בכל אופן, הכותב לא מכיר המגזר החרדי בכלל.

אני מסכים עם ברוך שהארגונים באים עם הרבה אנשים טובים ומוכשרים אבל ההצלחה יחסית קטנה - ולדעתי יש מקום לדיון איך באותם אמצעים להשיג יותר.

הסיבה שאדם רוצה להתחתן היא מילוי צרכים והשגת מטרות (הקמת משפחה, אופי המשפחה ועוד) בד"כ אדם יודע מה הוא רוצה. העניין הוא שבד"כ כשרוצים להגדיר מה מחפשים אנחנו נוטים לנסות לתרגם את הרצונות האלה לנתונים טכניים (גם בהשפעת מאגרי נתונים שיודעים בעיקר לשמור ולחפש לפי זה) - לדעתי בתרגום בין הצרכים לנתונים הטכניים באה ההחמצה,  מכל מיני סיבות כשמתרגמים צורך לנתון טכני הרבה פעמים מגיעים לזה שאנשים שעונים לצורך אין להם את הנתון הטכני והפוך (למשל אם מחפשים אדם תורני וגוזרים מזה שיהיה בוגר ישיבה מפספסים אנשים תורנים שלא הלכו לישיבה מכל מיני סיבות) .ישנם גם דרישות שאין קשר בינם לבין הצרכים.

בסופו של דבר מה שקורה זה שמוצאים אדם שעונה לדרישות הטכניות אבל לא מתאים למה שמחפשים ולכן לדעתי ההצלחה של מאגרי הנתונים האלה יחסית נמוכה.

הפתרון הוא לפי דעתי הוא הבנת הצרכים ולנסות לפיהם למצוא - מה שברוך קורא לו הנופך האנושי - כלומר לנסות למצוא יותר על בסיס תכונות ולא נתונים טכניים.

לדעתי מה שאפשר לשפר זה 2 דברים:

1. ברמת ההכריות - לנסות להסתמך יותר על חברים וגורמים שיכולים יותר להביא את הנופך האנושי - לדעתי ההיכרות האישית עוזרת לעקוף את המוקש של נתונים טכניים ולהביא את האדם עצמו.
2. ברמת הארגונים - לשים דגש יותר על יעוץ לרווקים ולווי הקשר ופחות על השידוכים עצמם, לדעתי היתרון שיכולים להביא האירגונים הגדולים הוא ביעוץ וידע מקצועי ופחות בשידוך עצמו  -  כמו שברוך כתב ישנו מאגר גדול וישנם לעיתים גם הרבה פגישות אבל ישנם יחסית מעט הצלחות, שדכן שיעזור לרווקים להגדיר מה הם רוצים ומה מציאותי יעזור להתמקד יותר בחיפוש - לדעתי רוב השדכנים או זורמים עם כל בקשה גם אם היא לא מצאותית או חושבים שהם יודעים יותר טוב מה הרווקים צריכים. נקודה נוספת היא ליווי הקשר - הרבה פעמים ישנו קושי לזוג להחליט מה זה בעיה אמיתית ועל מה אפשר להתגבר - יעוץ יכול לעזור להכריע יותר בקלות.

אני יודעת למשל שהזוגות שישפה סופרים הם רק זוגות ש-2  בני הזוג הם מתוך המאגר.

מה עם שידוכים שאחד מהמאגר ואחד מחוץ, אבל שדכנית עשתה אותו?

ומה הדין במקרה שזוג שלא הלך לו גלגל את ההצעה הלאה ואז יצא שידוך?

ומה עם בחור שיצא עם מישהי מחוץ למאגר וקיבל את היעוץ, הליווי ההכוונה והדחיפה אצל שדכנית ישפה?

רק לציין שכיום עלות דמי הרשמה בישפה היא 250 ש"ח והיא כוללת פגישת יעוץ חינם-

שעולה למשודך של ישפה 100 ש"ח ולמי שאינו במאגר 280 ש"ח

ולא תמיד נלקח כזה סכום- בעבר הוא עמד על 180 ש"ח

בנות בגילאים מבוגרים לא נדרשות לשלם, כיוון שלא יכולים "להבטיח" להן תוצאות וכן הלאה.

לא כל שטות ראוי שתפורסם

לדעתי צריך לחשב את אחוזי ההצלחה לפי כמות המתחתנים לחלק לכמות המצטרפים החדשים - אבל גם מקרה הזה אנחנו מגיעים לפחות מ5%. אפילו אם תוסיפי שידוכים  שעשה הארגון כשרק אחד מהם מהמאגר - אני לא חושב שהאחוזים יהיו גבוהים מאוד.

בכל מקרה את מחזקת את מה שכתבתי שהיתרון הגדול של השדכנים הוא ביעוץ והכוונה.

ולדעתי הארגונים צריכים להתמקד בזה ובזה למדוד את ההצלחה שלהם.

כל המקרים הנוספים של הצלחה שתארת מקורם ביעוץ והכוונה או היכרות אישית ופחות ביכולת לשדך.

לדעתי יצירת היכרות יותר מוצלחת היא יותר ע"י היכרות אישית ופחות ע"י מאגרים כאלה ואחרים.

הבעיה של שידוך על פי מאגר היא שאנחנו לוקחים את התכונה שאנחנו מחפשים ומנסים להמיר אותה לנתון טכני ולפי זה לחפש ואז מה שקורה שבגלל שההמרה היא לא אחד לאחד אנחנו מפספסים.

לדוגמה נניח שמחפשים בחור תורני במובן שהוא חי את התורה - נניח שגזרנו מזה שהוא צריך להיות בוגר ישיבה, לא כל בוגרי ישיבה הם כאלה ולהיפך לצורך העניין נניח שיש התאמה של 80%, נמשיך הלאה אותו בחור צריך להיות רחב אופקים ומשכיל נניח שגזרנו מזה שהוא צריך להיות אקדמאי ונניח שישנה התאמה של 50%. כבר על סך הכל של שני תכונות הגענו להתאמה אמיתית של 40% בלבד שלא לדבר על כמות המתאימים שסיננו בדרך.

לדעתי הפתרון לזה הוא היכרות אישית שרק דרכה אפשר לעקוף את המוקש הזה - חברים של אדם או השדכן הישיבתי יכולים להגיד כמה הוא תורני וכמה הוא רחב אופקים.

אני חושבת שאומנם לברוך יש טיעונים טןבים.. אבל הוא שוכח שלדתיים לאומים יש המון סגנונות באידאולגיה..

וכול ישיבה זה משהו אחר לגמרי!!

אי אשפר לדמות ישבה אחת לאחרת.. זה לא כמו עצל החרדים.. חסידי כור למשל אין שם תתי חסידי גור... הם פשוט חסידי גור...

אז בחור חרדי שלומד בישיבה של חסידי גור(גוד') ההורים שלו יחפשו לו בחורה כזאת..

