כמה מחשבות:
א. אני רוצה להפנות מבט בלי לתת תשובה ברורה. שמתם לב לתופעה המדהימה - כשמתארים בחור במקום לימודיו. כמעט תמיד הבחור יתואר כ'הוא לומד בx, אבל הוא ממש לא xניק טיפוסי...'. ושימו לב כמה מחברי הפורום התבטאו ככה כאן ממש! למה נראה לכם שזה קורה? האם יש 'xניק' טיפוסי, ורק מתכחשים לקיומו? אולי אין כזה...?! למה לא רוצים להיות מזוהים ככזה?
ב. יש בתוכי שתי תנועות הפוכות לגמרי: אלף, סטיגמות הן שנואות נפשי עוד מימי בחרותי. אני מאמין שהן משחיתות את הנפש ואת האמת וגורמות ליצירת חיץ בין אדם לאדם, וחבל... בית, אני מאוד אוהב להתחקות אחרי 'מפות דרכים' של עולם הישיבות הדתי-לאומי, וכן בכלל של קבוצות חברתיות ופוליטיות בישראל. גם בהיסטוריה.
לדעתי, במבט קצת מפוקח ורפלקטיבי יש בהחלט משמעות לשאלת מקום לימודו של הבחור. במיוחד אם מדובר על בחור בשיעורים נמוכים או בחור לא-ביקורתי באופיו.
הציבור הדתי לאומי הוא בעיניי מוקד המפגש הקשה והמורכב בחברה הישראלית בין מסורת לקידמה, בין יהדות לתרבות הסובבת ובין המון דברים. באופן טבעי כל אדם עושה את בחירותיו, הכרעותיו וכו'...
הישיבות רואות עצמן ספינות דגל אידיאולוגיות ורובן מחזיקות ב'שיטה', בדגם של בן-תורה ראוי. כיצד אדם ירא שמים צריך לנהוג בסתירה המדומה או הלא-מדומה (ובניסוח הזה גופו למשל נחלקות ישיבות...) בין הצד הדתי לחילוני...
במשל די פשוט, אומר - אדם דתי החי היום במדינת ישראל, מגיע לצומת דרכים. אם אדם מתנהל מחוץ לעולם הישיבות האידיאולוגי, יש לו אפשרות לנסוע בדרכי עפר כאלו ואחרות, לחזור לשבילים ראשיים, לעשות פניות פרסה ולסלול לעצמו נתיב. אולי קצת מצ'וקמק, אולי רק הוא נוסע בו, אבל נתיב שלו.
עולם הישיבות, בהיותו אידואולוגי, נוטה לפאר ולרומם את הצומת ואת חשיבותה - וסולל ביד רמה את 'הדרך', שבה יש לנהוג. הדרכים הן מהירות חדות ואין בהן מחלפים רבים לשינוי. לפעמים יש דרך שממנה מסתעפים כמה דרכי משנה שיכולים לחזור לאותה דרך. הביטוי שלהם בנמשל הוא אופי שונה של חבר'ה או ישיבות הבת, (לדוגמא: בחוגי ישיבת הגוש, ישיבת פתח-תקוה, ירוחם ומעלה אדומים הם דרכי משנה אבל סבירות..) אבל בגדול - יש נתיב. וכל אחד מוביל לעיר אחרת. מידי פעם אנשי הערים השונות מחליפים מלחמות זעם אלו באחרים אבל לרוב הם מעדיפים לחיות בחילוקי דעות אך בשלום.
לסיכום מעשי - מי ששני התנאים הבאים מתקיימים אצלה, לדעתי חשוב ש'תברר' על הישיבה בה לומד הבחור:
א. היא מרגישה ששאלת ההכרעה בזהות היהודית שלה משמעותית בבית שהיא רוצה להקים (ותוך כדי הניסוח אני מבין שאני כולל בזה את רוב רובן של לובשות החצאית...אני מניח)
ב. הרושם המתקבל או המבוקש הוא שהבחור שהיא עומדת לפגוש באופיו ו/או בגילו הוא לא-ביקורתי, אלא מקבל.
וזה למה? כי ממש בקרוב היא תגלה שהמון שאלות שאצלה אולי מורכבות יותר או פתוחות יותר אצלו הן סגורות לחלוטין, בעלות תוקף הלכתי והן חלק מהיותו דתי: מחשב וסרטים, תרבות חולית, תחביבים, לימוד תורה מול עבודה, מעמדך ותפקידך כאישה. לא מעט דברים 'מוכתבים' ע"י המסלול האידאולוגי הישיבתי.

