אני אוהבת פזור אבל החתן אוהב אסוף מה כדאי לעשות? אומרים לי שכל הכלות עושות אסוף אבל אני לא אוהבת את זה זה לא נראה לי יפה.

אבל 2 נקודות למחשבה,

1) נוחות- לרקוד, לקפוץ לרוץ .. ועוד בפזור? נשמע קצת לא כייף... (שלא לדבר על חם...)

2) יופי- נכון "בנים לא מבינים ביופי", אבל בשביל מי את רוצה להיות יפה? (בישבילו.. אני מקווה...)

לא מבין מה הבעייה..

כמו שלגבר יש יצר לראות

בדיוק באותה מידה ואולי אפילו יותר יש לאישה יצר להיראות!!

אתה לא עומד כל בוקר מול הארון ונלחם בעצמך!

זו ההתמודדות שלנו.. והיא קשה בדיוק כמו שלכם..

[וגם כשיש בגדים של דוסיות בארון.. יש אלף דרכים ללבוש כל בגד.]

וכן- יש בנו צורך עצום להרגיש יפות

בין אם בעיני הבחורים ובין אם בעיני חברות..

[זה כ"כ מתבטא בשבתות אולפנה.. יעידו האולפניסטיות שכאן..

כ-ו-ל-ן מתוקתקות בכניסת שבת כאילו יש את מי להרשים..]

מעבר לזה-

וסלח לי על השאלה הבוטה.

מתחת לכל השכל החריף

וההתבטאויות המעולות שלך-

יש גם לב?

מי זה ליאור, דרך אגב?

אני יכולה לומר בשמחה רבה, שכשאני מתאפרת (לקראת אירועים או שבת או כל דבר שחשוב בעיני ובעיני בעלי) - גם הוא טוען שזה יותר יפה מאשר בד"כ.

אם הבחור אוהב איפור או לא..

מה שלא אינדוודואלי זה עניין השדר של הבחורה

אם היא מרגישה יפה ואוהבת את מה שהיא רואה במראה

היא גם תשדר את זה החוצה ותגרום לבחור לרצות להיות לידה.

y.s. - אם אותו בחור כ"כ נפגע ממעשיי-

אני אשמח לקבל את המספר שלו בשנית על מנת להתנצל בפניו..

רק אם יותר לי לציין שהבחורים היום נעשו רגישים יתר על המידה...

ואח"כ מצפים מאיתנו להישאר נשיות..

מישהו צריך לתפוס את הצד הגברי לפני שייעלם. לא?

ויש לי הרבה מה להגיב, אבל נראה לי שזה לא ישנה

כי זאת ראיה מאד רדודה של החיים.

בא נגיד- לא בוגרת במיוחד...(שישסטיות משהו.. אבל אני לא רוצה להכליל על כל השישסטים שהם כאלה אז אל תצעקו עלי)

חלק מהקטע של להתחתן זה גם להיות בוגר.

מי כמוך יודע

זה תלוי מבת לבת

אעיד על עצמי שאני מנסה להראות סביר בשביל שלא יזדעזעו סביבי אנשים

הבעיה שבמקרה שלי זה דורש תחזוק רב מידי ...

הזכרתם לי משהו

[זה המקום לקרוא לרפייייייייייי, תראה מה עשיתי לפני, טובעדיף לא להגיד כי הזדקנתי מאז טו מאץ'...]

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=591&MessageId=133234079

ולא המצב רק נהיה גרוע יותר לצערי מאז....

אבל נחזור לנק' ויש כאלה שבאת רוצות להיראות, לבלוט,

הכל תלוי באישה...

אני מעדיפה שכמה שפחות יביטו בי...

ככה תקבלי תשובה קונקרטית

לתשובה יותר מקצועית- תשאלי את המסרקת שלך- מה מתאים לך

ובתור אחת שעושה תסרוקת אני אומרת לך שלא משנה דעתו של החתן בעניין הזה.

תעשי רק מה שאת אוהבת!!

אני עשיתי באירוסים אסוף ואמא שלי ממש לא אהבה, ואמרה שגם ככה אחרי החתונה השיער שלי יהיה אסוף.. (יש בזה משו )

קיצור, אני אעשה פזור, אבל לא לגמרי כדי שלא יהיה חם מידי, משו באמצע וזה מה שאני ממליצה

רק עכשיו נחשפתי לשרשור...

לעצם השאלה- אסוף יותר מלכותי, פזור יותר חמוד וקליל.

תחשבי באיזו אווירה באלך לבלות את החתונה שלך- זה משפיע המון על ההרגשה. ותחשבי טוב, כי זה לא משו שאפשר לשחזר ולתקן... (מנסיון לא כל כך כיף, תאמיני לי, עד היום קצת קשה לי להסתכל בתמונות מהחתונה בגלל התסרוקת המעפנה שיצאה. שנתיים אחרי!!!)

לעניות דעתי- תעשי מה שאת אוהבת ותרגישי טוב איתו, כי החתן לא כזה ישים לב (את בכל מקרה יפה בעיניו) בעוד שאת צריכה להרגיש מעולה עם עצמך.

אני מבינה ומעריכה את כל מי שחושב הפוך ממני בקטע הזה. יש הגיון. ועדיין- ספציפית למקרה הזה, זו דעתי.

העיקר שיהיה בהמון מזל טוב, בשמחה ואהבה!!!

אסוף. עם פזור חם וזה מתבלגן יותר מהר...

בכל מקרה, תשאלי בנות שהתחתנו.. כאן הרוב אמ....

בס"ד

אני הייתי מציעה ללכת על גאלח עם פאה.

D:

בעזהי"ת.

דברי איתו על זה, תגידי לו את שעל ליבך ותגיעו לעמק השווה.

אני בטוחה שזה לא חילוק הדעות הראשון, וכנראה שגם לא האחרון... תתחילו להתאמן

בעזהי"ת.

לא אשת-משיח.

אתה בכלל בן! מה אתה נדחף לשירשור הזה?

טוב.. טוב... אני לא רוצה את כל הרשימה של הבעיות שיש בבנים

בעיני (כבן!) אין שום בעיה עם בן שמבין דבר או שנים בתסרוקות-איפור וכו'...

איך אני אמור לענות על שאלה נוסח "זה יפה עלי / מתאים לעליונית / עיפרון ירוק או טורקיז?" אם אני לא מבין בזה טיפה?

אז נכון אני לא מצפה שכל בן יוציא דוקטורת באיפור ויבחין בין אילנר כזה למיק-אפ' אחר וידע מה זה מסקרה בכלל...

אבל ידע בסיסי תורם מאווווד!!!

 
ובינינו?! מי לא היתה רוצה לקבל מחמאה יותר נורמלית מ"את יפה." , ברור שלא בדייט ראשון או שני,

אבל יש מקום למחמאות קצת יותר רציניות "העיפרון הירוק החדש שלך ממש יפה עם העליונית הזו.."

מה? לפני שאתם יוצאת לאירוע משפחתי, לא היה יותר קל לשמוע ש"החצאית מתאימה לעליונית והתחרה

של החגורה ממש משתלבת עם העיפרון החדש! ואם את רוצה בשמחה יש עוד 5כמה דקות ולמדוד את מתפחת הבהירה..."

לא ככה מתכוננים לחיי נישואים

לא יודע מאיפה הידע הזה צריך לבוא?

אם מאחיות והידע בא ממילא  אז ניחא !

אבל למה רווק צריך להחשף לדברים  כאלה כדי להבין בזה ?

איך אפשר להבין בזה בלי הסתכלות אסורה (התבוננות) בנשים?

מלבד זאת

בקרוב תתחתן ותראה שאם כל הידע שצברת  לא תואם את טעמה של אשתך שתחיה (ותתגלה בב"א)

הלא הוא שווה כקליפת השום.

אשתי לא קוראת פה......אז נדבר גלוי  ( תשובה לשרשור של התחפושות ?   אולי !)

אני לא הבנתי ולא מבין בזה כלום אבל למדתי  לפי הפרצוף והניגון של השאלה מה אני צריך לענות כדי לשמח אותה 

ועם הזמן (כן עבר זמן) למדתי להכיר את עולם המושגים שלה

משפטים כמו "העיפרון הירוק החדש שלך ממש יפה עם העליונית הזאת" (ציטוט ממך) אם היא החליטה שזה לא מתאים, יכול רק להרוס. לעומת "וואו" פשוט ואמיתי עם כל הלב שיכול לבנות קומות שלמות בזוגיות

אז מה הפואנטה לא צריך דוקטורט כדי לשמח את החצי השני שלך צריך פשוט להרגיש מה משמח אותו

ואם יחלקו עלי? אז מ'כפת לי אצל אשתי זה עובד!

"למדתי לפי הפרצוף והניגון של השאלה מה אני צריך לענות כדי לשמח אותה"

אחלה משפט!!!

ואי.. כמה ידע הפגנת. סחטיין , האמת שזה מוזר שרווק שולט בככ הרבה דברים כאלה....ולדעתי לא ככ חיובי.

עיצה אישית, אל תראה את הידע הככ רחב שלך בפניי בנות עד שהקשר שלכם הוא אינו ממש מובהק וברור.. בנות לא אוהבות בנים שמידי מבינים ועוד דואגים להפגין את זה...

אין לי מושג מאיפה רכשת את הידע הזה, אבל לדעתי בכל מקרה זה לא נשקף טוב, זה מראה על משהו גשמי אשר חזק בבחור... ובנות נכון, מחפשות את המחמאות. אבל לזה יש מקום אחרי החתונה, האירוסין, ולא עם הטלפון הראשון...

תחשוב על זה...

אבל בחור שישר מייחס חשיבות לעניין חיצוני, כנראה שיש סיכוי גדול שזה שולט אצלו.. וצריך לבדוק. כל מקרה לגופו. מה שדרוש פה זה תשומת לב.

ואני גם לא אומרת שהקיצוניות השניה היא טובה, ולא צריך להבין דבר.. צריך להראות ידע בסיסי.. ולא להתחיל להבין בסוגיי איפור וסוג בד החולצה...

המחמאות צריכות להגיע בשלב מאוחר יותר...

ולהתלונן, לא,, זה לא הצד החזק. לפחות לא אצלי.

סוג בד חולצה למשל

וגם סוגי איפור - לא בטוח שמי שלא מתאפרת מכירה את הדברים האלו כ"כ...

אז הידע אמיתי....

ולכל הנבהלים, רובו המוחלט של הידע מאחיות שלי, אם כבר נגררים כסבלים למסע קניות אז לפחות להראות עניין אמיתי ולא לפברק "ווואו" כללי ולא מחייב.

לכל הנבהלים ובצדק, הבהרתי ש"ברור שלא בדייט ראשון או שני"!!!

אני לא מפגין ידיעות על ימין ועל שמאל ואפילו לא בדייט רביעי-חמישי...

אני לא אומר שצריך לקדש את הנושא וללמוד אותו עם המדריך חתנים...

אבל כמו שאתה מצפה ממנה ללמוד לדבר "גברית-צה"לית-בינישית",

ככה גם אתה יכול להוריד מהאגו הגברי שלך וללמוד שפת איפור-ביגוד...

לא לעשות מזה עיקרו של בית! אבל כן לקדש את החומר...

רק עיצה לי אליך חביבי (איזה סיכון אני לוקח עכשויו בשביל העיצה הזאת)

טוב נספר דרך ההיסטוריה

פעם היינו הולכים לקניות של בגדים בשלימות (שלימות ==2 החצאים ואני אחד מהם)

עד שיום אחד עברה על פנינו אחת צדיקה אבל באמת צדיקה (אני אומר צדיקה כי אני בטוח שביזכותי היא כבר חזרה בתשובה)

בקיצור היא זיעזעה את אישתי הצדיקה (שעוד מאז היתה צדיקה) שהיא פתחה את הנושא שאולי באמת אני לא צריך לבוא לחנויות בגדים כי שם כולם מתלבשות ולהיפך....

בשביל זה יש אחיות וחברות למרות שזה עולה יותר זה שווה הכל

אז בבגדים אני עד היום לא מבין

אבל לפרגן לאישתי אני יודע (למרות שהיא חושבת שאני לא יודע.אבל מה היא מבינה בפירגון

נכתב כשנחה עלי הרוח

אשמח לקבל מגבר מחמאה מבינה ולא מחמאה של טמבל

או מה שאומר "הכל יפה עלייך"

[למרות שזה נורא חמוד ותמים לומר את זה.. אני באמת רוצה לדעת אם הוא חושב שאני יפה באותו רגע!]

מה שכן-

יותר מדי ידע באיפור יכול להלחיץ..

כי אז הוא שם לב אם המייקאפ שלך על בסיס שמן או מים ואיך הוא משתלב לך עם העור..

וזה לא תמיד נחמד.

קודם כל מה פירוש במקרה הזה דווקא ?

בסוף תבינו ואז אני אפסיק להגיב (למרות שלא מחייב שתסכימו)

לא התכוונתי שצריך להיות עיוור :

" וואו  איזה ייפה את היום"

"מה באמת אתה חושב ככה? זה הפיג'מה שמצאתי במיזבלה"

ממש לא הכיוון !!!!

מה שכן

א. הבעל לא חייב להיות מעורב בקניית בגדים.  לא משהו אישי פשוט זה לא מקום לבעלים שלא רוצים לראות נשים של בעלים אחרים

ב. נפסק ביורה דעה (קצה סעיף ז) שמותר לאדם להסתכל על אשתו... אז כנראה שיכול גם להחמיא לה

לא מחמאה עיוורת של וואו נבוב מתוכן אלא הכוונה (אם כי ביטאתי בצורה מעט קיצונית) שאפשר להחמיא גם בלי לדעת ש"כל הכבוד כבר חששתי שתשימי היום מיק אפ על בסיס שמן"  ואפילו רצוי כך

אפשר להחמיא על האיפור

אפשר להחמיא על הבגדים

ואפשר להבין ב"איך אשתי נראית" בלי להבין בכל הפרטים

אפשר לפרט יותר אבל אני לא רוצה להרוס לבעלך לעתיד (שיתגלה בב"א)

ב. אני מקווה שהוא יבין - טיפה'לה.. זה כן חשוב לי..

ולגבי "במקרה הזה דווקא".. פשוט כי כולם יצאו נגד.. אז אמרתי שאני דווקא כן מסכימה!

באמת יצא ניסוח מוזר..

רשמתי את ה"דווקא"...

בנות- את הגברים תשאירו בבית!

למה לסחוב אותם לקניות?

חסר לך חברה ללכת איתה? ב"ה לא נראה לי....

זה סתם מעיק לכל שאר הנשים, זה סתם מעיק על הגבר (ורואים עליו שזה ככה!!!!!)

יש בפרסומות לירידי בגדים לדתיות- "פינת לימוד וקפה לגברים"

תהנו

אם אני שואלת חברה איך הבגדים והאיפור שלי- אז סבבה... לתשובה כזאת מפורטת הייתי מצפה.

אבל בעל-? מספיק שיגיע שזה יפה וזהו..

ובנות לא הכי אוהבות שבנים מסתכלים ושמים לב ממש לכל פרט.. ושהיא שמה את העיפרון הטורקיז ולא התכלת, ושהבגדים ממש תואמים..

היא רק תתלבש ותראה יפה. בשביל המראה הכללי..

[זה שהמראה הכללי בנוי מפרטים- לא אומר שבנים צריכים לפרט לה אותם...]

וביום שתפסיק לזלזל בנשים אחשוב שהמשיח הגיע...!

לא יכול להיות שהשירשור הזה לא ינוצל"ש עד תום 100 פעמים!!

YS (גבר תשיג לך שם עברי! פלייז!) אתה שואל באמת שאלה מאוד קשה וחשובה-

וראוי לה לקבל מענה נרחב בשירשור נפרד (אם בא לך להעתיק ולהעמיק)

בתורה יש מצוות "כבד את אביך ואת אמך" ואת "איש אמו ואביו תיראו"

מסביר רש"י - כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים

מה לומדים מזה?

אמא זה דמות מעוררת כבוד

אמא זה הדמות שמשדלת, משכנעת בדיבור- לעשות את הדברים שהאב מביא את המצווה שלהם

מופקדת יותר על הצד הריגשי, הצד של הזדהות פנימית עם המצוות, של לעורר את הרצון והשמחה לעבודת השם

(אגב- יש הקבלה בעיני בן חובת הגבר לפרנס לשמור עליהם- לחובת האישה להאכיל לחתל וכו- זה למלא את צרכי הילד הפיזיים- אין בזה מקום למבוכה או כעס)

מדין חובות אישה לבעלה- לגדל לו את הילדים- אני לא מכירה את הנושא- אני אשמח ללמוד

אבל 'רק' לגדל את הילדים כשהם קטנים- זה בערך אותו זמן של הרשימה הגברית.

וערכית- זה אולי הרבה יותר חשוב, גידול הילד בשנים הראשונות הוא רק על האישה, והוא זה שמשפיע על הילד לתקופה שהוא גדול.

אגב, ממש לא כיף צורת הדיבור שלך.

ואני בן, וממש אוהב להגיד את האמירות האלא על נשים (והם  קיצוניות, מפותחות, ומוכחות במציאות...)- אבל מה יוצא מלהגיד את זה לנשים???

[וקודם אני חייבת לציין y.s. שהצחקת אותי כשכתבת בתפקידי הגבר "לשמור עליהם" (על הילדים)

זה קורה במקרה הטוב - אצל אשכנזים.]

לשטוף כלים

לעשות סדר

לעשות ספונג'ה

לעשות כביסה

לגהץ!

לבשל

לפנק את הבעל!

להיות אישה, רעיה אחות ואם עבורו- בהתאמה לזמנים שבהם הוא צריך כל תפקיד..

ללדת ילדים

לגדל אותם!

לחנך אותם

[וגרסא דינקותא היא הבסיס לכל..

אז גם אם זה רק בתחילת הדרך על פי דבריך (זה הרבה יותר)- זה שווה!]

והגבר?

מפרנס!

לומד תורה!

ראש המשפחה (זה אומר שהוא יוצר אוירה מסויימת בבית על פי ראות עיניו.)

בעל טוב.

וזהו.

(ללמד את הילדים מקצוע -

האחריות כיום היא על שני ההורים..

לשלוח אותם למקום הראוי שימצה את הכוחות הטמונים בהם..

אז אל תהפוך את זה לתפקיד ונחלת הגבר..)

אין לי בעיה עם זה שהרשימה שלו קצרה -

הפרנסה כוללת טרדות רבות (היום נשים רבות עוזרות בפרנסה.. נכון שהאחריות לא מוטלת עליהן)

ואני חושבת שהחלוקה היא שוויונית.

בניגוד אליך!!

אבל אל תהפוך את האישה ל"לא עושה כלום"

מה זה אמור להיות?

ולמה כל המטלות של האישה הן עבודות הבית?

היום גבר ואשה חולקים בעבודות משק בית, לא הבנתי למה הרשימה שלך כזאת.. 

אני לא פמיניסטית דגולה או משהו כזה אבל בימים (כתיקונם) שהאשה גם עובדת לפרנסת המשפחה המטלות משתנות, ובניגוד לדעתו של ys (ואולי גם לדעתך) הדברים שהאישה אמורה לעסוק בהם זה לא רק בין 4 קירות הבית.. קצת מפריע לי שזה המעמד של אישה בעיניכם..

אצל נשים?

מתחת למטלות הגבר..

במקור - תפקידי הנשים הוגדרו בין 4 קירות הבית.

אין מה לעשות!

כל כבודה בת מלך פנימה.

כיום חלה תמורה..

ואני שמחה בה.. שנשים מתפתחות גם לתחומים אחרים.

כל עוד זה לא פוגע בתפקידיהן המקוריים - בכבוד!! ובשמחה!! ובברכה!!

[אני גם חושבת שצריך לעשות כרגע העצמת גברים בעקבות ההתפתחות המטורפת הזו..

אבל נשאיר את הדיון הזה לפעם אחרת]

ולא הבנתי את ההלם על "לפנק את הבעל" - 

את לא אוהבת את בעלך?

לא תפנקי אותו בעז"ה?!

אני חושבת שזה חלק מהתפקידים!

בדיוק באותה מידה שהוא יהיה בעל טוב מקשיב נותן ואוהב.

שוויון בין גבר לאישה - הוא שוויון ערכי!!

לא שוויון בתפקידים!

איפה כתוב שאשה צריכה לעשות את כל המטלות בבית.. ולא מצליחה להיזכר.

מה המקור? למה זה התפקידים המקוריים? ומי קבע שזה שכך היה נהוג (טרם עידן ההשכלה) אומר שזה 'תפקידינו המקוריים'? אל תשכחי שבאותם ימים גבר היה יוצא עם צאת החמה לשדה וחוזר הביתה קצת לפני צאת הנשמה.. אז שום תפקיד לא נשאר 'מקורי' פשוט משום התקדמות האנושות, ולכן לא מובן מאילו שתפקידי האשה הן בבית (למרות שאכן, בפועל, זה מה שקורה לרוב)

זה עומד להישמע רע- אבל- בנוגע לנקודה השניה- אני לא אפנק את בעלי.. אנחנו בעז''ה ניתן כבוד ואהבה הדדיים אחד לשני.. פינוק בא לי בקונוטציה של פרצופים חמודים וסוכריות לתינוק. לא נראה לי שייך במובן של גבר (או בעל). נשמע לי קצת מוזר..

אלירז שכויח ממש משנה סדורה

אגב פעם האשה היתה צריכה לכבס בנהר

לטחון את החיטה בטחנת קמח

ללוש בצק ולאפות כל יום

ללכת לחלבן

ועוד ועוד

היום הבעל חוזר מהתפילה בבוקר עם לחם וחלב ובינתיים האישה קמה וכבר הכניסה כביסה למכונה

אז היום שלה יותר מאוורר

בנוסף רמת נחיים שלנו בעלייה מתמדת אז צריך עזרה בפרנסה (כמו שאמרה אלירז עזרה ולא אחריות)

אז אישה יכולה לצאת ולעבוד מה שלא היה פעם

אבל תחומי האחריות לא השתנו

שהגבר מחוייב לפרנסת הבית? אמת, אבל מכיוון שהאשה יוצאת גם היא לעבוד- מה שנצרך לרוב עבור כלכלת הבית ולא כמותרות, גורם לכך שהבעל והאשה חולקים ביחד גם את מטלות הבית.

למשל: כבר לא כל כך ברור שרק האשה מקלחת את הילדים, ורוחצת כלים בתום הארוחה, לא רק האשה מכניסה מכונות או מנקה לשבת- אלא גם הגבר שותף לכל. ולעניות דעתי זה בריא וטוב.

יש להיות אחראי ויש לעשות..

או כל מיני רבויינס אחרים שלא דוגלים ביציאת האישה מהבית?

נבראנו גם ככאלו עם תכונות בהתאם לתפקידים..

אני לא אוהבת שאנשים מתכחשים למה שהם.

פינוק בא לי בקונוטציה-

שהוא יחזור הביתה ויגלה ארוחה שווה על השולחן.. סטייקים ושניצלים וצ'יפסים

וארוחת בוקר כשהוא נוחת מהתפילה - פנקייק מפנקים

וקינוח מרענן - סופל'ה עם כדור גלידת וניל ליד..

או אגסים בשוקולד ויין...

ומסאז' כיפי..

ולזכור את כל הדברים שהוא אוהב.. לעשות או לקנות או לדאוג שיהיו לו..

ולזהות מצבי רוח שלו ולהתנהג בהתאם.

להקל עליו מהעומס שבחוץ

לתת לו את השקט שלו כשהוא צריך..

זה מה שעומד מאחורי ה"לפנק"

ושוויון ערכי אומר-

ששניכם בני אדם!

שלאף אחד אסור לפגוע בשני

ואסור להרים יד!

שלשניכם יש את אותה רשות דיבור

ואת הצורך בהבנה של השני!

בדיוק ההיפך משוויון תפקידי שמתכחש למציאות הקיומית

אומר שאישה וגבר יכולים לעשות הכל אותו דבר!!

לא הם לא!

(נשים עושות הכל יותר טוב  -סתאאםםם )

אני אומרת דבר כזה-

תפקידים מלכתחילה יועדו בשונה לכל אחד מהמינים

אם זוג מחליט לשנות את פני הדברים

כל עוד זה בסכמה של שני הצדדים

וכל עוד זוכרים מה המקור? אין בעיה!!

שיהיה להם לבריאות!

לגבי המשפט האחרון שלך-

מזעזע שהעולם הפך היום לכלכך תומך ביציאת האישה החוצה וכל כך מעוות בגישה שלו לגבי דגם המשפחה התקינה-

שמה שאני אמרתי והוא אצל הרבה מאוד רבנים - דעת תורה-

נחשב שוביניזם טהור!!

[אין פה שום כלום שאומר שידו של הגבר על העליונה.. ככה שאני לא מבינה איפה השוביניזם פה!]

נשמע לי יותר כמו שפחה או פילגש..

ועדין לא הצלחתי להבין מה המקור שאת מדברת עליו כל כך הרבה.. על מציאות וזמנים שאינן קיימים..?

מהו דגם המשפחה התקינה? למה שאישה תשאר כל היום בבית? אפילו הילדים הקטנים יוצאים מהבית. הבנות כבר לומדות בבתי ספר(!) כן גם הבנות רוכשות השכלה! והבנים גם הם לומדים מתמטיקה. הכל השתנה מאז הימים שאשה היתה כובסת נהר ומלמדת את בנותיה להתפלל, והבנים היו לומדים בחיידרים. אני לא מזלזלת באורח החיים ח''ו, אבל היום המציאות כבר לא כזו בכלל. (במגזר שלנו, בכל אופן, ישנן קהילות שעדין נוהגות כך אני מאמינה.)

פינוק זה הדדי לא חד סיטרי כמו שנשמע שהבנת

פינוק זה לעשות עבור בן או בת הזוג מעבר למה שאני מחויב\ת

לגבי אחריות אלירז ענתה יש לעשות ויש תחומי אחריות וזה לא אותו דבר

מפריע לי שאנשים רואים את החיים בצורה פרימיטיבית כזאת (תפקיד האישה- בית וגו')

פשוט נראה לי שזוגיות טיפה יותר מורכבת ודורשת כוחות מאשר- ואני מצטטת:

"

שהוא יחזור הביתה ויגלה ארוחה שווה על השולחן.. סטייקים ושניצלים וצ'יפסים

וארוחת בוקר כשהוא נוחת מהתפילה - פנקייק מפנקים

וקינוח מרענן - סופל'ה עם כדור גלידת וניל ליד..

או אגסים בשוקולד ויין...

ומסאז' כיפי..

ולזכור את כל הדברים שהוא אוהב.. לעשות או לקנות או לדאוג שיהיו לו..

ולזהות מצבי רוח שלו ולהתנהג בהתאם.

להקל עליו מהעומס שבחוץ

לתת לו את השקט שלו כשהוא צריך.."

צודק. יש הבדל בין הגדרת תפקיד (שאת זה אגב, הזוג יכול לקבוע לעצמו) לבין להתייחס לעניינים שהיו רלוונטיים בתקופה אחרת כתקפים חד משמעית להיום..

למרות שלגופו של עניין אני מסכימה שברוב המקרים אישה באמת מסוגלת לנהל בית (משק בית..) בצורה הטובה ביותר.

א. זה שלא הצגתי את הצד שלו - לא אומר שהוא לא מפנק חזרה..

   [זה פשוט אומר שבתור אישה - אני מתרכזת בתפקידים שלי ובמחוייבות שלי]

ב. אני לא מבינה למה להשקיע במי שאוהבים הפך לעבדות היום..

   [כנראה שבאמת אני לא בפלאנטה הנכונה]

ג. המקור שעליו אני מדברת

   הוא המקור שאומר שאישה לא צריכה להיות "יצאנית"

   ואין כוונתי לומר שאישה לא צריכה להוציא את האף מהבית -

   אלא לומר שצורת היציאה של האישה צריכה להיעשות בצניעות ובשקט

   לא בצעקנות פמיניסטית שאומרת:

   "האישה עכשיו בחוץ!! עובדת!! אסרטיבית!! ותפקד לכם על החיים!!"

   אישה זה אצילות..זה משהו עדין (גם אם שובב), פנימי, מלכותי ועוצמתי.

   ובדיוק בגלל העוצמות האלו, בקשו מאיתנו "לצמצם" עצמינו למקום שבו הכוח הזה לא יהיה פוגעני.

   איך אומרים? עם כוח גדול - באה אחריות גדולה!

   גדרי הצניעות עוזרים לנו בזה, וחלק מגדרי הצניעות של רבנים מסויימים היו גם-

   לא לצאת מן הבית..

   בתקופות אולי רחוקות  [וחשוכות.. הו הו הו!! ], אבל אין לזלזל במה שהם אמרו..

   ויש לזה עדיין תוקף כלשהוא בימינו כפי שהסברתי לעיל.

   אישה לא צריכה "לצצצצאאאתתת החוצצצצהההה"

   אישה- יוצאת החוצה לצורך..

   הכל עניין של שדר..

ד. דגם המשפחה התקינה? אבא ואמא וילדים..

   כיום יכול להיות לך אמא ואמא או אבא ואבא או אמא וילדים..

   עולם מעוות.. ועצם הוצאת הנשים לעבודה וההעצמה הנשית המוגזמת

   היא גם חלק מאינטרס של לפורר את התא המשפחתי..

ה. אין לי שום דבר נגד אישה עובדת! אישה משכילה! אישה יודעת!

    [גם אני סה"כ עושה הרבה דברים - שלא שייכים לעולם הנשי של אז - בלשון המעטה]

    יש לי בעיה אחת ויחידה - הגישה!!

   האם היא עושה את זה מתוך מקום שרוצה לשפר את התרומה שלה בעולם הזה?

   ממקום שבו היא מוסיפה אור וטוב לסובבים אותה?

   או האם היא עושה את זה ממקום של לחימה והוכחה..קטנוניות והעצמת האגו של עצמה

   שהיא חייבת להוכיח בו לכולם -שהיא טובה בדיוק ויותר ממר "גבר-אוייב אכזר".

  וכן - הקצנתי את ההגדרה של הפמיניסטית.. אבל הבנת למה התכוונתי..

אני אענה לך בסדר אחר אבל גם ממסופר למען ההגינות..

א. אתעלם מההערה הראשונה. להשקיע במי שאוהבים זה דבר מבורך ורצוי. ואהבה אמיתית ורבה בין בני זוג עוד יותר מבורך אך התיאור שלך טיפה הקפיץ אותי. עוד לא מיקדתי מה העניין. זה באמת עדין נשמע לי כמו פילגש ולא כמו אישה נשואה שיש לה המון עיסוקים מגוונים ורבים..

ב. נשמע שהדברים שאת אומרת נאמרים מתוך נבערות. האשה יוצאת היום בשביל להתריס? בשביל לפקד למישהו על החיים? אכן יש נשים שהן פמיניסטיות קיצוניות- וכידוע כל הקצנה של כל דבר היא דבר שלילי- אך להזכירך- מישהו פעל כדי להשיג למשל, זכות הצבעה לנשים! זה לא היה ברור מאליו. למה לאשה לא היה זכות להביע דעה. פעם היחס לאשה היה יחס של אי כבוד מובהק. ולא, אני לא מדברת על הלכות ועל תורה, אלא בעולם כולו, נשים היו כלי להבאת ילדים ובישולים ותו לא. וב''ה המצב השתנה ואנחנו, כמו שאמרת, בשוויון ערכי. ועוד דבר- אל תעשי מניפולציות על דברים שאני אומרת. לא אמרתי- תקופות חשוכות הו הו אמרתי זמנים אחרים בעבר. שהכל היה שונה אז במנהגים והליכות  והרגלים של אנשים.

ג. אישה יוצאת לעבוד כי היא צריכה, בימים אלו, כמעט כמו שהגבר צריך. בלי שום הגדלת גופן או הקטנת גופן.

ד. אף אחד לא עומל על פירור המבנה התקין של הבית. כל מה שקורה היום זה מפני תקופה של חושך רוחני- אין נביאים ואין משיח ואין בית מקדש ואף אחד לא עומד ומוסר את דבר ה' לעם. אנשים התבלבלו, ואנשים עם נטיות הפוכות מחפשים מוצא ופתרון לבעיה שלהם. נכון שזה מזעזע מה שנהיה עם הרעיון הזה, אבל גם זה תוצאה מנבערות וריחוק עצום מריבונו של עולם. כתוצאה מכל זה, מתפורר באמת התא המשפחתי הרצוי, וזו בעיה אמיתית של עם ישראל (והעולם כולו). עדין לא הבנתי איך זה קשור למה שדיברנו.

ה. תגדירי העצמה נשית מוגזמת..

ו. עוד לא נתקלתי באישה שכל מטרתה היא להתריס כלפי העולם כולו על כך שהיא פמיניסטית ורוצה להעצים את האגו של עצמה, ואם כן, כנראה שהיא נפגעה בעבר בגישה מיושנת בענין זה ולכן חשה צורך להתריס (בד''כ מתריסים כנגד משהו) ועל כן מי אנחנו שנשפוט..

מתי תבינו שאנחנו הרבה יותר מכובדות ונסיכות

כשאנחנו ממלאות את תפקידינו המקוריים

ולא "נלחמות על מקומינו בעולם"?

הפחד הזה להיקרא "אישה טובה"

להיות מישהי שפועלת עבור רצון של מישהו

"להיות שפחה"..

בשפה הזאת זה באמת נשמע נורא!

ואני אומרת - "את עזר כנגדו"

בלעדייך - הוא היה כלומניק!!

אז מה רע לך לתפוס את המקום הזה?

אני אענה לך בהתאם ל"מספור" שאת כתבת:

א. כרצונך.. לא הבנתי מדוע עדיין..

ב. קודם כל חביבתי.. נבערות... את לא יכולה לומר..

    אם כבר מדברים על "נשים מלומדות"

    ידע בפוליטיקה, משפטים ובהרבה מאוד תחומים אחרים, גם בהלכה - יש לי.

    האישה הפרטית לא יוצאת היום כדי להתריס..

    המגמה הזו התחילה בצעקנות פסיכית של פמיניסטיות..

    אישה על פי התורה- מעולם לא הייתה כלי להבאת ילדים ובישול נטו!

    תמיד גברים בעם ישראל - נדרשו לזון, לכלכל, לפרנס ולכבד את נשותיהן!!

ג. אישה יכולה להיות צריכה לצאת לעבוד.. ולכן זה בסדר- כי זה "לצורך"

   אבל אם היא יוצאת [אעעעע מתסכל לומר את זה דרך המחשב.. בלי הבעות פנים,תנועות ידיים..וכו']

   [צדיקה... מישו שמכיר אותי.. הלפפ!! אני לא מצליחה להעביר את זה למילים!]

   [זאת הסיבה שאני משתמשת בשינוי גופן.. זה כאילו שינוי טון..]

   לא משנה..

   אולי ההגדרה של יוצאת ברעש ובצלצולים ומושכת תשומת לב.. 

   ועוברת ממצב של אישה עובדת למצב של אישה עובדת ולא צנועה..

   (בעע.. גם לא ממש מצליח להעביר את המסר)

ד. אני מבסוטה על התמימות שלך..

    יש לסטרא חארטה שליחים בעולם

    שיש להם מגמה לצאת נגד הרוחניות

    וחלק מהדברים הוא פירור התא המשפחתי והפיכת מחלות נפש למשהו לגיטימי ו"גאה".

    וזה קשור ישירות ובעקיפין לכל הנושא..

    כי גם פמיניזם הוא כוחות של טומאה.. והוא חלק מפירור התא המשפחתי.

    [בדיוק כמו שוביניזם!]

ה. העצמה נשית מוגזמת זה:

    שאישה יכולה להמציא על גבר מה שהיא רוצה..

    ולתבוע אותו כמה שהיא רוצה על הטרדה מינית, גם במקרה שהיא פיתתה אותו.

    ויאמינו לאישה!!! בכל מצב!

    [לפתות זה לאו דווקא במכוון

    אלא כולל גם דרך לבוש פרובוקטיבית

    שהיום היא נחלת רוב הנשים בעולם! מזעזע!! ]

    (ועכשיו כל הבנות יקפצו עליי וירצחו אותי!)

ו. פגשתי הרבה כאלו.. שכל מטרתן היא רק לטפח את עצמן

  ולדאוג לטובתן

  ולא אכפת להן גם כשזה פוגע בגבר..

  וכל עניינם בעולם הוא פשוט לקמבן לעצמן הטבות ולשפר את רמת חייהן באיצטלה של מסכנות ופגועות.

  ואם את כבר עוסקת בלדון לכף זכות -

  אולי כדאי שתדוני את הגישה הכה "שוביניסטית" שלי..

  כפגיעה מאוד קשה בידי פמיניזם טהור ורצחני..

  ומי את שתשפטי?..

  <צ>

כי להסכמה כבר לא נגיע:

א. ידע יש לכולם בהמון נושאים.. השאלה כמה...

ב. שוביניזם ו- פמינזם זה דבר רע כי שניהם הקצנות. 

ג. זכותן של נשים לצאת לעבוד ולפתח קריירות גם אם כתוצאה מכך שמן יתנוסס על עיתונים וכדו'.

ד. כחלק מעסקת החבילה של הסטרא אחרא- גברים אכן מטרידים.. גם אם הלבוש הנשי פרובוקטיבי (לצערינו) זה לא הופך הטרדה ללגיטימית.

ה.סעיף ו' שלך זה כבר עניין של אופי של בנאדם זה לא קשור..

ומה שהיה אמור להיות סעיף ז' פשוט מאד. לא שפטתי אותך על דעותיך. פשוט לא הסכמתי איתן.

להבהרה: מקומם של בעל ואשה זה גם בבית וגם מחוצה לו.  גם הגבר וגם האשה הם הם אלו שיבנו את הבית- בשיתוף פעולה ביניהם אשה באמת יודעת לנהל טוב יותר ברוב המקרים משק בית, מעיקר הכתובה הגבר אמור לפרנס את האישה, כיום רמת החיים באמת עלתה ולכן דרושים 2 מפרנסים.

חוץ מסעיף ג'..ו-ה'(חלקית)

הסכמתי על כל הנאמר לעיל....

והערה קטנה לגבי המפרנסים - דרושים שניים. האחריות היא על אחד בלבד..

מקומם של בעל ואישה זה גם בבית וגם מחוצה לו..

הם יכולים להיות בשני המקומות..

אבל האופי מותאם מאוד לשר החוץ ושרת הפנים..

ולכן יש מקומות רצויים יותר לכל אחד מהם לשהות ולעסוק בו.

לעולם לא נגיע להסכמה

רצוי זה עניין אינדיבידואלי- לכל אחד מתאים באופן אישי היכן להיות יותר ולא משום שכך היה נהוג.

אז אני עם אלירז.

(אאאאאאאאחחחחחחחח פינווווווווווווווווק )

גם אני עם אלירז

ולא ברור לי למה- כי היא נחשבת שובניסטית ואני נשחבת פמיניסטית

אולי כי מה ששתינו רוצות זה  בתים לפי תורה כדי לעבוד את השם.

אלירז! את אשת חיל!!

לא הבנתי נכון את הדברים שכתבת.. מחילה.

אולי דיברתי לא כך כך ברור אתמול, בגלל השעה או מהלם על גישתה על אלירז. אני התרעמתי על הדעה הנוקשה שלה בנוגע ליעוד המקורי (?) של כל אחד מהמינים.

ואני מסכימה שאין שווין בנוגע לבני אדם. כל אחד עושה את מה שמותאם ('המותאם שורד'..) לא לפי הגדרות ומוסכמות שנקבעו על ידי אורך חיים שלי רלוונטי להיום.

ואני די נפגעת בשם הבנות על המטרה שלנו בעיניך.. על אותו משקל אפשר לומר- מה מטרת הבנים? להפרות את האשה ולעבוד לכלכלת המשפחה? 

את היום שאחרי הלידה הראשונה לבית y.s. ואת הדיבורים של כבודו על כמה האישה לא עושה כלום וכמה התפקיד שלה זעיר ואפסי.

הייתי נותנת הרבה מאוד בשביל לראות גבר גבר אחד בעולם הזה שמצליח לשרוד תשעה חודשי הריון + לידה = בחילות, מצבי רוח, נפילה ועליה של הורמונים, כאבי גב, רגליים נפוחות, דליות, בדיקות שונות ומשונות, כאבי תופת... להמשיך?

ואת הקטע הבא אני מביאה למרות שאני צופה כמה תגובות לא עניניות מראש, כי בעיניי הוא מתמצת מעולה את הנושא בתת-שרשור שנפתח:

כי מראש - אלו אבות, ומגבעות - אלו אמהות (במדבר רבה כ,יט)

בנבואתו על עם-ישראל ציין בלעם את האבות והאימהות: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו".¹ אמרו על זה חז"ל²: "מראש צורים - אלו אבות; ומגבעות - אלו אימהות".

ההבדל שבין האב לאם הוא, שהאב מעניק לילד את עצם מציאותו הכללית, ואילו הפיתוח לפרטים ולאיברים נעשה על-ידי האם. לכן יש קרבה יתרה בין הבן לאמו, משום שהיא מעניקה לו את מציאותו הפרטית.

זה ההסבר לכך שב"כבד את אביך ואת אמך"³ הוקדם האב לאם, שכן הבן נוטה לכבד את אימו יותר מאשר את אביו. לעומת זאת, בציווי "איש אימו ואביו תיראו"⁴ הוקדמה האם לאב, שכן הבן ירא מאביו יותר מאשר מאימו.

וכך גם בפסוק זה - על האבות נאמר "אראנו", שזו ראייה למרחק, ואילו על האימהות נאמר "אשורנו", שהיא ראייה קרובה יותר.

אב ואם

גם בעולמו הפנימי של האדם, בתוך הנפש, יש אב ואם וצאצאים. השכל הוא המקור לרגשות, המכונים 'תולדות'. התפתחות הרגשות מכונה 'לידה'. וכשם שבלידת ילד יש צורך באב ואם, כך גם לרגשות יש אב ואם.

ה'אב' הוא כוח ה'חכמה' שבנפש. זו נקודת הרעיון ותמציתו, שממנו מתחיל הכול. לאחר מכן בא שלב ה'אם' - ה'בינה'⁵, פיתוח הרעיון והרחבתו לפרטים ולפרטי-פרטים. רק לאחר שהרעיון עבר שלב זה ונעשה בנוי ומפורט במוח, יכולה להתחולל ה'לידה' - היווצרות רגשות בלב האדם.

מוח ורגשות

אולם אף-על-פי שכוחות החכמה והבינה שותפים שניהם בלידת הרגשות, יש לכל אחד ואחד מהם תרומה ייחודית. למשל, מהתבוננות בגדולת ה' נולדים בלב האדם רגשות של אהבת ה' ויראתו. מהחכמה שבנפש, שהשפעתה מרוחקת יותר, נולדת תחושה של התבטלות גמורה לקב"ה, ואילו כוח הבינה מניח אפשרות לתחושה עצמאית של נברא, אלא שניתנת לו היכולת להרגיש קדושה אלוקית.

התכלית טמונה דווקא בהשפעתה של הבינה, שכן רצון ה' אינו בביטולו של העולם ממציאותו, אלא שבתוך העולם הגשמי תורגש האמת האלוקית; ובזה כוחה של הבינה.

לחולל רצון

אותה מערכת יחסים קיימת גם בתוך הבית היהודי. האב הוא המקור הראשוני של הרוח היהודית, אבל תרגום הדברים לחיי היום-יום נעשה על-ידי האם. היא שמורידה את הדברים לחיים הממשיים - בחינוך הילדים, בהכנסת אורחים, בנתינת צדקה ובאווירה היהודית הכללית השוררת בבית.

על האישה נאמר⁶: "איזוהי אישה כשרה, כל שעושה רצון בעלה". את המאמר הזה יש לפרש זאת גם כך - אם רואה האשה שהבעל טרוד בטרדות הפרנסה ואין בו די רצון לענייני התורה והמצוות, הרי כ"אישה כשרה" היא "עושה" ויוצרת את "רצון בעלה" ומעוררת בו רצון למלא את תפקידו האמיתי. ואז זה בית שהשכינה שרויה בו.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1067)

----------

1) במדבר כג,ט.

2) במדבר רבה פרשה כ,יט. תמחומא בלק יב. זוהר חלק ג רי,ב.

3) שמות כ,יב.

4) ויקרא יט,ג ובפירוש רש"י מקידושין ל, סוף עמוד ב.

5) תניא פרק ג. ביאורי הזוהר בלק קג,ב.

6) תנא דבי אליהו רבא פרשה ט.

א. ט'! אני אוהבת אותך!

ב. מאחלת גם לך את התענוג של "תשעה חודשי הריון + לידה = בחילות, מצבי רוח, נפילה ועליה של הורמונים, כאבי גב, רגליים נפוחות, דליות, בדיקות שונות ומשונות, כאבי תופת... להמשיך!!"

(ציניות של נשים... האח! כמה טוב!)

ג. המאמר שהבאת נהדר, הרעיון שבו ממש עמוק וכתוב יפה תודה

YS אתה גבר גם בהגדרה של מצ'ואיסט

ובחייאת- תתחיל ללמוד מספרים מה זה נשיות בתורה!! יש לך חתיכת בור בהשכלה

תודה!

ט', אני לא מסכים איתך לגבי הכל.... פירוט אם בא לך במייל או באישי.

כי במציאות זה מה שקורה הנשים עושות את רוב העבודות האלה וזה לא קשור לפמינסטיות 

אני חושב שכל אחד ואחת פה דוגלים בשוויון בין הבעל והאישה

אני עשיתי חצי פזור,

והיה לי אחל'ה!

ויש לי שיער ארוך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?