ולדבר עם ההורים..

שמכירים אתכם ויש להם יכולת השפעה על הוריכם..

אתם מוכרחים להוכיח להם שאתם מסוגלים..!

אתם לא הראשונים!

ותמיד להאמין שהכל לטובה! ושיהיה בסדר!!

ב"הצלחה!

את זה זה ואת יודעת שהוא בחור טוב באמת(כלומר ההורים לא מתנגדים בגלל האופי של הבחור..)

אז אין מה לעשות אפילו בתורה כתוב שלא חייב להקשיב להורים!

שיהיה בהצלחה תנסי לשכנע אותם אבל לא בשביל זה מתחתנים! בהצלוחה!!

אולי זאת סיבה הגיונית.

אבל היינו אצל רב וקיבלנו ברכה

והם לא מקבלים את זה..

נכון...אפשר להבין אותם..כי יש להם סיבה..

אבל אפשר לתת לי לחיות...

לפעמים הורים צודקים (מי היה מאמין שיום אחד אני אגיד את זה...)

אולי כדאי לחכות עוד קצת, שההורים יראו שזה לא סתם ככה.

אולי להזמין אותו לשבתות אצלך, או לספר להם כל פעם על דברים שאתם עושים ביחד.

שיראו שיש בסיס ושהסיבה שלהם יכולה להיות טעות...

שלא חייבים להקשיב להורים?

אני חושבת שחלק מהכיבוד זה להקשיב להם...

זה לא משנה מה אני חושב או חושבת כי שולחן ערוך קבע בסימן ר"מ ביורה דעה בדיוק מה הגדרים של כבוד ומורא הורים

תסתכלי שם אולי אפשר דרך רבי גוגל ותראי אם חייב להקשיב לכל מה שהם אומרים

מצד שני הנסיון מראה שבדרך כלל בחלוקי דעות כאלה קשה לשמור על מורא הורים אבל זה בהחלט אפשרי.

זה כמובן בלי להכיר את השואלים

אם יש רב שמלווה אותכם אז כנראה שהוא הכתובת להיות לכם לעזר בתכנון החתונה והתנהלות מול ההורים

כל ההתחלות קשות

והעיקר שיהיו לכם חיים מתוקים

.סליחה על הטעות...

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=500&id=1834&q=#4b פניני הלכה (בסוף הפרק)

כמובן שהתשובה ההלכתית כאן היא רק חלק מהשאלה המעשית. 

אני חושב דבר ראשון שאת צריכה לשבת עם הורייך וכך גם הוא.

ולדבר בגובה העניים כמו אנשים בוגרים ובלי צעקות למשל:

1. תפרטו לי בדיוק מה הן הבעיות שלכם שבגללם אתם לא תומכים?

אתם חושבים שזה כ"כ קריטי בשבילכם? למה?

2. תנסי לשבת איתם ולעבור איתם בעיה בעיה ולפתור אותה.

נגיד אם הבעיה זה הגיל אז תסבירי להם שהוא מאוד בוגר ובשל. וכו'

3. תסבירי להם (בנחת רוח כמובן) שאלו הם החיים שלך וכמו שכשהם היו צעירים הם כמובן לא רצו שהוריהם יתנגדו להחלטתם, כך גם לך זה חשוב שהם ישתתפו בשמחתך.

ואת מעריכה את דאגתם, אך לדאגות יש גבול.  

4. חייבים להשתדל מאוד לא להגיע למצב של הרמת קולות. 

ככל שהשיחה תהיה יותר נינוחה כך היא תניב יותר פירות.

5.ואם ח"ו לא הצלחתם אז אסור שזה יהיה מכשול שיחתוך את החתונה.

אני מאחל לכם שבעז"ה יהיה בהצלחה ומזל טוב ונתבשר בשורות טובות!

מקווה שעזרתי.

בצורה מכובדת..

ולא עזר..

..

תסלחו לי מראש- אבל לא בטוח שההורים כ"כ טועים- והזוג כ"כ צודק.....

ייתכן שאתם עכשיו מאוד בטוחים בקשר ביניכם,

אבל ההורים- ממרומי ניסיון החיים שלהם- יודעים כי גיל 18 לבחור הוא צעיר למדי, לכל הדעות,  ק"ו אם מדובר בבחורה שגדולה ממנו ב-4 שנים.

וגם אני חשבתי בגיל 18 שאני מאוד בוגרת,

כל שנה שעברה מאז- הוכיחה לי כמה טעיתי.......

שה' יכוון את דרכיכם לטוב ביותר עבורכם!!

