ניחא בתחילת שבוע, כאשר הכינוי "ואולי" שנאה את כל הגברים בעולם.
אבל עכשיו כבר סוף שבוע ומתקרבים לשבת, וחוזרים לחשוב עם הראש.
1. שאף אחד לא יהיה תמים, כולם יודעים מה משודכים עוברים, וכמה זה קשה וכואב לפעמים להיפרד.
דבר ראשון - תקבלו את המצב הנפשי שלהם.
2. חאלס, לרדת מחמור הנורמות. לא כל דבר שאתם חושבים שמקובל או נכון - בהכרח מקובל על כולם, או נהוג בכל מקום, או "חוק לא כתוב" של החברה. יש כל מיני התנהגויות, ואל תכתיבו לעולם את החולשות שלכם. יש אנשים שונים, יש ערכים שונים, יש נורמות שונות, אתם מגיעים ממקומות אחרים, מיישובים אחרים, מחוויות אחרות, לא צריך לשבת עם אצבע על ההדק, אלא לתת קצת חבל ולהירגע וללמוד לנשום.
3. לזכור טוב טוב שמדובר בבני אדם. ויש לזה השלכות רבות. יש מצבי רוח, יש מעשים מטומטמים וחסרי טאקט, יש פדיחות, יש פאשלות, לפעמים פשוט לא יודעים טוב יותר. לפעמים שוכחים, לפעמים הכול. על מנת שבני אדם יוכלו להתקיים אחד ליד השני, הם צריכים ללמוד להירגע ולוותר, לקחת את הצד של החסד ולא של הדין, לא רק ללמד על אנשים זכות, אלא אף לא לאבד את הראש והאחיזה בקרקע בכל דבר. אחרת לקחת כמות נכבדה של פרוזאק.
4. הרבה פעמים זה דווקא הדברים הללו שמלמדים הרבה יותר על האדם מאחרי המסיכה. קל לכולם להיות נחמדים וחייכנים כאשר הכול זורם לפי הרצונות שלהם. נורא פשוט לשים חיוך מקסים כשיושבים במסעדה או מטיילים לאורך הפארק, אבל בשביל להבין מי נמצא שם מאחורה, ואיך הוא מתנהג במציאות בעולם האמיתי- זה כבר סיפור אחר.
לכן יש מהרבנים שהמליצו לאחר לדייטים, לראות איך השני מגיב, מה המידות האמיותיות שלו, מה האישיות האמיתית שלה. וכן, לפעמים אחרי פרידות, אשר ללמוד כל כך הרבה על השני, שרבים הבחורות או בחורים שמספרים שמהפרידה הם הבינו כמה שהם צדקו.
עם אולי כבר דיברתי מה שדיברתי, ואני מאחל לה את כל ההצלחה ושמחה שבעולם.
אבל לגבי השאר, בחייאת להיות אנשים טובים.
*לא מופנה כלפי אף אחד אישית.