ישיבת הר המור מרכז הרב ןגרורותיהם נחשבות חרד"ל מובהק. בבחירות האחרונות אמר הרב טאו שעומד בראש ישיבת הר המור שהוא מצביע ש"ס.

דתי לאומי סטנדרטי לא יצביע ש"ס

חרדי לאומי לא ישלח את ילדיו לתנועת נוער מעורבת, ואולי לא ישלח בכלל.

חרדי לאומי לא יהיה מעוניין שבניו ילמדו בבית הספר אנגלית ומקצועות חול ברמה גבוהה, כי זה בא על חשבון לימוד תורה

חרדי לאומי ישלח את בניו לישיבות קטנות

בתכל'ס, חרדי לאומי דומה מאוד לחרדי מן המניין, רק שהחרד"לי מאמין במדינה כראשית צמיחת גאולתנו.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D

או לפחות בשטח היא של הציונות הדתית..

עד כמה שידוע לי לומדים שם לבגרות אומנם מעט אבל זה לא ישיבות קטנות והם שייכים מגזרית למרכז והר המור זה לא כמו הישיבה המרכזית העולמית ושלוחותיה כגון בית אל הר ברכה

אני מאמין שהמידע הנדרש מגיע בשל רצון, לדעת איך לזהות "כל מחלה" (בציניות).

רק צריך לזכור שזה מאוד מאוד חלקי, אדם יכול להיות מאוד מושפע מכל מיני דברים ותוכו ממש לא יראה כברו, ואפילו חבריו לא יודעים זאת לחלוטין.

הנחת יסוד: הציבור הדתי לאומי  (לפי ההגדרה הכוללת ביותר) על כל גווניו וסוגיו מחדש את זהותו תמיד.

קבוצות חדשות קמות, דעות פוליטיות משתנות, והיחסים לסוגיות מהותיות משתנה. 

לדוגמא, ניתן לראות את השינויים ב30 שנים האחרונות - בתנועות הנוער, במפלגות הפוליטיות, ביחס לסוגיות כמו צבא, פמניזם, רבנים, א"י, וכו..

דרכה של כל חברה להיות דינאמית, ולהשתנות כל הזמן. 

קחו לדוגמא את האמריקאים בשנות ה-50, ואת האמריקאים בשנות ה-80. הסוציולוגים מגדירים מגמות שונות לחלוטין כמאפיינות את החברות בשנים הללו. 

שני אתגרים:

1. ואולם, יש לשאול על גודל הבועה. לכל חברה יש את אלו שבעלי הקול החזק, אלו שצועקים, ושמבחוץ רק אותם שומעים. 

ואולם, הסוציולוג, אינו יכול לתת לפרט כזה או אחר להשפיע עליו, אלא לנסות ולראות את הציבור, מה מאפיין את הרוב. 

ואביא שתי דוגמאות:

א. הרב מיכאל אברהם במאמרו "הדרך השלישית" טוען שרוב הציבור הדתי לאומי - לא קשור לאידיאולוגיות השונות של הישיבות או הרבנים, אלא דתי רק בתור אדם פרטי. לעומת אורי אריאל שטוען אותו דבר, רק שהם רוצים קצת מהכול.

ב. לי נדמה שעיקר ההגדרות נובעות מקבוצות יריבות. כך למשל "החרד"ל" הינו שם גנאי שניתן כמדומני על ידי הקיבוץ הדתי, שהרגיש שגנבו לו את תנועת בנ"ע שהיתה שלו על ידי "בחורי ישיבות גבוהות" שלדעתם התנהגו כמו חרדים (דבר שהם תנגדו לו אידיאולוגיות) בכלל ענייני דרך חיים (צניעות, ערכים, ודומה). 

2. בכדי להחליט על המאפיינים של כל חברה או מגזר, יש צורך בקבלת הנחות יסוד והגדרת הגדרות, ומשום ששני דברים אלו סובייקטיבים כל כך, זה הופך למעין משחק הגדרות. כל אחד מגדיר איך שהוא רוצה, ולפי זה - יוצא מה שבא לו. 

לדוגמא: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמו דו"ח שהתפרסם הבוקר בהארץ, שכולל ארבעה מחקרים מקצועיים של הלשכה שניסו להגדיר "מיהו חרדי?", כל מחקר קבע כמות שונה מהותית לשאלה, וההבדלים היו ברמה של מאות אלפים (רחוק מאוד מסטית תקן).

התשובה טמונה בהגדרה, כל מחקר קבע הנחות יסוד אחרות ולפי זה ניסה להגדיר את העניין. 

ולכן:  

מה מאפיין חרד"ל? (לבוש? אמונה? דרך חיים? התנהגות? דיבור? מוסדות לימוד? הגדרה עצמית? פוליטיקה?) 

האם זה טוב או רע? 

כמה כאלו יש?

האם זה תת קבוצה בתוך הדתיים לאומיים? 

ועוד שאלות שניתן לשאול אך חבל להאריך בהם..

לכל השאלות האלו, יכול רק אדם אחד לתת תשובה - וזה את\ה.

ותשובה שאחד יתן לא יהיה מקובל על האחר, ולא ניתן יהיה להגיע להסכמה ציבורית כזו או אחרת.  

ואולם, לדעתי במקום לנסות ולהגדיר את "המה", ולקטלג את המציאות סביבנו ולהגדירה. 

עדיף להתמקד "בלמה" בדרך הישר והטוב וללכת אחר הקב"ה ולהקפיד במצוותיו, מתוך מידות מתוקנות, אהבת האדם ויראת שמיים. 

ועתה נקשר לפורום

בהגיע כל אדם לפרקו ויבוא יומו לזוגיות ומשפחה, יחפש מישהי שתתאים לאורח החיים שהוא עצמו חי.

וכאשר יצא להרפתקאות הגדולות (המכונות דייטים בלעז) יחפש בבחורה את הדברים שחשובים ומהותיים לו, כפי שהוא.

ולא ישים ליבו למלעיזים בעבודת ה' שלו (בין אנשים פרטיים ובין החברה), שזהו החוק הראשון בזוגיות: "לעולם יהא אדם עצמו".  

ובסטטיסטיקת הזוגיות, נמצא שיש אותה כמות של מגזרים וציבורים בדיוק כפי כמות האנשים, ואל לאדם ללכת לרעות בשדות זרים שזה פוגע בהרמוניה של האדם והעולם. 

*הכול על סמך דעתי האישית בלבד. 

אחרת באמת... שלא הייתי מבינה מ-ה

אולי הנושא הזה מקשר קצת לבירורים- או בכלל להגדרות-

מי אני? מה אני?

איך אומרים במילים את המהות הזו שנקראת אני?

איך הייחודיות שלי משתבצת בתוך השיח הכללי- כך שנאי יכולה לשדר על אותו גל עם אנשים אחרים?

בבואך לקראת כל מפגש עם אדם אחר (הרפתקאות גדולות- בלשונך)-

אתה צריך לתת לו דבר לאחוז בו

מילים

והגדרות

שאומנם אנחנו מאמצים הגדרות ומילים לשם התקשורת החברתית. 

אולם, אסור שבן אדם שינסה להגדיר את עצמו, ינסה להגדיר את עצמו לפי הסביבה שלו, לפי האנשים האחרים שנמצאים בחברתו וסביבתו. 

אדם לא צריך להחליט שהוא דתי לאומי - בגלל השיוך שלו למגזר, או בגלל מקום לימודים ודומה. 

הוא צריך לקחת רק את הדברים שמרכיבים אותו. רק מה שנמצא בו, באמת. גם אם זה שונה מהחברה, מהישיבה, מהציבור, מהמשפחה, או מהאידיאל של הרב שלו. כאן, לקראת זוגיות הוא צריך לעמוד בדד, רק הוא ומה שבו, שרק על זה ניתן לבנות זוגיות וקהילה. 

תנסה לקצר, אולי יותר אנשים יקראו.

שאתה כותב דברים מאוד חכמים,

אבל (כמעט) אף פעם לא הגעתי לאמצע.....

לא מתכוון לרפות את ידיך ח"ו,

פשוט מתוך סקרנות

בהמשך לתגובתי הראשונה, ואצטט:

שני אתגרים:

1. ואולם, יש לשאול על גודל הבועה. לכל חברה יש את אלו שבעלי הקול החזק, אלו שצועקים, ושמבחוץ רק אותם שומעים. 

ואולם, הסוציולוג, אינו יכול לתת לפרט כזה או אחר להשפיע עליו, אלא לנסות ולראות את הציבור, מה מאפיין את הרוב. 

ואביא שתי דוגמאות:

א. הרב מיכאל אברהם במאמרו "הדרך השלישית" טוען שרוב הציבור הדתי לאומי - לא קשור לאידיאולוגיות השונות של הישיבות או הרבנים, אלא דתי רק בתור אדם פרטי. לעומת אורי אריאל שטוען אותו דבר, רק שהם רוצים קצת מהכול.

ב. לי נדמה שעיקר ההגדרות נובעות מקבוצות יריבות. כך למשל "החרד"ל" הינו שם גנאי שניתן כמדומני על ידי הקיבוץ הדתי, שהרגיש שגנבו לו את תנועת בנ"ע שהיתה שלו על ידי "בחורי ישיבות גבוהות" שלדעתם התנהגו כמו חרדים (דבר שהם תנגדו לו אידיאולוגיות) בכלל ענייני דרך חיים (צניעות, ערכים, ודומה).

מערכת החינוך הופקרה בכנס נאמני תורה ועבודה הביע הרב שרלו חשש מהשתלטות החרד"ליים על מערכת החינוך: "עלינו להציג שם את אמונתנו לכתחילה, ולא כדרך של פשרנות ובינוניות" י"ז ניסן תשע"א - אריאל הורוביץ

"אחוז החרד"ליים בחינוך הדתי הוא עצום ביחס למשקלם בציונות הדתית כולה, ואם אנחנו לא נחליט להיות שם - המצב הזה יימשך", כך אמר היום (ה') הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, בכנס שערכה תנועת "נאמני תורה ועבודה" בירושלים. לדבריו, בלי "מסירות נפש על החינוך מצד הזרם הליברלי", המצב במערכת החינוך יישמר, דבר שבסופו של דבר ישפיע על עתידם של כלל תלמידי החינוך הדתי. בכנס, שהתקיים תחת הכותרת "האם האורתודוקסיה המודרנית מאבדת את בניה?", הביעו המשתתפים את החשש ההולך וגובר בציבור, לפיו הנוער הציוני-דתי נמשך מצד אחד לזרם ה"חרדל"י", ומצד שני לכיוונים של חילון ועזיבת הדת. החשש לפיו בדור הבא כבר לא תהיה אורתודוקסיה מודרנית נשמע בבירור במושביו השונים של הכנס.   המושב המסכם. חוששים מהעתיד(צילום: יחצ)   "אנחנו מחנכים את ילדינו שחשוב להתערות בחברה הישראלית, חשוב ללכת לאוניברסיטה ולרכוש מקצוע, בין אם זה רפואה, משפטים או מנהל עסקים", תיאר הרב שרלו את המתרחש בבתים רבים. לדבריו, מכיוון שבזרם החרד"לי הלימודים באוניברסיטה נתפסים כדבר שלילי, האפשרות היחידה בזרם זה היא לעסוק בחינוך. התופעה הזו הביאה להתעצמות כוחו של הזרם החרד"לי בחינוך הדתי, ובעקיפין גם לתוצאות שליליות בתחומי היחס למדינה, לדמוקרטיה ולתרבות המערב. "אנחנו צריכים לקבל החלטה שהחינוך ולקיחת האחריות - בבתי הספר, בישיבות התיכוניות, באולפנות, בסניפי בני עקיבא - הם יעד ראשון במעלה, ולהציג שם את אמונתנו לכתחילה, ולא כדרך של פשרנות ובינוניות", סיכם. רב צריך לפחד מהקב"ה, לא מאנשים   במושב נוסף, שדן בשאלה כיצד ניתן לחנך לרבנות יותר פתוחה, השמיע ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, ביקורת חריפה על עולם הרבנות בימינו. "רב צריך לפחד מהקב"ה, לא מאנשים. הרבנים כיום מפחדים לקחת אחריות. הם מסתכלים מאחוריהם ומצדדיהם בחשש, אך לא מסתכלים לפניהם, אל מי עומד מולם - מסורבות הגט, הגרים. כדי לקחת אחריות צריך גם אומץ ללכת לפעמים נגד הזרם", אמר. הכהן הוסיף כי "האתגר הגדול של הרב הוא לא לדעת להחמיר, אלא היכולת להקל, ולבסס עמדה מקלה על פי ההלכה. אנחנו לא מחנכים את תלמידי הרבנות בציונות הדתית לדעת למצוא פתרונות מקלים. אם בעבר היו רבנים שידעו למצוא פיתרון לכל בעיה, היום יש רבנים רבים שיודעים למצוא בעיה לכל פיתרון", אמר.   הכהן סיפר על תוכנית חדשה, הנמצאת בימים אלה בפיתוח, ומציעה הכשרה לתלמידי הרבנות בתחומים כגון פסיכולוגיה וסוציולוגיה, כחלק מתהליך הסמיכה. "הרב נבחן על ידיעותיו בכשרות, בשבת, בטהרת המשפחה, אך בפועל נאלץ להתמודד עם סיטואציות קשות מאוד בקהילה, או עם  נושאים רגישים כמו הומוסקסואליות. רב צריך לדעת להתמצא גם בתחומים הללו, כחלק מעבודתו היומיומית". הכהן אף הביע תקווה כי רבני הדור הבא יתמצאו יותר בנעשה בחברה הישראלית. "אני סבור שתלמידי הרבנות צריכים לסייר בבני ברק, בקהילות קונסרבטיביות ורפורמיות, בקיבוצים, במושבים, בעיירות פיתוח, במרכזי העובדים הזרים - הכל על מנת שיכירו גם צורות חיים אחרות בארץ הזו. לא כל החברה הישראלית גדלה ברחביה וברעננה. אחרי שנחשפים למגוון כל כך גדול של אוכלוסייה, היחס בתחומים רבים מקבל תפנית", סיכם.

אין לי ספק שעצלותי הטבעית מונעת ממני

מלהתאמץ ולהחכים מדבריו רבי החכמה של ברוךש.

אפילו מרפרוף קל ניתן להווכח כי תגובותיו תמיד

שקולות, ענייניות  ולא מדלגות על פרטים.

אם מישהו ח"ו, כתוצאה מתגובתי הפזיזה,

חשב דברים רעים על ברוך,

הריני חוזר בי מכל וכל ומודיע ששווה להתאמץ ולקרוא עד הסוף.

 כולם מקנאים בך! (חוץ ממני)

לי לא מפריע האורך של הדברים שלך, אבל אתה יכול לכתוב, בסוף כל "מאמר"- תקציר, כמו בשותי"ם הלכה למעשה וכדומה...

רבותי- מה קורה לכם????

האם זו היא דרך לכבד את דבריו של כל אדם?

האם זה תרבות הדיבור המקובלת בפורום שלנ"ו???

יש אדם שמקצר

ויש אדם שמאריך

יש מי שמקמץ בסימני פיסוק

ויש מי שמגזים בהם

האם זה שאני לא מקבל את סיגנונו של השני- זה אומר שיש בו חיסרון- שהוא חיבי להשתנות כדי להתאים את עצמו לטעם שלי?

לא!!!

זה אומר שאני צריך ללמוד להכיל יותר אנשים וסיגנונות

זה אומר שאם אני לא מסוגל להתרחב כדי לקרוא דבריו של אדם אחר

שאם אני לא יכול להיות אינטילגנט שקורא הודעות אורוכות

אז אני מתבייש בזה

לא יוצא לתת עיצות-אחיתופל לאנשים - איך לכתוב ככה שיההי יותר פופולארי לקרוא אותך

הלפייסבוק היינו- לטוויטאר דימינו?!

היה בעבר כמה מילים של "אני משתחווה בפני כל מי שקורא את ההודעה האחרונה והארוכה של ברוךש"

(ורבים המחברים זוכרים את הסמיילי המשתחווה שהצטרף אז לשורותנו....)

היה בזה כבוד לזולת

היה בזה נימה של הערכה

היה בזה התבטלות עצמית- אני לא מסוגל פה למשו... אבל אני לא מטיל דופי באחרים

והיה בזה הומור

התנצלויות יתקבלו על גבי בימה פומבית זו- שבה נאמרו הדברים

שיחות הבהרה והסבר יתקבלו בשמחה באישי

הערה- למושג "תתפנק\י על מקש אנטר"

אנחנו במדיום של כתיבה- יש מינימום של רהיטות... נכבד כל כותב- לעיתים נסייע לו להתחבר למדיום הכתוב

בע"ה

הזכיר לי את :

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ,

וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ,

אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה.

מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר.

לְקַצֵּר – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.

לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם.

וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם.  

 

(משנה, מסכת ברכות שם שם)

(וכן, קראתי כל מילה. אני לא רדוד)

יצהר וכו'

ברוך הבא בצל קורתינו...

