אתה מצטט לי הרבה את הרב שלך- אבל מה אתה אומר על זה?

הוא ענה לי-

אבל אני מצטט ממנו רק חלק ממה שהוא אמר, רק את הדברים שאני רוצה להגיד

יש אנשים שהשפה שלהם להתבטא- היא ביינישית

הם אומרים באמת את הרעיון של עצמם- אבל הלבוש של זה, צורת האמירה- היא בסיגנון של ד"ת

אבל נכון- בנים צריכים יותר לשים לב לדבר בשפה שבנות מבינות

מה לעשות, זה חלק מהמחיר שלפעמים משלמים כשמחפשים "בחור דוס שלומד בישיבה/עושה הסדר/וכדו'"...

היא צודקת, ומה שאתה אומר זה ממש לא תירוץ.

אבל מה לעשות, כל אחד מדבר בשפה שהוא קולט מהסביבה.

ובדיוק כמו שבד"כ תשמע קללות באחוז גבוה במהלך שיחה עם חילוני ממוצע, תשמע בני"ש מדבר - בני"שית.

בד"כ, לא כולם. יש גם אנשים שמדברים "נורמלי" בתוך ציבור הבני"שים(אתה למשל), אבל צריך לזכור מה הסיכון בחיפוש חתן מהחלק הזה בציבור הדת"ל...

והסיכון חי וקיים ונושם ובועט.

ביינישים אולי מדברים ביינישית, אבל "תוריית".

ביינישים מדברים ב"תוריית" כשהם רוצים לעשות רושם, בד"כ. הם חושבים שזה מה שמצופה מהם, להפגין את זה שהם תורניים.

אז אם היא תפרגן לו- סביר שזה יעבור די מהר, אבל זה לא תירוץ לזה שהוא עושה את זה בהתחלה.

אני חושב שעשית חלוקה נכונה:
1) "תוריית".
2) בני"שית.

בני"שים לרוב ידברו בני"שית, והם ישתמשו ב"תוריית" כשהם ירצו לעשות רושם(אבאמא, אחים, מדוייטת...).

השימוש ב"תוריית" אולי לא מוצדק(למרות שאני מאמין שיכול להיות שיש בנות שיקחו את רמת השימוש ב"תוריית" כמדד בני"שיות...), אבל יחלוף עם בעזרת טיפול מתאים של המדוייטת.

לעומת זאת, את השימוש בבני"שית - רק הזמן(והצבא) ירפא.

הביני"שים מדברים בשפת הדייטים, אז צריך בדייט לדבר בשפת ביני"ש....

סתם, מה הבעיה בכך שאדם מדבר כך?

זה מראה על המקום בו הוא נמצא...

הוא מדבר אל האויר.

הגברת בטח לא רואה בזה בונוס גדול.

בייני"ש, כמו כל אדם, מדבר ומביע את עצמו בכלים ומתוך החוויה והמציאות בה הוא חי.

כרגע כל עולמו בישיבה, ואין טבעי מכך שישוחח בשפתה..

כמובן שדרושה כאן פתיחות ורגישות, אבל אל תתמהו כ"כ על מחפשי החברותות

ונכון גם לגבי בנות, אגב...

כבר מזמן חשבתי לכתוב בקורות חיים, בשפות דיבור- עברית, אנגלית, ולהוסיף גם ג'אווה ומתמטיקה, אני כבר דוברת כמעט שוטף

כנראה שביינישים פשוט יוסיפו ארמית וגמרא...תורת-חיים זה בדיוק מה שזה.

לא רק הדברים שאדם אומר מעידים על המקום שלו, גם הצורה שבה הוא מנסח. ונכון, לא כולם נמצאים באותו מקום, לאן היינו מגיעים אם כן?

שאומרים שהתורה היא תורת חיים, זה אומר שצריך שהיא תזרום בוורידים, ממש. זה לא אומר שצריך לדבר כל החיים רק בדברי תורה, או בארמית, דרשים וכו'.

יש זמנים כמו למשל בפגישות, שלא צריך לדבר ככה כל הזמן, אין בעיה "לתבל" מדי פעם, אבל זה צריך להיות במינון. כמו שבמרק אם שמים יותר מדי מלח או פלפל זה כבר מגעיל ודחוי.

בתור בחור ישיבה שמשתדל לחיות את התורה, צריך לדעת לעשות חילוקים, וגם למשל כשאני מגיע הביתה ואומר ד"ת בשולחן שבת, לא צריך להתחיל לפלפל עם חידושי הריטבא שלמדתי בשבוע האחרון, או כל דבר דומה.

גם רושם צריך לדעת לעשות בגבול הטעם הטוב...

והיא אמרה לי שהיא מרגישה שאני בצבא והיא מחפשת מישהו שהראש שלו נמצא במקום יותר רוחני..

אז מי אמר שבנות לא מחפשות לימוד בדייט??

לו הייתי מגיע עם קדושת לוי לדייט...

אני, בניגוד לכמה טענות שראיתי פה, לא אומרת שאנשים מדברים ככה רק בשביל הרושם.

אני מאמינה שאנשים מדברים מהמקום הנפשי והרוחני שלהם.

אתה צודק שתורת-חיים מתבטאת בזה שהתורה "זורמת בוורידים", כמו שאמרת. התכוונתי למובן פנימי יותר באמת, ובמיוחד לאור העובדה שלא כל מי שמדבר תורה, סימן שהוא חי תורה. תורת חיים היא תורה שחיים אותה וחיים ממנה, וזה לא מתבטא רק בעיסוק חיצוני בה כל היום.

א-ב-ל מה שזורם בוורידים יוצא בדיבור, אם נרצה או לא נרצה. אולי יש מקום לאזן קצת ולא להוציא הכל, אבל לרסן לגמרי זה ממש קשה, ולא חושבת שצריך גם בד"כ. גם מישהי שלא רוצה פלפולים בפגישה בד"כ תרצה משהו שקשור לאמונה בסופו של דבר, כי הרי אלה חיינו שבחרנו לנו.

מקווה שהפעם הייתי טיפה יותר מובנת...אשמח להבהיר עוד אם צריך.

זה בדיוק העניין, שצריך לדעת לעשות את ההבדלה הזאת. יש מצב של בימ"ד ויש מצב של פגישה עם בחורה למטרת נישואין ולא למטרת פתיחת בימ"ד שני... זה מקום של מעבדה פנימית לברור התאמה.

יש מקום לדעת לחלק, ברור שיש מקומות שנפלט, ולפעמים-טוב שכך, אבל אני מדגיש את ה מ-י-נ-ו-ן...

האיזון מתבטא בזה שמדברים דברים שונים, לא בהכרח תורה ותולדותיה (ולא בהכרח לא),

ומהמקום שלך, כי זה אתה בלי מסכות,

אבל עם איזון והתאמה למקום של השני ולסביבה.

מוסכם?

כשאני מדבר אני משתמש ב"נפקא מינא", "ממילא", "אעפ"כ", "מ"מ", "מאי טעמא?", "גילוי הופעת אור ד' היותר-כללית המתגלה בתקומת ישראל בארצו...", וכו'.

לא יודע, זה חלק ממני...

בנות, תתרגלו...

כנ"ל לגבי חיילים.

תוציאו את הצבא מהאזרחות.

אני מתה על סיפורי צבא של בנים.. ועל השפה הצבאית..

(עושה לי את זה.. מה לעשות?!)

וגם אם הוא יכניס קצת בינישיות.. [בטוב טעם כן?] זה יהיה חמוד ואדע להעריך שהוא בא מעולם של תורה..

רק בחייאת אנשים-

קלטו את האדם שמולכם ונסו לדבר איתו בשפה שלו.

לא חסר גם בנות שמדברות עם הבחור על רגשות ובוחשות ובוחשות.. כשהוא בעצם על פלאנטה אחרת כרגע.

בחור תורני חכם, שהגמרא קצת פיתחה אצלו משהו, צריך להבין שלכל דבר יש את זמנו.

יש חברותא ויש להכיר מי תהיה אשתך.

אם הוא לא מגיע לזה, אולי הוא עוד לא מוכן.

ואולי הוא בנאדם שקשה לו לעשות הפרדה בין "בישיבה" לבין "בדייט", או שהוא לא רוצה והוא רואה את כל העולם כמיקשה אחת.

או שהוא מאז ומעולם היה חשוף יותר מרובנו לשפה הזו, ומה לעשות וזו השפה שבה הוא מדבר...

ארמי, יש דברים קצת מורכבים בעולם...

אלא אם כן גם היא לא עושה את ההפרדה..

ואז באמת הבית שלהם ייראה כמו בית מדרש.

שיהיה להם בהצלחה.

מסכימה עם ארמי.

הוא צריך בחורה אחת שכן. נראה לי שיספיק.

בחורה זה לא חברותא...

והבית זה לא בית מדרש-

זה נקרא להבין מורכבויות בחיים!

זה שבית מגרש הוא גם בית ו

בית הוא גם בית מדרש

ובחורה היא גם חברותא

ובחור הוא גם שותף לעבודת השם -לא רק "בעל"

זה מורכבות בחיים

וגם לא עם חברים.

יש לא מעט כאלה.

ולדרוש מהם לדבר אחרת עם המדוייטת זו אולי דרישה מוצדקת, אבל לפעמים קשה מאוד עד בלתי-אפשרית(מתפלק להם בלי לשים לב...).

למנצלים ומנוצלים.

קורה.

טוב, אני מניחה שמה שאת מתארת גם אני הייתי חושבת שזה קצת מוגזם, אבל כמו שכבר כתבו לפני-  כשזה במינון זה יפה..

וכנ"ל סיפורים מהצבא - יש דברים יפים שאפשר להנות מהם ממש. אני למשל הרווחתי שעורים על הפלח"ץ ועל הטנקים (עכשיו גם אני יודעת שמרכבה ב'4 הוא השלישי באיכותו בעולם ושהוא מסוגל לירות למרחק של כ-4 ק"מ)

ולפעמים הם עושים את זה בצורה יפה

(כבר קרה לי שבחור שאל אותי גם על הצבא וגם על ד"ת אם זה מעניין אותי ואם אני רוצה לשמוע עוד. הוא הסביר\סיפר יפה ואני נהניתי אז עניתי שכן.. )

בכלל אני הגעתי למסקנה שיש קצת בעיה

הבחור מגיע לדייט מהישיבה\צבא - וזה הסיפורים שיש לו

הבחורה מגיעה מהשרות\לימודים\עבודה\חיים - ובהתאם לזה מה שהיא מספרת קצת שונה (ואני חושבת גם שבד"כ זה קצת יותר מגוון...)

ושני הצדדים צריכים להשתדל...

בכל מקרה - תמיד יש עבר שאפשר לדבר עליו. עבר שלך או אפילו של המשפחה (יצא לי כמה פעמים לספר ולשמוע דברים מאוד מעניינים על סבא\סבתא!)

אז אני אפרט יותר . אין לי בעיה לשמוע בדייט דברי תורה. אבל זה נחמד ואפילו טוב שזה במינון (כמו שציינו).

מה שקרה לי בפועל זה שהבחור פשוט התחיל לצטט תוספות ,גמרא ואפילו קבלה במשך שעה שלמה . שזה מאוד יפה שהוא יודע ,אני לרגע לא מזלזלת אבל מה לעשות שאני לא בייניש ובאתי להכיר את הבחור, וככה חוץ מלדעת עליו שהוא תורני אני לא יכולה לדעת עליו כלום .

 ניסיתי  לגוון ולהעביר נושאים אבל פשוט לא היה לי סיכוי מולו , כי כל מילה שהוצאתי  מהפה היה לו דבר תורה (שוב , אני לא מזלזלת אבל........).

נוצר מצב שפשוט הגעתי לפגישה ע"מ לשמוע שיעור תורה ומרוב יאוש רק ישבתי והקשבתי לו .......האם זה נורמלי ? האם ככה אפשר לבנות קשר?

אבל יכול להיות שבהתחלה קצת קשה לו לזרום והוא פשוט לוקח כל דבר למגרש הביתי שלו..

ברור שאם זה חוזר על עצמו כל הזמן זה יכול להעיק, אבל אם זה נגיד הדייט הראשון לא יודע אם צריך לעשות מזה ביג דיל. ואם לא, אז אפשר לנסות להעיר לו בעדינות.

אישית לי קרה שמישהי חתכה את הקשר, ולמפרע התברר לי שזה היה כי דיברתי כנראה יותר מדי על צבא (לפחות זה מה שהבנתי ממי ששידך בנינו..), תכלס זה כנראה היה נכון, פשוט בשנתיים האחרונות זה בערך כל חיי ואם היא היתה אומרת משהו אז הייתי משתדל לגוון קצת יותר..

מה שאת מתארת לא קרה לי ב"ה - אבל אני מסכימה שזה מעצבן.

אולי הגיע הזמן שהישיבות יתחילו להתעסק ברצינות גם בנושא הזה...

בשביל הבחורות שאוהבות בינישים דוסים,

אני כל הזמן מוצאת את עצמי מתבאסת בשביל

בחורות שהיו צריכים להתמודד עם דייטים כאלה

ברוך ה' לא קרה לי כי זה לא הסגנון שלי,

גם שבטעות יצאתי עם מישהו שיא הדוס

לא דברנו על דברי תורה.

 בנים לא לדבר על הצבא, רק אם לבחורה יש עניין

לא לדבר דברי תורה, אתה לא רב שמעביר שיחה

ואנחנו לא החברותא שלכם! אז אל תעודדו אותנו בדברי תורה.

לספר קצת על עצמכם ולא על החברים שלכם,

לא להראות מוזנחים, ולכבד את העלמה ולהגיע בזמן

ולהסתכל לה בעיניים ולא בשום מקום אחר תודה!

נשבר לי שבנים שלא יודעים לאיפה להסתכל

בוהים קשות ברגליים שלי ובנעליים, במקרים הטובים

זה לא נעים מה כל כך קשה לכם

להתסכל בעיניים של הבחורה?

ולמה בנות מתפדחות מזה?

ספציפית תבקשי ממי שמשדך לך שיביא לך בחורים

שהם לא כבדים וקצת זורמים

את לא צריכה ללמוד תורה עם הדייט

את צריכה להפוך אותו לבעל!

או שפשוט אל תצאי עם בינישים כבדים,

יש מלא בחורים איכותיים

שלא הופכים בנות לחברותא ו

הם גם זורמים.

(אני יודעת שאתם שונאים תשאלה הזאת, בנים)

התשובה שלו היתה: חברותא לסדר שלישי...

לא ראיתי אותו מאז. בלי קשר.

ואני משום מה נוטה להניח שהיה יותר עומק באמירה "חברותא" אצל הבחור הנ"ל הספציפי...

כי לא בטוח שהגדרה ביינישים כבדים מגדירה את הבעייה.

האם מפריע שהבחור לא קשוב למידת העניין של הבחורה (ואז צריך מישהו עם יותר רגישות, לא דווקא פחות בייניש)

האם מפריע שאין לו גם תחומי עניין אחרים (ואז זה יותר קשור לבייניש כבד)

או שהכל טוב ויפה, רק היא הייתה מעונינת להכיר עוד צדדים שלו, ואז פשוט הוא צריך לדעת שזה מה שהיא רוצה.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.