אני דווקא חושב שהגעת למקום מאוד חיובי. ואני צריך להיזהר במה שאני אומר משום שאיני בטוח שהם נכונים לגביך ואולי ההיקש שלי אינו נכון.
החברה דורשת ממך התנהגות מאוד מסויימת. את צריכה לדבר על דברים שלא תופסים אצלך חלק חשוב בחיי היומיום, והאמת שלא בא לך בכלל לדבר עליהם. את נדרשת להציג ולשחק לפי מה שאת חושבת שנכון בעיני החברה כי את מניחה שזה החוק בדייטים ופגישות.
אבל די, נמאס לך לעשות את אותו דבר בדיוק עם כל בחור, לספר לו את אותם סיפורים, אותם אמונות, אותם חוויות וכל דבר אחר.
ודבר נהדר הוא ההתעייפות שלך.
הוא מלמד אותך שאת עושה דברים שאינם טבעיים ואינם תואמים אותך, וההתעייפות מהווה את המוטיבציה להתחבר לעצמך, מעין קול קורא לעשות את מה שאת רוצה לעשות.
צאי לפגישה עם בחור ותנסי אחרת, תעשי מה שאת רוצה לעשות איתו, ודברי איתו על מה שאת רוצה, נסי לתת לעצמך להיות שם בפגישה, ואני בטוח שכל דבר שחשוב לך - יעלה ויופיע בסופו של דבר.
העייפות הזו צועקת לך ששלטון זר מעלייך, שלטון שאינו טבעי ושאינו מתחבר לרצון הפנימי שלך.
לא רק שהפסקה אינה התשובה אלא שהיא פוגעת, היא נותנת מנוחת זוטא ואז דוחפת אותך שוב לאותה שורה של עבדים שבונים מכפייה פירמידות בארץ אחרת במקום מרצונך את האידיליה שלך.
ההצעה שלי - תשתחררי, תרגעי, ותתחברי לעצמך ותעשי מה שאת רוצה לעשות איך ומתי שבא לך. תחזירי את עצמך לסיפור, ולא עוד רובוט בשירות החברה.
הצלחה וסיעתא דשמיא