חוץ מילדים  שזה ברור.

זה נראה נעים, מוגן ושלם

להיות נשואה,

לדעת שיש מישהו שאוהב אותי הכי בעולם

והוא תמיד שם בשבילי

אפשר להגיד בשביל האהבה

והמישהו הזה להעניק לו

זה מה שנראה לי הכי מושך.

אבל זאת שאלה קשה כי יש בה כל כך הרבה

את לא חשה שהמשפחה- זה כבר לא זה?

את לא חשה שחברות - זה כבר לא זה?

את לא חשה רצון- להיות בעלת בית משלך?

את לא רוצה חיים משלך- להחליט לגמרי הכל?

להיות אהוב ללא תנאי וללא קשר לאיפה נולדת ומה עשית..

ולא כי היא האדם שמולנו הוא אמא, או אחות, או חבר ילדות-

אלא פשוט לדעת שזו/ה שאיתך - בחר/ה בך להיות לצידו/ה למשך כל החיים... כי אתה - אתה!

מה צריך יותר מזה?

חוצמיזה- לאהוב מישהו

להעניק לו..

זה הסיפוק הכי גדול בחיים!

וזה בלי כל הסיבות התורניות המדהימות

של השלמת הייעוד שלנו בעולם ע"י תיקון המידות שנעשה באמת רק בזוגיות...

1. שאם כול הקשי שבדבר יש בזה שלמות.. תכלס כשזה לבד זה חסר לא משנה כמה נעבוד על המידות זה לא אותו דבר!

2. למרות שיש פחד כי זה לא ידוע... כי להיות אמא זה עוד יותר נראה מסובך ומפחדים לעשות טעיות... מצד שני יש בכלל דבר זה שמשתווה לאהבה של בעל ואישה?? של אמא וילד?? (/אבא וילד?? )

3. תשאלו אישה נשואה לא נראה לי שהיא באמת מוכנה לוותר על הכול ולהישאר רווקה... נראה לי שהיא תגיד לא... אפי' אם היא ח"ו התגרשה(לא על אף אחד!!!) היא בחיים לא תהיה מוכנה לוותר על הילדים שלה!

4. אני חושבת שכול אדם רוצה לתת אהבה לאחר ורוצה לקבל בחזרה... כול אחד רוצה להרגיש "זהו זה הבית שלי..." הנה הגעתי למקום שלי... אני לא צריכה לחפש את מקומי אני יודעת מה אני רוצה...

5. נכון שאמרו את זה אבל אני חושבת שזה חשוב... שבאיזה שהו מקום אנחנו רוצים מקום שיקבלו אותנו כמו שאנחנו בלי פוזות בלי שטויות... פשוט בית!

יש גם ציווי בתורה שצריך להתחתן.. ולהמשיך....

בעזהי"ת.

אני ממשיכה בכיוון של אנושיות- ולא מבחינה תורנית:

נראה לי שנישואין מעניקים יציבות ומחוייבות לקשר. קשר, קרוב וחזק ככל שיהיה, לא יהיה יציב בלי מסגרת כלשהיא שתקבע אותו.

ולהיות בקשר קרוב בלי יציבות- זה אחד הבאסות של החיים...

נישואין מורידים את הספק בקשר לרמות זניחות ומאפשרות בניית קשר עמוק יותר, התחייבות טוטאלית (כל אחד כמה שזכה).

ההסתכלות התועלתנית הזו מפספסת את כל העניין פה.

דרך אגב,  google translate טוען שהחתימה שלך כוללת שגיאת כתיב...

צ"ל: جولدشتاين رسول الله

y.s אני לגמרי לא מבינה אותך... אם הבסיס של המשפחה שהוא ההורים לא יציב ולא איתן,

איך אפשר להקים ככה בית?? ולגדל ילדם בצורה בריאה וטובה?

וארמי- זה שזוג מתחתן זה אומר שהם עוזבים הכל? את ההורים? החברים? 

איזה מין חיים אלה? לדעתי, זה ממש לא המניע שאמור לדחוף אותך לחתונה...

אכן מבחינתי, החיים שאחרי החתונה הם יציבים, הם בעלי משמעות גדולה יותר מבחינת עבודת המידות,

והם כמו סלע איתן בתוך האוקיינוס הזה....

אחרי שאדם מתחתן, כן, הוא עוזב את אביו ואמו "ודבק באשתו".

ברור שלא נוטשים או קוברים את ההורים והחברים- חס ושלום.

אבל הקשר בין בני זוג צריך להיות שונה ועמוק פי כמה, אלו חיים אחרים לחלוטין.

אז אני אומר את סיבותי- שלי-

קדושה

שכינה בעולם

אני עוד לא בדרגה הזו.. סורי

אבל -זה גם נמצא שם

וזה היה תוספת לכל האמור לעיל

ז"א שהחתן והכלה בעצמם הם הם החורבה הנבנית.

חלק מבניין הקדושה הפנימית המתבטאת בירושלים -מהות העולם (מהר"ל).

חלק מיחוד קוב"ה ושכינתיה - כנסת ישראל, השכינה השבה לא"י - "אם הבנים שמחה"

חלק משיר השירים "אהבת דודים" - קודש קודשים - ארון הברית והכרובים.

"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" 

------

שאני נותן לעצמי היא שאני באמת לא יודע למה אני רוצה להתחתן ,ואני בכלל לא יודע אם אני אתחתן,

זה ממש לא נובע ממקום של יאוש אלא ממקום של הכרת המציאות.

רק נס משמים יגרום לי להתחתן ,ובעז"ה הנס הזה יקרה ,

אבל אם אני מסתכל על המציאות שלי מצד עצמי אני באמת לא רואה את זה קורה.

להתחתן זה לתת את עצמך במאה אחוז לאחת והיחידה

ההרגשה שיש מישהו איתך באש ובמים ויקבל אותך כמו שאתה באהבה שלמה

להקריב . לתת . להביא ילדים . ובעיקר לתת אהבה בלי לחשוש 

אני אוטוטו גרוש .... 

לחיות בידיעה שיש רק אחת בחייך ולטפח אותה ובעיקר בקדושה 

מקווה שזה יעשה משהו בלבך ....

תלוי את מי שואלים.

בת,

בטבעה רוצה להיות אמא.

בגמרא "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו"

בן,

לכאורה, לא רוצה להתחתן! (למה להכנס למחויבות כזו???)

הוא מצווה על כך, והוא רוצה לקיים את רצון ה'.

יתכן מאד שלחץ חברתי משחק תפקיד מרכזי ברצון להתחתן.

בעזהי"ת.

"לא טוב היות האדם לבדו"?

אין אדם נורמלי בעולם שרוצה לחיות לבד.. ולא משנה אם הוא בן או בת.

לכולם האסימון הזה נופל, בין אם זה בגיל 15 ובין אם זה בגיל 30.

בת בטבעיותה מבינה זאת ולכן מעצמה רוצה. לעומת בן, שללא הציווי לא בטוח שהיה מעדיף כך.

בס"ד לק"י.

תכלס, זה נכון, מאוד.

וגם לגבי בנות שהם שכלתניות מאוד.

אני לא "רוצה להיות אמא" ומתחתנת בגלל זה!!!

אני קודם כל רוצה איש להשקיע בו להיות אוהבת ונאהבת. וזה עניין רגשי נטו.

אח"כ נדבר על ילדים!

בן רוצה לא רק שאמור לרצות להתחתן- הוא אמור מאוד לרצות להתחתן.

זו לא מחויבות של כאב ראש, ולא של אינטרסים, זה הדבר הכי טבעי שקיים.

זה פשוט צריך להיות כיף- להתמסר למישהי וללכת איתה באש ובמים עד הסוף.

וכן, מותר גם לאהוב ולהיות רומנטיים!

זה קשר הדדי, ומי שכבר היה לו דבר כזה או שעדיין יש לו- יכול לומר לך, אלו החיים האמיתיים.

לא התכוונתי שבן לא רוצה להתחתן, אלא שלא רוצה להכנס למחויבות, וממילא אם היה תלוי בו אולי היה מוותר לגמרי על הרעיון של חתונה.

לדעתי, מעצם "מחויבות" נולד ה"כאב ראש", [אתה לא יכול לקבל על עצמך מחויבות מבלי להיות מחויב.] למרות הכיף שבזה.

אכן, אלו החיים האמיתיים.

כנראה - מהיות שהקב"ה רוצה להיטיב, והוא יודע שלא ברור שאבחר בזה מרצוני, הוא מצווה עלי כך כדי שיהיה לי טוב.

אני לא יודע אם שמעתם על המושג שנקרא- "אהבה", וכן בשביל לאהוב בנים מאוד רוצים ומוכנים, ונהנים להיכנס לכל סוג של "התחייבות".

למה אתה רואה בזה עול?

זה הדדי, וזה דבר נפלא, אם מצליחים להגיע אליו.

בס"ד לק"י

שלא התחתן מעולם מכיוון שנפשו חשקה כל כך בתורה. 

אדם שתכלס נדבק בתורה כל ימי חייו, למה צריך אישה?

הרמב"ם אפילו כותב על זה שמצווה פוטרת ממצווה. אם יצרו לא מתגבר עליו.

בכל מקרה,

אני לא יודעת אם יש אנשים היום כמו בן עזאי, למרות שהרא"ש אומר שלא. אבל בתכלס,

אם הייתי גבר, והייתי כל כך בתוך התורה לא היתי יודעת אם היתי רוצה להתחתן בכלל.

אין היום אנשים שלומדים את זה הפוך..

בן עזאי היה רק אחד.

בס"ד לק"י

דנתי על הישיבה שלו, וכמו תמיד הגענו לדבר על לימוד תורה.

התעניינתי ממש. ואמרתי לו שאני לא מבינה מה כל כך בוער לבנים להתחתן.

יש להם את התורה שלהם. שילמדו אותה כל החיים, זה פשוט תענוג!

הוא היה בהלם!

זה היה משעשע ביותר. 

סוף סיפור- 

הוא רצה להמשיך את הקשר כמובן,

אבל אני וויתרתי. הוא לא היה הסגנון שלי.

וחוץ מזה, לא מחבבת אנשים שמפחדים מבנות חכמות ><

ואמר כלל אחר

ואפילו שלמה המלך למד אהבת ה' מנישואיו עם בת פרעה

שהיה די "רוחני" אם לא מאוד .. ולכן נראה שגם הציץ ב"פרדס" ומת כי נשמתו שאפה מעלה

אבל תכלית האדם היא כאן בעולם להיות לו ית' דירה בתחתונים ולא תוהו בראה , לשבת יצרה. כך שאדם הספון בתורתו הוא בעצם בתורתו בלבד ולא ממש בתורת ה' . הקב"ה ברא יצר  (שעלול לנטות לרע אבל לא רע ביסודו) וכוחות יצירה לשם תכלית בעולם וברא גם תורה תבלין ולא נראה שיש אנשים שאוכלים תבלינים במקום אוכל, כך שצריך לזכור מה התבשיל ומה התבלין... (אולי נצרכים בודדים כמו בן עזאי פעם באלף שנה)

ויפה אמר האדמו"ר מקוצק על אנשי קודש תהיון לי שתהיו אנושיים בקודש

ועוד דייק ב"השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם" - כדי שיעשו מהארץ שמיים, להוריד את בחינת שמיים לגילוי בארץ..

אשמח להסבר על המושג "אהבה".

למה לראות בעול דבר שלילי? "טוב לנער כי ישא עול בנעוריו", ובכל זאת יש נטיה להתחמק ממחויבות..

ואכן זה נפלא!

"הב" = תן

ב"אהבה" - יש נתינה הדדית - הב' לוקחת אחת ברגלה השמאלית ונותנת שתיים בצד ימין..

ומעל הכל יש את הא' - האלוהית העליונה שקדמה למעשה בראשית

אותה משיכה לבבית צריכה לעלות לחפץ האלוהי לרגשות טהורים עליונים ולא להתחיל מרגשות ירודים (וסימנך: סולם מוצב ארצה ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו.. ] אא"כ מוצאים את ה"לשמה" שמתחיל ב"לא לשמה"... 

אהבה טהורה היא שאינה תלויה בדבר

אהבה היא כח החיים החזק ביותר ובכוחה מסוגלת גם על המוות ("עזה כמוות אהבה")

אהבה [=13="אחד"] היא חפץ הלב הטהור והמשיכה להיות חלק\ביטוי מ"הויה" [26 בגימ'] יותר כוללת, חלק מכל משמעויות יחוד שם הויה , גילוי וביטוי האינסוף ב"ה בעולם.. בדיוק כפי שנתאוה הקב"ה לדירה בתחתונים, זהו כח המשיכה, כח האהבה - תאוותו של הקב"ה.

אני מקווה בשבילך ובשביל זוגתך שתחי' שאתה לא תתחתן בגלל הציווי בתורה,

אלא בגלל שזה טבוע בך. יש יחידים אם בכלל שמגיעים לרמה הזאת.

נשמע לי מאוד בת שרוצה את הדברים האלה.. ולא בן...

סוגו'ק יפה מה שכתבת...

וכן! לא מספיק לי שנתחתן רק בגלל שציוו אותנו... זה צריך להיות משהו עמוק הרבה יותר... 

אנחנו הרי מחכים לרגע הזה......

יש בנים כאלו.

אבל - יש כאלו בנות????

אני מברך אותך, בשבילך ובשביל רעיתך, שהציווי שבתורה יהיה השיקול המכריע בעצם ההחלטה להתחתן ובהמשך בבחירת המועמדת. ובנוסף אני מברך אותך שתהיה בין אלה שמגיעים לרמה הזו.

רצון להפסיק עם השטויות והדברים הזמניים, ולהשתקע במקום אחד (בעז''ה) להיות אהוב, להותיר חותם בעולם הזה (-משפחה בעז''ה)

להתחיל להיות רציניים ;)

ניסוי- ברור שיש כאלה בנות!! שאוהבות ורוצות לתת מעצמם!!

רק חבל שהבנים נרתעים מזה!! וזה בכלל לא מדבר אליהם!!

ורק הראש שלהם תקוע בגמרא!! כאילו מה?? למה שאני ארצה להתחתן עם אחד

שכל החיים שלו לא ירצה לתת מעצמו כלום כי הוא מוצא את כל האושר בתורה??

אני מקווה מאוד שנשארו בנים כאלה, שרוצים להקים בית גם בשביל עצמם ולא רק בגלל שציוו אותם....

יש מצוות שעושים אותם גם בגלל שזה מצוה וגם בגלל שזה פשוט כייף נחמד טוב ונעים.

למשל פורים חנוכה ואין לי עוד דוגמאות בראש

אין לי ספק שיש גם כאלו בנות, הייתי ציני ואני מתנצל אם לא הובנתי כראוי...

בכל מקרה, אני לא חושב שבנים נרתעים מנתינה - עד כמה שאפשר לדבר על "בנים" ו"בנות" שהרי כל אדם הוא מיוחד וייחודי בפני עצמו...

אז מה הם כן?

לפעמים הם יותר מאופקים, לפעמים באמת הראש שלהם עדיין באיזשהי סוגיא קשה שהם רוצים להבין, לפעמים הם פשוט לא חושבים שזה הזמן המתאים לנתינה ברמה שכזו...

בחור שלא רוצה לתת למישהי לא יוכל להתחתן ו"לקיים את המצווה" כמו שצריך...

וכבר נאמר בגמרא(מסכת סנהדרין דף כ"ב עמוד ב' אם אני זוכר נכון...):"כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות...", כך שאני מניח שבחור שלא רוצה לתת מעצמו וכן מוצא את כל האושר בתורה לא יחפש להתחתן (ד"א, יש סיפור על בן עזאי שאמר שכל מי שלא מתחתן כאילו שופך דמים וכו', ושאלו אותו למה הוא לא התחתן אם הוא חושב ככה... אז הוא ענה "מה אעשה ונפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים").

שבת שלום.

אוהבת את אבא - את לא מבינה מה כ"כ בוער לבנים להתחתן???

אם הבנתי נכון, הטענה של הפוכה לגמרי ממה ש"הדס ש" אומרת... אולי כדאי שתתאמו גרסאות?

אבל בכל מכל מקרה, זה לא ש"יש לנו את התורה שלנו".

התורה שלכן בדיוק כמו שהיא של הבנים... אז מה אם החיוב שלהבנים ללמוד תורה קצת יותר חזק מהחיוב שעל הבנות?

(ד"א, אם אני זוכר נכון, המשנה ברורה כותב שאשתו של אדם יכולה לקרוא בשבילו את ברכות התורה אם קשה לו בגלל שגם נשים חייבות ברמה מסויימת של לימוד תורה.)

דבר אחרון, לדעתך באמת אהבת תורה ואהבה שמופנית לאדם אחר הן אותו הדבר?

גם אם כן - הרי כבר נאמר:"טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תנח את ידך"...

לא חסרים אנשים ששקועים במשהו עד כדי שלא צריכים שום תוספת בחייהם. במידה רבה הייתי כזה לא מעט שנים.

חוץ מזה שאני לא מכיר אף אחד שחי כיום שכל כך שקוע במה שהוא עושה עד שהוא לא רוצה שום דבר נוסף בחיים.

עובדה - אפילו אתה התחתנת מתישהו, בניגוד לבן עזאי...

תחשבו על עוד..... מה נסגר??

בספר ראשית חכמה בשער האהבה כתוב: "כתב ר' יצחק דמן עכו ע"ה במעשיות הפרושים שמי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו. והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלהית"

!!!

יש יותר בנות בעולם מאשר בנים...

וניקח את אלה שהם לא מתחתנים(כי יש רווקים) אז מין הסתם שהיו יותר רווקות!

בכול שכבת גיל חייב שהיה 10% בנות רווקות(אם כול הבנים מתחתנים עם הבנות של אותו השכבה...)

רגע של ססיסטיקה...

בארץ נולדים מדי שנה כ-3,000 בנים יותר מבנות.

הזמןל ולא לעשות את זה כבר

כשהייתי רווקה מאד משך אותי להיות בקשר עם בן המין השני, משהו שיאהב אותי וידאג לי וגם ירצה אותי...זה טבעי...אם הייתה אופציה לקשר זוגי מלא כולל כל ההיבטים שלו בלי נישואים אולי היינו מחכים כמה שנים אבל ב"ה זה לא כך וכל זוג שמאוהב בונה את הקשר שלו בצורה ממוסדת.

ועד היום החלק הזה של הקשר הוא בעיני מאד משמעותי...

שאלתי את השאלה מכיוון של אחת שרוצה מאוד להתחתן (בעיתו ובזמנו)

ורואה בזה ערך עליון,

רק ממה שראיתי/שמעתי/דיברתי- הבנתי שיש לאנשים מניעים שממש עניינו אותי!!!

כי פשוט העולם הגברי הוא אכזר ובלתי מתפשר, ולכן אנחנו רוצים ללמוד מעט מן המין הנשי, על טאקט, נימוסים, ורגישות.

דרך אגב מה ששירק אמרה שבישראל נולדים 2000 בנים יותר מבנות. זה פשוט זעזע אותי בתור בן.

אני חש בושה בעד כל המין הגברי שמוציא שלושת אלפים בנים שלא מתחתנים עם הבנות שבמין השני.

בוש ונכלם.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש