בכל אופן, הכותב לא מכיר המגזר החרדי בכלל.

אני מסכים עם ברוך שהארגונים באים עם הרבה אנשים טובים ומוכשרים אבל ההצלחה יחסית קטנה - ולדעתי יש מקום לדיון איך באותם אמצעים להשיג יותר.

הסיבה שאדם רוצה להתחתן היא מילוי צרכים והשגת מטרות (הקמת משפחה, אופי המשפחה ועוד) בד"כ אדם יודע מה הוא רוצה. העניין הוא שבד"כ כשרוצים להגדיר מה מחפשים אנחנו נוטים לנסות לתרגם את הרצונות האלה לנתונים טכניים (גם בהשפעת מאגרי נתונים שיודעים בעיקר לשמור ולחפש לפי זה) - לדעתי בתרגום בין הצרכים לנתונים הטכניים באה ההחמצה,  מכל מיני סיבות כשמתרגמים צורך לנתון טכני הרבה פעמים מגיעים לזה שאנשים שעונים לצורך אין להם את הנתון הטכני והפוך (למשל אם מחפשים אדם תורני וגוזרים מזה שיהיה בוגר ישיבה מפספסים אנשים תורנים שלא הלכו לישיבה מכל מיני סיבות) .ישנם גם דרישות שאין קשר בינם לבין הצרכים.

בסופו של דבר מה שקורה זה שמוצאים אדם שעונה לדרישות הטכניות אבל לא מתאים למה שמחפשים ולכן לדעתי ההצלחה של מאגרי הנתונים האלה יחסית נמוכה.

הפתרון הוא לפי דעתי הוא הבנת הצרכים ולנסות לפיהם למצוא - מה שברוך קורא לו הנופך האנושי - כלומר לנסות למצוא יותר על בסיס תכונות ולא נתונים טכניים.

לדעתי מה שאפשר לשפר זה 2 דברים:

1. ברמת ההכריות - לנסות להסתמך יותר על חברים וגורמים שיכולים יותר להביא את הנופך האנושי - לדעתי ההיכרות האישית עוזרת לעקוף את המוקש של נתונים טכניים ולהביא את האדם עצמו.
2. ברמת הארגונים - לשים דגש יותר על יעוץ לרווקים ולווי הקשר ופחות על השידוכים עצמם, לדעתי היתרון שיכולים להביא האירגונים הגדולים הוא ביעוץ וידע מקצועי ופחות בשידוך עצמו  -  כמו שברוך כתב ישנו מאגר גדול וישנם לעיתים גם הרבה פגישות אבל ישנם יחסית מעט הצלחות, שדכן שיעזור לרווקים להגדיר מה הם רוצים ומה מציאותי יעזור להתמקד יותר בחיפוש - לדעתי רוב השדכנים או זורמים עם כל בקשה גם אם היא לא מצאותית או חושבים שהם יודעים יותר טוב מה הרווקים צריכים. נקודה נוספת היא ליווי הקשר - הרבה פעמים ישנו קושי לזוג להחליט מה זה בעיה אמיתית ועל מה אפשר להתגבר - יעוץ יכול לעזור להכריע יותר בקלות.

אני יודעת למשל שהזוגות שישפה סופרים הם רק זוגות ש-2  בני הזוג הם מתוך המאגר.

מה עם שידוכים שאחד מהמאגר ואחד מחוץ, אבל שדכנית עשתה אותו?

ומה הדין במקרה שזוג שלא הלך לו גלגל את ההצעה הלאה ואז יצא שידוך?

ומה עם בחור שיצא עם מישהי מחוץ למאגר וקיבל את היעוץ, הליווי ההכוונה והדחיפה אצל שדכנית ישפה?

רק לציין שכיום עלות דמי הרשמה בישפה היא 250 ש"ח והיא כוללת פגישת יעוץ חינם-

שעולה למשודך של ישפה 100 ש"ח ולמי שאינו במאגר 280 ש"ח

ולא תמיד נלקח כזה סכום- בעבר הוא עמד על 180 ש"ח

בנות בגילאים מבוגרים לא נדרשות לשלם, כיוון שלא יכולים "להבטיח" להן תוצאות וכן הלאה.

לא כל שטות ראוי שתפורסם

לדעתי צריך לחשב את אחוזי ההצלחה לפי כמות המתחתנים לחלק לכמות המצטרפים החדשים - אבל גם מקרה הזה אנחנו מגיעים לפחות מ5%. אפילו אם תוסיפי שידוכים  שעשה הארגון כשרק אחד מהם מהמאגר - אני לא חושב שהאחוזים יהיו גבוהים מאוד.

בכל מקרה את מחזקת את מה שכתבתי שהיתרון הגדול של השדכנים הוא ביעוץ והכוונה.

ולדעתי הארגונים צריכים להתמקד בזה ובזה למדוד את ההצלחה שלהם.

כל המקרים הנוספים של הצלחה שתארת מקורם ביעוץ והכוונה או היכרות אישית ופחות ביכולת לשדך.

לדעתי יצירת היכרות יותר מוצלחת היא יותר ע"י היכרות אישית ופחות ע"י מאגרים כאלה ואחרים.

הבעיה של שידוך על פי מאגר היא שאנחנו לוקחים את התכונה שאנחנו מחפשים ומנסים להמיר אותה לנתון טכני ולפי זה לחפש ואז מה שקורה שבגלל שההמרה היא לא אחד לאחד אנחנו מפספסים.

לדוגמה נניח שמחפשים בחור תורני במובן שהוא חי את התורה - נניח שגזרנו מזה שהוא צריך להיות בוגר ישיבה, לא כל בוגרי ישיבה הם כאלה ולהיפך לצורך העניין נניח שיש התאמה של 80%, נמשיך הלאה אותו בחור צריך להיות רחב אופקים ומשכיל נניח שגזרנו מזה שהוא צריך להיות אקדמאי ונניח שישנה התאמה של 50%. כבר על סך הכל של שני תכונות הגענו להתאמה אמיתית של 40% בלבד שלא לדבר על כמות המתאימים שסיננו בדרך.

לדעתי הפתרון לזה הוא היכרות אישית שרק דרכה אפשר לעקוף את המוקש הזה - חברים של אדם או השדכן הישיבתי יכולים להגיד כמה הוא תורני וכמה הוא רחב אופקים.

אני חושבת שאומנם לברוך יש טיעונים טןבים.. אבל הוא שוכח שלדתיים לאומים יש המון סגנונות באידאולגיה..

וכול ישיבה זה משהו אחר לגמרי!!

אי אשפר לדמות ישבה אחת לאחרת.. זה לא כמו עצל החרדים.. חסידי כור למשל אין שם תתי חסידי גור... הם פשוט חסידי גור...

אז בחור חרדי שלומד בישיבה של חסידי גור(גוד') ההורים שלו יחפשו לו בחורה כזאת..

אין את כול הבלבולים האלה שיש בציבור הדתי...

כי בציבור שלנו הכול מבולבל...

כול ישיבה זה משהו... וכול תלמיד זה תתי ישיבה...

לכול אחד מאיתנו יש 10 דעות ודרך לחיים... כמו שאומרים.. אנחנו מורכבים...

אני בטוח שעל מה שאת אומרת יש לך ביסוס.

