משהו שאת יודעת שהוא צריך...

...

משהו שניתן לקנות או אפילו משהו אמנותי שניתן  להכין לבד?

א. פרקטיים שאפשר לעשות איתם משו. (נכון, יש כמה מוזרים שאוהבים אומנות, ואז, צריך משו באמת יפה, לא אומנות מודרנית...)

ב. לאכול. הרבה. ובשר. אבל זה לא בא ביחד עם פתק.

נ.ב. התשובה הזו לא עונה כ"כ לשאלה.

קפוצ'ון עם גלופה שהכנת בשבילו [שווה!!]

לדרמן

ווינשוף.. [לגבעוניסטים בעיקר.. ולא. אחזקת ווינשוף אינה חוקית]

כיפה!! [לייק דה! אפשר כמה..]

חולצה (תלוי גם מה הסגנון שלו.. ואל תשכחי לקחת מידה)

מכונית [אם יש לך כסף... אם לא - שיפצורים לרכב..חיבור לאמפי למשל]

חבילת פינוקים..[דברים טעימים ושווים]

תפילין של רבינו תם

תיק איכותי לטיולים

מכשירי כושר קטנים [מחזקים לשרירי הידיים וכדו'...]

חסר גבר ששוה להשקיע בו..

מן רצועת עור שמכניסים אליה אבנים וקולעים.

כמו של דוד המלך...

לא זה:

כזה:

כמה רומנטי...

בין כל קיטור וקיטור שלו בשמירה הוא יחשוב עלייך.

תקנו דברים לזמנים טובים, לא לזמנים שאתה עם קסדה ואפוד וכולך עפוץ.

אחח.. אקדח... מתי? מתי?! 

זה היה חצי רציני חצי בהומור
אבל זה עדיין רעיון טוב!!

חלק מהרעינות שנכתבו פה מציאותיים ורלוונטיים וחלק פחות.  אבל תודה רבה על הרצון לעזור!!!

אם יש למישהו עוד רעיונות- אשמח אשמח! רק ייפתח יותר ת'ראש ות'חשיבה.. 

(גם רעיונות ערכיים, תורניים ורוחניים.............)

שבוע טוב!  

אולי היום זה נשמע מפחיד והזוי,
"מה? להפרד מהבעל לשבוע-חודש?"
אבל בעתיד האולי קצת רחוק, שנה++
זה ישמע לכם כמתנה משמיים!
 
למה?
יש הסבר...
אבל הוא מורכב קצת וכולל אימרה חריפה מאוד

בנושא חיי החברה עם ובלי דת וכן בנושא תקשורת בן אישית

אולי יום אחד אני אכתוב עבודת דוקטורת בנושא,

בכל מקרה את יכולה פשוט לקבל את זה כאקסיומה.

ותכלס לשאלתך- תני קצת פרטים, תחביבים, חוויות משותפות וכו', יהיה הרבה יותר קל לענות...

בהנחה שמדובר בגבר ששרת בקרבי,

אין לו בעיות פיזיות / נפשיות מיוחדות,

אינו חבר פעיל בכיתת כוננות או במועדון ירי,

אינו חבר בMen's club, כי אין כאלה בארץ,

אינו משרת במד"א/ זק"א/ כיבוי/ משא"ז/ וכו',

התשובה היא חד משמעית כן!

גם אם הוא לא יודע את זה...

גם אם הוא חושב אחרת...

חד משמעית, הוא צריך את זה.

(מה? את רוצה שיגנבו לי את הנושא לדוקטורת? )

שלחו את הבחור למטווח..

זה יכול להיות אחלה מתנה לחולי הדק... [אהמ אהמ]

מטווח לחולה הדק זה...

זה כמו...

כמו...

המבורגר צמחי!!!!

[שם רשעים ירקב!!]

מטווח בהשוואה למילואים זה כמו אוכל בריא בהשוואה לאוכל טעים...

פשוט תשלחו אותנו למילואים...

זה צורך נפשי הרבה יותר עמוק מלעשות "בוום בוום"...

ואנחנו מבטיחים לחזור רגועים, ממושמעים וחמודים!

אף אחד לא ראה כיתת כוננות רצה עם חיוכים דבילים ברחבי הישוב וצועקים "אש אש! תמות יא #%$&!!" ?

חח מעניין באיזה יחידה הם? אולי אני אבקש אעברה.. למה אצלנו יש צוות וואחד מורעל כל היום פעילויות....

מרגש בפעם הראשונה...

את לא יודעת מה זה בעל

את לא יודעת מה זה לתפקד לבד עם ילדים קטנים כשכל העול עלייך

את לא יודעת מה זה להסתמך על מישו- ואז קשה להשיג אותו

את לא יודעת מה זה לחכות לבעלך (הנשוי לך זה מכבר- כלומר)

ואל תקראי לנשים שבעלן יוצא למילואים- ילדות קטנות!

לפני שאת הולכת לחגוג העצמה נשית ושאר שטויות פמיניסטיות (זהו עכשיו היא תהרוג אותי!! איך כותבים את זה מוהאמהאאאא ) שתשרוד בשלום את סדר ערב- ארוחה מקלחות השכבה נידנודים.....

מילואים לאישה זה קשה.

הלוואי שהיה מילואים גם לנשים- לתת להן לנוח קצת בחיים....

(אולי "בניין שלם" עומד בתקן הזה? צ.ע.)

ב"ה שאני פטורה מזה.

וואו! השם! הנה קושי אחד בחיים שחסכת לי! תודה.

אני יודעת מה זה להיות אם חד הורית ל8 ילדים!! לבד!

בלי בעל ובלי להיות האמא הביולוגית שלהם! ובלי לבחור בתפקיד הזה!

ונשים שבוכות כשהבעל שלהן יוצא למילואים- מפונקות ותינוקות!!!

[כי פשוט הבעל עושה הכל בשעת ההשכבה אני מבינה.. הוא גם מכין ארוחת ערב ומנשק נשיקת לילה טוב..<צ>]

בסה"כ קצת שקט מהבעל לא מזיק גם להן..

חוצמיזה צדיקה-

כמו שציינת יפה - את גם לא יודעת מה זה כשבעל יוצא למילואים

אז אם למישהי מאיתנו סותמים את הפה בנושא - זה לשתינו!!

כי את לא מאפשרת לנשים להביע את הרגשות שלהן

את קוראת  הבעה כנה של קושי- פינוק, ילדותיות- ושאר מילים לא ממש מכילות מעודדות- או סימפאטיות

אז נותר לי לאחל לך מקרב לב שביום לא רחוק מידי-

תהיי גם את כזו...

עייפה, לא מאופסת

מתגעגעת לבעלך

רגילה לשהוא שם ואפשר להסתמך עליו- אבל היום לא...  כי הוא במילואים

והבית חוגג והילדים בלגאן וההריון חחחחחחחם וכבד

ובעבודה לא יכולים להתחשב יותר מידי- כי גם שם את צריכה לתפקד....

מאחלת לך באמת את התענוג הזה.

צרות של עשירים- דה לוקס.

ואני מוכנה להיות שם- לתת חיבוק, להקשיב בסבלנות, ולא להזכיר לך כמה היית פעם צעירה טיפשה ורווקה

ולא- שמור על אחים שלך- זה קשה אולי, זה לא כמו להיות אמא שלהם.

יקירתי.

אני לא כועסת על הבעת תסכול או קושי, ההיפך- שם אני בשביל החברות. שם אני שומעת, מבינה

ונותנת את כל הלגיטימציה להרגיש מה שרוצים..

אני כועסת על זה שהופכים את זה לטראומה...

על מצבים של דרמה קווין..ועל פיגור של נשים שתלויות בבעלים שלהן כאילו אין להן חיים..

לא פלא שהבעלים רצים למילואים.

גם אני הייתי בורחת אם אישה יושבת לי על העורק הראשי

ובטוחה שבי תלויים כל חייה ותפקודה.

יש הבדל בין תלות לשותפות

ואת יודעת מה?

היום נשים כ"כ עצמאיות- שקצת תלות בבעל לא תזיק...

קצת להיות "לא מסוגלת להסתדר בלעדיו" זה יהיה טוב לכל העולם הפמיניסטי שסביבנו

זה תלותי!

[ויכול להיות שזה חלק קטן, אבל בדיוק בגלל זה הבכיינות על זה מעיקה!]

<צ>

הבעל לדעתי מאוד שמח שאשתו תהיה זקוקה לו אחרי הכל אנחנו הנשים במעמד של מקבלות והם מעניקים כך לפחות היה אמור להיות...מה שמדגיש את התפקיד של הגבר ויותר מכך, את הגבריות שלו. אישה לא צריכה להיות סופרוומן...ואני שמחה לומר שאני תלויה בבעלי כשם שהוא תלוי בי, ואני מתבכיינת אליו חופשי ומתלוננת ומקטרת על זה שהוא לא נמצא וקשה לי ובלה בלה ואפילו לפעמים אין לי חיים כי הוא האמת די מרכז החיים שלי- וככה זה צריך להיות!

ואת לא יכולה לסתום לי את הפה כי בעלי כן עושה מילואים ביחידה קרבית.

כמו הרבה דברים בחיים -

עד שאתה לא חווה את זה  - אתה לא באמת יודע מה זה.

אני לא בן אדם תלותי בכלל,

ועדיין -

היה קשה מאוד מאוד במילואים הארוכים של בעלי שיחי'.

3 שבועות יותר מידי.

עם חופש שקיצרו לו באמצע.

לעומת זאת - מילואים של שבוע שהיו ממש לאחרונה - היו יחסית בסדר.

וכן.

גם אני שונאת שמתבכיינים.

העניין פה שזה לא התבכיינות. זה קושי אמיתי, מכאיב, מכביד, וגם לא צפוי כשזאת הפעם הראשונה..
 

בס"ד

כמה שמעצבן לשמוע את זה-

עד שלא תהיי שם את לא באמת תוכלי להבין מה זה.

לדבר עם קצת יותר כבוד עוד לא הזיק לאף אחד...

ויצא לי להגיד לא מעט פעמים- שאני מעריצה את נשות המילואים יותר מאת נשות הקבע.

[גילוי נאות- הכותבת אשת קבע, שבעלה חוזר הביתה ל48 שעות בסופ"ש.]

אבל שנינו יודעים שאם זה לא היה מסיבות אידיאולוגיות לא היית מוותר על המילואים!!
חוץ מזה שאתה בקטגוריה של חבר פעיל בכיתת כוננות, לא?!
אז אתה בחלק של הסטטיסטיקה שלא "חייבים" מילואים!!

(אם זכור לי טוב הסיפור הפוך, שמעתי את הרב עובדיה מספיד את רב אברום זצ"ל בסוף השבעה והוא סיפר את זה עליו..)

בכל מקרה, ספר שהוא צריך זה מעולה ועכשיו זו אחלה הזדמנות לקראת שנה הבאה!

וזה יותר אמין מבובה מייס'ס של החתן...

אני זוכר בפירוש שככה הוא אמר, בסה"כ רציתי להיות עדין...

חיבוק

או הזמנה לחתונה.

וברצינות- מכתב זו מתנה שנשמרת טוב. מביעה הרבה וחזקה.

אני הכנתי לבחור, כשהיינו בקשר רציני, כרית.

מזה אומר כרית? נשמע מעניין... את תפרת? משהו בגודל אמיתי או כרית קטנטנה?

כמו שאמרתי אני לא רוצה לתת ספר, למרות שבאמת זה נשמע הפתרון הכי קל.

מחפשת משו עם קצת יצירתיות, קצת מקוריות וקצת סמליות.

לגבי כל הדיון פה על מילואים:

הוא אכן קרבי בנשמתו אבל לא אני אגרום לו להיות יומיים במסגרת צבאית, יש מישהו שכבר יעשה את זה, אני בטוחה.  אני אוהבת אותו זמין באזרחות!!!

[לא הכל מתאים לשלב ראשוני של קשר...]

1) לקנות פליז במטר רץ (או שמיכת פליז!!)

    לקנות מילוי לפוכים / כריות

    לתפור כרית!!!

    כמובן שאפשר להשתגע ולרקום שם, תחרה , שוונצים יפים וכו'....

2) ללכת לחנות שעושה הדפסים על בד!

    להביא דיסק-און-קי עם תמונה שלך ושלו.. או משהו חמידי אחר...

    לבחור משפט רומנטי/ קיצי/ מקורי /חמודי ולהוסיף ככיתוב...

3) לקנות לו חולצת פיגמה עם הדפס...

    לקנות לו חלוק מקלחת עם רקמה...

4) לקנות לו מפה מספר 9/ ספר מעינות של אזור טיולים שנגיש לכם

    להכתוב בהקדשה "התפקיד שלי זה להביא אוכל, שלך לסמן איפה כבר הינו.."

    או משהו אחר ברוח של "תיקח אותי למלא טיולים !"

    כמובן שאפשר לעשות מזה חבילה שלמה!!

     לקנות "פנטלים" ב3 צבעים, שמיכה לפיקניק, לכתוב ב"פנטלים" על המפה!!

6) להכין לו לוח ספירת הגומר לבין הזמנים...

    ולכתוב דברים משותפים שקבעתם או תאריכים חשובים (אנחנוטו כבר בקשר __ שבועות!)

    כמובן להשאיר לו ימים ש"אתה יודע שאני פנויה בן 12:00 ל20:00 את תתכנן לי הפתעה! "

5) טוב.. זה לא יגמר...

    אני לא באמת הולך לכתוב לך כאן את כל הרעיונות שלי

חייבת להבין משו: אלו רעיונות שאתה מכין למישהי או שהיית שמח לקבל???

כי זה דברים שבאמת מתאימים יותר לתת לבנים (לא רק אבל בעיקר..)

אז מה אכפת לך לשתף בעוד כמה???  רק אצליח לזכות אותך במצווה!

ו... נשמע שהיצירתיות שלך שופעת...........

חייב להסביר משהו: בעצם? לא לא מסביר

חיפשת רעיונות לבנים, אבל יש גם לבנות...

תכוויני קצת יותר לגבי תחביבים, אני לא הולך לשתף בהכל,

כי אז אני עוד אשמע משפט נוסח "אז מה? גם אתה לוקח רעיונות מהשרשור ההוא בערוץ 7?"

סתם...

כי.. כי... כי לא בא לי לפרוק את כל הרומנטיות שלי כאן...

פנטל- ברבים פנטלים,

        טוש מחיק לכתיבה על מפות,

        מוכר גם כ"טוש לשקפים STAEDTLER " ימ"ש!!

        לבייניש יש עט בכיס? לחייל רציני יש פנטל בכיס

        (כדי לכתוב על מפות וכדי לכתוב גרפיטי קטן בעמדות)

        אפשר לצייר איתו על המפה (מפה מנוילנת!!) ואז למחוק!!

        לצערי החברה היחידה שמיצרת פנטלים טובים היא גרמנית...

        זה הפריט הגרמני היחיד שיש לי (או היה לי ) בווסט...

        מגיע ב S/M/F  שלושה עוביים, M=0.8-1.0mm, F=0.6mm, S=0.4mm 

        תקני S או F כי M הרבה יותר מידי רחב ועושה סימון ברוחב של 100 מטר.

        מומלץ לקנות בכמה צעים בשביל הנוחות... (ירוק/ כתום יותר נוחים לשימוש)

אפילו בבה"ד 1 אין סקירה כזו על הפנטלים!!

הם מקום טוב להכנס אם הבחור שלך בעניינים...

זה ייתן לך הרבה רעיונות..

בס"ד

במיוחד את המשפט על ספר הטיולים

בנים ממש צריכים את זה!

אפשר לקנות את זה בכל חנות של דברי קודש. זה מעין ספרון מעור שבתוכו יש מראה.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.