אין לזה הגדרה ברורה..

כי לכל אחד יש סעיפים אחרים שהוא מסכים או לא מסכים..

אם ירצה ד'. ויבינו את יד ד' במדינה ובעולם.

מי. נשמח גם אם מי של=א עושה כלום יפסיק לזלזל.

של המיועדים

ומשום שסביר להניח שהדיון ייסוב סביב מהות העניין ולא בקטלוגו, עדיף (לדעתי) לקיים את הדיון בראש יהודי או בארץ מולדת, ולא בפורום הנוכחי. 

או בעצם, נגד היהודים...

מי יתן ויתבגרו הילדים ויבינו את יד המדינה בה' ובתורתו...

אני לא מתכוונת להכנס תחת הקטגוריה של תורת החיים - בחיים!!

ואין לי חיבה יתירה למוסדות המדינה הזו...

חוצמיזה שתורת החיים רחוקים מלהיות מתנחלים..

הם תופסים לנו את כל אנ"ש הרציניים ותוקעים אותם ביד בנימין...

פפפ

תורת המוות...

הם יעשו את אותו דבר יאמינו באותו דבר יראו אותו דבר

רק שאחד ללא גאווה ויקרא לעצמו דתי לאומי

ואחד עם גאווה אדירה ויקרא לעצמו חרד"ל

איך הרב וישלצקי אומר?

שמישהו ייקח לנו את הפילוגים של החרדל, חומוס, הקו- הגב.

למה למה למה למה למה למתוח קוים?

זה כמו שניסיתי פעם להסביר לחילוניה מה ההבדל ביני לבין חרדיה טיפוסית (ואני ממש לא נראת כמו חרדיה..) והיא לא מבינה, ועושה לי בסוף "אני עדיין לא רואה הבדל. שתיכן עושות מצוות, שתיכן מתפללות, שתיכן הולכות צנוע וכו' אז את הולכת עם בגדים טיפה שונים ועושה דברים טיפה שונה, זה לא באמת הבדל"

וזה ממש בא לי חזק.

למה לחפש הבדלים? למה לא לחפש מה דומה? במה כולנו מאמינים? 

המשותף גדול בהרבה על השונה.

את לא חושבת שיש קצת שאיפות שונות, ודרך חיים אחרת, בין דתי לאומי למי שקורא לעצמו חרדל"י?

גם אני לא רוצה למתוח קווים, אבל הם קיימים, חבל סתם לעצום עיניים.

למרות שעדיין, כדאי תמיד לברר ולא לפסול בגלל דעות קדומות וסטיגמות.

ומצחיק שדווקא הבחורים הרצייניים בישיבות הרציניות מגדירים את עצמם דתיים לאומיים

זה מושג שהגו אותו רבנים אדירים והם גם שייכו אותו אל עצמם.

אז החרד"ל הזה הוא עכשיו יותר מהרבנים?

יש לו שאיפות יותר גדולות?

את הסלקציה בין דתי לאומי לחפיפיניק עשינו כבר בכינוי (שגם הוא מחריד בעיני) 'מזרוחניק'

למה להוסיף עוד?

את המושג חרדל הגו בני נוער שפשוט רצו להוסיף דוסיות לעצמם

אז במקום ללמוד יותר תורה ולהתקדם ביראת שמיים

הם עטפו על עצמם כינויים שכאלה כדי שיחשבו שהם יותר דוסיים.

עצם האמירה שאדם אומר על עצמו " אני חרדל" היא מלאת גאווה.

כאילו אני יותר דוס מהם.

לי אישית זה צורם.

אני קודם אציין שזה לא מחייב כלומר זה לא תמיד ככה אבל לרוב החרדלינקי"ם מקפידים יותר ותראה אותם עם כיפותו בינוניות סרוגות או שחורות הם הרבה יותר דוסים הם לומדים הרבה תורה והם ילכו במועדים נניח עם חולצות לבנות או חולצות יפות ! וזה בגדול ההבדל! אבל זה רק בגלל שככה הגדירו אותם ולכן מי שככה אז הוא ככה הבנת!?

אני מכיר המון חרדלניקים שלא נראים ככה...

בכל אופן, זה דיי בלוף, אפשר לברר את זה תוך חמש דקות בשיחת טלפון אחת.

ויש גם "אנשים מוזרים" כמוני, שלא עונים על אף הגדרה.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!