[כי הוא לא משקף את המציאות בהכרח,

  ישיבות גור הן ישיבות גור, נכון.

   ואז?]

אני כותב בקיצור כי אני לא טוב בתלהנסח ואני מעדיף להישאר מעורפל

מאשר לכתוב דברים שאני לא יכול להיות מאחוריהם 100%, אבל

 הציבור החרדי גם לא בהכרח חושב כולו בצורה אחידה.

[ולשם הבהרה מראש, זו לא ביקורת. אנשים נבראו שונים.

 למה זה נראה שלהגיד מורכב זו בעיה?]

{ומה אני עושה כאן כבר עשרים דקות עוד לפני שש בבוקר?!]

להפך .. יש בחרדים המון סגנונות!!!

אבל עצל הדתיים לאומיים זה אחרת.. כול ישיבה זה משהו אחר!!! וכול תלמיד זה אחרת!!

למשל רק בציבור הדתי תמצא בחור קוקניק בסגנון ברסלב...

שהולך לטישים של חסידות וולוזי'ן אבל מעדיף למסור את נפשו על א"י... לכן הוא ממשיך בקבע!

מורכב לא??(סתם נתתי דוג' יש מלא כאלה!!! )

איפה תראה את זה עצל חרדים???

שרון נדמה לי שאת מסבכת את המציאות הרבה יותר ממש היא באמת. 

עדי - אם תשימי לב, ציינתי שלא לקחתי בחשבון את התקציבים שיצאו על ייעוץ, פעילויות ודומה, דברים שאינם קשורים לשידוכים במישרין. כך למשל בחישוב השני של ישפה, הורדתי 135 אלף ש"ח (ב2009) שהלך על הוצאות שאינם שדכניות במהותם. 

מדובר בבסיס, שניתן לבנות עליו הרבה יותר, ולבחון דברים רבים שבו וזהו רק פתח לעניין. 

מאידך, הדבר הכי בסיסי שמודדים הינו כמות של חתונות שארגון שידוכים מפיק. את זה לוקחים בחשבון ביחס לכמות של כסף שגובים ממשודכים. כמות השדכנים ומשודכים, ודברים מהסוג הזה. מדובר בתקופה ארוכה של עשר שנים.  

בחלק הראשון, אני עוסק יותר בסטטיסטיקה ולא בסיבתיות או פרשנות אישית. 

המסקנה היא שצריך לבחון את המציאות - ולראות איפה ומה כדאי לשנות ולשפר. זוהי סוגיה שצריכה להיות חלק מהשיח הציבורי, כי זו בעיה חברתית של המגזר. 

השאלה האם יש לך באמת מסקנות, או רעיונות חדשים.

נשמח לקבל אותם בצורה מסודרת יותר.

שמתי לב, אך עדיין זה נראה קטנוני ולא מכובד להערכתי.

לבחון את המציאות עם כיוון לשפר- עם זה אני מסכימה,

מכאן ועד בחינה שמוציאה את כל עניין הפניה לשדכן/למשרד שידוכים כחסרת סיכוי להינשא המרחק רב, אבל אם לא כן זה לא היה אישיו....

הערה נוספת לגבי עשר השנים- אני בישפה רק 3 שנים,

אך הוותיקות שבשדכניות מספרות על 2 קלסרים ו-20 שדכניות שישבו וניסו להתאים בין קלסר בנים לקלסר בנות.

אני מניחה שכמות השידוכים לשנה עלתה יחד עם מספר שנות הארגון, ויחד עם הגדלת מאגר המשודכים והשדכניות,

לכן, סטטיסטיקות הן מדע לא מדוייק שתלוי לאן אתה חותר.

חבל.

אני חושבת שלא הועלת למישהו להינשא, ואולי אף הזקת, בכך שחיזקת את ידיו במחשבות הבל שה חסר סיכוי לכתחילה.

אני מאמינה שכל מאמץ, גם אם הוא אינו נושא פרי ישיר,

הוא פתיחת פתח ותחילת הגאולה הפרטית,

התקווה שמלווה רווק/ה שבא להירשם במשרד היא שהופכת אותו לכלי להכלת השפע מה' יתברך

והיא שנותנת לה' את היכולת לשלוח, גם אם לא דרך אותו שליח.

מלא רווקים מגיבים למשמע בשורה- שהקודמת שהם יצאו איתה התארסה-

בתגובה- פתחתי לה את המזל, אני סגולה לחתונה וכו' ולא בכדי.

השאלה הראשונה שצריכה להישאל וכמובן שנשאלה, היא לשם מה לבדוק ולפרסם את הדברים?

והתשובה אף היא פשוטה. יש לנו בעיה, בעיה גדולה ורצינית, ואנחנו צריכים לתקן את הבעיה הזו, למצוא את הכלים והתשובות הנכונות בכדי לתקן ולשפר את המציאות. 

בפועל, אנשים מוציאים כסף, זמן, אנרגיה, ושריטות נפשיות בניסיונם למצוא בן או בת זוג. 

האם אין זה מחובתינו לעזור להם? האם ממונם של ישראל קל בעינינו שלא אכפת לנו לבזבז אותו?

האם זה נכון לתת לאנשים לבזבז שעות רבות, ולבצע ניסיונות רבים, כאשר השיטה לא מוכיחה את עצמה או לא יעילה בהכרח.

ויותר מזה, האם בחינה של הפתרונות, במידה ונגיע למסקנה שהפתרונות אינם יעילים, או יעילים מספיק - לא תביא דחיפה עצומה ולחץ ציבורי למצוא פתרונות שכן עובדים?

דווקא כאדם שמגיע מתוך עולם השדכנות, אני מכיר מקרוב את הקשיים שאיתם הצדדים השונים נאלצים להתמודד בכך שידוך ואדם. אולם קושי של שדכנים או ארגון לספק את המוצר שהוא מפרסם וגובה תמורתו תשלום מהציבור, מהווה פגיעה בציבור.

אם ארגון לוקח מאות אלפי שקלים בשנה ממשודכים שרוצים להתחתן - הוא מחוייב להחזיר תמורה.

ואם הוא לא מחזיר תמורה ניאותה- אז יש פה עוול. לא רק מוסרי בגלל כסף, אלא גם בזבוז של אנרגיה וזמן של שדכנים ומשודכים, ושריטות מיותרות לרווקים. 

וכן, אם הארגון מוסיף מאות רבות של משודכים בשנה למאגרים של אלפי אנשים, והוא מחזיר בתמורה כ20 זוגות, אז כן, הסיכויים של רווק או רווקה שרוצים להתחתן הם כל כך קלושים שחובה להסיק מסקנות.

מה המסקנות? או לשנות לגמרי את שיטת השדכנות כי היא לא עובדת (50 שדכנים יצליחו להוציא 5 זוגות במשך שנה שלימה). או שרווקים צריכים למצוא דרך יעילה יותר להתחתן.

לכי תיכנסי עכשיו , כן כן עכשיו, לאתר של 2 בשביל 1 ותראי כמה אנשים מחוברים ומחפשים שם. אם זה יעיל - אחלה. ואם זה לא, לא חבל?

זה לא נובע מכוונות רעות, כן כן יושבים 200 שדכנים וכל אחד עם הקלסרים וצרות שלו ובמשך שנה שלימה מצליחים לשדך 20 זוגות. והם אנשים נהדרים, והם מקריבים מזמנם בהתנדבות, אבל זה בשורה? את תמליצי לרווקים לפנות לשם? כאשר כ750 רווקים מצטרפים כל שנה, ויש כבר במאגרים אלפים? יש פה צורך של הסקת מסקנות. 

אני חושב שאדם שרוצה להתחתן צריך לסייע בידו. צריך לכוון ולעזור לו, ולא לשלוח אותו למשימות מיותרות שאינן עובדות שהוא משלם עליהם בכסף, בזמן, באנרגיה, ובשריטות. 

תחילה נפנים שיש בעיה, ועכשיו נצא להעמיק במקור הבעיה, ולחפש פיתרונות טובים ומתאימים.

אלא השריטות של המשודכים

ראה ערך שיחות הרב יהושע שפירא,

כמה שמתעסקים יותר בשידוכים רואים יותר ויותר שזה נכון

וברוב המקרים המשימה היא החלפת הדיסק ההוליוודי במוח לדיסק מציאותי יהודי

ומתוך כך ההצעות יהיו יותר מועילות כיוון שהרווק עצמו יהיה כלי קיבול ולא חומה בצורה

מחילה, אבל כדי להחליף דיסק זה לא מספיק לשים תמונה יפה באתר

ותאמין לי, שמישהו קצת לא יפה לא ישים את עצמו שם

וזה לא חכמה למצוא מלא הצעות אם את עונה לתיאור החיצוני שאחוז ניכר מהבנים מחפשים

(קרי, רזה, בלונדינית, עור בהיר, חיוך יפה, שיניים ישרות, ברבי כזאת

אבל מה לעשות שרובינו יהודים,עם האף הצבע והכל???

יש חיסרון מאד גדול בבחירה לפי תמונה לדעתי

אני לא הייתי בוחרת את בעלי לפי זה ולא הייתי ממשיכה איתו קה אם הייתי יודעת שהוא הסתובב בשוק

וחיפש לו אישה נאה באותה עין שהוא בוחן עגבניות בשוק

את זה- את יכולה לעשות -לאנשים בני 15-16 שעוד מגבשים את החיים שלהם..

לאנשים בני 20+ שכבר עמוק מספיק בשידוכים כדי להירשם לאירגון כלשהוא-

את מקבלת כמו שהם

ועם זה את צריכה לעבוד

השאלה -איך אני כשדכנית- מתאימה את עצמי- למציאות הזו? מה הגמישות שאני מפעילה על עצמי כדי לגרום לדברים לעבוד יותר טוב?

אגב- לי יש שאלה אחרת- מהנתונים ברוך הביא-

למה לכיפה יש כ"כ הרבה יותר זוגות פורום מאיתנו?

"קנאת פורומים תרבה זוגות"

מה הם עושים יותר מאיתנו??

צדיקה  - קנאת מנהלות. 

אבל אני לא חושב שמדובר בהפרש כזה גדול באמת.

ממאי 2007 (יענו לפני 4 שנים), נישאו 36 זוגות פורום בלא כלה בכיפה  (חישוב של זה לעומת זה). 

יענו 9 זוגות בשנה. 

ואילו פה מהזוג הראשון פה בפורום בערוץ, נראה לי שיש שנתיים וחצי בערך, ויש 15 זוגות. אז נגיד 6 זוגות בשנה בערך. 

ולמרות המספרים, ואנשים לא אוהבים מספרים, במיוחד כאשר הם חושבים שנישואין זה עניין של מזל. 

אבל מנהלים יקרים, אתם זה כבר סיפור אחר.

כד"א  עדי - תראי מה את כותבת. את מאשימה את הציבור שזה אשמתו שהוא לא מתחתן. בואי נגיד שאני מקבל את זה. אז את מוכנה לגבות ממנו כסף, זמן, אנרגיה ושריטות כאשר את יודעת שאת לא תחזירי לו כלום בתמורה?   

אם הציבור לא רוצה להתחתן, זה הגיוני שיהיה קיים ארגון שייקח מהם כסף בשביל להציע להם הצעות???

אם רווקים רוצים להתחתן עם מלאכיות, זה הגיוני שארגוני שידוכים יגבו כסף ויציעו אנשים? כאשר ברור לאור המציאות שהם ידחו אותם?

וכו, תמשיכי בקו המחשבה.  

המספרים שהתבססתי עליהם בקשר לזוגות הפורום של כיפה - לא נכונות. 

אומנם כמות הזוגות (סה"כ) לאורך השנים נכון. אבל שגיתי בפילוח של כמות הזוגות לאורך השנים. 

באמת שלא הבנתי את מה שצדיקה אמרה, שהשדכנים צריכים לקבל את האנשים והנשים שמגיעים אליהם כמו שהם...

למה השדכנים צריכים להתגמש?

הרי אנחנו (כלומר, הרווקים) אלו שרוצים להתחתן...

הרי אם השדכנים היו מחליטים שהם עומדים על שלהם ולא מוכנים לעזור לאנשים שלא מוכנים "להחליף לעצמם את הדיסק", כל אחד היה בסופו של דבר מחליף דיסק או הולך לחפש במקום אחר...

רשות מבקקשים בארמית במחוזותינו... סתם לידע כללי.

עדי באה בדרישה לרווקים- להחליף דיסק

אני לא מסכיהמ עם זה

בחיים אT" לדרוש מאדם אחר- כל אדם- להשתנות

אתה יכול רק לשנות את עצמך

אז אני כשדכנית- לא יכולה לומר לבחור או בחורה- את\ה בררן מידי חי בסרט לא מין מהחיים לא סגור על עצמך

אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא

ולעבוד עם מה שיש... ולעבוד ולהיות שדכנית טובה -לאדם הזה.

(איך??? זה חלק מהשאלה פה...)

ונכון- שיש החלפת דיסק שכל אחד צריך לעשות כדי להכנס לזוגיות ולחיים בשיתוף -ולא עליו אני מדברת

לפי הידע המוגבל שלי בארמית, רשות זו לא מילה בארמית....

אבל כמובן - יכול להיות מאוד שאני טועה. אחרי הכל, את יודעת מה שאת אומרת.

את הדרישה של עדי הצלחתי להבין.

אבל למה השדכן צריך להשתנות בשביל הרווק???

הרי הרווק צריך את השדכן, הוא רוצה את עזרתו, והוא גם מגיע לשדכן מסיבה מאוד ברורה (אני מקווה..).

או לחילופין, אם כל כך מפריע לשדכן איך שציבור הרווקים מדמיין את אשתו, את הסיטואציה שבה הוא יפגש איתה, את הפרצוף שלה, את רמת האיי-קיו שלה ואת אורך השערות-על-הרגליים-שלה - אולי כדאי שהוא יפרוש?

אני באמת לא מבין...

אם את כשדכנית חושבת שאדם שמגיע אליך צריך להחליף דיסק, למה את לא אומרת לו את זה?

אם לא תאמרי כלום הוא בטוח ימשיך לצאת לאינסוף דייטים שלא יביאו שום תוצאה חוץ מתסכול ועצב וכאב...

אז מה אם הסיכוי שהוא יקשיב לך הוא אפסי? הוא קיים, ואם תצליחי - עזרת לעוד יהודי בדרך נוספת לשידוך מוצלח.

אבל לא מתוך ביקורת או כעס,

מתוך המון אהבה, השתתפות,

והבנה שאנחנו ביחד בסירה הזאת- גם אם אני נשואה כבר

וביחד עושים חושבים, מה תוקע?

על מה פסלת? על מה נפסלת? מה בתקשורת היה לקוי?

האם יכולתי לגייס כוחות להתמודד ולא לחתוך?

גם אני כשדכנית מתמודדת עם זה- לא לחתוך חבר'ה בררנים מידי,

אלא לעבור איתם תהליך.

למה? כי אם הם הגיעו לאחריותי אז אולי יש לי משהו לתת.

דוגמא- בחור שזרק בנות על ימין ועל שמאל בגלל יופי.

כולן מכוערות. בנות ישראל היפיפיות![

מה עושים? אחרי 5-6 בנות שהוא יצא איתם

כולן היו מכוערות בעיניו אבל בעיני העולם הן באמת נחשבות ל"וואו"

ישבתי וחשבתי יחד איתו- האם יעזור לראות תמונות?

הוא חשב שכן

(זה שאני חושבת שזה לא יפה, זה נשאר בצד כי זה לא קשור ולא עוזר לבחור להתקדם)

בנות שהסכימו להראות תמונות הראיתי לו,

או לחילופין הוא חיפש כל אחת מהן בפייסבוק

(בנות, ראו הוזהרתן, שימו רק תמונות שאתן מעוניינות שיראו...)

והגענו להבנה אחרי 10 בנות מה הסגנון החיצוני שהוא אוהב

(תכל'ס, מכוערות, על גבול הערביות- בחיים לא הייתי מנחשת לבד)

ניסינו וניסינו, ואחרי שנה יחד- אני והוא וכ20 הצעות שלא צלחו

ישבנו שוב, ניתחנו אחורנית, חשבנו ביחד.

שם, כשהייתה לי הערה על צורת התנהלות בפגישות,

על גאווה, או כל הפוסל במומו פוסל,

שם אמרתי מה שאמרתי- שוב, לא מתוך מקום שאני חכמה, יודעת ומבינה

ואם רק תקשיב לי, תתחתן תוך 60 יום

אלא מתוך מקום שאנחנו ביחד בעסק, שנינו רוצים בטובתו ומעוניינים לפתור את החידה הזאת.

אז עלינו יחד על קצה חוט שהוציא אותו.

אז לא אני שידכתי לו (והוא אפילו לא הודה מעולם)

אבל תהליך ארוך ומפרך עברנו יחד,

הייתי איתו, הצעתי לו, התפללתי עליו, חשבתי מה ניתן לעשות,

הרגעתי הורים לחוצים, סיננתי הצעות שהוא היה מסרב בכל אופן.

שווה 250 ש"ח רישום לישפה?

אני חושבת ששווה גם הרבה יותר

תודה

כתבת יפה מאוד

נתת חלון-מבט לצד השני של העסק- איך זה נראה לשדכנית...

כשרוב האנשים פה באים מהמבט של- איך זה נראה מצד הרווקים

אני מתייחסת לכל פרט שבחור/ה מבקש, ונותנת לו מה שהוא רוצה.

אם אני חושבת שאני לא יכולה לעמוד בזה אני לא אציע.

אין כזה דבר להציע בכוח.

אולי יש שדכניות שעובדות אחרת אבל אני מקבלת את הרשימות של הרווקים כהוראות הפעלה.

אם אחרי זמן של ליווי יש לי הצעה שהיא 80% מתאימה לרשימה,

אבל היא נראית לי מאד מאד, אני אציע ואנמק גם למה זה נראה לי מתאים.

עפ"י רוב, מי שמכיר אותי סומך על ההצעות שלי, ומבין את הראש שעמד מאחורי.

שלא תבין לא נכון: המשודכים שלי הם החברים הטובים שלי

הם יודעים עלי יותר מהשכנות שלי, ואני איתם בכל שעה, גם בזמנים לחוצים,

כשזורקים אותם אני סוערת איתם ביחד(איכס, נשמע קיטש...)

למה אני מתכוונת ?

למשל, בחורה שמבחינתה חוזר בתשובה מאז ומעולם היה מחוץ לאופציה,

ואחרי כמה שיחות היא מוכנה לצאת עם חוזרים,

ודווקא שם מחכה לה החתן המיוחל

זה נקרא להחליף דיסק.

וגם אם מי שיציע בסוף את האביר זה לא אני,

עדיין יש לי חלק, לא בתהילה, אלא בצעדים הקטנים שבדרך.

למשל כשבחור אומר שבשום פנים ואופן הוא לא מוכן לצאת

עם בחורה שעוסקת/ לומדת חינוך על כל גווניו-

הוא לכתחילה מוריד לעצמו 80% מהבנות הדתיות בארץ,

אם הוא גם לא מוכן לפגוש מחוץ לעיר מגוריו- הא צמצם עוד 15%,

ולעיתים ה-5% שנשארו לא מעוניינות בו.

אני יכולה להמשיך לאחוז ברשימה של הדרישות שלו,

ואני יכולה לשקף לו נתונים, ולהציע, מתוך כבוד גדול ואהבה

שישקול מחדש כי אני יכולה לא להציע לו אבל אולי יש משהו שהוא יכול לשנות

או להגדיר מה בדיוק בהוראה לא מוצא חן בעיניו,

ולנסות לברור כמה שיותר קרוב

אז זה אשמתי? אשמתו?

האם בחור כזה לא היה ראוי שישלם 250 ש"ח כדי להירשם (ולקבל אגב כך שובר ליעוץ חינם),

להחזיר ולו במעט את החזרי שיחות הטלפון של השדכנים,

את התשלום על החזקת האתר,

את הפרסומים לגיוס שכנים נוספים,

את המזכירה

והמנהלת שיושבות ימים ולילות לנסות למצוא פתרון ודרכי התייעלות

את ההשתלמויות לשדכניות שירכשו יותר כלים ויצברו כוחות?

מעניין כמה מתוך כל זה מכסים ה-250 ש"ח שהוא שילם בהרשמה לפני שנתיים.....

חוץ מזה- אוזן קשבת, יעוץ חינם(טלפוני אמנם) והצעות- זה בעיניך "לא תחזירי לו כלום?"

בדיוק לזלזול הבוטה הזה התכוונתי.

צר לי עליך וברוך השם שהמשודכים שלי בעלי עין טובה יותר על פועלי.

ודע לך שמה שאתה כותב פוגע באמונם של רווקים בשדכנים,

ואני חושבת שאם תרחיק רווק אחד מחתונתו בעקבות זה היה ראוי שתקפא מקלדתך מהיום.

ועדי, לגבי ההודעה השניה...

אוזן קשבת, יעוץ חינם, והצעות הן בהחלט לא "כלום" בעיני. הן הרבה יותר!

בהחלט לא התכוונתי לאמירה בסגנון "מה שאת עושה לא שווה כלום במצב כזה", פשוט תהיתי למה אני לא נפגש באמירות מהסוג שעוזר בעוד דברים מעבר לשידוכים עצמם...

סליחה אם הרושם שהתקבל מדברי היה של זלזול כלשהו.

סליחה, ושוב סליחה.

זו לא היתה הכוונה.

נראה לי שקודם כול יש בו יותר אנשים אז ברור שגם יהיו יותר זוגות..

וגם אני חושבת שהחבריה כאן הם הרבה יותר "דוסים"..

כלומר יש כאן לא מעט חבריה שלא מדברים עם בנים/בנות...

ממ.. זה מראיה שטחית.. ראיה כזאת שלא מסתכלת לרוחב...

דווא מי שדוסים לא מדברים עם בנים\בנות- בפורום יכולים יותר להכיר!

כי הוירטואלי- מנטרל את >רוב< החיצוניות מהאישיות של אנשים- יש פה רק אישיות- מה שכתבות ונאמר

תשובה פשוטה, ראית פעם כמה הם משקיעים?

הם משקיעים בשבתות ויש להם מפגשים קבועים

הלכתי לאחד כזה כי ממש הסתקרנתי מה הולך שם

ואין שם שום דבר שחורג מצניעות למרות

שמנסים להדביק עליהם סטיגמה שהם לא דוסים.

ומה אנחנו עושים?

שמנסים לארגן מפגש

זה כאילו אויי מייגד! זה לא צנוע!

ואיזה פריצות! וזה הולך להיות מושב ליצים.

כאילו לעזאזל שאתם לא יוצאים לדייטים כאן

וזה נשמע שבנים זה עם שמחטיא אתכם בנות

ואותו דבר אצל בנים

סורי אני לא רוצה לפגוע,

אבל זה התייחסות ילדותית בעיניי,

לדייטים אתם יכולים לצאת

אבל לארגן מפגש על רמה אתם לא?

מה ההבדל כאן לעזאזל? אני לא מבינה!

אם היינו פותחים קצת את הראש,

היו יכולים לצאת מפה הרבה זוגות

רק שכולם פה לפעמים יותר מידי דוסיים.

אפשר לעשות מפגשים על רמה,

ומי שלא רוצה לדבר עם בנות יכול לשתוק

אז זה למה לא כלה עוקפים אותנו בהרבה

הם באמת רוצים לנסות כאן לא נראה לי שרוצים.

ולא רק בלא כלה מצליחים להביא זוגות,

אלה בכל פורום שם שיודע

שאין שום דבר שרע בלהפגש ולעשות

מפגש על רמה, רק מביכורים

אני מכירה איזה 15 זוגות לפחות,

כי שמה במקום לזעוק שמפגש זה רע,

הם יושבים ומרימים מפגש איכותי

דבר שהחברה כאן מפחדים ממנו.

וזה כזה חבל,

ממש אפשר להכיר ככה,

אני מכירה מלא אנשים שהכירו ככה.

זה באמת נכון!

ואני כבר הייתי במפגש פורום... וזה ממש היה צנוע!!

ואולי בנימה זאת כידי לחשוב על מפגש פורום הבאה...

עוד נמשיך את הדיון הזה בנפרד- בעז"ה...

הסיבה שיש לכיפה יותר זוגות זה גם בגלל שהם כבר סיימו את הבגרויות שלהם וסיימו תיכון אז יש להם בשלות רגשית להיפגש...

רוב החברה שכותבים כאן הם תיכוניסטים שחושבים מישום מה שהם מוכנים לזוגיות.

בפורום עם גילאים כל כך צעירים ברור שיהיו פחות זוגות.

בכיפה כולם יותר מבוגרים.

בכיפה גם עשו הפרדה בין פורום רווקים כללי ופורים רווקים חברתי.

אם תסתכלי על השירשורים כאן תראי שבערך אחד מתוך כל שלושה שירשורים בכלל לא קשור לנישואין או זוגיות.

זה גם גורם לכך שאלה שבאמת מתעסקים בנושא של זוגיות לא מסתובבים כאן כי יש פה אוירה של אולפנא או מדרשה ושירשורים באותה הרמה בערך...

זאת לא הסיבה בגדול,

כי עובדה יש הרבה בציבור שמתחתנים מוקדם,

ואת לא יכולה לכפות על תיכוניסטים לא להיות פה,

ואפשר להתחתן בלי קשר למחויבות זה תלוי

ברצון ובכמה את פועלת בשביל זה.

ובקשר לפורומים, אני בעד להפריד

מה שכיפה עשו זה רעיון חכם

עובדה שהפורום שלהם לא סוטה מהמטרה כמעט אף פעם.

אז ישבתי וסיכמתי את הנתונים בשירשור הכירות-

יצא לי יחס של 1:6 בין גילאי 17-19 לגילאי  20- 23 (כלומר הרבה יותר אנשים מהבוגרים)

ולא חישבתי את אלו שבכלל בגילאי 24 ואילך (ויש כאלו ב"ה)

אנתונים שלך לא נכונים.

תתחילי מחדש את התאוריה

לגבי אווירה-

|מקשיבה|

מה מסבכת את המציאות??

זה באמת ככה!!

אני מכירה לא מעט בחורות ובחורים שהם כאלה...

העובדה היא שיחסית לחרדים הציבור הדתי לאומי יש בו הרבה יותר רווקים ורווקות...

בכול מיקרה אהבתי את מה שכתבת...

שיהיה אחלה שבוע!!

תחשבי על מה שאת כותבת. 

על כמות ההצלחה - האם באמת כדאי לשלוח לשם עוד אנשים שייכנסו למנגנון הזה.

אל תחשבי רק על השדכנים, תחשבי בעיקר על הרווקים - מה יצא להם מזה, והצעות - זה לא מספיק טוב- אם ההצעות לא מתאימות - לא מובילות לחתונה. ואיני מדבר עם בחור מיוחד או מקרה ספציפי, אלא דמייני שכל אדם (נלך על המקרה הכי טוב שיש) מקבל 20 הצעות במשך שנה שלימה, משלם כסף, מקדיש זמן ואנרגיה, ובסוף השנה הוא עדיין רווק, אולי בתוספת כמה שריטות. שווה את זה?

איני בא לשדכנים בתלונות משום שהם עובדים בהתנדבות. הם לא חייבים לאף אחד כלום וכל מאמץ מצידם זוהי תרומה. אולם, אם הם לא מצליחים לשדך, ולא משנה כמה הם מנסים וכמה הם משקיעים, אז יש בעיה. ואם הם שייכים לארגון שכן גובה כסף - ואם בגללם רווקים מנסים שיטות לא יעילות- אז כן בעיה. 

איננו בוחנים פה את המקרה הפרטי, אלא את אלפי האנשים שעוברים דרך הארגונים הגדולים. ואם יוצא שבסוף היום לא יוצאים חתונות (ואני לא מדבר אפילו על כמות ההצעות לכל משודך והרלוונטיות שלהם למשוך) 

אז יש פה בעיה. 

ביחס לנושאים הכלכליים, אני חוזר שוב בתקווה שהפעם זה יובן. יש תקציב גדול שמחלקים אותו להוצאות שונות. חלק הולך לשלם משכורות, חלק על פרסום, חלק על ייעוץ, חלק משרדים. וכו.. 

לכן, בשביל לעשות חישוב של "כסף שדכנות" ולא כסף שנכנס או יוצא למטרות אחרות כגון ייעוץ או מפגשים ודומה, ההפרדות רשומות. אני ממליץ לך להיכנס לדוחו"ת העמותה, אם אתה רוצה לעמוד על הפרטים ולדעת כמה נכנס ומאיפה, ועל מה וכמה זה יצא. הפירוט הכללי מופיע בפוסט. 

בשורה תחתונה, למרות כל הרצון הטוב והמאמץ של השדכנים, זה לא בהכרח אומר שזה מועיל לרווקים ולהיפך, אולי זה אף פוגע. איך יודעים? בודקים היטב לאיזה תוצאות זה מביא - לא במקרה אחד או שניים - אלא אצל כלל המשודכים לאורך השנים. בודקים היטב אצל כל הרווקים, ולא אצל השדכנים שמרגישים אומנם שהם תרמו רבות, וקשה להם לפעמים לקבל ביקורת על זה שהם מצליחים, אבל נו, עולם הפוך.

לפחות ארגון שושבינים לוקח כסף אך ורק על הצלחות. אומנם יש מקום לדון עם מגיע לו כמות כה גדולה של כסף (4000 ש"ח על שידוך), משום שהוא לא משדך אקטיבית, אלא רק בנה פלטפורמה לשידוך, והחברים של אנשים הם אלו שמחפשים שידוך. אבל נו, לפחות הכסף הוא נטו על הצלחה, גם אם המחיר מופקע.

יש לנו בעיה בציבור, צריך להפנים את זה. הבעיה אינה רק בבעיה, אלא גם בפתרונות שהועלו על מנת לפתור את הבעיה. כאשר יש בעיה ואנשים מודעים לבעיה - הם מחפשים פיתרון. אבל כאשר יש בעיה ושמים עליה פיתרון שאינו יעיל ואינו עובד- הבעיה גרועה שבעתיים - כי אז לא מחפשים פיתרון, אז איך יתקנו?

וזה שיש רגשות של שדכנים שעובדים קשה שעלולים להיפגע? 

זה דבר מצער מאוד, אבל טובת הרווק צריך לעמוד מול עינינו. והטובה שלו שנביא לו שדכן שיעזור לו להתחתן, ולא שדכן שיבכה איתו ויכאב עבורו וירגיש עבורו, ויציע לו הצעות שאינן מתאימות או שום הצעות בכלל, או שיגבה ממנו כסף, או שייתן לו לרדוף אחר הצעות שאינן קשורות אליו וכו. אנחנו צריכים שדכנים טובים, שטובים בעבודתם בכך שהם מצליחים בראש וראשונה לחתן. זה המדד הראשון והבסיסי ביותר, ולא לכולם יש את הכישרון. ואדם שאין לו את הכישרון ועוסק בשדכנות, אוי אוי כמה דמעות נשפכות. 

זה דווקא יהיה דבר נפלא אם מאות משודכים יפסיקו ללכת לארגונים הגדולים. קודם כל בשביל הרווקים, בשביל מה לבזבז כסף, זמן ואנרגיה, להתמלא בשריטות? 

והדבר יוביל ללחץ, לחץ של מי שרוצה להרוויח כסף מהרווקים - שיעבוד קשה בשביל לשכנע את הרווקים לשלם. 

ולחץ לארגונים ושדכנים להצליח לשדך, אחרת לא יבואו אליהם.

ולחץ של הרווקים  - למצוא דרכים חלופיות שכן עובדות. 

ולחץ של הציבור למצוא פתרונות שעובדים לאלפי הרווקים שלו. 

והרי לכם, היגיון בריא של כלכלת שוק. 

אתה מניח שכמות ואיכות ההצעות היא שקובעת.

אני מאמינה בתהליך כי מי שלא מגיע אלי, לא צריך אותי

ותהליך- כשמו כן הוא, לא קורה ביום ולעיתים גם לא בשנה.

רווק שמת להתחתן ולא מקבל הצעות, זה פחות שורט אותו?

זה מחזק לו את הדימוי העצמי שלו או מחליש אותו?

זה מקדם אותו בלמצוא את האחת?

מה היא אמורה, ליפול מהשמיים?

אף אחד לא בא "להרוויח כסף מהרווקים", הוא בא לנסות לעזור ולתת מענה-

אנחנו צריכים לקבוע אם לשלוח אלייך עוד מאות אנשים או לא.

את לא חושבת שכדאי לבדוק משהו לפני ששולחים אותם אליך?

למשל, האם את מצליחה לחתן אנשים?

האם יש להם סיכוי להתחתן דרכך?

ועוד ועוד ועוד

ולהיפך, יש הרבה שדכנים שכן באים להרוויח כסף מהרווקים (אומנם פחות קיים בציבור שלנו), אבל לא רק שזה בסדר (עם בסיס הלכתי), אלא זה אף מעולה, אדם שעובד קשה זה רק מוסרי שיקבל תמורה כאות הערכה. לחזק את המוטיבציה של שדכן ולשלם לו בעין יפה מאוד. א-ב-ל רק בתנאי שהוא שדכן טוב שמחתן. 

שדכן רע צריך להפסיק לשדך ושדכן טוב צריך לעודד גם כלכלית.

ולהיפך, שדכנים שיודעים שהמשכורת שלהם תלויה בזה, מתחרים אחד בשני על שכנוע רווקים והורים לפנות אליהם, וקנאת שדכנים תרבה חתונה. וזה מהיופי שיש כאשר התנדבויות לא הורסות את השוק. 

אני מניח שיש השלכות לפעולות שלנו. 

שאם נפגע במישהו - יש סיכוי טוב שהוא יפגע. 

ואם נעזור למישהו סביר להניח שנקדם אותו.

ויותר מזה, שיש נכון ולא נכון וטוב ורע, ומה שצפוי ורצוי וכדאי שנעשה ומה שלא.

אם ארגון שידוכים שלוקח כסף, ומציע הצעות, מוכן לומר בקול רם, לכל מי שמשלם ומגיע אליו: "שזה תהליך! זה לוקח זמן, ושלאדם הממוצע יצא חתונה בתוך 30 שנה, למרות שיציעו לו כ200 הצעות שלא יהיו מתאימות, ויקחו ממנו זמן ואנרגיה וישרטו אותו" והרווק בכל זאת יסכים, אז זה משהו אחר.

אבל האם הרווק יודע את זה? האם הוא יודע מה הסיכויים שלו להתחתן דרך ישפה במשך העשר שנים הבאות? בואי נהיה כנים, האם הוא יודע מה הסיכויים שלו? 

אילו הוא ידע שרק 20 זוגות יתחתנו בשנה מתוך 720 רווקים שיגיעו ועוד 3000 שכבר שם, האם הוא עדיין היה משלם? האם הוא עדיין היה מוכן לקבל כל הצעה? ולהקדיש זמן, אנרגיה ושריטות?

רק כנות.

אתה מסתכל על ישפה לפי מספר השידוכים שהם עושים אבל הם עושים הרבה יותר מזה - הם מלווים את התהליך ומנסים ליצור שינוי ציבורי.

לדעתי צריך להפריד את התחום לשני נושאים:

1. יעוץ ולווי של תהליך - וכאן לפי מה שעדי מתארת נעשת עבודה טובה - הבעיה שקשה למדוד את זה.
2. שידוכים - כאן לפי המספרים אין הצלחה גדולה.

לדעתי יש פה מסקנה פשוטה - ישפה צריכה למקד את עצמה בתור אירגון יעוץ כי שם ההצלחה שלהם. לגבי שידוכים לדעתי צריך לעשות חשיבה מחודשת  ואו שכאשר מישהו נרשם לישפה הוא מקבל יעוץ וליווי אבל את החיפוש עושים תוך לווי אבל בכלים אחרים או שצריך להשקיע וליצור מערכת יותר יעילה..

השדכנית/ הארגון/ איכות ההצעות

אני אומרת שמבחן התוצאה תלוי בך

כמה אתה מוכן לנישואין, כמה אתה בוגר, מציאותי, הגיוני בדרישותיך

יוצר קשרים בקלות, מתנהג בדרך ארץ

בעל ענווה, מוכן להכניס מישהו נוסף למרחב שלך

לוקח אחריות על ההתנהגות והמעשים שלך ולא מאשים אחרים

כן, אני משוכנעת שכל עוד משהו אצלך תקוע, לא תצליח להינשא.

כן, תשאל את מי שכבר נישא, וגם את מי שמרוצה בדרך,

וגם אם 200 שדכניות עובדות שנה שלמה בשביל זוג אחד- זה כדאי לי.

אף אחד לא אומר לקבל כל הצעה,

לך כמשודך יש את החובה והזכות לברר ככל שתרצה

וה' יתברך נתן לך שכל לחקור אז תשתמש בו כדי שלא תצא לפגישות מיותרות.

אז אתה יכול להתפלסף עד 120

אבל אני שוב חוזרת ואומרת 250 ש"ח דמי הרשמה זה כלום,

זה לא יותר ממה שאתה מוציא על חשבון הפלאפון שלך, על נסיעות לפגישות,

על קניית כיבוד לבחורה שוב ושוב,  (ולא יותר ממה שאני מוציאה על שלי על שידוכים)

זה בהחלט נבלע בהוצאות החתונה שעומדות עפ"י רוב- לא מתחת ל-50,000 ש"ח

ואני חושבת שמי שחושב שזה בזבוז או שהוא שילם לשווא טועה בתפיסה.

ולו כלפי שמיא- לומר שאני רוצה....

(דרך אגב אם מישהו לא מרוצה ומבקש את כספו חזרה בד"כ מחזירים לו)

אני מרגישה שאתה מתחפר בעמדותיך ובאמת לא מעוניין להקשיב ולקבל,

אני עניתי לך רק בשביל שאחרים ישמעו קול נוסף ולא תרפה את ידיהם סתם

וגם בשביל חובת המחאה, על כל אותם ארגונים ואתרים מעולים שזכויותיהם גדולות

אבל כיוון שאתה לא מקשיב, אני לא בטוחה שכדאי שאוציא זמן יקר על פולמוס באוויר

כמו שכתבתי אני מודע להצלחה שלך ושל ישפה בתחום היעוץ - אבל איך תסבירי שהצלחת לקדם מישהו למצב שהוא ממוקד בחיפוש וגם מצליח בקשר אבל בסופו של דבר את השידוך הוא מוצא במקום אחר?

לדעתי יש בעיה בשיטת השידוכים שמבוססת על מאגרי נתונים וזה מכמה סיבות:

1. אשליה של ריבוי אפשרויות -אדם נוטה להיות בררן כשהוא חושב שיש לו הרבה אפשרויות.
2. צורת החיפוש במאגר היא לפי נתונים שלא משקפים -למשל רמה דתית בד"כ מחלקים למספר רמות דתיות שלא כ"כ אומר הרבה - גם כי אם בתוך כל רמה יש כמה גוונים וגם כי קביעה כזאת היא עניין סוביקטיבי ואדם אחד יגדיר למשל מישהו כדתי לאומי וחבר שלו יגדיר את אותו אדם כתורני. בנוסף אנשים למשל מחפשים נתונים נוספים שלא תמיד משקפים - לדוגמה שירות צבאי. גם תמונות שהרבה מנסים להחליט לפי זה לא תמיד משקפות.

  לדעתי ברגע שאדם מנסה להגדיר בצורה טכנית מה שצריך הוא נכנס לשדה מוקשים ואני אתן הקבלה מתחום חיפוש עבודה:

איך מנהל מחליט לחפש עובד? הוא מתחיל להרגיש שיש בעיות ויש חוסר בצוות שלו - בשלב הזה אם הוא או אחד מהצוות מכירים מישהו שיכול לעזור להם ולהשתלב בצוות יש סיכוי גבוה שהם יקחו אותו. במידה והם לא מוצאים הם פונים למישהו מקצועי שיעזור להם (מחלקת כח אדם\ חברת השמה), אותו אדם רוצה לדעת מה צריך לחפש (מה לכתוב במודעת הדרושים) ואז מתחילים לנסות לתרגם את הצרכים לנתונים טכניים - מה ההשכלה המתאימה, ניסיון ועוד. כאן כבר פוסלים הרבה אנשים מתאימים שלא עומדים בנתונים הטכנים ומצד שני מאבדים תכונות חשובות שלא מסוגלים למדוד אצל אדם שלא מכירים כמו יכולת למידה, חריצות ועוד. ישנה גם עוד בעיה - הגורם המקצועי מביא מספר אנשים ואז מתחילים למיין לפי נטונים טכנים שהרבה פעמים לא משקפים (למשל ממוצע בלימודים בד"כ מבטא יכולות שונות מאשר עבודה). המזל של חברה שמחפשת עובד שהיא מוגבלת ולכן היא תתפשר על מישהו.

ההבדל במיצאת בן\בת זוג היא שבנושא כזה אסור להתפשר ולכן אם לא מחפשים נכון החיפוש ימשך הרבה זמן.

הרעיון לדעתי זה להגיע לאדם לפני שמתחילים להגדיר מה מחפשים - וזה עושים ע"י היכרות אישית כי כשמכירים את האדם פחות חשובים הדברים הטכניים רואים שאדם חכם גם אם הוא לא למד באוניברסיטה ושיש לו תכונות טובות גם אם בצבא הוא לא היה במקום כזה או אחר.

הקב"ה מצפה מאיתנו שעשות השתדלות. והרבה פעמים קורה שאדם עושה השתדלות בכוון אחד - וההצלחה באה ממקור אחר, כי:

* מה שאנחנו מקבלים (במקרה הזה זיווג) מגיע מהקב"ה בדרך שהקב"ה יבחר

* יחד עם זה תנאי הכרחי לקבל את השפע מהקב"ה הוא ההשתדלות שלנו, והקב"ה מודד אותנו במאמצים ולא בתוצאות.

אם יש לך שתי הצעות עבודה כשבאחת מהם השכר יותר גבוה מה תקחי את הגבוה הוא הנמוכה?

לדעתך אפשר באותה מידהלקחת את הנמוכה - הרי הפרנסה מהקב"ה?

לדעתי חלק מהשתדלות זה לבחור בדרך שניארת לנו יעילה ולכן אם השיטה לא יעיה נחפש שיטה אחרת.

גם אצל חרדים יש כל מיני, פשוט מי שנמצא מחוץ למגזר פחות רואה את השונות והמגוון וזה נכון לגבי כל אדם מחוץ לכל מגזר. למה כל התאילנדים/כושים/סינים/יפנים נראים כמעט אותו דבר?? הכרות גוררת הבחנה בדקויות.

