בכל אופן, הכותב לא מכיר המגזר החרדי בכלל.

אני מסכים עם ברוך שהארגונים באים עם הרבה אנשים טובים ומוכשרים אבל ההצלחה יחסית קטנה - ולדעתי יש מקום לדיון איך באותם אמצעים להשיג יותר.

הסיבה שאדם רוצה להתחתן היא מילוי צרכים והשגת מטרות (הקמת משפחה, אופי המשפחה ועוד) בד"כ אדם יודע מה הוא רוצה. העניין הוא שבד"כ כשרוצים להגדיר מה מחפשים אנחנו נוטים לנסות לתרגם את הרצונות האלה לנתונים טכניים (גם בהשפעת מאגרי נתונים שיודעים בעיקר לשמור ולחפש לפי זה) - לדעתי בתרגום בין הצרכים לנתונים הטכניים באה ההחמצה,  מכל מיני סיבות כשמתרגמים צורך לנתון טכני הרבה פעמים מגיעים לזה שאנשים שעונים לצורך אין להם את הנתון הטכני והפוך (למשל אם מחפשים אדם תורני וגוזרים מזה שיהיה בוגר ישיבה מפספסים אנשים תורנים שלא הלכו לישיבה מכל מיני סיבות) .ישנם גם דרישות שאין קשר בינם לבין הצרכים.

בסופו של דבר מה שקורה זה שמוצאים אדם שעונה לדרישות הטכניות אבל לא מתאים למה שמחפשים ולכן לדעתי ההצלחה של מאגרי הנתונים האלה יחסית נמוכה.

הפתרון הוא לפי דעתי הוא הבנת הצרכים ולנסות לפיהם למצוא - מה שברוך קורא לו הנופך האנושי - כלומר לנסות למצוא יותר על בסיס תכונות ולא נתונים טכניים.

לדעתי מה שאפשר לשפר זה 2 דברים:

1. ברמת ההכריות - לנסות להסתמך יותר על חברים וגורמים שיכולים יותר להביא את הנופך האנושי - לדעתי ההיכרות האישית עוזרת לעקוף את המוקש של נתונים טכניים ולהביא את האדם עצמו.
2. ברמת הארגונים - לשים דגש יותר על יעוץ לרווקים ולווי הקשר ופחות על השידוכים עצמם, לדעתי היתרון שיכולים להביא האירגונים הגדולים הוא ביעוץ וידע מקצועי ופחות בשידוך עצמו  -  כמו שברוך כתב ישנו מאגר גדול וישנם לעיתים גם הרבה פגישות אבל ישנם יחסית מעט הצלחות, שדכן שיעזור לרווקים להגדיר מה הם רוצים ומה מציאותי יעזור להתמקד יותר בחיפוש - לדעתי רוב השדכנים או זורמים עם כל בקשה גם אם היא לא מצאותית או חושבים שהם יודעים יותר טוב מה הרווקים צריכים. נקודה נוספת היא ליווי הקשר - הרבה פעמים ישנו קושי לזוג להחליט מה זה בעיה אמיתית ועל מה אפשר להתגבר - יעוץ יכול לעזור להכריע יותר בקלות.

אני יודעת למשל שהזוגות שישפה סופרים הם רק זוגות ש-2  בני הזוג הם מתוך המאגר.

מה עם שידוכים שאחד מהמאגר ואחד מחוץ, אבל שדכנית עשתה אותו?

ומה הדין במקרה שזוג שלא הלך לו גלגל את ההצעה הלאה ואז יצא שידוך?

ומה עם בחור שיצא עם מישהי מחוץ למאגר וקיבל את היעוץ, הליווי ההכוונה והדחיפה אצל שדכנית ישפה?

רק לציין שכיום עלות דמי הרשמה בישפה היא 250 ש"ח והיא כוללת פגישת יעוץ חינם-

שעולה למשודך של ישפה 100 ש"ח ולמי שאינו במאגר 280 ש"ח

ולא תמיד נלקח כזה סכום- בעבר הוא עמד על 180 ש"ח

בנות בגילאים מבוגרים לא נדרשות לשלם, כיוון שלא יכולים "להבטיח" להן תוצאות וכן הלאה.

לא כל שטות ראוי שתפורסם

לדעתי צריך לחשב את אחוזי ההצלחה לפי כמות המתחתנים לחלק לכמות המצטרפים החדשים - אבל גם מקרה הזה אנחנו מגיעים לפחות מ5%. אפילו אם תוסיפי שידוכים  שעשה הארגון כשרק אחד מהם מהמאגר - אני לא חושב שהאחוזים יהיו גבוהים מאוד.

בכל מקרה את מחזקת את מה שכתבתי שהיתרון הגדול של השדכנים הוא ביעוץ והכוונה.

ולדעתי הארגונים צריכים להתמקד בזה ובזה למדוד את ההצלחה שלהם.

כל המקרים הנוספים של הצלחה שתארת מקורם ביעוץ והכוונה או היכרות אישית ופחות ביכולת לשדך.

לדעתי יצירת היכרות יותר מוצלחת היא יותר ע"י היכרות אישית ופחות ע"י מאגרים כאלה ואחרים.

הבעיה של שידוך על פי מאגר היא שאנחנו לוקחים את התכונה שאנחנו מחפשים ומנסים להמיר אותה לנתון טכני ולפי זה לחפש ואז מה שקורה שבגלל שההמרה היא לא אחד לאחד אנחנו מפספסים.

לדוגמה נניח שמחפשים בחור תורני במובן שהוא חי את התורה - נניח שגזרנו מזה שהוא צריך להיות בוגר ישיבה, לא כל בוגרי ישיבה הם כאלה ולהיפך לצורך העניין נניח שיש התאמה של 80%, נמשיך הלאה אותו בחור צריך להיות רחב אופקים ומשכיל נניח שגזרנו מזה שהוא צריך להיות אקדמאי ונניח שישנה התאמה של 50%. כבר על סך הכל של שני תכונות הגענו להתאמה אמיתית של 40% בלבד שלא לדבר על כמות המתאימים שסיננו בדרך.

לדעתי הפתרון לזה הוא היכרות אישית שרק דרכה אפשר לעקוף את המוקש הזה - חברים של אדם או השדכן הישיבתי יכולים להגיד כמה הוא תורני וכמה הוא רחב אופקים.

אני חושבת שאומנם לברוך יש טיעונים טןבים.. אבל הוא שוכח שלדתיים לאומים יש המון סגנונות באידאולגיה..

וכול ישיבה זה משהו אחר לגמרי!!

אי אשפר לדמות ישבה אחת לאחרת.. זה לא כמו עצל החרדים.. חסידי כור למשל אין שם תתי חסידי גור... הם פשוט חסידי גור...

אז בחור חרדי שלומד בישיבה של חסידי גור(גוד') ההורים שלו יחפשו לו בחורה כזאת..

