובבים אותך, אולם, אני ממליץ לך לפרק לחלקים קטנים את הדברים שחשובים לך אצל הבחורה, ועליהם תברר ותשאל ותחקור בנרות. 

תנסה ליצור לעצמך תמונת מצב מהדברים שאתה יודע בוודאות, ומהדברים שמאוד חשוב לך לדעת- אותה עדיין לא יודע- ועליהם תסתער ותברר. 

אני לא ממליץ לך להסתמך על סטיגמות, אך אני גם לא ממליץ לך להתעלם מהנקודות המהותיות שגורמות לך לחשוש מהסטיגמות. אם כוחך עוד במותניך, ואתה צעיר ברוחך ובעל נפש בריאה ורצון קודש, צא למסע גילויים על עצמך ועל הבחורה, ואל תוותר עליה, כל עוד אין לך סיבה טובה באמת לעשות את זה. 

ובנוסף, אל תתפתה ללכת אחרי השחור והלבן, אחרי הכן והלא, קח אוויר וצא לבדוק. זה יקדם אותך, וייתן סיכוי הוגן להשגחה העליונה לשדך אותך. 

שיהיה בהצלחה 

בשורות טובות

לפחות לגבי הלימודים באונ'- בבקשה בבקשה בבקשה אל תשפטו בנות רק עפ"י המקום שבו הן לומדות!

זה הדבר שממנו חששתי כל חיי, ועדיין אני חוששת.. (ומשום מה ההודעה שלך רק מצדיקה את חששותיי..)

זה שאנחנו לומדות באונ' לא מעיד שום דבר לגבי הרמה הדתית/תורנית שלנו! אל תהיו אטומים, אל תהיו מקובעים רק לבנות ממכללות דתיות. האונ' מלאה בבנות איכותיות, תורניות, חכמות, מוכשרות ומוצלחות (אה.. וגם ענוות). אל תפספסו אותן רק בגלל המסגרת שבה הן נמצאות!

אני ממש מבינה את החשש מכך שמישהי שלומדת באונ' יכולה להיות לא מתאימה מבחינה דתית, אבל לפני שאתם מחליטים לא להיפגש איתה תנסו לברר מי היא, מה הרמה הדתית שלה. ואם אתם מתלבטים- אז תמיד כדאי לנסות, אתם יכולים להיות מופתעים לטובה ממה שתגלו..

אה.. ואם כבר פתחתי את זה אז עוד משו- קריאת קודש לבנות שלומדות במכללה ויש להן חברות באוני': תדאגו לחברות שלכן! תחשבו על זה שלבנות באונ' אין כמעט ממי לקבל הצעות, רוב האנשים שנמצאים סביבם לא ממש שייכים למגזר וגם אם הן זכו ויש להם חברות דתיות-בד"כ מאגר ההצעות מצומצם, מוגבל ולא תמיד רלוונטי.

ולגבי השאלה שלך- הכי טוב שתשאל את מי שהציע למה הוא חושב שזה מתאים, ומה הוא יכול להגיד על הרמה התורנית שלה. תנסה לא לקבל החלטות רק ע"ס נתונים יבשים מהשטח..

שיהיה ב"הצלחה!

שנתיים שירות- זאת בת שחשוב לה להתנדב, לתרום, להשקיע, לא לחשוב רק על עצמה.. ועוד הרבה דברים שהשירות תורם!!! אני מכירה כ"כ הרבה בנות ברמה דתית גבוהה שעושות שנתיים.. מה זה קשור בכלל???

ואוניברסיטה- באמת כדאי שתברר עליה יותר, אבל שוב, זה לא אומר כלום! אם מעניין אותה ביולוגיה אז היא רוצה ללמוד את זה, והיא לא חייבת ללמוד יאפה שכולן, גם אותי מעניין ביולוגיה לדוגמא ויכול להיות שאני באמת אלמד ביולוגיה באונ', ואני לא חושבת שזה מוריד מ"הרמה הדתית" שלי...

וחוץ מזה- אולי כדאי שתחשוב קצת בכיוון של "אולי אני אפגש לא רק עם מי שהיה נראה לי עד עכשיו?" "אולי גם סגנונות קצת שונים יתאימו לי ואפילו יפתחו אותי?..

