>>>חוצות היוצר<<<בת שמש

קצת על עצמי בתור עצמי:

בת 18 וקצת, רק סיימה שמינית בכפר פינס וכבר השירות נושף בעורף. נהנית ממוזיקה טובה, ספרות טובה, חברים טובים ואוכל טוב.

ג'ינג'ית בנשמה, לפעמים גם בשיער- תלוי במוזה

ואוהבת את עצמה ואת החיים, בדרך כלל.

עורכת באתר "פסיפס" וחברה בצוות מדהים.

 

קצת על עצמי בתור אמנית:

קצת כותבת, קצת מציירת, קצת מוזיקאית

ומאמינה בכוחן של המילים יותר מכל.

חיכיתי לרגע שתהיי את פה על הבמה.ליבי

כיף.

 

עוד יגיעו השאלות

|חושש|בת שמש
הווהווו...הסנה-בוער

מה את מעדיפה- לקרוא, לכתוב: פרוזה או שירה?

איך הדת נכנסת ביצירה שלך- אם היא נכנסת? עד כמה את מרגישה שזה מגביל אותך? מעצים אותך?

בתור יוצרת בפסיפס- את מרגישה שהיצירות שלך והסגנון שלך השתנה בעקבות החשיפה פה?

בתור עורכת- האם זה גורם לך לבקר את עצמך בצורה חריפה יותר?

האם את קוראת יצירות גם בשביל הכיף, או שאת לא יכולה לעשות את זה בלי לחשוב על הפן המקצועי של העניין?

איך אפשר להביע חזק יותר רגשות לדעתך- כתב או ציור?

 

זהו לבינתיים, אני עוד אחזור ^.^

תפציצי, למה לא. זה לא פוגע בכלל |כאוב| בת שמש
רפץ!! ארררג. |מרגיש ירוק|בת שמש

מה את מעדיפה- לקרוא, לכתוב: פרוזה או שירה?

מעדיפה לקרוא פרוזה, וגם לכתוב, אבל מוצאת שלפעמים הרבה יותר קל לי לכתוב שירה [ג'אנק ארט]

איך הדת נכנסת ביצירה שלך- אם היא נכנסת? עד כמה את מרגישה שזה מגביל אותך? מעצים אותך?

לא נכנסת. אני לא רואה א תעצמי כדתייה, ולכן- לא מוגבלת מהבחינה הזו בשום מצב.

בתור יוצרת בפסיפס- את מרגישה שהיצירות שלך והסגנון שלך השתנה בעקבות החשיפה פה?

כמובן. לא כתבתי בכלל לפני שהגעתי הנה. תמיד נחמד להעתיק סגנון כזה או אחר..

אני מאמינה שרק ככה אפשר לבנות סגנון משלך.

בתור עורכת- האם זה גורם לך לבקר את עצמך בצורה חריפה יותר?

למרבה הבושה, לא. אני ביקורתית מאוד בלי קשר, כך שקשה לי להוסיף על הבקורתיות שכבר יש בי.

האם את קוראת יצירות גם בשביל הכיף, או שאת לא יכולה לעשות את זה בלי לחשוב על הפן המקצועי של העניין?

בטח. בעיקר סיפורת, אבל אחר כך גם מבקרת

איך אפשר להביע חזק יותר רגשות לדעתך- כתב או ציור?

כתב, כמובן. ציור הוא עסק מבלבל כל כך. אתה אף פעם לא יודע האם הצייר בכלל התכוון להעביר משהו או שהכל בראש שלך.

אוהו,יורבית

בת שמש בכבודה ובעצמה מוציא לשון

 

מממ. שאלות.

הציור והמוזיקה משפיעים על הכתיבה שלך איכשהו? או הפוך?

סתם מעניין אותי - כשאת מתחילה לכתוב סיפור, יש לך את כולו בראש?

תגובות שאת מקבלת - משמחות? משנות משהו?

יש מישהו שמשמש לך מודל, או שאת שואבת ממנו השראה? [מעבר ליוצרים בפסיפס.. ]

מתייצבת בפקודה ;)בת שמש

הציור והמוזיקה משפיעים על הכתיבה שלך איכשהו? או הפוך?

לא מאמינה בקשר לציור, אבל כמובן שהמוזיקה. אני מקפידה מאוד על משקלים מסויימים ועל כמעט- חריזות, כי זה נעים לי באוזן וכי אני יכולה לדמיין איך זה נשמע.

סתם מעניין אותי - כשאת מתחילה לכתוב סיפור, יש לך את כולו בראש?

לפעמים כן, לפעמים לא. "עד שתחפץ" התחיל כמשהו אחר בכלל, אבל מהפרק השני ידעתי. "שתיקה רועמת" היה ברור מההתחלה, וכך גם סיפור ארוך מאוד שאני עובדת עליו עכשיו.

תגובות שאת מקבלת - משמחות? משנות משהו?

הי, תלוי ממי! סתם. תמיד משמח לקבל פידבק חיובי- וזה המקום להודות לגדול וקטן על התגובות המושקעות לכולם- וביקורת בונה תמיד עוזרת ונותנת נקודות מבט נוספות.

יש מישהו שמשמש לך מודל, או שאת שואבת ממנו השראה? [מעבר ליוצרים בפסיפס.. ]

יש אנשים מעבר ליוצרים בפסיפס?

אני מניחה שלא, אין אדם כזה.

מעניין- איך הגעת להיות עורכת בפסיפס?הרהור

הגעת פעם ליצירה שכתבת וראית אותה שיקרית לגבי ההווה?

הגעת פעם ליצירה מלפני זמן ארוך וראית אותה ילדותית?

את רואה את עצמך מפסיקה לכתוב יום אחד?

מה גורם לך לפרסם יצירה/ לא לפרסם אותה?

 

(מיחזור זה חשוב: )

 

אם היית מפרסמת הכל בספר, מה היה שמו? ואיך הייתה נראית ההקדשה (אם הייתה כזאת)?

בעולם הלא וירטואלי, אנשים  סביבך קוראים את זה? משפחה? הם יודעים על זה שאת כותבת?

 
איזה דבר הכי פיתח את הכתיבה שלך? 
 
אני חושבת שעם כל זה שהקורדינציה שלי שואפת ל0 חפרתי יותר מיידי |בתהליכי גמילה|
 
>>>בת שמש

מעניין- איך הגעת להיות עורכת בפסיפס?

בעזרת קשרים מאוד קרובים עם צוות העריכה ותזמון מדוייק

הגעת פעם ליצירה שכתבת וראית אותה שיקרית לגבי ההווה?

כן, כמובן. אתה תמיד כותב דברים שמשתנים. אני אף פעם לא מפסיקה להשתנות בעצמי, להתבגר [מקווה], לפתח קשרים מסויימים ולנתק אחרים, וכמובן שגם זוויות הראיה שלי את העולם משתנות.

הגעת פעם ליצירה מלפני זמן ארוך וראית אותה ילדותית?

וואו, כן. אבל היא באמת היתה ילדותית!! מצחיק אותי שבגיל חמש עשרה, כשעוד הייתי ילדה קטנה וטפשה, התיימרתי לכתוב כאישה.

את רואה את עצמך מפסיקה לכתוב יום אחד?

פעם הייתי כותבת המון, היום כבר פחות. אבל אני לא רואה את עצמי מפסיקה לכתוב, אף פעם אף פעם אף פעם.

מה גורם לך לפרסם יצירה/ לא לפרסם אותה?

סיבות לחוסר פרסום הן בעיקר אם התוכן של היצירה לא מתאים לפסיפס או אם הן אישיות מדי ואנשים יזהו פרטים אישיים מאוד. לפעמים ישנן יצירות שאני פשוט לא מרגישה צורך לפרסם. אני מרגישה שהן טובות אצלי, בדיוק ככה. אבל אין לי בעיה שיקראו אותן.

אם היית מפרסמת הכל בספר, מה היה שמו? ואיך הייתה נראית ההקדשה (אם הייתה כזאת)?

המממ. שאלה קשה. אולי משהו בסגנון של יהודה אטלס. הוא משורר מדהים.

הקדשה- למי? למה? |מבולבל|

בעולם הלא וירטואלי, אנשים  סביבך קוראים את זה? משפחה? הם יודעים על זה שאת כותבת?

משפחה יודעת, אבל לא קוראת. החברות קוראות חופשי.
איזה דבר הכי פיתח את הכתיבה שלך? 
האתר, כמובן. וקשריים רגשיים עמוקים, כמו אצל כולנו.
נו טוב,גדול וקטן
אם השם שלי השתרבב איכשהו, אני מרגיש חובה להשתתף ...
אז דבר ראשון תודה, וגם כנראה שבת לא מעודכנת מספיק כי פשוט אין לי זמן וראש להגיב כמו שצריך...
וקצת שאלות: אמרת שיצירות ישנות שלך ילדותיות. את מפחדת שעוד כמה שנים תסתכלי כך על יצירות שבת כותבת עכשיו?
לפעמים כתבת כתגובה (גם אם לא רשמית) או בהשפעת יצירה אחרת של יוצר אחר- באתר או במקום אחר? ואיזו יצירה? ולמה?
האם יש סגנון שהיית רוצה לאמץ לעצמך אבל את לא מצליחה? איזה?
מה את עושה אם עלית על שורה מצויינת באמצע הלילה במיטה?
אוקיי מספיק בינתיים...
וסחטיין לכל המארגנים של הפרוייקט ולכל המשתתפים בו ולכל השואלים ולכל וכו'...
אסף.
בעע.בת שמש

אמרת שיצירות ישנות שלך ילדותיות. את מפחדת שעוד כמה שנים תסתכלי כך על יצירות שבת כותבת עכשיו?
יכול להיות. מפחדת? לא. אנשים משתנים. אבל בהחלט יכול להיות.

לפעמים כתבת כתגובה (גם אם לא רשמית) או בהשפעת יצירה אחרת של יוצר אחר- באתר או במקום אחר? ואיזו יצירה? ולמה?
כן, כמה פעמים. היה שיר שכתבתי בעקבות שתי תמונות מאוד דומות מבחינת העיצוב והתוכן שעלו לאתר בערך באותו הזמן..

/Mosaic/Read/8057#59300

בתגובות יש קישור לתמונות.

/Mosaic/Read/9036

זה, שנכתב אחרי סיפור של מישהו על האינטרנט. לא זוכרת מי ומה.

האם יש סגנון שהיית רוצה לאמץ לעצמך אבל את לא מצליחה? איזה?
הייתי רוצה שהכתיבה הפרוזאית שלי תהיה פחות עניינית ויותר רעיונית, אבל אני לא מצליחה. זה מנוגד לאופי שלי..

מה את עושה אם עלית על שורה מצויינת באמצע הלילה במיטה?
לא מתעצלת, קמת אחת ושתיים וכותבת שיר שלם

שאלה: (לא בדקתי אם שאלו לפני זה...)ימית1

למדת כתיבה באופן רציני?

ז"א מסודר או שבמשך השנים הכתיבה השתפרה וכו...

במשך השנים [3 וחצי!] השתפרתי. בת שמש
את רואה את הכתיבה כתהליך מטהר?הרהור
לא.בת שמשאחרונה

נראה לי שהכתיבה רק גורמת לי להתחפר עמוק יותר בתוף הבאסה שעליה אני כותבת..

אבל לעפמים, בעצם, זה כן משחרר.

נשמע שהיה שווה פה פעםאני הנני כאינני

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes: Convenient Access to Quality Medicationdonaldjohn

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

האמת.אנונימי (פותח)

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

העלה לי חיוך.כְּקֶדֶם

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

...אנונימי (פותח)אחרונה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

היושעלמת חן

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

את מכוונת אולי לפרוזה וכתיבה חופשית?אנונימי (2)
לאעלמת חן
היה פורום שנקרא שירים, אני כמעט בטוחה בזה
יש את זה:כי קרוב.
עבר עריכה על ידי כי קרוב. בתאריך י"א בשבט תשפ"ד 08:17

פורום שירים

הוא נטוש למדימבולבלת מאדדדדאחרונה

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

תמיד זוכרת אותך, לא צריך חודש או יוםסתוית סימה

בס"ד

 

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

...אילת השחראחרונה

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍

טוב, פה בטח אין אף אחד שמסתכל, ובכל זאת..אני הנני כאינני

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

 

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

 

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

 

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

ב"ה, בהשגחה אלקית, עכשיו כבר לא כ"כ מפריע לפרסם.אני הנני כאינני

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

 

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

 

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

 

תם, ועוד אשלים עם זה.

מה זה לדעתכם יוצר טוב?yaeli1989

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?

 

אולי יעניין אותך