אין לי מושג איזה שירים הוא שומע, ובכלל מה דעתו על המוזיקה ואיך היא באה לידי ביטוי בחייו...

אני לא חושבת שזה משהו חשוב לברר עליו לפני שיוצאים...

ולכן לא על זה יקום וייפול דבר.

זו דעתי.

מהתחלה.

ואם זה לא  - והוא דוס טרור גם בלי זה - לא נראה לי שזה ישנה לי..

[והסבירות שהוא ישמע את השירים האלו במצב צבירה דוסי- נמוכה מאוד...]

לא יותר מזה, ולא על דברים כאלה צריכים להחליט אם לצאת או לא.

מי שאוהב לשמוע מוזיקה דכאונית- לרוב הוא לא אדם שמח במיוחד. אני טועה? (:

בשפת הגוף שלו ובהתנהגות, לא צריך לברר מה סוג המוזיקה שהוא שומע כדי לגלות את זה..

לא תמיד ברור לבן אדם למה הוא שומע מוסיקה מסויימת.

וזה גם דבר שיכול לחלוף ולעבור, לא צריך לשפוט ולהכריע מראש לפי זה, כך אני סבור לפחות...

אחד הגדולים (סליחה ששכחתי מי מהם.. זה אלה של יוון) שמי ששומע סוג של מוזיקה הוא נהיה חדור בה.

כלומר- אם מישהו שומע כל הזמן מוזיקה דכאונית הוא נהיה דיכאוני עם מחשבות כאלה ,ומי ששומע רוק- נהיה יצרי.

פשוט מאוד המוסיקה הזאת זוועתית בכל קנה מידה, לפחות לדעתי זה אומר שהיא ממש לא מוסיקאית (וכנראה גם מזייפת).

העניין של זייפנים בהחלט מפריע לי. אני לא חושב שאצא עם מישהי כזאת.

מהסיבה הפשוטה שלדעתי זה אומר שפשוט אין לה שום קשר למוסיקה.

לא מצפה שהיא תהיה זמרת או מנגנת מקצועית.

אבל כן שלא תזייף בצורה מזוויעה. לא סובל את זה.

ב"ה

את הבית העתידי שלך.

זה כן משנה לי מה הבחור שומע. אם אני מקפידה על משהו, לא הייתי רוצה שהילדים שלי ישמעו את זה.

איך לברר את זה, זו שאלה אחרת.

אבל אי אפשר לומר שזה חסר משמעות.

רק חסידית ו"דוסית" אני אוהבת לשמוע גם לועזי לפעמים וגם שירים עבריים..

אבל-

וזה אבל ענקי!!!!

אני לא חושבת שצריך לשפוט לפי סוג המוסיקה  ולהגיד שהבנאדם הוא לא חזק דתי וזה מעיד עליו ככה וככה כי זה פשוט לא נכון.. אולי הוא אוהב את המנגינה? ואוהב מוזיקה בכלל...

אני כזאת ואני יכולה להגיד שיצאתי עם מישהו ודיברנו על מוזיקה (לא משנה שהבנאדם התחיל להטיף בדייט!! חוצפן.. אם אני לא רואה בעיה בזה שאני שומעת שירים בלועזית..) הוא גם אח"כ אמר לחברה שלי שאני משדרת אוירה "לייטית" ואני שואלת את מי שמכיר אותי אני-לייט???

לא צריך לשפוט לפי דברים שוליים שכאלה!!!

כל דבר שאת עושה - לומדים ממנו עליך

אם את מלבשת בסגנון מסוים, מדברת בסגנון מסוים

הולכת למקומות מסויימים.

אז גם במוזיקה.. מוזיקה שאת אוהבת ומתחברת זה די מראה לנפש- עובדה שלא כולם אוהבים את אותו סגנון.

אז ככה זה בחיים...

וכנראה שלא מתאים לך מישהו דוס אש...

זה דבר שיש מה לדבר עליו, וייתכן שהוא אפילו יהיה מוכן לזה וזה לא עקרוני לו.

אבל זה לא מעיד עליו.

ובטח שלא סיבה לפסילה גורפת.

לזוג יקר שאני מכיר היה סיפור כזה,

לבחורה היה הכי עקרוני שהבחור לא ישמע ביטלס (Beatles)...

והיא באמת שאלה את זה, ככה הפנים, בלי להתפדח

היא שמעה העיקר שירי ארץ ישראל, הרב קרליבך, נעומי שמר וכוורת...

לאחרי החתונה הסתבר שהוא שמע הרבה להקות אחרות ברוח שנות ה60-70 (גיוועלד!!),

אבל ב"ה את הביטלס הוא ממש לא אהב לשמוע ועד היום שונא...

היא שאלה רק על הבילטס והוא לא הבין למה, אבל ענה בפשטות...

וב"ה ההורים שלי נשואים באושר

 
מוסר השכל!!

אפשר לשאול ולנסות לפסול כמה שרוצים...

אבל עדייף להתמקד בדברים "קצת" יותר עקרוניים...

והילדים?

שומעים הכל

כוורת ומטאל, קלאסי וביטלס, הרב שלמה קרליבך ונעומי שמר...

ב"ה

?????

אם לא רוצים לשמוע מוזיקה לועזית אז צריך לדעת מה דורשים מבן הזוג. ומכיוון שאי אפשר לדרוש ממנו להשתנות.... תסיקו את המסקנות בעצמיכם.

אבל לדעתי יש כמה יוצאי דופן.

שהביטלס ביניהם.

(ו.. לא, אני לא ממש שומע בד"כ שירים כאלו, אבל מסתבר שזה לא הכי מפריע לי)

כלומר - באופן גורף לועזי יפריע לי.

אבל דברים מסויימים, כמו הביטלס למשל, יכול להיות שאתפשר.

ואם הייתי יודע שהיא שומעת שירים לועזיים אז כנראה שהיא היתה שומעת גם דברים אחרים ולא רק לא מתנגדת לשמוע ביטלס. מה שאומר שלא הייתי נפגש איתה.

או נניח מתייחס אל זה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) כמו שאתם מתייחסים לשיר השירים?

נניח באופן כזה-(לא אני כתבתי, זה טיפה ארוך, אבל שווה את הקריאה, הרש- איתו אני לומד עין איה...)

אני מבקש לדון בשיר משנות השישים שנכתב על ידי סילביה די. השיר נקרא: The End of the World.

Why does the sun go on shining?

Why does the sea rush to shore?

Don't they know it's the end of the world

'Cause you don't love me anymore?

Why do the birds go on singing?

Why do the stars glow above?

Don't they know it's the end of the world

It ended when I lost your love

I wake up in the morning and I wonder

Why everything's the same as it was

I can't understand. No, I can't understand

How life goes on the way it does

Why does my heart go on beating?

Why do these eyes of mine cry?

Don't they know it's the end of the world

It ended when you said goodbye

Why does my heart go on beating?

Why do these eyes of mine cry?

Don't they know it's the end of the world

It ended when you said goodbye

תרגום:

למה השמש ממשיכה לזרוח?

למה הים אל החוף ממהר?

האם הם לא יודעים שזה סוף העולם

כי אינך אוהב אותי יותר?

למה הציפורים ממשיכות לשיר?

למה הכוכבים ממשיכים לזהור?

האם הם לא יודעים שזה סוף העולם?

זה נגמר כשאת אהבתי השארת מאחור

אני מתעוררת בבוקר ותוהה

מדוע כל דבר דומה למה שקדם

איני יכולה להבין. לא, איני יכולה להבין

מדוע החיים ממשיכים במסלולם

מדוע לבי ממשיך לפעום?

מדוע עיניי מזילות דמעות?

האם הם לא יודעים שזהו סוף העולם?

זה נגמר כשאמרת "להתראות"

מדוע לבי ממשיך לפעום?

מדוע עיניי מזילות דמעות?

האם הם לא יודעים שזהו סוף העולם?

זה נגמר כשאמרת "להתראות"

השיר מבטא תחושה שקיימת במצבים רבים של אובדן אישי כואב: תחושה של תמיהה המשולבת בהתרעמות על כך שהעולם ממשיך להתקיים ולנהוג כמנהגו למרות המשבר האישי העמוק אותו חוותה המשוררת. קיימת בשיר תחושה של פער שלא ניתן לגישור בין העולם האישי של המשוררת אשר נחרב ונהרס, ובין העולם שמחוץ לה אשר ממשיך לפרוח ולהתפתח. המהר"ם מרוטנבורג ביטא תחושה זו במילים דומות בקינתו לתשעה באב בה התרעם "על מאור היום אשר יזרח אל כל אבל יחשיך אלי ואליך".

הנקודה המייחדת את השיר בעיניי, ובה אני מבקש להתמקד, היא היחס שבין שני הבתים הראשונים של השיר ובין הבית האחרון. כפי שניתן לראות, הבית הזה מופיע פעמיים באופן שמקביל לשני הבתים הראשונים, כאשר הבית האמצעי מהווה ציר שמבליט את ההשוואה בין החלקים.

הבתים הראשונים מורכבים מארבעה משפטים שעוסקים בהיבטים שונים של החיים שממשיכים להתקיים. השמש שממשיכה לזרוח מבטאת את המחזוריות של העולם אשר ממשיכה להתקיים ללא כל הפרעה וללא התחשבות בחורבנה האישי של המשוררת. הים הנחפז אל החוף מסמל את קיומן של שאיפות והתקדמות למרות השבר. שירת הציפורים שמוזכרת בבית השני מביאה את הניגוד לשיא – יש מי שמסוגל לשיר ולשמוח למרות האבל הגדול בו נתונה המשוררת. [הכוכבים הזוהרים למעלה לא מקדמים את הקונפליקט אלא מהווים נסיגה מסוימת של המשוררת, ומעין "שאיפת אוויר" לקראת החלק הבא.]

התמונה שמצטיירת בבתים הראשונים מסוכמת בבית השלישי: המשוררת חווה את חורבנו של העולם ולא מסוגל להבין כיצד החיים ממשיכים בדרכם. תמונה זו משתנה בבית האחרון. בבית זה מתבוננת המשוררת אל תוך עצמה, ומגלה שגם עולמה האישי לא חרב לחלוטין: לבה ממשיך לפעום ועיניה מסוגלות לבכי. אותה אדישות עצמה שמגלה היקום לסבלו קיימת גם אצלה. ידיעה זו מהפכת את נקודת המבט של המשוררת ביחס לקונפליקט. שוב לא מדובר בקונפליקט בינה לבין העולם שבחוץ אלא בקונפליקט פנימי בתוככי נפשה. לפתע מתברר שהפרספקטיבה שרואה את העולם כחרב היא רק אחת מתוך מכלול של פרספקטיבות.

שירה של "די" התפרסם בין השאר בכך ששולב בפס הקול של סרטים מפורסמים. אחד הבולטים שבהם היה הסרט "girl, interrupted" שבו מנוגן שיר זה מספר פעמים ברקע כאשר אחת הדמויות מתאבדת. ואכן, ההתאבדות היא מסקנה אפשרית שנובעת מתוך ההבנה שהחיים עצמם מהווים בגידה בכאב ובחורבן אותו מרגישה המשוררת.

עם זאת, ניתן להגיע גם למסקנה אחרת. בגמרא הידועה במסכת בבא בתרא קיים דיון דומה בין הפרושים ובין ר' יהושע על רקע חורבן המקדש:

ת"ר: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין.

נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין?

אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל?

אמר להם: א"כ, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים!

שתקו. (ס

ממה נובעת שתיקתם של הפרושים? אותם פרושים ביקשו לחיות את החורבן במלוא עוצמתו, לראות את האבל כפרספקטיבה הלגיטימית היחידה, והסתכלו על כל אוכלי הבשר ושותי היין כאנשים שלא מבינים את חורבנם. ר' יהושע לא התווכח חזיתית עם דבריהם, אלא הראה להם שגם הם עצמם חיים בסתירה פנימית כאשר הם ממשיכים לאכול לחם ולשתות מים למרות החורבן. תובנה זו הובילה את אותם פרושים למצב של שתיקה, של סתירה פנימית עמוקה בין שתי נקודות המבט.

גם שתיקתם של אבלי החורבן הובילה פעמים רבות להתאבדות, כמו בסיפור על פרחי הכהונה שהפילו עצמם אל תוך האש שכילתה את המקדש. רבי יהושע הבין את ההיבט הזה של השתיקה, אך ביקש לנתב אותה למקום מפויס יותר, מקום שבו האדם מסוגל לחיות את המתח שבין החורבן והאובדן ובין תשוקת החיים העולמית והאישית:

אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר... ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר. (שם)

הניסיון לחוות את האבל והאובדן במלוא עצמתו סותר את החיים עצמם. דווקא ההבנה הזו מאפשרת לאדם להמשיך לחיות מתוך קבלה של המתח והפער האימננטי בין החורבן והחיים.

(כן קראתי הכל... תודה תודה, חן חן על התשואות)

ראשית- מזמינה אותך בחום לפסיפס". יש לך את זה בקטע של שירה, ניתוח יצירות, אומנותיות וכולי.

שנית-

הזכרת את הקינה של המהר"ם מרוטנברג- הנה הציטוט קטן - ואז נוכל להשוות באמת בין השרים

...

להיות למופת לדת כי תתמעט ותרד מכבודה. והן אמשל משליך:
משל למלך אשר בכה למשתה בנו צפה אשר יגוע. כן את במליך:
תחת מעיל תתכס סיני לבושך בשק תעטה לבוש אלמנות. תחליף שמליך:
אוריד דמעות עדי יהיו כנחל ויגיעו לקברות שני שרי אציליך.
משה ואהרן בהר ההר ואשאל היש תורה חדשה. בכן שרפו גליליך.
חדש שלישי והקשר הרביעי להשחית חמדתך וכל יפי כליליך.
גדע ללחות ועוד שנה באולתו לשרוף באש דת. הזה תשלום כפליך:
אתמה לנפשי ואיך יערב לחכי אכול אחרי ראותי אשר אספו שלליך
....

גם כאן יש את המוטיבים של- איך אפשר להמשיך לחיות- כי קרה אסון

מה ההבדל בין זה לבין השיר שהבאת?

מה רב ועצום ונוראי המרחק ביניהם!!

על מה הבחורה בשיר בוכה?

'Cause you don't love me anymore

It ended when I lost your love

על מה בוכים הפרושים במדרש? על מה מקונן המהר"ם?

על רקע חורבן המקדש:

בכן שרפו גליליך.

שירה "חוליית"\ לא יהודית יכולה להיות דבר נהדר

מביע המון רגשות, מביא את האדם באמת למקום של עמקות, של הרבה ריגשיות,

יש בבני אדם סוג של יצר לרוחניות, למטאפיזיקה- בגויים זה מתמלא באמת מדברים כאלו- של השראה, של יופי, מלאי הוד- אנושי

אבל לעמ"י- זה לא מספיק

זה לא פיסגת הקדושה, זה לא האצילות המלאה של האומנות

יש תכנים הרבה יותר עמוקים לבטא בשיר!!

ומה לעשות-

"איך נשיר את שיר השם על אדמת נכר????"

איך אפשר לכתוב ולשיר שירים על יופי ושלמות ושמחה וכל מה שאמור להיות באומנות-

כשבמציאות בעולם יש חורבן הבית, יש גלות שכינה, יש היעדר קירבת אלוקים,

המהר"ם מגייס את כישרונו האומנותי- לקונן על שריפת התלמוד!!! מאורע נוראי ואיום שעד היום עולם התורה שלנו- מי יודע מה חסר לנו בגללו.

(וואו! פתאום הבנתי את הפסוק הזה. שיר השם= שלמות, אדמת נכר= כל חיסרון. דיסונאנס נוראי-איך?)

מה רב המרחק העצום והמכאיב-

בין הבחורה שבוכה על החבר שעזב אותה

לבין הבחורה שבוכה כי השראת השכינה (הגלויה המוחשית) עזבה את עמ"י!

זה בכלל לא באותה ליגה של שירה, מנגינה ואומנות.

זה בכלל לא באותה ליגה של מה הדברים שעלולים לגרום לאדם לאיבוד חיו- או מה גורם לאדם את המשמעות החיובית לחיים!!

לדעתי-

לשמוע מוזיקה לא "תוריית" "יהודית" "רוחנית"- בהחלט כן

אבל לשים את זה במקום הנכון בנפש.

להשתמש בשירת חול כמשרתת להביע ולחזק רעיונות ומחשבות של תורה וקודש- כן. להשוות- ממש לא.

אם הייתי רוצה ליצור שיר שיש בו ריגשות קודש בנדון חברות, אהבה נכזבת וכולי-

(או יותר טוב חברות, אהבה ממומשת -כחלק מקודש)

היה בשיר את הצירים של אני-אני, אני-אתה, וגם את הציר של אני-הוא=השם\החלום לבית\. גם אהבה היא כלי לערך- ולא ערך עליון לעצמו.

(וזה חלק מדיון ארוך מאוד על ערכי תרבות ויצירה בהשפעת ערכים ושאילת יצירה בלי שאילת הערכים הנלווים... ואפשר להאריך)

ולכן אני מבינה את זה שרוצים לשמוע רק שירים שבקדושה.

הרי מי שכותב את השיר ולחין אותו מכניס את נפשו בה- ולי אין כל רצון להתחבר למישו שאינו ירא שמים.

בהצלחה רבה

בנפש יש גם דברים שהם לא "קדושה" הם סתם "אנושיים"

מותר להם

וגם הם ישמחו לביטוי בשיר

חשבשבת- יוסף שליט"א בספרו יביע אומר(ח"א סי' ו') מדבר על כך שלקיחת המוזיקה לגיור הינה כשרה, הטענה שלי היא שניתן לקחת את זה צעד קדימה!!

צדיקה- זה לא אני כתבתי, כפי שכתבתי- זה חברותא שלי, יותר נכון חצי רב שלי כתב את זה(אברהם סתיו, מחבר הספר כחלום יעוף- התמודדות עם אבדן הריון, הלכתי ואמוני)

(יעל א, תודה על ההגנה על שמי הטוב...)

לחיזוק הטענה, אני חושב שהמקום בו נמצא האדם, הוא המכריע, כלומר, אפשר להיות הרב דרוקמן ששר- את הולכת אני בא, אני בא את הולכת(שלמה ארצי, שם,שם)-'כנסת ישראל קוראת אל הקדוש ברוך הוא וכו'- הרב דרוקמן בפורים... ואפשר לקחת כל שיר למקום רע, אני מכיר בחור שבתמימות או שלא בתמימות, לקח את השיר קן ציפור של סיני תור והבין אותו במשמעות מגעילה, מ.ש.ל

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

חזרתי עכשיו ממחנה מוזיקה תורני יוצר שהיה בכפר פינס (הדרכתי שם.. אל תחשבו שאני קטנה..)

ואחד הרבנים של האולפנא דיבר על "גיור" של ניגונים ושל שירים שהתחיל עוד אצל החסידות..

ואחד הדברים החשובים הוא- לא לשנות את הסוג של השיר, כלומר אם זה שיר אהבה להפוך אותו לשיר אהבה לקב"ה.. ואם זה שיר שמח- לנתב את זה לקדושה. וכן על זה הדרך...

[זה היה סתם בהערת סוגריים.. הייתי חייבת להגיד כי התלהבתי מזה]

לי אישית זה לא היה אכפת איזה שירים הוא שומע העיקר שיהיה אדם טוב ומיושב בדעתו ובעל מידות טובות.

של הנפש של מי ששר אותם, השומע מקבל את הזרם הזה לתוכו, כמאמרם ז"ל- 'נגינה קדמה לעולם'

הנגינה היא לא דבר של מה בכך, אם תלקח ברצינות, היא תהיה רצינית, אם אדם לא ייחס לה משמעות, היא תהיה באמת פחות משמעותית, אך היא עדיין תשפיע עליו כזה 'מהצד'...

יש עניין שהשירים משפיעים על נפש האדם וצריך להימנע מלשמוע שירים שיכולים לטמטם את הנפש.

מצד שני, אי אפשר לשפוט אדם עפ"י השירים שהוא שומע. אני מכירה כמה אנשים ששומעים מוזיקה ישראלית (כן, כן- אפילו שירי שלמה ארצי וחבריו הם שירים בעייתיים, אם כבר נכנסים לנושא..) אבל מנהלים אורח חיים "דוס" לחלוטין, בלי קשר למוזיקה שהם שומעים.

וגם אני "חוטאת" לפעמים ושומעת מוזיקה לועזית. זה עדיין לא יכול לקטלג אותי בצורה כזו או אחרת.

רשימת האנשים שאם זה אכפת להם הייתי זורק אותם לעזאזל כבר בדייט הראשון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז כן אני חושב שלשלמה ארצי, אוונסנס, ועידן רייכל יש יכולת לייצר מוזיקה הרבה יותר טובה ממש שוואקי ייצר גם בלבום חתונה הזהב השניה שלו.

וכן... אני חושב שבמקום לקחת פסוק ולשיר אותו שוב ושוב ושוב ושוב ברצועה של 2:48 דקות... אפשר להקשיב קצת לעמיר בניון וללמוד מה משמעות המושג תוכן לשירים.

וכן.... אני גם חושב ששירים ברמה של אייל גולן והראל סקעת הרבה יותר קל לי לזמזם ולשיר לעצמי מבחינה ווקאלית.

אז נכון, אני לא לעולם לא ישמע אותם בקול אצלי בבית, אני גם לעולם לא ייתן לילדים שלי לדעת שזה מה שאני שומע או שמעתי ואני גם מעולם לא יכניס אותם לבית מדרש...

אבל אם על זה מישהו יגיד לי שאני דוס .... ואוווו... כמה אדיוט כבר אפשר להיות!

הזכרת באותה פיסקה את שלמה ארצי, אוונס, אייל גולן, הראל סקעת ועמיר בניון.

עמיר בניון זה המוזיקה הכי יהודית שיש, הוא ממש לא שייך לסקלת האומנים האחרים שהזכרת.

הסינון פה למען ה'???  מה זאת ההתבטאות החולה הזאת... מוזיקה לא אבל דיבור מגעיל ומזלזל כן??

אני מכירה מלא אנשים ששומעים מוסיקה כמו שלמה ארצי וכאלה ולא מדברים ככה..

אני מצטערת אבל זה ממש עצבן אותי עכשיו!!!

אם הם בסדר גמור?

אם משהו נראה לך כנכון, אז אתה לא אמור להסתיר זאת.

אני חושבת שמוזיקה אומרת הרבה על האדם השומע אותה.

אבל רוב סוגי המוזיקה לא אמורים לפסול שידוך.

ואני לא חושבת שמוזיקה עברית היא אסורה. מי אמר שחייבים לשמוע רק את שוואקי?

אבל יחד עם זאת, בחור שמעדיף מוזיקה לועזית בביצוע זמרת- זה אומר משהו, לא? לטוב ולרע.

בשביל אחד מוזיקה יהודית זו מוזיקה חסידית בלבד, בשביל אחר אם הזמר עם כיפה זה יהודי ובשביל השלישי גם מוזיקה ישראלית זה יהודי.

"מוזיקה יהודית" זה מושג אמורפי.

מי אמר שהזמר החרדי ששר פסוק מתהילים בקצב פופי מערבי בהכרח תורם משו טוב לנשמה?

ומי מחליט לאיזה אומן יש יר"ש כך שאפר לשמוע את השירים שלו או לא- אני מכירה כמה אומנים שהיר"ש שמיים שליהם הלוואי עלינו ואין להם (עדיין) כיפה על הראש.

גם במוזיקה המכונה "מזרחית" (אגב, לרוב היא לא באמת כזאת..) יש כמה פנינים. 

ואני מכירה גם מוזיקה שהרבה יגדירו אותה כדיכאונית, אבל היא  ממש לא כזו, להיפך, פשוט צריך לדעת להקשיב...

אני חושבת שמוזיקה יהודית זו מוזיקה שמשפיעה טוב על הנפש.

זה לא אומר שאני שומעת רק אותה, ולא תמיד אפשר לדעת מה/איך משפיע.

ואם יבוא מישו שיגיד אצלי בבית ישמעו רק חסידי/רק זמרים עם כיפה- אני חושבת שנפרד כידידים.

יש הגדרה איזו מוזיקה צריך לשמוע

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/5203

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=62038

אני די מתחברת ל"אינדוקציה" בטענה שלפעמים החילונים מייצרים תרבות הרבה יותר טוב מדתיים (ע"ע סרטי קולנוע, מוזיקה ושאר מופעי תרבות..) אבל זה עדיין לא תירוץ טוב לשמוע אותם ואתה מודה שזה בעייתי, עובדה שכשזה יגיע לילדים שלך בע"ה- לא תתן להם לשמוע. 

ותעשה מצווה, תוציא את עמיר בניון מהרשימה. הוא באמת אמן ברמה אחרת.

(להבהרה, אני שומעת מוזיקה ישראלית ובקטנה לועזית ולכן לא מתיימרת להטיף לאף אחד לפני שאקיים זאת בעצמי.) 

בס"ד

הבאת את מה שכתב גיא צבי-מינצ, אבל בליקוטי מוהר"ן (לרבי נחמן מברסלב), בתורה ג', הוא מסביר איך אפשר לשמוע מנגינות מאנשים שלא כשרים, ואז "לתקן ולהעלות גם הנגינה, שאינו מאדם כשר" (בסוף התורה).

אבל ודאי שיש כאן פרמטרים נוספים. כשמביאים משהו לקדושה, צריכים להביא את הטוב, ולא את הרע. כידוע שיש קודש, חול, טומאה. את החול אפשר (וצריך) לחבר לקודש, את הטומאה - להפיל.  וכמובא בפרקים הראשונים של ספר התניא, שצריך לתקן את המציאות המעורבת מטוב ורע (שנקראת קליפת נוגה) - להעלות את הטוב, להפיל את הרע. וכן בליקוטי מוהר"ן, תורה י"ט.

אז באמת תלוי מה ואיך, אבל יש הרבה דברים טובים שאפשר להעלות (ויש הרבה דברים שאפשר להפיל...). מנגינות בלי מילים זה דבר שקצת יותר קל להחליט לגביו, אבל יש הרבה שירים טובים.

ודבר קטן נוסף: רבי נחמן מברסלב אמר שכשיש אומה מסוימת שמציקה לישראל, "אזי טוב לנגן הניגון של אותה העכו"ם שמצר להם" (ליקוטי מוהר"ן, הערה בסוף תורה כ"ז).

בס"ד

נזכרתי בעוד מקור: מאמר המחשבות לראי"ה קוק זצ"ל (בספר אדר היקר). שם כותב הרב, לגבי כל מיני דברים שיש באומות העולם, מה היחס אליהם: האם אפשר להכניס אותם לתוך היהדות, או לא. (לי נראה, שזה ממש כמו גיור גרים.) אם אני זוכר נכון, הרב מחלק שם בין שלושה סוגים: 1) דברים כלליים (לדוג', מתמטיקה), שאין בהם הבדל בין ישראל לעמים. 2) דברים שאפשר להכניס ליהדות, רק שצריך להתאים אותן לאופי שלנו. 3) דברים שיש להם אופי שמיוחד לאומה מסוימת, ובגלל זה אי אפשר להכניס ליהדות.  ונראה לי שזה די תואם למה שכתבתי בתגובה הקודמת, לגבי חול וטומאה.                                         

של העלאת הניגון של אותה האומה לשורשה על מנת להועיל לכלל ישראל.

לא חוכמה להביא ציטוט בלי הקשר.

מעבר לזה שכדאי לבירור הנושא לקרוא את הספר של גיא צבי מינצ.תסמוך עליו שהוא עשה מחקר מעמיק בנושא.

ניגון משפיע על הנפש.נקודה. אי אפשר להתחמק מזה.

עובדה שאחת העבודות החשובות ביותר במקדש הייתה עבודת הלווים-שכולה נגינה דקדושה.

זה קשה,זה מאבק,אבל זה משתלם.

בס"ד

המילה צדיק לא נזכרת אפילו פעם אחת בתורה זו. מה שכן נזכר, הוא איך כל אדם יכול להעלות מנגינות.

"הנה מי ששומע נגינה מאדם רשע, קשה לו לעבודת הבורא, וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו...

והתיקון הוא שיוכל לשמוע נגינה מכל אדם, הוא על-ידי שילמד בלילה תורה שבעל-פה, הינו גמרא, שהיא בחינת לילה...,

בס"ד

העלאת הניגון - נזכר בתורה ג', לא בתורה כ"ז. ובשתי התורות, לא נזכר הצדיק כלל, אלא האדם הפרטי.

בליקוטי מוהר"ן ולהבין שדברים הם לא כמו שהם נראים.יש לרב ארז משה דורון שיעור על זה,ולהבדיל (בסגנון) גם לרב אורי שרקי.

מעבר לכך,שאתה נכנס כאן לפינה.

כדי להפיל אומה שמציקה לישראל צריך לשמוע את הניגון שלה.אז בואו נכשיר מוזיקה אמריקאית כי האמריקאית נגדנו?? וגם מוזיקה בריטית כי הבריטים אנטישמיים?

נו באמת.

בס"ד

1. ודאי שיש לחלק בין מוזיקאים שהם אנשים רעים ממש, שמהם מעלים מנגינות, לבין אנשים מאומות העולם שמצב שלהם לא ברור, או שהם לא פושעים. לדוגמא, יש מלחינים שידוע שהיו 'בעייתיים', ומצד שני, קראתי על אחד מהמלחינים ב-100 שנים האחרונות, שהיה בעד היהודים. מה לגבי כל השאר - 'נשאר בצ"ע'.

ואני רוצה להזכיר מה שהרב שרקי סיפר בעצמו, על הרב פרום (שהיה ר"מ בישיבת מרכז הרב, לפני עשרות שנים), שיכל לתאר את האדם, ע"פ המנגינות שחיבר. וסיפר שהרב שמע מנגינה שחיבר המלחין וגנר (שהנאצים אהבו את יצירותיו. ובישראל היה ויכוח ציבורי האם זה בסדר לנגן ממה שחיבר או לא), ואמר שיש לו נפש של רוצח... ומנגינות כאלו - ודאי צריך לדחות.

2. אבל נראה לי שהדבר היותר משמעותי הוא עבודת ה' של האדם, והמצב הרוחני שלו. לדוגמא, ידוע שהרב עובדיה יוסף שליט"א היה נוהג לשמוע שירים של אום כולתום, וכן שמעתי עליו שכשהיה רב במצרים, היה זמר מצרי מפורסם שעבר בקרבת מקום, והרב יצא ובירך את הברכה המתאימה (כמו שיש ברכה על מלכים).  

ולתשומת לבך: הרב לא שמע שירים אלו כדי להעלות אותם לקדושה, אלא פשוט לשם הנאה. לא שהרב שמע כדי לשיר, אלא שמיעה של השירים בביצוע המקורי שלהם.

ולגבי מה שהבאת מהרב ארז משה דורון והרב שרקי, האם בדקת בפירושים על ליקוטי מוהר"ן? (לא בתור התקפה, אלא שאלה גרידא.)

מן הסתם יש לו נשמה של רוצח....

המנגינה או השירים-ביחוד אם זו נפש של גוי.

ובכלל,אם זה אדם שלא שומר תורה ומצוות שכתב שיר מתוך תאוות\תשוקות או מקומות נמוכים.

זה לגמרי נכנס אליך והופך להיות חלק ממך,כמו כל יצירה שאנחנו קולטים אל תוכינו.

הנפש שלי יקרה לי מכדי להפקיר אותה ככה.

ולגבי השאלה שלך-למה שאבדוק בפירושים?

אחרי כל שיעור שאתה שומע מרב אתה בודק אחריו?

זה בעיקרון היתה תאוריה של גיא צבי מינץ ושל הרב אבינר

שהתחילו עם המנגן כשר/ ניגון כשר

וכל מיני הכשרים על מוזיקה..

ולצערי גרמו הרבה נזק!! גם לזמרים דוסים..

את לא יכולה לדעת אם אברהם פריד (למשל) כשהוא מלחין את השיר

חושב על הקב"ה בלבד.. או שבדיוק היו לו תאוות של כסף ומסחריאדה

באותה מידה-

הגיוני מאוד שעובדיה חממה שנחשב אדם חילוני

חשב מחשבות קדושה והרהורי תשובה כשהלחין את "אנא בכוח"

נכון שיש סבירות גבוהה יותר שיהודים יראי שמיים יחשבו מחשבות קדושה בזמן יצירת מוזיקה

אבל זה לא פוסל את השירים של יהודים אחרים שאינם כאלו.

אני לא זוכרת גם מי אמר זאת.. אבל מישהו גדול [משהו שמצלתל כמו המהר"ל או הרמח"ל]

שמוזיקה אינה נטמאת.

רק צריך לקדש את המילים

ועל סמך זה ברסלברים "מגיירים" שירים..

אומרים שהם מביאים את הניצוצות של הקדושה שנטמעו בגויים על ידי זה.

ולגבי שירים של גויים.. באנגלית ושפות אחרות

זה כבר משהו אחר בעיני.

זה עניין של תרבות!

אנחנו יהודים! ויש לנו תרבות יהודית מופלאה ועצומה

למה לשמוע שירים של גויים??

כשמקורות המוזיקה נחבאים אצלנו

וכל מה שניגנו בבית המקדש... ו-וואו!

יהודי גאה בעיני - שומע את התרבות שלו!!

בגלל שאני מוזיקאית ומבינה מה זה עושה לנשמה...(פחות או יותר... לפחות יותר ממי שלא מבין בזה)

המתכונים הבדוקים ביותר לגרושים וצרות אחרות...

טוב, אז קודם, אני שמח שהלכתי לשבוע, והשרשור החזיק מעמד עד אתמול...

אז ככה, קודם כל, אני זוכר שישבתי עם רב מסויים על העניין, והוא מכיר אישית את גיא צבי מינצ, ונכון, גיא צבי הוא בחור על הכיפק, אבל כפי שהוזכר, יש עוד לא מעט דעות בנושא, ואפילו ר' נחמן אינו גושפנקא שסותמת פיות, ליקוטי מוהר"ן הוא לא ספר שולחן ערוך.

סתם לשם הדוגמא, הרב אליעזר מלמד שומע יהודה פוליקר, אני לא רוצה להגיד לשון הרע עליו(ר' יידל פ.) אבל, הוא לא בדיוק מי שאני הייתי רוצה שהילד שלי יצא כמוהו..

דבר נוסף, אני חושב, שאפשר להיות יותר אקטיבי כשאנחנו שומעים שירים, במקום לקבל, לקחת ולקחת מה שרוצים, לגבי ההערה של צדיקה, אין ספק שהיא מתייחסת לאותו בחור שעזב אותה, אבל לא צריך לב לשים לב לפרטים, כלומר, לפעמים, אני אעדיף לקבל את התחושה שהשיר משדר, ולא להטפל למילה זו או אחרת, למרות שהיא חשוב להבנת הפשט של השיר, בסופו של דבר, שיר הוא ביטוי של הנפש, של תחושה של נפש (עיין בשיר 'מפתח הלב' של אהוד בנאי), אז הניסוח במילים הו אמצמצם את העוצמה של הרגש.

אבל אני חוזר לנקודה היותר חשובה מבחינתי, צריך להיות אקטיבי בשמיעת המוזיקה, אני אתן דוגמא, לאחד ממורי ורבותי, היה הרבה זמן קלטות של 'סקורפיונס' שנשארו לו מימי בחרותו, והוא לא זרק אותם, ואשתו לחצה שיזרוק, בכל אופן יום אחד הגיע אליו זוג שרצה להתגרש(זה שני פורומים למטה?...) בכל אופן, פץאום הוא נזכר באיזה שיר של הלהקה ההיא, ואז הוא רץ למחסן והשמיע להם, וזה גרם להם לחזור, לנסות וכנמדומני שהם עוד נשואים, בכל אופן, מה שאני רוצה לומר שלשמוע שיר אפשר למצוא עומק בכל שיר, תךוי איך מסתכלים עליו(לאו דווקא עומק, אפשר גם פניני חכמה, וכן, מצאתי גם בשיר- 'נשבע לך לא בוגד, בחייאת עיוני לא בוגד.' לכל אלו שזכו להחשף ליצירת האמנות הזאת...)

עד כאן... חפרתי מספיק... תהיו חזקים , העם איתכם...

חבל שא"א לתת לך להתווכח עם החפרן הקודם שהיה פה פעם....

יש חלוקה- מאוד נכונה ושכולם התיחסו אליה-

בין ניגון

לבין שיר= מילים

בניגון אתה מקשיב לתנועה שיש בה- געגוע, כיסופים, אהבה, אכזבה, שמחה, קלילות וכו

ואתה מנתב את הרגש הזה לאן שבא לך- לאהבת השם או לאהבת אישתך או לאהבת ציפורים בשמיים

בשיר- יש משמעות למילים

יש חשיבות למסר שהמילים אומרות - מה העמדת נפש שזה מביא

ואם אני רואה שהמילים מבטאות חושבה של הנפש- שאל ממש מתאים לי להתחבר אליה- גם המנגינה בלי המילים- לא תתאים לי כ"כ....

תמיד צריך להיות אקטיבי בכל סוג תרבות שאתה צורך- כמו שצריך להיות אקטיבי בכל דבר בחיים

(לא- שניים למטה זה הורות!)

גם מילים מנווטות לפי השומע, דרך אגב, זה שהיא כתבה על הרגע שהוא נפרד ממנה זה מבטא את הזמן של המכה אפשר כל דבר להבין איך שבא לך, ולכן אני לוקח גם מילים ומלביש מה שאני רוצה, ולכן כמעט כל שיר יכול להיות מהדרין בית יוסף(מישהו אמר אום כולתום?...) וכל שיר יכול להיות טרף למהדרין, תלוי איך אתה שומע אותו, וכן, צדיקה- המילים גם מבטאות רגש...

אמנם זה ניסיון יפה לעשות הסבה מקצעית של שיר- משיר אהבה\אכזבה של אנשים שהערך העליון בחייהם הוא אהבה זוגית- ולהסב אותו לערך העליון האמיתי של אהבת השם

אבל לפעמים זה מאולץ מידי... כאילו על מי אתה מנסה לעבוד?

|אולי נמשיך את החפירה- באישי? טירחא דציבורא...]

כל עוד התוכן נקי ולא עוסק בע"ז (שירי חג המולד נניח) אין שום בעיה.

וואו, כמה זמן לא הייתי בפורום הזה.  כל כך שונה מלא כלה.

את מהקטע של המלאכים- נכון?

אכן..יו מצחיק..באמת ככה הגעתי לפה, אה? זכרונות..

אז מה חדש פה?

לא הייתי יוצא עם אחד כזה.

גם מזרחי/דיכאון הייתי פוסל.

אגב... אתם באמת בודקים מה הוא שומע לפני שאתם יוצאים איתו?

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב