ולדבר עם ההורים..

שמכירים אתכם ויש להם יכולת השפעה על הוריכם..

אתם מוכרחים להוכיח להם שאתם מסוגלים..!

אתם לא הראשונים!

ותמיד להאמין שהכל לטובה! ושיהיה בסדר!!

ב"הצלחה!

את זה זה ואת יודעת שהוא בחור טוב באמת(כלומר ההורים לא מתנגדים בגלל האופי של הבחור..)

אז אין מה לעשות אפילו בתורה כתוב שלא חייב להקשיב להורים!

שיהיה בהצלחה תנסי לשכנע אותם אבל לא בשביל זה מתחתנים! בהצלוחה!!

אולי זאת סיבה הגיונית.

אבל היינו אצל רב וקיבלנו ברכה

והם לא מקבלים את זה..

נכון...אפשר להבין אותם..כי יש להם סיבה..

אבל אפשר לתת לי לחיות...

לפעמים הורים צודקים (מי היה מאמין שיום אחד אני אגיד את זה...)

אולי כדאי לחכות עוד קצת, שההורים יראו שזה לא סתם ככה.

אולי להזמין אותו לשבתות אצלך, או לספר להם כל פעם על דברים שאתם עושים ביחד.

שיראו שיש בסיס ושהסיבה שלהם יכולה להיות טעות...

שלא חייבים להקשיב להורים?

אני חושבת שחלק מהכיבוד זה להקשיב להם...

זה לא משנה מה אני חושב או חושבת כי שולחן ערוך קבע בסימן ר"מ ביורה דעה בדיוק מה הגדרים של כבוד ומורא הורים

תסתכלי שם אולי אפשר דרך רבי גוגל ותראי אם חייב להקשיב לכל מה שהם אומרים

מצד שני הנסיון מראה שבדרך כלל בחלוקי דעות כאלה קשה לשמור על מורא הורים אבל זה בהחלט אפשרי.

זה כמובן בלי להכיר את השואלים

אם יש רב שמלווה אותכם אז כנראה שהוא הכתובת להיות לכם לעזר בתכנון החתונה והתנהלות מול ההורים

כל ההתחלות קשות

והעיקר שיהיו לכם חיים מתוקים

.סליחה על הטעות...

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=500&id=1834&q=#4b פניני הלכה (בסוף הפרק)

כמובן שהתשובה ההלכתית כאן היא רק חלק מהשאלה המעשית. 

אני חושב דבר ראשון שאת צריכה לשבת עם הורייך וכך גם הוא.

ולדבר בגובה העניים כמו אנשים בוגרים ובלי צעקות למשל:

1. תפרטו לי בדיוק מה הן הבעיות שלכם שבגללם אתם לא תומכים?

אתם חושבים שזה כ"כ קריטי בשבילכם? למה?

2. תנסי לשבת איתם ולעבור איתם בעיה בעיה ולפתור אותה.

נגיד אם הבעיה זה הגיל אז תסבירי להם שהוא מאוד בוגר ובשל. וכו'

3. תסבירי להם (בנחת רוח כמובן) שאלו הם החיים שלך וכמו שכשהם היו צעירים הם כמובן לא רצו שהוריהם יתנגדו להחלטתם, כך גם לך זה חשוב שהם ישתתפו בשמחתך.

ואת מעריכה את דאגתם, אך לדאגות יש גבול.  

4. חייבים להשתדל מאוד לא להגיע למצב של הרמת קולות. 

ככל שהשיחה תהיה יותר נינוחה כך היא תניב יותר פירות.

5.ואם ח"ו לא הצלחתם אז אסור שזה יהיה מכשול שיחתוך את החתונה.

אני מאחל לכם שבעז"ה יהיה בהצלחה ומזל טוב ונתבשר בשורות טובות!

מקווה שעזרתי.

בצורה מכובדת..

ולא עזר..

..

תסלחו לי מראש- אבל לא בטוח שההורים כ"כ טועים- והזוג כ"כ צודק.....

ייתכן שאתם עכשיו מאוד בטוחים בקשר ביניכם,

אבל ההורים- ממרומי ניסיון החיים שלהם- יודעים כי גיל 18 לבחור הוא צעיר למדי, לכל הדעות,  ק"ו אם מדובר בבחורה שגדולה ממנו ב-4 שנים.

וגם אני חשבתי בגיל 18 שאני מאוד בוגרת,

כל שנה שעברה מאז- הוכיחה לי כמה טעיתי.......

שה' יכוון את דרכיכם לטוב ביותר עבורכם!!