אין את כול הבלבולים האלה שיש בציבור הדתי...

כי בציבור שלנו הכול מבולבל...

כול ישיבה זה משהו... וכול תלמיד זה תתי ישיבה...

לכול אחד מאיתנו יש 10 דעות ודרך לחיים... כמו שאומרים.. אנחנו מורכבים...

אני בטוח שעל מה שאת אומרת יש לך ביסוס.

[כי הוא לא משקף את המציאות בהכרח,

  ישיבות גור הן ישיבות גור, נכון.

   ואז?]

אני כותב בקיצור כי אני לא טוב בתלהנסח ואני מעדיף להישאר מעורפל

מאשר לכתוב דברים שאני לא יכול להיות מאחוריהם 100%, אבל

 הציבור החרדי גם לא בהכרח חושב כולו בצורה אחידה.

[ולשם הבהרה מראש, זו לא ביקורת. אנשים נבראו שונים.

 למה זה נראה שלהגיד מורכב זו בעיה?]

{ומה אני עושה כאן כבר עשרים דקות עוד לפני שש בבוקר?!]

להפך .. יש בחרדים המון סגנונות!!!

אבל עצל הדתיים לאומיים זה אחרת.. כול ישיבה זה משהו אחר!!! וכול תלמיד זה אחרת!!

למשל רק בציבור הדתי תמצא בחור קוקניק בסגנון ברסלב...

שהולך לטישים של חסידות וולוזי'ן אבל מעדיף למסור את נפשו על א"י... לכן הוא ממשיך בקבע!

מורכב לא??(סתם נתתי דוג' יש מלא כאלה!!! )

איפה תראה את זה עצל חרדים???

שרון נדמה לי שאת מסבכת את המציאות הרבה יותר ממש היא באמת. 

עדי - אם תשימי לב, ציינתי שלא לקחתי בחשבון את התקציבים שיצאו על ייעוץ, פעילויות ודומה, דברים שאינם קשורים לשידוכים במישרין. כך למשל בחישוב השני של ישפה, הורדתי 135 אלף ש"ח (ב2009) שהלך על הוצאות שאינם שדכניות במהותם. 

מדובר בבסיס, שניתן לבנות עליו הרבה יותר, ולבחון דברים רבים שבו וזהו רק פתח לעניין. 

מאידך, הדבר הכי בסיסי שמודדים הינו כמות של חתונות שארגון שידוכים מפיק. את זה לוקחים בחשבון ביחס לכמות של כסף שגובים ממשודכים. כמות השדכנים ומשודכים, ודברים מהסוג הזה. מדובר בתקופה ארוכה של עשר שנים.  

בחלק הראשון, אני עוסק יותר בסטטיסטיקה ולא בסיבתיות או פרשנות אישית. 

המסקנה היא שצריך לבחון את המציאות - ולראות איפה ומה כדאי לשנות ולשפר. זוהי סוגיה שצריכה להיות חלק מהשיח הציבורי, כי זו בעיה חברתית של המגזר. 

השאלה האם יש לך באמת מסקנות, או רעיונות חדשים.

נשמח לקבל אותם בצורה מסודרת יותר.

שמתי לב, אך עדיין זה נראה קטנוני ולא מכובד להערכתי.

לבחון את המציאות עם כיוון לשפר- עם זה אני מסכימה,

מכאן ועד בחינה שמוציאה את כל עניין הפניה לשדכן/למשרד שידוכים כחסרת סיכוי להינשא המרחק רב, אבל אם לא כן זה לא היה אישיו....

הערה נוספת לגבי עשר השנים- אני בישפה רק 3 שנים,

אך הוותיקות שבשדכניות מספרות על 2 קלסרים ו-20 שדכניות שישבו וניסו להתאים בין קלסר בנים לקלסר בנות.

אני מניחה שכמות השידוכים לשנה עלתה יחד עם מספר שנות הארגון, ויחד עם הגדלת מאגר המשודכים והשדכניות,

לכן, סטטיסטיקות הן מדע לא מדוייק שתלוי לאן אתה חותר.

חבל.

אני חושבת שלא הועלת למישהו להינשא, ואולי אף הזקת, בכך שחיזקת את ידיו במחשבות הבל שה חסר סיכוי לכתחילה.

אני מאמינה שכל מאמץ, גם אם הוא אינו נושא פרי ישיר,

הוא פתיחת פתח ותחילת הגאולה הפרטית,

התקווה שמלווה רווק/ה שבא להירשם במשרד היא שהופכת אותו לכלי להכלת השפע מה' יתברך

והיא שנותנת לה' את היכולת לשלוח, גם אם לא דרך אותו שליח.

מלא רווקים מגיבים למשמע בשורה- שהקודמת שהם יצאו איתה התארסה-

בתגובה- פתחתי לה את המזל, אני סגולה לחתונה וכו' ולא בכדי.

השאלה הראשונה שצריכה להישאל וכמובן שנשאלה, היא לשם מה לבדוק ולפרסם את הדברים?

והתשובה אף היא פשוטה. יש לנו בעיה, בעיה גדולה ורצינית, ואנחנו צריכים לתקן את הבעיה הזו, למצוא את הכלים והתשובות הנכונות בכדי לתקן ולשפר את המציאות. 

בפועל, אנשים מוציאים כסף, זמן, אנרגיה, ושריטות נפשיות בניסיונם למצוא בן או בת זוג. 

האם אין זה מחובתינו לעזור להם? האם ממונם של ישראל קל בעינינו שלא אכפת לנו לבזבז אותו?

האם זה נכון לתת לאנשים לבזבז שעות רבות, ולבצע ניסיונות רבים, כאשר השיטה לא מוכיחה את עצמה או לא יעילה בהכרח.

ויותר מזה, האם בחינה של הפתרונות, במידה ונגיע למסקנה שהפתרונות אינם יעילים, או יעילים מספיק - לא תביא דחיפה עצומה ולחץ ציבורי למצוא פתרונות שכן עובדים?

דווקא כאדם שמגיע מתוך עולם השדכנות, אני מכיר מקרוב את הקשיים שאיתם הצדדים השונים נאלצים להתמודד בכך שידוך ואדם. אולם קושי של שדכנים או ארגון לספק את המוצר שהוא מפרסם וגובה תמורתו תשלום מהציבור, מהווה פגיעה בציבור.

אם ארגון לוקח מאות אלפי שקלים בשנה ממשודכים שרוצים להתחתן - הוא מחוייב להחזיר תמורה.

ואם הוא לא מחזיר תמורה ניאותה- אז יש פה עוול. לא רק מוסרי בגלל כסף, אלא גם בזבוז של אנרגיה וזמן של שדכנים ומשודכים, ושריטות מיותרות לרווקים. 

וכן, אם הארגון מוסיף מאות רבות של משודכים בשנה למאגרים של אלפי אנשים, והוא מחזיר בתמורה כ20 זוגות, אז כן, הסיכויים של רווק או רווקה שרוצים להתחתן הם כל כך קלושים שחובה להסיק מסקנות.

מה המסקנות? או לשנות לגמרי את שיטת השדכנות כי היא לא עובדת (50 שדכנים יצליחו להוציא 5 זוגות במשך שנה שלימה). או שרווקים צריכים למצוא דרך יעילה יותר להתחתן.

לכי תיכנסי עכשיו , כן כן עכשיו, לאתר של 2 בשביל 1 ותראי כמה אנשים מחוברים ומחפשים שם. אם זה יעיל - אחלה. ואם זה לא, לא חבל?

זה לא נובע מכוונות רעות, כן כן יושבים 200 שדכנים וכל אחד עם הקלסרים וצרות שלו ובמשך שנה שלימה מצליחים לשדך 20 זוגות. והם אנשים נהדרים, והם מקריבים מזמנם בהתנדבות, אבל זה בשורה? את תמליצי לרווקים לפנות לשם? כאשר כ750 רווקים מצטרפים כל שנה, ויש כבר במאגרים אלפים? יש פה צורך של הסקת מסקנות. 

אני חושב שאדם שרוצה להתחתן צריך לסייע בידו. צריך לכוון ולעזור לו, ולא לשלוח אותו למשימות מיותרות שאינן עובדות שהוא משלם עליהם בכסף, בזמן, באנרגיה, ובשריטות. 

תחילה נפנים שיש בעיה, ועכשיו נצא להעמיק במקור הבעיה, ולחפש פיתרונות טובים ומתאימים.

אלא השריטות של המשודכים

ראה ערך שיחות הרב יהושע שפירא,

כמה שמתעסקים יותר בשידוכים רואים יותר ויותר שזה נכון

וברוב המקרים המשימה היא החלפת הדיסק ההוליוודי במוח לדיסק מציאותי יהודי

ומתוך כך ההצעות יהיו יותר מועילות כיוון שהרווק עצמו יהיה כלי קיבול ולא חומה בצורה

מחילה, אבל כדי להחליף דיסק זה לא מספיק לשים תמונה יפה באתר

ותאמין לי, שמישהו קצת לא יפה לא ישים את עצמו שם

וזה לא חכמה למצוא מלא הצעות אם את עונה לתיאור החיצוני שאחוז ניכר מהבנים מחפשים

(קרי, רזה, בלונדינית, עור בהיר, חיוך יפה, שיניים ישרות, ברבי כזאת

אבל מה לעשות שרובינו יהודים,עם האף הצבע והכל???

יש חיסרון מאד גדול בבחירה לפי תמונה לדעתי

אני לא הייתי בוחרת את בעלי לפי זה ולא הייתי ממשיכה איתו קה אם הייתי יודעת שהוא הסתובב בשוק

וחיפש לו אישה נאה באותה עין שהוא בוחן עגבניות בשוק

את זה- את יכולה לעשות -לאנשים בני 15-16 שעוד מגבשים את החיים שלהם..

לאנשים בני 20+ שכבר עמוק מספיק בשידוכים כדי להירשם לאירגון כלשהוא-

את מקבלת כמו שהם

ועם זה את צריכה לעבוד

השאלה -איך אני כשדכנית- מתאימה את עצמי- למציאות הזו? מה הגמישות שאני מפעילה על עצמי כדי לגרום לדברים לעבוד יותר טוב?

אגב- לי יש שאלה אחרת- מהנתונים ברוך הביא-

למה לכיפה יש כ"כ הרבה יותר זוגות פורום מאיתנו?

"קנאת פורומים תרבה זוגות"

מה הם עושים יותר מאיתנו??

צדיקה  - קנאת מנהלות. 

אבל אני לא חושב שמדובר בהפרש כזה גדול באמת.

ממאי 2007 (יענו לפני 4 שנים), נישאו 36 זוגות פורום בלא כלה בכיפה  (חישוב של זה לעומת זה). 

יענו 9 זוגות בשנה. 

ואילו פה מהזוג הראשון פה בפורום בערוץ, נראה לי שיש שנתיים וחצי בערך, ויש 15 זוגות. אז נגיד 6 זוגות בשנה בערך. 

ולמרות המספרים, ואנשים לא אוהבים מספרים, במיוחד כאשר הם חושבים שנישואין זה עניין של מזל. 

אבל מנהלים יקרים, אתם זה כבר סיפור אחר.

כד"א  עדי - תראי מה את כותבת. את מאשימה את הציבור שזה אשמתו שהוא לא מתחתן. בואי נגיד שאני מקבל את זה. אז את מוכנה לגבות ממנו כסף, זמן, אנרגיה ושריטות כאשר את יודעת שאת לא תחזירי לו כלום בתמורה?   

אם הציבור לא רוצה להתחתן, זה הגיוני שיהיה קיים ארגון שייקח מהם כסף בשביל להציע להם הצעות???

אם רווקים רוצים להתחתן עם מלאכיות, זה הגיוני שארגוני שידוכים יגבו כסף ויציעו אנשים? כאשר ברור לאור המציאות שהם ידחו אותם?

וכו, תמשיכי בקו המחשבה.  

המספרים שהתבססתי עליהם בקשר לזוגות הפורום של כיפה - לא נכונות. 

אומנם כמות הזוגות (סה"כ) לאורך השנים נכון. אבל שגיתי בפילוח של כמות הזוגות לאורך השנים. 

באמת שלא הבנתי את מה שצדיקה אמרה, שהשדכנים צריכים לקבל את האנשים והנשים שמגיעים אליהם כמו שהם...

למה השדכנים צריכים להתגמש?

הרי אנחנו (כלומר, הרווקים) אלו שרוצים להתחתן...

הרי אם השדכנים היו מחליטים שהם עומדים על שלהם ולא מוכנים לעזור לאנשים שלא מוכנים "להחליף לעצמם את הדיסק", כל אחד היה בסופו של דבר מחליף דיסק או הולך לחפש במקום אחר...

רשות מבקקשים בארמית במחוזותינו... סתם לידע כללי.

עדי באה בדרישה לרווקים- להחליף דיסק

אני לא מסכיהמ עם זה

בחיים אT" לדרוש מאדם אחר- כל אדם- להשתנות

אתה יכול רק לשנות את עצמך

אז אני כשדכנית- לא יכולה לומר לבחור או בחורה- את\ה בררן מידי חי בסרט לא מין מהחיים לא סגור על עצמך

אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא

ולעבוד עם מה שיש... ולעבוד ולהיות שדכנית טובה -לאדם הזה.

(איך??? זה חלק מהשאלה פה...)

