ישיבת הר המור מרכז הרב ןגרורותיהם נחשבות חרד"ל מובהק. בבחירות האחרונות אמר הרב טאו שעומד בראש ישיבת הר המור שהוא מצביע ש"ס.

דתי לאומי סטנדרטי לא יצביע ש"ס

חרדי לאומי לא ישלח את ילדיו לתנועת נוער מעורבת, ואולי לא ישלח בכלל.

חרדי לאומי לא יהיה מעוניין שבניו ילמדו בבית הספר אנגלית ומקצועות חול ברמה גבוהה, כי זה בא על חשבון לימוד תורה

חרדי לאומי ישלח את בניו לישיבות קטנות

בתכל'ס, חרדי לאומי דומה מאוד לחרדי מן המניין, רק שהחרד"לי מאמין במדינה כראשית צמיחת גאולתנו.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D

או לפחות בשטח היא של הציונות הדתית..

עד כמה שידוע לי לומדים שם לבגרות אומנם מעט אבל זה לא ישיבות קטנות והם שייכים מגזרית למרכז והר המור זה לא כמו הישיבה המרכזית העולמית ושלוחותיה כגון בית אל הר ברכה

אני מאמין שהמידע הנדרש מגיע בשל רצון, לדעת איך לזהות "כל מחלה" (בציניות).

רק צריך לזכור שזה מאוד מאוד חלקי, אדם יכול להיות מאוד מושפע מכל מיני דברים ותוכו ממש לא יראה כברו, ואפילו חבריו לא יודעים זאת לחלוטין.

הנחת יסוד: הציבור הדתי לאומי  (לפי ההגדרה הכוללת ביותר) על כל גווניו וסוגיו מחדש את זהותו תמיד.

קבוצות חדשות קמות, דעות פוליטיות משתנות, והיחסים לסוגיות מהותיות משתנה. 

לדוגמא, ניתן לראות את השינויים ב30 שנים האחרונות - בתנועות הנוער, במפלגות הפוליטיות, ביחס לסוגיות כמו צבא, פמניזם, רבנים, א"י, וכו..

דרכה של כל חברה להיות דינאמית, ולהשתנות כל הזמן. 

קחו לדוגמא את האמריקאים בשנות ה-50, ואת האמריקאים בשנות ה-80. הסוציולוגים מגדירים מגמות שונות לחלוטין כמאפיינות את החברות בשנים הללו. 

שני אתגרים:

1. ואולם, יש לשאול על גודל הבועה. לכל חברה יש את אלו שבעלי הקול החזק, אלו שצועקים, ושמבחוץ רק אותם שומעים. 

ואולם, הסוציולוג, אינו יכול לתת לפרט כזה או אחר להשפיע עליו, אלא לנסות ולראות את הציבור, מה מאפיין את הרוב. 

ואביא שתי דוגמאות:

א. הרב מיכאל אברהם במאמרו "הדרך השלישית" טוען שרוב הציבור הדתי לאומי - לא קשור לאידיאולוגיות השונות של הישיבות או הרבנים, אלא דתי רק בתור אדם פרטי. לעומת אורי אריאל שטוען אותו דבר, רק שהם רוצים קצת מהכול.

ב. לי נדמה שעיקר ההגדרות נובעות מקבוצות יריבות. כך למשל "החרד"ל" הינו שם גנאי שניתן כמדומני על ידי הקיבוץ הדתי, שהרגיש שגנבו לו את תנועת בנ"ע שהיתה שלו על ידי "בחורי ישיבות גבוהות" שלדעתם התנהגו כמו חרדים (דבר שהם תנגדו לו אידיאולוגיות) בכלל ענייני דרך חיים (צניעות, ערכים, ודומה). 

2. בכדי להחליט על המאפיינים של כל חברה או מגזר, יש צורך בקבלת הנחות יסוד והגדרת הגדרות, ומשום ששני דברים אלו סובייקטיבים כל כך, זה הופך למעין משחק הגדרות. כל אחד מגדיר איך שהוא רוצה, ולפי זה - יוצא מה שבא לו. 

לדוגמא: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמו דו"ח שהתפרסם הבוקר בהארץ, שכולל ארבעה מחקרים מקצועיים של הלשכה שניסו להגדיר "מיהו חרדי?", כל מחקר קבע כמות שונה מהותית לשאלה, וההבדלים היו ברמה של מאות אלפים (רחוק מאוד מסטית תקן).

התשובה טמונה בהגדרה, כל מחקר קבע הנחות יסוד אחרות ולפי זה ניסה להגדיר את העניין. 

ולכן:  

מה מאפיין חרד"ל? (לבוש? אמונה? דרך חיים? התנהגות? דיבור? מוסדות לימוד? הגדרה עצמית? פוליטיקה?) 

האם זה טוב או רע? 

כמה כאלו יש?

האם זה תת קבוצה בתוך הדתיים לאומיים? 

ועוד שאלות שניתן לשאול אך חבל להאריך בהם..

לכל השאלות האלו, יכול רק אדם אחד לתת תשובה - וזה את\ה.

ותשובה שאחד יתן לא יהיה מקובל על האחר, ולא ניתן יהיה להגיע להסכמה ציבורית כזו או אחרת.  

ואולם, לדעתי במקום לנסות ולהגדיר את "המה", ולקטלג את המציאות סביבנו ולהגדירה. 

עדיף להתמקד "בלמה" בדרך הישר והטוב וללכת אחר הקב"ה ולהקפיד במצוותיו, מתוך מידות מתוקנות, אהבת האדם ויראת שמיים. 

ועתה נקשר לפורום

בהגיע כל אדם לפרקו ויבוא יומו לזוגיות ומשפחה, יחפש מישהי שתתאים לאורח החיים שהוא עצמו חי.

וכאשר יצא להרפתקאות הגדולות (המכונות דייטים בלעז) יחפש בבחורה את הדברים שחשובים ומהותיים לו, כפי שהוא.

ולא ישים ליבו למלעיזים בעבודת ה' שלו (בין אנשים פרטיים ובין החברה), שזהו החוק הראשון בזוגיות: "לעולם יהא אדם עצמו".  

ובסטטיסטיקת הזוגיות, נמצא שיש אותה כמות של מגזרים וציבורים בדיוק כפי כמות האנשים, ואל לאדם ללכת לרעות בשדות זרים שזה פוגע בהרמוניה של האדם והעולם. 

*הכול על סמך דעתי האישית בלבד. 

אחרת באמת... שלא הייתי מבינה מ-ה

אולי הנושא הזה מקשר קצת לבירורים- או בכלל להגדרות-

מי אני? מה אני?

איך אומרים במילים את המהות הזו שנקראת אני?

איך הייחודיות שלי משתבצת בתוך השיח הכללי- כך שנאי יכולה לשדר על אותו גל עם אנשים אחרים?

בבואך לקראת כל מפגש עם אדם אחר (הרפתקאות גדולות- בלשונך)-

אתה צריך לתת לו דבר לאחוז בו

מילים

והגדרות

שאומנם אנחנו מאמצים הגדרות ומילים לשם התקשורת החברתית. 

אולם, אסור שבן אדם שינסה להגדיר את עצמו, ינסה להגדיר את עצמו לפי הסביבה שלו, לפי האנשים האחרים שנמצאים בחברתו וסביבתו. 

אדם לא צריך להחליט שהוא דתי לאומי - בגלל השיוך שלו למגזר, או בגלל מקום לימודים ודומה. 

הוא צריך לקחת רק את הדברים שמרכיבים אותו. רק מה שנמצא בו, באמת. גם אם זה שונה מהחברה, מהישיבה, מהציבור, מהמשפחה, או מהאידיאל של הרב שלו. כאן, לקראת זוגיות הוא צריך לעמוד בדד, רק הוא ומה שבו, שרק על זה ניתן לבנות זוגיות וקהילה. 

תנסה לקצר, אולי יותר אנשים יקראו.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בהמשך לתגובתי הראשונה, ואצטט:

שני אתגרים:

1. ואולם, יש לשאול על גודל הבועה. לכל חברה יש את אלו שבעלי הקול החזק, אלו שצועקים, ושמבחוץ רק אותם שומעים. 

ואולם, הסוציולוג, אינו יכול לתת לפרט כזה או אחר להשפיע עליו, אלא לנסות ולראות את הציבור, מה מאפיין את הרוב. 

ואביא שתי דוגמאות:

א. הרב מיכאל אברהם במאמרו "הדרך השלישית" טוען שרוב הציבור הדתי לאומי - לא קשור לאידיאולוגיות השונות של הישיבות או הרבנים, אלא דתי רק בתור אדם פרטי. לעומת אורי אריאל שטוען אותו דבר, רק שהם רוצים קצת מהכול.

ב. לי נדמה שעיקר ההגדרות נובעות מקבוצות יריבות. כך למשל "החרד"ל" הינו שם גנאי שניתן כמדומני על ידי הקיבוץ הדתי, שהרגיש שגנבו לו את תנועת בנ"ע שהיתה שלו על ידי "בחורי ישיבות גבוהות" שלדעתם התנהגו כמו חרדים (דבר שהם תנגדו לו אידיאולוגיות) בכלל ענייני דרך חיים (צניעות, ערכים, ודומה).

מערכת החינוך הופקרה בכנס נאמני תורה ועבודה הביע הרב שרלו חשש מהשתלטות החרד"ליים על מערכת החינוך: "עלינו להציג שם את אמונתנו לכתחילה, ולא כדרך של פשרנות ובינוניות" י"ז ניסן תשע"א - אריאל הורוביץ

"אחוז החרד"ליים בחינוך הדתי הוא עצום ביחס למשקלם בציונות הדתית כולה, ואם אנחנו לא נחליט להיות שם - המצב הזה יימשך", כך אמר היום (ה') הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה, בכנס שערכה תנועת "נאמני תורה ועבודה" בירושלים. לדבריו, בלי "מסירות נפש על החינוך מצד הזרם הליברלי", המצב במערכת החינוך יישמר, דבר שבסופו של דבר ישפיע על עתידם של כלל תלמידי החינוך הדתי. בכנס, שהתקיים תחת הכותרת "האם האורתודוקסיה המודרנית מאבדת את בניה?", הביעו המשתתפים את החשש ההולך וגובר בציבור, לפיו הנוער הציוני-דתי נמשך מצד אחד לזרם ה"חרדל"י", ומצד שני לכיוונים של חילון ועזיבת הדת. החשש לפיו בדור הבא כבר לא תהיה אורתודוקסיה מודרנית נשמע בבירור במושביו השונים של הכנס.   המושב המסכם. חוששים מהעתיד(צילום: יחצ)   "אנחנו מחנכים את ילדינו שחשוב להתערות בחברה הישראלית, חשוב ללכת לאוניברסיטה ולרכוש מקצוע, בין אם זה רפואה, משפטים או מנהל עסקים", תיאר הרב שרלו את המתרחש בבתים רבים. לדבריו, מכיוון שבזרם החרד"לי הלימודים באוניברסיטה נתפסים כדבר שלילי, האפשרות היחידה בזרם זה היא לעסוק בחינוך. התופעה הזו הביאה להתעצמות כוחו של הזרם החרד"לי בחינוך הדתי, ובעקיפין גם לתוצאות שליליות בתחומי היחס למדינה, לדמוקרטיה ולתרבות המערב. "אנחנו צריכים לקבל החלטה שהחינוך ולקיחת האחריות - בבתי הספר, בישיבות התיכוניות, באולפנות, בסניפי בני עקיבא - הם יעד ראשון במעלה, ולהציג שם את אמונתנו לכתחילה, ולא כדרך של פשרנות ובינוניות", סיכם. רב צריך לפחד מהקב"ה, לא מאנשים   במושב נוסף, שדן בשאלה כיצד ניתן לחנך לרבנות יותר פתוחה, השמיע ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט, ביקורת חריפה על עולם הרבנות בימינו. "רב צריך לפחד מהקב"ה, לא מאנשים. הרבנים כיום מפחדים לקחת אחריות. הם מסתכלים מאחוריהם ומצדדיהם בחשש, אך לא מסתכלים לפניהם, אל מי עומד מולם - מסורבות הגט, הגרים. כדי לקחת אחריות צריך גם אומץ ללכת לפעמים נגד הזרם", אמר. הכהן הוסיף כי "האתגר הגדול של הרב הוא לא לדעת להחמיר, אלא היכולת להקל, ולבסס עמדה מקלה על פי ההלכה. אנחנו לא מחנכים את תלמידי הרבנות בציונות הדתית לדעת למצוא פתרונות מקלים. אם בעבר היו רבנים שידעו למצוא פיתרון לכל בעיה, היום יש רבנים רבים שיודעים למצוא בעיה לכל פיתרון", אמר.   הכהן סיפר על תוכנית חדשה, הנמצאת בימים אלה בפיתוח, ומציעה הכשרה לתלמידי הרבנות בתחומים כגון פסיכולוגיה וסוציולוגיה, כחלק מתהליך הסמיכה. "הרב נבחן על ידיעותיו בכשרות, בשבת, בטהרת המשפחה, אך בפועל נאלץ להתמודד עם סיטואציות קשות מאוד בקהילה, או עם  נושאים רגישים כמו הומוסקסואליות. רב צריך לדעת להתמצא גם בתחומים הללו, כחלק מעבודתו היומיומית". הכהן אף הביע תקווה כי רבני הדור הבא יתמצאו יותר בנעשה בחברה הישראלית. "אני סבור שתלמידי הרבנות צריכים לסייר בבני ברק, בקהילות קונסרבטיביות ורפורמיות, בקיבוצים, במושבים, בעיירות פיתוח, במרכזי העובדים הזרים - הכל על מנת שיכירו גם צורות חיים אחרות בארץ הזו. לא כל החברה הישראלית גדלה ברחביה וברעננה. אחרי שנחשפים למגוון כל כך גדול של אוכלוסייה, היחס בתחומים רבים מקבל תפנית", סיכם.

אין לי ספק שעצלותי הטבעית מונעת ממני

מלהתאמץ ולהחכים מדבריו רבי החכמה של ברוךש.

אפילו מרפרוף קל ניתן להווכח כי תגובותיו תמיד

שקולות, ענייניות  ולא מדלגות על פרטים.

אם מישהו ח"ו, כתוצאה מתגובתי הפזיזה,

חשב דברים רעים על ברוך,

הריני חוזר בי מכל וכל ומודיע ששווה להתאמץ ולקרוא עד הסוף.

 כולם מקנאים בך! (חוץ ממני)

לי לא מפריע האורך של הדברים שלך, אבל אתה יכול לכתוב, בסוף כל "מאמר"- תקציר, כמו בשותי"ם הלכה למעשה וכדומה...

רבותי- מה קורה לכם????

האם זו היא דרך לכבד את דבריו של כל אדם?

האם זה תרבות הדיבור המקובלת בפורום שלנ"ו???

יש אדם שמקצר

ויש אדם שמאריך

יש מי שמקמץ בסימני פיסוק

ויש מי שמגזים בהם

האם זה שאני לא מקבל את סיגנונו של השני- זה אומר שיש בו חיסרון- שהוא חיבי להשתנות כדי להתאים את עצמו לטעם שלי?

לא!!!

זה אומר שאני צריך ללמוד להכיל יותר אנשים וסיגנונות

זה אומר שאם אני לא מסוגל להתרחב כדי לקרוא דבריו של אדם אחר

שאם אני לא יכול להיות אינטילגנט שקורא הודעות אורוכות

אז אני מתבייש בזה

לא יוצא לתת עיצות-אחיתופל לאנשים - איך לכתוב ככה שיההי יותר פופולארי לקרוא אותך

הלפייסבוק היינו- לטוויטאר דימינו?!

היה בעבר כמה מילים של "אני משתחווה בפני כל מי שקורא את ההודעה האחרונה והארוכה של ברוךש"

(ורבים המחברים זוכרים את הסמיילי המשתחווה שהצטרף אז לשורותנו....)

היה בזה כבוד לזולת

היה בזה נימה של הערכה

היה בזה התבטלות עצמית- אני לא מסוגל פה למשו... אבל אני לא מטיל דופי באחרים

והיה בזה הומור

התנצלויות יתקבלו על גבי בימה פומבית זו- שבה נאמרו הדברים

שיחות הבהרה והסבר יתקבלו בשמחה באישי

הערה- למושג "תתפנק\י על מקש אנטר"

אנחנו במדיום של כתיבה- יש מינימום של רהיטות... נכבד כל כותב- לעיתים נסייע לו להתחבר למדיום הכתוב

בע"ה

הזכיר לי את :

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ,

וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ,

אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה.

מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר.

לְקַצֵּר – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.

לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם.

וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם – אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם.  

 

(משנה, מסכת ברכות שם שם)

(וכן, קראתי כל מילה. אני לא רדוד)

יצהר וכו'

ברוך הבא בצל קורתינו...

אין לזה הגדרה ברורה..

כי לכל אחד יש סעיפים אחרים שהוא מסכים או לא מסכים..

אם ירצה ד'. ויבינו את יד ד' במדינה ובעולם.

מי. נשמח גם אם מי של=א עושה כלום יפסיק לזלזל.

של המיועדים

ומשום שסביר להניח שהדיון ייסוב סביב מהות העניין ולא בקטלוגו, עדיף (לדעתי) לקיים את הדיון בראש יהודי או בארץ מולדת, ולא בפורום הנוכחי. 

או בעצם, נגד היהודים...

מי יתן ויתבגרו הילדים ויבינו את יד המדינה בה' ובתורתו...

אני לא מתכוונת להכנס תחת הקטגוריה של תורת החיים - בחיים!!

ואין לי חיבה יתירה למוסדות המדינה הזו...

חוצמיזה שתורת החיים רחוקים מלהיות מתנחלים..

הם תופסים לנו את כל אנ"ש הרציניים ותוקעים אותם ביד בנימין...

פפפ

תורת המוות...

הם יעשו את אותו דבר יאמינו באותו דבר יראו אותו דבר

רק שאחד ללא גאווה ויקרא לעצמו דתי לאומי

ואחד עם גאווה אדירה ויקרא לעצמו חרד"ל

איך הרב וישלצקי אומר?

שמישהו ייקח לנו את הפילוגים של החרדל, חומוס, הקו- הגב.

למה למה למה למה למה למתוח קוים?

זה כמו שניסיתי פעם להסביר לחילוניה מה ההבדל ביני לבין חרדיה טיפוסית (ואני ממש לא נראת כמו חרדיה..) והיא לא מבינה, ועושה לי בסוף "אני עדיין לא רואה הבדל. שתיכן עושות מצוות, שתיכן מתפללות, שתיכן הולכות צנוע וכו' אז את הולכת עם בגדים טיפה שונים ועושה דברים טיפה שונה, זה לא באמת הבדל"

וזה ממש בא לי חזק.

למה לחפש הבדלים? למה לא לחפש מה דומה? במה כולנו מאמינים? 

המשותף גדול בהרבה על השונה.

את לא חושבת שיש קצת שאיפות שונות, ודרך חיים אחרת, בין דתי לאומי למי שקורא לעצמו חרדל"י?

גם אני לא רוצה למתוח קווים, אבל הם קיימים, חבל סתם לעצום עיניים.

למרות שעדיין, כדאי תמיד לברר ולא לפסול בגלל דעות קדומות וסטיגמות.

ומצחיק שדווקא הבחורים הרצייניים בישיבות הרציניות מגדירים את עצמם דתיים לאומיים

זה מושג שהגו אותו רבנים אדירים והם גם שייכו אותו אל עצמם.

אז החרד"ל הזה הוא עכשיו יותר מהרבנים?

יש לו שאיפות יותר גדולות?

את הסלקציה בין דתי לאומי לחפיפיניק עשינו כבר בכינוי (שגם הוא מחריד בעיני) 'מזרוחניק'

למה להוסיף עוד?

את המושג חרדל הגו בני נוער שפשוט רצו להוסיף דוסיות לעצמם

אז במקום ללמוד יותר תורה ולהתקדם ביראת שמיים

הם עטפו על עצמם כינויים שכאלה כדי שיחשבו שהם יותר דוסיים.

עצם האמירה שאדם אומר על עצמו " אני חרדל" היא מלאת גאווה.

כאילו אני יותר דוס מהם.

לי אישית זה צורם.

אני קודם אציין שזה לא מחייב כלומר זה לא תמיד ככה אבל לרוב החרדלינקי"ם מקפידים יותר ותראה אותם עם כיפותו בינוניות סרוגות או שחורות הם הרבה יותר דוסים הם לומדים הרבה תורה והם ילכו במועדים נניח עם חולצות לבנות או חולצות יפות ! וזה בגדול ההבדל! אבל זה רק בגלל שככה הגדירו אותם ולכן מי שככה אז הוא ככה הבנת!?

אני מכיר המון חרדלניקים שלא נראים ככה...

בכל אופן, זה דיי בלוף, אפשר לברר את זה תוך חמש דקות בשיחת טלפון אחת.

ויש גם "אנשים מוזרים" כמוני, שלא עונים על אף הגדרה.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"