ברור שכל שנה שעוברת אנחנו מתבגרים יותר - אפילו בגיל 41 אני יחשוב שבגיל 40 לא הייתי מספיק בוגר...

אנחנו מתקדמים בחיינו, אנחנו לא באים להתחתן מושלמים.

אם הבחור מספיק בוגר בגיל 18 אז הוא בוגר, ולא צריך להכניס לראש פחדים שלא אמורים להיות.

ההורים תמיד מפחדים, מתוך הרגשה אמיתית שרוצים שהבת או הבן יתחתנו בצורה נוחה, אחרי צבא ישיבה פלוס תואר בפיזיקה קוואנטית, או לפחות משהו באיזור הזה.

זה רגש אמיתי של ההורים מתוך דאגה אמיתית אבל לא זה השיקולים.

אם אתם מבינים את כל כובד העניין של מה זה להתחתן וכו' תלכו על זה.

בדרכים נעימות, ואם לא הולך אז אין מה לעשות, החיים שלך קודמים לכיבוד הורים שלך.

אני אפילו לא מהאנשים שמצטטים פסוקים.. אז פה זה די בולט "על כן יעזוב וכו'" די לחשוב כל היום בקטנות!

אני מצטערת על כל רגע שעובר מאז שדחיתי החלטה לחתונה בגיל 17!

בגלל חשש מה יאמרו ההורים או לסיים בגרויות.

הייתי אז מספיק בוגרת להתחתן.

[היום גם אמא שלי מצירה על כך]

ברור שהשנים משביחות אותנו בתובנות

אבל הן לא היו מונעות ממני זוגיות מאושרת גם אז.

בינתיים, השנים שעברו והחיפושים - גרמו ליותר נזק מתועלת.

כיון שאני לא מכירה את הנתונים הפנימיים

ואת הסיבות להתגדות ההורים.

רק באתי לתקן את מה שmp7 אמרה ולציין שזה לא גורף.

נומי פרח- מסכימה עם MP7 צדיקה אחותך ובלי לסתור גם עם 310

מקווה שתחליטו ת'החלטה הכי נכונה בשבילכם ושתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך שמחה

אהבה ואמונה אמיתית.

אלירז אמנם נשמע שקל לי לומר לך (סליחה על הניצול"ש

המצב מראה שכרגע את נמצאת רווקה בגילך- אני לא חושבת שזו טעות שלך

שלא התחתנת או שדחית החלטת חתונה אז...

בסופו של דבר עינינים מלכתחילה ידועים למעלה^ אני בטוחה שאם עשית השתדלות

כלשהי (ועשית) אז זה דיי מספיק להבין שלמרות שנראלך שיש נזק מתועלת כרגע

התועלת לא מצויה בעינייך אבל הכל תלוי במבט שלנו לגביי העיניין.

כל כך הרבה אני מכירה שמזמן מתאים להם להתחתן כבר והן רוצות ו- זה לא קורה..

אולי מעבר להתאמה יש עוד דברים?! זה את בטוח יודעת.. סתם רציתי לחזקך אחותי...

נזק מתועלת? את לא יכולה לדעת עדיין.. יש דברים שאף אחד לא יכול להבין עד הסוף.

רוב הדברים הם כאלו.

מקווה שהובנתי ולא הקשתי יותר אוהבתותך.

הקושי קיים ולא בגללך

יש אשם אחד לכל.. - השם! 

לפעמים יש דברים שההורים רואים, מנתחים, מבינים , יודעים מניסיון או מהכירות

שהזוג הצעיר- או צעיר מידי או מסונוור מידי- מכדי לראות ולהבין

לא נשמע פה שההורים מתנגדים על רקע של "שטויות" כמו יעדה או כסף-

אלא יש להם טיעונים יותר רציניים-

שהם לא ידועים לנו מכיוון שפותחת השירשור  לא פירטה לנו... (וזכותה כמובן!)

רק הערה-

"ברכה" מרב- זה לא תעודת ביטוח ולא הסכמה גורפת

אלא סוג של תפילה

צדיקה אחותך - אני לגמרי איתך!

כולם כאן התייחסו רק לקטע של הגיל..

אולי יש מאפיינים אחרים שבגללם ההורים מתנגדים?

בעצם -

אנחנו לא יודעים כלום.

רק את הגילאים...

אבל את לא אמורה לפספס את החתן שלך בגלל מה שההורים חושבים,

זה חשוב להתחשב בדעתם אבל לא במחיר שזה יפגע בך!

תראי אם זה בעניין הגיל אז אפשר להבין את דרך החשיבה שלהם

18 נראה להם מאוד קטן כזה ולא בשל.

אבל זה ממש לא נכון כי זה לא הגיל זה הבגרות!