ונכון- שיש החלפת דיסק שכל אחד צריך לעשות כדי להכנס לזוגיות ולחיים בשיתוף -ולא עליו אני מדברת

לפי הידע המוגבל שלי בארמית, רשות זו לא מילה בארמית....

אבל כמובן - יכול להיות מאוד שאני טועה. אחרי הכל, את יודעת מה שאת אומרת.

את הדרישה של עדי הצלחתי להבין.

אבל למה השדכן צריך להשתנות בשביל הרווק???

הרי הרווק צריך את השדכן, הוא רוצה את עזרתו, והוא גם מגיע לשדכן מסיבה מאוד ברורה (אני מקווה..).

או לחילופין, אם כל כך מפריע לשדכן איך שציבור הרווקים מדמיין את אשתו, את הסיטואציה שבה הוא יפגש איתה, את הפרצוף שלה, את רמת האיי-קיו שלה ואת אורך השערות-על-הרגליים-שלה - אולי כדאי שהוא יפרוש?

אני באמת לא מבין...

אם את כשדכנית חושבת שאדם שמגיע אליך צריך להחליף דיסק, למה את לא אומרת לו את זה?

אם לא תאמרי כלום הוא בטוח ימשיך לצאת לאינסוף דייטים שלא יביאו שום תוצאה חוץ מתסכול ועצב וכאב...

אז מה אם הסיכוי שהוא יקשיב לך הוא אפסי? הוא קיים, ואם תצליחי - עזרת לעוד יהודי בדרך נוספת לשידוך מוצלח.

אבל לא מתוך ביקורת או כעס,

מתוך המון אהבה, השתתפות,

והבנה שאנחנו ביחד בסירה הזאת- גם אם אני נשואה כבר

וביחד עושים חושבים, מה תוקע?

על מה פסלת? על מה נפסלת? מה בתקשורת היה לקוי?

האם יכולתי לגייס כוחות להתמודד ולא לחתוך?

גם אני כשדכנית מתמודדת עם זה- לא לחתוך חבר'ה בררנים מידי,

אלא לעבור איתם תהליך.

למה? כי אם הם הגיעו לאחריותי אז אולי יש לי משהו לתת.

דוגמא- בחור שזרק בנות על ימין ועל שמאל בגלל יופי.

כולן מכוערות. בנות ישראל היפיפיות![

מה עושים? אחרי 5-6 בנות שהוא יצא איתם

כולן היו מכוערות בעיניו אבל בעיני העולם הן באמת נחשבות ל"וואו"

ישבתי וחשבתי יחד איתו- האם יעזור לראות תמונות?

הוא חשב שכן

(זה שאני חושבת שזה לא יפה, זה נשאר בצד כי זה לא קשור ולא עוזר לבחור להתקדם)

בנות שהסכימו להראות תמונות הראיתי לו,

או לחילופין הוא חיפש כל אחת מהן בפייסבוק

(בנות, ראו הוזהרתן, שימו רק תמונות שאתן מעוניינות שיראו...)

והגענו להבנה אחרי 10 בנות מה הסגנון החיצוני שהוא אוהב

(תכל'ס, מכוערות, על גבול הערביות- בחיים לא הייתי מנחשת לבד)

ניסינו וניסינו, ואחרי שנה יחד- אני והוא וכ20 הצעות שלא צלחו

ישבנו שוב, ניתחנו אחורנית, חשבנו ביחד.

שם, כשהייתה לי הערה על צורת התנהלות בפגישות,

על גאווה, או כל הפוסל במומו פוסל,

שם אמרתי מה שאמרתי- שוב, לא מתוך מקום שאני חכמה, יודעת ומבינה

ואם רק תקשיב לי, תתחתן תוך 60 יום

אלא מתוך מקום שאנחנו ביחד בעסק, שנינו רוצים בטובתו ומעוניינים לפתור את החידה הזאת.

אז עלינו יחד על קצה חוט שהוציא אותו.

אז לא אני שידכתי לו (והוא אפילו לא הודה מעולם)

אבל תהליך ארוך ומפרך עברנו יחד,

הייתי איתו, הצעתי לו, התפללתי עליו, חשבתי מה ניתן לעשות,

הרגעתי הורים לחוצים, סיננתי הצעות שהוא היה מסרב בכל אופן.

שווה 250 ש"ח רישום לישפה?

אני חושבת ששווה גם הרבה יותר

תודה

כתבת יפה מאוד

נתת חלון-מבט לצד השני של העסק- איך זה נראה לשדכנית...

כשרוב האנשים פה באים מהמבט של- איך זה נראה מצד הרווקים

אני מתייחסת לכל פרט שבחור/ה מבקש, ונותנת לו מה שהוא רוצה.

אם אני חושבת שאני לא יכולה לעמוד בזה אני לא אציע.

אין כזה דבר להציע בכוח.

אולי יש שדכניות שעובדות אחרת אבל אני מקבלת את הרשימות של הרווקים כהוראות הפעלה.

אם אחרי זמן של ליווי יש לי הצעה שהיא 80% מתאימה לרשימה,

אבל היא נראית לי מאד מאד, אני אציע ואנמק גם למה זה נראה לי מתאים.

עפ"י רוב, מי שמכיר אותי סומך על ההצעות שלי, ומבין את הראש שעמד מאחורי.

שלא תבין לא נכון: המשודכים שלי הם החברים הטובים שלי

הם יודעים עלי יותר מהשכנות שלי, ואני איתם בכל שעה, גם בזמנים לחוצים,

כשזורקים אותם אני סוערת איתם ביחד(איכס, נשמע קיטש...)

למה אני מתכוונת ?

למשל, בחורה שמבחינתה חוזר בתשובה מאז ומעולם היה מחוץ לאופציה,

ואחרי כמה שיחות היא מוכנה לצאת עם חוזרים,

ודווקא שם מחכה לה החתן המיוחל

זה נקרא להחליף דיסק.

וגם אם מי שיציע בסוף את האביר זה לא אני,

עדיין יש לי חלק, לא בתהילה, אלא בצעדים הקטנים שבדרך.

למשל כשבחור אומר שבשום פנים ואופן הוא לא מוכן לצאת

עם בחורה שעוסקת/ לומדת חינוך על כל גווניו-

הוא לכתחילה מוריד לעצמו 80% מהבנות הדתיות בארץ,

אם הוא גם לא מוכן לפגוש מחוץ לעיר מגוריו- הא צמצם עוד 15%,

ולעיתים ה-5% שנשארו לא מעוניינות בו.

אני יכולה להמשיך לאחוז ברשימה של הדרישות שלו,

ואני יכולה לשקף לו נתונים, ולהציע, מתוך כבוד גדול ואהבה

שישקול מחדש כי אני יכולה לא להציע לו אבל אולי יש משהו שהוא יכול לשנות

או להגדיר מה בדיוק בהוראה לא מוצא חן בעיניו,

ולנסות לברור כמה שיותר קרוב

אז זה אשמתי? אשמתו?

האם בחור כזה לא היה ראוי שישלם 250 ש"ח כדי להירשם (ולקבל אגב כך שובר ליעוץ חינם),

להחזיר ולו במעט את החזרי שיחות הטלפון של השדכנים,

את התשלום על החזקת האתר,

את הפרסומים לגיוס שכנים נוספים,

את המזכירה

והמנהלת שיושבות ימים ולילות לנסות למצוא פתרון ודרכי התייעלות

את ההשתלמויות לשדכניות שירכשו יותר כלים ויצברו כוחות?

מעניין כמה מתוך כל זה מכסים ה-250 ש"ח שהוא שילם בהרשמה לפני שנתיים.....

חוץ מזה- אוזן קשבת, יעוץ חינם(טלפוני אמנם) והצעות- זה בעיניך "לא תחזירי לו כלום?"

בדיוק לזלזול הבוטה הזה התכוונתי.

צר לי עליך וברוך השם שהמשודכים שלי בעלי עין טובה יותר על פועלי.

ודע לך שמה שאתה כותב פוגע באמונם של רווקים בשדכנים,

ואני חושבת שאם תרחיק רווק אחד מחתונתו בעקבות זה היה ראוי שתקפא מקלדתך מהיום.

ועדי, לגבי ההודעה השניה...

אוזן קשבת, יעוץ חינם, והצעות הן בהחלט לא "כלום" בעיני. הן הרבה יותר!

בהחלט לא התכוונתי לאמירה בסגנון "מה שאת עושה לא שווה כלום במצב כזה", פשוט תהיתי למה אני לא נפגש באמירות מהסוג שעוזר בעוד דברים מעבר לשידוכים עצמם...

סליחה אם הרושם שהתקבל מדברי היה של זלזול כלשהו.

סליחה, ושוב סליחה.

זו לא היתה הכוונה.

נראה לי שקודם כול יש בו יותר אנשים אז ברור שגם יהיו יותר זוגות..

וגם אני חושבת שהחבריה כאן הם הרבה יותר "דוסים"..

כלומר יש כאן לא מעט חבריה שלא מדברים עם בנים/בנות...

ממ.. זה מראיה שטחית.. ראיה כזאת שלא מסתכלת לרוחב...

דווא מי שדוסים לא מדברים עם בנים\בנות- בפורום יכולים יותר להכיר!

כי הוירטואלי- מנטרל את >רוב< החיצוניות מהאישיות של אנשים- יש פה רק אישיות- מה שכתבות ונאמר

תשובה פשוטה, ראית פעם כמה הם משקיעים?

הם משקיעים בשבתות ויש להם מפגשים קבועים

הלכתי לאחד כזה כי ממש הסתקרנתי מה הולך שם

ואין שם שום דבר שחורג מצניעות למרות

שמנסים להדביק עליהם סטיגמה שהם לא דוסים.

ומה אנחנו עושים?

שמנסים לארגן מפגש

זה כאילו אויי מייגד! זה לא צנוע!

ואיזה פריצות! וזה הולך להיות מושב ליצים.

כאילו לעזאזל שאתם לא יוצאים לדייטים כאן

וזה נשמע שבנים זה עם שמחטיא אתכם בנות

ואותו דבר אצל בנים

סורי אני לא רוצה לפגוע,

אבל זה התייחסות ילדותית בעיניי,

לדייטים אתם יכולים לצאת

אבל לארגן מפגש על רמה אתם לא?

מה ההבדל כאן לעזאזל? אני לא מבינה!

אם היינו פותחים קצת את הראש,

היו יכולים לצאת מפה הרבה זוגות

רק שכולם פה לפעמים יותר מידי דוסיים.

אפשר לעשות מפגשים על רמה,

ומי שלא רוצה לדבר עם בנות יכול לשתוק

אז זה למה לא כלה עוקפים אותנו בהרבה

הם באמת רוצים לנסות כאן לא נראה לי שרוצים.

ולא רק בלא כלה מצליחים להביא זוגות,

אלה בכל פורום שם שיודע

שאין שום דבר שרע בלהפגש ולעשות

מפגש על רמה, רק מביכורים

אני מכירה איזה 15 זוגות לפחות,

כי שמה במקום לזעוק שמפגש זה רע,

הם יושבים ומרימים מפגש איכותי

דבר שהחברה כאן מפחדים ממנו.

וזה כזה חבל,

ממש אפשר להכיר ככה,

אני מכירה מלא אנשים שהכירו ככה.

זה באמת נכון!

ואני כבר הייתי במפגש פורום... וזה ממש היה צנוע!!

ואולי בנימה זאת כידי לחשוב על מפגש פורום הבאה...

עוד נמשיך את הדיון הזה בנפרד- בעז"ה...

הסיבה שיש לכיפה יותר זוגות זה גם בגלל שהם כבר סיימו את הבגרויות שלהם וסיימו תיכון אז יש להם בשלות רגשית להיפגש...

רוב החברה שכותבים כאן הם תיכוניסטים שחושבים מישום מה שהם מוכנים לזוגיות.

בפורום עם גילאים כל כך צעירים ברור שיהיו פחות זוגות.

בכיפה כולם יותר מבוגרים.

בכיפה גם עשו הפרדה בין פורום רווקים כללי ופורים רווקים חברתי.

אם תסתכלי על השירשורים כאן תראי שבערך אחד מתוך כל שלושה שירשורים בכלל לא קשור לנישואין או זוגיות.

זה גם גורם לכך שאלה שבאמת מתעסקים בנושא של זוגיות לא מסתובבים כאן כי יש פה אוירה של אולפנא או מדרשה ושירשורים באותה הרמה בערך...

זאת לא הסיבה בגדול,

כי עובדה יש הרבה בציבור שמתחתנים מוקדם,

ואת לא יכולה לכפות על תיכוניסטים לא להיות פה,

ואפשר להתחתן בלי קשר למחויבות זה תלוי

ברצון ובכמה את פועלת בשביל זה.

ובקשר לפורומים, אני בעד להפריד

מה שכיפה עשו זה רעיון חכם

עובדה שהפורום שלהם לא סוטה מהמטרה כמעט אף פעם.

אז ישבתי וסיכמתי את הנתונים בשירשור הכירות-

יצא לי יחס של 1:6 בין גילאי 17-19 לגילאי  20- 23 (כלומר הרבה יותר אנשים מהבוגרים)

ולא חישבתי את אלו שבכלל בגילאי 24 ואילך (ויש כאלו ב"ה)

אנתונים שלך לא נכונים.

תתחילי מחדש את התאוריה

לגבי אווירה-

|מקשיבה|

מה מסבכת את המציאות??

זה באמת ככה!!

אני מכירה לא מעט בחורות ובחורים שהם כאלה...

העובדה היא שיחסית לחרדים הציבור הדתי לאומי יש בו הרבה יותר רווקים ורווקות...

בכול מיקרה אהבתי את מה שכתבת...

שיהיה אחלה שבוע!!

תחשבי על מה שאת כותבת. 

על כמות ההצלחה - האם באמת כדאי לשלוח לשם עוד אנשים שייכנסו למנגנון הזה.

אל תחשבי רק על השדכנים, תחשבי בעיקר על הרווקים - מה יצא להם מזה, והצעות - זה לא מספיק טוב- אם ההצעות לא מתאימות - לא מובילות לחתונה. ואיני מדבר עם בחור מיוחד או מקרה ספציפי, אלא דמייני שכל אדם (נלך על המקרה הכי טוב שיש) מקבל 20 הצעות במשך שנה שלימה, משלם כסף, מקדיש זמן ואנרגיה, ובסוף השנה הוא עדיין רווק, אולי בתוספת כמה שריטות. שווה את זה?

איני בא לשדכנים בתלונות משום שהם עובדים בהתנדבות. הם לא חייבים לאף אחד כלום וכל מאמץ מצידם זוהי תרומה. אולם, אם הם לא מצליחים לשדך, ולא משנה כמה הם מנסים וכמה הם משקיעים, אז יש בעיה. ואם הם שייכים לארגון שכן גובה כסף - ואם בגללם רווקים מנסים שיטות לא יעילות- אז כן בעיה. 

איננו בוחנים פה את המקרה הפרטי, אלא את אלפי האנשים שעוברים דרך הארגונים הגדולים. ואם יוצא שבסוף היום לא יוצאים חתונות (ואני לא מדבר אפילו על כמות ההצעות לכל משודך והרלוונטיות שלהם למשוך) 

אז יש פה בעיה. 

ביחס לנושאים הכלכליים, אני חוזר שוב בתקווה שהפעם זה יובן. יש תקציב גדול שמחלקים אותו להוצאות שונות. חלק הולך לשלם משכורות, חלק על פרסום, חלק על ייעוץ, חלק משרדים. וכו.. 

לכן, בשביל לעשות חישוב של "כסף שדכנות" ולא כסף שנכנס או יוצא למטרות אחרות כגון ייעוץ או מפגשים ודומה, ההפרדות רשומות. אני ממליץ לך להיכנס לדוחו"ת העמותה, אם אתה רוצה לעמוד על הפרטים ולדעת כמה נכנס ומאיפה, ועל מה וכמה זה יצא. הפירוט הכללי מופיע בפוסט. 

בשורה תחתונה, למרות כל הרצון הטוב והמאמץ של השדכנים, זה לא בהכרח אומר שזה מועיל לרווקים ולהיפך, אולי זה אף פוגע. איך יודעים? בודקים היטב לאיזה תוצאות זה מביא - לא במקרה אחד או שניים - אלא אצל כלל המשודכים לאורך השנים. בודקים היטב אצל כל הרווקים, ולא אצל השדכנים שמרגישים אומנם שהם תרמו רבות, וקשה להם לפעמים לקבל ביקורת על זה שהם מצליחים, אבל נו, עולם הפוך.

לפחות ארגון שושבינים לוקח כסף אך ורק על הצלחות. אומנם יש מקום לדון עם מגיע לו כמות כה גדולה של כסף (4000 ש"ח על שידוך), משום שהוא לא משדך אקטיבית, אלא רק בנה פלטפורמה לשידוך, והחברים של אנשים הם אלו שמחפשים שידוך. אבל נו, לפחות הכסף הוא נטו על הצלחה, גם אם המחיר מופקע.

יש לנו בעיה בציבור, צריך להפנים את זה. הבעיה אינה רק בבעיה, אלא גם בפתרונות שהועלו על מנת לפתור את הבעיה. כאשר יש בעיה ואנשים מודעים לבעיה - הם מחפשים פיתרון. אבל כאשר יש בעיה ושמים עליה פיתרון שאינו יעיל ואינו עובד- הבעיה גרועה שבעתיים - כי אז לא מחפשים פיתרון, אז איך יתקנו?

וזה שיש רגשות של שדכנים שעובדים קשה שעלולים להיפגע? 

זה דבר מצער מאוד, אבל טובת הרווק צריך לעמוד מול עינינו. והטובה שלו שנביא לו שדכן שיעזור לו להתחתן, ולא שדכן שיבכה איתו ויכאב עבורו וירגיש עבורו, ויציע לו הצעות שאינן מתאימות או שום הצעות בכלל, או שיגבה ממנו כסף, או שייתן לו לרדוף אחר הצעות שאינן קשורות אליו וכו. אנחנו צריכים שדכנים טובים, שטובים בעבודתם בכך שהם מצליחים בראש וראשונה לחתן. זה המדד הראשון והבסיסי ביותר, ולא לכולם יש את הכישרון. ואדם שאין לו את הכישרון ועוסק בשדכנות, אוי אוי כמה דמעות נשפכות. 

זה דווקא יהיה דבר נפלא אם מאות משודכים יפסיקו ללכת לארגונים הגדולים. קודם כל בשביל הרווקים, בשביל מה לבזבז כסף, זמן ואנרגיה, להתמלא בשריטות? 

והדבר יוביל ללחץ, לחץ של מי שרוצה להרוויח כסף מהרווקים - שיעבוד קשה בשביל לשכנע את הרווקים לשלם. 

ולחץ לארגונים ושדכנים להצליח לשדך, אחרת לא יבואו אליהם.

ולחץ של הרווקים  - למצוא דרכים חלופיות שכן עובדות. 

ולחץ של הציבור למצוא פתרונות שעובדים לאלפי הרווקים שלו. 

והרי לכם, היגיון בריא של כלכלת שוק. 

אתה מניח שכמות ואיכות ההצעות היא שקובעת.

אני מאמינה בתהליך כי מי שלא מגיע אלי, לא צריך אותי

ותהליך- כשמו כן הוא, לא קורה ביום ולעיתים גם לא בשנה.

רווק שמת להתחתן ולא מקבל הצעות, זה פחות שורט אותו?

זה מחזק לו את הדימוי העצמי שלו או מחליש אותו?

זה מקדם אותו בלמצוא את האחת?

מה היא אמורה, ליפול מהשמיים?

אף אחד לא בא "להרוויח כסף מהרווקים", הוא בא לנסות לעזור ולתת מענה-

אנחנו צריכים לקבוע אם לשלוח אלייך עוד מאות אנשים או לא.

את לא חושבת שכדאי לבדוק משהו לפני ששולחים אותם אליך?

למשל, האם את מצליחה לחתן אנשים?

האם יש להם סיכוי להתחתן דרכך?

ועוד ועוד ועוד

ולהיפך, יש הרבה שדכנים שכן באים להרוויח כסף מהרווקים (אומנם פחות קיים בציבור שלנו), אבל לא רק שזה בסדר (עם בסיס הלכתי), אלא זה אף מעולה, אדם שעובד קשה זה רק מוסרי שיקבל תמורה כאות הערכה. לחזק את המוטיבציה של שדכן ולשלם לו בעין יפה מאוד. א-ב-ל רק בתנאי שהוא שדכן טוב שמחתן. 

שדכן רע צריך להפסיק לשדך ושדכן טוב צריך לעודד גם כלכלית.

ולהיפך, שדכנים שיודעים שהמשכורת שלהם תלויה בזה, מתחרים אחד בשני על שכנוע רווקים והורים לפנות אליהם, וקנאת שדכנים תרבה חתונה. וזה מהיופי שיש כאשר התנדבויות לא הורסות את השוק. 

אני מניח שיש השלכות לפעולות שלנו. 

שאם נפגע במישהו - יש סיכוי טוב שהוא יפגע. 

ואם נעזור למישהו סביר להניח שנקדם אותו.

ויותר מזה, שיש נכון ולא נכון וטוב ורע, ומה שצפוי ורצוי וכדאי שנעשה ומה שלא.

אם ארגון שידוכים שלוקח כסף, ומציע הצעות, מוכן לומר בקול רם, לכל מי שמשלם ומגיע אליו: "שזה תהליך! זה לוקח זמן, ושלאדם הממוצע יצא חתונה בתוך 30 שנה, למרות שיציעו לו כ200 הצעות שלא יהיו מתאימות, ויקחו ממנו זמן ואנרגיה וישרטו אותו" והרווק בכל זאת יסכים, אז זה משהו אחר.

אבל האם הרווק יודע את זה? האם הוא יודע מה הסיכויים שלו להתחתן דרך ישפה במשך העשר שנים הבאות? בואי נהיה כנים, האם הוא יודע מה הסיכויים שלו? 

אילו הוא ידע שרק 20 זוגות יתחתנו בשנה מתוך 720 רווקים שיגיעו ועוד 3000 שכבר שם, האם הוא עדיין היה משלם? האם הוא עדיין היה מוכן לקבל כל הצעה? ולהקדיש זמן, אנרגיה ושריטות?

רק כנות.

אתה מסתכל על ישפה לפי מספר השידוכים שהם עושים אבל הם עושים הרבה יותר מזה - הם מלווים את התהליך ומנסים ליצור שינוי ציבורי.

לדעתי צריך להפריד את התחום לשני נושאים:

1. יעוץ ולווי של תהליך - וכאן לפי מה שעדי מתארת נעשת עבודה טובה - הבעיה שקשה למדוד את זה.
2. שידוכים - כאן לפי המספרים אין הצלחה גדולה.

לדעתי יש פה מסקנה פשוטה - ישפה צריכה למקד את עצמה בתור אירגון יעוץ כי שם ההצלחה שלהם. לגבי שידוכים לדעתי צריך לעשות חשיבה מחודשת  ואו שכאשר מישהו נרשם לישפה הוא מקבל יעוץ וליווי אבל את החיפוש עושים תוך לווי אבל בכלים אחרים או שצריך להשקיע וליצור מערכת יותר יעילה..

השדכנית/ הארגון/ איכות ההצעות

אני אומרת שמבחן התוצאה תלוי בך

כמה אתה מוכן לנישואין, כמה אתה בוגר, מציאותי, הגיוני בדרישותיך

יוצר קשרים בקלות, מתנהג בדרך ארץ

בעל ענווה, מוכן להכניס מישהו נוסף למרחב שלך

לוקח אחריות על ההתנהגות והמעשים שלך ולא מאשים אחרים

כן, אני משוכנעת שכל עוד משהו אצלך תקוע, לא תצליח להינשא.

כן, תשאל את מי שכבר נישא, וגם את מי שמרוצה בדרך,

וגם אם 200 שדכניות עובדות שנה שלמה בשביל זוג אחד- זה כדאי לי.

אף אחד לא אומר לקבל כל הצעה,

לך כמשודך יש את החובה והזכות לברר ככל שתרצה

וה' יתברך נתן לך שכל לחקור אז תשתמש בו כדי שלא תצא לפגישות מיותרות.

אז אתה יכול להתפלסף עד 120

אבל אני שוב חוזרת ואומרת 250 ש"ח דמי הרשמה זה כלום,

זה לא יותר ממה שאתה מוציא על חשבון הפלאפון שלך, על נסיעות לפגישות,

על קניית כיבוד לבחורה שוב ושוב,  (ולא יותר ממה שאני מוציאה על שלי על שידוכים)

זה בהחלט נבלע בהוצאות החתונה שעומדות עפ"י רוב- לא מתחת ל-50,000 ש"ח

ואני חושבת שמי שחושב שזה בזבוז או שהוא שילם לשווא טועה בתפיסה.

ולו כלפי שמיא- לומר שאני רוצה....

(דרך אגב אם מישהו לא מרוצה ומבקש את כספו חזרה בד"כ מחזירים לו)

אני מרגישה שאתה מתחפר בעמדותיך ובאמת לא מעוניין להקשיב ולקבל,

אני עניתי לך רק בשביל שאחרים ישמעו קול נוסף ולא תרפה את ידיהם סתם

וגם בשביל חובת המחאה, על כל אותם ארגונים ואתרים מעולים שזכויותיהם גדולות

אבל כיוון שאתה לא מקשיב, אני לא בטוחה שכדאי שאוציא זמן יקר על פולמוס באוויר

כמו שכתבתי אני מודע להצלחה שלך ושל ישפה בתחום היעוץ - אבל איך תסבירי שהצלחת לקדם מישהו למצב שהוא ממוקד בחיפוש וגם מצליח בקשר אבל בסופו של דבר את השידוך הוא מוצא במקום אחר?

לדעתי יש בעיה בשיטת השידוכים שמבוססת על מאגרי נתונים וזה מכמה סיבות:

1. אשליה של ריבוי אפשרויות -אדם נוטה להיות בררן כשהוא חושב שיש לו הרבה אפשרויות.
2. צורת החיפוש במאגר היא לפי נתונים שלא משקפים -למשל רמה דתית בד"כ מחלקים למספר רמות דתיות שלא כ"כ אומר הרבה - גם כי אם בתוך כל רמה יש כמה גוונים וגם כי קביעה כזאת היא עניין סוביקטיבי ואדם אחד יגדיר למשל מישהו כדתי לאומי וחבר שלו יגדיר את אותו אדם כתורני. בנוסף אנשים למשל מחפשים נתונים נוספים שלא תמיד משקפים - לדוגמה שירות צבאי. גם תמונות שהרבה מנסים להחליט לפי זה לא תמיד משקפות.

  לדעתי ברגע שאדם מנסה להגדיר בצורה טכנית מה שצריך הוא נכנס לשדה מוקשים ואני אתן הקבלה מתחום חיפוש עבודה:

איך מנהל מחליט לחפש עובד? הוא מתחיל להרגיש שיש בעיות ויש חוסר בצוות שלו - בשלב הזה אם הוא או אחד מהצוות מכירים מישהו שיכול לעזור להם ולהשתלב בצוות יש סיכוי גבוה שהם יקחו אותו. במידה והם לא מוצאים הם פונים למישהו מקצועי שיעזור להם (מחלקת כח אדם\ חברת השמה), אותו אדם רוצה לדעת מה צריך לחפש (מה לכתוב במודעת הדרושים) ואז מתחילים לנסות לתרגם את הצרכים לנתונים טכניים - מה ההשכלה המתאימה, ניסיון ועוד. כאן כבר פוסלים הרבה אנשים מתאימים שלא עומדים בנתונים הטכנים ומצד שני מאבדים תכונות חשובות שלא מסוגלים למדוד אצל אדם שלא מכירים כמו יכולת למידה, חריצות ועוד. ישנה גם עוד בעיה - הגורם המקצועי מביא מספר אנשים ואז מתחילים למיין לפי נטונים טכנים שהרבה פעמים לא משקפים (למשל ממוצע בלימודים בד"כ מבטא יכולות שונות מאשר עבודה). המזל של חברה שמחפשת עובד שהיא מוגבלת ולכן היא תתפשר על מישהו.

ההבדל במיצאת בן\בת זוג היא שבנושא כזה אסור להתפשר ולכן אם לא מחפשים נכון החיפוש ימשך הרבה זמן.

הרעיון לדעתי זה להגיע לאדם לפני שמתחילים להגדיר מה מחפשים - וזה עושים ע"י היכרות אישית כי כשמכירים את האדם פחות חשובים הדברים הטכניים רואים שאדם חכם גם אם הוא לא למד באוניברסיטה ושיש לו תכונות טובות גם אם בצבא הוא לא היה במקום כזה או אחר.

הקב"ה מצפה מאיתנו שעשות השתדלות. והרבה פעמים קורה שאדם עושה השתדלות בכוון אחד - וההצלחה באה ממקור אחר, כי:

* מה שאנחנו מקבלים (במקרה הזה זיווג) מגיע מהקב"ה בדרך שהקב"ה יבחר

* יחד עם זה תנאי הכרחי לקבל את השפע מהקב"ה הוא ההשתדלות שלנו, והקב"ה מודד אותנו במאמצים ולא בתוצאות.

אם יש לך שתי הצעות עבודה כשבאחת מהם השכר יותר גבוה מה תקחי את הגבוה הוא הנמוכה?

לדעתך אפשר באותה מידהלקחת את הנמוכה - הרי הפרנסה מהקב"ה?

לדעתי חלק מהשתדלות זה לבחור בדרך שניארת לנו יעילה ולכן אם השיטה לא יעיה נחפש שיטה אחרת.

גם אצל חרדים יש כל מיני, פשוט מי שנמצא מחוץ למגזר פחות רואה את השונות והמגוון וזה נכון לגבי כל אדם מחוץ לכל מגזר. למה כל התאילנדים/כושים/סינים/יפנים נראים כמעט אותו דבר?? הכרות גוררת הבחנה בדקויות.

חבר'ה ...

פול גז בניוטרל זה לא להבחין ב 22 הסיבות שיש לרווקות מאוחרת 

אם יש מישהו שלא בודק עם עצמו מה הוא יכול לשפר בהקשר ל 22 הסיבות שלו - כנראה שלא ממש יעזור לו להיפגש עוד ועוד

אפשר לקרוא לזה שריטה, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות לא מחמיאים

העיקר הוא שאף אחד לא אשם בזה בעצמו, אבל כמעט כולם יכולים לשפר משמעותית את ההצלחה שלהם 

הנה ראשי פרקים של 22 הסיבות 

1. חוסר אמונה ביכולת שלך להתחתן

2. דמיון - החתן שלי צריך להיות כמו אחי/רב שלי/אבא שלי וכו'

3. אמונה שזוגיות היא לא טובה עבורי כי הא כובלת את החופש שלי

4. מריבה טפשית בדייטים שגרמה לקשר להיפסק

5. להגיע לדייטים ללא הכנה מתאימה 

6. פסילת אנשים בגלל סיבות שאינן נוגעות כלל לחיים המשותפים

7. חלומות רומנטיים חסרי קשר למציאות 

8. שיקוע עמוק ב"אקס" קשר מהעבר

9. חוסר פניות רגשית להקמת קשר

10. יאוש מהסיכוי שלך למצוא 

11. חוסר רצון או חוסר ידע כיצד לגשר על פערים

12. תלותות ברמה גבוהה בבן הזוג

13. כעסים פנימיים על העולם 

14. חוסר סבלנות לקצב הנדרש לפיתוח קשר

15. הגעה לפגישות בגלל "אין לי מה להפסיד" 

16. פחד מפני זוגיות

17. פחד מדחייה 

18. חוסר גמישות 

19. ביקורתיות עודפת על בן הזוג

20. חוסר הקשבה במהלך הדייטים

21. לא להיות מי שאת/ה כדי שזה צליח

22. ציפייה שזה יהיה כמו שזה "אמור" להיות כאילו שיש כללים

אם אתם רוצים תחפשו בגוגל את ביה"ס לזוגיות מוצלחת בהשראה יהודית, ואשמח לעזור לכם זכיתי לעזור להמון אנשים... יש המון תוכן בחינם באתר שעזר לאנשים להתחתן 

ובקרוב אחשוף את אחוז ההצלחה שלי, שברוך ד' עוברים את כל מי שכתוב בכתבה הזו בהליכה... 

אלה לא אחוזי הצלחה של שידוכים אלא שחרור של אנשים מהגורמים לרווקות ואז התוצאות מגיעות... 

אלה אחוזי הצלחה של רבונו של עולם....

אני ברוך ד' עובר בהליכה בתוצאות שלי את כל הארגונים שם

מצער לחשוב שעשרות ומאות אנשים שמתנדבים בארגונים יקרים אלו מגיעים רק לתוצאות שכתובות שם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בכתבה על ישפה בבשבע האחרון, הארגון ישפה בעצמו אומר את אותם הדברים. 

הייתי מלקט ציטוטים נבחרים בכדי להראות כמה המאמרים והמסקנות שלנו דומים, אבל זה לא באמת נצרך.

יאמר לשבחו  של ישפה שנמסה לשפר 

אבל לדעתי ללא מערך הדרכה מובנה ומקצועי גם 800 שדכנים לא יעזרו....

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.