שאלו אותו פעם והוא אמר ש5,000 כל צד.

מכמה סיבות:

1) בלעדיו\ה לא הייתה בכלל חתונה.

2) אם על כל שאר הדברים מוציאים כ"כ הרבה ק"ו על זה.

3) מצד זה שייתן לו תמריץ לשדך אחרים.

4) על ההשקעה שהוא\היא השקיעו(טלפונים גישורים וכו)

צריך עוד סיבות?

אפשר להתקשר אליו והוא ישמח להסביר ...

בתקווה שעזרתי קצת...

לילה טוב

גם אם הוא לא הרב שלך הוא רב של אנשים אחרים וצריך לתת כבוד לת"ח..

בעולמנו שנקרא תשובה:  "אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה - אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה". הגמרא אומרת שאין זה 'שמא' אלא "ודאי עשה תשובה"..

רב שאין לאף אחד ספק בדעותיו ושהיה מקושר מאוד לרב כהנא הי"ד,

ופתאום הוא מפתיע אותי עם ".... הרב אבינר...."
אז אחרי תקופה ארוכה מאוווד אני מתחיל להוסיף "הרב"...

אין מוסר השכל מאחורי הסיפור ולא נראה לי שיש עניין לכתוב את שמו ברבים...
(י.ס. אם אתה רוצה אתה מוזמן באישי...)

אבל הרב אבינר הוא ת"ח גדול וכולנו חייבים בכבודו בלי קשר לדעותיו או מעשיו.

אם אתה היית אחד מאלה שחתמו על המכתב היה לך איזהשהוא פתחון פה. כיוון שאתה לא. תסגור אותו ומהר. 

ביה"ד הגדול ניקה אותו מכל אשם וחשד, אם יש לך בעיות עם זה שהרב אבינר "ממלכתי" זאת בעיה שלך, אל תכניס לפה אחריות ציבורית ושטויות כאלה... 

יש המון דרכים לטהר שקצים ורמשים... לך תלמד קצת שמירת הלשון... לא יזיק לך...

שידכתי זוג! ראשון שלי!!

הקטע הוא - שבהתחלה הם נורא הודו והיו חמודים מאוד.

ופתאום הבחור החליט שהוא בכלל רצה כבר קודם את הבחורה.. או משהו לא ברור..אבל ה"זכות" שלי כשדכנית ירדה..

יצא שממש קשה לי לא להקפיד עליהם..

ראיתי זוגות שממש עושים כבוד לשדכנית.. אני לא מבקשת את זה..

גם לא רוצה מתנות ולא כסף.. כולה הכרת הטוב..

וזה שידוך שממש התאמצתי בשבילו..

סליחה על הניצלו"ש..

אבל לא נעים לי לומר להם שאני מקפידה......

(כאילו מה אני אומר להם? "אתה החלטת שאני לא השדכנית וזה נורא פגע בי, אני מקפידה." - ??)

ומצד שני אני לא רוצה שבעקבות ההקפדות שלי הם יינזקו.

מה עושים???

תחשבי על זה שזכית לעשות מצווה לשם שמים נטו!

סתם לעידוד...

מסופר על הגר"א שפעם אחת לא הצליחו להשיג לו אתרוג נורמלי לסוכות. והוא שלח שליחים לקנות לו לכל אירופה של אז. והם הגיעו לאחד שהיה לו. והוא הסכים להביא להם את זה בתנאי שהזכות של המצווה תלך אליו. על סמך זה השליחים קנו לגר"א. וכשהגיעו חזרה אליו, הם חששו לספר לו, וכשסיפרו לו בסופו של דבר הוא שמח שמחה גדולה, ואמר להם: סוף סוף אזכה לקיים מצווה "לשמה" ממש. ולא לקבל שכר...

ואם זה ככה בשכר רוחני... מה זה כבר שכר גשמי?

נסיון דומה לי ולאשתי פעמיים "גנבו" לנו את הזכויות של שידוך...כלומר זוג אחר טען לזכויות על השידוך

בפעם הראשונה היה קשה במיוחד לאשתי שבאמת השקיעה המון בזוג הזה.

קצת דיברנו והגענו למסקנה שמי שמחלק שלישים יש לו מספיק שלישים גם לנו וגם להם אז שיהיה גם להם קרדיט

בפעם השניה שזה קרה היה ברור שזה שלנו כי הבחור התייעץ איתי אם בכלל לצאת ורק אז הצענו לו...

ואז גם הם (אותו זוג) שמעו שהוא מעוניין לצאת וחשבו על אותה אחת (זה באמת היה מתבקש) בשלב הזה אנחנו קצת התבגרנו וביקשנו מהזוג שיתעלם מאיתנו ויפרגן לשניים ויתנו להם את כל הקרדיט...

זה החזיק מעמד יפה עד ש"יצא כרוז"  שאנחנו הכרנו ביניהם וסיבכנו אותם אחד עם השני כי יצא קשר מסובך ולא הוביל לשום מקום

נפלנו קרבן ל"אם טעים אז אני בישלתי ואם לא אז הוא"

לסיכום פה זה עלמה דשיקרא אל תצפו להערכה תשדכו לשם שמיים או בגלל שאוהבים את החברים או בשביל שליש ג"ע

אל תצפו לגמול

כמעט שכחתי השאלה הראשונה אם זה שדכן מקצועי\ת אז כמה שמגיע לו

אם חברים אז כמה שיש לכם אם כסף ואם מתנה העיקר שההערכה תורגש ולא לאת י"ח (אפשר לתת צ'ק של 5000 שח ולהשאיר טעם רע בפה ואפשר להיפך)

אם הגעת לשאלה הזאת אז-----------מזל טוב!!!!!!!!!!

אני ממש לא אוהב אנשים שלא יודעים להוכיר תודה.

זה כאלה שחושבים שמדריך החתנים הוא בהתנדבות, והרב מגיע בכלל מאידיאלים שלא תתחתנו ח"ו בחתונה אזרחית, וכו' וכו'.

הבסיס של קשר זוגי זה הכרת הטוב, ומי שלא יודע לעשות את זה בחתונה שלו אז ממש חבל...

לא כדאי להקפיד עליהם אפילו כשקשה כי זה יכול ח"ו לגרום לדברים לא טובים

ה' ישלם שכרך

הקפדות מזיקות גם למקפיד וגם לזה שמקפידים עליו

מצד שני ויתור מועיל לשניהם..

'כל אדם שעשה עם חברו פעולה או טובה, לא יוכל לומר בחינם עשית עימדי וכו' אלא חייב ליתן לו שכרו', (רמ"א חושן משפט רסד, ד) 

כמובן מבחינה הלכתית אין חובה לשלם למי שמוותר על התשלום. (נדמה לי, שלגבי שדכן, אומרים שיש עניין לשלם בכל זאת)

אגב, מעניין אותי, האם נורמה של תשלום למי ששידך כשאינו שדכן מקצועי, הייתה מעלה את המוטיווציה שלכם להתאמץ לשדך.

עקב זה שהשדכן משקיע מזמנו האישי..

ולפעמים זה בא גם על חשבון דברים אחרים ואולי אף יותר חשובים.

לכן לשלם את שכרו אני חושב שזה ראוי.

וכל הכבוד על הסברה והחקירה

אני חושב שההקבלה הייתה נכונה אם אתה היית מציע שידוך לזוג ומישהו אחר היה מגיע ומקדם אותו, לא אם משיהו לוקח קרדיט על שידוך של מישהו אחר...

גש אלי לקבל הסכמה

אם זה משהו פסיבי, אז אם שמעתי שרצית להציע למישהו מישהי והצעתי לו אותה לפניך אני אצטרך לשלם.

אבל אם זו פעולה אקטיבית, לא בטוח בכלל, כי שלא כמו במצוות כיסוי הדם, לא בטוח שהשדכן הראשון היה מצליח לבד לגרום לשידוך להתבצע.

יכול להיות שאם השדכן השני לא היה עושה את מה שהוא עשה- השידוך בכלל לא היה קורה, ואז זה לא בגדר חטיפת מצווה...

שתזכה לגדול בתורה מעלה-מעלה, ולחבר חיבורים ככשרונך הברוך (רק את ה"עריכה" אל תשאיר לעצמך, אלא למישהו שלא מבין כ"כ בענין.. אז הוא יסתכל על החיצוניות: רווחים וכו', וכך יקל על הקריאה. יש פה כמה כאלו - רק אני חושב שהן גם די מבינות. גם אל תביא להסכמה רק לאלעד, תוסיף עוד כמה גדולי תורה...)

הוא מכריז על עצמו כבייני"ש.

אבל אתה הכרזת שאתה כבר לא בייני"ש...אתה חוזר?

ד"א, יש שני פירושים ל"ישיחנה":

1. ישיחנה מדעתו.

2. ישיחנה לאחר.

אבל מה שארצה לתת -

מבחינתי את כל העולם!

וניצלושון קטן - מעניין אותי איך נורמה חברתית שמשלמים לשדכן סכום יפה היתה משפיעה על המוטיווציה שלכם לשדך.

גם מי שלא מבין בזה כלום ינסה את מזלו בשידוכים...

>> ז"א מלא הצעות סרק... לא בטוחה שכדי להתחיל נורמה כזאת

והם יודעים כמה אנחנו מעריכים את זה שהם חשבו עלינו...

והוא היה עד בחופה...

וגם שלחנו להם הודעות שמלאה שנה לשידוך, לאירוסים ולחתונה- תודה על שזיכיתם אותנו אחד בשני...

אבל כזוג צעיר שבקושי לקנות אוכל יש לו כסף...לא יודעת...

אני מנסה לשדך כל הזמן-ואם יצא משהו אם יתנו סכום כזה אני ממש אבל ממש לא ארצה לקחת...

השכר שלי הוא שאני רואה חברה מאושרת....שאני רואה בית נבנה....

שאלנו את הרב מלמד כמה לדעתו צריך לתת,

והוא אמר שלדעתו צריך לתת 4,000 ש"ח, כך שכל צד נותן 2,000..

לדעתי זה סכום מצד אחד לא גדול מידי, ומצד שני ממש מכובד,

וזה יעודד את השדכנים להמשיך ולשדך!

שזאת בעצם המטרה שלנו..

שמעתי מאדם גדול בציבור בד"ל שאם היו משלמים דמי שדכנות יותר רווקים היו מתחתנים..

אם היית יודע שתקבל סכום יפה היית מתאמץ יותר לשדך( ואת זה לא אני אמרתי..)

בתור אחת ששידכה זוג (לצערי - עדיין רק אחד.. עובדים על זה..)

ממש לא עשיתי את זה בשביל הכסף, והיא חברה מאוד מאוד טובה שלי - וכל כך שמחתי שאני הייתי הצינור.

ועדיין - ההורים שלה דיברו באירוסין (של המשפחה, שגם אנחנו היינו מוזמנים אליהם - אולי כי אני מרגישה - וגם הם מרגישים - שאני קצת משפחה, ממש גדלתי איתם) על החשיבות הגדולה של לתת כסף לשדכן, ושזה ממש מצווה, וכו' וכו', (בקיצור - דיברו על זה הרבה) וכשקיבלתי את המעטפה - איך לומר - קצת התאכזבתי.

וכן.

אני יכולה לומר בוודאות.

אני אמשיך בע"ה לחפש שידוכים, כי הסיפוק על זה הוא עצום - והמשמעות של זה היא עוד יותר עצומה,

אבל זה יכול מאוד לעזור (כמה שקלים לזוג אברכים..)

כנ"ל לגבי מה שהיה אצלנו.

מי ששידך בינינו הוא הרב של בעלי, וגם הרב שלי (מהמדרשה) וידענו שהוא לא יהיה מוכן לקחת כסף בכלל על זה (ממש ממש בכלל. לא היה שום סיכוי) אז קנינו לו 2 סטים גדולים, ששווים בערך 1500 ש"ח, וידענו שהוא מאוד רוצה אותם, אבל לא ירשה לעצמו עכשיו (משפחה עם 7 ילדים + בטן עכשיו, ב"ה, כן ירבו).

נראה לי שזאת הייתה האופציה היחידה לתת משהו. וזה נראה לי טוב מאוד (הוא גם משתמש בספרים האלה עכשיו, אז בכלל יש לנו נחת רוח...)

חוץ מזה -

מוציאים כל כך הרבה כסף על החתונה (עשרות אלפי שקלים!!!!) אז אלפים בודדים (2000-3000) ש"ח לתת למי שכל זה בזכותו???? זה בסיסי.

אנחנו קנינו מתנה ממש מושקעת עם מכתב ברכה יפה!

יותר מוערך לדעתי מכסף. זה משהו שנשאר לשדכנים.

כסף בא והולך....

2,500 כל צד.

כך הוא נוהג גם בעצמו.

כתוב שזה סגולה לשלום בית

ו

אם יש בעיות בזה צריך לבדוק אם  שילמו לשדכן

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך