את באמת חושבת שאין הבדל בין הזרמים ומה שמשנה הוא המהפך???

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

(בחיי שלא שמתי לב!)

אין לי מושג מה הבעיה של חוזרים בתשובה להתחתן, מעולם לא הייתי בסיטואציה...

מה שכן, ייתכן שלא הסתגלת לחיים הדתיים, מהבחינה שאת הלא ממש בתוכם, לפי השאלה שניה...

יש אינסוף השלכות מעשיות לשאלה השניה, הלכך ובהתאם לזאת, אי אפשר לזלזל בשאלה הכל כך חשובה... אי אפשר לבנות בית שבנוי על אי התאמה בכל פרט שני...

דבר ראשון, אני לא חושב שחוזר בתשובה זה סטטוס של אמצע או תקוע.

לפי דעתי זה מישהו עם הראש הכי רענן ופתוח שיכול להיות וזה שמחה עצומה לקבל עוצמה כזאת של בנאדם שמסתכל על הכל בראש הרבה יותר פתוח ובלי המקובעות שיש בטבעיות למי שנולד אל תוך המצב הקיים ולא בא מבחוץ.

אני אישית לא רואה משהו שלילי בלצאת עם מישהי שחזרה בתשובה. להפך, אני אבוא בשמחה.

וד"א, הלואי שהתיאור שלך לגבי בני הישיבות היה נכון. זה מסובך כמו שלכל אחד מסובך למצוא את זיווגו.

לא בוחרים אישה עפ"י הרמה הדתית, יש גם אישיות שצריך לראות שהיא מתאימה וכו'.

ולעניין השני, יש הבדל גדול לגבי איזה זרם אתה בוחר ביהדות לגבי המון עניינים. בינהם, היחס למדינה, חברה נפרדת, תנועות נוער, נוסח התפילה, כשרויות. ועוד ועוד.

בהצלחה.

במידה ויש הצעה מתאימה.

חוזר בתשובה זה אדם שעבר כמה תהליכים נפשיים עם עצמו,

ובחר לו דרך ויש דתיים שעושים מצוות רק כי הם רגילים

ולא בוחרים לעצמם דרך יום יום,

חוזר בתשובה מראה שהוא רוצה את התורה יותר מכל

ושהוא מוכן לעבור שינוי גדול ולצמוח הלאה,

זה אומר שהוא יכול להיות נהדר בתור בעל

כי הוא מוכן להתמודד עם קשיים ולבחור לו דרך מתאימה,

הוא לא פוחד להתמודד עם מורכבות

כי הוא עזב עולם שלם שהוא גדל בו לטובת עולם אחר.

זה לא תמיד קל להתמודדות,כי חילוני רוב הסיכויים

כבר נגע מבחינה גופנית וזה די הורס  כי הרוב רוצים

לשמר את המגע הראשוני לבן זוגם וחילוני כבר התנסה,

ויש לו שוני מובהק מדתי מבטן ולידה.

הרבה בחורות לא רוצות להכנס לזה, כי הן מעדיפות את הבחור

התורני שלומד תורה ומשתדל לשמור על עצמו נקי,

ולא את הבחור החילוני לשעבר שבחר בדרך אחרת

וראה כבר הכול, ההכול הזה שהחילונים ראו זה לדעתי מה שמפחיד

בנות דוסיות דתיות, כי הכול הזה מורכב בשביל חלק מהאנשים,

קשה לבנות לקבל את העולם החילוני שהבן האדם היה בו

וזה חלק ממה שהוא השאיר מאחור, זה די מפחיד כי זה עולם שונה

ודוס הרי תמיד גדל בסביבת הגידול של דתיות זאת בחירה

יותר קלה ופחות מורכבת.

לדעתי בן אדם חילוני שחוזר בתשובה

זה מראה שהוא בן אדם חושב ומוכן לעמוד על האמת שלו

והעבודה שהוא עושה חזקה לא פחות מעבודה של דוס

וצריך להעריך אותו על זה.

מה זה ההכללה הגסה הזאת?

פגשתי המון דוסים בעלי נפש קרועה ומשוסעת,

ומאידך - בעלי תשובה רדודים כמו שלולית בסוף הקיץ.

ובכלל, האמנם להשאר דוס זו הבחירה הקלה והפחות מורכבת?

מי שם לב אם אני הולך עם ציצית או לא?

מי שם לב אם אני מחלל שבת או לא?

מי שם לב אם שתיתי קפה לפני 6 שעות או אחרי?

מי שם לב אם התפללתי בבוקר?

אני לא מדבר על השתייכות חברתית.

יש מספיק נסיונות לכל אחד שהם בינו לבין עצמו בלבד,

וכל אחד כאן מכיר בעצמו את הנפש הבהמית שלו.

ואת החזרה בתשובה שלו.

רק לפני יומיים פתחת פה שרשור על בנות שהולכות עם מכנסיים.

זה היה בגלל שהיה להם מדי קל להיות דוסיות?

למה אני מרגיש שיש כאן איזה בוז נסתר לדוסים????

דוסים שטוחים, חיים חיי נוחות, חסרי מחשבה ומעוף - האמנם?

האם ספרות ושירה והעולם הגדול קובעים את מורכבותו או עמקותו של האדם?

ראה הכל, ראה הכל.....

הלואי שאת מה שאני ראיתי לא הייתי רואה!

מי יתנני דוס קטן ומתוק, תינוק של בית רבן שלא טעם טעם חטא.

שלא יובן לא נכון:

אני לומד בבי"ס חילוני.

חלק מחברי הטובים ביותר הם חילונים.

אני נפגש עם חוזרות בתשובה.

אין לי שום בעיה עם זה,

ואינני מתכוון לפגוע באף אחד.

אבל להפוך את זה לאידיאל?

עדיף להיות קודם חילוני, לטעום קצת כדי להיות מורכב?

לא יעלה על הדעת.

אני אוהבת ומתחברת לאנשים מורכבים

כי אני אחת מאוד מורכבת, ואני לא נכנסת למשבצת דתית

מוגדרת וברורה אלה נרחבת, יש לי את האמונה שלי,

והמקום הדתי שלי נהיר לי, אלוקים זה דבר שאני מתייחסת אליו

בצורה מאוד מורכבת כי הוא נתן לי חיים מורכבים ואמר לי להתמודד איתם,

לכן את המקום הדוסי אני לא אבין, כי אצלי אלוקים מורכב הרבה יותר

מכמה מצוות ותורה, בגלל זה אני גם בן אדם פתוח

ובגלל זה אף ביניש אמיתי לא ירצה לצאת איתי וזה בסדר

זה לא מה שאני מחפשת, כי זה לא מה שמתאים לי.

המורכבות שלי זה היופי שבי ואני לא מתכוונת להתנצל על זה לרגע!

תאמין לי שאם הייתי רוצה להיות חילוניה הייתי הולכת מזמן,

אלוקים נתן לי עולם מורכב אז אני משתדלת להתמודד עם הכול

ולהאמין בו, בגלל זה אני יכולה לקרוא לעצמי בלב שלם דתייה

הקונפליקטים שלי נרחבים מאוד מאוד, ואני כאן להאמין

אומנם לא בתור דוסה אלה בתור דתייה פתוחה זה גם טוב בעיני.

אני כאן כי אני דתייה מאמינה לא פחות מכל הדוסים בעולם

לכן אני גם מקבלת באהבה את המורכבות של בחורה או בחור שקשה להם

במצווה מסויימת והוא בוחר בחירה משל עצמו, זה לא מוריד אותו בעיני

מהתואר של בן אדם מ אמין אולי בעינכם כן, אצלי אין הכול או כלום

כל אחד ורמת התמודדות שלו.

כל הגישה שלי שהייתה נראת כאן בוז לדוסים,

זה פשוט בוז לגישה הלא מקבלת שראיתי כאן,

לגישה שלכם ששוללת ישר בן אדם ממראה ראשון

על סמך מכנסיים, על סמך זה שהוא לא דוס מקפיד לגמרי,

על סמך אלף פרמטרים שלא קשורים בתורה א

לה מראים על מידות לא משהו,

לא צריך להיות בן תורה כדי לקבל בן אדם כמו שהוא

צריך מידות טובות, זה לא נראה לעין כאן בשפע

אני מצטערת, זה מה שאני ראיתי.

אני מכירה מספיק דוסים בחיי, דוס אמיתי יכול לקבל את האחר

הוא לא חייב לאהוב את המכנסיים שלו או את החטאים שלו

אבל הוא מחויב לאהוב את הבן אדם על אף השונות שלו!

תקראו לזה בוז, אבל תורה ואנושיות צריכות ללכת ביחד

גם אם הבן אדם חוטא בעינכם, זה מה שהופך אותכם לבני תורה באמת

זה מה שהרבה רבנים גדולים עושים משתמשים באנושיות שלהם

כשהם מעבירים תורה, ברוך ה' שזכינו לרבנים מדהימים כאלה

אני לא חושבת שאני שווה פחות ממכם מכל הבחינות שבעולם,

אנחנו שווים אותו דבר למרות שבעינכם אני לא דוסה לפי הספר

אלה שווה פחות, אני שמחה באמת להיות כמו שאני

ואני לא חייבת לאף אחד כאן להיות דוסה כמו שאתם רוצים

בשביל זה יש אנשים כמוני, צריך לגוון כאן את המחשבה.

עכשיו דקה לפני יום כיפור, אני חושבת שכולנו כאן

גם אני בהחלט, צריכים לקחת שיעורים באהבת אדם בלי גבולות

רק ככה ניצור אנושיות מתוקנת.

מתי הפורום הזה הקרין גישה לא מקבלת כלפי מישהי עם מכנסיים...

בלי קשר לשאר דברייך - שהם באמת מרתקים - הייתי רוצה לבקש 

ממך שתתני סימוכין לאישום שאת מטיחה כאן ביושבי הפורום.

בכל מקרה - תודה לך על הדברים!

בשרשור שבו נשאלנו איך תתקבל במפגש פורום נערה במשקפיים. אופס, במכנסיים.

לא כל התגובות שם היו אוהדות (בלי להביע עמדה לכאן או לכאן)

ולהווכח עד כמה ברובו המוחלט היה עמוס בנסיונות נואשים להבהיר

שאין לנו שום בעיה לקבל מישהי עם מכנסיים...

שוב - לומר שאני מצפה מאדם שיכבד אופי של מעמד - אין כאן דחייתו

של אותו יהודי יקר חלילה! ראוי להדגיש זאת שוב ושוב.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t384841#4625952

זו בעיה הלכתית הלא כן ?

אם כן לעניות דעתי האמירה "קבלה" לא מתאימה כאן ,איננו מנדים אך זו בעיה הלכתית אי אפשר לטשטש את זה.

כמובן שאיננו נותנים לגיטימציה למעבר על ההלכה. חלילה.

השאלה היא, האם אנו חלילה מדירים יהודי יקר מחוץ לחוגנו,

כאשר הוא לא שומר באופן מלא את ההלכה.

(זאת בלי להכנס כלל לדיון ההלכתי סביב מכנסיים לנשים.)

תראה את התגובה מעליי,

"רק לפני יומיים פתחת פה שרשור על בנות שהולכות עם מכנסיים.

זה היה בגלל שהיה להם מדי קל להיות דוסיות?"

מי שם את עין הקורא לרואה צפונות ולב?

מי שם??????????????????

ואת הפורום הזה שהחליט ברוב דעות בשרשור הזה

שבחורה שהולכת עם מכנסיים צריכה לכבד דתיים!

לכבד???????????

בן אדם שבאמת מכבד ואוהב מישהו לא דורש כבוד

אני בחיים לא דרשתי מבן אדם לדרך לבוש מסויימת!

לדרוש מבן אדם לבוש מסויים מלמד על חוסר קבלה

כי השרשור לא עסק בבגדים פרוצים,אלה במכנסיים נורמליות

וכשבאה בחורה והעידה שהיא לובשת מכנסיים באיזה שרשור לא  מזמן

(אחת מנוגה) וואו כמה התקפות היא קבלה, או שגם את זה

אף אחד לא זוכר, כי אני זוכרת איך לבחורה היה קשה איתכם

בגלל שהחלטתם שהיא שווה פחות, פחות דתייה פחות הכול

ואיך דיברתי איתה אחר כך באישי.

"עין הקורא" לא ניסה ללגלג חלילה על בנות כאלה, רק להמחיש לך

שגם דתיים שנולדו לתוך דתיותם, לא חווים חיים דתיים הומוגניים

ורגועים, אלא גם סוערים ומטלטלים לפעמים. זה לא שהם אנשים

חסרי התחבטויות ושלווים כפי שהיה יכול להשתמע מדבריך.

אף אחד לא דרש כבוד לעצמו. תקראי שוב. אנשים אמרו שלא יאמרו

מילה אם אמנם היא תבוא למפגש עם מכנסיים. הם יקבלו אותה בכל

הכבוד הראוי.

הם רק אמרו, בלי שום דרישה ותביעה!!! שהם מצפים ממנה -

אם תרצי, בגלל שהם מתארים לעצמם שמדובר במישהי רגישה

ומתחשבת בזולתה, אז הם דווקא נוטים להעריך אותה - שתגיע

בצורה שמכבדת את הצביון של רובם המוחלט של באי המפגש...

במפגש הפורום האחרון דוקא היתה אחת במכנסיים,

וכולם התייחסו אליה יפה מאוד.

כולל אני, אגב.

אינני מתיימר להיות שופט או צפנת פענח.

אבל כשאני רואה בחורה שהיתה הולכת עם חצאיות,

ועברה ללבוש מכנסיים,

אני מסיק את המסקנה,

שזה לא בגלל שהיא נהיתה יותר דוסית!

ואל תגידי עכשיו, שהיא הולכת עם מכנסיים,

אבל מבחינה אמונית היא במקום הרבה יותר טוב.

והרבה יותר מאמינה בלב.

אני לא קונה את זה.

לבוש חיצוני, ואצל בנות על אחת כמה וכמה,

הוא שיקוף של רצון פנימי.

האם אני טועה?

שיש משהו במה שאתה אומר... אבל גם הסהר צודקת במשהו..

אני מסכימה עם הסהר שלבוש חיצוני לא ת-מ-י-ד מראה על האופי הפנימי.. ולהפך..יש הרבה מאוד בנות שהייתי מתה לקבל אפילו חצי מהמידות המדהימות שלהן ולא מתלבשות צנוע (ושוב-זו לא דעתי בלבד-זו ההלכה..)

לעומת זאת (וכאן אני מסכימה איתך-) אין מה לעשות, לבוש חיצוני משקף.

תוכלי להתכחש לזה כמה שאת רוצה.. אבל הוא משקף!!

לדוג'-

בת שהיא מופנמת באופיה בדר''כ גם תתלבש בצורה לא בולטת..צבעים שקטים.. לעומת זאת בת שנמצאת במרכז הענינים תלבש צבעים יותר צעקניים ודברים כאלו (וזה לא קשור לצניעות או לא.. רק הבאתי דוג' לאיך שהלבוש מושפע ע''י האופי..)

בת שמתלבשת לא צנוע מבטאת בכך משהו על האופן שהיא רואה את עצמה א-ב-ל זה לא אומר בכלל שום דבר על האופי שלה שיכול להיות מדהים לגמרי ופי אלף על בנות שמתלבשות צנוע לגמרי!

כשבנאדם מתלבש הוא מציג את עצמו לציבור ולכן רוב האנשים יבחרו להתלבש בצורה שבה הם רוצים שיראו אותם.. לא תסכימי איתי שאם את לובשת מכנסים--גם אם את לא חושבת שזה מעיד על מידת הדבקות שלך ב-ה'.. את בעצם אומרת- לא אכפת לי שתראו אותי עם מכנסים ואני חושבת שזה לא מעיד עליי כלום--יש בזה משהו שמבטא את המרדנות שהיא מרגישה.

לכן לדעתי זה כ-ן מבטא עליה משהו.. למרות ש-שוב.. ברור שלא צריך להסתכל ולשפוט עפ''י החיצוניות בלבד!

שיהיה לכולנו לילה טוב ואני מקווה שלא פגעתי באף אחד בתגובה שלי.. זו דעתי האישית בלבד ומותר לאחרים לחשוב אחרת לגמרי!! =))

בס"ד

המציאות של רובנו כל כך מורכבת שבלתי ניתן להחליט במבט על בחורה מה הלבוש שלה מביע. אולי לכל היותר מה הוא לא מביע, כמו שאמר עין הקורא, מישהי שהלכה פעם רק עם חצאיות אך עברה למכנסיים סביר להניח שלא נהייתה יותר דוסית. זה הגיוני, אך... לעיתים המציאות מראה אחרת. אני מכירה מישהי שמתוקף עבודתה החלה ללבוש מכנסיים (מד"א) ובלי כל קשר החלה ללמוד לעומק הלכות שבת, ומקפידה בהן יותר. באופן כללי היא רואה את עצמה בעתיד חרדית, אך עניין הצניעות זה הדבר שהכי קשה לה, והיא נלחמת עם עצמה על כל סנטימטר בשרוול, במחשוף ובחצאית.

גם בלבוש, היא אמנם החלה ללבוש מכנסיים כשהיא בעבודה, אך גם בעבודה וגם בכללי מקפידה לכסות את העצמות שליד הגרון. וגם... מבחינת הצניעות המכנסיים של מד"א יותר צנועות מהחצאיות שהייתה לובשת. (שלא תאמו את ההלכה, והיו מעל הברך)

בכל אופן מי שידבר איתה(רק בנות כי עם בנים היא לא מדברת כלל, ולא הייתה בבני עקיבא או בחברה מעורבת בכלל) לא יאמין שזאת בחורה שמתלבשת כמו שהיא מתלבשת.

אז מי אנחנו שנשפוט האם היא נהייתה יותר דוסית או פחות?? ומי אמר שתפקידנו לשפוט בכלל?  לבוש אומר משהו, אך אין לנו שמץ של מושג מה בדיוק זה אומר על בחורה ספציפית.זה לא חייב להיות קשור למרדנות. זה גם יכול להיות עניין של טעם. של קושי מול היצר להיראות יפה בעני עצמך. כל בחור יכול להחליט מה הוא חושב על עצם הלבוש הזה בכלל, ולומר שבלי כל קשר ללובשת הלבוש, הוא לא מעוניין באישה שמתלבשת כך. והיות ואני לא בחור, מה שאני עושה עם בחורות כאלה שאני מכירה, זה מצד אחד חיזוק רוחני במה שהן מעוניינות לקבל, (שיעורי תורה למשל) ותפילה שה' יאיר להן, שהצניעות הפנימית שלהן כבנות ישראל תתבטא בע"ה בחיצוניות שלהן. ולגבי עצם השאלה, על השידוך, לעניות הבנתי, למרות ש"זיווגן קשה כקריעת ים סוף", הקב"ה עושה את העבודה, והעבר של המועמד לא מקשה על הקב"ה לזווג לו את זיווגו הראוי לו.

של 'לי היו חיים מורכבים, אני מתמודדת איתם כמו שאני יכולה אבל בהכרח היחס שלי לאלוהים הוא יותר מורכב משלכם ולכן אל תשפטו אותי/דוס רגיל לא יכול להבין אותי/וואט אבר'.

גם לי יש חיים מורכבים, גם להרבה חברות שלי.

זה שבחרתי לקיים (או לנסות) תרי"ג מצוות ולהאמין באלוקים בכל אופן בצורה הכי פשוטה שיש, לא מעיד על מידת המורכבות או ההתמודדות שלי שום דבר.

אולי להפך? אולי זה שאני מסוגלת ללכת ולהתפלל בראש השנה למרות הכל מעיד על כמה מורכבות אני מסוגלת להכיל?

בראש השנה דיברתי עם חברה שלי שחוותה אסון גדול לפני תקופה לא ארוכה. היא באה לבית כנסת להתפלל. בעלה לא הצליח (נפשית). מה זה אומר עליה? עליו? שהוא יותר מורכב? שהיא דוסית בלי התמודדויות?

זה מה שהטריד אותי במה שכתבת.

את כאילו מניחה שאם למישהו חשובה שמירת מצוות יותר מאשר קבלה של השונה- הוא בהכרח פחות מורכב ופחות מכיל מורכבויות. שאם  מישהו עשה צעד של חזרה בתשובה אז וואו, כמה הוא מורכב לעומת דוסים  אחרים.

אפילו, אני אומר בזהירות, אני מרגישה שאת משתמשת במורכבות של החיים שלך (שאני לא חושבת שלא קיימת) כדי להסתכל מלמעלה ולהגיד- אני חוויתי מה שאתם לא חוויתם, אני רואה את הדברים מהשלב הבא, אתם לא מסוגלים להבין את זה, כי לא עברתם חיים מורכבים כמו שלי.

אז אני אומר לך בצער, באמת בצער, אני בטוחה שלהרבה מאוד אנשים פה יש חיים מורכבים לא פחות. וזה שהם דוסים ומקפידים על קלה כבחמורה רחוק מלומר שהם לא יודעים מה זו התמודדות, מה זו התמודדות אמונית.

ואפילו מעבר לזה- דווקא בעלי תשובה שיצאתי איתם לא הצליחו להכיל את המורכבות שלי. את המאבקים שבאים אחרי ההארה הרוחנית. בחורים דתיים שחוו גם הם מאבקים אמוניים הבינו ויכלו לקבל את זה, בעלי תשובה הרבה פחות.

אני לא חושבת שמישהו יתמוטט מזה שתבואי עם מכנסיים למפגש, וזה באמת לא המקום של מישהו כאן לשפוט את המקום הדתי שלך, ויכול להיות שמה שאמרו לך העיד באמת על ראיה צרה משהו. אבל אני מרגישה שהראיה שלך קצת צרה לכיוון השני, וזה הפריע לי.

שתהיה שנה טובה, פשוטה ושמחה (וגם מלאת אהבת הזולת!)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה עניין של מה משדרים, יותר מאשר מילה כזאת או אחרת.

אני לא מפקפקת בקושי שעברת חלילה, קשה לי רק עם השימוש בו כי זה שאני לא חוזרת ומספרת כמה החיים שלי מורכבים וכמה הדילמות שלי קשות- לא הופך את הראיה שלי לפחות מורכבת. ואני מאמינה (משוטטות לא קצרה פה בפורום, גם לפני היום שהתחלתי לכתוב)  שגם חלק ניכר מהדוסים הכבדים פה עברו ועוברים קשיים, ועדיין בוחרים לעמוד מאחורי הראיה התורנית שלהם, עם זה שהם מבינים מאוד מורכבויות.

וברכת השנה הטובה פה למעלה היתה ממש מכל הלב, שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה (היום).

כולם מסכימים על הערך הגדול של שמירת תורה ומצוות ( ובאמת - הקב"ה מתגלה בכל, אך באופן בהיר וכיווני - בתורה, וממנה כל הדרכתו וההתמלאות בטובו);

כולם מסכימים שחשוב להיות "אנושיים" (והמחמירים - מדגישים שמצד האמת גם ההדרכה הזו היא מתוך תורה..);

וכולם מסכימים שצריך לאהוב גם את מי שהוא אחרת. לא תמיד מצד כל מעשיו, אבל מצד שהוא אדם מישראל. ויש בו טוב.

כל השאר - דגשים, ניואנסים, ביטוי כיווני אישיות ספציפיים, פריקת תסכולים (שה' יעזור לפורקם מכולם לגמרי, בנועם ובאהבה). אולי גם קצת "דמיונות" ממישהו על מה שחושב הזולת..

האמת - כולם אהובים, כולם ברורים. ומכל דגש של מישהו, אפשר לחדד איזה משהו, שגם השני בעיקרון מסכים איתו.

ה' ישמח ויחזק את כולם.

את כל הזמן כורכת אהבת אדם לחברו

עם הקלות בדת.

אני מאוד אוהב ספגטי וגם נוסע באוטובוס (????)

אלו שני דברים שונים לגמרי!

אם אני מתנגד למפגשים עם בנות במכנסיים,

זה אומר שאני שונא אותן?

חס ושלום!

זה אומר שאני חושב שצריכה להיות הבדלה ברורה

בין יחסי אליהן כפרטים

לבין יחסי אליהן כדתיות כאלה או אחרות.

מה זה 'אהבת אדם בלי גבולות?'

אין כזה דבר ביהדות בלי גבולות.

היהדות המציאה את הגבולות. את ההבדלה.

המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, אנחנו אומרים את זה כל שבוע.

אז נכון, יש הרבה גוונים.

אז מה?

האם את לא מספיק פתוחה בשביל לקבל כאלה שבנות במכנסיים מפריע להם?

האם זה לא נכנס בגדר של אהבת אדם?

הו לא, אלו דוסים חשוכים, צרי מוחין!

הם לא ראויים לאהבה!

אני חושב שיש כאן איזה כשל מובנה.

היהדות בעיני היא לא דת של מקום פנימי או התחברות.

ודאי שגם זה, אבל יש דברים קודמים.

והדבר הכי בסיסי הוא מחויבות להלכה.

(ואני לא נכנס פה לויכוח האם מכנסיים מותר מבחינה הלכתית או לא.

אני מדבר באופן כללי.)

נכון, אלוקים הוא יותר מכמה מצוות ותורה.

אבל בעולם הזה זו הדרך שהוא בחר להתגלות אלינו.

הדבר היחיד שהוא אמר לנו בעצמו אי פעם זה עשרת הדברות.

יש בהם לא, לא, לא, לא ולא.

ורב לא  נהיה רב גדול בגלל שהוא אנושי או מדבר יפה.

הוא נהיה רב גדול כי הוא מקיים הרבה מצוות ולומד הרבה תורה

ולא מחפש את המקום שלו, או על איזה מצוה לוותר.

אני יודע ש'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.

אני פשוט חושב שזה לא קשור.

אני, במורכבותי, יכול גם לאהוב אנשים שלא שומרים מצוות,

ולכתוב את זה בפורום,

וגם לחשוב שזה לא בסדר,

ולכתוב את זה בפורום.

או שגם זה היה במסגרת 'לשם הדוגמא'?

מתנצל אם זה לא היה ברור.

את זה אני בהחלט מקבלת.

לעיתים זה מגיע למקום של התכתשות בין שתי זהויות - ישנה וחדשה. לעיתים

כל המשא ומתן עם הסובב הוא לפתע קצת קשה, מאתגר, לא טבעי - כי אתה

נאלץ בכל דבר שתעשה לתרגל מעין "אישיות" חדשה. לסגל נימוסים חדשים,

נורמות לא מוכרות. תמיד מרגישים איזה צורך בלהיות מפוקסים.

כולם מסביבכם יכולים להתנהג בטבעיות, אבל אתם מתוחים להקשב...

זה מתיש.

אבל באמת שווה את זה. מנסיון!

באשר לבררנות - ברוך ד', בני אדם הם יצור מאוד לא שטחי. אצל כל אדם יש

תסיסה פנימית שמבררת לעצמו דרך מאוד מסויימת. לא כל שותף מתאים לדרך

המיוחדת הזאת. והחכמה היא לדעת לזהות בביטויים החיצוניים - את קצה החוט

למציאות השורשית. בתנאי שהביטויים אמיתיים...

וחכמה היא דבר שצריך ללמוד.

אמרו כאן,

שלהקל במצוות או לא לשמרן,

זה לא בסדר ולא לגיטימי.

מה, שאגב,

אדם מאמין ששומר תומ"צ צריך לחשוב. ב"ה.

