וואי שאלת משו ממש... עם המון סעיפים

ואין לי כוח עכשיו להרביץ נאום

לא רוצה?

לא חייבת

תעשי מה ששמח לך

ותעשי מה שלא יעשה פאדיחות להורים שלך

מה שחשוב- זה לא מה עושים אלא איך עושים

גם חתונה שיא הפשוטה עם מליון מריבות לפני זה- זה לא

גם חתונה מנקרת עיניים- שכולה נעשתה בשלום ודיבור טוב בין כל הצדדים\זוגות- זה אחלה

אבל זה מזה לא פרקטי.

צריך לחשוב גם על ההורים...

למרות שלמזלי ההורים שלי לא כ"כ רחוקים מזה.

במקום הזמנות הוא שלח הודעה...בסימן טוב ומזל טוב התחתנו
ואז אם ה"מוזמנים" רצו הביאו מתנה לשבע ברכות ואם לא, לא צריך...

גם אני חלמתי על חתונה ברבנות. גג באיזה חור.

אבל פתאום כשזה לא רק בחלום, כשזה אמיתי ויש את כל המסביב- אז פתאום כל נקודת המבט משתנה.

כי פתאום אני יושבת על רשימת האנשים שאני רוצה שיבואו לשמוח איתי, ואני לא רוצה להשאיר אף אחד שאני אוהבת בחוץ! ואני רוצה להזמין אנשים- ולכבד אותם, לא להביא להם בורקס עם פטל, הם באים במיוחד בשבילי! אני רוצה לכבד. אז לא, אני לא אזמין להם קוויאר עם אספרגוס ברוטב- כי זה נראה לי יותר פאר מאשר כבוד. אבל אני אדאג שלכולם תהיה מנה יפה ומכבדת.

וחשוב לי שיהיה שמח, ותהיה להקה טובה שתעשה אוירה של שמחת מצוה.

וחשוב לי שההורים שגידלו אותנו כל השנים יהיו גם מרוצים.

וכן, זה דבר מספיק חשוב כדי להוציא עליו כסף. כמו שהכנסת ספר תורה תהיה בתהלוכה גדולה- וזה עולה הרבה כסף. כמו שחנוכת בית כנסת חדש- יהיה אירוע שיעלה כסף. ככה גם ראוי שבנית בית בישראל תיראה.

אז אנחנו לא מוציאים כסף על שטויות. ולא מחפשים להוציא את העיניים.

אבל אנחנו כן עושים אירוע יפה, מכובד, נוי של מצוה.

וכל הזמן מחפשים את האיזון.

כמדומני שיום לפני כל ההכנות כל הזוגות חולמים להינשא "מחר ברבנות" למה לחכות חודשים ולשפוך סכומים ולבזבז אנרגיות ובעצם לבזבז את התקופה הנהדרת הזאת של "וארשתיך לי לעולם" על מריבות של תפריטים ותזמורות...

אבל יום אחרי שמתחילים מגלים שגם לנו יש "תאבון" גדול וכל אחד רואה אחרת את החתונה שלו ואז מתחיל "הגיבוש המשפחתי" כי אמא שלו רוצה הכל נוצץ (איזה שרוטה...) ואני הכלה רוצה הכל בשיא הפשטות (גם שרוטה....)

המצב האידיאלי זה סעודה משפחתית במעגל המצומצם ביותר פלוס אנשים שלא ישתלבו בשלבים הבאים:

למחרת 7 ברכות עם כל חברי החתן אצלו בישיבה או בישוב (כנראה ישוב כי בפורום הזה רק ירושלמים יכולים להיות עירוניים)

למחרת 7 ברכות עם כל חברי הכלה אצלה בישוב וכדאי שיהיו לפחות 10 חברות כבר נשואות כדי שיהיה מניין

למחרת חברים של משפחת החתן

למחרת חברים של משפחת הכלה

וכו....

לא בשביל זה יש 7 ברכות,  כדי לשמוח עם החברים והדודים כל אחד במעגל שלו  בלי להיקרע בין תמונה עם החבר'ה לבין תמונה משפחתית עם הסבתא? (רגע שמישהו יחליף את הצלם לרגע כי גם הוא איכשהו משפחה)

 רק אני מתעצבן תמיד שמביאים מישהו לא קשור כדי שיהיה פנים חדשות?

על זה חכמים חשבו כשאמרו שאם אין פנים חדשות אז לא מברכים?

או כדי שלכל חבורה יהיה את היום שלה עם הזוג הצעיר?

יש עוד אבל כבר הארכתי למורת רוחם של חובבי התגובות הקצרות (השתדלתי לפסק)

בקיצור הגברת השואלת אני מסכים לגמרי איתך

אבל אני כבר התחתנתי ואת אוטוטו

אני מתפלל שעד שהילדים שלי יתחתנו המצב יהיה אחרת

זה צריך להיות אירוע מכובד.. ולא מזולזל..

במיוחד לא מצד הזוג שמתחתן.

וחוץ מזה- סעודת מצווה! זה הדבר הכי חשוב ...

אף אחד לא נהנה מלחץ. ובמקום להנות בחתונה, מגיעים חסרי כוחות ועצבניים. למה?!

למזלי, ההורים שלי לא להוטים אחר חתונה מפוצצת, ומעדיפים לשמור את ההשקעה בחיים האמיתיים שמתחילים בדיוק בבוקר למחרת.

חתונה מכובדת זה חשוב מאוד. בהחלט. אבל מי קבע מה גבולות ה"מכובדת"?

אני בעד שכל ראשי הישיבות יקבלו עליהם את שיטת החתונות של הרב אבינר והרב טל.

מי אמר מה זה מכבד??

נכון שלא צריך ללכת לאיזה קיצוניות ולא לעשות שום דבר...

אבל מצד שני חתונה היום עולה לא פחות מ 15,000 ש"ח!! וזה במקרה הטוב...

לא חבל? בכסף הזה אפשר כבר לקנות דברים לעתיד דברים שישמשו גם בהמשך...(רהיטים יפים מכשירי חשמל אוטו שכר דירה וכו וכו...)

אז לא צריך להגזים לתקוע את האורחים באיזה חור ולהביא להם מיץ פתל....

אך מצד שני זה גם לא הגיוני כול ההוצאות האלה... 

במיוחד שמי שמשלם את הכול זה ההורים ולא תמיד יש את כול ההוצאות האלה....

בגדול- אני חושבת שלא צריך להתפרע בהוצאות בחתונה,

אבל סורי השיטות של הרב טל והרב אבינר קיצוניות לכיוון השני...

כן, חשוב לי שהכסא כלה שלי יראה יפה ולא עם פרח אחד נבול!

אז אני לא אשים שם 4 זרים אמיתיים, אבל כן זר אחד או שניים...

וכן, חשוב לי להתחתן במקום יפה ולא במועדון

(בעצם אפשר גם במועדון, אבל עם מעצבת שההוצאות שלה+המועדון יהיו כמו אולם...)

בסדר, אני לא אתחתן במקום נוצץ++ אבל במקום יפה שמכבד את המעמד...

בקיצור, שכל אחד ימצא לו את דרך האמצע,

יחשוב על מה הוא רוצה להשקיע בחתונה ועל מה פחות

אני לא חושבת שצריך לעשות כללים לאנשים ולהגביל אותם-

שכל אחד יהיה מספיק  ישר עם עצמו כדי להתאים את ההוצאות לכסף שהוא יכול להוציא.

וסתם ככה,

אילו הייתה לי יכולת כספית גבוהה,

למה שיחליטו לי אם להוציא את הכסף על החתונה או לא?

שכל אחד יעשה מהה שהוא רוצה (כמובן בהגבלות של הצד השני... )

אני אישית לא מתכננת את החתונה שלי לפי הקטריונים שהיו אצל אחרות,

אני משתדלת לחשוב מה המינימום שאני רוצה.

בחתונות.

1. ככה אנשים אפילו לא מעלים על דעתם את האופציה לעשות חתונה ממש ממש זולה (וגם אם מעלים- הם מיד מורידים אותה).

2. המון פעמים יש חיכוכים בין הצדדים כשאחד הצדדים רוצה לעשות מפואר ואחד לא, ואת החיכוכים האלה הם רצו למנוע, בין היתר.

3. הבדל מאוד גדול בין יכולת כלכלית בין בחורים בישיבה (ששם זה הרבה יותר בולט מאשר אצל בנות, מהסיבה הפשוטה- שהם קבוצה גדולה של בנים באותו המקום) גורם לחתונה להיות מקום "מנקר עיניים" שבו ההבדלים בין מי שיש לו כסף למי שאין לו כסף מאוד גדולים.

בעזהי"ת.

קראתי איפושו, וצרי לי שאיני זוכרת איפה ואת הרעיון של מי אני הולכת לצטט עכשיו, שחינוך אמור לתת למתחנך כלים להגיע אל הטוב, ולא להראות לו את הטוב.

במקרה הזה, ה"כלים להכיר את הטוב" משמעותם לחנך מגיל צעיר לפשטות וצניעות-גם אם יש לך כסף רב, ולא להחצנה. מה שאני בספק אם זה קורה בקהילות הנ"ל [למיטב ידיעתי אנשים שם לא טורחים על הכסף שלהם, ובאופן טבעי יוצא שהם מתגלגלים ל"עניות כאידאל".]

לתת לאנשים מסגרת כזאת חריפה זה ממש עיוות החינוך בעיני, והוצאת יכולת החשיבה הפרטית מהאנשים.

לא תמיד יש לך את היכולת לשנות את מה שעבר על אדם מתחילת החיים שלו. (טוב, לפחות ברוב הפעמים שאני נפגשתי איתם. )

אז לא תטפלי בבעיות? תשאירי אותם שיסתדרו לבד?

בעזהי"ת.

אז הפתרון הוא להציב גבולות נסחפות?

לא.

ולכן נחפש דרכי פעולה חלופיות.

או לכל הפחות, אם לא מוצאים, אז להשתמש במוצא הזה כ"הוראת שעה" בלבד, ולא כחינוך לטווח הארוך...

האידיאל הוא שזה יבוא בטבעי.

מה לעשות, לא הכל אידיאלי בעולם...

אל תדאגי, אני צודק. באמת לא הכל אידיאלי בעולם...

וזה שיגבילו את החתונות היה גורם לאנשים להתחנך לצניעות...

פעם אחת כשההורים שלך הגבילו אותך במשו כדי לחנך אותך זה באמת עזר לך?

או שיותר טוב אם הם היו מסבירים לך?

(רחלקה- אהבתי את המשפט לגבי החינוך לרצות את הטוב )

המון פעמים.

אבל ההגבלות פה לא נועדו לחנך. הן נועדו ליצור נורמות חברתיות ולרסן אווירה שלילית.

זה משהו אחר לחלוטין...

בעזהי"ת.

כי יש להם סמכות, וכי אתה לא באמת מבין בעולם הזה. וכך זה מונע ממך לעשות שטויות באותו רגע.

אבל ברמה המחשבתית, ברמה של להבין למה זה לא טוב, וכדי לגרום לילד לא לעשות דברים מסויימים גם כשהוריו לא בסביבה/הוא כבר ברשות עצמו, זה לא מועיל בגרוש.

אבל בתור מבוגר- אין טעם [או אפילו כנער מתבגר].

והמשפט-

אני נסחתי אותו, ע"ס איזשהו פילוסוף שאיני זוכרת את שמו

אני אברר בע"ה מחר, כשיפציע השחר

[ותודה לחברתי הנאמנה שלומדת פילוסופיה, בין השאר ]

אלא מתוך אמון ברב שלו ובד"כ גם הבנה של מה שעומד מאחורי (תלוי באיזו ישיבה ), זה ממש לא כמו אדם שמכריחים אותו לעשות דברים...

רחלקה מתוך דברייך עלה לי נק'-

ההתנהלות הכלכלית של מי ששומע לאותן הוראות- היא שונה באופן כללי, בכל תחום.

לכן הוראות כאלו- מתאימות למי שהן נאמרו אליהם- גם אם להתנהלות הכלכלית שלך או שלי זה לא לגמרי מסתדר...

יש גם חסידויות שבהן יש הוראה דומה

(יש חסידים בקהל פה? מישו רוצה להגיב על זה?)

ואת רק מתלוננת. תגידי תודה שאנחנו מעלים לך את הרמה של הפורום. |הטיעון המנצח|

[ד"א, מישהו יודע מה זה אומר "להעלות רמה של פורום"?

כאילו, תופסים את רמת הגולן ומעלים אותה עוד צפונה?]

זה לא באמת עוזר, כי זה נשאר בקצה התחתון...

עוד מעט תפרסם את "מדרך הטרמפיסט ללנ"ו"

(רחלקה מה יש לך לומר להגנתך???)

בעזהי"ת.

שאני לא באמת מאמינה שכללללללל הקהילה הנחמדה שנבנתה שם באמת מאמינה ברב מתוך אמונה תמימה [שזה לכשעצמו -האמונה התמימה הזאת בבן אנוש- קצת בעייתי...].

הרבה מהם, כמו בכל חברה, הולכים רק אחרי הזרם.

וחוצמזה חוצמזה,

אם זה היה רק לקהילה שלהם- הייתי שותקת. אני בגישה האינדבידואליסטית- שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, כל עוד זה בגבולות התורה וההלכה.

אבל זה לא כך. יש להם שאיפה "לתקן את העולם", וזה בעיקר מה שלא מוצא חן בעיני.

אני לא יודעת אם השאיפה הזאת רישמית, אבל זה מה שאני מרגישה מהחיכוכים שלי איתם.

צדיקה, זה^ מה שיש לי לומר ל"הגנתי".

ואכן זה לא מריבה, זה דיון עמוק

בעזהי"ת.

"חינוך אינו יכול להיות לשם שתילת משהו באדם.

הוא יכול רק ללוות את האדם בלי לפגוע בכושרו לרצות, וברשותו לבחור לעצמו דרך מן הדרכים, כשיהיה בשל לכך.

הוא יבחר לו ולא איש במקומו."

[יזהר סמילנסקי מתוך "פרידה מן החינוך", 1988]

כי בגלל שאין לנו את היכולת לחנך עם הצלחה של 100%, אנחנו חייבים ליצור מערכת כללים שתגרום לכך שגם מי ש"נכשל" בחינוך שלו לא יפגע באנשים האחרים בחברה...

כזו או אחרת לא תוכל להשתיק אותה.

מעבר לזה שגלוק לא עשתה שום דבר שנוגד את חוקי הפורום.

אבל כרגיל,אתם לא רואים בעיינים כשלא מסכימים איתכם.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.