אני מכירה בחור בן 17 בערך שהוא בוגר כמו בחור בן 23

שבחיים לא הרגשתי שהוא קטן ממני בכמה שנים, כי התייחסתי אליו כאל מישהו בגילי

ואני מכירה זוגות שהתחתנו ממש מוקדם בגילאים האלה ויש לה אחלה זוגיות

הם לא פחות בוגרים ממני על אף הפרשי הגילאים

לפעמים הגיל הוא באמת רק מספר, כדאי שתכניסי את זה לראש של ההורים

אבל אם זה לא מצליח תשקלו טוב טוב את הצד שאתם עושים,

וכן אפשר להתחתן בלי רשות מההורים,

אבל אל תשכחי בסוף ההורים רוצים בטובתכם.

למרות שממש עצוב לי לשמוע על הורים שעושים דברים כאלו.

אם תתמידו ותראו נכונות מלאה, אני בטוח שבסוף משמים יעזרו.

ואוו ממש משמח לשמוע.

א. אני יודעת, מנסיון, עד כמה זה קשה להקשיב להורים/ אנשים קרובים אחרים כאשר מדובר בנושא כ"כ רגיש ואינטימי.

כי מי יודע מה מתאים לי יותר ממני? רק אני יודעת..

זה נכון.

אבל הרבה פעמים יש לאנשים חיצוניים הסתכלות שונה. הסתכלות מעל. ומזה אסור להתחמק.

את לא חייבת לקבל את דעת ההורים. בסופו של דבר זו החלטה שלך.

אבל להקשיב לטענות שלהם ולשקול אותם- זו חובה. לדעתי.

ב. זו בדיוק נק' המבחן שלך ושל הבחור.

מה טיב הקשר שלכם, במיוחד עכשיו בנק' הקושי עם ההורים?

אתם מאוחדים? אתם מוכנים להתחתן בכל מחיר, גם אם זה אומר שלא תקבלו עזרה ועידוד מההורים?

כואב לי בשבילך. באמת..

שתהיה לך ס"ד עצומה, בשורות טובות.

רק טוב. אמן.

שלום לך,

בשבילך נרשמתי לפורומים ואני מקווה שאצליח להיות לעזר, בעייזר...

אני נשואה 10 שנים ולמרות שזו לא תקופת חיים זה מאפשר להתחיל לקבל איזושהיא תמונה, מניסיון שלי וניסיון של הסביבה...אני סבורה שהגיל הוא לא פקטור- בואי נשים אותו בצד. מה שנשאר זה מה אתם עושים עכשיו בחיים, איך אתם רואים- כל אחד לעצמו את דרכו בהמשך החיים, והאם יש לכם ערכים משותפים משמעותיים וראיית עולם דומה או משלימה. נדלקה אצלי נורה אדומה כשקראתי שאמרת שההורים לא מוכנים לפגוש אותו. אם זה המצב- לא פלא שאין על מה לדבר. אין על מי לדבר!!

הם לא מכירים, לא רואים בעיניים את הבחור, אני רוצה להניח שהם לא רואים את -טיב הליכותיו, לא שומעים את חיתוך דיבורו , לא מתרשמים, בצורה ההגיונית ביותר , מאופן מחשבתו- אז מה בדיוק הם פוסלים?

לכן אמרתי- חסרים פרטים.

מעניין אותי גם כמה ילדים אתם במשפחה, איזה מקום את בין הילדים, מה היה אופי הקשר בינך לבין ההורים לאורך השנים, זה עניין מורכב כל העסק הזה ו:

א- אני לא מקנאה בך לרגע.

ב- את בסיטואציה מאד מאד מאד מורכבת. מאד טעונה, וככל הנראה כרגע- בעלת משמעות גורלית. ולכן:

ג- הייתי ממליצה לך- עכשיו- למצוא יועצת, פסיכולוגית, מחנכת, מרצה,אשה מבוגרת נבונה מאד- שתוכלי להתייעץ איתה, לנתח את המצב וללכת לכיוון של החלטה. קחי בחשבון שזה יקח זמן. כמה פגישות ועל פני תקופה. זה בסדר.עדיף לפעול נכון ולאט.רב אחד, ידוע ככל שיהיה, לא מספיק. לא לך- מבחינת הליווי והייעוץ, ולא להורייך, מבחינת הליווי שהם יצטרכו כדי "לשחרר" אותך ולאפשר לך ללכת עם בחיר ליבך.

ושורה תחתונה:

הורים לא קובעים את החתונה. לא היום, לא מחר, ולא עוד 20 שנה. אבל- אוי לבת שהייתה בקשר טוב/סביר עם הוריה במשך השנים, ולא מאזינה ובוחנת את עצותיהם, ואוי להורים שלא "רואים את החתן" לפני שהם מהינים בנפשם לכפות את בתם בכל דרך שכשרה בעיניהם להפנות עורף בקשיחות לבחור בעניין  כל כך כל כך!!!! רציני, וחשוב.

תגידי תהילים בלי סוף.

אל תנסי לשכנע אותם יותר.

ותחפשי עזרה עבורך.

תעשי הליכות בין ערביים, ואל תחפשי תשובות בפורומים.

תבקשי מהשם רחמים והכוונה.

אי אפשר עם ההורים- ואי אפשר בלעדיהם.

בהצלחה.

איך y.s. נהיה כזה לבבי...)

(Y-S ברוכה הבאה לפורום. לא הבנתי מה המשפט "אל תחפשי תשובות בפורום" אשמח להסבר ארוך...

ובגלל שאת חדשה נגלה לך שיש כינוי דומה לשלך- Y.S. תביני ואל תתבלבלי...)

תודה על ההסבר. אז באמת רואים שאני חדשה...

ב"אל תחפשי תשובות בפורומים" התכוונתי שצריך להיזהר לא לקבל החלטה כל כך גורלית באופן וירטואלי- כלומר:

בערבו של יום- מי שיישאר במציאות ליד נומי פרח זה ההורים שלה, ואיתם היא תצטרך להתמודד לאורך חייה, ויש איזה שהוא סיכון בלנסות למצוא תשובה מוקלדת מאיזו דמות רחוקה שלא מכירה אותך, לא ראתה אותך, לא יודעת עליך כלום חוץ ממה אתה מרגיש - כרגע, בשניה שלחצת על המקשים- ואני חוששת מקבלת החלטת הזויות שלא פוגשות את המציאות הקרה פנים אל פנים, אלא מתוך גחמות ילדותיות של "החברים שלי באינטרנט שיכנעו אותי".

אני מסכימה שאפשר לקבל כיווני מחשבה גם מאנשים שלא מכירים אותך ושאתה לא מכיר אותם- הרי אנחנו קוראים ספרים... אבל מחר, מחרתיים, עוד חצי שנה, עוד שמונה שנים- מי שיהיה (בתקווה) שם בבוקר שבו נומי פרח (שלצורך העניין אני לא מכירה את הבגרות שלה)תקלוט שהיא אולי קיבלה החלטה מאד מאד שגוייה בתוך נסיבות וירטואליות של עצות מכל מיני "נשמות טובות" כמוני, זה לא אני, זה ההורים שלה. אז כדאי שאת ההתמודדות האמיתית היא תעשה בעולם הקר- לא בפורומים.

בריאות והצלחה.

כי עכשיו שפירטת- אני לא רק מסכימה- אלא

אני חושבת שכתבת משו מאוד חשוב ונכון תמיד

כל מה שנכתב בפורום- הוא בעירבון מוגבל ביותר

כי מכירים רק את מה שנתב- לא מה שמסביב במכלול החיים,

לכן לכל אדם צריך להיות שכל ועצמאות לעשות מה שנראה לו נכון- לעשות כי זה נכון גם אם לא חשבתי על זה בעצמי- ולא לעשות "כי מישו אמר לי"

וברוכה הבאה לפורום

בס"ד

אבל ההורים שלך מכירים אותך כבר 22 שנה

ובעלי נסיון, ופחות מסנוורים

ולכן לא הייתי ממהרת בכלל לשלול את ההצעה שלהם

[ואני די מסכימה איתם, למען האמת]

בן 18? מה הוא עשה בחיים?

יש לו מקצוע? תעודת בגרות?

עשה צבא?

גברים משתנים בגיל הזה לאין ערוך...

משתנים, מתבגרים.

פתאום תמצאי את עצמך- אישה בת 23- בוגרת ואחראית- עם הילד שלך

פלוס הילד בן ה19 שיש לך בבית.

אגב, כמו שאמרה הצדיקה- ברכה מרב זה לא (!!) תעודת ביטוח או הסכמה גורפת-

זה סוג של תפילה.

שתשכילי למצוא את הדרך הטובה והנכונה בשבילך.

גם אני פה מהנשואות ה"זקנות" ואולי לא תרצי לשמוע מה יש לי לומר. אבל אני בכל זאת אומר:

אני מכירה כמה זוגות נשואים מקסימים בהם הגבר צעיר מהאשה בכמה שנים. אבל בכולם הנישואים היו אחרי גיל 20 לשניהם. וזה כן פקטור. אפילו אם לטענתך הוא בוגר מאוד. סבבה מעולה. אבל אין מה לעשות, דברים שרואים משם (גיל 20+) לא רואים מכאן (גיל 19-) ובגילים האלה פער של 4 שנים הוא כן יותר מדי.

ההורים שלכם כנראה מכירים אתכם קצת. טיפה. ואם הם מתנגדים כ"כ בתוקף כנראה יש דברים בגו. לפעמים, רק לפעמים, צריך לפתוח כאלה אוזני פיל גדולות ולשמוע, ממש לשמוע מה ההורים אומרים ולמה.

גם אני כמעט התארסתי עם בחור צעיר ממני בשלוש שנים. ובאמת היינו בטוחים ורצינו להתחתן. אבל אי שם עמוק בלב קינן לו קצה קצהו של ספק-ספקון-ספקונצ'יק...   וב"ה שהזמנתי אותו לשבת, ואז צפו ועלו המון דברים שעד אז היו בקטן מתחת לפני השטח. ואני לא ידעתי את נפשי. כבר כ"כ רציתי להתחתן, ואיתו. או כך לפחות חשבתי עד אותה שבת. במוצ"ש אחרי שהוא נסע והבית נהיה שקט, נכנסתי למטבח ואבי ישב שם והאזין לרדיו. אמרתי שאני צריכה לשאול אותו משהו והוא סגר את הרדיו והקשיב. שאלתי: "אבא, תגיד לי בבקשה בכנות, מה אתה חושב על מתושלח? זה זה? הוא בשבילי?" אבא שלי לא אמר מילה רק עשה כזה לא ענק עם הראש. ואני נשמתי לרווחה. הרגשתי שירדה לי אבן ענקית מהלב. ב"ה שהוא ענה ככה, ובפשטות, ובשקט. כי אם היה עונה משהו כמו: "אני לא מתערב, את כבר ילדה גדולה" או אפילו צועק עלי: "תגידי השתגעת לגמרי?" אולי הייתי עושה להם דווקא, אולי לא היה לי אומץ לחתוך והיום הייתי אשה נשואה ואומללה.

גם את מי שהיום הוא בעלי יקירי הבאתי למדורת ל"ג בעומר משפחתית במטרה לא מוצהרת שאם מישהו מזהה משהו אצלו שמדליק לו נורה אדומה שיגיד לי. לא במדורה, אח"כ...  וב"ה היה רק שמחה ואחרי שבועיים החלטנו, אחרי חודש התארסנו.

נומי יקרה, לפעמים כן כדאי להקשיב להורים. ובאמת שיהיה לך רק טוב בחיים.

בוא בוא חמוד
בוא תיתן נשיקה לדוד
כן תחייך ותגיד
נעים נעים מאוד
ואם תבוא לבקר
קנה לו מתנה
בחתונה שלך
בבר מצווה שלך
בברית מילה שלך
הוא יתן לך מעטפה

אל תסתובב עם הרבה
כסף בכיסים
ואם דופקים אצלך
אל תפתח לזרים
אם תמצא איזה חפץ חשוד
אז תברח מיד
אל תאמין לאף אחד
כאן כל חבר בגד
לא כמו אצלנו בבגדד
פה כולם משקרימ'ך כל הזמן

רק תשמע לנו
שמע להורים
יש לנו הרבה
ניסיון בחיים
באנו כולנו למדינת ישראל
שתסתובב חופשי
ותהיה מאושר
שתעשה חיים
אז למה אתה כאן לא נזהר

אל תצרף את הקוד
לכרטיס אשראי
וגם אם אין אף שוטר
לנהוג לאט כדאי
אל תתקרב לסמים ולמפוקפקים
אתה תישאר בריא
עם ביטוח לאומי
אתה תישאר בחיים
למרות שכבר קרו מקרים
בטרמפים אתה תיזהר
שלא יהיה חבלן
ותברר מי נוהג
כי זה עולם מסוכן
אם אתה יוצא אל הקרב
קח מעיל דובון
והוא ישמור אותך
שים ת'דיסקית שלך
שיזהו אותך
ותילחם בביטחון

רק תשמע לנו...

אם אתה יוצא לטיול
במדינה זרה
אז את המגן דויד שלך
תחביא בתוך החולצה
זה מסוכן שידעו
שאתה מכאן
אם ישאלו אותך
תגיד שאתה מיוון
תגיד שאתה מסודן
שלא יעשו לך עניין

רק תשמע לנו...
שתהיה חופשי
ותהיה מאושר
שתעשה חיים
ותהיה מאושר
שנהיה גאים
ותהיה מאושר
אז למה אתה לא נזהר

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי