אין לי מושג איזה שירים הוא שומע, ובכלל מה דעתו על המוזיקה ואיך היא באה לידי ביטוי בחייו...

אני לא חושבת שזה משהו חשוב לברר עליו לפני שיוצאים...

ולכן לא על זה יקום וייפול דבר.

זו דעתי.

מהתחלה.

ואם זה לא  - והוא דוס טרור גם בלי זה - לא נראה לי שזה ישנה לי..

[והסבירות שהוא ישמע את השירים האלו במצב צבירה דוסי- נמוכה מאוד...]

לא יותר מזה, ולא על דברים כאלה צריכים להחליט אם לצאת או לא.

מי שאוהב לשמוע מוזיקה דכאונית- לרוב הוא לא אדם שמח במיוחד. אני טועה? (:

בשפת הגוף שלו ובהתנהגות, לא צריך לברר מה סוג המוזיקה שהוא שומע כדי לגלות את זה..

לא תמיד ברור לבן אדם למה הוא שומע מוסיקה מסויימת.

וזה גם דבר שיכול לחלוף ולעבור, לא צריך לשפוט ולהכריע מראש לפי זה, כך אני סבור לפחות...

אחד הגדולים (סליחה ששכחתי מי מהם.. זה אלה של יוון) שמי ששומע סוג של מוזיקה הוא נהיה חדור בה.

כלומר- אם מישהו שומע כל הזמן מוזיקה דכאונית הוא נהיה דיכאוני עם מחשבות כאלה ,ומי ששומע רוק- נהיה יצרי.

פשוט מאוד המוסיקה הזאת זוועתית בכל קנה מידה, לפחות לדעתי זה אומר שהיא ממש לא מוסיקאית (וכנראה גם מזייפת).

העניין של זייפנים בהחלט מפריע לי. אני לא חושב שאצא עם מישהי כזאת.

מהסיבה הפשוטה שלדעתי זה אומר שפשוט אין לה שום קשר למוסיקה.

לא מצפה שהיא תהיה זמרת או מנגנת מקצועית.

אבל כן שלא תזייף בצורה מזוויעה. לא סובל את זה.

ב"ה

את הבית העתידי שלך.

זה כן משנה לי מה הבחור שומע. אם אני מקפידה על משהו, לא הייתי רוצה שהילדים שלי ישמעו את זה.

איך לברר את זה, זו שאלה אחרת.

אבל אי אפשר לומר שזה חסר משמעות.

רק חסידית ו"דוסית" אני אוהבת לשמוע גם לועזי לפעמים וגם שירים עבריים..

אבל-

וזה אבל ענקי!!!!

אני לא חושבת שצריך לשפוט לפי סוג המוסיקה  ולהגיד שהבנאדם הוא לא חזק דתי וזה מעיד עליו ככה וככה כי זה פשוט לא נכון.. אולי הוא אוהב את המנגינה? ואוהב מוזיקה בכלל...

אני כזאת ואני יכולה להגיד שיצאתי עם מישהו ודיברנו על מוזיקה (לא משנה שהבנאדם התחיל להטיף בדייט!! חוצפן.. אם אני לא רואה בעיה בזה שאני שומעת שירים בלועזית..) הוא גם אח"כ אמר לחברה שלי שאני משדרת אוירה "לייטית" ואני שואלת את מי שמכיר אותי אני-לייט???

לא צריך לשפוט לפי דברים שוליים שכאלה!!!

כל דבר שאת עושה - לומדים ממנו עליך

אם את מלבשת בסגנון מסוים, מדברת בסגנון מסוים

הולכת למקומות מסויימים.

אז גם במוזיקה.. מוזיקה שאת אוהבת ומתחברת זה די מראה לנפש- עובדה שלא כולם אוהבים את אותו סגנון.

אז ככה זה בחיים...

וכנראה שלא מתאים לך מישהו דוס אש...

זה דבר שיש מה לדבר עליו, וייתכן שהוא אפילו יהיה מוכן לזה וזה לא עקרוני לו.

אבל זה לא מעיד עליו.

ובטח שלא סיבה לפסילה גורפת.

לזוג יקר שאני מכיר היה סיפור כזה,

לבחורה היה הכי עקרוני שהבחור לא ישמע ביטלס (Beatles)...

והיא באמת שאלה את זה, ככה הפנים, בלי להתפדח

היא שמעה העיקר שירי ארץ ישראל, הרב קרליבך, נעומי שמר וכוורת...

לאחרי החתונה הסתבר שהוא שמע הרבה להקות אחרות ברוח שנות ה60-70 (גיוועלד!!),

אבל ב"ה את הביטלס הוא ממש לא אהב לשמוע ועד היום שונא...

היא שאלה רק על הבילטס והוא לא הבין למה, אבל ענה בפשטות...

וב"ה ההורים שלי נשואים באושר

 
מוסר השכל!!

אפשר לשאול ולנסות לפסול כמה שרוצים...

אבל עדייף להתמקד בדברים "קצת" יותר עקרוניים...

והילדים?

שומעים הכל

כוורת ומטאל, קלאסי וביטלס, הרב שלמה קרליבך ונעומי שמר...

ב"ה

?????

אם לא רוצים לשמוע מוזיקה לועזית אז צריך לדעת מה דורשים מבן הזוג. ומכיוון שאי אפשר לדרוש ממנו להשתנות.... תסיקו את המסקנות בעצמיכם.

אבל לדעתי יש כמה יוצאי דופן.

שהביטלס ביניהם.

(ו.. לא, אני לא ממש שומע בד"כ שירים כאלו, אבל מסתבר שזה לא הכי מפריע לי)

כלומר - באופן גורף לועזי יפריע לי.

אבל דברים מסויימים, כמו הביטלס למשל, יכול להיות שאתפשר.

ואם הייתי יודע שהיא שומעת שירים לועזיים אז כנראה שהיא היתה שומעת גם דברים אחרים ולא רק לא מתנגדת לשמוע ביטלס. מה שאומר שלא הייתי נפגש איתה.

או נניח מתייחס אל זה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) כמו שאתם מתייחסים לשיר השירים?

נניח באופן כזה-(לא אני כתבתי, זה טיפה ארוך, אבל שווה את הקריאה, הרש- איתו אני לומד עין איה...)

אני מבקש לדון בשיר משנות השישים שנכתב על ידי סילביה די. השיר נקרא: The End of the World.

Why does the sun go on shining?

Why does the sea rush to shore?

Don't they know it's the end of the world

'Cause you don't love me anymore?

Why do the birds go on singing?

Why do the stars glow above?

Don't they know it's the end of the world

It ended when I lost your love

I wake up in the morning and I wonder

Why everything's the same as it was

I can't understand. No, I can't understand

How life goes on the way it does

Why does my heart go on beating?

Why do these eyes of mine cry?

Don't they know it's the end of the world

It ended when you said goodbye

Why does my heart go on beating?

Why do these eyes of mine cry?

Don't they know it's the end of the world

It ended when you said goodbye

תרגום:

למה השמש ממשיכה לזרוח?

למה הים אל החוף ממהר?

האם הם לא יודעים שזה סוף העולם

כי אינך אוהב אותי יותר?

למה הציפורים ממשיכות לשיר?

למה הכוכבים ממשיכים לזהור?

האם הם לא יודעים שזה סוף העולם?

זה נגמר כשאת אהבתי השארת מאחור

אני מתעוררת בבוקר ותוהה

מדוע כל דבר דומה למה שקדם

איני יכולה להבין. לא, איני יכולה להבין

מדוע החיים ממשיכים במסלולם

מדוע לבי ממשיך לפעום?

מדוע עיניי מזילות דמעות?

האם הם לא יודעים שזהו סוף העולם?

זה נגמר כשאמרת "להתראות"

מדוע לבי ממשיך לפעום?

מדוע עיניי מזילות דמעות?

האם הם לא יודעים שזהו סוף העולם?

זה נגמר כשאמרת "להתראות"

השיר מבטא תחושה שקיימת במצבים רבים של אובדן אישי כואב: תחושה של תמיהה המשולבת בהתרעמות על כך שהעולם ממשיך להתקיים ולנהוג כמנהגו למרות המשבר האישי העמוק אותו חוותה המשוררת. קיימת בשיר תחושה של פער שלא ניתן לגישור בין העולם האישי של המשוררת אשר נחרב ונהרס, ובין העולם שמחוץ לה אשר ממשיך לפרוח ולהתפתח. המהר"ם מרוטנבורג ביטא תחושה זו במילים דומות בקינתו לתשעה באב בה התרעם "על מאור היום אשר יזרח אל כל אבל יחשיך אלי ואליך".

הנקודה המייחדת את השיר בעיניי, ובה אני מבקש להתמקד, היא היחס שבין שני הבתים הראשונים של השיר ובין הבית האחרון. כפי שניתן לראות, הבית הזה מופיע פעמיים באופן שמקביל לשני הבתים הראשונים, כאשר הבית האמצעי מהווה ציר שמבליט את ההשוואה בין החלקים.

הבתים הראשונים מורכבים מארבעה משפטים שעוסקים בהיבטים שונים של החיים שממשיכים להתקיים. השמש שממשיכה לזרוח מבטאת את המחזוריות של העולם אשר ממשיכה להתקיים ללא כל הפרעה וללא התחשבות בחורבנה האישי של המשוררת. הים הנחפז אל החוף מסמל את קיומן של שאיפות והתקדמות למרות השבר. שירת הציפורים שמוזכרת בבית השני מביאה את הניגוד לשיא – יש מי שמסוגל לשיר ולשמוח למרות האבל הגדול בו נתונה המשוררת. [הכוכבים הזוהרים למעלה לא מקדמים את הקונפליקט אלא מהווים נסיגה מסוימת של המשוררת, ומעין "שאיפת אוויר" לקראת החלק הבא.]

התמונה שמצטיירת בבתים הראשונים מסוכמת בבית השלישי: המשוררת חווה את חורבנו של העולם ולא מסוגל להבין כיצד החיים ממשיכים בדרכם. תמונה זו משתנה בבית האחרון. בבית זה מתבוננת המשוררת אל תוך עצמה, ומגלה שגם עולמה האישי לא חרב לחלוטין: לבה ממשיך לפעום ועיניה מסוגלות לבכי. אותה אדישות עצמה שמגלה היקום לסבלו קיימת גם אצלה. ידיעה זו מהפכת את נקודת המבט של המשוררת ביחס לקונפליקט. שוב לא מדובר בקונפליקט בינה לבין העולם שבחוץ אלא בקונפליקט פנימי בתוככי נפשה. לפתע מתברר שהפרספקטיבה שרואה את העולם כחרב היא רק אחת מתוך מכלול של פרספקטיבות.

שירה של "די" התפרסם בין השאר בכך ששולב בפס הקול של סרטים מפורסמים. אחד הבולטים שבהם היה הסרט "girl, interrupted" שבו מנוגן שיר זה מספר פעמים ברקע כאשר אחת הדמויות מתאבדת. ואכן, ההתאבדות היא מסקנה אפשרית שנובעת מתוך ההבנה שהחיים עצמם מהווים בגידה בכאב ובחורבן אותו מרגישה המשוררת.

עם זאת, ניתן להגיע גם למסקנה אחרת. בגמרא הידועה במסכת בבא בתרא קיים דיון דומה בין הפרושים ובין ר' יהושע על רקע חורבן המקדש:

ת"ר: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.

נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין?

אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל?

אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים!

שתקו. (ס

ממה נובעת שתיקתם של הפרושים? אותם פרושים ביקשו לחיות את החורבן במלוא עוצמתו, לראות את האבל כפרספקטיבה הלגיטימית היחידה, והסתכלו על כל אוכלי הבשר ושותי היין כאנשים שלא מבינים את חורבנם. ר' יהושע לא התווכח חזיתית עם דבריהם, אלא הראה להם שגם הם עצמם חיים בסתירה פנימית כאשר הם ממשיכים לאכול לחם ולשתות מים למרות החורבן. תובנה זו הובילה את אותם פרושים למצב של שתיקה, של סתירה פנימית עמוקה בין שתי נקודות המבט.

גם שתיקתם של אבלי החורבן הובילה פעמים רבות להתאבדות, כמו בסיפור על פרחי הכהונה שהפילו עצמם אל תוך האש שכילתה את המקדש. רבי יהושע הבין את ההיבט הזה של השתיקה, אך ביקש לנתב אותה למקום מפויס יותר, מקום שבו האדם מסוגל לחיות את המתח שבין החורבן והאובדן ובין תשוקת החיים העולמית והאישית:

אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר... ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר. (שם)

הניסיון לחוות את האבל והאובדן במלוא עצמתו סותר את החיים עצמם. דווקא ההבנה הזו מאפשרת לאדם להמשיך לחיות מתוך קבלה של המתח והפער האימננטי בין החורבן והחיים.

(כן קראתי הכל... תודה תודה, חן חן על התשואות)

ראשית- מזמינה אותך בחום לפסיפס". יש לך את זה בקטע של שירה, ניתוח יצירות, אומנותיות וכולי.

שנית-

הזכרת את הקינה של המהר"ם מרוטנברג- הנה הציטוט קטן - ואז נוכל להשוות באמת בין השרים

...

להיות למופת לדת כי תתמעט ותרד מכבודה. והן אמשל משליך:
משל למלך אשר בכה למשתה בנו צפה אשר יגוע. כן את במליך:
תחת מעיל תתכס סיני לבושך בשק תעטה לבוש אלמנות. תחליף שמליך:
אוריד דמעות עדי יהיו כנחל ויגיעו לקברות שני שרי אציליך.
משה ואהרן בהר ההר ואשאל היש תורה חדשה. בכן שרפו גליליך.
חדש שלישי והקשר הרביעי להשחית חמדתך וכל יפי כליליך.
גדע ללחות ועוד שנה באולתו לשרוף באש דת. הזה תשלום כפליך:
אתמה לנפשי ואיך יערב לחכי אכול אחרי ראותי אשר אספו שלליך
....

גם כאן יש את המוטיבים של- איך אפשר להמשיך לחיות- כי קרה אסון

מה ההבדל בין זה לבין השיר שהבאת?

מה רב ועצום ונוראי המרחק ביניהם!!

על מה הבחורה בשיר בוכה?

'Cause you don't love me anymore

It ended when I lost your love

על מה בוכים הפרושים במדרש? על מה מקונן המהר"ם?

על רקע חורבן המקדש:

בכן שרפו גליליך.

שירה "חוליית"\ לא יהודית יכולה להיות דבר נהדר

מביע המון רגשות, מביא את האדם באמת למקום של עמקות, של הרבה ריגשיות,

יש בבני אדם סוג של יצר לרוחניות, למטאפיזיקה- בגויים זה מתמלא באמת מדברים כאלו- של השראה, של יופי, מלאי הוד- אנושי

אבל לעמ"י- זה לא מספיק

זה לא פיסגת הקדושה, זה לא האצילות המלאה של האומנות

יש תכנים הרבה יותר עמוקים לבטא בשיר!!

ומה לעשות-

"איך נשיר את שיר השם על אדמת נכר????"

איך אפשר לכתוב ולשיר שירים על יופי ושלמות ושמחה וכל מה שאמור להיות באומנות-

כשבמציאות בעולם יש חורבן הבית, יש גלות שכינה, יש היעדר קירבת אלוקים,

המהר"ם מגייס את כישרונו האומנותי- לקונן על שריפת התלמוד!!! מאורע נוראי ואיום שעד היום עולם התורה שלנו- מי יודע מה חסר לנו בגללו.

(וואו! פתאום הבנתי את הפסוק הזה. שיר השם= שלמות, אדמת נכר= כל חיסרון. דיסונאנס נוראי-איך?)

מה רב המרחק העצום והמכאיב-

בין הבחורה שבוכה על החבר שעזב אותה

לבין הבחורה שבוכה כי השראת השכינה (הגלויה המוחשית) עזבה את עמ"י!

זה בכלל לא באותה ליגה של שירה, מנגינה ואומנות.

זה בכלל לא באותה ליגה של מה הדברים שעלולים לגרום לאדם לאיבוד חיו- או מה גורם לאדם את המשמעות החיובית לחיים!!

לדעתי-

לשמוע מוזיקה לא "תוריית" "יהודית" "רוחנית"- בהחלט כן

אבל לשים את זה במקום הנכון בנפש.

להשתמש בשירת חול כמשרתת להביע ולחזק רעיונות ומחשבות של תורה וקודש- כן. להשוות- ממש לא.

אם הייתי רוצה ליצור שיר שיש בו ריגשות קודש בנדון חברות, אהבה נכזבת וכולי-

(או יותר טוב חברות, אהבה ממומשת -כחלק מקודש)

היה בשיר את הצירים של אני-אני, אני-אתה, וגם את הציר של אני-הוא=השם\החלום לבית\. גם אהבה היא כלי לערך- ולא ערך עליון לעצמו.

(וזה חלק מדיון ארוך מאוד על ערכי תרבות ויצירה בהשפעת ערכים ושאילת יצירה בלי שאילת הערכים הנלווים... ואפשר להאריך)

ולכן אני מבינה את זה שרוצים לשמוע רק שירים שבקדושה.

הרי מי שכותב את השיר ולחין אותו מכניס את נפשו בה- ולי אין כל רצון להתחבר למישו שאינו ירא שמים.

בהצלחה רבה

בנפש יש גם דברים שהם לא "קדושה" הם סתם "אנושיים"

מותר להם

וגם הם ישמחו לביטוי בשיר

חשבשבת- יוסף שליט"א בספרו יביע אומר(ח"א סי' ו') מדבר על כך שלקיחת המוזיקה לגיור הינה כשרה, הטענה שלי היא שניתן לקחת את זה צעד קדימה!!

צדיקה- זה לא אני כתבתי, כפי שכתבתי- זה חברותא שלי, יותר נכון חצי רב שלי כתב את זה(אברהם סתיו, מחבר הספר כחלום יעוף- התמודדות עם אבדן הריון, הלכתי ואמוני)

(יעל א, תודה על ההגנה על שמי הטוב...)

לחיזוק הטענה, אני חושב שהמקום בו נמצא האדם, הוא המכריע, כלומר, אפשר להיות הרב דרוקמן ששר- את הולכת אני בא, אני בא את הולכת(שלמה ארצי, שם,שם)-'כנסת ישראל קוראת אל הקדוש ברוך הוא וכו'- הרב דרוקמן בפורים... ואפשר לקחת כל שיר למקום רע, אני מכיר בחור שבתמימות או שלא בתמימות, לקח את השיר קן ציפור של סיני תור והבין אותו במשמעות מגעילה, מ.ש.ל

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

חזרתי עכשיו ממחנה מוזיקה תורני יוצר שהיה בכפר פינס (הדרכתי שם.. אל תחשבו שאני קטנה..)

ואחד הרבנים של האולפנא דיבר על "גיור" של ניגונים ושל שירים שהתחיל עוד אצל החסידות..

ואחד הדברים החשובים הוא- לא לשנות את הסוג של השיר, כלומר אם זה שיר אהבה להפוך אותו לשיר אהבה לקב"ה.. ואם זה שיר שמח- לנתב את זה לקדושה. וכן על זה הדרך...

[זה היה סתם בהערת סוגריים.. הייתי חייבת להגיד כי התלהבתי מזה]

לי אישית זה לא היה אכפת איזה שירים הוא שומע העיקר שיהיה אדם טוב ומיושב בדעתו ובעל מידות טובות.

של הנפש של מי ששר אותם, השומע מקבל את הזרם הזה לתוכו, כמאמרם ז"ל- 'נגינה קדמה לעולם'

הנגינה היא לא דבר של מה בכך, אם תלקח ברצינות, היא תהיה רצינית, אם אדם לא ייחס לה משמעות, היא תהיה באמת פחות משמעותית, אך היא עדיין תשפיע עליו כזה 'מהצד'...

יש עניין שהשירים משפיעים על נפש האדם וצריך להימנע מלשמוע שירים שיכולים לטמטם את הנפש.

מצד שני, אי אפשר לשפוט אדם עפ"י השירים שהוא שומע. אני מכירה כמה אנשים ששומעים מוזיקה ישראלית (כן, כן- אפילו שירי שלמה ארצי וחבריו הם שירים בעייתיים, אם כבר נכנסים לנושא..) אבל מנהלים אורח חיים "דוס" לחלוטין, בלי קשר למוזיקה שהם שומעים.

וגם אני "חוטאת" לפעמים ושומעת מוזיקה לועזית. זה עדיין לא יכול לקטלג אותי בצורה כזו או אחרת.

רשימת האנשים שאם זה אכפת להם הייתי זורק אותם לעזאזל כבר בדייט הראשון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז כן אני חושב שלשלמה ארצי, אוונסנס, ועידן רייכל יש יכולת לייצר מוזיקה הרבה יותר טובה ממש שוואקי ייצר גם בלבום חתונה הזהב השניה שלו.

וכן... אני חושב שבמקום לקחת פסוק ולשיר אותו שוב ושוב ושוב ושוב ברצועה של 2:48 דקות... אפשר להקשיב קצת לעמיר בניון וללמוד מה משמעות המושג תוכן לשירים.

וכן.... אני גם חושב ששירים ברמה של אייל גולן והראל סקעת הרבה יותר קל לי לזמזם ולשיר לעצמי מבחינה ווקאלית.

אז נכון, אני לא לעולם לא ישמע אותם בקול אצלי בבית, אני גם לעולם לא ייתן לילדים שלי לדעת שזה מה שאני שומע או שמעתי ואני גם מעולם לא יכניס אותם לבית מדרש...

אבל אם על זה מישהו יגיד לי שאני דוס .... ואוווו... כמה אדיוט כבר אפשר להיות!

הזכרת באותה פיסקה את שלמה ארצי, אוונס, אייל גולן, הראל סקעת ועמיר בניון.

עמיר בניון זה המוזיקה הכי יהודית שיש, הוא ממש לא שייך לסקלת האומנים האחרים שהזכרת.

הסינון פה למען ה'???  מה זאת ההתבטאות החולה הזאת... מוזיקה לא אבל דיבור מגעיל ומזלזל כן??

אני מכירה מלא אנשים ששומעים מוסיקה כמו שלמה ארצי וכאלה ולא מדברים ככה..

אני מצטערת אבל זה ממש עצבן אותי עכשיו!!!

אם הם בסדר גמור?

אם משהו נראה לך כנכון, אז אתה לא אמור להסתיר זאת.

אני חושבת שמוזיקה אומרת הרבה על האדם השומע אותה.

אבל רוב סוגי המוזיקה לא אמורים לפסול שידוך.

ואני לא חושבת שמוזיקה עברית היא אסורה. מי אמר שחייבים לשמוע רק את שוואקי?

אבל יחד עם זאת, בחור שמעדיף מוזיקה לועזית בביצוע זמרת- זה אומר משהו, לא? לטוב ולרע.

בשביל אחד מוזיקה יהודית זו מוזיקה חסידית בלבד, בשביל אחר אם הזמר עם כיפה זה יהודי ובשביל השלישי גם מוזיקה ישראלית זה יהודי.

"מוזיקה יהודית" זה מושג אמורפי.

מי אמר שהזמר החרדי ששר פסוק מתהילים בקצב פופי מערבי בהכרח תורם משו טוב לנשמה?

ומי מחליט לאיזה אומן יש יר"ש כך שאפר לשמוע את השירים שלו או לא- אני מכירה כמה אומנים שהיר"ש שמיים שליהם הלוואי עלינו ואין להם (עדיין) כיפה על הראש.

גם במוזיקה המכונה "מזרחית" (אגב, לרוב היא לא באמת כזאת..) יש כמה פנינים. 

ואני מכירה גם מוזיקה שהרבה יגדירו אותה כדיכאונית, אבל היא  ממש לא כזו, להיפך, פשוט צריך לדעת להקשיב...

אני חושבת שמוזיקה יהודית זו מוזיקה שמשפיעה טוב על הנפש.

זה לא אומר שאני שומעת רק אותה, ולא תמיד אפשר לדעת מה/איך משפיע.

ואם יבוא מישו שיגיד אצלי בבית ישמעו רק חסידי/רק זמרים עם כיפה- אני חושבת שנפרד כידידים.

יש הגדרה איזו מוזיקה צריך לשמוע

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5203

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=62038

אני די מתחברת ל"אינדוקציה" בטענה שלפעמים החילונים מייצרים תרבות הרבה יותר טוב מדתיים (ע"ע סרטי קולנוע, מוזיקה ושאר מופעי תרבות..) אבל זה עדיין לא תירוץ טוב לשמוע אותם ואתה מודה שזה בעייתי, עובדה שכשזה יגיע לילדים שלך בע"ה- לא תתן להם לשמוע. 

ותעשה מצווה, תוציא את עמיר בניון מהרשימה. הוא באמת אמן ברמה אחרת.

(להבהרה, אני שומעת מוזיקה ישראלית ובקטנה לועזית ולכן לא מתיימרת להטיף לאף אחד לפני שאקיים זאת בעצמי.) 

בס"ד

הבאת את מה שכתב גיא צבי-מינצ, אבל בליקוטי מוהר"ן (לרבי נחמן מברסלב), בתורה ג', הוא מסביר איך אפשר לשמוע מנגינות מאנשים שלא כשרים, ואז "לתקן ולהעלות גם הנגינה, שאינו מאדם כשר" (בסוף התורה).

אבל ודאי שיש כאן פרמטרים נוספים. כשמביאים משהו לקדושה, צריכים להביא את הטוב, ולא את הרע. כידוע שיש קודש, חול, טומאה. את החול אפשר (וצריך) לחבר לקודש, את הטומאה - להפיל.  וכמובא בפרקים הראשונים של ספר התניא, שצריך לתקן את המציאות המעורבת מטוב ורע (שנקראת קליפת נוגה) - להעלות את הטוב, להפיל את הרע. וכן בליקוטי מוהר"ן, תורה י"ט.

אז באמת תלוי מה ואיך, אבל יש הרבה דברים טובים שאפשר להעלות (ויש הרבה דברים שאפשר להפיל...). מנגינות בלי מילים זה דבר שקצת יותר קל להחליט לגביו, אבל יש הרבה שירים טובים.

ודבר קטן נוסף: רבי נחמן מברסלב אמר שכשיש אומה מסוימת שמציקה לישראל, "אזי טוב לנגן הניגון של אותה העכו"ם שמצר להם" (ליקוטי מוהר"ן, הערה בסוף תורה כ"ז).

בס"ד

נזכרתי בעוד מקור: מאמר המחשבות לראי"ה קוק זצ"ל (בספר אדר היקר). שם כותב הרב, לגבי כל מיני דברים שיש באומות העולם, מה היחס אליהם: האם אפשר להכניס אותם לתוך היהדות, או לא. (לי נראה, שזה ממש כמו גיור גרים.) אם אני זוכר נכון, הרב מחלק שם בין שלושה סוגים: 1) דברים כלליים (לדוג', מתמטיקה), שאין בהם הבדל בין ישראל לעמים. 2) דברים שאפשר להכניס ליהדות, רק שצריך להתאים אותן לאופי שלנו. 3) דברים שיש להם אופי שמיוחד לאומה מסוימת, ובגלל זה אי אפשר להכניס ליהדות.  ונראה לי שזה די תואם למה שכתבתי בתגובה הקודמת, לגבי חול וטומאה.                                         

של העלאת הניגון של אותה האומה לשורשה על מנת להועיל לכלל ישראל.

לא חוכמה להביא ציטוט בלי הקשר.

מעבר לזה שכדאי לבירור הנושא לקרוא את הספר של גיא צבי מינצ.תסמוך עליו שהוא עשה מחקר מעמיק בנושא.

ניגון משפיע על הנפש.נקודה. אי אפשר להתחמק מזה.

עובדה שאחת העבודות החשובות ביותר במקדש הייתה עבודת הלווים-שכולה נגינה דקדושה.

זה קשה,זה מאבק,אבל זה משתלם.

בס"ד

המילה צדיק לא נזכרת אפילו פעם אחת בתורה זו. מה שכן נזכר, הוא איך כל אדם יכול להעלות מנגינות.

"הנה מי ששומע נגינה מאדם רשע, קשה לו לעבודת הבורא, וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו...

והתיקון הוא שיוכל לשמוע נגינה מכל אדם, הוא על-ידי שילמד בלילה תורה שבעל-פה, הינו גמרא, שהיא בחינת לילה...,

בס"ד

העלאת הניגון - נזכר בתורה ג', לא בתורה כ"ז. ובשתי התורות, לא נזכר הצדיק כלל, אלא האדם הפרטי.

בליקוטי מוהר"ן ולהבין שדברים הם לא כמו שהם נראים.יש לרב ארז משה דורון שיעור על זה,ולהבדיל (בסגנון) גם לרב אורי שרקי.

מעבר לכך,שאתה נכנס כאן לפינה.

כדי להפיל אומה שמציקה לישראל צריך לשמוע את הניגון שלה.אז בואו נכשיר מוזיקה אמריקאית כי האמריקאית נגדנו?? וגם מוזיקה בריטית כי הבריטים אנטישמיים?

נו באמת.

בס"ד

1. ודאי שיש לחלק בין מוזיקאים שהם אנשים רעים ממש, שמהם מעלים מנגינות, לבין אנשים מאומות העולם שמצב שלהם לא ברור, או שהם לא פושעים. לדוגמא, יש מלחינים שידוע שהיו 'בעייתיים', ומצד שני, קראתי על אחד מהמלחינים ב-100 שנים האחרונות, שהיה בעד היהודים. מה לגבי כל השאר - 'נשאר בצ"ע'.

ואני רוצה להזכיר מה שהרב שרקי סיפר בעצמו, על הרב פרום (שהיה ר"מ בישיבת מרכז הרב, לפני עשרות שנים), שיכל לתאר את האדם, ע"פ המנגינות שחיבר. וסיפר שהרב שמע מנגינה שחיבר המלחין וגנר (שהנאצים אהבו את יצירותיו. ובישראל היה ויכוח ציבורי האם זה בסדר לנגן ממה שחיבר או לא), ואמר שיש לו נפש של רוצח... ומנגינות כאלו - ודאי צריך לדחות.

2. אבל נראה לי שהדבר היותר משמעותי הוא עבודת ה' של האדם, והמצב הרוחני שלו. לדוגמא, ידוע שהרב עובדיה יוסף שליט"א היה נוהג לשמוע שירים של אום כולתום, וכן שמעתי עליו שכשהיה רב במצרים, היה זמר מצרי מפורסם שעבר בקרבת מקום, והרב יצא ובירך את הברכה המתאימה (כמו שיש ברכה על מלכים).  

ולתשומת לבך: הרב לא שמע שירים אלו כדי להעלות אותם לקדושה, אלא פשוט לשם הנאה. לא שהרב שמע כדי לשיר, אלא שמיעה של השירים בביצוע המקורי שלהם.

ולגבי מה שהבאת מהרב ארז משה דורון והרב שרקי, האם בדקת בפירושים על ליקוטי מוהר"ן? (לא בתור התקפה, אלא שאלה גרידא.)

מן הסתם יש לו נשמה של רוצח....

המנגינה או השירים-ביחוד אם זו נפש של גוי.

ובכלל,אם זה אדם שלא שומר תורה ומצוות שכתב שיר מתוך תאוות\תשוקות או מקומות נמוכים.

זה לגמרי נכנס אליך והופך להיות חלק ממך,כמו כל יצירה שאנחנו קולטים אל תוכינו.

הנפש שלי יקרה לי מכדי להפקיר אותה ככה.

ולגבי השאלה שלך-למה שאבדוק בפירושים?

אחרי כל שיעור שאתה שומע מרב אתה בודק אחריו?

זה בעיקרון היתה תאוריה של גיא צבי מינץ ושל הרב אבינר

שהתחילו עם המנגן כשר/ ניגון כשר

וכל מיני הכשרים על מוזיקה..

ולצערי גרמו הרבה נזק!! גם לזמרים דוסים..

את לא יכולה לדעת אם אברהם פריד (למשל) כשהוא מלחין את השיר

חושב על הקב"ה בלבד.. או שבדיוק היו לו תאוות של כסף ומסחריאדה

באותה מידה-

הגיוני מאוד שעובדיה חממה שנחשב אדם חילוני

חשב מחשבות קדושה והרהורי תשובה כשהלחין את "אנא בכוח"

נכון שיש סבירות גבוהה יותר שיהודים יראי שמיים יחשבו מחשבות קדושה בזמן יצירת מוזיקה

אבל זה לא פוסל את השירים של יהודים אחרים שאינם כאלו.

אני לא זוכרת גם מי אמר זאת.. אבל מישהו גדול [משהו שמצלתל כמו המהר"ל או הרמח"ל]

שמוזיקה אינה נטמאת.

רק צריך לקדש את המילים

ועל סמך זה ברסלברים "מגיירים" שירים..

אומרים שהם מביאים את הניצוצות של הקדושה שנטמעו בגויים על ידי זה.

ולגבי שירים של גויים.. באנגלית ושפות אחרות

זה כבר משהו אחר בעיני.

זה עניין של תרבות!

אנחנו יהודים! ויש לנו תרבות יהודית מופלאה ועצומה

למה לשמוע שירים של גויים??

כשמקורות המוזיקה נחבאים אצלנו

וכל מה שניגנו בבית המקדש... ו-וואו!

יהודי גאה בעיני - שומע את התרבות שלו!!

בגלל שאני מוזיקאית ומבינה מה זה עושה לנשמה...(פחות או יותר... לפחות יותר ממי שלא מבין בזה)

המתכונים הבדוקים ביותר לגרושים וצרות אחרות...

טוב, אז קודם, אני שמח שהלכתי לשבוע, והשרשור החזיק מעמד עד אתמול...

אז ככה, קודם כל, אני זוכר שישבתי עם רב מסויים על העניין, והוא מכיר אישית את גיא צבי מינצ, ונכון, גיא צבי הוא בחור על הכיפק, אבל כפי שהוזכר, יש עוד לא מעט דעות בנושא, ואפילו ר' נחמן אינו גושפנקא שסותמת פיות, ליקוטי מוהר"ן הוא לא ספר שולחן ערוך.

סתם לשם הדוגמא, הרב אליעזר מלמד שומע יהודה פוליקר, אני לא רוצה להגיד לשון הרע עליו(ר' יידל פ.) אבל, הוא לא בדיוק מי שאני הייתי רוצה שהילד שלי יצא כמוהו..

דבר נוסף, אני חושב, שאפשר להיות יותר אקטיבי כשאנחנו שומעים שירים, במקום לקבל, לקחת ולקחת מה שרוצים, לגבי ההערה של צדיקה, אין ספק שהיא מתייחסת לאותו בחור שעזב אותה, אבל לא צריך לב לשים לב לפרטים, כלומר, לפעמים, אני אעדיף לקבל את התחושה שהשיר משדר, ולא להטפל למילה זו או אחרת, למרות שהיא חשוב להבנת הפשט של השיר, בסופו של דבר, שיר הוא ביטוי של הנפש, של תחושה של נפש (עיין בשיר 'מפתח הלב' של אהוד בנאי), אז הניסוח במילים הו אמצמצם את העוצמה של הרגש.

אבל אני חוזר לנקודה היותר חשובה מבחינתי, צריך להיות אקטיבי בשמיעת המוזיקה, אני אתן דוגמא, לאחד ממורי ורבותי, היה הרבה זמן קלטות של 'סקורפיונס' שנשארו לו מימי בחרותו, והוא לא זרק אותם, ואשתו לחצה שיזרוק, בכל אופן יום אחד הגיע אליו זוג שרצה להתגרש(זה שני פורומים למטה?...) בכל אופן, פץאום הוא נזכר באיזה שיר של הלהקה ההיא, ואז הוא רץ למחסן והשמיע להם, וזה גרם להם לחזור, לנסות וכנמדומני שהם עוד נשואים, בכל אופן, מה שאני רוצה לומר שלשמוע שיר אפשר למצוא עומק בכל שיר, תךוי איך מסתכלים עליו(לאו דווקא עומק, אפשר גם פניני חכמה, וכן, מצאתי גם בשיר- 'נשבע לך לא בוגד, בחייאת עיוני לא בוגד.' לכל אלו שזכו להחשף ליצירת האמנות הזאת...)

עד כאן... חפרתי מספיק... תהיו חזקים , העם איתכם...

חבל שא"א לתת לך להתווכח עם החפרן הקודם שהיה פה פעם....

יש חלוקה- מאוד נכונה ושכולם התיחסו אליה-

בין ניגון

לבין שיר= מילים

בניגון אתה מקשיב לתנועה שיש בה- געגוע, כיסופים, אהבה, אכזבה, שמחה, קלילות וכו

ואתה מנתב את הרגש הזה לאן שבא לך- לאהבת השם או לאהבת אישתך או לאהבת ציפורים בשמיים

בשיר- יש משמעות למילים

יש חשיבות למסר שהמילים אומרות - מה העמדת נפש שזה מביא

ואם אני רואה שהמילים מבטאות חושבה של הנפש- שאל ממש מתאים לי להתחבר אליה- גם המנגינה בלי המילים- לא תתאים לי כ"כ....

תמיד צריך להיות אקטיבי בכל סוג תרבות שאתה צורך- כמו שצריך להיות אקטיבי בכל דבר בחיים

(לא- שניים למטה זה הורות!)

גם מילים מנווטות לפי השומע, דרך אגב, זה שהיא כתבה על הרגע שהוא נפרד ממנה זה מבטא את הזמן של המכה אפשר כל דבר להבין איך שבא לך, ולכן אני לוקח גם מילים ומלביש מה שאני רוצה, ולכן כמעט כל שיר יכול להיות מהדרין בית יוסף(מישהו אמר אום כולתום?...) וכל שיר יכול להיות טרף למהדרין, תלוי איך אתה שומע אותו, וכן, צדיקה- המילים גם מבטאות רגש...

אמנם זה ניסיון יפה לעשות הסבה מקצעית של שיר- משיר אהבה\אכזבה של אנשים שהערך העליון בחייהם הוא אהבה זוגית- ולהסב אותו לערך העליון האמיתי של אהבת השם

אבל לפעמים זה מאולץ מידי... כאילו על מי אתה מנסה לעבוד?

|אולי נמשיך את החפירה- באישי? טירחא דציבורא...]

כל עוד התוכן נקי ולא עוסק בע"ז (שירי חג המולד נניח) אין שום בעיה.

וואו, כמה זמן לא הייתי בפורום הזה.  כל כך שונה מלא כלה.

את מהקטע של המלאכים- נכון?

אכן..יו מצחיק..באמת ככה הגעתי לפה, אה? זכרונות..

אז מה חדש פה?

לא הייתי יוצא עם אחד כזה.

גם מזרחי/דיכאון הייתי פוסל.

אגב... אתם באמת בודקים מה הוא שומע לפני שאתם יוצאים איתו?

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!