למקום של עליונות, וכך להיות דעתניות יתר המידה, מה שיוכל להוביל לוכחנות, חוסר נעימות ובילבול תפקידים..

תודה ליטל!

כי הגבר אמור להיות נושא הדגל, אך אם האישה דעתנית וידה על העליונה- זו בעיה גדולה

אפשר להתבונן בבתים של תלמידי חכמים, שמהם אין חולק על כך שיש הרבה מה ללמוד, ולראות שכך הם פני הדברים: הגבר הוא נושא הדגל, ואין כלל ויכוחים כי כנראה כך דברים צריכים להיות..( כמובן  שאין הגבר יכול להצליח בצורה שלמה לעלות מעלה מעלה אילולא אשתו, אבל זו נקודה אחרת)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כי אני באמת לא הבנתי את זה, עד..

עד שיצאתי עם מישו ממש חכם והרגשתי מטומטמת לידו  [ואני לא בנאדם מטומטם בד"כ.. האמת שתלוי את מי שואלים ] וכל הזמן לא היה לי נעים...

ואז הבנתי את הבנים האלו,  אבל מסתבר שזה לא רק בנים שמרגישים מאוימים, זה גם בנות [או לפחות אני...]

אל תקחו אישית את ההכללה הזו, אבל מה לעשות ובנים הם עם תחרותי. מה זה אומר? שיש תמיד את הרצון לדעת שאתה הכי טוב במשהו.

אבל מה אם הבחורה היא משכילה? יש בטעות הרגשה שהיא יותר. יותר חכמה, יותר מצליחה, יותר....למה?? אפשר לקבל תשובה על זה??

נכון, חשוב שתהיה הערכה הדדית של בני הזוג, אבל זה יכול להיות בתחומים שונים, לאו דווקא שכל "רשמי" וידע אקדמי. יכול להיות שלא יהיה לו תואר, אבל הוא מבין באנשים וברגשות. אולי ממוצע הציונים שלו לא בשמים, אבל הוא יכול לספר לך על כל משנה וגמרא שלמד.

שכל זה לא הכל בחיים, אבל נתקענו בחברה שחושבת שכן. מכאן זו החלטה אישית של כל אחד ואחת- האם אנחנו נשארים בהחלטת החברה בנושא?

סטודנטית23, כאן סטודנטית19, מצטרפת לתהייתך.....בפעם המי-יודע-כמה בשבילי כבר.... =\

על מה בת מסתכלת ברגע שהיא מגיעה לארוע?

עח מה בת חושבת כשהיא יחד עם חברות?

בפסיכומטרי כל אחת היתה עסוקה בציון של חברה שלה..

באופן אישי זה דווקא לא כ"כ מרתיע אותי..

ייתכן שזה יפריע אם היא תהיה הרבה יותר חכמה ממני אבל אני מניח שזה דומה למישהי שתהיה הרבה פחות חכמה ממני..

יצאתי לא מזמן עם מישהי ש"על הנייר" [תעודת בגרות..] היא יותר חכמה ממני וכיוון שלי יש תעודה מעולה יחסית ב"ה, זה היה דווקא נחמד לפגוש מישהי שעקפה אותי...

כאחד שעשה בגרות לא מי יודע מה (...) לא יצא לי אף פעם להרגיש מאויים.

כי זה תלוי בבחורה, אם היא מראה את זה ואיך. אם יש לה שכל, מידות, וגם קצת ענוה- אין סיבה שהבחור ירגיש את זה. (לא נראה לי שבדייטים אמורים להיות הרבה דיונים אינטלקטואלים.) 

וכן, יצאתי עם בנות הרבה יותר חכמות ממני.

אבל אולי זה רק 'לכאורה', כי תעודה מצויינת, ולימודי מתמטיקה לא תמיד מעידים מי יותר חכם, בכל זאת הבייני"ש המצוי עובד רוב היום עם השכל. 

אולי זאת הבעיה של הבנים, הם מגיעים עם עמדה נפשית של מנהיגים, הם אלו שצריכים להוביל את הדייט ואח"כ את הבית, הם אלו שצריכים לקבוע ולהחליט מה יהיה. הם ה'שכל' לעומת ה'רגש'. וכמובן הם לומדים או למדו בישיבה, המוח שלהם עובד יותר טוב, והם יודעים הכל.

אנחנו צריכים לצאת מהחור שלנו, וגם הבנות צריכות לא להראות את זה, זה לא נותן כלום.

[אם מכבדים אחד את השניה, מעריכים וכו']

ולאו דווקא בחכמת יתר או שאר כישורים או הישגים יוצאי דופן שיש לאחד מבני הזוג.

מה שכן -

יתכן חוסר התאמה בגלל הבדלי "מנת המשכל" [נושאי שיחה, תחומי עניין וכדו']

אך לא בהכרח על רקע "האיום על האגו" שמהווה החכמה/ההשכלה של אחד הצדדים.

יתכן חוסר התאמה על רקע "איום אגו" בנושא השכלה\ חכמה של אחד הצדדים

אבל חוסר התאמה מצד "מנת משכל"- כלומר נושאי שיחה תחומי עיניי וכולי- מעט פחות בעייתי

למה?

כי שיחה זה דבר מתפתח

ואגו זה בעיה שמונעת מכל קשר אמיתי להווצר

הניסוח שלי לעיל היה עילג במקצת -

כוונתי היא:

שייתכן שלא תהיה התאמה ביניהם בגלל הפער ב"מנת המשכל",

אך זה לא אומר שחוסר ההתאמה נבע בהכרח בגלל שצד אחד הרגיש מאויים מחוכמתו של האחר..

מקווה שעכשיו אני מובנת

חבר'ה,

חכמה לא קונים באוניברסיטה. זה אולי השכלה שנמצאת שם.

לפעמים דווקא הרחבת השכלה ממעטת את החכמה

השכלה היא התעסקות בנושא לפרטים, יותר חיצונית

חכמה היא יותר פנימית והבנה מדעת

כתב רמח"ל "לעולם יהיו דברי תורה בידך כללים ולא פרטים"

אל תתנו להשכלה לצמצם את חכמתכם

חכמה אמיתית אפשר להשיג לפעמים בשעה אחת

מנסיון

אל תפלו לאופנות למיניהם של תארים ותעודות

לא זה מה שנצרך לחיים

גם לא לכסף

שזה לא יטעה אתכם וגם לא יבלבל אתכם כאילו זה כ"כ נורא (לבנים ה"מאוימים")

יעוץ והרחבה אוכל להוסיף באישי למעוניינים

אחד הדברים שאני שמתי לבבי אליהם- ככל שהגבר יותר חכם- הוא יותר מחפש לכתחילה מישהי חכמה (ולא רק שלא נרתע) וככל שהגבר יהיה פחות חכם (ולא משנה כמה תארים יש לו...) ככה אישה חכמה יותר תרתיע אותו. 

כשאני מבקשת מאדם את "רשימת המכולת" שלו והוא אומר לי ".... חכמה..." זה מוסיף לו נקודות אצלי (כשדכנית).

ויש המון כאלו. ויש המון ששומעים "תואר שני" ומתלהבים. ויש גם כאלו שיפריע להם אם תהיה לה תעודת בגרות..

אבל שני אנשים עם רמה שכלית מאוד שונה - השיחה שלהם תהיה ברמה אחרת, הם לא יבינו לחלוטין אחד את השני, גם בסתם משפטים פשוטים יומיומיים, וזה לא דבר שבנאדם רוצה שיהיה לו כל החיים.

אגב, זה דבר מורגש, תנסה\י לחשוב על מישהו שאתה מדבר איתו הרבה והוא הרבה פחות חכם ממך - איך היחס שלך אליו תוך כדי השיחה?

ישנו סיכוי גבוה שאם היא משכילה זה בגלל תרבות המערב-מה שמעיד על טפשות.

("הן יראת ה' היא חכמה")

הההשכלה עלולה לגרור אדם לא מספיק חכם לטפשות של תרבות המערב.

אשה משכילה-יש יותר סיכויים שהיא עושה את זה בגלל תרבות המערב, מאשר הסיכויים שגבר עושה את זה בגלל תרבות המערב.

אנשים חכמים-גם אם תחומי העיסוק שלהם שונים, תחומי העניין שלהם שווים. גם אם רמת המשכל שלהם שונה.

אני רוצה להתחתן עם אשה חכמה, לא אכפת לי מה רמת המשכל שלה, וגם לא כמה תארים היא עשתה...אם היא חכמה-כל אלו חסרי משמעות (משמעות מהותית, מבחינה טכנית-דווקא עדיף משכילה-כי היא תוכל לעזור בפרנסת הבית אם יהיה בכך צורך).

איום\פחד ושות' באים ביציאה מאזור נוחות\נכות

זה מעולה שהן משכילות, אלא שגברים לא רגילים לזה ולכן יש יציאה מאזור נוחות וכו'

כמובן שבנות "משכילות" צריכות להתנהג עם זה בחכמה ובדעת!

"חכמת נשים בנתה ביתה..."

"ואת צנועים חכמה"!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אני קר אמרתי מאיזה עמדה /חור הם באים.

ברור שזו לא עמדה נכונה, והיא לא יכולה להחזיק הרבה זמן.

למרות שיש בה משו מן האמת, בכל זאת יש תפקידים בבית. הכל בא משניהם, אבל עדיין יש גבר בבית.

ב"ה

את המוח.
 

ואם הם לא רוצים זוגיות, אז אחפש לי מישהו אחר.

גם אני הגעתי בדיוק להרגשה הזו

עושה תואר במקצוע ראלי, חרשנית, תולעת ספרים - גם של ספרי קודש וכו'

יש כאלו שזה מפחיד אותם!

ומה שהכי כואב לי - שלפעמים הם לא שמים לב, אבל...

1. מה שהם לומדים בישיבה לא פחות חכם - ואולי אפילו הרבה הרבה יותר (לא ממש הרשו לי להיכנס אבל כך שמעתי.. )

2. גם אם עכשיו הבחור בישיבה, יום אד הוא יצא משם (בע"ה...) ואז - הפתעה!! הוא ילך לעשות תואר ואולי אפילו במשהו שממש ממש עולה עלי (פיזיקה בטכניון? הנדסה גרעינית ב...? חקר החלל וה... באוניברסיטת טרנביצבובה???)

וחוץ מזה - תואר (של הבחורה) יכול מאוד לעזור בפרנסה, במיוחד בשנים הראשונות...

האמת שאני ממש מלבטת בגלל זה אם לעשות תואר שני...

(לפתוח שרשור חדש?)

תעשי מה שמתאים לך מותק,

בלי להתחשב במה שבנים יאהבו ברעיון,

אם יש לך דבים שאת רוצה לעשות  בחיים,

לא חוסמים כי יש בנים שיש להם בעיות וזה מבהיל אותך-

מי שלא יכול לקבל אותך איך שאת,

נראלי עדיף שלא..

כי הרי הרצונות שלך לא ייעלמו עם הכרותך את עלם החמד...

אני אישית מתכננת לעשות תואר שני, אין לי שום בעיה לומר את זה,

ואני גם לא מתגאה בזה, או נעלית בגלל זה, זה פשוט משו שאני רוצה..

כמו ללמוד לנגן, כמו ללכת לטיול כייפי.. זה חלק מהרצונות שלי, זה הכל.

לא איום ובטח שלא בסדר גודל גרעיני....

.....

חוצמזה השם ברא בעולם מספיק בחורים חכמים וענווים- ככה שלכל סיר יש מכסה

("מזווגים לו לפי מעשיו"- גם מעשים של לימודים...)

דווקא מישהי כזו נשמעת לי לפעמים הרבה יותר מאשר מישהי עם בגרות "בסדר".

למרות שאני תמיד אומר שהציון במתמטיקה לא קובע בכלל...

ויש חכמים שעשו 3 יחידות ויש כאלה שלא חכמים כ"כ ועשו 5...

זו שיצאתי איתה, סיימה מתמטיקה בכיתה י' בציון חלומי והתחילה כבר תואר בזמן התיכון[אבל הפסיקה בגלל כל מיני סיבות..] וזה ממש לא הפריע לי ואפילו ההיפך...

ראו ערך "חלף עם הרוח", בצורה שבה סקרלט מנתחת את הגברים סביבה.

באופן אישי, אני מאוד אוהב ומתרשם ורוצה- מישהי משכילה.

וכמה שיותר הרי זה משובח.

להם שהיא עלולה להשקיע בקריירה על חשבון הילדים.

כן בעולם שלנו עדיין יש את התפיסה שאישה צריכה להיות בבית,

אישה צריכה לדעת פחות מהגבר, לגבר צריך להיות יותר דיעה

האישה צריכה להיות אישה טובה ולהיות בבית.

תראי אישה משכילה זאת גם אישה שיש לה דיעה!

וגברים צריכים להרגיש שהם חכמים וחזקים מספיק,

וחוכמה ודעתנות לא נתפסת כמשהו שצריך להיות משוייך

לאישה אלה משייכים את זה יותר לגברים.

אישה דעתנית ומשכילה עדיין נראת לחלק מהאנשים חריגה!

אישה דעתנית ומשכילה לא מושכת בעיני חלק מהגברים

בסופו של דבר חלק מהגברים מעדיפים שקט,

לא רוצים להרגיש פחות בגלל החוכמה והדעתנות של האישה

זה פוגע להם ממש באגו!

בשבילם אישה היא בעיקר רגש, עדינות והכלה

ודעתנות, השכלה וכדומה הם תכונות גבריות

לדעת חלק מהגברים, וזה דבר שצריך לעקור מהשורש.

רק בשנים האחרונות נכנסו למשל הרבה מנהיגות,

הרבה נשים שנכנסו לעמדת השפעה

עד אז אישה הייתה קטנה בטירוף לעומת גבר

במשך שנים יעדו את החוכמה לגברים,

בת חכמה שעושה עם זה משהו

זה היה חריג ומוזר בעיני הסביבה.

זה עדיין מוזר לאנשים מסוימים

שיש נשים שהן מנ"כליות של חברה,

(כמה נשים שהם ראשות ממשלה ישנם בעולם

לעומת גברים? מספרים קטנים

וגם אז מחשיבים אותן לכוחניות)

הסביבה תופסת אישה כזאת

ככוחנית, חכמה מאוד ומאיימת

ואם גבר הוא מנכ"ל אז זה נראה טוב לגמרי

לא יתפסו אותו בצורה שלילית כמו אישה

כי התפיסה אומרת שלגבר מותר,

ואישה המקום שלה ברגש, ובדברים אחרים

ולא היא לא יכולה להיות מנהיגה טובה.

רק תראו במציאות של היום איך בנות מציגות את עצמם,

כמה שפחות חכמות, כמה שפחות דעתניות

ואיך הן מפחדות להציג את זה שהן לומדות תואר שווה

ויש להם דיעה ומה להגיד.

אז אני אישה דעתנית, מי שזה מפחיד אותו

שיבדוק למה זה מאיים כל כך על האגו שלו.

וחשוב לי להדגיש שמה שאני כותבת כאן

זאת אוכלוסיה מסויימת ממש לא הרוב.

מה טוב כ"כ בלהיות משכילה?

אם את רוצה להיות משכילה בשביל הפרנסה, או שלמדת הרבה דברים שעניינו אותך ונהיית דעתנית-אז בסדר, אני מבין, ולא מוצא בזה בעיה.

אבל אם רצית להיות דעתנית ומשכילה-ולמדת במיוחד בשביל זה...אז את משקיעה בדברים טפלים-וזה מה שמרתיע גברים.

גם גבר שלומד כדי "להיות דעתן ומשכיל"-הוא סתם אהבל.

זה לא הופך אותך לחשובה יותר אלא לפחות חשובה,

-שנא':"וילכו אחרי ההבל ויהבלו".

אין בזה שום רע, אנשים מכבדים

את הדעה שלי והחוכמה שלי

וגם מתרשמים ממנה.

אבל אני כמובן התביישתי בה פעם,

כי בת שמביעה את הדעה שלה בקול

ומשמיעה דברי חוכמה זה לא בסדר

זה מה שאני הרגשתי,

לא משנה שמרצים והרבה אנשים

התרשמו מהידע שלי,

אני תמיד התפדחתי

שיצאתי חכמה ודעתנית ליד אנשים

כי מה אני חכמה כמו בנים?

היה תקוע לי בראש שאישה צריכה

להיות פחות חכמה ופחות עם דיעה

לבנים מותר ולי אסור להתבלט.

כי תראו מה עושים היום לאישה

עם דיעה וחוכמה,

אני לא המצאתי את זה

שזה מאיים על אנשים.

אחר כך גדלתי והבנתי שגם לי מותר

לא פחות מבנים,

והשכלה תמיד חשוב לרכוש,

לא בשביל פרנסה אלא בשביל הנפש.

אני  אישית לא בחרתי ללמוד לתואר,

כי יש דברים שמתאימים לי יותר

אבל אישה צריכה להיות

עם השכלה ודעה בעיני.

 את יכול לחשוב שזה תפל,

זכותך לגמרי לחשוב ככה

זה לא ישנה למי שרוצה ללמוד

היית שואל אותו דבר אם הייתי גבר?

לא גבר שלומד לא חושבים לרוב 

שהוא מתעסק בשטויות.

לא אני לא פמיניסטית,

אבל יש דברים שמרתיחים אותי!

לא השכלה זה לא שטויות,

ולנשים מותר להיות משכילות,

וללמוד בשביל להיות כאלה

ומותר להם להיות בעלות דיעה

לא פחות מגברים

אנחנו לא חיים כבר בתקופות אפלות

להזכירך!

לא טוב לך, אני מכבדת

לך תחפש אישה בהתאם להשקפות שלך

אבל אל תשאל מה כל כך טוב בהשכלה,

תגיד שאתה לא רוצה שאישתך

תהיה כזאת.

אני לא מבינה מה רע בזה

שבנות משקיעות וטורחות

ולומדות תואר בשביל פרנסה ובשביל להחכים

רק לגברים מותר בלי שיפחדו מהם?

כל מי שמכיר אותי

יודע שאני לא נושכת אני סך הכל דעתנית

ועם שכל זה הכל!

אלא שאם את רואה מטרה להיות כזו-זו בעיה כי המטרות שלך צריכות להיות אחרות. כנ"ל גברים.

המטרה היא לעבוד את ה'.

גם גבר שלומד זה תלוי למה הוא לומד.

אני לא מפחד מאשה שמביעה דעה/משכילה וכו'...

יש לי בעיה עם אשה שחושבת את זה לערך בפני עצמו.

גבר שלומד בד"כ עושה את זה מסיבות טובות.

זה כמו שגבר שהולך לצבא, ואשה שהולכת לצבא, יש הרבה יותר סיכויים אצל האשה-שהיא עושה את זה סתם בשביל ההפגנתיות.

זאת אני, ואני לא צריכה להתבייש בזה

גבר שמאויים מזה שיחסוך לי עוגמת נפש

ולא יתקרב אליי תודה!

בזאת אני חותמת את הדיון הקטן הזה

כי אני לא רואה טעם להמשיך להתווכח,

במיוחד אחרי שאמרת שנשים הולכות לצבא

סתם בשביל הפגנתיות, משפט מעליב ומקומם.

למה להיות כל כך שובניסטים???

בהצלחה לך מכל הלב 

בלמצוא את האישה האידאלית בשבילך.

זה כמו שגבר שהולך לצבא, ואשה שהולכת לצבא, יש הרבה יותר סיכויים אצל האשה-שהיא עושה את זה סתם בשביל ההפגנתיות.

הבנת הנקרא-יש יותא סיכויים אצל אשה מאשר אצל גבר.

האם זה אומר שנשים הולכות לצבא סתם בשביל הפגנתיות?

הייתי רוצה דווקא להמשיך את הדיון, ויש לי מה לענות. אבל ביקשת. אז רק תיקנתי את הטעות המעליבה.

למרות זאת-אני אשמח אם תגדירי לי "שוביניזם", ומה רע בו.

כי אתה מוכיח לי בדיוק את מה שאני טוענת כאן,

באיך שאתה מתנסח. לפחות זה מה הבנתי,

תקן אותי אם אני טועה.

אמרת שאשה שהולכת לצבא, יש הרבה יותר סיכויים

שהיא עושה את זה בשביל הפגנתיות יותר מגבר.

אמרתי שאתה שוביניסט בגלל משפט כזה.

כי החלטת כאן במשפט שלך שלנשים יש יותר

סיכוי ללכת לצבא מסיבות פסולות,וגבר תמיד ילך מסיבות ראויות.

וזה נקרא בעיני שוביניזם כי טענת כאן טענה מעליבה

בלי הוכחות, הרי לא עשית סקר מה המניעים

של בחור ובחורה ללכת לצבא נכון?

וגם טענת שאתה לא מבין למה להפוך דעת וחוכמה למטרה

וזה הבל בשבילך, אז אני מעריכה את הדוסיות שלך באמת!

אבל למה הנושא כל כך מציק לך כשמדובר בבנות?

הטענה הזאת חלשה, ולא חזקה בעיני

אף בחורה לא רוצה להיות הכי חכמה בעולם

אף בחורה לא באה כדי להיות יותר חכמה מגבר בכוונה,

כמו שיש גברים חכמים אז יש נשים חכמות לא פחות

למה המטרה להיות עם דיעה וחוכמה זה הבל בשבילך?

לפי איך שאתה טוען אני אמורה להבין שאתה רוצה אישה

שתגדל ילדים, תשקיע בבית ותהיה פחות חכמה ממך

כי חוכמה זה הבל, לפי איך שאני רואה את זה

זה נשמע לי שובינסטי לגמרי.

איך בן אדם יכול להסתדר

בעולם בלי דיעה ובלי השכלה?

רק תראה את המצב היום בחוץ.

אה רגע הם צריכות להיות תלויות בפרנסה של הבן זוג שלהם

נכון? אז למה בחורים יכולים ללמוד הכל,

בלי שיחשבו שהם לא יגדלו את הילדים, שהם יהיו בקריירה

ויזניחו את הבית? 

כי מאז ומעולם אישה שוה פחות מגבר

היא צריכה להיות יפה ולשתוק,

כי לגבר אין כוח להתמודד עם הדיעה שלה

אני לא המצאתי את זה,

כל אישה בימינו שעושה משהו חריג מקבלת כותרות

למה? כי זה חריג! אם גבר יעשה את זה זה לא חריג,

רק תראו איך מכפישים היום אישה בעמדת כוח

וכמה נשים יש בעמדת כוח.

אז אני אומרת שאנחנו ב2011

ודברים השתנו מאז.

ואני עדיין לא מאמינה איזה פמיניסטית הוצאת ממני,בחיי!

גבר שהולך לצבא-הולך בשביל משהו שהגיוני שגבר יעשה-מאז ומעולם היו בצבא גברים, והעבודה הקשה בצבא-מתאימה יותר לגברים.

אשה שהולכת לצבא-ייתכן אומנם שיש לה איזה מניע אחר ללכת לצבא, ויתכן גם שהיא באמת משרתת במקום שמתאים לאשה לשרת, ושהיא עושה את זה כי באמת נראה לה שככה טוב, אבל יש גם סיכוי לא מבוטל-שהיא עושה את זה כדי להראות שגם היא יכולה ללכת לצבא (תקראי לזה גאווה, אגו, או כל שם אחר שנראה לך מתאים).

אצל גבר אין כ"כ מניע פסול(לפחות לא מניע פסול שנפוץ מאוד) שיגרום לו ללכת לצבא-לכן פחות הגיוני שגבר ילך לצבא ממניע פסול.

הנושא הזה לא מציק לי דווקא כשמדובר בבנות!!

רק שכשמדובר בבנות-

א. יש עוד סיבה פסולה ללמוד בשבילה-מה שמגדיל את הסיכוי שהיא לומדת בשביל סיבה פסולה.

(גאווה ואגו-להראות שגם הנשים יכולות(גאווה יכולה להיות גם גזעית ולא רק אישית))

ב. יש לי עוד סיבה אבל אני חושש שתתעצבני מאוד אם אני אגיד אותה, לכן לפני שאני אומר אותה, עדיף שתעני לי לזה. ואחרי שתתפסי קצת את הגישה שלי, את תתעצבני פחות.ואני גם אעדיף שתעני לי קודם על מה שכתבתי בכותרת.

(לא מדובר במשהו רע ח"ו, אלא במשהו שאנשים לא רגילים ולא אוהבים לשמוע, אע"פ שהוא הגיוני ויש לו בסיס חזק מאוד במקורות.(וחיפשתי טוב-ומצאתי רק מי שיסכים איתו ולא מי שיחלוק עליו))

ג. מאז ומעולם תפקיד הבאת הפרנסה הביתה היה מוטל על הגבר (מאז שאלוקים אמר לאדם-"בזיעת אפך תאכל לחם")-לכן הגיוני יותר אם גבר הולך להביא פרנסה מאשר אם אשה עושה את זה.

אבל הנקודה הזו לא מפריעה לי-כי אני לא רואה בעיה שאשה תעסוק בפרנסה.

"הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכל הבל."-חוץ מלימוד תורה.>>>

"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו דברי תורה דכתיב (קוהלת א) "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" ואמרי דבי ר' ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם שמש יש לו סופו דברי תורה דכתיב (קוהלת יב) "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" מאי כי זה כל האדם אמר רבי <אליעזר> [אלעזר] כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה"

"דכתיב"-שכתוב. "בריה"=בנו. "דבי"=בבית של. "אמרי"-אמרו. "מאי"=מה.

למה לא גנזו את ספר קוהלת?

כי כתוב שם שהכל הבל...למעט דברי תורה...

ועוד הוא אומר-שכל העולם נועד בשביל אותו שלומד תורה/מי שלומד תורה-שקול כנגד כל העולם כולו.

גישה זו נפסקה להלכה באופן  ע"י כל הפוסקים!!

אדם חייב ללמוד תורה כל זמן שהוא מסוגל!!

-אם הוא לא עושה את זה הוא לא בסדר כי הוא מחליף את התורה בהבלים.(מלבד עצם הבעיה בזה שהוא עוסק בהבל...)

שו"ע, רמב"ם, משנה ברורה (שבד"כ מקל), ואין חולק בדבר!!

עיינו_כאן-"שכל_מעשיו_יהיו_לשם_שמים".

כל זה נכון לפחות לגברים, גם נשים מוטב שכל מעשיהם יהיו לשם שמים, אבל אינם מחויבות בלימוד תורה...ולכן אולי גם מותר להן לעשות דברים בשביל עצמם (ואח"כ עוד אומרים שההלכה מפלה את הנשים..הרשו לי לגחך-למי אסור לישון ביום יותר משישים נשימות?...(ודעתי כדעת ההלכה בעניין.))

בבקשה תכתוב נכון:

"לפי דעתי לבנות יש יותר סיכוי שהסיבה שבגללה,

הן הלכו לצבא היא פסולה, ושאישה לומדת זה

גם יכול להיות מסיבה פסולה של אגו וכו'"

זאת דיעה מה שאתה כותב לא עובדה!

וזאת דיעה מעליבה ולא צודקת

כל עוד לא הבאת הוכחות

זה לא נשמע טוב, וזה מקומם!

תאמין לי שנשים שרוצות ללמוד

לא סופרות גבר שחושב שהן לומדות בגלל אגו,

למה הן לא סופרות?

כי החוכמה התחלקה שווה בשווה בין בנים ובנות

אל תרגיש עליון בגלל שאתה גבר,

תעריך בחורה שחושבת שמגיע לה השכלה

לא פחות ממך, שנות הדיכוי של הנשים עברו

היום נשים נמצאות בעמדות מפתח ועושות עבודה טובה.

היום בבית שני בני הזוג מפרנסים,

עזוב את הכתובה, זה כבר לא רלוונטי היום ברוב המגזרים.

במגזר החרדי למשל הבעל יכול ללמוד תורה ולא לפרנס,

אז הטענה שלך כבר לא אוחזת במציאות

כי במציאות אי אפשר לחיות על משכורת אחת,

צא ותראה את כל המחאות בחוץ.

צא החוצה לאוניברסיטה, מכללות

תשאל אישה למה היא לומדת,

הם יגידו לך שזה בשביל פרנסה,

בגלל שהן אוהבות את זה, ידע וכדומה

אף אחת כמעט לא תציין שהיא רוצה להוכיח

שהיא חכמה, סורי אף אחת לא צריכה להוכיח

כלום לגברים שמזלזלים בה ככה.

למה לה להוכיח בכלל?

אין לה אגו והיא יודעת שהיא חכמה

היא לא צריכה אישור מאף אחד.

צא ותעשה מחקר אם אתה צודק

אני אתנצל בפניך בפומבי.

זה בתור עיקרון?

יש יותר סיכוי מצד הסברא-

וזה גם נחשב יותר סיכוי.

ואגב, למה בת הולכת לקרבי-אם זה עלול לפגוע בה, והתפקוד שלה שם פוגע בצבא?

אולי כי היא מתביישת להודות שהיא לא יכולה להיות כמו גבר? או שחינכו אותה שהיא יכולה להיות כמו גבר?

ב"ה

שצריך ללמוד חכמה משום "דע את א-לוקי אביך" <מקווה שדייקתי>.

משמע. לימודי חכמה בשביל פרנסה  זו באמת לא סיבה מספקת להשתגע בשבילם. אבל, בשביל הקב"ה, זה הדבר הגדול.

אז כן, יש הרבה טוב בלהיות משכילה.

"אבל אני כמובן התביישתי בה פעם..  אני תמיד התפדחתי.. 

היה תקוע לי בראש .... לבנים מותר ולי אסור להתבלט."

"אחר כך גדלתי והבנתי שגם לי מותר..."

"ולנשים מותר להיות משכילות, ....להיות בעלות דיעה"

צניעות פעם היית צנועה יותר, הבנת שאסור לך להתבלט.

למדת, החכמת, והיום את מבינה שמותר לך להתבלט.

זה לא מספיק מוכיח כי השכלה פוגעת בצניעות?

מותר לאישה לדעת, לא מתאים לאישה להיות בעלת דעה (להחצין את ידיעתה).

לא מתאים לאישה להיות בעמדה של שררה, גם אם היא יכולה לעשות זאת טוב יותר מאיש!!

אישה שמתנהגת בחוסר צניעות בנוגע לידיעותיה, יכולה להביא איש לחשוב שאולי זה כך לא רק בהשכלתה..

לא שהוא מאוים (כמה חכמה שהיא תהיה הוא תמיד יהיה חכם יותר), אלא שמתאים לו אישה צנועה.

ומכאן, ככל שאישה מצניעה את חכמתה היא חכמה יותר.

בבקשה תביא לי הוכחות לפני שאתה טוען דבר כזה.

גם היום אני לא באה ומייחצנת את הידע שלי,

כשאיזה מרצה מעביר שיחה אני שותקת

אלא אם כן יש לי משהו להגיד, כי אני רוצה להגיד את דעתי

בסך הכל,המרצה בוחר לפתח את מה שאמרתי

הוא בוחר להחמיא לי, ובחברה הנורמלית שאני נמצאת בה

לגיטימי שלבנות יש דיעה ברוך ה'!

שהייתי קטנה מרצים העבירו שיחה וציפו גם מבנות להשתתף

וכל הישוב יבש את המרצה וזה כבר היה לא נעים,

אז מצאתי את עצמי משתתפת, לא כדי לייחצן את עצמי

פשוט כי יש לי דיעה וכולן התפדחו.

ובתגובה ההורים שלי סיפרו שהרבה אנשים מהישוב

באים אליהם ומשבחים את הידע שלי,

רגע אז עכשיו מה תגיד שאני לא צנועה?

אין קשר בין דיעה לצניעות

אמרתי את דעתי חשבו שהיא חכמה,

תודה על המחמאות אבל זה סך הכל דיעה

יש יותר חכמים ממני, ואין צורך לייחצן חוכמה כל הזמן

אז זה התחיל ככה ואז למדתי שכיף לי להביע את דעתי

ובדרך כלל אני עושה זאת בעדינות ונותנת לבנים לפתח דיון

אני יושבת מהצד ונהנת אבל מה עדיין חושבים שאני חכמה

אז אני אשמה בזה?????????

אה רגע אני צריכה לסתום את הפה

כי אני אישה.

באיזה מאה נולדתם לעזאזאל?

להזכירכם אנחנו בשנת 2011 לא בתקופת הביניים

נשים כאן מפרנסות לפעמים יותר מהבעל,

ואני מכירה כמה מקרים כאלה אחד במשפחה שלי

נשים כאן חברות כנסת, נשים כאן מנכליות

והן עושות עבודה נפלאה וכל הכבוד להן!

אולי הטיעונים שלכם עבדו לפני כמה תקופות

היום עושים לאישה יותר כבוד, וגבר שמדבר ככה על בנות

לא עושה שום כבוד למין הנשי

אף אחד לא צריך לסתום את הפה כדי שתהיו יותר חכמים

זה התנהגות של אנשים לא בוגרים ואין בה קשר לצניעות,

זה לא מה שהתורה התכוונה אליו

צניעות זה גם לדעת לסתום את הפה ולהכיר בזה שלאישה שלך

יש יתרונות כמו חוכמה ולכבד אותה 

לא להקטין אותה בשביל שתרגיש גבר, מה שאתה עושה בדיעה שלך

ותכלס יש כאלה שרוצים אישה קטנה בבית, זכותם

זה לא אני ברוך ה'.

אני לא מפחדת מלהיות בעלת דיעה

לפי תגובה שלך, אני מעריך כי את לא באמת צריכה הוכחות לאמיתות העניין, מה שאת מבקשת זה להבין ברגש שלך איך את אמורה להתמודד עם המצב שאת נמצאת בו, מעין תסכול כזה, שיש לך יכולות ולא ברור לך בדיוק מתי ובאיזו צורה לבטא יכולות אלו.

לא אני קבעתי מה מתאים לאישה ומה מתאים לאיש, אני גם לא מבין תמיד מדוע התורה קובעת מה שקובעת, לענייננו, איך שאני מבין, התורה לא מאפשרת לאישה להיות בעמדה של שררה ולא בגלל שהתורה חושבת שהיא פחות מוצלחת.

לגבי צניעות שלך, את ודאי צנועה ממני. ועם זה לפי מה שכתבת בעצמך, היית בעמדה מתאימה יותר בעבר.

לגבי סתימת הפה - גם איש צריך לסתום את הפה כי הוא איש.

אני נולדתי במאה ה57 (5731), לא יכול להצביע על שינויים מהותיים שיצדיקו סטיה מהוראות התורה.

פרנסה - אישית, אני לא יכול להבין איך יכולה אישה (נשואה) לעסוק בפרנסה בלי שזה יפגע בערכים אחרים לא פחות חשובים.

וד"א "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו; אל יתהלל עשיר בעשרו", הכל מאיתו יתברך, ולכן אין לשום אדם להרגיש עליונות מפני שהוא חכם יותר. או להעריך אדם אחר בשל חכמתו או השגיו. כי אם על עבודתו, ויגיעתו.

אבל היא בהחלט יכולה להביע את דעתה.

לא הבנתי את ההקשר בין עמדת שררה והבעת עמדה.

באופן כללי, אדם צריך להיות צנוע ועניו. ולא להתנשאות מעל אחרים.

אבל זה לא קשור לדיון פה על ההבדלים בין נשים וגברים.

גם אני בעבר הייתי פחות חסרת בטחון להביע עמדות מהיום,

וב"ה דברים השתנו.

אתה לא רוצה שאשתך תהיה "טאטעלה".

ובהחלט יש מקום להתקדמות.

התורה רלוונטית לכל התקופות, ובכל תקופה צריך למצא את מה שהתורה אומרת על התקופה.

אם פעם לא היו הלכות על הדלקת מזגן בשבת, היום כבר כן מדברים..

זו התקדמות.

שלא אובן לא נכון, אני לא חושבת שנשים צריכות להבליט את עצמן מידי ולא לצאת לאיזו קריירה משגשגת.

אבל בהחלט יש יותר מקום לאשה מחוץ לבית.

מקומה הוא עדיין בבית בגידול הילדים, אבל בהחלט היא יכולה גם לצאת לעבוד, ללמוד, להתתנדב מחוץ לבית.

היום, ב"ה, יש יותר שעות "פנאי" לעבודה הודות לטכנולוגיה המתקדמת (מכונות כביסה, יבוש, שטיפה..).

היום נשים יכולות הרבה יותר לצאת. מבלי שזה יפגע בערכי המשפחה.

ולפעמים זה אפילו יותר טוב, שאשה תוכל לצאת קצת החוצה, לעשות דברים שהיא אוהבת-

וזה מה שמביא לה כוחות חיים ושמחה בגידול הילדים.

איש כמו אישה יכול/ה וצריך/כה להביע דעה, השאלה היא איפה מתי ואיך.

גם לך אומר שלא ברור שכדאי לוותר על 'להיות חסרת בטחון להביע עמדה', יותר מזה כדאי שגם גברים יאמצו לעצמם מעט מזה.

לא הבנתי את כוונתך ב"טאטעלה".

וודאי יש מקום להתקדמות, ועוד יותר פשוט שהתורה שייכת לכל זמן ומקום. העקרונות שנמצאים בתורה לא משתנים, רק היישום שלהם מוצא לפעמים ביטוי שונה. כך בהלכות שבת - ל"ט מלאכות תמיד יהיו, רק שתמיד נבחן מציאות חדשה לאור העקרונות הקיימים, לא יהיה לעולם מצב בו יהיה מותר למשל, לזרוע בשבת (גם אם אני ממש נהנה מכך [- ענג שבת], ואם אני לא זורע זה מאד מצער אותי). כך גם בעקרונות השונים שבתורה.

"כל כבודה בת מלך פנימה" - האם זה עקרון, או ביטוי של עקרון? לדעתי זה הוא העיקרון.

בצורת חיים שלנו היום היישום של עקרון זה הוא לא דוקא בזה שאישה לא יוצאת מביתה.

אבל עדיין יש לשמור על יישום העיקרון, גם כאשר היא יוצאת מביתה.

היות והרבה מההרגשה שלנו היא פועל יוצא של חינוך וחברה, ממילא עולה הצורך בהדגשת העקרונות והדרך הראויה ליישם אותם, ולא דוקא כניעה למציאות כזו או אחרת.

לא היציאה היא זו שפוגעת בערכי המשפחה, לדעתי, כי אם העובדה שאישה לוקחת על עצמה נטל הפרנסה, שלא מתאים לה כי אם לאישה. ודאי אסכים שאשה תעשה דברים שיתנו לה כוחות למלא ייעודה.

ה ֳִֵֶַָֹּׁׂה

אז קראת הכל וזו תגובתך..

אישהּ

תודה!

אני מסכימה איתך (כמעט) לחלוטין.

אני בהחלט חושבת ש"כל כבודה בת מלך פנימה" זהו עקרון. ולכן אני חושבת שבתור מקצוע, אשה צריכה לבחור במקצוע שמאפשר חיי משפחה תקינים ובריאים.

אני חושבת שמקומה של האשה הוא בעיקר בבית. וזוהי שאיפתי בע"ה.

אבל אני בהחלט חושבת שיש גם מקום להתקדמות, ואשה המשלבת גם חיי חברה מעבר לחיים בבית- זה מקובל ויפה.

רק לא הבנתי למה התכוונת כשאמרת כי "לא ברור שכדאי לוותר על  'להיות חסרת בטחון להביע עמדה'..?

כשכתבתי זאת, שטוב לחשוב פעמיים לפני שאומרים משהו.

אך לפעמים יש צורך להסביר כמה פעמים, כדי שיהיה מובן לחלוטין.

אבל יש לי בעיה עם גברים שמקטינים נשים,

ותולים את זה על התורה או בסיבות לא מוצדקות.

זאת הבעיה שלי ולכן אני מתווכחת כאן

וגם אם יחשבו כאן שאני שחצנית ופמיניסטית לא אכפת לי!

שניכם לא הבאתם עובדות רק דיעה אישית,

שהבעיה אם זה שטענתם את זה בתור עובדה

וזה סך הכול דיעה.

אני לא באתי להוכיח כאן שום דבר על עצמי,

סיפרתי את הדברים הללו כדי להוכיח את עמדתי

ומה שהרגשתי שנים, שאישה צריכה להיות מוסתרת

בלי סיבה! וברוך ה' תמיד ראיתי שאנשים מכבדים את הדיעה שלי,

כמו שהדעות כאן שהתווכחתי עליהן ניסו להקטין.

ואף גבר לא ניסה להקטין אותי אלא דווקא

ניהלנו תמיד דיון פורה ומחכים

בן אדם חכם אני תמיד אשמח ללמוד ממנו.

חוכמה זה נכס, גבר חכם כמו אישה חכמה זה משובח ויפה מאוד,

ובכלל מאנשים יש המון מה ללמוד.

אני שואפת לזוגיות שבה הצדדים יכולו לחיות בהרמוניה

לא אחד שולט על השני אלא להתקדם ביחד,

שהגבר יודע שהאישה שלצדו חכמה וטובה והוא צריך לנהוג בה

כאילו היא הייתה גופו שלו!

והאישה יודעת שהגבר שלה הוא חכם, צדיק ובעל מידות טובות

והיא נוהגת בו כאילו זה גופה שלה.

וששני הצדדים ידעו לוותר שצריך,

ואם צריך להקטין את עצמם בשביל האחר לתקופה מסוימת

אז שזה יהיה עם בני זוג שמעריכים אחד את השני

ומקבלים את המעלות והחסרונות אחד של השני,

ואז זה לא יחשב הקטנה עצמית אלה צעד הכרחי לזוגיות.

בזאת אני מסכמת את הדיון,

אני כבר אמרתי את שלי

והחכמתי מאנשים בדרך.

ולשתוק הרבה!!!!!!!!!!

איזה שיר מעצבן!! כאילו טוב שלא נחנוק את הנשים.... והגבר הוא השולט! כבוד.

שלא הלכה ללמוד הוראה דווקא חחחחחח

במשפט אחד - כמו כל תכונה, זה משתנה בין אדם לאדם, והגורם הוא בד"כ החכמה של הגבר.

כל הבנות מיימות על בנים! בלי קשר לרמת השכלתם הנמוכה.(דעתן קלה)

והן מאיימות כמו שכל שונה מאיים על כל אדם.

כל הבנים מאיימים על בנות! בלי קשר לרמת השכלתם\ן הנמוכה. (בינתם קלה)

והם מאיימים כמו שכל שונה מאיים על כל אדם.

----

"בינה יתירה ניתנה באישה יותר מבאיש"

דוקא הבינה יתרה היא זו שמונעת את האיש להיות מאוים מחכמתה של אישה.

בהיותי אב לבחור בגיל המתאים לפורום, אני מעיין לעיתים בכתובים.

הפעם לא יכולתי שלא להגיב (פעם ראשונה).

אני עוקב פסיבי אחרי התנהלות בני, ולאחר שמסתיים "עניין" אני שואל אותו לפשר הדברים.

הבחור יצא עם  משכילות, ומעוניין רק בכאלו. "אבל לא מוצאת חן בעיניוכי...... " .

בקיצור, משכילתי, שבחור מסיים איתך, אולי נוח לך לתלות זאת בהשכלתך, אבל,

מצטער, אולי את טועה, זאת לא חייבת להיות הסיבה!!!!! 

בהצלחה.

נשמח אם פעם תעלה לנו רשמים או שאלות מכיוונו של האבא.

|מזמינה|

אני באמת נהנה לקרוא את הצעירים, עוזר לי להבין טוב יותר את ילדי,

אני גם מזהה דפוסי התנהגות (וטעויות) דומים. 

2 הבעיות שלי:

נראה שכתושב השפלה, אננחנו חושבים ומתבטאים אחרת מאנשי ישע וכד'

יש מושגים שאפילו איני מבין.

ההתמצאות שלי בטכניקת האינטרנט (צ'טים/פייסבוק/אינטרנט) נחותה

מהצעירים,  ונראה לי שאני מפספס מידע.

ו

כי בן שיש לי בטחון עצמי ואמונה בעצמו, גם אם הוא לא משכיל,  לא מאויים מבת משכילה. מניסיון!

כי היא זו שמחנכת את הילדים.

ואם לאישה אין מספיק ידע ושכל בקודקוש, מה ידעו בניה?

החוכמה באישה משכילה שהיא יודעת לגמד את כל החוכמה שלה מול בעלה.

שאפילו אם יש לה פרופסורה בלשון, היא מדברת עם שגיאות כשהיא מדברת עם בעלה.

ומחמיאה לו על הלימוד תורה שלו ברמה כזו שמה שווה ידיעת השפה העברית אל מול בקיאות עצומה בשפת הקודש??

אפשר לראות זאת אצל כל הרבניות היקרות כדוגמת הרבנית שרה שנירר זצ"ל.

הרבנית פילץ תחי' מתפרח (שרב גדול התבטא שאילו לא הייתה אישה הייתה פוסקת!!)

וכשהיא נמצאת ליד בעלה אפילו שם השם אינה אומרת כדי לא להוריד מכבודו.

אבל בשביל זה היא לומדת?

היא לא צריכה לדבר אם שגיאות-להיפך אני אשמח שאשתי תדבר כמו שצריך... כמובן שצריכה להיות ענווה,  אבל זה גם לבעל צריך להיות...

מבחינת כבוד-באמת יש מקום לומר שבתור כיבוד-לא תעשה דברים שיורידו מכבודו.

אבל זוהי מידת חסידות (כך נראה לי).

זה א ב בסיסי בבית יהודי.

אישה היא עזר כנגדו.

היא המסייעת לו להגיע לדרגות קדושה וטהרה.

ככל שהיא תשקיע בו יותר, זוהי מניה משתלמת ובטוחה.

כשאישה משקיעה את רובה בלימוד במטרה להחכים- היא מפספסת את הנקודה מהו בעצם התפקיד שלה.

כשהלימוד שלה בא במטרה שיהיה לה מה ללמד את ילדיה,

שתהיה לה הכנסה גבוהה כדי שבעלה יוכל ללמוד בשקט

אז הלימוד שלה מבורך ומוצדק.

שיורידו מכבודו באופן יחסי ובעקיפין. ישירות-ודאי שאסור.

איך לימודי לשון, היסטוריה, חינוך מיוחד, פיסיקה, כימיה- יעזרו לה לחנך את הילדים שלה טוב יותר?

אני לא חושבת שאישה צריכה לגמד את החכמה שלה מול בעלה, בוודאי שיש נשים חכמות ואין רע בלהיות חכמה

אלא פשוט לנתב זאת למקום נכון.

למרות שאני בייני"ש בישיבה גבוהה (אחת מישיבות הדגל של הציבור) העדפתי בת שתהיה ברמה אינטלקטואלית גבוהה (ואכן התחתנתי עם כזאת).

נראה לי שהסיבה שיש בנים שמפחדים מבת אינלקטואלית היא שבנים לא מקבלים הדרכה נכונה לגבי מהות הקשר הזוגי, וחושבים שאת הפן המחשבתי של הבית הם צריכים להוביל לבד.

ולכן כל עוד שהבת תעסוק בענייני התואר שלה זה לא יפריע להם. ברגע שהבת תתחיל להביע דעות מוצקות גם בפן המחשבתי זה יגרום להם להרגיש שמשהו פה עקום.

יש שני פתרונות אפשריים-1. לחנך את הביינישי"ם (לחנך? ביינישי"ם? יש דבר כזה?) שהאשה כבר יצאה מהמטבח והגיעה לספריה (גם לספריה התורנית). וגם אם האשה לא לומדת תורה, מותר שיהיו לה דעות מוצקות.

2. בת שרואה שהיא נתקלה בביני"ש מצוי שתיזהר להביע דעות מוצקות מדי בענייני השקפה.

אני בעד הפתרון הראשון, במציאות לרוב השני הוא הריאלי.

יש כאן כמה דעות חוזרות בעלות מסר דומה: אל לאישה להראות ליד הגבר שחכמתה או השכלתה בנות תחרות לשלו, כי זה פתח לאי נעימות, ריבים ושבירת מערכת היחסים לבסוף.

מי שכותבים וחושבים כך צריכים להתבייש, גברים ונשים. "זכר ונקבה ברא אותם" זוכרים? קצת לפני הסיפור עם הרייטינג הגבוה על מעשה הצלע.

אני נשוי באושר לאשה שתחומי העניין שלה לא חופפים עם שלי. בתחומי העניין שלה אין הבנתי מגיעה לקרסוליה. בתחום החכמה, היא משאירה אותי מאחור עם יכולותיה לנהל את ביתנו טוב יותר ממני, לחשוב קדימה ולתכנן, להתנהל בחכמה עם ילדינו ומול עניינים שונים הנקרים לנו בחיים. אני מביא תועלת במה שאני מעיל בו, ובעיקר עסוקק בלפרגן לה ולהעצים אצלה את תחושת ערכה והצלחותיה. היא בחירת ליבי ואין לי ספק שהצלחתה היא ברכה גם לי. איזה עניין יש לי לעזאזל בכך שהיא לא תעשה שימוש במירב כשרונותיה?! אל תמשיכו לחיות עם דפוסי חשיבה של מתבגרים בני טיפש עשרה כי הדבר יכשיל אתכם ויפגע בכם ובאהובים עליכם.

איזו שטות אדירה, בוודאי מצד בחורה, לחשוב שמצב בו יש עליונות לבחורה הוא פחות טוב? אם נפשי קשורה בנפשה, הרי שהצלחתה היא הצלחתי שלי ומעידה עד כמה טוב בחרתי אני!

מאחל לכל חסידי תיאוריית עליונות הגבר להתפכח ולקבל את תורת "זכר ונקבה ברא אותם", שהיא גם הפתרון היחידי המתיישב נכון עם "עזר כנגדו". נגדו באותה המשמעות של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד".

ההבדלים המהותיים בין איש לאישה אינם נותנים עליונות של אחד מהם.

אבל לחשוב ש'זכר ונקבה ברא אותם' הכוונה שהם שוים זו טעות איומה.

q--------&catid=23:2011-01-24-09-31-45">http://www.ravpealim.co.il/index.php?option=com_content&view=article&id=203q--------&catid=23:2011-01-24-09-31-45

לימינו יש לקח נלמד מן המעשה. כתבו חז"ל כי ישנה חכמה, בינה ודעת. חוכמה היא אוסף ידיעות, נתונים, מידע וכו'. ומאידך בינה היא היכולת לקחת פרטי מידע ולחברם יחד למשהו חדש/מחדש. לצידן ישנה דעת שזה המסקנה היוצאת מחיבור החכמה והבינה. אמרו חז"ל במדרש- "נתן הקב"ה בינה יתרה באישה יותר מבאיש. פירוש: הקדים בה בינה יותר מבאיש" (מדרש רבה). והכוונה- בתבונתה הרבה (בעיקר הרגשית) היא מעצבת ומעבדת את החכמה ומוציאה אותה מן הכוח אל הפועל. מכאן שאישה חכמה שיש בה גם בינה, מצליחה להשיג את רצונה מבעלה בדרכי נועם. חכמי הקבלה כתבו כי שורש נפשו של הגבר הוא מצד החסד- צד ימין (המשפיע) ואילו האישה, שורש נפשה מצד הגבורה, צד שמאל (הנשפע). 

על כן האישה בד"כ מציבה חומה לחסד שמחלק בעלה, ע"מ שלא יבטל עצמו וצרכיו מול צרכי חבריו, קרי שלא יחלקו באופן לא מבוקר, העלול בסופו של עניין לפגוע בו. האישה, מתוך בינתה היתרה, מציבה בפני בעלה מעצורים, היכן שצריך, במערכת יחסיו עם אחרים, כפי שעשתה זאת אשת און בן פלת שבבינתה הרבה הבינה כי מן המחלוקת שעורר קורח לא תצמח לבעלה כל תועלת ,אלא רק נזק חמור ועל כן עצרה אותו מהמשך מעורבות בעניין. אשת און ידעה גם כיצד לדבר עם בעלה, לשכנעו בדבריה ולהובילו להסכמה עם קו חשיבתה/דעתה בנושא- היא נכנסה עימו לדין ודברים בנועם ובחכמה. אם תגובתה הייתה מתפרצת ואגרסיבית יתכן שלא היה עולה בידה לשכנעו. (האמור מתוך שיעור של הרב זמיר כהן על תקשורת בין זוגית). 

נלמד אנו מתוך מעשיה של אשת און בן פלת על חכמה, על בינה, על מסירות ואהבה אך יותר מכל על תקשורת זוגית – דו שיח שנעשה בנועם, בבינה, בדרך ארץ תוך דיבור אל ההיגיון והשכל מועיל ותורם הרבה יותר מדו שיח שמלווה בכעס, העלבה, וביקורתיות- דיבור אגרסיבי מוביל לתגובה נגדית של בן הזוג של עלבון, ריחוק הסתגרות, שמעכיר האווירה המשפחתית ולחלוטין מרחיק מן התוצאה שאנו מבקשים להשיג- לשכנע בן הזוג בתובנה/מסקנה/דעה, שאליה הגענו ולפעול עפי"ה במשותף. כתבו חז"ל- "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח ועדתו" (פרקי אבות ה).

תוכן הקישור שנתת מדגים שני דברים. ראשית האשה בסיפור היא המשפיעה והגבר הוא המושפע. לא סתם מושפע אלא סכל גדול ומתומרן בקלות כגולם על ידי אשתו.

שנית כל העטיפה הזו גם בדבריך שלך על זה שהאשה צריכה לבוא בגישה מתחכמת כזו של אסטרטגיה של גישה עקיפה, כל זה מריח לי כשוביניזם, כעוד שידור של "אבל אני הגבר וככה נהוג אלפי שנים". מה פתאום האשה צריכה לדעת איך לבוא אל הגבר? האם מפני שלמרות אלפי שנים עברו מאז הבריאה או מאות אלפים מאז ההומו ארקטוס האישה עדיין אמורה לחשוש שהגבר יכה אותה בכוחו העדיף על מילה לא במקום?

אני בחרתי בכוונה מישהי שתדע לענות לי ושלא תחשוש לענות לי. מישהי שתדע להרים איתי את דור ההמשך ולא תהיה האמא הכנועה שנאלצת לתפעל את בעלה בעורמה כי בדיבור ישיר אולי בעלה יתרגז.

בנות שכל מהותן סובב סביב ההשכלה שלהן - יוצרות אצלי תחושה של דחיה.

הייתי רוצה שאותה עוצמה של הרצון להשקיע בהשכלה ובמחקר (מי שנמצאת שם) תהיה מופנית קודם כל לבניית הבית והמשפחה, ורק אחרי זה לכל דבר אחר.

של הילדים ולכן עדיף שהאישה תיהיה כמה שיותר גאונה וחכמה! חחח

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.