שו"ת דברי יציב (הקלויזנבורג) או"ח צ':
בענייני מסגדים שמישהו ניסה לשרוף בהר הבית
שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן צ
ובאמת כל כוונתי היה רק לאפוקי מדעת הפתאים והשוטים שציערו עצמם על השריפה שנשרפה תיפלתם ומכריזים על כך בריש גלי, וחוכך אני לומר שזה בגדר אביזרייהו דע"ז לומר על ע"ז שנשרפה ונתבזתה שמצטער על כך, ומכ"ש כשעומדת על הר האלקים מקום בית מקדשנו. וזה לעומת זה, וכמו בס"ת שנשרף ח"ו כמ"ש במו"ק דף כ"ו ע"א עיין שם, ולעומת זה כשרואה שבמקום מקדשנו ותפארתנו התחיל ה' לעשות לנו שנתבזה ונהרס אפי' במקצת הטומאה שמה, איכא חיובא על כל מי שבשם ישראל יכונה לשמוח ולהודות להשי"ת על כך, ולבקש על חסדיו ורחמיו כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו, ויתקיים ובכן צדיקים יראו וישמחו וכו'.
ובענינינו נראה ודאי שבלא שם ומלכות עכ"פ צריך לברך. ומכ"ש כשנעקרה הבית ע"ז אפי' מקצתה ממקום מקדש אלקים, על כל נקודה ושעל חייבין לברך ולהודות להשם הטוב שהקטין הטומאה ובער ממנה ממקום מקדשנו, כאשר שם השם בפי בעזרת אלקי אבותי הקדושים להודות לו על נסיו ונפלאותיו להר ציון מקום שכינה,
וכו"ע מודו בזה שזה הבית לע"ז שלהן הבית טומאה שלהם במקום המקדש זה עצם ע"ז וטומאה, וחייבין להודות ולברך להשם הטוב אשר חס על שמו וביתו, ולקוות שנזכה במהרה לראות בשוב ה' שיבת ציון אכיה"ר, וק"ו בן בנו של ק"ו מבית עכו"ם גרידא שאומר עכ"פ אל נקמות ה', ויתן השם הטוב לראות כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו אכיה"ר.
