בס"ד

שלום לכולם,

חזק וברוך על דברי התורה הנכונים כל-כך.

                        בתודה ובברכה

                  שיבנה בית המקדש במהרה

וטוב שיש את ה"איכס" הפשוט שהיזכרת, וגם הפילפול זה בסדר. תמיד היה כך בעם ישראל וזה לא עימעם  את היחס הפשוט.

וגם אני בעניי חשבתי בתחילה - מה פתאום בכלל להתייחס לזה. ואח"כ אמרתי כמו שכתבת, "אמירה יוצרת תודעה" וכו'. יותר מדי דברים ראינו שחשבנו שאין צורך בכלל להתייחס ופתאום נהיו "נושא לדיון" כאילו יש הלכה למעשה אופציות שונות, וכמובן כיום גם יוצאים במהירות לרשות הרבים כדיון לגיטימי..  מה גם שיש כאן ענין של גישה לדרכה של תורה אל נוהגים שמושרשים ולא בכדי.

וכתבת דבר תורה יפה מאד (אם כי האמת - לא פוסקים הלכה לפי דברי תורה מסוג זה... ראיות מהחומש וכו'..  אך זה מבטא את הערכיות של התחושה הנורמלית ובפרט השייכת לזמננו. ודבר כזה הוא "טרום הלכה" וגם פעמים רבות נתון  בסיסי בפסיקת הלכה. כמו שציטטת "לא ראינו ולא שמענו"..)

שואלים ודנים בניחותא, ללא דעות קדומות, ללא רגשות נמוכים למיניהם ונק' מוצא אגואיסטיות. 70 פנים לתורה!

אז אולי אולי אפשרי לדון בזה בצורה אמיתית?! בנחת. באמונת חכמים ואהבת ישראל. בשיח תורני\רגשי אמיתי!

כן, זה אפשרי!

יש אסור

יש מותר

ויש מותר בדיעבד

ויש חומרא לכתחילא

(אני ספרתי פה 4... חסר לך עוד 66 כדי להגיע ל70 פנים לתורה)

א. יש שינויים בהלכה לפי מקומות, זמנים, מנטאליות וכד'. כבר מופיע במשנה למשל הבדלים בין יהודה לגליל. הכי פשוט שאנו מכירים: הבדלים בשעות בין בשר לחלב. 12 שבילים בישראל.

ב. אנו עוסקים בענייני חיים ובזה, גם כשזה לא הלכה, כמובן יש 70 פנים\דעות.

ג. ההלכה במקרה דנן לא כ"כ לטובת דעותייך הבאות לשלול לחלוטין. אני מבין את אלו שלא מתאים להם, אבל שיזכרו שיש כאלו שכן מתאים להם, גם נשים כמובן.

לא בהלכה!

70 זה ביטוי לריבוי. זה כמובן לא חייב להיות 70 בדיוק.

הביטוי "פנים" מדויק - לפנים יש אחידות באיברים אבל יש גוונים ויש תווים שונים

גם בדעות ומעשים (כולל הלכתיים) יש גוונים שונים המשלימים את התמונה הכוללת, כמו 12 השבילים בים סוף וכמו 12 "שבילי" התפילה העולים השמיימה בנוסחים השונים שמבטאים בגוונים שונים את ה"בפנים"...

אפילו בזמן המשנה היו מנהגים שונים עפ"י מנטאליות שונה (למשל בעניין יחוד לפני חתונה בהבדל בין יהודה לגליל - ביהודה הזוג התיחדו לפני חתונה כי שם היה צורך שהזוג יפתח אחד לשני)

הדוגמא הכי מוכרת היא לנו היא בשמירה בין בשר לחלב - באירופה נהגו פחות שעות כיוון ששם בארצות הקרות אוכלים יותר במשך היום וממילא ההפרש בין הארוחות קטן יותר (שזה הקרטריון עפ"י חז"ל)

אם לאשכנזי\ת (למשל, כי הם יוצאי ארצות שלא נשאו 2 נשים) יותר קשה להכיל את הרעיון המדובר כאן , אפשר להבין אותו עפ"י המנטאליות שלו, אבל זה לא יכול לשלול דעות אחרות ובוודאי לא הלכה ברורה, שבמקרה המדובר אין איתה בעיה למי שעיין בסוגיא, גם ל'אשכנזים' כיום.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

- לפני הכל - מהי נקודת המבט הבריאה יותר:

מדוע תוקן חרם זה דווקא בארצות אשכנז?

חדר"ג תוקן יחד עם החרם שלא לגרש אשה בעל כורחה ו2 תקנות אלו נתקנו דווקא בארצות אשכנז בגלל הנוצרים שאינם נושאים 2 נשים ואינם מגרשים בעל כורחה, ותוקן כדי לא להתבלט בין הנוצרים. מובן אם כן (וכפי שכתבו גדולי הרבנים) שחרם זה הוא מיסודו "חוקות הגויים" והוראה שאיננה לעולם.

- נק' מבט בסיסית נוספת:

נכון שהגבר הוא הנושא עוד אשה, אבל במקום לראות זאת כעוד אשה שלו, אפשר במובן הכי טהור לראות את נישואי אשה שניה ככח נשי נוסף בבית, גם לאשה הראשונה, אשר בדורנו הטרוף מתפקדת בנוסף לאשה ואמא , גם עם קריירות \ משרות וכו'. המציאות היום איננה כמו פעם ש"כל כבודה בת מלך פנימה" - ממילא כח נשי נוסף בחברות אמיתית ושיתוף פעולה יכול להוות נכס אדיר למשפחה המודרנית, כמובן עם שותפות של האשה הראשונה גם בתהליך הנישואים הנוספים, מתוך הכרה בתועלות לבית, למשפחה, לבעל, לעם ישראל וכו'.

שוב: ברור שאין הדבר מתאים ו"מדבר" לכל אחד\ת וגם לא נצרך בהיקף מרובה.

הד"ת כל כך מקיף ונכון, הגיוני ונותן הרבה מבטים.

אני לא רציתי לכתוב את זה אבל אני חייבת- אני מתרגשת! באמת..

תודה לך על ההשקעה. על החיפוש וההבנה בדברים.

שנזכה בע"ה לבנות בית של שמחה קדושה אמונה אהבה ורוממות וללכת בדרכים אלו^ תמיד.

שלא נצטרך להכנס לספקות, שלא נצטרך להכנס לניסיונות..

יכולים להגיע...

ניתן לראות מקצתם באתר של "הבית היהודי השלם"

הגויים. גם אם יחשוב שיש להתירו (וכמו שניסה הגר"א והתייחסתי לענין בשירשור). כי אין רב שיכול לחלוק על רבנו גרשום מאור הגולה, שהיה לפני רש"י, ובוודאי לא מי שיעז לכנות את דבריו "חוקות הגויים".

ואין שום בעיה לתקן הלכה בהתאם למצב זמני של המצאות בין נוצרים.

מובן וידוע שהחרם נתקן מקס' לאלף שנים (או אולי רק לאלף החמישי) וזה שאנו מחזיקים בדברים מסוימים ב"שב ואל תעשה איננו ראיה לכלום. וכי בגלל שלא קיימנו תרומות ומעשרות אלפיים שנה - אנו לא עושים זאת כעת?!

בודדים הרבנים שאוזרים אומץ בדורותינו נגד מה שמקובל ב"אופנה" ההלכתית, עיין ערך תכלת, ע"ע הר הבית, ע"ע ענייני ארץ ישראל ועוד דברים רבים. לא פשוט להוציא מתוכנו גלות של אלפי שנים!

[ובעניין המקורות על חוקות הגויים עיין באתר הבית היהודי השלם ודו"ק]

"ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה א' אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו"

שו"ע אבן העזר סימן א

הרמ"א כותב שבמדינות אלו (ארצות אשכנז) התקנה והמנהג במקומו עומד. (גם אבן העזר סימן א)

וגם השו"ע שכותב שהחרם לא פשט בכל הארצות ורבינו גרשום החמיר רק עד סוף האלף החמישי, לא אומר שזה חוקות הגויים אלא להפך, שטוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שישא אשה אחרת על אשתו.

האחרונים שכתבו בעניין - ר' יעקב עמדין (ריעב"ץ) , החת"ס ועוד שדנו והסבירו הלכה ולמעשה, כולל עניין חוקות הגויים כפי שהביא 'אוהב את ישראל'

ריעב"ץ כותב שאין אומה שראויה להרבות בנשים אלא האומה הישראלית!

אותם חוקות הגויים הם התיפיפות נוצרית שמקוננת בתוכנו ורק מביאה לקלקולים גדולים בחברת התרבות המערבית. וכפי שמובא מעין זה בשם הגר"א (הגר"ע מביאו בתשובתו) ואמר הגר"א שדבר זה יקרב את הגאולה, בדיוק כמו אותן נשים צדקניות במצרים שהתאוו לבנים. [ועניין הרווקות הרוצות ילדים הוא די שולי לעומת כל התועלות האחרות לכתחילה ולא כ"היתר"]

נכון, יש דברים בעולם שמגיעים בצורות "נמוכות" או "בדיעבד" אבל אצל הקב"ה אין דיעבד.

נמצינו 'קרחים' הן מההשפעה הנוצרית והן מהתחזקות המוסלמים

"מלבד שלא נתפשטה גזרתו בכל הארצות ולא נתקבלה בכל ישראל,

כי בארצות המערב והמזרח לא חלה כלל רק במדינת אשכנז לבדה וזה מפני חמת המציק שאינן מתירין לאדם לקחת יותר משתי נשים שהוא אצלם לעוון אשת איש יחשב...

אין אומה ראויה להרבות בנשים אלא האומה הקדושה. לפיכך התירה התורה אותן לאיש הישראלי

מפני שאסרה לו הזנות והנאוף.

וגם אשתו אסורה לו בימים רבים של נדה וזבה ולידה למען יוכל עמוד בהן לפיכך לא לחנם התירתן תורה.

וגם כדי להרבות זרע ישראל ובדין שיאסרו האומות עליהן יותר מאחת שבלא"ה הם רבים וא"צ אלא לישוב המדינה.

ומהראוי היה למנוע מלאסור ליהודי שתי נשים משום איסור דבחוקותיהם לא תלכו, רק משום שהוא בשב ואל תעשה

וגם מחמת הסכנה ליהודים השוכנים בין הערלים כשנושאים שתי נשים, הוצרך רגמ"ה לגזור איסור זה שלא מן הדין. "

אם אתה משתמש בזה בתור תירוץ להיות עם עוד נשים (כי עכשיו אסור עם אשתך) ולרופף, שלא לדבר על להרוס, את הקשר ביניכם כי אתה לא מצליח להשתלט על עצמיך אז פספסת את כל המטרה. נראה לי עדיף כבר שתקל עם עצמך בנגיעה ב7 טהורים ולא תפגע כ"כ באדם שאתה אמור לאהוב ולגונן עליו. זה לא עניין של אסור ומותר זה עניין של דרך ארץ, של לפגוע אישית בבנאדם שנותן לך את הכל. תחשוב מה אם בזמן שאתה לא יכול לספק את אשתך היא תלך ותהייה עם עוד גברים??? לא מבחינה הילכתית אלא מבחינה של דרך ארץ, כבוד, ו"אהבת לרעך כמוך" וכו'. תחשוב "רק" על מצב שעובר לה בראש דבר כזה, שהיא מרשה לעצמה לבחון ולהשוות אותך עם עוד גברים, כמה זה יפגע בך?! אם גברים יפסיקו לפזול כל היום לצדדים ולחפש בחוץ במקום לחזק את הקשר עם האשה ולהיות איתה כמה שיותר (גם בראש, גם בלב וגם במעשים), אז אולי הם גם יהיו מספיק מסופקים בשביל ששבועיים הפסקה יעשה להם רק טוב ובאמת ישמר את החשק והמשיכה בינם לנשותיהם. במקום זה הם חושבים על איך לספק את עצמם כשאסור עם האשה וגורמים יותר נזק לעצמם (הגברת התיאבון המיני וחוסר יכולת להגיע לסיפוק) ולנשותיהם (שמאבדות את אמונם בהם)

לכל התנגדים\ות - דעתכם חשובה ומעמידה את הסייגים על מקומם הטהור יותר.

זה ילך עוד יותר טוב שלא בהטפה ולא מתוך דעות נמוכות שבאות לייצג התנגדות, כי טענות כאלו אפשר להפנות רק לנותן התורה שלא אסר זאת. אף אחד לא ממציא כאן דברים משומקום. גם לא גדולים בני זמננו כמו הבבא סאלי ועוד צדיקים. אז אל תהיו קטנים בראיית הדברים, זה באמת יכול לעזור שהדברים שגם ככה באים לעולם ללא התיעצות איתנו, יבואו על הצד היותר טוב וטהור

ז'תומרת, לא עם התוכן, עם הצורה.

זה פשוט ארוך. לא הצלחתי לקרוא הכל...

אולי אח"כ.

ברוך שכיוונתי לדעת גדולים: כאן

אומר לנו רבינו שלמה מפרש התורה לפי הבראשית רבה הקדוש-

מאיפה בא העיניין הזה של שתי נשים?

מתפיסה ירודה ומקולקלת של בני קין! מתפיסה של -אישה לבנים ואישה ליופי. מתפיסה בהמית ירודה של ייצריות

והרי לנו בני אברהם - ברור וידוע

שאישה בת-בנים, אישה שאיתות לידותיה עליה- הרי היא היפה ביותר בעולם! הרי היא אישה של חיים מלאים, של יצירה משותפת

שרק בה יהיה מתקיים "והיו לבשר אחד"

ואת זה ^ יעקב אבינו פספס,

ואם נמשיך להתבונן בדברי התורה הקדושה

בספר דברים- אומר לנו משה רבינו מפי השם-

"כי-תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו-לו בנים, האהובה והשנואה; והיה הבן הבכור, לשניאה."

אומרת לנו התורה- יש לך שתי נשים?

מוכרח שאחת תהיה שנואה!! שאחת תהיה אהובה פחות מהשניה

(וכן רואים אפילו! אצל אימותינו הקודושות כמה רב היה סיבלה של לאה אימנו שכל ימיה על כל בן שנולד- אולי הפעם בעלי יאהב אותי, אולי הפעם יילווה אישי אלי...)

וגם לזה הוא לא ממש התייחס ברצינות, ועוד לקח גם את שפחותיהם, הוא היה שיא התאוותן!!

וברוך השם בדורנו- דור עיקבתא דמשיחא- שכל העולם מתמתק ומתקדם לגאולתו, וגם בחוקות אומות העולם יש בהם תיקון מוסרי גדול -של חוק שלא מונוגמיה- וגנאי הוא להם עיסקי הביוגמיה

כאן מתבקשת הבדיחה הידועה: מה העונש על ביגימיה? עוד חמות

וחס ושלום להם לישראל לאבד את מעמדם הרוחני וקדושת בית ישראל בטיעונים של הבל (או שמא- טיעונים של קין?)

להיות לעיני כל הגויים ירודים ופחותים מכולם, להיות מתירים בפרהסיה להיות שטופי זימה בריבוי נשים וצרות

כך את מגדירה את יעקב אבינו? ושאר גדולי ישראל שטעו בחטא הנורא של ריבוי נישואין, או אולי במקרה יש לזה הסבר שונה..

מורי ורבותי

יש עוד נק' בסוגיה שלא דובר בה עד כה וחשוב לדבר

מיהם המפיצים של המודעה ההיא?

האמת, אם הנושא ראוי לדיון לא משנה כ"כ מי העלה אותו.

נשים רווקות- לך זה לא נוגע, ב"ה נשואה באושר.

שנואשו מלקבל היתר עמ"נ להרות מתרומת זרע- זה בטח פתרון בדרכה של תורה. תרומה של מי? יהודי, גוי, כהן, לוי, ישראל, אולי מתרומה של ממזר שלא יכול לבא בקהל???

והן מחפשות היתר לגבר שממנו יוכלו להרות. האם בשל זה נתיר להן נישואי שתי נשים?

האם את מוכנה לוותר על אישך לטובתן?

או שמא בשל זה ראוי לעודד ולרומם את קרנם של הנישואין התקינים המקודשים של איש אחד לאישה אחת כדת מושה וישראל כמסורתנו מזה דורי דורות----?

וכאילו הדברים סותרים? ודאי ראוי לעודד ולרומם קרנם של נישואין תקינים וומקודשים ובכלל זה ריבוי נישואין.

וראוי בזה גם להתבונן על הצד הרעיוני- בשביל מה להן רצון לבעל- בשביל אישיותו, מידותיו, בניית חיים שלמים איתו- או בשביל לממש דרכו את רצונן לילד?

אכן, בתקופתינו, גם אם אישה מבקשת להתחתן רק על מנת לממש את הרצון שלה לילד יש להעריך אותה על כך. ק"ו אם רצונה להדבק באישה(מפיק ה) מכיון שהוא בשבילה מושלם במידותיו ומעשיו לשם שמים.

(האם נישואין לגבר הן כביש-עוקף-מתיר-תרומת-זרע? האם זה כל תפקידו של גבר בבית???!?!?!)

(ומוכח מילתא שכל הנשים מתנגדות -ואיזה שתאמר שרצונה בכך- ממילא דעתה בטלה אצל כל אדם)

הנשים הנשואות ודאי מתנגדות (רובן ככולן), ואילו את הרווקות שמוצאות פתרון בדרכים עוקפות תורה, לא סופרים, והמיעוט שהשכל הישר שלהן לא מוכן לקבל פתרונות מעוותים (תרומת זרע/להיות עם גבר מבלי להנשא לו) באמת בטלה דעתן...

בשולי הדברים:

ניכר כי את מדברת מתוך הרגש, וכאישה שגדלה בדור שלנו אפשר להבין את הרגשתך. בחרת מה להביא כמו גם שבחרת(אולי בתת מודע) מה לא להביא, והפרשנות שלך מתאימה להפליא לעובדה שאת נקבה. (במילים פחות עדינות- דמגוגיה). 

בהתאם לקישור שהבאתי בראש התגובה, אני מסכים עם הרעיון הכללי שיש (שהתורה רואה כ) ערך מוסף ביחס של חד חד ערכי.

לדעתי, כל הדיון הוא האם לאפשר כחריג (אבל לגטימי) ריבוי נישואין, אין הכוונה לעודד תופעה זו א' מפני שזה לא מתאים לרוב רובינו. ב' כי כמו שכתבתי לעיל יש ערך מוסף בנישואין לאישה אחת. בזה שאנו כחברה לא נאפשר צורה זו של חיים, אנו נעודד ממילא צורות גרועות הרבה יותר. אני לא מבין מה הלחץ של אותן נשים שפויות שלא רוצות בזה, הן תמיד יכולות להתנות בכתובתן שהוא לא ישא אחרת .(כמו שהרבה כתובות מנוסחות).

ת"ח משתדלים ללמוד את הדברים לעומקם, גם רבדים שלא כתובים בפשט.

מה פירוש "שנואה".. האם בכלל לאה ידעה על תוכנית יעקב ורחל או שמא כל ימיה חשבה שהיא המיועדת לו לכתחילה... ועוד..

המעניין הוא שזקני יהודה (כעדותו של שמואל הנביא במגילת רות) מברכים את בועז "יתן ה'.. כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" - האם גדולי הדור מברכים את בועז במשהו שלילי?!

קצת טבע ומדע:

- האדם שייך למשפחת היונקים שבטבעם הם אינם מונוגמים. תפקידם של ישראל עם קדושים לבטא את המגמה הקדושה במציאות הטבעית.

- לפי מומחים , בשנים הבאות תגדל ילודת הבנות עוד יותר , זאת בגלל חולשות גנטיות שתוצאותיהן היווצרות נקבות יותר מאשר זכרים.

- האדם נולד עם יצר טוב - הוא יצר הנתינה והמין שנכנס באדם בגיל מצוות (ולא כמו עיוותים נוצריים שיצר המין הוא רע). גברים מטבעם רוצים לאהוב ולתת גם בצדדים גופניים אלא שטבע האשה מאפשר זאת רק כמחצית החודש. בוודאי בדורות פרוצים יחסית וכשהגבר לא ספון בבית המדרש כל חייו, יסכימו הנשים להסדרים ראויים מאשר שיתן הגבר עיניו (וחלילה יותר מזה) מחוץ לבית. נשים - כפי שלא תמיד גברים מכירים תכונות נשיות, כך גם אתן לא תמיד יכולות להבין תכונות גבריות!

עם משפט כמו:

"ניכר כי את מדברת מתוך הרגש, וכאישה שגדלה בדור שלנו אפשר להבין את הרגשתך. בחרת מה להביא כמו גם שבחרת(אולי בתת מודע) מה לא להביא, והפרשנות שלך מתאימה להפליא לעובדה שאת נקבה."

לא זה בית המדרש שבו חונכתי ובו אני לומדת

לא זה הגישה התורנית שאני רגילה אליה

אין לך את הכבוד המינימאלי ליהודים ויהודיות לדון בתורה ובהלכות

אין לך הערכה מינימאלית ליכולות הקוגנטיביות- שלא לומר הערכה ליכולות הרגשיות- של נשים

ולכן אין לי מה להאריך דיון איתך

שיהיה לך כט"ס

ומאחלת לאשתך שתכניס לחוזה הנישואין שלה סעיף משלים- אם הוא לא קיים כבר בכתובה

נראה כי הנושא הזה טעון עבורך, ולכן את לא מתמודדת שכלית אלא רגשית. אין בכך פסול, זה נורמלי לגמרי.

לדעתי, לא נתת הסבר מניח את הדעת לעובדה שיעקב נשא יותר מאשה אחת, אלא ציינת שהיה בזה קושי ללאה.

"כן רואים אפילו! אצל אימותינו הקודושות כמה רב היה סיבלה של לאה אימנו שכל ימיה על כל בן שנולד- אולי הפעם בעלי יאהב אותי, אולי הפעם יילווה אישי אלי..." 

אולי משום שאני מחזיק ממך בתור "תלמיד חכם" אני מייחס לך התעלמות ממקורות שעלו בדיונים קודמים.

מתגובתה של 'אני ירושלמית' אני למד שלקרא לאישה נקבה זה יכול להשמע כזלזול, אז ממש לא זו היתה כוונתי. ואם נפגעת מכך, אני מתנצל.

דמגוגיה

(זה לינק לויקי. לך תתווכח איתם)

לגבי עירוב רגשות-

קודם כל אני הבאתי פה מקורות מצוטטים במדוייק- א"א להאשים אותי בדיון לא שיכלי

שנית-

יש מצוות אהבת השם- תמיד ביהדות השכל והרגש מעורבבים. יש מצווה להרגיש את המצוות שאנחנו חושבים בשכל.  קוראים לזה אישיות מאוחדת.

אם אתה רוצה לדון על המקורות שהבאת- אני מסכימה בתנאי ש-

א. תשלח לי קובץ וורד באישי

ב. בקובץ יהיו ציטוטי מקורות -ציון ברור של המקור המדוייק למקור (לא כתב הריב"ץ אלא כתב ת"ח שם ספר עמוד או סימן או פיסקא)

ג. ציון בנפרד מכל מקור- את המסקנה ההלכתית ממנו

ואיך מסבירים את יעקוב אבינו?

פשוט מאוד- לבן הארמי. "והנה היא לאה"

(האא אז למה הוא לא גירש אותה? כי הוא היה לפני מתן תורה. א. ב- כי ההיתר שיש לשתי נשים הוא על סוג כזה של בדיאגד- כשאתה מאורס לאחת ומצאת אתעצמך נשוי בטעות לשניה. או למצבים קשים יותר (למשל כשהאישה בתרדמת ר"ל)

מקורות מדויקים ונרחבים ניתן לראות כאן:

http://www.2all.co.il/Web/Sites2/homeje/DEFAULT.asp

בלחיצה על תמונת הרב עולה המקור המדויק (ויש עוד כמובן)

לגבי יעקב:

לא מקובל להסיק מסקנות עפ"י פשט המקרא. יש פרשנים ומדרשים וכו'.

בדר"כ זה לא ממש כפי שנראה לנו במחשבה ראשונה!

כמובן שלא אפשרי להאריך כאן בהכל אבל כדאי להעמיק וללמוד, הן על הסיפורים עצמם- מה שלא כתוב בפשט והן על רבדים נוספים של "איך זה" או "למה זה" וכד', יש התיחסויות.

מה שבטוח שצמצום וירידה למחשבות נמוכות מכל צד שהוא זו איננה הדרך.

בספר נפש החיים עוסק הגר"ח מוולוז'ין בעניין יעקב ונישואיו.

ולאחר ההעמקה, כפי שכתבתי כבר (ויש על כך מאמרים באינ', למשל של הרב מנשה וינר כמדומני) מסתבר שלאה לא ידעה, אולי אפילו כל ימיה, על כך שיעקב לא היה אמור לישא אותה (שזה עניין הסימנם שמסרה רחל - היא באמת מסרה אותם בשלמות בלי לתת הרגשה שהיא היתה אמורה להיות הכלה). כיוון זה מסביר המון דברים בסיפור, הן בעניין ציפיתה לאהבת יעקב ושילווה אליה ועוד ועוד.

לסיכום: הדברים לא פשוטים כפי שנראה במבט ראשון ומאחורי עניינים פשוטים ונמוכים יש עומק רב. בוודאי שאצל מסובב הסיבות גבוה מעל גבוה שומר ומשגיח, שמבחינת האמונה הטהורה אין דיעבדים למיניהם.

מוכר וידוע הוא ששם מדובר כהמשך לאשת יפת תואר - מה שמוביל לאחת אהובה וכו' ולבן סורר ומורה.

לעומת זאת - מקור פשוט שכל הבנים כאן מניחים בתפילין ואולי גם אומרים כל יום בפרשת "והיה כי יביאך":

"וכל בכור בני אפדה" - "וכל" לא יכול להתיחס לבכור יחיד.

אגב,

ידוע לכם כמה נשים היו לבעל השו"ע, לרמ"א, לגר"א, ויבדלחטו"א הרב עובדיה יוסף וכל גדולי דורנו שליט"א (ניחוש אחד בלבד..). הם לא קראו על יעקב אבינו?

אל תיתן למציאות לבלבל אותנו...

הבן איש חי זצוק"ל  (לפני כ100 שנה) כותב בספרו בן יהוידע על מס' בבא קמא פרק ו: "בזמן הקדמונים נהגו רוב בני אדם לישא איש אחד שתי נשים או יותר"

כך גם ידוע למשל על ר' עקיבא שעם כל סיפור האהבה עם רחל , היו לו עוד 2 נשים.

היום החברה הנשית הרבה יותר משגשגת בתוך עצמה ויותר ברת הצלחה מאשר פעם.

זה שחז"ל כינו אשה שניה בלשון "צרה" - אכן, זהו הטבע הראשוני של האשה אבל תפקידנו להתגבר על המידות הנמוכות ולהעלות את המציאות

אולי גם נסיק שחטא אדם וחוה הוא האידאל הגנעדני הראוי?!

המציאות מטבעה מתחילה מביטוי של נפילה , כמו תינוק בתחילת הליכתו (וכמו "מתוך שלא לשמה בא לשמה" וכד')

בדיוק בשביל זה יש תורה שמדריכה את ישראל עם קדושים איך להתנהג במציאות הנבראת ע"י רבש"ע, הן ברגשות והן במעשים וכו'

בטח כל אחד מכיר מצבים שכשיוצאים מה"צלחות" המצומצמות הפרטיות - נפתרות בעיות ואף מגיעים לגדולות.

כמו למשל בזמן של אחדות ואהבת ישראל ללא חשבונות מצומצמים - עם ישראל מגיע רחוק, עיין ערך מלחמת ששת הימים כדוגמא.

מבט כזה יכול להיות גם על אשה נוספת בבית - מה שיכול לפתור קטנוניות ודברים שבשגרה בין בני זוג, מה שנגרם לרוב מענייני מידות ואגו.

אישית הדיון לא ממש מטריד אותי

צריך הרבה יותר מפלפול הלכתי או דיון (אפילו ציבורי) בעניין

זה לא מקובל כבר1000 שנה

זה לא מקובל בעולם (וכן אנחנו מושפעים..)

והמאמצים שיעשו כדי לשנות את התמונה הזו

עדיין פחותים מהתמאצים לעזור לבעיית הרווקות המאוחרת...

אבל יפה הדבר תורה

הצלחתם להוכיח את מה שצדיקה כתבה,

ועוד יותר - את מה שניק כתב.

המשיכו כך!

אגב, אתם לא מדגישים מספיק.

הדרך שלך להוכיח דברים ראויה יותר..

"ריבוי נישואין" למי זה באמת מפריע? ולמה?

בדיון זה אני מניח שברור כי ריבוי נישואין לא בא להחליף את הצורה הבריאה יותר של נישואין כפי שאנו מכירים (אישה לאישה[מפיק ה'] ).

על מי ( או על מה) האפשרות של ריבוי נישואין מאיים?

מי בכלל רוצה להתחתן עם יותר מאשה אחת?

מי עשוי/עלול להפגע מזה? מי מרויח מזה?

מה התורה אומרת על זה? האם יש סיבה אמיתית לחלק בין קיץ לחורף (בין זמן מתן תורה להיום - מה השתנה)?

אנסה לענות אחת לאחת.

על מי זה מאיים? כדי לענות על זה, אבחן בדרך השלילה: על מי זה לא מאיים?

זה לא מאיים:

עלי, ועל כל בני מיני: הזכרים למינהם.

על הנשואות בתנאי שהאיש שלהן לא ישא אחרת אם בתנאי הכתובה ואם בהסכמם נישואין.

על הרווקות שיכולות להגן על עצמן בתנאים.

על התורה שמתירה בפירוש.

על מי זה כן מאיים:

על נשים נשואות בלי התניה בכתובה או בהסכם.

על תרבויות שונות? על אלה שרוצים לקדם פתרונות יצירתיים למימוש עצמי מחוץ למסגרת נישואין.

מי בכלל מעוניין לשאת יותר מאישה אחת?

שאלה טובה, מי באמת? אבל אם נמצא כזה, וזה טוב לו ולהן, מה אכפת לי?

מי עשוי להפגע מזה?

הבעל, הנשים, הילדים, ההורים, השכנים, בעצם כל העולם ואשתו (ונשותיו). חוץ ממני כמובן (אני אדיש).

מי מרויח מזה?

בעיקר עם ישראל. בפרט אותן נשים שלא נמצאו להן פתרון טוב יותר.

מה התורה אומרת על זה?

ניתן להבין כי התורה מבינה את הצורך בזה, מתירה את זה, ועם זה לא רואה בזה אידיאל או צורת חיים עדיפה.

האם יש סיבה אמיתית לחלקבין תקופות שונות?

ממש לא! מאז ולעולם צורת חיים של איש ואישה היו ויהיו עדיפים על ריבוי נישואין.

(כמו יעקב אבינו)

אמנם יש גברים שבאמת העניין לא מתאים להם מבחינות שונות וגם זאת צריך להבין.

כשם שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות ו70 פנים לתורה

וכמובן שכך גם אצל הנשים - יש שירצו לכתחילה (ומהכרות - יש!) ויש שלא מתאים להם.

יש גברים שאולי מעדיפים "חופשות" של כמה ימים מאשה ומאידך יש נשים שמעדיפות כמה ימים של חופשה מבעלה (ולא לטובת הפקרות ופריצות) - גם אלו שיקולים של טובת בני הזוג מנישואים ראשונים שרואים לנכון נישואין לאשה נוספת, מה שיכול לחזק את האהבה גם ביניהם.

בדורנו האשה הרבה יותר גברית בדברים מסוימים וכשיש לידה אשה נוספת היא מחזקת את הנשיות שלה בבית יחד.

ולא להתקיל אותי על מקורות, שמעתי את זה מהרבנית ימימה מזרחי..

בכל אשה יש 4 נשים- כל זוגיות היא ב-4 רמות

יש קשר כמו של אמא לבן

יש אחות לאחיה

יש בת לאבא

ויש אשה לבעלה

ובכל זמן בחיים צריך להתאים.. אפשר לפרט יותר אם תרצה.

[אם כי לפי זה יוצא שיש גם 4 בעלים לכל אשה... מה היית אומר על זה??]

אבל ודאי לא זו הכוונה במקור.

אבל הוא לא הסבר לדברי האר"י, אלא דרש בעלמא.

באמת אשה אחת אולי יכולה למלא את כל הנ"ל, אלא שלצערנו בדורנו הטרוף אם היא מקיימת את 1 מהם בשלמות ובחיובי , מגיע לה פרס נובל. בשיא הרצינות.

זהו בדיוק העניין של השינוי בדורותינו שהאשה יותר "גברית" (ולכן גם עולות מחשבות עקומות ש"אולי גם ירבו להם גברים" הי"ו), אותו שינוי מרחיק את האשה ממרכזיותה הנשית כ"בת מלך פנימה" וגם בביתה היא הרבה פעמים לא מצליחה לשוב לכח הנשי בשלמות.(ואין הכוונה ממש לתפקידים המעשיים בבית).

כך שאותו דרש נהדר ניתן גם להבנה פשוטה ש2 נשים בבית משלימות ומעצימות את הכח הנשי בבית "חוברות אשה אל אחותה"

ואגב, הוזכרה לא מעט סוגיית יעקב ורחל ולאה, אבל שכחנו שרחל ולאה בעצמן הכניסו עוד 2 נשים הביתה מרצונן ולצורך ילודה ואלו הם שבטי י-ה עדות לישראל. משם התחיל עם ישראל!

האם גם עליהם נתפלא איך הכניסו נשים נוספות לצורך ילודה?!

אולי זה מראה מבט שונה מהנקודה שכ"כ הודגשה בעניין בין רחל ללאה?!

אולי באמת אפשר להשיג הרבה יותר ממה שנראה לנו ממבט ראשון?!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t307532#3864417

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t307532#3867928

האם הרמב"ם הוא ספר הלכה?

ד"א אני לא זוכר שטענתי שריבוי נישואין הוא דבר שבשגרה.

הבן איש חי זצוק"ל (לפני כ100 שנה) כותב בספרו בן יהוידע על מס' בבא קמא פרק ו:

"בזמן הקדמונים נהגו רוב בני אדם לישא איש אחד שתי נשים או יותר"

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20084&st=&pgnum=134

את לא צריכה ללכת כ"כ רחוק אחורה. תראי בדור הקודם, שהלכה\מנהג זה לא נפוץ עדיין-

הבבא סאלי ור' יצחק אבוחצירא (רב העיר רמלה-לוד) זצ"ל - שניהם היו נשואים בו זמנית ל2 נשים ומשתיהן יש להם צאצאים. כך גם סבו של הבבא סאלי - ר' מסעוד זצ"ל

וכך גם הרב יצחק נח זצ"ל רב המושב אלקוש בגליל (למרות התנגדות גורמים בעדה החרדית)

די כבר עם הפלפולים! איך אפשר להעלות את זה על הדעת?? אם אתה מתעקש, לך על זה! נראה אם תסתדר.. לא הייתי רוצה להיות נשואה לך.

למה שלא מסתדר לנו בדעותנו ממה שאנו מכירים בחצי קילו מח וכמה שנים עלי אדמות...

או של גדולי ישראל בכל הדורות עד דורנו אנו ממש שמדריכים ואף הלכה למעשה אצלם

נראה לי שבדיוק בשביל זה יש תורה, לא? תורת אמת, ללא פחד.

אהבתי את הנפשת המתופף בהתחלה [ ליד המילה - דום!!]

האמת שגם אני לא מרבה לשאת דברי תורה ואם זה פעם ראשונה אז זה באמת סבבה.

נו.. אולי באמת לאחיך יהיה בעתיד אחות צדקת..

אמנם לקח זמן אבל בסוף קראתי

ונפתח בכבוד האכסניה "ממש דרשה יפה"

הרעיון יפה מאוד ...............ועם המסקנה אני גם מסכים

אגב  דיברת על ההבדל בין תגובות של בנים לבנות בנושא ההלכתי הזה

אז רק נזכיר שהסיבה היא ש  "נשים דעתן קלה"

כלומר הן ישר מכניסות את "דעתן" לחומר הנלמד (בקלות) 

האם זה טוב או לא? תלוי מתי ותלוי את מי שואלים

יש במאמר  כמה נקודות שהייתי שמח לדון בהם אם היתה בזה תועלת

אבל............................................(נסתפק בנקודות כאלה)

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.