עשתה שנתיים שירות לאומי? מצוין יש בזה איזו עדות לפסול בדתיות? שטויות במיץ

אם לימודים באוני' פסולים בעיניך אולי הבעיה היא אצלך. אם ככה אתה בודק בחורות - אתה עלול לצוא את עצמך מבזבז הרבה זמן.

כן, שנתיים שר"ל ואוניברסיטה יכול להעיד על השקפה מסוימת ויכול ממש לא...

אכן, כדאי לברר ולבדוק זאת ולא לפסול מראש.

מנסיון מאד אישי- גם אני עשיתי שנתיים ש"ל (למרות שלא תכננתי מלכתחילה) , והפלא ופלא- גם אני למדתי ביולוגיה בעברית,

ואני רוצה לומר לך שאני הרבה יותר דוסית מחברות אחרות שלי שלמדו בכל מיני מקומות תורניים ואני צדיקה יראת שמיים ובעלי משוגע עלי למרות שאולי גם הוא לא חשב שהוא יתחתן עם אחת כמוני.

מספר השנים ומקום לימודים- אלה רק פרטים טכניים, צריך לבדוק מה המקום הרוחני של האדם ומה השאיפות שלו.

בסופו של דבר בונים יחד את הבית ולבעל יש מקום נכבד בלכוון מה תהיה דרך החיים של הבית.

והיא רואה את עצמה רק עם תואר כזה. זה סיפור אחר.

אבל, אם יש את אותו תואר בדיוק, גם במכללה דתית אני חושבת שדוסיות זה לא הצד החזק שלה...

בכל זאת א"א להתעלם מבעיות הלכתיות שצפות שם, אם כי לגברים זה אכן יותר בעייתי..

אבל שלא תחשוב שבת שכן לומדת במקום דתי היא אכן צדיקה יסודת עולם.

אולי שואפת.

גם טוב...

מצטערת אבל ממש לא מסכימה.

כמו שאמרת, גם מישהי שלומדת במקום דתי זה לא מעיד בהכרח על המצב האישי-רוחני שלה.

לכל אחד ואחת יש את סיבותיהם הם למה הלכו למקום מסוים, ולפעמים הן הרבה יותר טובות ממי שהלכה למקום דתי. (שוב, אני לא מנסה ומנסה שלא להכליל, מוזמנת לתקן...).

במיוחד שבד"כ התארים לא אותו הדבר, גם אם נראה מבחוץ. בסופו של דבר הרמה האקדמית שונה בהכרח, ומי שרוצה עבודה בתחום שהוא לא חינוך, דווקא אצלם כן משנה איפה הם למדו, כי מסתכלים על זה.

לא חושבת שהגענו לרמה של לקבוע מי באיזו רמה דתית, או לרמה של להסיק מהפרט אל הכלל בצורה כזו.

ואם את רוצה, מוזמנת באישי לגלות מה הסיבות שלי... אמנם לא אוניברסיטה (עדיין...), אבל אין מצב לא לפגוש פה בנות דוסיות ואיכותיות אחת-אחת.

באמת סליחה על ההתנפלות...יש מצב שלקחתי משפט שולי, אבל לי הוא צרם. אולי כדאי לקרוא שוב את מה שכתבו "עדיין בדרך" ו"אגהז".

ואני יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת. לא חסרים באונוורסיטאות מרצים, שיסבירו לך בשיעורי פסיכולוגיה וכו שהדת זה סוג של ניחום עצמי וכל מיני. (במיוחד אם לומדים מקצועות אלא ראלים), לא חסרים שם בעיות צניעות.

ולא,

לא כל אחת ובמיוחד, לא כל אחד יכול להתמודד מול זה. זה חבר'ה שחיים איתם יומיום.

מה שכן, אם אדם מודע לבעיות שיש שם,(והידעה לדעתי 1\2 מהפתרון) ומודע לכך שזה לא מלכתחילה, אבל מה לעשות הוא רצה להוציא תואר על האומנות של ימי הביניים, כי רק ככה הוא ראוה את עצמו מגשים את יעודו. ואין את זה בשום מקום דתי.

אז זה משו אחר.

אבל מלכתחילה, אדם תורני לא יקפוץ לזה כ"כ מהר.

כנ"ל במקומות עבודה כמובן,(רק ששם לרוב כבר נשואים, כבר יש ילדים, וגם יש פחות אופציות לעבוד במקום דתי... אז..)

את ממש לא חייבת להסכים איתי. ובטח שאפשר להיפרד כידידים.

לא מעיד על האופי.. אולי זה היה לה הכי קרוב לבית?..

קיצר- זה לא מעיד... תנסה.. אפעם אל תיפסול, עד שתראה, ותדבר איתה בעצמך!!!

הרבה פעמים בנות לא יודעות מה לעשות אחרי השרות ללמוד? מה ללמוד? לעבוד? מה נלך לחפש עבודה? איך?

אז הם הולכות על המוכר והבטוח עוד שנה שרות...ובעני לפסולמישי בגלל מקוםלימודים לא שייך בכלל

הפוך צריך להעריך אותה יותר שהיא מסוגלת ללמוד במקום כזה...

יש הרבה בנות תורניות, יראות-שמים ובעלות מידות טובות, שלומדות באוניברסיטאות. גם אחותי בוגרת אוניברסיטה (אפילו שתים), והיא בנתה בית תורני למופת. כמדומני ששמעתי על אשה של ראש ישיבה ליטאי חשוב שאשתו בוגרת אוניברסיטה.

אני מסכים שאם האשה לומדת מדעי הרוח באוניברסיטה - כדאי לתהות על קנקנה. בדיסציפלינות הללו לומדים בעיקר כפירה, וצריך להיות עם עור של פיל ותמיכה של בית תורני חם ויציב כדי לא להיות מושפע לרעה. גם במדעי החברה יש הרבה בעיות, אם-כי שם זה פחות חריף, כי הדגש הוא יותר על הצד היישומי. אבל מדעי הטבע ומדעים מדוייקים - כאן הבעיה זניחה, והכל לפי הרקע התורני של הבחורה, ורמתה התורנית כמו שתשמע מהשדכן, מהחברות או מהפגישות.

לסיכום - אם מחפשים דוגמאות לקונספטים שגויים או לסיבות שגויות לדחות הצעה, לדעתי זו דוגמא מצוינת...

בהצלחה!

אכן אני מבין שיש מעבר להיכן שבחורה לומדת  ושכדאי לנסות

בכל אופן עכשיו הכדור אצלה אם היא תהיה מעוניינת בכך ....

חשוב לי להבהיר עוד כמה נקודות .... אין לי שום דבר נגד " המפעל החרדל"י " להיפך אני  בא משם

אבל יש עניין אחד שלא לכל אחד/ת מתאים הוראה וחינוך ולעיתים יש שמתפספסות בגלל זה

או שסתם מקשות לעצמן ולילדים את החיים ...

דבר נוסף מעולם לא פסלתי בחורה רק בגלל שהיא למדה באוניברסיטה ....

פשוט אלו שבד"כ לומדות באוניברסיטה פוסלות בחור שהמסלול חינוך וכולל רבנות נמצא בארסנל שלהם ...מנסיון ....

והעניין שהתייעצתי מכיוון שהמרחק הגיאוגראפי יחסית גדול  וגם היא אחות של אחד שלמד איתי .....

בע"ה בשורות טובות ושבת שלום .

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

יש לי מטרה להכיר קצת יותר אם מי שעומד מולי. בד"כ פרטים טכניים ידועים מראש.

כשחוזרים בפגישה על פרט טכני, נגיד אני לומד בישיבה X - אשאל שאלות על הבחירה שלו בישיבה הזו. למה בחרת דווקא בה? האם התלבטת בינה לבין ישיבות אחרות? וכו'.

במשפחה אנחנו לא בוחרים, ולכן זה בעיני פחות משקף את האישיות. אם המשפחה רלוונטית לדברים אחרים - נניח בחרתי בישיבה כי אבא שלי\אח שלי למד בה - אז זה כבר לא משהו טכני, וזה שייך לשאלה אחרת.

בעצם - אני מנסה להעמיק את השיח. ולהעמיק לכיוון של יחס עם ההורים\אחים - לא נראה לי מתאים בהכרח בשלב הראשון.

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

פחות עקרוני. אפשר גם חצי שעה או שלוש שעות.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.