אין את כול הבלבולים האלה שיש בציבור הדתי...

כי בציבור שלנו הכול מבולבל...

כול ישיבה זה משהו... וכול תלמיד זה תתי ישיבה...

לכול אחד מאיתנו יש 10 דעות ודרך לחיים... כמו שאומרים.. אנחנו מורכבים...

אני בטוח שעל מה שאת אומרת יש לך ביסוס.

[כי הוא לא משקף את המציאות בהכרח,

  ישיבות גור הן ישיבות גור, נכון.

   ואז?]

אני כותב בקיצור כי אני לא טוב בתלהנסח ואני מעדיף להישאר מעורפל

מאשר לכתוב דברים שאני לא יכול להיות מאחוריהם 100%, אבל

 הציבור החרדי גם לא בהכרח חושב כולו בצורה אחידה.

[ולשם הבהרה מראש, זו לא ביקורת. אנשים נבראו שונים.

 למה זה נראה שלהגיד מורכב זו בעיה?]

{ומה אני עושה כאן כבר עשרים דקות עוד לפני שש בבוקר?!]

להפך .. יש בחרדים המון סגנונות!!!

אבל עצל הדתיים לאומיים זה אחרת.. כול ישיבה זה משהו אחר!!! וכול תלמיד זה אחרת!!

למשל רק בציבור הדתי תמצא בחור קוקניק בסגנון ברסלב...

שהולך לטישים של חסידות וולוזי'ן אבל מעדיף למסור את נפשו על א"י... לכן הוא ממשיך בקבע!

מורכב לא??(סתם נתתי דוג' יש מלא כאלה!!! )

איפה תראה את זה עצל חרדים???

שרון נדמה לי שאת מסבכת את המציאות הרבה יותר ממש היא באמת. 

עדי - אם תשימי לב, ציינתי שלא לקחתי בחשבון את התקציבים שיצאו על ייעוץ, פעילויות ודומה, דברים שאינם קשורים לשידוכים במישרין. כך למשל בחישוב השני של ישפה, הורדתי 135 אלף ש"ח (ב2009) שהלך על הוצאות שאינם שדכניות במהותם. 

מדובר בבסיס, שניתן לבנות עליו הרבה יותר, ולבחון דברים רבים שבו וזהו רק פתח לעניין. 

מאידך, הדבר הכי בסיסי שמודדים הינו כמות של חתונות שארגון שידוכים מפיק. את זה לוקחים בחשבון ביחס לכמות של כסף שגובים ממשודכים. כמות השדכנים ומשודכים, ודברים מהסוג הזה. מדובר בתקופה ארוכה של עשר שנים.  

בחלק הראשון, אני עוסק יותר בסטטיסטיקה ולא בסיבתיות או פרשנות אישית. 

המסקנה היא שצריך לבחון את המציאות - ולראות איפה ומה כדאי לשנות ולשפר. זוהי סוגיה שצריכה להיות חלק מהשיח הציבורי, כי זו בעיה חברתית של המגזר. 

השאלה האם יש לך באמת מסקנות, או רעיונות חדשים.

נשמח לקבל אותם בצורה מסודרת יותר.

שמתי לב, אך עדיין זה נראה קטנוני ולא מכובד להערכתי.

לבחון את המציאות עם כיוון לשפר- עם זה אני מסכימה,

מכאן ועד בחינה שמוציאה את כל עניין הפניה לשדכן/למשרד שידוכים כחסרת סיכוי להינשא המרחק רב, אבל אם לא כן זה לא היה אישיו....

הערה נוספת לגבי עשר השנים- אני בישפה רק 3 שנים,

אך הוותיקות שבשדכניות מספרות על 2 קלסרים ו-20 שדכניות שישבו וניסו להתאים בין קלסר בנים לקלסר בנות.

אני מניחה שכמות השידוכים לשנה עלתה יחד עם מספר שנות הארגון, ויחד עם הגדלת מאגר המשודכים והשדכניות,

לכן, סטטיסטיקות הן מדע לא מדוייק שתלוי לאן אתה חותר.

חבל.

אני חושבת שלא הועלת למישהו להינשא, ואולי אף הזקת, בכך שחיזקת את ידיו במחשבות הבל שה חסר סיכוי לכתחילה.

אני מאמינה שכל מאמץ, גם אם הוא אינו נושא פרי ישיר,

הוא פתיחת פתח ותחילת הגאולה הפרטית,

התקווה שמלווה רווק/ה שבא להירשם במשרד היא שהופכת אותו לכלי להכלת השפע מה' יתברך

והיא שנותנת לה' את היכולת לשלוח, גם אם לא דרך אותו שליח.

מלא רווקים מגיבים למשמע בשורה- שהקודמת שהם יצאו איתה התארסה-

בתגובה- פתחתי לה את המזל, אני סגולה לחתונה וכו' ולא בכדי.

השאלה הראשונה שצריכה להישאל וכמובן שנשאלה, היא לשם מה לבדוק ולפרסם את הדברים?

והתשובה אף היא פשוטה. יש לנו בעיה, בעיה גדולה ורצינית, ואנחנו צריכים לתקן את הבעיה הזו, למצוא את הכלים והתשובות הנכונות בכדי לתקן ולשפר את המציאות. 

בפועל, אנשים מוציאים כסף, זמן, אנרגיה, ושריטות נפשיות בניסיונם למצוא בן או בת זוג. 

האם אין זה מחובתינו לעזור להם? האם ממונם של ישראל קל בעינינו שלא אכפת לנו לבזבז אותו?

האם זה נכון לתת לאנשים לבזבז שעות רבות, ולבצע ניסיונות רבים, כאשר השיטה לא מוכיחה את עצמה או לא יעילה בהכרח.

ויותר מזה, האם בחינה של הפתרונות, במידה ונגיע למסקנה שהפתרונות אינם יעילים, או יעילים מספיק - לא תביא דחיפה עצומה ולחץ ציבורי למצוא פתרונות שכן עובדים?

דווקא כאדם שמגיע מתוך עולם השדכנות, אני מכיר מקרוב את הקשיים שאיתם הצדדים השונים נאלצים להתמודד בכך שידוך ואדם. אולם קושי של שדכנים או ארגון לספק את המוצר שהוא מפרסם וגובה תמורתו תשלום מהציבור, מהווה פגיעה בציבור.

אם ארגון לוקח מאות אלפי שקלים בשנה ממשודכים שרוצים להתחתן - הוא מחוייב להחזיר תמורה.

ואם הוא לא מחזיר תמורה ניאותה- אז יש פה עוול. לא רק מוסרי בגלל כסף, אלא גם בזבוז של אנרגיה וזמן של שדכנים ומשודכים, ושריטות מיותרות לרווקים. 

וכן, אם הארגון מוסיף מאות רבות של משודכים בשנה למאגרים של אלפי אנשים, והוא מחזיר בתמורה כ20 זוגות, אז כן, הסיכויים של רווק או רווקה שרוצים להתחתן הם כל כך קלושים שחובה להסיק מסקנות.

מה המסקנות? או לשנות לגמרי את שיטת השדכנות כי היא לא עובדת (50 שדכנים יצליחו להוציא 5 זוגות במשך שנה שלימה). או שרווקים צריכים למצוא דרך יעילה יותר להתחתן.

לכי תיכנסי עכשיו , כן כן עכשיו, לאתר של 2 בשביל 1 ותראי כמה אנשים מחוברים ומחפשים שם. אם זה יעיל - אחלה. ואם זה לא, לא חבל?

זה לא נובע מכוונות רעות, כן כן יושבים 200 שדכנים וכל אחד עם הקלסרים וצרות שלו ובמשך שנה שלימה מצליחים לשדך 20 זוגות. והם אנשים נהדרים, והם מקריבים מזמנם בהתנדבות, אבל זה בשורה? את תמליצי לרווקים לפנות לשם? כאשר כ750 רווקים מצטרפים כל שנה, ויש כבר במאגרים אלפים? יש פה צורך של הסקת מסקנות. 

אני חושב שאדם שרוצה להתחתן צריך לסייע בידו. צריך לכוון ולעזור לו, ולא לשלוח אותו למשימות מיותרות שאינן עובדות שהוא משלם עליהם בכסף, בזמן, באנרגיה, ובשריטות. 

תחילה נפנים שיש בעיה, ועכשיו נצא להעמיק במקור הבעיה, ולחפש פיתרונות טובים ומתאימים.

אלא השריטות של המשודכים

ראה ערך שיחות הרב יהושע שפירא,

כמה שמתעסקים יותר בשידוכים רואים יותר ויותר שזה נכון

וברוב המקרים המשימה היא החלפת הדיסק ההוליוודי במוח לדיסק מציאותי יהודי

ומתוך כך ההצעות יהיו יותר מועילות כיוון שהרווק עצמו יהיה כלי קיבול ולא חומה בצורה

מחילה, אבל כדי להחליף דיסק זה לא מספיק לשים תמונה יפה באתר

ותאמין לי, שמישהו קצת לא יפה לא ישים את עצמו שם

וזה לא חכמה למצוא מלא הצעות אם את עונה לתיאור החיצוני שאחוז ניכר מהבנים מחפשים

(קרי, רזה, בלונדינית, עור בהיר, חיוך יפה, שיניים ישרות, ברבי כזאת

אבל מה לעשות שרובינו יהודים,עם האף הצבע והכל???

יש חיסרון מאד גדול בבחירה לפי תמונה לדעתי

אני לא הייתי בוחרת את בעלי לפי זה ולא הייתי ממשיכה איתו קה אם הייתי יודעת שהוא הסתובב בשוק

וחיפש לו אישה נאה באותה עין שהוא בוחן עגבניות בשוק

את זה- את יכולה לעשות -לאנשים בני 15-16 שעוד מגבשים את החיים שלהם..

לאנשים בני 20+ שכבר עמוק מספיק בשידוכים כדי להירשם לאירגון כלשהוא-

את מקבלת כמו שהם

ועם זה את צריכה לעבוד

השאלה -איך אני כשדכנית- מתאימה את עצמי- למציאות הזו? מה הגמישות שאני מפעילה על עצמי כדי לגרום לדברים לעבוד יותר טוב?

אגב- לי יש שאלה אחרת- מהנתונים ברוך הביא-

למה לכיפה יש כ"כ הרבה יותר זוגות פורום מאיתנו?

"קנאת פורומים תרבה זוגות"

מה הם עושים יותר מאיתנו??

צדיקה  - קנאת מנהלות. 

אבל אני לא חושב שמדובר בהפרש כזה גדול באמת.

ממאי 2007 (יענו לפני 4 שנים), נישאו 36 זוגות פורום בלא כלה בכיפה  (חישוב של זה לעומת זה). 

יענו 9 זוגות בשנה. 

ואילו פה מהזוג הראשון פה בפורום בערוץ, נראה לי שיש שנתיים וחצי בערך, ויש 15 זוגות. אז נגיד 6 זוגות בשנה בערך. 

ולמרות המספרים, ואנשים לא אוהבים מספרים, במיוחד כאשר הם חושבים שנישואין זה עניין של מזל. 

אבל מנהלים יקרים, אתם זה כבר סיפור אחר.

כד"א  עדי - תראי מה את כותבת. את מאשימה את הציבור שזה אשמתו שהוא לא מתחתן. בואי נגיד שאני מקבל את זה. אז את מוכנה לגבות ממנו כסף, זמן, אנרגיה ושריטות כאשר את יודעת שאת לא תחזירי לו כלום בתמורה?   

אם הציבור לא רוצה להתחתן, זה הגיוני שיהיה קיים ארגון שייקח מהם כסף בשביל להציע להם הצעות???

אם רווקים רוצים להתחתן עם מלאכיות, זה הגיוני שארגוני שידוכים יגבו כסף ויציעו אנשים? כאשר ברור לאור המציאות שהם ידחו אותם?

וכו, תמשיכי בקו המחשבה.  

המספרים שהתבססתי עליהם בקשר לזוגות הפורום של כיפה - לא נכונות. 

אומנם כמות הזוגות (סה"כ) לאורך השנים נכון. אבל שגיתי בפילוח של כמות הזוגות לאורך השנים. 

באמת שלא הבנתי את מה שצדיקה אמרה, שהשדכנים צריכים לקבל את האנשים והנשים שמגיעים אליהם כמו שהם...

למה השדכנים צריכים להתגמש?

הרי אנחנו (כלומר, הרווקים) אלו שרוצים להתחתן...

הרי אם השדכנים היו מחליטים שהם עומדים על שלהם ולא מוכנים לעזור לאנשים שלא מוכנים "להחליף לעצמם את הדיסק", כל אחד היה בסופו של דבר מחליף דיסק או הולך לחפש במקום אחר...

רשות מבקקשים בארמית במחוזותינו... סתם לידע כללי.

עדי באה בדרישה לרווקים- להחליף דיסק

אני לא מסכיהמ עם זה

בחיים אT" לדרוש מאדם אחר- כל אדם- להשתנות

אתה יכול רק לשנות את עצמך

אז אני כשדכנית- לא יכולה לומר לבחור או בחורה- את\ה בררן מידי חי בסרט לא מין מהחיים לא סגור על עצמך

אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא

ולעבוד עם מה שיש... ולעבוד ולהיות שדכנית טובה -לאדם הזה.

(איך??? זה חלק מהשאלה פה...)

ונכון- שיש החלפת דיסק שכל אחד צריך לעשות כדי להכנס לזוגיות ולחיים בשיתוף -ולא עליו אני מדברת

לפי הידע המוגבל שלי בארמית, רשות זו לא מילה בארמית....

אבל כמובן - יכול להיות מאוד שאני טועה. אחרי הכל, את יודעת מה שאת אומרת.

את הדרישה של עדי הצלחתי להבין.

אבל למה השדכן צריך להשתנות בשביל הרווק???

הרי הרווק צריך את השדכן, הוא רוצה את עזרתו, והוא גם מגיע לשדכן מסיבה מאוד ברורה (אני מקווה..).

או לחילופין, אם כל כך מפריע לשדכן איך שציבור הרווקים מדמיין את אשתו, את הסיטואציה שבה הוא יפגש איתה, את הפרצוף שלה, את רמת האיי-קיו שלה ואת אורך השערות-על-הרגליים-שלה - אולי כדאי שהוא יפרוש?

אני באמת לא מבין...

אם את כשדכנית חושבת שאדם שמגיע אליך צריך להחליף דיסק, למה את לא אומרת לו את זה?

אם לא תאמרי כלום הוא בטוח ימשיך לצאת לאינסוף דייטים שלא יביאו שום תוצאה חוץ מתסכול ועצב וכאב...

אז מה אם הסיכוי שהוא יקשיב לך הוא אפסי? הוא קיים, ואם תצליחי - עזרת לעוד יהודי בדרך נוספת לשידוך מוצלח.

אבל לא מתוך ביקורת או כעס,

מתוך המון אהבה, השתתפות,

והבנה שאנחנו ביחד בסירה הזאת- גם אם אני נשואה כבר

וביחד עושים חושבים, מה תוקע?

על מה פסלת? על מה נפסלת? מה בתקשורת היה לקוי?

האם יכולתי לגייס כוחות להתמודד ולא לחתוך?

גם אני כשדכנית מתמודדת עם זה- לא לחתוך חבר'ה בררנים מידי,

אלא לעבור איתם תהליך.

למה? כי אם הם הגיעו לאחריותי אז אולי יש לי משהו לתת.

דוגמא- בחור שזרק בנות על ימין ועל שמאל בגלל יופי.

כולן מכוערות. בנות ישראל היפיפיות![

מה עושים? אחרי 5-6 בנות שהוא יצא איתם

כולן היו מכוערות בעיניו אבל בעיני העולם הן באמת נחשבות ל"וואו"

ישבתי וחשבתי יחד איתו- האם יעזור לראות תמונות?

הוא חשב שכן

(זה שאני חושבת שזה לא יפה, זה נשאר בצד כי זה לא קשור ולא עוזר לבחור להתקדם)

בנות שהסכימו להראות תמונות הראיתי לו,

או לחילופין הוא חיפש כל אחת מהן בפייסבוק

(בנות, ראו הוזהרתן, שימו רק תמונות שאתן מעוניינות שיראו...)

והגענו להבנה אחרי 10 בנות מה הסגנון החיצוני שהוא אוהב

(תכל'ס, מכוערות, על גבול הערביות- בחיים לא הייתי מנחשת לבד)

ניסינו וניסינו, ואחרי שנה יחד- אני והוא וכ20 הצעות שלא צלחו

ישבנו שוב, ניתחנו אחורנית, חשבנו ביחד.

שם, כשהייתה לי הערה על צורת התנהלות בפגישות,

על גאווה, או כל הפוסל במומו פוסל,

שם אמרתי מה שאמרתי- שוב, לא מתוך מקום שאני חכמה, יודעת ומבינה

ואם רק תקשיב לי, תתחתן תוך 60 יום

אלא מתוך מקום שאנחנו ביחד בעסק, שנינו רוצים בטובתו ומעוניינים לפתור את החידה הזאת.

אז עלינו יחד על קצה חוט שהוציא אותו.

אז לא אני שידכתי לו (והוא אפילו לא הודה מעולם)

אבל תהליך ארוך ומפרך עברנו יחד,

הייתי איתו, הצעתי לו, התפללתי עליו, חשבתי מה ניתן לעשות,

הרגעתי הורים לחוצים, סיננתי הצעות שהוא היה מסרב בכל אופן.

שווה 250 ש"ח רישום לישפה?

אני חושבת ששווה גם הרבה יותר

תודה

כתבת יפה מאוד

נתת חלון-מבט לצד השני של העסק- איך זה נראה לשדכנית...

כשרוב האנשים פה באים מהמבט של- איך זה נראה מצד הרווקים

אני מתייחסת לכל פרט שבחור/ה מבקש, ונותנת לו מה שהוא רוצה.

אם אני חושבת שאני לא יכולה לעמוד בזה אני לא אציע.

אין כזה דבר להציע בכוח.

אולי יש שדכניות שעובדות אחרת אבל אני מקבלת את הרשימות של הרווקים כהוראות הפעלה.

אם אחרי זמן של ליווי יש לי הצעה שהיא 80% מתאימה לרשימה,

אבל היא נראית לי מאד מאד, אני אציע ואנמק גם למה זה נראה לי מתאים.

עפ"י רוב, מי שמכיר אותי סומך על ההצעות שלי, ומבין את הראש שעמד מאחורי.

שלא תבין לא נכון: המשודכים שלי הם החברים הטובים שלי

הם יודעים עלי יותר מהשכנות שלי, ואני איתם בכל שעה, גם בזמנים לחוצים,

כשזורקים אותם אני סוערת איתם ביחד(איכס, נשמע קיטש...)

למה אני מתכוונת ?

למשל, בחורה שמבחינתה חוזר בתשובה מאז ומעולם היה מחוץ לאופציה,

ואחרי כמה שיחות היא מוכנה לצאת עם חוזרים,

ודווקא שם מחכה לה החתן המיוחל

זה נקרא להחליף דיסק.

וגם אם מי שיציע בסוף את האביר זה לא אני,

עדיין יש לי חלק, לא בתהילה, אלא בצעדים הקטנים שבדרך.

למשל כשבחור אומר שבשום פנים ואופן הוא לא מוכן לצאת

עם בחורה שעוסקת/ לומדת חינוך על כל גווניו-

הוא לכתחילה מוריד לעצמו 80% מהבנות הדתיות בארץ,

אם הוא גם לא מוכן לפגוש מחוץ לעיר מגוריו- הא צמצם עוד 15%,

ולעיתים ה-5% שנשארו לא מעוניינות בו.

אני יכולה להמשיך לאחוז ברשימה של הדרישות שלו,

ואני יכולה לשקף לו נתונים, ולהציע, מתוך כבוד גדול ואהבה

שישקול מחדש כי אני יכולה לא להציע לו אבל אולי יש משהו שהוא יכול לשנות

או להגדיר מה בדיוק בהוראה לא מוצא חן בעיניו,

ולנסות לברור כמה שיותר קרוב

אז זה אשמתי? אשמתו?

האם בחור כזה לא היה ראוי שישלם 250 ש"ח כדי להירשם (ולקבל אגב כך שובר ליעוץ חינם),

להחזיר ולו במעט את החזרי שיחות הטלפון של השדכנים,

את התשלום על החזקת האתר,

את הפרסומים לגיוס שכנים נוספים,

את המזכירה

והמנהלת שיושבות ימים ולילות לנסות למצוא פתרון ודרכי התייעלות

את ההשתלמויות לשדכניות שירכשו יותר כלים ויצברו כוחות?

מעניין כמה מתוך כל זה מכסים ה-250 ש"ח שהוא שילם בהרשמה לפני שנתיים.....

חוץ מזה- אוזן קשבת, יעוץ חינם(טלפוני אמנם) והצעות- זה בעיניך "לא תחזירי לו כלום?"

בדיוק לזלזול הבוטה הזה התכוונתי.

צר לי עליך וברוך השם שהמשודכים שלי בעלי עין טובה יותר על פועלי.

ודע לך שמה שאתה כותב פוגע באמונם של רווקים בשדכנים,

ואני חושבת שאם תרחיק רווק אחד מחתונתו בעקבות זה היה ראוי שתקפא מקלדתך מהיום.

ועדי, לגבי ההודעה השניה...

אוזן קשבת, יעוץ חינם, והצעות הן בהחלט לא "כלום" בעיני. הן הרבה יותר!

בהחלט לא התכוונתי לאמירה בסגנון "מה שאת עושה לא שווה כלום במצב כזה", פשוט תהיתי למה אני לא נפגש באמירות מהסוג שעוזר בעוד דברים מעבר לשידוכים עצמם...

סליחה אם הרושם שהתקבל מדברי היה של זלזול כלשהו.

סליחה, ושוב סליחה.

זו לא היתה הכוונה.

נראה לי שקודם כול יש בו יותר אנשים אז ברור שגם יהיו יותר זוגות..

וגם אני חושבת שהחבריה כאן הם הרבה יותר "דוסים"..

כלומר יש כאן לא מעט חבריה שלא מדברים עם בנים/בנות...

ממ.. זה מראיה שטחית.. ראיה כזאת שלא מסתכלת לרוחב...

דווא מי שדוסים לא מדברים עם בנים\בנות- בפורום יכולים יותר להכיר!

כי הוירטואלי- מנטרל את >רוב< החיצוניות מהאישיות של אנשים- יש פה רק אישיות- מה שכתבות ונאמר

תשובה פשוטה, ראית פעם כמה הם משקיעים?

הם משקיעים בשבתות ויש להם מפגשים קבועים

הלכתי לאחד כזה כי ממש הסתקרנתי מה הולך שם

ואין שם שום דבר שחורג מצניעות למרות

שמנסים להדביק עליהם סטיגמה שהם לא דוסים.

ומה אנחנו עושים?

שמנסים לארגן מפגש

זה כאילו אויי מייגד! זה לא צנוע!

ואיזה פריצות! וזה הולך להיות מושב ליצים.

כאילו לעזאזל שאתם לא יוצאים לדייטים כאן

וזה נשמע שבנים זה עם שמחטיא אתכם בנות

ואותו דבר אצל בנים

סורי אני לא רוצה לפגוע,

אבל זה התייחסות ילדותית בעיניי,

לדייטים אתם יכולים לצאת

אבל לארגן מפגש על רמה אתם לא?

מה ההבדל כאן לעזאזל? אני לא מבינה!

אם היינו פותחים קצת את הראש,

היו יכולים לצאת מפה הרבה זוגות

רק שכולם פה לפעמים יותר מידי דוסיים.

אפשר לעשות מפגשים על רמה,

ומי שלא רוצה לדבר עם בנות יכול לשתוק

אז זה למה לא כלה עוקפים אותנו בהרבה

הם באמת רוצים לנסות כאן לא נראה לי שרוצים.

ולא רק בלא כלה מצליחים להביא זוגות,

אלה בכל פורום שם שיודע

שאין שום דבר שרע בלהפגש ולעשות

מפגש על רמה, רק מביכורים

אני מכירה איזה 15 זוגות לפחות,

כי שמה במקום לזעוק שמפגש זה רע,

הם יושבים ומרימים מפגש איכותי

דבר שהחברה כאן מפחדים ממנו.

וזה כזה חבל,

ממש אפשר להכיר ככה,

אני מכירה מלא אנשים שהכירו ככה.

זה באמת נכון!

ואני כבר הייתי במפגש פורום... וזה ממש היה צנוע!!

ואולי בנימה זאת כידי לחשוב על מפגש פורום הבאה...

עוד נמשיך את הדיון הזה בנפרד- בעז"ה...

הסיבה שיש לכיפה יותר זוגות זה גם בגלל שהם כבר סיימו את הבגרויות שלהם וסיימו תיכון אז יש להם בשלות רגשית להיפגש...

רוב החברה שכותבים כאן הם תיכוניסטים שחושבים מישום מה שהם מוכנים לזוגיות.

בפורום עם גילאים כל כך צעירים ברור שיהיו פחות זוגות.

בכיפה כולם יותר מבוגרים.

בכיפה גם עשו הפרדה בין פורום רווקים כללי ופורים רווקים חברתי.

אם תסתכלי על השירשורים כאן תראי שבערך אחד מתוך כל שלושה שירשורים בכלל לא קשור לנישואין או זוגיות.

זה גם גורם לכך שאלה שבאמת מתעסקים בנושא של זוגיות לא מסתובבים כאן כי יש פה אוירה של אולפנא או מדרשה ושירשורים באותה הרמה בערך...

זאת לא הסיבה בגדול,

כי עובדה יש הרבה בציבור שמתחתנים מוקדם,

ואת לא יכולה לכפות על תיכוניסטים לא להיות פה,

ואפשר להתחתן בלי קשר למחויבות זה תלוי

ברצון ובכמה את פועלת בשביל זה.

ובקשר לפורומים, אני בעד להפריד

מה שכיפה עשו זה רעיון חכם

עובדה שהפורום שלהם לא סוטה מהמטרה כמעט אף פעם.

אז ישבתי וסיכמתי את הנתונים בשירשור הכירות-

יצא לי יחס של 1:6 בין גילאי 17-19 לגילאי  20- 23 (כלומר הרבה יותר אנשים מהבוגרים)

ולא חישבתי את אלו שבכלל בגילאי 24 ואילך (ויש כאלו ב"ה)

אנתונים שלך לא נכונים.

תתחילי מחדש את התאוריה

לגבי אווירה-

|מקשיבה|

מה מסבכת את המציאות??

זה באמת ככה!!

אני מכירה לא מעט בחורות ובחורים שהם כאלה...

העובדה היא שיחסית לחרדים הציבור הדתי לאומי יש בו הרבה יותר רווקים ורווקות...

בכול מיקרה אהבתי את מה שכתבת...

שיהיה אחלה שבוע!!

תחשבי על מה שאת כותבת. 

על כמות ההצלחה - האם באמת כדאי לשלוח לשם עוד אנשים שייכנסו למנגנון הזה.

אל תחשבי רק על השדכנים, תחשבי בעיקר על הרווקים - מה יצא להם מזה, והצעות - זה לא מספיק טוב- אם ההצעות לא מתאימות - לא מובילות לחתונה. ואיני מדבר עם בחור מיוחד או מקרה ספציפי, אלא דמייני שכל אדם (נלך על המקרה הכי טוב שיש) מקבל 20 הצעות במשך שנה שלימה, משלם כסף, מקדיש זמן ואנרגיה, ובסוף השנה הוא עדיין רווק, אולי בתוספת כמה שריטות. שווה את זה?

איני בא לשדכנים בתלונות משום שהם עובדים בהתנדבות. הם לא חייבים לאף אחד כלום וכל מאמץ מצידם זוהי תרומה. אולם, אם הם לא מצליחים לשדך, ולא משנה כמה הם מנסים וכמה הם משקיעים, אז יש בעיה. ואם הם שייכים לארגון שכן גובה כסף - ואם בגללם רווקים מנסים שיטות לא יעילות- אז כן בעיה. 

איננו בוחנים פה את המקרה הפרטי, אלא את אלפי האנשים שעוברים דרך הארגונים הגדולים. ואם יוצא שבסוף היום לא יוצאים חתונות (ואני לא מדבר אפילו על כמות ההצעות לכל משודך והרלוונטיות שלהם למשוך) 

אז יש פה בעיה. 

ביחס לנושאים הכלכליים, אני חוזר שוב בתקווה שהפעם זה יובן. יש תקציב גדול שמחלקים אותו להוצאות שונות. חלק הולך לשלם משכורות, חלק על פרסום, חלק על ייעוץ, חלק משרדים. וכו.. 

לכן, בשביל לעשות חישוב של "כסף שדכנות" ולא כסף שנכנס או יוצא למטרות אחרות כגון ייעוץ או מפגשים ודומה, ההפרדות רשומות. אני ממליץ לך להיכנס לדוחו"ת העמותה, אם אתה רוצה לעמוד על הפרטים ולדעת כמה נכנס ומאיפה, ועל מה וכמה זה יצא. הפירוט הכללי מופיע בפוסט. 

בשורה תחתונה, למרות כל הרצון הטוב והמאמץ של השדכנים, זה לא בהכרח אומר שזה מועיל לרווקים ולהיפך, אולי זה אף פוגע. איך יודעים? בודקים היטב לאיזה תוצאות זה מביא - לא במקרה אחד או שניים - אלא אצל כלל המשודכים לאורך השנים. בודקים היטב אצל כל הרווקים, ולא אצל השדכנים שמרגישים אומנם שהם תרמו רבות, וקשה להם לפעמים לקבל ביקורת על זה שהם מצליחים, אבל נו, עולם הפוך.

לפחות ארגון שושבינים לוקח כסף אך ורק על הצלחות. אומנם יש מקום לדון עם מגיע לו כמות כה גדולה של כסף (4000 ש"ח על שידוך), משום שהוא לא משדך אקטיבית, אלא רק בנה פלטפורמה לשידוך, והחברים של אנשים הם אלו שמחפשים שידוך. אבל נו, לפחות הכסף הוא נטו על הצלחה, גם אם המחיר מופקע.

יש לנו בעיה בציבור, צריך להפנים את זה. הבעיה אינה רק בבעיה, אלא גם בפתרונות שהועלו על מנת לפתור את הבעיה. כאשר יש בעיה ואנשים מודעים לבעיה - הם מחפשים פיתרון. אבל כאשר יש בעיה ושמים עליה פיתרון שאינו יעיל ואינו עובד- הבעיה גרועה שבעתיים - כי אז לא מחפשים פיתרון, אז איך יתקנו?

וזה שיש רגשות של שדכנים שעובדים קשה שעלולים להיפגע? 

זה דבר מצער מאוד, אבל טובת הרווק צריך לעמוד מול עינינו. והטובה שלו שנביא לו שדכן שיעזור לו להתחתן, ולא שדכן שיבכה איתו ויכאב עבורו וירגיש עבורו, ויציע לו הצעות שאינן מתאימות או שום הצעות בכלל, או שיגבה ממנו כסף, או שייתן לו לרדוף אחר הצעות שאינן קשורות אליו וכו. אנחנו צריכים שדכנים טובים, שטובים בעבודתם בכך שהם מצליחים בראש וראשונה לחתן. זה המדד הראשון והבסיסי ביותר, ולא לכולם יש את הכישרון. ואדם שאין לו את הכישרון ועוסק בשדכנות, אוי אוי כמה דמעות נשפכות. 

זה דווקא יהיה דבר נפלא אם מאות משודכים יפסיקו ללכת לארגונים הגדולים. קודם כל בשביל הרווקים, בשביל מה לבזבז כסף, זמן ואנרגיה, להתמלא בשריטות? 

והדבר יוביל ללחץ, לחץ של מי שרוצה להרוויח כסף מהרווקים - שיעבוד קשה בשביל לשכנע את הרווקים לשלם. 

ולחץ לארגונים ושדכנים להצליח לשדך, אחרת לא יבואו אליהם.

ולחץ של הרווקים  - למצוא דרכים חלופיות שכן עובדות. 

ולחץ של הציבור למצוא פתרונות שעובדים לאלפי הרווקים שלו. 

והרי לכם, היגיון בריא של כלכלת שוק. 

אתה מניח שכמות ואיכות ההצעות היא שקובעת.

אני מאמינה בתהליך כי מי שלא מגיע אלי, לא צריך אותי

ותהליך- כשמו כן הוא, לא קורה ביום ולעיתים גם לא בשנה.

רווק שמת להתחתן ולא מקבל הצעות, זה פחות שורט אותו?

זה מחזק לו את הדימוי העצמי שלו או מחליש אותו?

זה מקדם אותו בלמצוא את האחת?

מה היא אמורה, ליפול מהשמיים?

אף אחד לא בא "להרוויח כסף מהרווקים", הוא בא לנסות לעזור ולתת מענה-

אנחנו צריכים לקבוע אם לשלוח אלייך עוד מאות אנשים או לא.

את לא חושבת שכדאי לבדוק משהו לפני ששולחים אותם אליך?

למשל, האם את מצליחה לחתן אנשים?

האם יש להם סיכוי להתחתן דרכך?

ועוד ועוד ועוד

ולהיפך, יש הרבה שדכנים שכן באים להרוויח כסף מהרווקים (אומנם פחות קיים בציבור שלנו), אבל לא רק שזה בסדר (עם בסיס הלכתי), אלא זה אף מעולה, אדם שעובד קשה זה רק מוסרי שיקבל תמורה כאות הערכה. לחזק את המוטיבציה של שדכן ולשלם לו בעין יפה מאוד. א-ב-ל רק בתנאי שהוא שדכן טוב שמחתן. 

שדכן רע צריך להפסיק לשדך ושדכן טוב צריך לעודד גם כלכלית.

ולהיפך, שדכנים שיודעים שהמשכורת שלהם תלויה בזה, מתחרים אחד בשני על שכנוע רווקים והורים לפנות אליהם, וקנאת שדכנים תרבה חתונה. וזה מהיופי שיש כאשר התנדבויות לא הורסות את השוק. 

אני מניח שיש השלכות לפעולות שלנו. 

שאם נפגע במישהו - יש סיכוי טוב שהוא יפגע. 

ואם נעזור למישהו סביר להניח שנקדם אותו.

ויותר מזה, שיש נכון ולא נכון וטוב ורע, ומה שצפוי ורצוי וכדאי שנעשה ומה שלא.

אם ארגון שידוכים שלוקח כסף, ומציע הצעות, מוכן לומר בקול רם, לכל מי שמשלם ומגיע אליו: "שזה תהליך! זה לוקח זמן, ושלאדם הממוצע יצא חתונה בתוך 30 שנה, למרות שיציעו לו כ200 הצעות שלא יהיו מתאימות, ויקחו ממנו זמן ואנרגיה וישרטו אותו" והרווק בכל זאת יסכים, אז זה משהו אחר.

אבל האם הרווק יודע את זה? האם הוא יודע מה הסיכויים שלו להתחתן דרך ישפה במשך העשר שנים הבאות? בואי נהיה כנים, האם הוא יודע מה הסיכויים שלו? 

אילו הוא ידע שרק 20 זוגות יתחתנו בשנה מתוך 720 רווקים שיגיעו ועוד 3000 שכבר שם, האם הוא עדיין היה משלם? האם הוא עדיין היה מוכן לקבל כל הצעה? ולהקדיש זמן, אנרגיה ושריטות?

רק כנות.

אתה מסתכל על ישפה לפי מספר השידוכים שהם עושים אבל הם עושים הרבה יותר מזה - הם מלווים את התהליך ומנסים ליצור שינוי ציבורי.

לדעתי צריך להפריד את התחום לשני נושאים:

1. יעוץ ולווי של תהליך - וכאן לפי מה שעדי מתארת נעשת עבודה טובה - הבעיה שקשה למדוד את זה.
2. שידוכים - כאן לפי המספרים אין הצלחה גדולה.

לדעתי יש פה מסקנה פשוטה - ישפה צריכה למקד את עצמה בתור אירגון יעוץ כי שם ההצלחה שלהם. לגבי שידוכים לדעתי צריך לעשות חשיבה מחודשת  ואו שכאשר מישהו נרשם לישפה הוא מקבל יעוץ וליווי אבל את החיפוש עושים תוך לווי אבל בכלים אחרים או שצריך להשקיע וליצור מערכת יותר יעילה..

השדכנית/ הארגון/ איכות ההצעות

אני אומרת שמבחן התוצאה תלוי בך

כמה אתה מוכן לנישואין, כמה אתה בוגר, מציאותי, הגיוני בדרישותיך

יוצר קשרים בקלות, מתנהג בדרך ארץ

בעל ענווה, מוכן להכניס מישהו נוסף למרחב שלך

לוקח אחריות על ההתנהגות והמעשים שלך ולא מאשים אחרים

כן, אני משוכנעת שכל עוד משהו אצלך תקוע, לא תצליח להינשא.

כן, תשאל את מי שכבר נישא, וגם את מי שמרוצה בדרך,

וגם אם 200 שדכניות עובדות שנה שלמה בשביל זוג אחד- זה כדאי לי.

אף אחד לא אומר לקבל כל הצעה,

לך כמשודך יש את החובה והזכות לברר ככל שתרצה

וה' יתברך נתן לך שכל לחקור אז תשתמש בו כדי שלא תצא לפגישות מיותרות.

אז אתה יכול להתפלסף עד 120

אבל אני שוב חוזרת ואומרת 250 ש"ח דמי הרשמה זה כלום,

זה לא יותר ממה שאתה מוציא על חשבון הפלאפון שלך, על נסיעות לפגישות,

על קניית כיבוד לבחורה שוב ושוב,  (ולא יותר ממה שאני מוציאה על שלי על שידוכים)

זה בהחלט נבלע בהוצאות החתונה שעומדות עפ"י רוב- לא מתחת ל-50,000 ש"ח

ואני חושבת שמי שחושב שזה בזבוז או שהוא שילם לשווא טועה בתפיסה.

ולו כלפי שמיא- לומר שאני רוצה....

(דרך אגב אם מישהו לא מרוצה ומבקש את כספו חזרה בד"כ מחזירים לו)

אני מרגישה שאתה מתחפר בעמדותיך ובאמת לא מעוניין להקשיב ולקבל,

אני עניתי לך רק בשביל שאחרים ישמעו קול נוסף ולא תרפה את ידיהם סתם

וגם בשביל חובת המחאה, על כל אותם ארגונים ואתרים מעולים שזכויותיהם גדולות

אבל כיוון שאתה לא מקשיב, אני לא בטוחה שכדאי שאוציא זמן יקר על פולמוס באוויר

כמו שכתבתי אני מודע להצלחה שלך ושל ישפה בתחום היעוץ - אבל איך תסבירי שהצלחת לקדם מישהו למצב שהוא ממוקד בחיפוש וגם מצליח בקשר אבל בסופו של דבר את השידוך הוא מוצא במקום אחר?

לדעתי יש בעיה בשיטת השידוכים שמבוססת על מאגרי נתונים וזה מכמה סיבות:

1. אשליה של ריבוי אפשרויות -אדם נוטה להיות בררן כשהוא חושב שיש לו הרבה אפשרויות.
2. צורת החיפוש במאגר היא לפי נתונים שלא משקפים -למשל רמה דתית בד"כ מחלקים למספר רמות דתיות שלא כ"כ אומר הרבה - גם כי אם בתוך כל רמה יש כמה גוונים וגם כי קביעה כזאת היא עניין סוביקטיבי ואדם אחד יגדיר למשל מישהו כדתי לאומי וחבר שלו יגדיר את אותו אדם כתורני. בנוסף אנשים למשל מחפשים נתונים נוספים שלא תמיד משקפים - לדוגמה שירות צבאי. גם תמונות שהרבה מנסים להחליט לפי זה לא תמיד משקפות.