חבר'ה ...

פול גז בניוטרל זה לא להבחין ב 22 הסיבות שיש לרווקות מאוחרת 

אם יש מישהו שלא בודק עם עצמו מה הוא יכול לשפר בהקשר ל 22 הסיבות שלו - כנראה שלא ממש יעזור לו להיפגש עוד ועוד

אפשר לקרוא לזה שריטה, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות לא מחמיאים

העיקר הוא שאף אחד לא אשם בזה בעצמו, אבל כמעט כולם יכולים לשפר משמעותית את ההצלחה שלהם 

הנה ראשי פרקים של 22 הסיבות 

1. חוסר אמונה ביכולת שלך להתחתן

2. דמיון - החתן שלי צריך להיות כמו אחי/רב שלי/אבא שלי וכו'

3. אמונה שזוגיות היא לא טובה עבורי כי הא כובלת את החופש שלי

4. מריבה טפשית בדייטים שגרמה לקשר להיפסק

5. להגיע לדייטים ללא הכנה מתאימה 

6. פסילת אנשים בגלל סיבות שאינן נוגעות כלל לחיים המשותפים

7. חלומות רומנטיים חסרי קשר למציאות 

8. שיקוע עמוק ב"אקס" קשר מהעבר

9. חוסר פניות רגשית להקמת קשר

10. יאוש מהסיכוי שלך למצוא 

11. חוסר רצון או חוסר ידע כיצד לגשר על פערים

12. תלותות ברמה גבוהה בבן הזוג

13. כעסים פנימיים על העולם 

14. חוסר סבלנות לקצב הנדרש לפיתוח קשר

15. הגעה לפגישות בגלל "אין לי מה להפסיד" 

16. פחד מפני זוגיות

17. פחד מדחייה 

18. חוסר גמישות 

19. ביקורתיות עודפת על בן הזוג

20. חוסר הקשבה במהלך הדייטים

21. לא להיות מי שאת/ה כדי שזה צליח

22. ציפייה שזה יהיה כמו שזה "אמור" להיות כאילו שיש כללים

אם אתם רוצים תחפשו בגוגל את ביה"ס לזוגיות מוצלחת בהשראה יהודית, ואשמח לעזור לכם זכיתי לעזור להמון אנשים... יש המון תוכן בחינם באתר שעזר לאנשים להתחתן 

ובקרוב אחשוף את אחוז ההצלחה שלי, שברוך ד' עוברים את כל מי שכתוב בכתבה הזו בהליכה... 

אלה לא אחוזי הצלחה של שידוכים אלא שחרור של אנשים מהגורמים לרווקות ואז התוצאות מגיעות... 

אלה אחוזי הצלחה של רבונו של עולם....

אני ברוך ד' עובר בהליכה בתוצאות שלי את כל הארגונים שם

מצער לחשוב שעשרות ומאות אנשים שמתנדבים בארגונים יקרים אלו מגיעים רק לתוצאות שכתובות שם

רק שאצלך הם לא בוכים על 250 ש"ח

בכתבה על ישפה בבשבע האחרון, הארגון ישפה בעצמו אומר את אותם הדברים. 

הייתי מלקט ציטוטים נבחרים בכדי להראות כמה המאמרים והמסקנות שלנו דומים, אבל זה לא באמת נצרך.

יאמר לשבחו  של ישפה שנמסה לשפר 

אבל לדעתי ללא מערך הדרכה מובנה ומקצועי גם 800 שדכנים לא יעזרו....

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.

לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב. 

משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.

אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. 

מתחיל מהתחלה.

כמה מחשבות ודברים שעזרו לי

קודם כל, בהצלחה רבה!

תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.

ועכשיו לעולם הפגישות.

תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.

אז מה אתה עושה?

כמו שאמרו חכמים.

אתה מחפש את אבידתך.

מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.

אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.

ועכשיו מבחינה טכנית.

קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...

בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.

על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?

אז ככה.

היא לא נושכת.

אמירה פופוליסטית מאד.

אני יודע.

אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.

כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.

אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.

אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.

היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.

תן גם לה לשאול שאלות כמובן.

כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.

אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.

זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.

זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.

פשוט מדברים ומכירים.

במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.

יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.

ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.

במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.

לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)

תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.

כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.

אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.

אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.

לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.

קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).

יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.

בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.

אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.

אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.

כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.

אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.

ודו"ק ואכמ"ל.

נקודה נוספת ששכחתי להתייחס אליה.

אפשר לומר שזה דייט ראשון שלך. זה יקל עליך את המשחק של 'המקצוען', וייקל עליה לקבל טעויות (אין כך כך דברים שהם טעות מוחלטת, שתם דברים קמת צוזרים/לא מקובלים. נגיד אם תציע לה נישואין בסוף הפגישה). היא תבין שהיא צריכה להיות שותפה פעילה יותר ממה שהיא רגילה כדי להמשיך אם אתה נתקע.

אני לא חושב שזה קריטי.

בדיאטה הראשון שלי לא סיפרתי. האמת שתכננתי ולא מצאתי מקום מתאים להכניס את זה. זרם מצויין גם בלי,ופשוט המשכתי. לפני שנפרדנו היא שאלה אותי אם זו היתה הפעם הראשונה. לא שהיא היתה מנוסה מאד, אבל מריחים.

אין עניין להסתיר את זה. אין גם חובה לספר, מה שנראה לך מתאים. העיקר לא לשק לעולם, קשר חייב להיות מבוסס על אמון.

ראיתי שכתבו אחריי שלדבר על אחים זה לא עיסוק באדם.

ראשית, אני חושב שאצל רוב האנשים האחים והסביבה הקרובה היא חלק משמעותי.

בנוסף, אין לי עניין לצאת מהפגישה הזו רק עם מידע יבש על הצד השני,  מה היא עושה בין 17:00 ל17:30 ביום שלישי שחל בשבת חול המועד צום גדליה. אני רוצה לנהל שיחה. לא משנה על מה.

כך גם בפגישות הבאות. אפשר לדבר על פוליטיקה, עכבישים והשפעת קרני האור על קרני התיש, המטרה היא לבנות קשר, וזה נעשה ע"י שיחה. נכון שהקשר מתחזק בעיסוק בנו, אך יסודו הוא פשוט תקשורת, יצירת שפה משותפת ותחומי עניין משותפים.

בפגישות הראשונות, ודאי הראשונה, זה יותר גישוש סביב הייתכנות הבסיסית להמשך הקשר (עד 'דרכינו לאן), ולכן הגיוני שיהיה יותר עיסוק בהיכרות טכנית, אך אפשר לסטות מהנושא ולעסוק בדברים אחרים, שהם לא סתם שיחה בטילה, בזבוז זמן וביטול תןרה, אלא בניית קשר בצורה בריאה.

ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך.

בברכת דרך צלחה.

אח לדרך. 

אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?

בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.

לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).

מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?

מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.

וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?

חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.

אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?

תציע לה. 

בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.

באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.

בעיני, הכי טוב לדבר -

לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.

בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?

כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.

בהצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.