ברור שכל שנה שעוברת אנחנו מתבגרים יותר - אפילו בגיל 41 אני יחשוב שבגיל 40 לא הייתי מספיק בוגר...

אנחנו מתקדמים בחיינו, אנחנו לא באים להתחתן מושלמים.

אם הבחור מספיק בוגר בגיל 18 אז הוא בוגר, ולא צריך להכניס לראש פחדים שלא אמורים להיות.

ההורים תמיד מפחדים, מתוך הרגשה אמיתית שרוצים שהבת או הבן יתחתנו בצורה נוחה, אחרי צבא ישיבה פלוס תואר בפיזיקה קוואנטית, או לפחות משהו באיזור הזה.

זה רגש אמיתי של ההורים מתוך דאגה אמיתית אבל לא זה השיקולים.

אם אתם מבינים את כל כובד העניין של מה זה להתחתן וכו' תלכו על זה.

בדרכים נעימות, ואם לא הולך אז אין מה לעשות, החיים שלך קודמים לכיבוד הורים שלך.

אני אפילו לא מהאנשים שמצטטים פסוקים.. אז פה זה די בולט "על כן יעזוב וכו'" די לחשוב כל היום בקטנות!

אני מצטערת על כל רגע שעובר מאז שדחיתי החלטה לחתונה בגיל 17!

בגלל חשש מה יאמרו ההורים או לסיים בגרויות.

הייתי אז מספיק בוגרת להתחתן.

[היום גם אמא שלי מצירה על כך]

ברור שהשנים משביחות אותנו בתובנות

אבל הן לא היו מונעות ממני זוגיות מאושרת גם אז.

בינתיים, השנים שעברו והחיפושים - גרמו ליותר נזק מתועלת.

כיון שאני לא מכירה את הנתונים הפנימיים

ואת הסיבות להתגדות ההורים.

רק באתי לתקן את מה שmp7 אמרה ולציין שזה לא גורף.

נומי פרח- מסכימה עם MP7 צדיקה אחותך ובלי לסתור גם עם 310

מקווה שתחליטו ת'החלטה הכי נכונה בשבילכם ושתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך שמחה

אהבה ואמונה אמיתית.

אלירז אמנם נשמע שקל לי לומר לך (סליחה על הניצול"ש

המצב מראה שכרגע את נמצאת רווקה בגילך- אני לא חושבת שזו טעות שלך

שלא התחתנת או שדחית החלטת חתונה אז...

בסופו של דבר עינינים מלכתחילה ידועים למעלה^ אני בטוחה שאם עשית השתדלות

כלשהי (ועשית) אז זה דיי מספיק להבין שלמרות שנראלך שיש נזק מתועלת כרגע

התועלת לא מצויה בעינייך אבל הכל תלוי במבט שלנו לגביי העיניין.

כל כך הרבה אני מכירה שמזמן מתאים להם להתחתן כבר והן רוצות ו- זה לא קורה..

אולי מעבר להתאמה יש עוד דברים?! זה את בטוח יודעת.. סתם רציתי לחזקך אחותי...

נזק מתועלת? את לא יכולה לדעת עדיין.. יש דברים שאף אחד לא יכול להבין עד הסוף.

רוב הדברים הם כאלו.

מקווה שהובנתי ולא הקשתי יותר אוהבתותך.

הקושי קיים ולא בגללך

יש אשם אחד לכל.. - השם! 

לפעמים יש דברים שההורים רואים, מנתחים, מבינים , יודעים מניסיון או מהכירות

שהזוג הצעיר- או צעיר מידי או מסונוור מידי- מכדי לראות ולהבין

לא נשמע פה שההורים מתנגדים על רקע של "שטויות" כמו יעדה או כסף-

אלא יש להם טיעונים יותר רציניים-

שהם לא ידועים לנו מכיוון שפותחת השירשור  לא פירטה לנו... (וזכותה כמובן!)

רק הערה-

"ברכה" מרב- זה לא תעודת ביטוח ולא הסכמה גורפת

אלא סוג של תפילה

צדיקה אחותך - אני לגמרי איתך!

כולם כאן התייחסו רק לקטע של הגיל..

אולי יש מאפיינים אחרים שבגללם ההורים מתנגדים?

בעצם -

אנחנו לא יודעים כלום.

רק את הגילאים...

אבל את לא אמורה לפספס את החתן שלך בגלל מה שההורים חושבים,

זה חשוב להתחשב בדעתם אבל לא במחיר שזה יפגע בך!

תראי אם זה בעניין הגיל אז אפשר להבין את דרך החשיבה שלהם

18 נראה להם מאוד קטן כזה ולא בשל.

אבל זה ממש לא נכון כי זה לא הגיל זה הבגרות!

אני מכירה בחור בן 17 בערך שהוא בוגר כמו בחור בן 23

שבחיים לא הרגשתי שהוא קטן ממני בכמה שנים, כי התייחסתי אליו כאל מישהו בגילי

ואני מכירה זוגות שהתחתנו ממש מוקדם בגילאים האלה ויש לה אחלה זוגיות

הם לא פחות בוגרים ממני על אף הפרשי הגילאים

לפעמים הגיל הוא באמת רק מספר, כדאי שתכניסי את זה לראש של ההורים

אבל אם זה לא מצליח תשקלו טוב טוב את הצד שאתם עושים,

וכן אפשר להתחתן בלי רשות מההורים,

אבל אל תשכחי בסוף ההורים רוצים בטובתכם.

למרות שממש עצוב לי לשמוע על הורים שעושים דברים כאלו.

אם תתמידו ותראו נכונות מלאה, אני בטוח שבסוף משמים יעזרו.

ואוו ממש משמח לשמוע.

א. אני יודעת, מנסיון, עד כמה זה קשה להקשיב להורים/ אנשים קרובים אחרים כאשר מדובר בנושא כ"כ רגיש ואינטימי.

כי מי יודע מה מתאים לי יותר ממני? רק אני יודעת..

זה נכון.

אבל הרבה פעמים יש לאנשים חיצוניים הסתכלות שונה. הסתכלות מעל. ומזה אסור להתחמק.

את לא חייבת לקבל את דעת ההורים. בסופו של דבר זו החלטה שלך.

אבל להקשיב לטענות שלהם ולשקול אותם- זו חובה. לדעתי.

ב. זו בדיוק נק' המבחן שלך ושל הבחור.

מה טיב הקשר שלכם, במיוחד עכשיו בנק' הקושי עם ההורים?

אתם מאוחדים? אתם מוכנים להתחתן בכל מחיר, גם אם זה אומר שלא תקבלו עזרה ועידוד מההורים?

כואב לי בשבילך. באמת..

שתהיה לך ס"ד עצומה, בשורות טובות.

רק טוב. אמן.

שלום לך,

בשבילך נרשמתי לפורומים ואני מקווה שאצליח להיות לעזר, בעייזר...

אני נשואה 10 שנים ולמרות שזו לא תקופת חיים זה מאפשר להתחיל לקבל איזושהיא תמונה, מניסיון שלי וניסיון של הסביבה...אני סבורה שהגיל הוא לא פקטור- בואי נשים אותו בצד. מה שנשאר זה מה אתם עושים עכשיו בחיים, איך אתם רואים- כל אחד לעצמו את דרכו בהמשך החיים, והאם יש לכם ערכים משותפים משמעותיים וראיית עולם דומה או משלימה. נדלקה אצלי נורה אדומה כשקראתי שאמרת שההורים לא מוכנים לפגוש אותו. אם זה המצב- לא פלא שאין על מה לדבר. אין על מי לדבר!!

הם לא מכירים, לא רואים בעיניים את הבחור, אני רוצה להניח שהם לא רואים את -טיב הליכותיו, לא שומעים את חיתוך דיבורו , לא מתרשמים, בצורה ההגיונית ביותר , מאופן מחשבתו- אז מה בדיוק הם פוסלים?

לכן אמרתי- חסרים פרטים.

מעניין אותי גם כמה ילדים אתם במשפחה, איזה מקום את בין הילדים, מה היה אופי הקשר בינך לבין ההורים לאורך השנים, זה עניין מורכב כל העסק הזה ו:

א- אני לא מקנאה בך לרגע.

ב- את בסיטואציה מאד מאד מאד מורכבת. מאד טעונה, וככל הנראה כרגע- בעלת משמעות גורלית. ולכן:

ג- הייתי ממליצה לך- עכשיו- למצוא יועצת, פסיכולוגית, מחנכת, מרצה,אשה מבוגרת נבונה מאד- שתוכלי להתייעץ איתה, לנתח את המצב וללכת לכיוון של החלטה. קחי בחשבון שזה יקח זמן. כמה פגישות ועל פני תקופה. זה בסדר.עדיף לפעול נכון ולאט.רב אחד, ידוע ככל שיהיה, לא מספיק. לא לך- מבחינת הליווי והייעוץ, ולא להורייך, מבחינת הליווי שהם יצטרכו כדי "לשחרר" אותך ולאפשר לך ללכת עם בחיר ליבך.

ושורה תחתונה:

הורים לא קובעים את החתונה. לא היום, לא מחר, ולא עוד 20 שנה. אבל- אוי לבת שהייתה בקשר טוב/סביר עם הוריה במשך השנים, ולא מאזינה ובוחנת את עצותיהם, ואוי להורים שלא "רואים את החתן" לפני שהם מהינים בנפשם לכפות את בתם בכל דרך שכשרה בעיניהם להפנות עורף בקשיחות לבחור בעניין  כל כך כל כך!!!! רציני, וחשוב.

תגידי תהילים בלי סוף.

אל תנסי לשכנע אותם יותר.

ותחפשי עזרה עבורך.

תעשי הליכות בין ערביים, ואל תחפשי תשובות בפורומים.

תבקשי מהשם רחמים והכוונה.

אי אפשר עם ההורים- ואי אפשר בלעדיהם.

בהצלחה.

איך y.s. נהיה כזה לבבי...)

(Y-S ברוכה הבאה לפורום. לא הבנתי מה המשפט "אל תחפשי תשובות בפורום" אשמח להסבר ארוך...

ובגלל שאת חדשה נגלה לך שיש כינוי דומה לשלך- Y.S. תביני ואל תתבלבלי...)

תודה על ההסבר. אז באמת רואים שאני חדשה...

ב"אל תחפשי תשובות בפורומים" התכוונתי שצריך להיזהר לא לקבל החלטה כל כך גורלית באופן וירטואלי- כלומר:

בערבו של יום- מי שיישאר במציאות ליד נומי פרח זה ההורים שלה, ואיתם היא תצטרך להתמודד לאורך חייה, ויש איזה שהוא סיכון בלנסות למצוא תשובה מוקלדת מאיזו דמות רחוקה שלא מכירה אותך, לא ראתה אותך, לא יודעת עליך כלום חוץ ממה אתה מרגיש - כרגע, בשניה שלחצת על המקשים- ואני חוששת מקבלת החלטת הזויות שלא פוגשות את המציאות הקרה פנים אל פנים, אלא מתוך גחמות ילדותיות של "החברים שלי באינטרנט שיכנעו אותי".

אני מסכימה שאפשר לקבל כיווני מחשבה גם מאנשים שלא מכירים אותך ושאתה לא מכיר אותם- הרי אנחנו קוראים ספרים... אבל מחר, מחרתיים, עוד חצי שנה, עוד שמונה שנים- מי שיהיה (בתקווה) שם בבוקר שבו נומי פרח (שלצורך העניין אני לא מכירה את הבגרות שלה)תקלוט שהיא אולי קיבלה החלטה מאד מאד שגוייה בתוך נסיבות וירטואליות של עצות מכל מיני "נשמות טובות" כמוני, זה לא אני, זה ההורים שלה. אז כדאי שאת ההתמודדות האמיתית היא תעשה בעולם הקר- לא בפורומים.

בריאות והצלחה.

כי עכשיו שפירטת- אני לא רק מסכימה- אלא

אני חושבת שכתבת משו מאוד חשוב ונכון תמיד

כל מה שנכתב בפורום- הוא בעירבון מוגבל ביותר

כי מכירים רק את מה שנתב- לא מה שמסביב במכלול החיים,

לכן לכל אדם צריך להיות שכל ועצמאות לעשות מה שנראה לו נכון- לעשות כי זה נכון גם אם לא חשבתי על זה בעצמי- ולא לעשות "כי מישו אמר לי"

וברוכה הבאה לפורום

בס"ד

אבל ההורים שלך מכירים אותך כבר 22 שנה

ובעלי נסיון, ופחות מסנוורים

ולכן לא הייתי ממהרת בכלל לשלול את ההצעה שלהם

[ואני די מסכימה איתם, למען האמת]

בן 18? מה הוא עשה בחיים?

יש לו מקצוע? תעודת בגרות?

עשה צבא?

גברים משתנים בגיל הזה לאין ערוך...

משתנים, מתבגרים.

פתאום תמצאי את עצמך- אישה בת 23- בוגרת ואחראית- עם הילד שלך

פלוס הילד בן ה19 שיש לך בבית.

אגב, כמו שאמרה הצדיקה- ברכה מרב זה לא (!!) תעודת ביטוח או הסכמה גורפת-

זה סוג של תפילה.

שתשכילי למצוא את הדרך הטובה והנכונה בשבילך.

גם אני פה מהנשואות ה"זקנות" ואולי לא תרצי לשמוע מה יש לי לומר. אבל אני בכל זאת אומר:

אני מכירה כמה זוגות נשואים מקסימים בהם הגבר צעיר מהאשה בכמה שנים. אבל בכולם הנישואים היו אחרי גיל 20 לשניהם. וזה כן פקטור. אפילו אם לטענתך הוא בוגר מאוד. סבבה מעולה. אבל אין מה לעשות, דברים שרואים משם (גיל 20+) לא רואים מכאן (גיל 19-) ובגילים האלה פער של 4 שנים הוא כן יותר מדי.

ההורים שלכם כנראה מכירים אתכם קצת. טיפה. ואם הם מתנגדים כ"כ בתוקף כנראה יש דברים בגו. לפעמים, רק לפעמים, צריך לפתוח כאלה אוזני פיל גדולות ולשמוע, ממש לשמוע מה ההורים אומרים ולמה.

גם אני כמעט התארסתי עם בחור צעיר ממני בשלוש שנים. ובאמת היינו בטוחים ורצינו להתחתן. אבל אי שם עמוק בלב קינן לו קצה קצהו של ספק-ספקון-ספקונצ'יק...   וב"ה שהזמנתי אותו לשבת, ואז צפו ועלו המון דברים שעד אז היו בקטן מתחת לפני השטח. ואני לא ידעתי את נפשי. כבר כ"כ רציתי להתחתן, ואיתו. או כך לפחות חשבתי עד אותה שבת. במוצ"ש אחרי שהוא נסע והבית נהיה שקט, נכנסתי למטבח ואבי ישב שם והאזין לרדיו. אמרתי שאני צריכה לשאול אותו משהו והוא סגר את הרדיו והקשיב. שאלתי: "אבא, תגיד לי בבקשה בכנות, מה אתה חושב על מתושלח? זה זה? הוא בשבילי?" אבא שלי לא אמר מילה רק עשה כזה לא ענק עם הראש. ואני נשמתי לרווחה. הרגשתי שירדה לי אבן ענקית מהלב. ב"ה שהוא ענה ככה, ובפשטות, ובשקט. כי אם היה עונה משהו כמו: "אני לא מתערב, את כבר ילדה גדולה" או אפילו צועק עלי: "תגידי השתגעת לגמרי?" אולי הייתי עושה להם דווקא, אולי לא היה לי אומץ לחתוך והיום הייתי אשה נשואה ואומללה.

גם את מי שהיום הוא בעלי יקירי הבאתי למדורת ל"ג בעומר משפחתית במטרה לא מוצהרת שאם מישהו מזהה משהו אצלו שמדליק לו נורה אדומה שיגיד לי. לא במדורה, אח"כ...  וב"ה היה רק שמחה ואחרי שבועיים החלטנו, אחרי חודש התארסנו.

נומי יקרה, לפעמים כן כדאי להקשיב להורים. ובאמת שיהיה לך רק טוב בחיים.

בוא בוא חמוד
בוא תיתן נשיקה לדוד
כן תחייך ותגיד
נעים נעים מאוד
ואם תבוא לבקר
קנה לו מתנה
בחתונה שלך
בבר מצווה שלך
בברית מילה שלך
הוא יתן לך מעטפה

אל תסתובב עם הרבה
כסף בכיסים
ואם דופקים אצלך
אל תפתח לזרים
אם תמצא איזה חפץ חשוד
אז תברח מיד
אל תאמין לאף אחד
כאן כל חבר בגד
לא כמו אצלנו בבגדד
פה כולם משקרימ'ך כל הזמן

רק תשמע לנו
שמע להורים
יש לנו הרבה
ניסיון בחיים
באנו כולנו למדינת ישראל
שתסתובב חופשי
ותהיה מאושר
שתעשה חיים
אז למה אתה כאן לא נזהר

אל תצרף את הקוד
לכרטיס אשראי
וגם אם אין אף שוטר
לנהוג לאט כדאי
אל תתקרב לסמים ולמפוקפקים
אתה תישאר בריא
עם ביטוח לאומי
אתה תישאר בחיים
למרות שכבר קרו מקרים
בטרמפים אתה תיזהר
שלא יהיה חבלן
ותברר מי נוהג
כי זה עולם מסוכן
אם אתה יוצא אל הקרב
קח מעיל דובון
והוא ישמור אותך
שים ת'דיסקית שלך
שיזהו אותך
ותילחם בביטחון

רק תשמע לנו...

אם אתה יוצא לטיול
במדינה זרה
אז את המגן דויד שלך
תחביא בתוך החולצה
זה מסוכן שידעו
שאתה מכאן
אם ישאלו אותך
תגיד שאתה מיוון
תגיד שאתה מסודן
שלא יעשו לך עניין

רק תשמע לנו...
שתהיה חופשי
ותהיה מאושר
שתעשה חיים
ותהיה מאושר
שנהיה גאים
ותהיה מאושר
אז למה אתה לא נזהר

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.