מצד שני,

אם יבוא אדם כזה, יכבדו אותו במקומו.

י-כ-ב-דו!

אף אחד לא אמר שלא.

יתנו לו את כבודו המגיע לו בלי קשר למעשיו.

רק מה, בלי לגיטימציה לזה. וטוב שכך.

אין שום סיבה לתת מקום נרחב לאי קיום מצוות, או להקלות בהם.

יכבדו אותו בתור אדם, לא בתור לא שומר מצוות, זה הכל.

בהרבה מקרים הולכים למקום מאוד קיצוני.

לפחות בהתחלה. (לפעמים הם מתמתנים בסוף..)

וזה עלול להרתיע.

השאלה שבסוף- אחת השאלות החזקות מבחינתי.

באמת למה אנחנו כ"כ מקוטלגים? למה כאלו מחלוקות? למה אנחנו לא מסוגלים להתערבב, להתחתן עם מי שלא בדיוק בצבענו?

בסה"כ כולנו מקיימי תורה ומצוות. כל צד מביא חלק מהאמת המוחלטת. זה לא שיש מי שצודק לחלוטין והשני פושע.

אחח.. באמת כואב..

אבל כמו שאמרו, ההבדלים והפערים בהשקפות (ציוני מול אנטי, לדוג') הם סתם עוד קשיים והתמודדויות בחיי הנישואין.

וחבל.. יש מספיק. לא צריך להעמיס עוד.

אבל חשוב שזה לא יגיע מתוך ריחוק או שנאה..

בהחלט, לפחות בתחילת החיפוש, אדם מקווה למצוא מישהי שתתאים לו

בצורה הכי טובה. אין כאן זלזול, פלגנות, ניכור (לפחות לא בהכרח).

ולפעמים - למעשה כן נוצרים כמה שידוכים כאלה, שמקרבים יחד הפכים

בצורה מאוד בלתי צפויה.

ואני לא מדברת על עצמי ספציפית..

באופן כללי, למה אנחנו מחפשים מישהו שנמצא דווקא במגזר שלנו?

מי אמר שזה הכי מתאים לנו?

אדם שמחפש את זיווגו, התכונות שיחפש תהיינה שונות ממה שיש לו עצמו (לא תמיד, אבל בהרבה מקרים). הוא מחפש מישהו שישלים אותו.

אז למה זה לא מגיע גם להשלמה בהשקפה השלמה, המלאה (חיבור של העולם החרדי והד"ל..)?

זו באמת שאלה. מבחינתי.

מבחינה פרקטית - זה לא מעשי...

יש כל כך הרבה שיקולים פרקטיים שצריך להתחשב בהם.

תחשבי איך תחליטו באיזה צורה לגדל את הילדים.

וכן הלאה.

וזאת שאלה קריטית עד לרמה התת-תת-מגזרית.

שלא לדבר על אופי, על נטיות נפש, על המקצב שבו

החיים שלך מתנהלים.

אני אמנם הייתי מוכן לשידוך חרדי, אבל אני מניח שזה

לא מעשי, ואני אפילו מבין את השיקולים שלהם.

אשרייך שאת מסוגלת להכיל כל כך.

רוב האנשים לא מסוגלים.

אני מדברת רעיונית- מחשבתית.

בפרקטיקה אני לא בטוחה שאני מסוגלת.

כל מה שאמרתי הוא רק מדברים שאני שומע מדי פעם מאחרים,

או מהתרשמות ממה שנכתב כאן בפורום...

אנשים מתקשרים לאנשים כאשר יש ביניהם נקודות הזדהות, חיבור. הם מחפשים תכונות/ השקפות/ התנהגויות/ וואט אבר שיש בהם שמופיעות גם אצל הסביבה.

יש תכונות/ התהנהגיות וכו' שאין בהם אבל הם מאוד מעריכים ואז החיבור יבוא כתוצאה מרצון/ שאיפה/ הערכה ואז שוב זה משהו שהאדם רוצה שיהיה בו.

בנוגע להשקפה זה קצת מורכב, כי בד"כ אדם בעל השקפה מסויימת, זה לא כ"כ גם וגם וגם.

לענ"ד זה מורכב מדי לחיות לצד משהו בעל השקפה ממש שונה, זה משהו מהותי שמשפיע על היחס להרבה דברים. ומאידך גיסא היומיום לא תמיד מכיל את כל ההשקפות האלו לפרטי פרטים אז אולי זה לא עד כי כך משנה.

ואחרי כל זה נראה לי שאולי חיבור טוב מכפה על הרבה דברים שנראים מנותקים אבל יותר הגיוני לבחור משהו כמה שיותר דומה מאשר לעשות "אן דן דינו.." ולקוות שדווקא הברנש הזה אכן יתאים... אין לאדם אלא מה שעיניו רואות, אז מלכתחילה נבחר בעיניים שלנו עם השכל המצומצם מה שהכי הגיוני זו ההשתדלות, בסופו של דבר מאיפה זה יבוא לד' פתרונים...

בקשר להבדלים בהשקפה- זוהי בדיוק הבעיה. שאנחנו (לפחות אני..) מחשיבים את תפיסת עולמנו כתפיסה הנכונה אובייקטיבית לפני ה'.

למה אני נמשכת דווקא לתכונות שמאפיינות את הציבור ממנו אני באה? כי לזה אני רגילה. לא כי תכונות אחרות לא נכונות או לא מתאימות לי.

ובכלל, ב- 99.5% כולנו שווים. בסה"כ אין באמת הרבה הבדלים בין המגזרים. כולנו מקיימי מצוות, כולנו (אמורים לפחות) שומרים על צניעות, כשרות, שבת- באותה מידה.

בואו נתפוס פרופורציות.

נכון, החצי אחוז שנשאר באמת מהותי (היחס למדינה ותפיסת תהליך הגאולה)- אבל כמו שאמרת, בחיי הנישואין רוב הזמן לא עוסקים בדיונים אמוניים- רוחניים- פוליטיים-פילוסופיים.

אולי כרגע, פרקטית זה לא שייך להתערבב. אבל חשובה ההבנה שאנחנו עם אחד, שהמחלוקות הן לא מתוך התנשאות. חשובה מאוד המחלוקת, אבל שתשאר כמחלוקת ולא תדרדר חלילה.

ועוד משהו, הגיוני שאתחתן עם בחור ד"ל לא כי בחור חרדי הוא לא מתאים לי. אלא כי כרגע אני לא מסוגלת להכיל יותר.

יכול להיות שאם הייתי מסוגלת להכיל יותר, הזוגיות של בעלי החרדי ושלי לא היתה נפגמת בכלל. יכול להיות אפילו שהיא היתה מפרה הרבה יותר מזוגיות עם בחור מהמגזר. לא יודעת..

(ובכ"ז, נכון לעידן הזה אני מחפשת בחור ד"תלו"צ..)

אני מעלה מחשבות..

אין לי עמדה ברורה בעניין.

בס"ד

ראיית עולם. ז"א זה שאחד קמצן וזוגתו נניח פזרנית, יכול במקרה הטוב להביא לאיזון בניהם. אך אמונה בדרך מסויימת זה לא דבר שאנו מחפשים לאזן, אלא דרך חיים שאנו רוצים לבטא ולהנחיל לילדנו.

מקום ההשלמה זה תכונות אופי, יכולות נפשיות ולא דרך אמונית בחיים.

כי כשויכוח בין בני זוג נסוב על תקציב למשל, יש מקום לעבודת המידות, וויתור על רצונותיי במידה מסויימת וכ'. אך כשמדובר בערכים שלך בחיים? אם אדם אחד חושב שלהיות חייל בצה"ל זה קודש הקודשים, ואשתו חושבת זאת עבודה זרה ממש? איך הם יחנכו את ילדיהם? ובכלל מה המקום לוותר על ערכים?

מבחינה תאורטית ניתן למצוא חוזרים בתשובה שבחרו זרמים שונים, אך למעשה הדעות שלהם והאמונות די חופפות. אך דרך החיים עצמה לעניות געתי צריכה להיות כמה שיותר מתאימה בין בני הזוג.

רק אוסיף שזה בהחלט נתון לשינויים- יש זוגות שאת רואה שדומים לגמרי, וזה בסדר, ויש זוגות שהפוכים בדברים רבים, וגם זה בסדר.

השאלה באמת היא מה זה ערכים שא"א לוותר עליהם, ומה זה תכונות אופי שפשוט אחד ככה והשני ככה.

"השקפת עולם" זה מושג נרחב, צריך לראות במה זה מתבטא ואז לשים כל נקודה בחלק שלה- אופי או ערך.

וזה בדיוק כמו שלא תפסלי בגלל שהוא אוהב גמבה ואת לא, או שהוא אוהב לקרוא לפני השינה ולך זה מציק, אבל כן תפסלי (אולי) אם הוא הוא רוצה לשלוח את הילדים לחינוך מעורב ואת רוצה נפרד.

או בשתי מילים- "סולם ערכים" או "סדר עדיפויות".

אני חוזר בתשובה שנשוי לחוזרת בתשובה. בתקופת הדייטים והשידוכים מראש אמרתי לעצמי שאני לא הולך לחקות כמה מחבריי שהתעקשו על בנות דתיות מבטן ומלידה, אלא אחפש מישהי כמוני, בעלת רקע דתי ותרבותי דומה.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש