בס"ד
דבר תורה לפרשת אמור
לע"נ של כל החיילים שנפלו בקידוש ה' במערכות ישראל
בפרשתנו מופעים את כל החגים שה' מצווה לנו לעשות וגם את ספירת העומר. בתום ימי ספירה העומר, חוגגים את חג השבועות. הוא החג היחיד שאינו נקבע לפי תאריך מדויק אלא לפי מספר הימים של ספירת העומר. בזמן שהיו מקדשים את החודש, שבועות היה יכול לחול בתאריך אחר מו' בסיון. יש אפילו דעה בגמרא שמתן תורה היה בז' בסיון ולא בו' בסיון כמו שאנחנו חוגגים עכשיו.
קיים בלבול גדול במהות ימי ספירת העומר. בחד גיסא אנחנו נוהגים דיני אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, ומאידך גיסא ימים אלו הם ימי שמחה, מעין חול המועד בלשון הרמב"ן. הימים האלה, הם הימים בין גאולת מצריים – גאולה פיזית לגאולת מתן תורה – גאולת הרוח. בימים האלה, יש אפשרות של לעלות בקדושה, להיטהר ממ"ט שערי טומאה, כדי להיות להיות ראויים למתן תורה.
ידוע שכל פעם שיש אפשרות של קדושה, יש אפשרות של טומאה, ולכן זה לא פלא שזה דווקא בתקופה הזאת שמתו תלמידי רבי עקיבא. הם לא ידעו להיטהר, לעלות בקדושה ונפלו כי לא נתנו כבוד זה לזה. ויש מסבירים שלא כבדו את התורה של השני.
רבי שלמה זלמן רבלין במדרש שלמה שנכתב בערך 80 שנה לפני הקמת המדינה, מגלה סוד של הגר"א:
ימי הספירה אפוא הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זאת הם גם רגישים יותר להדבקות הקליפות, כי כלל ידוע הוא שכל המקודש ביותר הן במקום והן בזמן בכל נושאי הקדושה – עלול להיפגע יותר ע"י ה'סטרא אחרא' שיונקת את חיותה רק מהקדושה. וזהו הטעם שבימי הספירה צריכים להיזהר יותר ממגע עם חברותא רעה ומדברי סכנה, זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים בעומר, ויום הארבעים ושניים בעומר, כידוע ליודעי חן.
יום כ' לעומר הוא יום העצמאות ויום מ"ב לעומר הוא יום ירושלים! איזו עובדה נפלאה! אנשים רבים חושבים שהגאולה היא רגעית וניסית. המהר"ל מסביר בפרק הראשון של נצח ישראל, שהגלות היא בעצם חלק של הגאולה שהיא הדרגתית, ונעשתה שלבים שלבים ובדרך הטבע. ההבדל בין השורשים גלה וגאל הוא האות ה' והאות א'. האות ה' של גלה הגלות זה הפיזור לארבע רוחות השמיים והמרכז קצת כח של אחדות, וא' של גאל זאת האחדות האמתית. הגאולה היא תהליך שבו תפקידנו להגיע לאחדות.
מובא בספר קול התור שהגר"א מלמד שבתהליך הגאולה ישנם שני מהליכים ההולכים במקביל: מצד אחד יש קידוש ה' וגאולת האמת הגדולה של עם ישראל ע"י חזרתו לארצו ובניין ירושלים ומצד השני, מופיעה מלחמה והתנגדות מול אותה התקדמות וגאולת האמת. כוחות ה'סיטרא אחרא' והטומאה. הרב צבי יהודה זצ"ל מסביר שהיכולת לחיות בתקופה הזאת זה להצליח לראות מעבר לחיי שעה, להצליח לראות את כל התהליך הזה מבחוץ.
למרות היותם עובדי עבודה זרה, אבותינו זכו לגאולת מצריים, וגם בדורנו שרחוקים אנחנו מלהיות כולנו בני תורה ושומרי מצוות, ה' בחסדיו הגדולים רחם עלינו ושם קץ לשעבוד עמו ישראל. זאת לא אומרת שהגענו למחוז חפצינו, אבל זה שלב חשוב בגאולת ישראל, באותו אופן שימי ספירת העומר מסמלים התעלות וגאולה הדרגתית, גם כך היא גאולתנו. זכינו לחיות במדינת ישראל – ראשית צמיחת גאולתנו - בדור הטוב ביותר ליהודים מאז חרבן בית ראשון, מצבנו בטוח, ואנחנו כבר לא נמצאים בזנב אומת העולם אלא בראשן. עלינו להודות ה' על מעשיו הגדולים, ולהמשיך להתקדם, להגיע לאחדות אמתית, לדור שנותנים כבוד זה לזה, לדור של אהבת חינם. ואז נוכל להגיע לשבועות – תום ספירת העומר - המסמל את הגאולה השלמה עם ביאת מלך המשיח!