  לדעתי ברגע שאדם מנסה להגדיר בצורה טכנית מה שצריך הוא נכנס לשדה מוקשים ואני אתן הקבלה מתחום חיפוש עבודה:

איך מנהל מחליט לחפש עובד? הוא מתחיל להרגיש שיש בעיות ויש חוסר בצוות שלו - בשלב הזה אם הוא או אחד מהצוות מכירים מישהו שיכול לעזור להם ולהשתלב בצוות יש סיכוי גבוה שהם יקחו אותו. במידה והם לא מוצאים הם פונים למישהו מקצועי שיעזור להם (מחלקת כח אדם\ חברת השמה), אותו אדם רוצה לדעת מה צריך לחפש (מה לכתוב במודעת הדרושים) ואז מתחילים לנסות לתרגם את הצרכים לנתונים טכניים - מה ההשכלה המתאימה, ניסיון ועוד. כאן כבר פוסלים הרבה אנשים מתאימים שלא עומדים בנתונים הטכנים ומצד שני מאבדים תכונות חשובות שלא מסוגלים למדוד אצל אדם שלא מכירים כמו יכולת למידה, חריצות ועוד. ישנה גם עוד בעיה - הגורם המקצועי מביא מספר אנשים ואז מתחילים למיין לפי נטונים טכנים שהרבה פעמים לא משקפים (למשל ממוצע בלימודים בד"כ מבטא יכולות שונות מאשר עבודה). המזל של חברה שמחפשת עובד שהיא מוגבלת ולכן היא תתפשר על מישהו.

ההבדל במיצאת בן\בת זוג היא שבנושא כזה אסור להתפשר ולכן אם לא מחפשים נכון החיפוש ימשך הרבה זמן.

הרעיון לדעתי זה להגיע לאדם לפני שמתחילים להגדיר מה מחפשים - וזה עושים ע"י היכרות אישית כי כשמכירים את האדם פחות חשובים הדברים הטכניים רואים שאדם חכם גם אם הוא לא למד באוניברסיטה ושיש לו תכונות טובות גם אם בצבא הוא לא היה במקום כזה או אחר.

הקב"ה מצפה מאיתנו שעשות השתדלות. והרבה פעמים קורה שאדם עושה השתדלות בכוון אחד - וההצלחה באה ממקור אחר, כי:

* מה שאנחנו מקבלים (במקרה הזה זיווג) מגיע מהקב"ה בדרך שהקב"ה יבחר

* יחד עם זה תנאי הכרחי לקבל את השפע מהקב"ה הוא ההשתדלות שלנו, והקב"ה מודד אותנו במאמצים ולא בתוצאות.

אם יש לך שתי הצעות עבודה כשבאחת מהם השכר יותר גבוה מה תקחי את הגבוה הוא הנמוכה?

לדעתך אפשר באותה מידהלקחת את הנמוכה - הרי הפרנסה מהקב"ה?

לדעתי חלק מהשתדלות זה לבחור בדרך שניארת לנו יעילה ולכן אם השיטה לא יעיה נחפש שיטה אחרת.

גם אצל חרדים יש כל מיני, פשוט מי שנמצא מחוץ למגזר פחות רואה את השונות והמגוון וזה נכון לגבי כל אדם מחוץ לכל מגזר. למה כל התאילנדים/כושים/סינים/יפנים נראים כמעט אותו דבר?? הכרות גוררת הבחנה בדקויות.

חבר'ה ...

פול גז בניוטרל זה לא להבחין ב 22 הסיבות שיש לרווקות מאוחרת 

אם יש מישהו שלא בודק עם עצמו מה הוא יכול לשפר בהקשר ל 22 הסיבות שלו - כנראה שלא ממש יעזור לו להיפגש עוד ועוד

אפשר לקרוא לזה שריטה, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות לא מחמיאים

העיקר הוא שאף אחד לא אשם בזה בעצמו, אבל כמעט כולם יכולים לשפר משמעותית את ההצלחה שלהם 

הנה ראשי פרקים של 22 הסיבות 

1. חוסר אמונה ביכולת שלך להתחתן

2. דמיון - החתן שלי צריך להיות כמו אחי/רב שלי/אבא שלי וכו'

3. אמונה שזוגיות היא לא טובה עבורי כי הא כובלת את החופש שלי

4. מריבה טפשית בדייטים שגרמה לקשר להיפסק

5. להגיע לדייטים ללא הכנה מתאימה 

6. פסילת אנשים בגלל סיבות שאינן נוגעות כלל לחיים המשותפים

7. חלומות רומנטיים חסרי קשר למציאות 

8. שיקוע עמוק ב"אקס" קשר מהעבר

9. חוסר פניות רגשית להקמת קשר

10. יאוש מהסיכוי שלך למצוא 

11. חוסר רצון או חוסר ידע כיצד לגשר על פערים

12. תלותות ברמה גבוהה בבן הזוג

13. כעסים פנימיים על העולם 

14. חוסר סבלנות לקצב הנדרש לפיתוח קשר

15. הגעה לפגישות בגלל "אין לי מה להפסיד" 

16. פחד מפני זוגיות

17. פחד מדחייה 

18. חוסר גמישות 

19. ביקורתיות עודפת על בן הזוג

20. חוסר הקשבה במהלך הדייטים

21. לא להיות מי שאת/ה כדי שזה צליח

22. ציפייה שזה יהיה כמו שזה "אמור" להיות כאילו שיש כללים

אם אתם רוצים תחפשו בגוגל את ביה"ס לזוגיות מוצלחת בהשראה יהודית, ואשמח לעזור לכם זכיתי לעזור להמון אנשים... יש המון תוכן בחינם באתר שעזר לאנשים להתחתן 

ובקרוב אחשוף את אחוז ההצלחה שלי, שברוך ד' עוברים את כל מי שכתוב בכתבה הזו בהליכה... 

אלה לא אחוזי הצלחה של שידוכים אלא שחרור של אנשים מהגורמים לרווקות ואז התוצאות מגיעות... 

אלה אחוזי הצלחה של רבונו של עולם....

אני ברוך ד' עובר בהליכה בתוצאות שלי את כל הארגונים שם

מצער לחשוב שעשרות ומאות אנשים שמתנדבים בארגונים יקרים אלו מגיעים רק לתוצאות שכתובות שם

רק שאצלך הם לא בוכים על 250 ש"ח

בכתבה על ישפה בבשבע האחרון, הארגון ישפה בעצמו אומר את אותם הדברים. 

הייתי מלקט ציטוטים נבחרים בכדי להראות כמה המאמרים והמסקנות שלנו דומים, אבל זה לא באמת נצרך.

יאמר לשבחו  של ישפה שנמסה לשפר 

אבל לדעתי ללא מערך הדרכה מובנה ומקצועי גם 800 שדכנים לא יעזרו....

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו