ילדתי לפני חודש וחצי.גם אצלי זה היה ככה כל החודש התשיעי הייתי בסרטים.ושתביני הייתי לפני הלידה השלישית,כך שאני יודעת מה הולך לקרות פחות או יותר וגם לא אכלתי ירדתי 4 קילו ולא יכלתי לישון.אבל ככהזה תמיד לקראת הסוף אין כבר כוח רוצים לראות אותו בחוץ ולאות שהכל בסדר,ופתאום כל המחשבות עולות ואתלא יכולה לשלוט בהם.אבל אל תדאגי אחרי הלידה זה יעבור זה ההתרגשות והציפייה.שתראי את התינוק ושתחזיקי אותו עלהידיים כל הבעיות שהיו לך יתגמדו לעומת האוצר שיש לך ביד.אחרי הלידה את יכולה לשתות פטל וסרפד עוזר להתנקות מהר.בהצלחה ולידה קלה .

מה שעשיתי בתקופה החלומית הזו , זה כל יום לקחת בין 5 דקות לחצי שעה לתפילה. הייתי קוראת מזמור תהלים ומתחילה לפרט לבוס את כמיהותיי. עשיתי את זה בלשון הווה. כדי שזה יהיה ממשי . לא אמרתי דברים כמו "יש לי לידה קלה" - כי לא ידעתי איזו לידה תהיה לי , אבל כן אמרתי דברים כמו "אני יודעת ללדת, נולדתי ללדת, ה' איתי ". אמרתי לעצמי משפטים מעודדים , התפללתי תפילות מסידור ותפילות פרטיות. השתדלתי ללכת לפחות חצי שעה ביום , כמה שיכולתי.

אם העגלה יד שניה שקיבלתם לא מספיק טובה - אז הקב"ה שכל העולם שלו ימציא לכם עגלה חדשה טובה יותר.

אם את לא תצליחי להניק -אז איכשהו תגיע אלייך מדריכת הנקה. תכתבי לי ואני אשלח לך מישהי .

אם יהיה קשה להיות אסורים - אז כל מיני רבנים יחזקו אתכם , והכי חשוב , זו תקופה והיא תסתיים מתישהו.

...ושיהיה בשעה טובה , לידה קלה , ידיים מלאות בחמודונ/ת והמון נחת.

..איך אני רוצה להיות בהריון...

אבל כל אחת והמזמור שהיא מתחברת אליו.

הלוואי והיו לי הכוחות לקום ולהתפלל, דווקא עכשיו אין כוח לזוז או לקום בבוקר מוקדם מספיק לפני העבודה להתפלל וכל הרצון הטוב ואפילו ספר התהילים שקנו לי ליומולדת לא מצילח להושיב אותי לשיח ישיר עם הבוס הגדול...

אולי זה חלק מהבעיה בעצם... :S

ב"הצלחה

אני לא עבדתי , אז היה לי הזמן לכל זה . בטח שאין לך כח להתפלל! עבודה לוקחת המון אנרגיות. מה שנשאר לעשות , זה לדבר עם הבוס במקומות מוזרים כמו האוטובוס או המקלחת , בלב כמובן.

יש לך בעיה אחת. בטח לא שמת לב לאחרונה , אבל ...את בהריון  עוד שבוע- שבועיים הבעיה נפתרת על הצד הטוב ביותר.

האמת, את יודעת, ניסיתי לא לשים לב אבל הבעיטות והבחילות שחזרו- בנוסף לעובדה שהבגדים כבר לא עולים עליי- לא מותירים לי ברירה אלא לשים לב D:

זה טבעי לגמרי..

הכל לומדים עם הזמן,תהיי קשובה לעצמך.

אני זוכרת שיצאנו מבהי"ח  אמרתי לבעלי הם נותנים לנו לצאת ככה עם הילדים אף אחד לא עוצר אותנו הם משוגעים..אין לי רשיון לדבר הזה 

אם יש בעיה עם ההנקה יש יועצות הנקה מוסמכות.

צירים תזהיי שיכאב יותר ויהיה סדיר.

לישון בהתחלה או באמבטיה של העגלה או בעריזה אפשר להשאיל מיד שרה.

גם אנחנו קנינו עגלה מיד 2,אפשר תמיד לקנות עוד אחת..

ומצטרפת כאן לתפילות ולבקשות .

חיבוק יקרתי,ושיהיה בשעה טובה!

עין האמונה היקרה!

הצלחת לבטא במילים כל כך יפות ונכונות את כל מה שאני מרגישה... ממש כמוך...

גם אני מתחילה תשיעי בימים אלו- שבוע 36, לידה ראשונה ומרגשת!!!

אין לי מושג מה זה בכלל להיות הורים, אני מרגישה שזה תיק כל כך כבד ומלא אחריות ומתפללת לקב"ה שיתן לנו את הכוחות והמעשים הנכונים בכל שלב בדרך...

התחתנו רק לפני 10 חודשים- פחות משנה! עוד בקושי עיכלתי שאני נשואה...

(בעלי תמיד צוחק עלי שאני צריכה מלא זמן תמיד כדי לעכל כל שלב וכל שינוי בחיים...)

בקיצור- הפחדים הם אותם פחדים והמחשבות משותפות ומבהילות:

איך נהיה אסורים כ"כ הרבה זמן- ואני בקושי יודעת מה זה להיות אסורים...

איך אני אצליח להניק- ואני כל הזמן מפחדת שיכאב או שלא יהיה מספיק חלב...

איך אני אסבול את כאבי הלידה ואת התפרים שנורא מלחיצים אותי...

איך אני אתגבר על הפחדים שלפני הלידה, על הדמיונות והסיוטים בלילות...

ואם יכאב לי מדי? ואם אני אצרח ואבכה בלי שליטה?

ומי הכי כדאי שילווה אותי בלידה- אמא? בעל? חמות?

ואיך אני אצליח להתאושש מהלידה ולחזור לעצמי במהירות???

ואיך יקראו לבונבונת שלי- שאני לא מצליחה לבחור לה שם מושלם?

והאם אני אלד בזמן? או מוקדם או מאוחר? האם אני אזהה את הצירים ואדע לנסוע לבית חולים מיד?

ועוד ועוד ועוד.... מלא שאלות, לבטים, מחשבות והרהורים שאין להם סוף....

בקיצור- רק רציתי לעודד, לתמוך ולחזק,

ואולי בעצם גם לתת פורקן וביטוי חופשי לכל מה שרובץ לי על הלב...

אשמח ממש לאיזשהי תגובה מחזקת ממנוסות וחזקות!!!

תודה צדיקות!!!! כיף להיות בפורום הזה!

לגבי הלידה עצמה עדיף שתהיי עם מי שהכי קרוב לך כמובן לא בעלך אתם נשואים רק 10חודשים ותאמיני לי עדיף שהוא לא יראה אותך במצב כזה תני לו בנתיים שיקרא ספר יונה בחוץ...אם תראי שקשה לך את תמיד יכולה לקחת אפידורל אבלתזכרי שלידה ראשונה תמיד מורידיםלך את המיון לקראת הסוף שתדעי מתי ללחוץ.לגבי לחיצות יש קשת שמחברים למיטה ועליה קושרים חיתול ומה שאת עושה בציר זה פשוט מאוד את מושכת את החיתול וזאת בעצם הלחיצה.זה עוזר מאוד. לגבי התפרים אם את עם אפידורל את לא מרגישה שתופרים אותך אם את בלי אז את מקבלת זריקה שמרדימה את המקום.יש פד מגנזיום קפוא שנותנים לאחר מכן במחלקה שמאוד עוזר.גם אפשר להכין לפני הלידה משחה של דבש ולבנדר ולמרוח עלהתפרים זה עוזר מאוד אחרי הלידה את יכולה לשתותתה פטל וסרפד זה עוזר להתנקות מהר.הכי חשוב שכשתראי את הבונבונה על הידיים תגידי שהכל היה שווה .מקווה שעזרתי אני גם ילדתי לפני חודש וחצי ובאמת הכל שווה את האוצרית שלי

מטרידות גם אמהות שזה לא הלידה הראשונה שלהן! אני אמא ל- 4 ולפני כל לידה המחשבות האלה עולות לראש כי כל לידה היא שונה מאוד ושום דבר הוא לא צפוי ומאוד קשה ומפחיד להיות לפני משהו שאתה לא יודע מה צפוי ומה יהיה!!!  אז צריך המון אמונה ובטחון בקב"ה והרבה הרבה תפילה. אני אישית בלידות שלי עם כל ציר וציר אומרת פרק תהילים או פסוקים למינהם שעולים לראש וזה פשוט מעביר את הציר בלי להרגיש אותו... להתפלל שיהיו שליחים נאמנים שיטפלו בי ויעזרו לי בלידה... לגבי הבעל - אני מאמינה שזה מאוד תלוי באופי של הבן אדם והזוגיות... זה כל כך שונה אצל כל אחת! אני לא יכולה ללדת בלי שבעלי יהיה לידי ויתפלל לידי אם אני לא שומעת את התפילות שלי אני מאבדת את הבטחון. ויש הרבה שמעדיפות שדווקא הבעל יהיה מחוץ לתחום...

להיות אסורים אחרי הלידה זה הדבר הכי קשה שיכול להיות... וצריך לקחת בחשבון שזה הרבה זמן.... אני לא ידעתי את זה לפני הלידה הראשונה שלי...

אבל עכשיו אחרי הלידה הרביעית זה היה הרבה יותר קל והזמן עבר יותר מהר כי כבר למדנו שהקשר הוא לא רק קשר פיזי וזה מה שכל כך יפה בימים האסורים האלה...

המון המון הצלחה!!!

ואי איזה פחד! טוב , לא כולם פוחדים , אז אולי את היום הראשון בשרות הלאומי , או הפעם הראשונה בבדיקה אצל רופא/ת נשים .

אז  זאת הפעם הראשונה הכי משמעותית בחיים , ומכיון שכך , את ב"ה תקבלי עזרה , ואנשים יבינו.

ובעניין הלידה , לא תמיד יש תפרים , ולא תמיד זה כואב , ואם זה כואב יש אפידורל, ויש כל מיני שיטות טבעיות , ואם תצרחי בלי שליטה אז....אז.. מצאת את המקום הנכון לצרוח שם .

אני ממליצה על 5 דקות . ממש 5 דקות , של אמירת משפטים מחזקים : יש לי לידה טובה . מי שצריך להיות על ידי יהיה שם . ה' ישלח שליחים טובים לעזור לי . רופא חולים ה'

משבוע 36 ב"ה את במקום טוב - כלומר לא תלדי מוקדם מדי. אמרו לי שבנות (בפרט אם הן נסיכות) לוקחות את הזמן , אז תעשי לך צפי פרטי כזה לשבוע 43 ותראי שתופתעי והיא תקדים.

יש לי ניסיון רק של פעם אחת - לידה דיי קשה - והייתי שמחה לעשות זאת שוב , והלואי בקרוב.

..ושתהיה לך לידה קלה , ושמחה עם תינוקת בריאה , מאושרת והרבה חלב .

איזה כיף שיש כאלו חברות וירטואליות!!!!

תזכו למצוות ולהרבה רוגע, שמחה ואמונה!!!

תחל שנה וברכותיה- ושכולנו נצא בע"ה בקרוב עם ידיים מלאות!!!!!!!

לסיים את המחזור והדימום די מהר-  וזה ילקוט הרועים. קניתי כזה בקבוקון מרוכז, שותים 30 טיפות עם קצת מים (זה לא להיט הטעם...) אבל זה עזר לי ותוך חודש ושבוע וחצי היינו מותרים ואנחנו עדין כי אנחנו מניקים

וכיף שיש איפה לפרוק, מקום בו הכי מבינים ותומכים..

תודה באמת לכולן על התגובות, בתקווה להמשך מוצלח של כל העסק- בע"ה!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